חצי מנה: על הנס שקרה אתמול בטדי

מי שאישר אתמול את המשחק בטדי צריך להישפט על רשלנות. בזמן שכתבי שורות אלה, התפללתי שהסעיף לא יהיה בסגנון "גרימת מוות ברשלנות", כי המרחק לאסון היה מה זה קטן. כמעט נס.



למי שלא הסתובב אתמול (שני) באיזור הרעש, אז טדי נראה בימים אלה כמו אתר בנייה. מנופים, פיגומים, פחונים של פועלים. שום קשר בינו לבין מגרש כדורגל שאמור לאכלס כמעט 20 אלף איש, במה שחייבת להיות ההצגה הטובה בעיר.

יצאנו מת"א כמעט שלוש שעות לפני המשחק. הייתי בטוח שנוכל לחטוף איזו פיתה בדרך, אולי אפילו נשב רגל על רגל באבו גוש. נכנסנו ליציע חמש דקות לפני הפתיחה כשאלפים מחפשים מקום לשים את האוטו. מדרכות, באמצע הכביש, תחת כל שיח רענן.

לא יודע מי, אבל משרד התמ"ת, המשטרה, ההתאחדות, עיריית ירושלים חייבים להבין שאם אין תשתיות אין משחק. הייתם צריכים לראות איך ילדים רצו אתמול בין המכוניות בכדי להגיע בזמן. באיזו דרך הגענו ליציע. דרכנו על ברזלים, מסמרים חשופים. מי שאישר לא ביקר במקום, לא שמע כמה קהל צפוי להגיע?

אנשים קנו כרטיס במיטב כספם בשביל לקבל תמורה ולא חצי מנה. אבל אל תדאגו אם אכן כולם חזרו הביתה בשלום, הברדק יחזור גם במשחק הבא, כי כולנו פראיירים ונתעורר רק אחרי הקורבן הבא עם ועדת חקירה וראשו של הש.ג.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...