בשנתיים האחרונות הוא הפך לעוגן אצל ראובן עטר, הגיע לנבחרת הבוגרת, וגם בצעירה של גיא לוזון הוא עמוד תווך לקראת יורו .2013 את הקרדיט לפריצה חייב בן-הרוש לעטר. אלמלא החזרה שלו למכבי נתניה בעונת ,2009/10 יכול להיות שהשחקן היה מככב היום באחד משני המחוזות של ליגה א.'
בקיץ 2009 הודיע דניאל יאמר כי הוא לא מתכוון להשקיע יותר במועדון. לאחר עזיבת לותר מתיאוס, הוחלט בנתניה למנות למאמן את נתי עזריה, עוזרו של הגרמני. עליו הוטלה המשימה לבנות את נתניה החדשה והצנועה.
עזריה החזיר לקבוצה צעירים שהושאלו, כמו חן עזרא וריף מסיקה. בנוסף הוא העלה לבוגרים שחקנים שסיימו גיל נוער. על שחקן אחד שסיים גיל הנוער, ואף היה חלק מהסגל בתקופת מתיאוס, החליט עזריה לוותר.
זה היה בןהרוש. המאמן החדש החליט לשלוח אותו לעירוני כפר-יונה מליגה א' דרום, שהיא מעין קבוצת בת של מכבי נתניה. אליה נשלחים צעירים בשאיפה לצבור דקות.
בן-הרוש, שבגיל צעיר סומן כפוטנציאל ושיחק בנבחרות הנערים והנוער של ישראל, החליט שהוא לא עובר לכפר-יונה. הוא פנה למאמן קבוצת הנוער גיל פישל וביקש להמשיך להתאמן אצלו עד שיימצא פתרון לבעיה שלו. "אני לא יכול לעבור לקבוצה כזו," אמר בןהרוש, ופישל אפשר לו להתאמן.
כעבור מספר מחזורי ליגה, הסבלנות והנחישות של בן-הרוש השתלמו. עזריה פוטר לאחר שרשרת הפסדים, ועטר חזר לקופסה.
"ביום שראובן חזר הוא קיבל סקירה על קבוצת הנוער," נזכר פישל. "כשסיפרתי לו שבין השחקנים חריגי הגיל נמצא גם עמרי, הוא ביקש שיגיע עוד באותו היום לאימון הבוגרת. משם, הכל כבר היה תלוי בעמרי וכמובן שהוא לא אכזב."
בן-הרוש הוא מקור לגאווה עבור מחלקת הנוער של נתניה. בניגוד לאלמוג כהן וחן עזרא שגדלו בב"ש, עברו בטוברוק ונחתו במכבי נתניה, בן-הרוש הוא תוצר נטו של מחלקת הנוער, גדל בה מגיל .8
היכולת והכישרון בלטו גם כששיחק עם החבר'ה בשכונה. בסופי שבוע ובחופשות החגים היה מגיע בן-הרוש עם בן-דודו למגרש בבית הספר "תחכמוני" הסמוך לביתו. השניים, ששיחקו גם במסגרת קבוצות הילדים של מכבי נתניה, היו מלהטטים על משטח האספלט.
החברים שגדלו עם בן-הרוש מספרים שדווקא בן-דודו היה יותר מוכשר, אבל ההתמדה, הנחישות וההקרבה של עמרי הביאו אותו למקום בו הוא נמצא היום. בן-דודו נשר בהמשך הדרך וויתר על קריירה מקצוענית.
כשיאמר רכש את המועדון ב,2006-
במקרה של בן-הרוש, גם יאמר זיהה את הפוטנציאל וסימן אותו מהרגע הראשון. יאמר נהג לקרוא לו הילד עם הPONY TAIL- בתקופה שלשחקן היה שיער ארוך אותו אסף לקוקו.
לם לא מופתע מההתקדמות שעשה בן-הרוש: "לאורך כל הדרך הצביעו על עמרי כשחקן שיגיע רחוק. מדובר במגן שמאלי מהיר, חזק, עם משחק ראש מצוין, בעיטה טובה והגבהות מדויקות. הפלוס הגדול שלו הוא הוצאות חוץ ארוכות במיוחד וגם אופי חזק. הוא נחוש מאוד, לא מוותר, וחושב קודם כל על הצלחת הקבוצה".
גם מאמן הנוער פישל מציין את הוצאות החוץ הארוכות שלא פעם הסתיימו בשערים: "הן מסוכנות יותר מהגבהה לרחבה. היו פעמים שבהן התלבטתי האם עדיף שעמרי יוציא את כדור החוץ או שכדאי שיתמקם ברחבה וימתין לכדור, כי יש לו משחק ראש מצוין."
הוא גדל כמגן שמאלי, זו העמדה שלו גם בנבחרת הצעירה ובמשחק הבכורה בנבחרת הלאומית. עטר הסב אותו לבלם וגם שם בן-הרוש פורח. "לראובן מגיע קרדיט גדול על כך שעמרי יכול למלא היום שני תפקידים בהצלחה גדולה," אומר לם. "עמרי לוקח כל הזדמנות בשתי ידיים ויכול כבר היום לשחק באירופה. הוא עשה קפיצה גדולה בשנתיים האחרונות."
גם פישל מעניק קרדיט גדול לעטר: "אנחנו, כמאמני מחלקת הנוער, תרמנו הרבה לעמרי, אבל עיצוב האופי והבגרות היום הגיעו מראובן. המפגש של עמרי עם ראובן עשה לו רק טוב."
