הערב - כנראה גם באותה שעה, ייצא אוראל גולסה, התאום של אייל, לעוד ריצה ברמת פולג. עניין שבשגרה עבור הילד בן ה-20, שמת להשאיר מאחוריו את הגיליון הרפואי העשיר, ולהוכיח לכדורגל הישראלי שגולסה זה ממש לא רק אייל.
התאומים גולסה היו בקלות יכולים להפוך לאייקון. מעין דגם אטרקטיבי, נוצץ וחדיש לתאומים נחמן וברומר משנות ה-90 או רחוק יותר, עודד וגדי מכנס. אוראל ואייל צמחו ביחד מגיל 7 בחממה של בית"ר טוברוק, סומנו כפוטנציאל יוצא דופן ומגיל צעיר שווקו כעסקת חבילה. אייל שיחק בקישור, אוראל היה מגן שמאלי - מצרך מבוקש בכדורגל שלנו.
בקיץ 2008 השניים נמכרו למכבי חיפה ובינואר 2010 כבר חתמו על מעבר משותף ללאציו, באותה עסקה הזויה בה נעלמו לרומא והכניסו לז'רגון עכברי הכדורגל הישראלי את קלאודיו לוטיטו.
"לאוראל ולאייל היה את אותו אופי, שני ווינרים חזקים", מעיד בני לם, שאימן את התאומים בקבוצת הנערים, "אני זוכר איך אנשים היו באים אליי ולא שואלים 'מתי שנתון 91' משחק', הם היו שואלים 'מתי הקבוצה של אוראל גולסה משחקת'. סקאוטים היו באים לראות את אוראל יותר מאשר את אייל".
- ומה התפקשש?
"הפציעה. אם היה ממשיך באותו הקצב שהיה בו אצלי, הוא יכול היה להגיע רחוק יותר מטאלב טואטחה או מכל מגן שמאלי אחר. אוראל ממזר במשחק שלו, הזכיר לי את דוד פיזנטי ששיחק איתי במכבי
אלא שכמו בחדר הלידה, אז פרץ אייל 45 דקות לפני אוראל, כך גם על הדשא. בעוד אייל הפך לשחקן הרכב במכבי חיפה, הרשים בליגת האלופות וזכה בשתי אליפויות, אוראל סבל מפציעות חוזרות ונותר מאחור.
"מהרגע שעברנו לחיפה התחילו אצלי כל הפציעות", מספר ל-nrg מעריב אוראל גולסה, שבדיוק סיים עוד אימון ארוך עם הפיזיותרפיסט ומדריך הכושר שלו, גיא בכור. שבועיים אחרי המעבר, סבל אוראל מפציעה בשריר התאומים ונעדר לחצי שנה, לא לפני שעבר ניתוח במעטפת וברקמת השריר אצל ד"ר בצלאל פסקין, האורתופד של האלופה. "לא זרם לי דם לשריר וכל הזמן היתה לי תחושה של נמלים ברגליים", נזכר אוראל, "בהתחלה לא יכולתי לישון, אבל לאט לאט התרגלתי וזה הפסיק לכאוב".
אחרי תקופת החלמה חזר גולסה לאימונים ושוב נפצע, הפעם מתיחה בברך ונזק של שלושה חודשים מחוץ למגרשים, שלאחריהם יכול היה רק לרוץ מסביב למגרש. בקיץ 2009, בזמן שהנוער של מכבי חיפה יצא לטורניר בפולין, החליט אוראל שהוא חייב לשחק בכל מחיר, וחזר לטוברוק. 90 דקות מול הפועל חיפה התבררו כמשחק האחרון מאז. הוא קרע רצועה בברך והושבת לעשרה חודשים נוספים.
הבעלים של בית"ר טוברוק, אריק איזיקוביץ', התייחס להבדלים בין שני האחים. "הכול עניין של אישיות ופציעות", הסביר איזיקוביץ'. "אוראל היה מסומן בדיוק כמו אייל, אם לא יותר. חוזק, עוצמה. אבל מה לעשות שלא כולם בנויים אותו הדבר, גם אם הם תאומים. אייל לא נשבר. אוראל עבר פציעה של שנה וכן נשבר. הנפילה היתה במעבר לחיפה".
"בסתר ליבי עוד יש לי תקווה שהוא יחזור", מודה האב אבנר גולסה, חלק מהפועל כפ"ס האגדית של של יצחק שום וישראל פוגל, שזכתה באליפות ובשני גביעים בשנות השבעים.
