כמו הנשיא, גם שרף שחוגג היום 70 לא נח לרגע. התייצבתי אצלו אתמול בחווה במושב גן חיים בשמונה בבוקר. "יש לי כרגיל סדר יום עמוס", אמר כשדיברנו בטלפון. "עדיף שנקבע מוקדם בבוקר".
הוא מתעורר קצת אחרי שש בבוקר ושוכב עוד שעה עם העיתונים במיטה כדי להתעדכן. מקלחת, קפה, משהו מתוק ועוד יום ארוך. סידורים, עבודה באקדמיות הנוער של טוברוק וכפ"ס, עניינים בסוכנות הרכב שלו ובלילה יציע העיתונות.
"כשהייתי בן 30 חשבתי שלהיות בן 50 זה לקראת הסוף", הוא אומר, "אבל אני חוגג 70 ומרגיש בשיא כוחי. אני מאושר על כל מה שהשגתי בחיי. הגשמתי את כל החלומות. אני מוקף כאן במושב בשלושת ילדיי ובכל נכדיי. הם אמרו לי להכין בגדים חמים כי לוקחים אותי ליומיים כיף לכבוד יום ההולדת. אני לא בודק כדי לא לקלקל את ההפתעה. מספיק לי שכל המשפחה יחד. זה האושר הכי גדול".
המשפחה אצלו מעל הכל. כשאני שואל מה הוא הכי אוהב לעשות מכל עיסוקיו, הוא בוחר באקדמיות ובמשפחה. הבת ענת נכנסת מהבית הפרטי בו היא גרה ליד. "אני חייבת לפתוח את היום עם נשיקה לאבא", היא מסבירה. "לראות אותו ולאחל יום טוב".
שרף נמס בחיבוק שלה. תיכף יזיל דמעות כשהיא תלך. "הרגע בו הודיעה לי שגם היא חלתה בסרטן היה הקשה בחיי. זה היה אחרי הניתוח הקשה מאוד שעברה לאה עם הגידול בקיבה. היינו כבר בטיפולי מנע כימותרפיים וחזרתי קצת לשפיות, אבל אז ענת הודיעה לי שהיא מתקשה לבלוע ושגילו לה סרטן בגרון. שבר גדול, לא יכולתי לשתף בכאב את לאה כי היא היתה צריכה להתאושש ולהתחזק.
"פחדתי שהיא לא תעמוד בזה. הרופאים לא נתנו הרבה סיכוי ללאה. ישבנו בניתוח שלה, תשע שעות, ובכינו. חשבתי שאני הולך לאבד אותה. אחרי שהיא יצאה מזה, היה בלתי אפשרי לקבל עוד בשורה. זה היה יום שחור.
"הייתי מגיע לתוכניות בערוץ הספורט ורק מעטים ידעו מאיפה אני מגיע ולאן אני הולך. אבל זה היה קרש ההצלה שלי, אחרת הייתי משתגע. זה השאיר אותי בחיים, נתן לי אוויר. בערוץ התנהגו אליי בצורה מופתית. אני לא שוכח להם את העזרה. עד אותו מקרה לא הבנתי את צמד המילים'העיקר הבריאות'".
לא כולם משתפים במחלה.
"עבר מספיק זמן כדי לדבר על זה, מבחינתי הן הבריאו. לאה יוצאת בשש בבוקר לעבוד בהתנדבות בבית חולים מאיר. כמו שהיא נותנת תקווה לאנשים שחלו, כך אני רוצה שאנשים יידעו שאפשר לצאת מהסרטן. אפשר לנצח אותו. היום לאה וענת בריאות, ובעזרת השם ענת תביא לי בקרוב עוד נכד. הסרטן מכה כמעט בכל בית. אצלנו הוא היכה פעמיים ואנחנו ממשיכים".
זהו שבוע מורכב עבור שרף. היום יחגוג, אבל מאז יום שישי, כשקיבל את הבשורה על מות יקירו עמנואל שפר, הפנים שלו נפולות. "הייתי רוצה שלא תהיה סמיכות כזו בין פטירתו ליום ההולדת שלי. זה קשה לי מאוד. ידעתי שסופו קרב כי הוא חלה מאוד, אבל זה לא מקל על האובדן.
