קורנפיין בראיון: "לא בטוח שאשאר"
אחרי כשלוש שנים שבמהלכן חדל מלנהל את הקבוצה בפועל, גאידמק שלח בתחילת השבוע מכתב להנהלת המועדון והודיע סופית כי הוא מושך את ידיו מהקבוצה. באותו מכתב טען עורך דינו של גאידמק שבא כוחו הוציא מכיסו סכום בלתי נתפס של 378,886,000 שקל לטובת המועדון.
את הקדנציה של גאידמק בבירה ניתן לחלק לשניים: בחלק הראשון, מהרגע שרכש את בית"ר באוגוסט 2005 עד שעזב את הארץ בסוף 2008, גאידמק השקיע סכומי כסף אדירים בקבוצה והוביל אותה לפסגת הכדורגל הישראלי. המועדון רשם הישגי שיא מבחינה מקצועית ושיחקו בשורותיו בכירי השחקנים המקומיים ושחקנים זרים שלא נראו בארץ קודם לכן ולאחר מכן.
בחלק השני, לאחר שעזב לרוסיה ולמעשה התנתק מבית"ר, קרנה ירד בהדרגה, עד שבשנתיים האחרונות היא אף הגיעה לפלייאוף התחתון של ליגת העל ובכל קיץ היו"ר איציק קורנפיין נאלץ להילחם בעור שיניו כדי לאפשר את קיומו של המועדון. לרגל סופו של עוד פרק בהיסטוריה של בית"ר, סקרנו את אחת התקופות המסעירות ביותר שלה.
גאידמק הסתער על עולם הספורט הישראלי משום מקום ובבת אחת. במהלך עונת 2005 הוא הפך לספונסר הראשי של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים והזרים לקופת המועדון מיליוני דולרים. בחודש אוגוסט הוא הסכים לתרום לבני סכנין 400 אלף דולר, לבקשתו של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.
ארקדי לא הסתפק בכל אלה, ובאותו היום רכש את גרעין השליטה בבית"ר מידיהם
לאחר עזיבתו של האליל הירושלמי הגיעו למועדון טון קאנן ומאמן הכושר טיבריוס דראו, והם ייצבו את הקבוצה עם מאמן קבוצת הנוער, גיא עזורי. בנובמבר 2005 הגיעה ההחתמה המשמעותית הראשונה של בית"ר בעידן גאידמק: לואיס פרננדז מונה לעמוד בראש המערכת המקצועית, תחילה כמנג'ר ולאחר מכן כמאמן על הקווים בטדי.
הגעתו של המאמן בעל השם העולמי לירושלים הייתה איתות לרצינות כוונותיו של האוליגרך הרוסי ויריית הפתיחה למרוץ החימוש שלו, שנמשך שלוש שנים. בגזרת הישראלים הוחזרו הלגיונרים עומרי אפק וגל אלברמן מספרד, וגם יואב זיו צורף לקבוצה (כולם שחקני נבחרת בזמנו).
נוסף לכך, פרננדז הביא את החלוץ דויד אגאנסו מספרד ואת שחקן הכנף פבריס פרננדז והקשר ז'רום לרואה מצרפת; בחצי השנה ששיחק בישראל הוכיח האחרון שהוא כנראה הזר האיכותי ביותר שנחת כאן אי פעם. גאידמק סיכם היטב את האופטימיות והתמימות שאפפו את בית וגן באותו זמן כשאמר: "מעכשיו נביא כל פעם שחקן אחד שיעשה כותרת אחת. הקבוצה תתחזק בזרים נוספים וגם בישראלים. נעשה מבית"ר גאווה לכל העם היהודי".
בסוף עונת 2006-2005 עזבו פרננדז ולרואה את בית"ר, אבל זה לא מנע מגאידמק מלהצעיד את המועדון לעבר אליפות ראשונה אחרי תשע שנים. לשם כך הוא היה צריך לפרק את נבחרת החלומות של מכבי חיפה ולקח משם את אריק בנאדו ומיכאל זנדברג, שנתן עונת שיא ונבחר לשחקן העונה, תוך פיטומם בחוזים עתירי דולרים.
