רק שזהו משחק שלא צפוי לבשר על המשך. בכירת השופטות עברה את הגיל שהאיגוד מסכים לצרף לסגל הבכיר ואם לא תהיה אפליה מתקנת, או חריגה מהנהלים, הבחורה הסימפטית והאינטליגנטית תישאר רק עם מזכרת.
"בקטע של הגיל, לבנות אף פעם לא עשו חשבון", אסולין התעקשה אתמול. "גם כשהעלו שופטות ליגה זה אף פעם לא בא על גבו של שופט. היינו בונוס. אני לא תופסת מקום. אם שופט לאומית מקבל בעונה 18 משחקים, אז אני 15. לא כי אני פחות טובה, אלא מכיוון שאני מבינה שהמטרה לקדם צעירים ואני בעוד 10 שנים כבר לא אהיה".
מאוכזבת?
"האיגוד פספס אותי, ובגדול. הם היו צריכים לעשות את זה לפני הרבה שנים. לא עכשיו כשאני בת 40 ויש לי עוד חמש או שבע שנים. הפספוס יכול לגדול עוד יותר אם יחשבו שאחרי המשחק יסתיים הרצון שלי להתברג בליגת העל".
סוג של עלה תאנה.
"לפני שלוש שנים נתנו לי את מכבי חיפה נגד בני יהודה בגביע. ארבע שופטות, דיברו על היסטוריה. הבטיחו שתהיה המשכיות ולא היתה. למה? לא היו תשובות, ולי אין מרפקים".
את יודעת מי מתקדם.
"התחלתי לשפוט כי אהבתי כדורגל ואני עדיין אוהבת. השאיפה היתה להגיע לטופ, אבל לא ידעתי מה יהיו המכשולים. אני תמימה ולא מאלה שיושבים בהתאחדות וחופרים בטלפונים ומתקשרים ומבקשים. התמודדתי. זה לא היה קל. כל פעם אני צריכה להוכיח שאפשר לסמוך עליי".
לאשה קשה להתקדם בעולם גברי?
"ברור שלחלוצה יש עבודה יותר קשה. באותה נשימה אתה יכול להגיד 'הרבה ניסו'. זה נכון, אבל הן לא הצליחו כי ההתחלה לא היתה נכונה, הבסיס, החשיבה. ההתחלה של מישהי שחושבת שתקבל פרסום רק כי היא שופטת ולבוא ככה זו טעות. לא רוצה להישמע שחצנית, אבל אני במעמד בפיפ"א ואופ"א שכל שופטת שתרצה, תצטרך לעבוד הרבה כדי להיכנס לנעליים שלי. ואני אשמח לעזור. מהלב והנשמה".
ללילך אין מתחרות בארץ. יש תקן של שתי שופטות בינלאומיות, אבל האיגוד שולח רק אחת, כי עשר האחרות לא ברמה מספקת. אסולין שפטה השנה באליפות אירופה עד גיל 19, שופטת קבועה בליגת האלופות לנשים. "בניגוד לגברים שנוסעים ושופטים בחו"ל, אני לא נהנית
גרמניה לא ברמה של לאומית?
"ממש לא. אולי זה נראה בטלוויזיה, אבל שים לב כמה פעמים משחק נשים מופסק. כמה פעמים הכדור יוצא החוצה. המבקרים שם אומרים שאני יותר מהירה מההתקפה. זו ההערה הקבועה, אבל קשה לי להסביר להם שאני באה ממדינה שבה אני שופטת גברים ובשבילי זה בערך משחק אימון".
יש שופטות בליגות על באירופה?
"יש קוונית אחת באנגליה ויש בגרמניה שופטת בליגה השנייה. זה לא עניין של תפיסה. בחו"ל כדורגל נשים הוא ברמה מאוד גבוהה. יש מדינות שיש בהן שש ושבע ליגות ואין להן זמן לשפוט ליגת גברים. פול טיים ג'וב".
גברים כבר מקבלים אותך?
"בשנים האחרונות התגובות מאוד מפרגנות. לפעמים אומרים 'אם אנחנו משווים אותך לשופטים בליגת העל, או לאומית, את בין המובילים'. בשנים הראשונות היו קבוצות שביקשו שלא אשפוט והיום יש כאלה שהפסידו, אבל עדיין מבקשות אותי".
ממה את נהנית?
"לא מעניין אותי השכר. לא מעניין אותי המסביב. אני באה נטו ליהנות. ההתארגנות שלי למשחק היא כאילו אני יוצאת לבילוי ענק. המקלחת שלפני, ההתבשמות. הנסיעה, המוסיקה בדרך הופכת את כל העניין לחוויה. המוטו שלי שלא ירגישו שהייתי שם".
אסולין היא טיפוס מיוחד. גרושה ואמא לאיתמר בן השמונה. בגלל הנסיעות התכופות לחו"ל חזרה לגור בבית הוריה בקרית ביאליק. חוץ משיפוט היא גם מורה לנהיגה, תחזיקו טוב, על משאית ואוטובוס. "אומרים לי 'וואללה, מורה לנהיגה ועוד על משאית ואוטובוס זה גברי'". היא צוחקת. "או.קיי, משאית אולי נתפס כגברי, אני מבינה, אבל ברכב פרטי ואוטובוס אני לא רואה שום דבר מיוחד".
למה כיוון כזה?
"אני מגשימה את החלומות של אבי. הוא חלם להיות מורה נהיגה וויתר כי הלימודים היו מפרכים מדי, אז אמרתי שאני אנסה. אני גם מעבירה טסטים ומרצה בענייני תעבורה".
כשהיית נשואה לא שינית פאזה?
"פרשתי אז לגמרי מכדורגל. אמרתי שאתן את כולי למשפחה. היום בעולם השוביניסטי והגברי אני לא חושבת שיש מישהו שיהיה מעוניין שאשתו תעסוק בתחום הזה, אלא אם כן הוא בחור עם ראש פתוח, ואני עדיין מחפשת אותו. לצערי הגברים היום מאוד מקובעים ורוצים אשה שעובדת משמונה עד חמש וכשהם מגיעים הביתה האוכל יהיה מוכן. אז איך שהתגרשתי, חזרתי. הבנתי שההתנהלות שלי כנשואה היתה לא נכונה. ויתרתי על האני העצמי שלי, ולעשות יותר מדי ויתורים זה לא טוב".
שופטת כדורגל ואמא זה מסתדר?
"אני לוקחת את הבן שלי ללימודים, מחזירה. לוקחת לאימון בבית הספר לכדורגל של הפועל חיפה, לחוגים, שיעורי בית. צמודה עד שהוא הולך לישון".
כמה שנים תשפטי?
"אם אמשיך לרוץ כמו היום, אז עד גיל הפרישה, 47. אני רואה את עצמי ממשיכה באיגוד. מבקרת, מלווה, מדריכה. אשמח להיות בוועדה המקצועית, אפילו בהתנדבות, כי חבל אם בישראל לא יהיו יותר שופטות".
נא להמתין לטעינת התגובות