"חיי שזורים בחייו מרגע שהייתי נער. הוא אימן אותי וליווה אותי. ניסיתי לחקות אותו אפילו בסגנון הדיבור. בערבים היינו יושבים אחרי שהוא עבד קשה מאוד כל היום. אני עובד מאוד קשה עד היום כי למדתי את מוסר העבודה שהיה לשפר.
"עד היום אני מסתובב עם קיסם בין השיניים כי שפר היה לוקח כל הזמן גפרורים ובונה בעזרתם מערכים טקטיים. הוא אימן אותי בנוער של כפ"ס. כשהיה הולך למכור כרטיסים כקופאי בקולנוע, הוא מינה אותי להעביר את האימון במקומו. כך התחילה קריירת האימון שלי".
והיום יש קריירות חדשות.
"אני כבר בקריירה השלישית שלי עם התקשורת ואני מאוד מבוקש. רוצים אותי גם ל'רוקדים עם כוכבים' ו'מאסטר שף'. אתה מכיר עוד אנשים שבגלגול אחד של חיים עשו כל כך הרבה דברים מגוונים? אני עובד מבוקר עד לילה.
"חשבתי שבגיל 70 אשב בגינה בנחת, אבל היום אני עובד גם 20 שעות ביום בלי לנוח. מאז שאשתי חלתה אני גם אחראי על הקניות בבית, וכמובן על הבישולים. זה מחזיק אותי חד. אחרי התוכנית אני הולך לישון בשתיים בבוקר וקם בשש".
מה מניע אותך?
"יש בי טמפרמנט. תמיד דרשתי אבל תמיד עשיתי כמו עמנואל שפר. אני דורש הרבה מהאחרים, אבל אני לא פרזיט. לא רואה את עצמי יושב בבית רגל על רגל. האדרנלין עובד כל הזמן".
מאיפה התחילה הפעילות במטבח?
"תמיד היתה לי נגיעה לבישולים. להורים שלי היתה מסעדה ידועה בכפ"ס. בתור חייל הייתי עוזר להם לשטוף רצפה. אבל מעולם לא בישלתי, עד שלפני שמונה שנים, ביום קר, אמרתי לעצמי שהייתי אוכל עכשיו מרק חם. התחלתי לגלוש באינטרנט והוצאתי מתכון למרק מינסטרונה.
"הלכתי לסופר, קניתי מצרכים והכנתי לילדים. הם התלהבו. במשך שבועיים עשיתי להם רק מינסטרונה. אחרי זה במשך חצי שנה עשיתי כל פעם מרק אחר. אחרי זה עברתי לבשרים, עופות ודגים, אבל האהבה הכי גדולה שלי היא לתבשילים עם חצילים".
ביציע אתה שם הרבה חריף.
"זו תוכנית ביקורתית, אבל אני מביא את האמת שלי. לי שתו את הדם בקשית כשאימנתי. עיתונאים התפרנסו על הגב שלי. אבל כשאני הולך להלוויה של שפר ובאים אליי אנשים כדי להגיד לי כמה הם אוהבים אותי בתוכנית, זה אומר שאני עושה עבודה טובה.
"אשתו של יוחנן וולך אמרה לי שהיא לא יכולה ללכת לישון בלי לראות את התוכנית. בצרכניה נשים מבוגרות מספרות שהן מחכות להופעה שלי".
קשטן לא חיכה להופעות שלך.
"גם גוטמן החמיץ פנים וגם שום בתקופות מסוימות. כולם אומרים שאני שומר על שום, אבל היו תקופות שהוא לא דיבר איתי כי ביקרתי את בית"ר. הנבחרת לא שיחקה טוב אצל קשטן? חובתי להגיד את זה. אני כבר לא מאמן, אני איש תקשורת. מצפוני נקי.
"עשיתי בשביל קשטן יותר ממה שהוא עשה בשבילי. אני לא יכול להגיד לך שלא מפריע לי שאנחנו לא מדברים. היינו כמו משפחה, ביקורי בית. הוא לא הבין שהיום אני בצד השני ולכן עשה ברוגז.