קרדיט מגיע גם למשפחה. אביו של בן-הרוש, מישל, מלווה אותו מהרגע בו דרך על הדשא. בנתניה מספרים כי מעולם לא נתקלו בהתערבות האב בקריירה של בנו.
"הפעם היחידה בה שמעתי את קולו של מישל היתה כשעמרי ישב איתנו על החוזה שלו," מספר גניש. "הוא נתן לעמרי את השקט, תמך בו לכל אורך הדרך. מעולם לא נתקלנו בהתנהגות אגרסיבית מצדו."
למרות התדמית הקשוחה במגרש, בחיי היומיום מדובר באדם שונה לגמרי. כישרון נוסף בו ניחן בן-הרוש הוא ציור - אחד התחביבים הגדולים שלו. חברי ילדות מאמינים כי אם לא היה כדורגלן, הוא היה מצליח בתחומים כמו אמנות וגרפיקה.
בן-הרוש, אגב, רחוק מלהיות בליין. הבילויים המועדפים עליו הם מסעדות. מדי פעם הוא מגיע לערבי קריוקי אצל חבריו. לא כדי לשיר, אלא בעיקר לצחוק וליהנות מהזיופים שלהם.
בן-הרוש היה עסוק בשבוע האחרון במשחקי ההכנה של הנבחרת הצעירה מול צרפת. בעוד יומיים הוא מסיים את השירות הצבאי, זמן טוב לסיכום ביניים.
"לשמחתי, הפריצה שלי קיבלה תפנית חדה לפני כמעט שלוש שנים," הוא אומר. "מאמן אחד לא האמין בי וזרק אותי, אבל אז הגיע ראובן והכל השתנה. תמיד האמנתי בעצמי, ידעתי מה אני שווה. שום דבר לא בא לי בהפתעה. לאחר מכן הגיע הזימון לנבחרת הבוגרת שדי הפתיע אותי."
אתה חייב הרבה לעטר.
"ברור. גם היום אני עדיין חייב להחזיר לו על האמון שהוא נתן בי."
מה יש בעטר שגורם לו להאמין כל-כך בצעירים ולהצליח איתם?
"הוא נותן לנו את השקט שאנחנו צריכים. הוא מראה שאין ממה לפחד, נותן ביטחון, ומאפשר לשחקנים לעשות את מה שהם יודעים. ראובן מצליח להתחבר לכולם. גם כשלא הולך לשחקן מסוים, ראובן נותן לו גב, מדבר איתו. אפשר לפנות אליו בכל בעיה."
בשנתיים האחרונות נתניה משחקת כדורגל מלהיב. למרות תקציב שפוי, בשל האילוצים, נמוך בהרבה מהקבוצות הגדולות, וללא שמות נוצצים, מצליח עטר להעמיד קבוצה שמכוונת גבוה.
"האמון שאנחנו מקבלים מראובן, והיכולת שלו לחבר את כולם, מובילים אותנו להצלחה," מסביר בן-הרוש. "אין לנו כוכבים ושמות, אבל כולם מרגישים חייבים ומחויבים לקבוצה ולראובן. הוא נותן לנו את הדרייב לרוץ במגרש."
עטר הפך אותך לבלם, וגם זה הצליח.
"נכנסתי מהר לעניינים ואני נהנה. לא משנה היכן ראובן יציב אותי כי המטרה היא לשחק כמה שיותר, וכמה שיותר טוב. אני מרגיש מצוין בשתי העמדות, כך שממש לא משנה לי אם אשחק כבלם או כמגן."
לנבחרת זומנת כמגן שמאלי ומשחק הבכורה היה בהפסד ליוון.
"קשה לתאר את ההרגשה שהיתה לי לפני המשחק. זו התרגשות עצומה. המעמד המטורף הזה היה הגשמת חלום. כילד חלמתי על הדברים האלה.
"ההתרגשות חלפה מהר מאוד, כבר בנגיעה הראשונה בכדור שכחתי מהכל ועשיתי את מה שאני יודע. במשחקים מהסוג הזה אני לוקח את ההתרגשות למקום חיובי, שואב ממנה אנרגיות ועובד קשה. לשמחתי זה בא לידי ביטוי במשחק."
היית הנציג היחיד של ליגת העל במשחק. כל היתר לגיונרים.
"במהלך המשחק לא שמתי לב לזה, לא ידעתי על העובדה הזו. רק בסיום אמרו לי."
בהפועל ת"א מסומן בן-הרוש כרכש הבא. במתחם חודורוב לא מכחישים שהיו רוצים לראות אותו באדום כבר בינואר. "עושה טוב לדעת שמתעניינים בך, שהעבודה הקשה משתלמת ויש תוצאות," אומר בן-הרוש במבוכה קלה. "כרגע אני במכבי נתניה.
"טוב לי במועדון, אני אוהב אותו ומחובר אליו. נכון לעכשיו, חוץ מידיעות בתקשורת אין משהו קונקרטי, ושום דבר לא קורה."
תסיים את העונה בנתניה?
"כרגע אני לא יודע."
מרגיש שאתה יכול לצאת לאירופה?
"אני תמיד מסתכל קדימה מהמקום בו אני עומד. כרגע אני עומד במקום מעולה מבחינתי, אבל כמובן שאני רוצה להתקדם. לצאת לאירופה זו שאיפה די ריאלית. לדעתי אני יכול להתמודד שם."
יעד מועדף?
"לא. לצאת לאירופה זה אומר להתקדם, אבל אני לא מתכוון להגיע לקבוצה כדי לשבת על הספסל. אני יכול לשחק בהרבה מקומות, אבל לשחק. אני נלחם עד הסוף, לא אגיע לשם על תקן עציץ."
נא להמתין לטעינת התגובות