גם ביריבות עם הפועל תל אביב הוא "טיפל" והחתים את הקפטן האדום שמעון גרשון; לאחר מסיבת העיתונאים הזכורה היטב שהודיע בה שהוא עוזב את בלומפילד, הוא בכה כל הדרך אל הבנק. טוטו תמוז הובא מהפועל פתח תקווה, ובגזרת הזרים הגיעו הגנאי הנפלא דרק בואטנג, הצ'יליאני מילובאן מירוסביץ', שוונקי הברזילאי וגולת הכותרת - המאמן הארגנטינאי אוסי ארדילס.
ארדילס עזב לאחר פתיחת עונה מאכזבת, ובמקומו נקטף מאשדוד שוער העבר יוסי מזרחי, שלראשונה בקריירת האימון שלו קיבל הזדמנות להוביל קבוצה גדולה. מזרחי ובית"ר שלטו בליגה ללא עוררין וזכו באליפות בפער נקודות דו-ספרתי, אך זה לא עזר למאמן לשמור על תפקידו וגאידמק, שבמשך כל העונה לא היה מרוצה מרמת הכדורגל שהקבוצה הפגינה, המתין לסוף העונה ופיטר את מזרחי.
עונת השיא בתקופת ארקדי גאידמק החלה במינויו של יצחק שום למאמן. את הסגל חיזקו שמות נוצצים כמו כריסטיאן אלברז ועידן טל, שחזר לארץ מבולטון האנגלית. בית"ר הגיעה למחזורי הסיום בפער גדול מהמדורגת שנייה, מכבי נתניה של דניאל יאמר, ונותר לה משחק ביתי מול המועמדת לירידה מכבי הרצליה כדי להבטיח את האליפות.
שער של טל בדקה ה-70 הדליק את היציעים בטדי, שהריחו את האליפות השישית מתקרבת בצעדי ענק. הנהלת הקבוצה דאגה להוריד את הגדרות באצטדיון כחלק מהפקת הלקחים מחגיגות האליפות עונה קודם לכן, ובאופן אירוני דבר זה הקל על האוהדים לפרוץ למגרש כמה דקות לפני תום המשחק, מה שגרם להפסקתו.
גאידמק, שצפה באוהדים פורצים למגרש זו השנה השנייה ברציפות, רתח מזעם, וכהרגלו לא חסך בלשונו: "מדובר באנשים לא אחראים שאין להם כבוד לכלום. איך הם נכנסים למגרש לפני שהמשחק נגמר? זה פשוט לא הגיוני, מדובר באנשים טיפשים". בית הדין גזר על בית"ר עונש של ארבעה משחקי רדיוס ומשחק חוזר, דבר שהעיב על האליפות הצפויה.
באותו יום בית"ר עדיין לא הבטיחה באופן רשמי את האליפות, אבל ל-25 אלף האוהדים בצהוב-שחור שמילאו את אצטדיון רמת גן היה ברור שניצחון מול היריבה המושבעת באדום בגמר הגביע יביא לבירה דאבל ראשון בהיסטוריה.
משחק משעמם נגמר בתיקו מאופס ללא שערים, והדרמה החלה בדו-קרב הפנדלים. שוער בית"ר טברטקו קאלה, שהגיע אחרי עונה גדולה במכבי תל אביב, השאיר אותה בחיים לאחר שעצר בעיטה של ברוך דגו, שהיתה משאירה את הגביע אדום אם היתה נכנסת.
הצלה נוספת של קאלה מול ראובן עובד העניקה לירושלמים גביע ראשון לאחר 19 שנה ותואר שני מאז שגאידמק הפך לבעלים. בתום המשחק הוא אמר: "הדאבל היה המטרה שלי, ואמרתי את זה לפני כמה שנים. עכשיו ננסה לעשות דברים טובים גם באירופה". כשנשאל האם יישאר בבית"ר עוד הרבה שנים השיב גאידמק: "מי יודע מה יקרה מחר".
החלום הגדול של ארקדי - לבסס את שמה של בית"ר גם באירופה - גרם לכך שבקיץ 2008 הוא השקיע בקבוצה סכומים שלא נראו עד אז בכדורגל הישראלי. בית"ר פתחה את עונת 2009-2008 עם הסגל הנוצץ והיקר ביותר שהעמידה קבוצה ישראלית אי פעם בהיסטוריה: דריו פרננדז, שהיה בשיאו, הגיע לחזק את מרכז המגרש לצד בואטנג ועידן טל.