"עשיתי לו כבוד לא מזמן כשאחיו נפטר. באתי ולחצתי לו יד. נפגעתי לפני שנים כשהוא הגיע להלוויה של אבי, לא לחץ את ידי וסיפר שהגיע כדי לכבד את זכר אבי, בלי קשר אליי. כך מדברים? אני אמרתי לו שאני משתתף בצערו, לחצתי לו יד, אפילו שנפגעתי ממה שאמר. אני מעריך אנשים כמו אלישע לוי ויוסי מזרחי, שגם אחרי שביקרתי אותם תמיד לחצו ידיים. הם בחורים מדהימים, אני חולה עליהם".
על גרנט אתה לא חולה.
"אברם גרנט התערב בסכסוך ההוא שהיה במכבי ת"א. אחרי הנבחרת באתי למכבי ת"א והוא הלך למכבי חיפה. שתי הקבוצות טסו יחד במטוס למחנות אימונים. כל הטיסה הוא ישב עם אבי נמני.
"אבי היה בן טיפוחיו. הפריע לי שהוא לא ידע להתנתק מזה אחרי שקיבלתי את מכבי. אברם היה מעורב בכל מה שקרה, ושהסתיים בפיטורים שלי. הוא כנראה חשש שאצליח יותר ממנו שם ועשה לי הרבה סלט. זה כאב לי מאוד, לא קל לסלוח על זה".
יש אפשרות לסולחה?
"לא הייתי מסרב כי אני מעריך את מה שהוא עושה בנושא השואה. אני בגיל שאין לי מספיק זמן להשלים עם אנשים".
"זה כבר סיפור אחר. אני מאוכזב מאוד ממנו. אסור היה לו להתבטא נגדי בצורה כל כך בוטה כשהוא היה עוזרו של לואיס פרננדס. אני בניתי את טל בנין. הבאתי אותו למכבי חיפה ועשיתי אותו קפטן הנבחרת. אף שחקן שלי לא העז לדבר אליי כמו בנין.
"אני לא שמח לאידו כשאני קורא ששחקני נתניה לא יכולים לראות אותו, אבל אני לא יכול לסלוח. הוא האדם שפגע בי הכי הרבה בחיים. הוא בגד בי. הוא מחוק אצלי לתמיד".
אתה ביציע עם נמני.
"עם נמני הסכסוך נגמר ברגע שהוא הגיע לנחם אותי בשבעה על מות אבי. הוא הגיע לבד, בלי תקשורת ובלי ליחצן את הביקור שלו. נתן לי חיבוק ולחץ יד. באותו רגע זה נגמר. מה עשיתי רע לנמני בקריירה שלו? אני לא רציתי להעיף אותו ממכבי ת"א.
"ביקשתי מלוני הרציקוביץ' שייתן לי לטפל בזה. רציתי שנמני יהיה רק שחקן ולא יתעסק בדברים אחרים. אני בטוח שנמני יודע היום בתוך תוכו שצדקתי לגביו. גם הוא מצטער על מה שהיה בינינו".
קופמן חסר לאנשים בתוכנית.
"הוא ישוב בקרוב מהחופשה. הוא אוכל אצלי לפעמים בשבתות".
עם עמנואל שפר התייעצת גם כשהיית מאמן עם תארים, אבל שחקני עבר שלך שהפכו למאמנים לא מרימים טלפון.
"הם טועים. זו פחדנות מצדם".
ציפית שעטר יתקשר?
"ברור. הוא היה מקבל עצות שהיו עוזרות לו. אולי הייתי פותח לו אופקים חדשים. יש דור של אנשים שחושבים שהם יודעים הכל. הייתי גאה שהיה לי איש כמו שפר להתייעץ איתו בכל צומת. זו בושה מצדם לא לפנות אליי. אני הרי לא מתחרה בהם. עד לפני שנה עוד קיבלתי הצעות לאימון בליגת העל, אבל הודעתי שאני לא חוזר.