"אוראל יכול היה להיות שחקן בזכות עצמו, הוא לא פחות טוב מאייל או מאף שחקן. כדי לדעת מי הוא, צריך היה לראות אותו בטוברוק. את זה גם שלמה שרף יאמר. שחקן מעולה, מגן שלא רואים בכל יום. כבר מגיל 10 אפשר היה לראות שמהילדים האלה ייצא משהו גדול. הם היו בקבוצה עם גיא אסולין, שגדול מהם בשמונה חודשים. כששיחקו ביחד, אף קבוצה לא התקרבה אליהם. אבל מה לעשות שבחיים צריך גם מזל ואת זה לא היה לאוראל. הכדורגל פה פספס אותו".
"אתה מסתלבט עליי?", שואל אוראל, כמעט לא מבין איך ערב משחק העונה, מדברים איתו עליו ולא על אייל. אוראל עובד עכשיו על חזרה למגרשים ושם לעצמו את הפגרה הקרובה כיעד למציאת קבוצה וחזרה לפעילות. התאומים גולסה חגגו 20 באוקטובר האחרון. אוראל, שהתחיל את השירות הצבאי בניצנים, שוחרר כבר אחרי ארבעה חודשים. "בצבא אמרו לי שאין לי מה לעשות שם", הוא מספר. "את האמת, הרגשתי הקלה, שאני סוף סוף נתון כולי לכדורגל ולהחלמה. זה היה יותר חשוב לי".
"אני מתאמן כל יום וקורע את התחת כדי לחזור", מסביר גולסה, שמחלק את זמנו בין תכנון הקאמבק לחברה גיל. "קורע אותי להיות בחוץ כל כך הרבה זמן. אני צעיר ועברתי המון בעיות רפואיות, אבל עכשיו אני רק רוצה להצדיק את המחמאות שקיבלתי לפני הפציעה. קשה לחזור ככה בבום, אבל בעוד חודש אנסה להצטרף לקבוצה. אם אהיה בכושר, אני יכול לשחק בכל קבוצה. בליגת העל, אפילו באירופה. אני בטוח בזה, הכל תלוי בבריאות. כבר היו לי הצעות, אפילו שקלתי לעבור לפולין".
- ומאיפה הביטחון?
"אתה רואה את הרמה שיש היום. אין הרבה מגנים שמאליים טובים או בכלל שחקנים עם רגל שמאל. כל עוד אהיה בכושר, אני מתאים. אני מסתכל על הליגה ורואה שחקנים שאני יכול לשחק במקומם. אני מרגיש ויודע את זה. גם בליגה א' יש היום המון שחקנים מוכשרים שיכולים בכיף לשחק בליגת העל, בטח במקום מי שמשחק היום. מעצבן לראות פה מגנים שלא יודעים להרים כדור תוך כדי ריצה. מה, זה לא מרגיז לראות מגן שמאלי שמרוויח מלא כסף ובכלל יש לו רק רגל ימין?".
- אחרי הפציעה האחרונה, לא חשבת כבר לוותר?
"היתה תקופה שכבר התייאשתי. אפילו עכשיו, כשרק מדברים על כדורגל, נהיה לי עצוב בלב. הרבה שחקנים שהיו עוברים את מה שעברתי אולי כבר היו מחפשים מקצוע אחר. אולי ללמוד משהו, אולי לעבוד בנדל"ן. אבל חייבים להבין, אנשים היו באים לראות אותי עוד לפני שבאו לראות את אייל, הייתי אפילו יותר טוב ממנו. יש לי כדורגל. עכשיו אני רק רוצה לחזור ולשחק, החלום שלי הוא שאנשים יידעו מי זה אוראל גולסה".
- הרבה זמן לא נגעת בכדור.
"גם אם שלוש שנים לא אשחק, רק תן לי כדור ויהיה בסדר. זה הדבר האחרון שמדאיג אותי. רק הכושר האירובי מפחיד. בגלל זה אני עובד קשה, מחפש לרוץ עוד ועוד. הרצון חזר אליי".
- אומרים שלא התפתחת טוב פיזית. שתמיד היית קטן יותר מאחיך.
"זה שטויות. אלה רק הפציעות והעובדה שלא שיחקתי שנתיים וחצי. אני אוהב את המשחק הזה, ועכשיו אני רק רוצה לחזור למגרשים, להיות שחקן מקצועני. אלא אם אני אשבור הפעם את הרגל, אני הולך להצליח, אני חייב את זה לעצמי".
- אתה נסעת לחתום עם אייל בלאציו, כשבכלל עוד היית פצוע.
"זו היתה הזדמנות של פעם בחיים, מי לא ייקח כזו הצעה? ידעתי שאם אחלים, אני יכול להצליח גם באיטליה".