להתקפה צורפו ברק יצחקי, שחזר מהרפתקה בבלגיה, וסבסטיאן אבראו, החלוץ האורוגוואי הענק, אחד משחקני הרכש היקרים ביותר שנחתו בישראל. במועדון שררה אופטימיות גדולה, והיא התחזקה כשנודע שיריבתה בדרך לשלב הבתים של ליגת האלופות היא האלופה הפולנית ויסלה קראקוב. זכורה במיוחד תמונתו של אריק בנאדו קופץ משמחה עם היוודע תוצאות ההגרלה.
במפגש הראשון בטדי אבירם ברוכיאן הציג את משחק חייו, כבש צמד ועזר לבית"ר לנצח 1:2. במועדון סברו שההעפלה לשלב הבא מובטחת, והחלו לחשוב על שחקני חיזוק אפשריים שיגיעו לקבוצה לקראת המפגש הצפוי מול ברצלונה בשלב הבא. אבל כזכור לכולם, בפולין הסיפור היה אחר לגמרי.
האלופה הישראלית נראתה כמו הצל של עצמה והובסה 5:0, תבוסה שסימנה את תחילת הסוף של ארקדי גאידמק במועדון. גאידמק החל במסע של עריפת ראשים: תחילה סימן את הדרך החוצה למנהל המקצועי גיורא שפיגל, ובסופו של דבר פיטר גם את המאמן שום. הביזיון בפולין, בנוסף להשפלה שנחל בבחירות לראשות עיריית ירושלים, הורידו את רמת העניין וההשקעה שלו בקבוצה לרמה כמעט אפסית. במהלך שנת 2009 הוא עזב את הארץ ושב לרוסיה, ונעלם למעשה מהחיים הציבוריים.
את התואר האחרון שנוסף לארון של בית"ר עד כה הביא ראובן עטר, שהגיע לקבוצה לאחר הפיטורים של שום. בעונה הזאת גאידמק כבר לא היה מעורב ניהולית, והעביר את המושכות ליו"ר הנוכחי איציק קורנפיין.
בגמר הגביע בית"ר ניצחה את האלופה שבדרך, מכבי חיפה, לעיני 40 אלף צופים באצטדיון הלאומי. שערים של כריסטיאן אלברז ואבירם ברוכיאן הספיקו מול שער מצמק של בירם כיאל, ונתנו לאוהדים סיבה לחגוג. הם בטח לא ידעו שזו תהיה החגיגה האחרונה שלהם בתקופה הקרובה.
בקיץ 2009 עמד המועדון מבית וגן בפני שוקת שבורה. התחייבויות של 50 מיליון שקלים מצד אחד, והעובדה שגאידמק הפסיק את הזרמת הכספים מצד אחר, יצרו מצב שמעל בית"ר ריחפה עננת פירוק. למזלה היא מצאה את המיליונר התורן שיעזור לה - הפעם היה זה גומא אגייאר, שהזרים לקופת הקבוצה ארבעה וחצי מיליון דולרים במהלך עונת 2010-2009, והם אפשרו לה לשמור על מרבית שחקניה הבכירים.
באותה עונה סיימה בית"ר במקום החמישי, חלק מחבורת הצמרת בפעם האחרונה. לאחר ההתמוטטות הנפשית של אגייאר הוא חדל לתמוך בקבוצה, וקורנפיין נאלץ לנסות להרים תקציב ראוי לקבוצה כל קיץ מחדש. בשנתיים האחרונות, פגרות קיץ של אי ודאות כלכלית וקיומית ויכולת מקצועית מזוויעה דרדרו את הקבוצה לתחתית הטבלה, עד כדי סכנת נשירה לליגה הלאומית.
לפני שנתיים היה זה הבן האובד אורי מלמיליאן שנכשל בתפקיד המאמן, ורוני לוי שירש אותו הציל את הקבוצה מירידה. גם בעונה החולפת הסיפור היה דומה, רק הדמויות שונות: יובל נעים פתח את העונה על הקווים וסיים אותה בבית, כשהפעם "השריף" אלי כהן חזר להציל את העיירה. כעת, אחרי עזיבתו הסופית של גאידמק, לא ברור מה צופן עתידה של בית"ר, וההיערכות לפתיחת העונה הבאה נמצאת בסימן שאלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