"עד שיש שניים טובים מאוד, רוני לוי ורן בן שמעון, הם צריכים לעבוד בקפריסין? היית אומר לי לפני חמש שנים שאריק בנאדו יהיה היום מאמן מכבי חיפה עם אורי אוזן כעוזר, והייתי אומר לך שאתה משוגע. בנאדו צובט את עצמו כל בוקר. זה מוקדם עבורו. לא מתחבר לי שהוא יאמן ספינת דגל כמו מכבי חיפה".
עשו נכון במכבי ת"א שהביאו צוות זר?
"יש סדר ומשמעת. בעבר שחקנים ניהלו את האגודה. יש היום ארגון מסודר וזה הבסיס להצלחה. אתה רואה את הכושר הגופני, לא שומע על בעיות בחדר ההלבשה, ולא רואה ששחקנים מדברים על המאמנים ועל החברים שלהם. קבוצה בריאה. מבחינת כדורגל יש להם עוד הרבה מה לתקן".
בעלי קבוצות פונים אליך?
"שחר, איזי ואלונה ברקת מדברים איתי הרבה. הם מצלצלים ואני מצלצל. בעלי קבוצות מתקשרים, מאמנים לא".
כי הם חושבים שמה שהיה טוב לתקופה שלך כבר לא עובד היום?
"יכול להיות, אבל אני צוחק על זה. כשאימנתי את כפ"ס שיחקתי עם נח אינשטיין ויגאל הלל כשני מגנים תוקפים. עד היום יש קבוצות שהמגנים לא עולים לתמוך בהתקפה. הכדורגל היום לא יותר טוב ממה שהיה בתקופה שאני אימנתי. הרמה רק ירדה. אני מעודכן ורואה כדורגל יותר מהם. אני רואה כל שבוע חמישה משחקים. אני מכיר את כל ההתפתחויות בעולם".
למה לא אימנת בחו"ל?
"הייתי לפני חתימה בראפיד בוקרשט. לא חתמתי כי לא קיבלתי ערבויות בנקאיות. אמרו לי שהבעלים שם צריך לתת ערבות כדי שאפשר יהיה לישון בשקט. היתה לי גם הצעה מאפואל ניקוסיה, אבל לא הסתדרנו כספית והם לקחו את דושאן אוהרין. היו עוד הצעות, אבל לעזוב את הבית היה קשה מאוד. גם היו לי עסקים אחרים לצד האימון ולא יכולתי להתנתק".
תן לי את הרכב כל הזמנים שלך.
"לא מסוגל. באמת שלא. איך אני יכול לבחור בין בוני גינצבורג ואבי רן ז"ל? ונוסובסקי? איך אני יכול לבחור חלוצים מבין אהוד בן טובים, רונן חרזי, רוני רוזנטל, זאהי ארמלי, משה סלקטר או אלי אוחנה? שום, אייל ברקוביץ', חיים רביבו או נמני? אי אפשר לעשות הרכב כזה".
שרף מקבל טלפון מבנו הצעיר אורי, איתו הוא צריך ללכת לקבל את הדירה החדשה שנקנתה. יש לו גם פגישה בערוץ 2. הכלב טומי מגיע כמעט בתזמון מושלם כדי ששרף יכול להצטלם איתו.
הוא מחבק את הכלב הקטן, אפילו מנשק אותו בשפתיים. "היו לי פה שני רוטויילרים, אבל לא יכולתי להחזיק אותם כי הנכדים הסתובבו בגינה ופחדתי שיקרה משהו. אבל תראה את טומי החמוד הזה. הבאתי אותו באלף דולר מצ'כיה. זה כלב לילדים. מותק".
אנשים לא מכירים את הצד הזה שלך?
"אנשים לא יודעים כמה אני רגיש. אני יכול לבכות בקלות. מתוכנית טלוויזיה מרגשת אני ישר נמס. כשמדברים על מישהו שחלה בסרטן אני בוכה כי אני מזדהה עם כאב המשפחה. בגיל שלי אני כבר לא יכול להשתנות. זו כל החבילה. או שתאהבו או שלא, אבל ברוך השם הרבה מאוד אנשים אוהבים. זו הגאווה הכי גדולה שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות