"עד עכשיו לא ברור מה ניסה להשיג. מההתחלה הובהר לו שסיכוייו לפתוח בהרכב אינם גבוהים. עזב כמו שבא." מי חשב שזה יהיה התסריט שיחזיר את וינסנט אניימה לליגת העל? בטח לא אנשי הכדורגל שישבו ב12- ביוני 2010 באיצטדיון אליס פארק ביוהנסבורג וראו את השוער הניגרי עוצר את ליאו מסי.
ההפסד המינימלי לארגנטינה לא שינה מהרושם האדיר שהשאיר בגביע העולם בדרום אפריקה, אבל משום מה כשהשמיים היו פתוחים והעתיד נראה ורוד, השוער הנפלא בחר דווקא בליל הצרפתית.
מיד אחרי שזכתה באליפות הראשונה מאז ,1954 ליל החליטה שאניימה יחזק את התחרות על עמדת השוער. אבל כבר אז היתה אמורה להידלק אצל הפנומן נורה אדומה מהבהבת ועצבנית. בשער הקבוצה עמד יציב ובטוח מיקאל לאנדרו, שהגיע מפ.ס.ז' וייצב את מעמדו כשוער סגל נבחרת צרפת, אחרי הוגו לוריס מליון.
רודי גרסיה, המאמן, הבהיר לאניימה כבר כשחתמו על חוזה לארבע עונות שהוא מגיע כמחליף. "הוא ידע מה מצפה לו," אמר המאמן, כשנשאל במהלך העונה לגבי מעמדו של הניגרי. "זה לא קל ואין שחקן שאוהב להישאר על הספסל, אבל אין לו חרטות."
אניימה בא בהתחלה לכל אימון עם חיוך וחוש הומור מחוספס, שכנראה קלט היטב בישראל. שחקנים אהבו אותו למרות שהתקשה להתרגל לצרפתית המדוברת. אמר שהוא רואה בלאנדרו, המבוגר ממנו בשלוש שנים, מורה ומחנך, והמעבר לצרפת הוא חלום שהתגשם.
רק שהחלום הפך די מהר לסיוט. גרסיה אפילו לא תכנן שזה יהיה מאבק הוגן על חולצת ההרכב. מבחינתו, כשהשוער הראשון כשיר הוא עומד בלי קשר ליכולת שמפגין המחליף.
אניימה היה צריך לחכות לשתי הופעות נדירות בגביע הליגה, ועוד אחת נגד אינטר בליגת האלופות, כשלאנדרו היה פצוע. זהו, כאן הסתיים תפקידו בחוויה הצרפתית.
"ליל הוא מועדון גדול מהפועל ודברים קורים מסיבה כלשהי," אמר במהלך העונה לכתב של אתר האינטרנט "גול." "אני רוצה לקחת את התקופה בצרפת כמשהו לימודי. אכזבה כמו שהיתה לי כאן יכולה לדחוף אותי לקראת המטרה."
רק שהימים הקשים לא הפסיקו לנחות על אניימה. מעמדו של שחקן השנה בניגריה ב2010- המשיך לצלול גם במדי הנבחרת, שם נחשב עד לא מזמן לבאנקר הגדול.
הכל התחיל בסכסוך מתוקשר עם המאמן סמסון סיאסיה, שסימן את אניימה כמי שהוביל נגדו מרד שחקנים. זה קרה לפני נסיעה למשחק מוקדמות אליפות אפריקה במדגסקר. אניימה יחד עם ג'ון אובי מיקל וחלוץ אברטון, ויקטור אניצ'בה, עמדו על הרגליים האחוריות ואמרו שהם לא עולים לטיסה עד שמחליפים למטוס נוסעים גדול יותר.
זה קרה כמה חודשים אחרי שבנסיעה לגיניאה השחקנים ביקשו לאכול במזנון פתוח במקום ארוחה שהמלון סיפק, ובסוף הלכו לישון רעבים. למחרת הנבחרת הפסידה 1:0 ואניימה התלונן שאי אפשר לשחק על בטן ריקה. גם שם היה מי שהאשים אותו כראש הקנוניה.
הפעם סיאסיה לא שתק לשוער. "הוא הגיע למחנה והפך את כולם. אני אחראי פה על הסדר, לא אתן לאף אחד להפריע לנבחרת שלי," אמר בראיון לתחנת רדיו בלאגוס.