ביטחון עצמי זו לא אחת הבעיות של התאום הצעיר למשפחת גולסה. הוא מאוד גאה בתכונה הזו, אבל מקפיד להזכיר כל הזמן שלא מדובר חלילה ביהירות. "אנשים אומרים שאני שחצן ושהמשחק שלי שחצני, אבל זה רחוק מהמציאות. אני פשוט מאמין מאוד ביכולות שלי ורואים את זה".
גולסה הספיק להתאמן במכבי חיפה באותו שנתון עם ישראל זגורי, מוחמד גדיר, ליעד אלמליח וסינטיאהו סלליך. "הייתי שומר על סינטיאהו והסתדרתי טוב מולו", טוען אוראל, "הגנתית לא היתה לי בעיה, אבל הייתי טוב יותר התקפית. אבל עכשיו סלליך מככב בליגת העל ואני יושב בבית, אז מי אני שאדבר עליו. טואטחה, שמשחק בעמדה שלי, שיחק שנתון מתחתיי ועלה לקראת הסוף שלי בחיפה. מי יודע, אולי היום אני הייתי זה שמשחק בהרכב ופורץ, יכול להיות שבסוף זה הכל עניין של מזל".
הרבה סיפורים על תאומים קיימים בכדורגל העולמי. אולי הבולט שבהם הוא של התאומים ההולנדים פרנק ורונאלד דה בור, שב-1998 עברו ביחד מאייאקס לברצלונה של לואי ואן חאל. בעוד פרנק, הבלם, תמיד נחשב לעוגן בכל קבוצה בה שיחק, רונאלד, הקיצוני, תמיד חסה בצלו של אחיו הקטן ממנו במספר דקות. גם המעבר של רונאלד לקטלוניה נחשב תמיד לברירת מחדל, מעין ניסיון להקל על פרנק, שהיה גם בורג מרכזי בנבחרת הולנד (112 הופעות).
והדוגמאות לא נעצרות כאן. מהאקדמיה של צסק"א מוסקבה יצאו לקבוצה הבוגרת התאומים ואסילי ואלכס ברזוצקי. אפילו מנצ'סטר יונייטד החתימה בינואר 2008 את התאומים רפאל ופאביו דה סילבה, כשלשניים עוד לא היה אפילו משחק רשמי אחד בפלומיננסה. אלכס פרגוסון חיפש בנרות מגן ימני שיחליף את גארי נוויל, קיבל המלצות על רפאל, ולבסוף הבין שישתלם לו יותר לצרף גם את פאביו - בעיקר משיקולי התאקלמות.
ואכן, משפחתיות היא חלק בלתי נפרד מאוראל גולסה. במהלך השיחה, הוא מקפיד להזכיר כמעט את כולם. החל מהאבא, דרך האח הגדול רועי ואפילו הסבתא והדוד אשר נכנסים איכשהו לשיחה.
- לא אכל אותך לשבת בחוץ בזמן שהתאום שלך פורץ קדימה?
"אני הכי שמח בשביל אייל ומאושר שלפחות אחד מאיתנו הצליח. יש כאלה שיאמרו שאני מקנא, אבל קינאתי רק בדבר אחד: בכדורגל. לא אשקר, כשהייתי הולך לקרית אליעזר והייתי רואה את אייל על הדשא, דמיינתי איך גם אני שם, איך מחמיאים לי ומדברים עליי. זו גם הסיבה שהפסקתי ללכת למשחקים. לא הצלחתי להמשיך קדימה בגלל הפציעה.
"אם פעם ביום של ליגת האלופות הייתי פותח טלוויזיה בשמונה בבוקר ומחכה עד הלילה, אז אחרי הפציעה הייתי מכבה הכל ורק מחכה שהמשחקים ייגמרו כבר. את המשחק של אייל וחיפה מול באיירן מינכן ראיתי עד המחצית וכיביתי, פשוט לא יכולתי יותר. רק מאוחר יותר הבנתי שאין מה לעשות, הדברים לא תמיד מסתדרים איך שאתה רוצה".
גם אבנר גולסה שולל תסביך קנאה בין הבנים. "אוראל לא מרגיש בצל של אייל. הוא ילד משגע ובוגר שלא רק אוהב את אח שלו, אלא חולה עליו. רק חוסר מזל מנע שישמעו עליו ועוד ישמעו את השם שלו בגדול". גם אוראל, שלא שיחק במשחק רשמי כבר שנתיים ושלושה חודשים - 830 ימים אם תרצו, מסכים ומצטרף: "עוד לא אמרתי את המילה האחרונה בכדורגל הישראלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