סיאסיה זרק את אניימה מהסגל למספר משחקים מכריעים, עד שהשוער התנצל טלפונית ואחרי זה שחרר הודעת התנצלות בתקשורת הניגרית. "אני מבקש סליחה מהמאמן, מחבריי השחקנים, מההתאחדות הניגרית ומהאוהדים. לא התכוונתי להפריע ואני מעוניין ששוב נהיה משפחה אחת גדולה."
סיאסיה לא סלח, אבל למזלו של אניימה הוא לא שרד בתפקיד מאחר וניגריה נכשלה ולא עלתה לאליפות אפריקה. סטפן קאשי, שמונה למאמן, דווקא החליט לקרב את השוער, הפך אותו לסגנו של הקפטן, אבל מסביב החלו יותר ויותר אנשים לקטר שהשוער הבכיר לא רואה העונה דשא.
אחד מאנשי הנבחרת סיפק כותרת, אמר שקאשי מודאג ושלח את עוזריו לראות מקרוב את דלה איינוגבה מבני יהודה ואת אוסטין אג'ידה, שעכשיו משחק בהפועל ב"ש. מעוניין ביורשים.
אפילו איקה שורונומו, מאמן השוערים של הנבחרת, ניסה להסביר את המצב העדין של אניימה. "שוער זו עמדה רגישה," אמר. "צריכים לשחק בשביל לשמור על כושר אחרת צוברים חלודה. המעבר לליל לא היה רע. אם הוא יעזוב, לאן ילך? מישהו מבטיח שיהיה שוער ראשון במועדון צמרת אחר."?
בסוף חודש מאי הנבחרת התכוננה למשחק מוקדמות המונדיאל נגד מלאווי. אימון פתוח במגרש באוניברסיטת קלאבאר. הידיעה הביאה 5,000 אוהדים נלהבים שמצאו מיד את אניימה כמי שחייבים להעלות לו את המוראל. "תעזוב את ליל, ארסנל מחכה לך," צעקו לו שם. "לא ניתן לצרפתים לחסל את הכישרון שלך," הודיעו מפינה אחרת. אניימה ירד אחרי האימון והודה לאוהדים על התמיכה, אבל צרותיו לא תמו.
כמה ימים לאחר מכן מלאווי השוותה ל1:1- מול ניגריה, שלוש דקות בתוך זמן פציעות, באשמתו הישירה של אניימה. בחדר ההלבשה שחקנים בכו. באותו ערב השוער לא ירד לארוחה המשותפת, העדיף להסתגר בחדרו.
למחרת, בשדה התעופה, אניימה שוב שחרר הודעת התנצלות בפני עמו על שבזבז שתי נקודות יקרות. "אני יודע איך העם הניגרי מרגיש. אני יודע שיש תחושת עצב, גם אני עצוב. אני מבקש סליחה ומבטיח לעבוד יותר קשה כדי שדברים כאלה לא יקרו פעם נוספת."
בהתחלה אניימה הכחיש שהוא מעוניין לעזוב את ליל, אבל לקראת סוף העונה כבר אמר: "אם המועדון יחליט למכור, לא אלחם. זה לא האופי שלי. אני לא מבין איך הם רואים את הדברים, אולי חושבים שאני לא מספיק טוב לאמביציות, אבל אני מצפה שהמאמן ידבר איתי. זה כמו זוג נשוי. אתה מקווה שאשתך שמחה, ואם היא חושבת שאתה בוגד אתה צריך לספק הסברים."
אניימה למד בליל שכל המעמד שהרוויח בישראל לא שווה בעולם האמיתי. שם מספיקים כמה פרצופים חמוצים וציטוטים לא במקום, ואתה מחוץ לתוכניות. הניגרי לא הספיק למצמץ, וגרסיה הביא למועדון את סטיב אלנה, ששיחק כשוער בברסט.
"המצב ברור," הבהיר גרסיה למי שעדיין לא הבין. "לאנדרו יהיה מספר 1 ואלנה השוער השני. אניימה יעזוב כמו שביקש בסוף העונה. אני מבין שהוא לא מרוצה ולא מעוניין באותו מעמד שנה שנייה ברציפות."
בגיל 30 אניימה חוזר לישראל. עזב כגיבור לאומי וחוזר למטרות שיקום עם אגו פגוע וביטחון מעורער. את חלומו הגדול, להיות שוער במועדון אירופי מצליח, הוא כבר כנראה לא יגשים. יתנחם אולי בתארים המקומיים: שוער העונה ואלוף.
נא להמתין לטעינת התגובות