יושבת ראש ההתאחדות: השליטה האמיתית של משפ' לוזון

נעים מאוד, אביבה מליחי. קצת פחות נעים, אביבה
למשפחת לוזון. אחות ודודה של אבי, עמוס,
איציק, גיא וייטב. שם המשפחה הכי נפיץ בכדורגל הישראלי לא תמיד מקל על החיים של אביבה מליחי.

מאחורי השם מצלצלים ההתאחדות לכדורגל, מכבי פתח תקווה, אפילו סטנדר ליאז הבלגית. תאהבו, תשנאו, תקראו לעצמכם לימור לבנת - לא תוכלו להישאר אדישים. ומליחי, יותר מחמישים שנות לוזון מאחוריה (את גילה המדויק היא מסרבת להסגיר), יודעת את זה. יודעת ונזהרת.

"אני בהמון מקומות בכלל לא מזדהה כקשורה ללוזון כי אני לא יודעת איך אנשים יגיבו", היא אומרת. "בכלל, יש למשפחה יותר שונאים מאוהבים. המדינה הזאת מחולקת לשניים: החלק שאוהב מאוד את המשפחה והחלק שלא סובל אותה.

"אני יכולה פתאום להיתקל באהדה, 'וואו, איזה תותחים, שלא ישימו על אף אחד, ואני יכולה פתאום להיתקל בכזה מבט של איכס, המשפחה המגעילה הזאת. שמע , אחים שלי די מושכים אש בהתלהמות שלהם, בתגובות שלהם. אם הם היו סולידיים יותר אני מאמינה שהם לא היו שנואים. הם קצת שחצנים ויהירים, אז הם מזמינים את זה.


אז זה עניין של התנהגות?
"נטו התנהגות. אם הם לא היו יהירים ומתנשאים אני בטוחה שהם היו אהובים הרבה יותר, כי העשייה שלהם עצומה. הם הצליחו מאוד בזכות עצמם. זו עובדה. יש להם במה להשוויץ ולהתנשא אבל אני לא אוהבת את התכונה הזאת.

לגמרי, כשאתה שופט אותם לגופו של עניין, משפחה של שבעה ילדים, אמא אלמנה שגידלה אותנו לבד, לכל אחד מגיע אלף פעם שאפו. יחד עם זה אפשר להישאר צנוע".

מליחי היא גם אמא לעידן ולדור, אחד שחקן עבר והאחר שחקן צעיר בהווה, ומכך היא גורפת קצת יותר נחת. שם גם אי אפשר להסתיר את הלוזון. כשהבנים על הדשא, שם המשפחה מהבהב.

"לצערי לאורך כל הדרך השם לוזון מפריע", מודה מליחי. "לא מסתכלים על הבנים באובייקטיביות, מחמירים איתם, דורשים מהם יותר. אנשים אומרים לי בפנים, 'תשמעי, לילד לא טובה הקרבה לשם לוזון. זה מפריע לו. בזכות עצמו הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק' אם אתה נופל על מאמן או בעלים שלא מת על המשפחה, אז הוא גם לא סובל את האחיינים".

ועדיין , הם האחיינים של האיש הכי חזק בכדורגל הישראלי.
"בדיוק, ולכן דרך האחיינים פוגעים בו. היה כבר מאמן שלא סבל את המשפחה ופגע באחד הבנים בלי להניד עפעף, באופן לא מקצועי. כי הדוד שלו הוא אבי לוזון והוא מכוסח איתו".

ניסית להתעמת איתו?
"ברור. זה לא עזר. הם מכחישים. מה נראה לך, שבנאדם יגיד 'כן, אני יורד לו לחיים כי אני שונא את המשפחה שלכם?' מה, אני מטומטמת? אבל היה חשוב לי להבהיר שאני לא פראיירית וזה לא מקצועי. חבל מאוד שילד נפגע מסיבות לא מקצועיות".

קבלו את אביבה מליחי, הלוזונית החסרה בפאזל. היא מוכרת לאוהדי הכדורגל וללוגמי מדורי הספורט, אבל רחוקה מהחזית של האח הגדול, אבי.

שבעה ילדים - חמישה בנים ושתי בנות - וכמעט כולם על המגרש. על הדשא, על הקווים, ביציע הכבוד. ויקטור, הגדול, לא קשור ישירות, אבל בנו גיא, מאמן מוכר, מוביל את ליאז' הבלגית לעונה מוצלחת.

אבי לוזון, אין צורך לפרט, יו"ר ההתאחדות לכדורגל כבר קדנציה שנייה, ובעבר יו"ר מכבי פתח תקווה. בנו ייטב מאמן את הקבוצה כיום, ותמיר, בן נוסף, מאמן את קבוצת הילדים. עמוס לוזון הוא נשיא הקבוצה ואישיות דליקה בפני עצמה.

אח אחר, איציק לוזון, מנהל את הקבוצה ויו"ר מחלקת הנוער. נוסיף את עידן מליחי ששיחק בעבר במכבי פתח תקווה, בית"ר ירושלים, בני יהודה ומ.ס. אשדוד, ואת דור מליחי, כיום שחקן הפועל רמת גן, והעץ המשפחתי מושלם.

יוצאי הדופן הם האח יעקב והאחות רחל. "היא מנהלת בית ספר וזה לא מעניין אותה. אצלנו הנשים הן מחנכות, והבנים אנשי עסקים".

אביבה היא השלישית. נולדה בחדרה לחלפון ועליזה, עולים מטריפולי, אבל "מהגן אנחנו פה. עברנו כמה מקומות בעיר, בסוף התאחדנו פה".

'פה' זו שכונה פתח תקוואית מבוססת. בתים פרטיים ומטופחים, רחבי ידיים, שטופי צמחייה. "כל הפרדסנים העשירים של פתח תקווה גרו פה, ואז משפחת לוזון קצת השתלטה", היא צוחקת. "כולם ברדיוס של סנטימטר ממני. אתה הולך פה ימינה זה אבי וויקטור, שמאלה זה עמוס ויעקב, שם אחותי. עשינו פה קיבוץ בשכונה. רק איציק גר בלוד. בעקבות האישה".

עסקי המשפחה מתפרשים בעיקר סביב נדל"ן, אבל הכדורגל תמיד היה במרכז. משפחה מאוחדת, או לפחות מקרינה חזות של תא מלוכד, כולל התכנסויות קבועות אצל הסבתא בימי שישי, ופרלמנט גברי קבוע בימי חמישי. גברי, אבל לא סגור הרמטית.

"אני נדחפת לכל פורום שאני רוצה", מכריזה מליחי. "אני שולטת במשפחה, חמוד. אבל בפועל אני לא הולכת כי אני מעדיפה לבלות, וגם מותר להם זמן איכות עם עצמם. זה התחיל בכך שהבנים הגיעו לבקר את אמא שלי כדי שהיא לא תהיה בערב לבד, וזה הפך להרגל. אבל אם בת תגיע, לא באמת יגידו לה 'למה באת'?

היא לא מגיעה מכדורגל. שנים עבדה בקבע בשלישות הראשית עד שיצאה לפנסיה. את הרומן עם הכדורגל החזיקה מהצד. אחים, אחיינים, בנים. רק הבעל, אילן, עובד כקבלן, מתרחק מהתחום.

שני בנים, עידן הבכור ודור הצעיר, וביניהם בת, ליעד. "וכבר ארבעה נכדים", מליחי מונה בסיפוק. גם כאם לשני כדורגלנים, היא אומרת, בלטה פחות מאבי ועמוס, "כי הם מתעסקים בכדורגל. חשיפה היסטרית בכל שבוע".

ובראש ההיסטריה - אבי. יו"ר ההתאחדות לכדורגל מ-2007 והאיש החזק על ראש הגבעה. מצד אחד, האיש מחזיק בקבלות. מנגד, מחסור חמור בהישגים של הנבחרת והתנהלות כוחנית ומזלזלת שפתחה חזית מול רבים. וכמובן, מאז היה יו"ר הקבוצה ונשאר אוהד, הזיהוי של לוזון עם מכבי פתח תקווה.

די בכך כדי להאיר את תפקידו כיו"ר ההתאחדות באור עכור. ועדת זליכה שמינתה שרת הספורט לימור לבנת כבר קבעה בשנה שעברה שבראש ההתאחדות לא יעמוד אדם הנמצא בניגוד עניינים. מכאן קצרה הדרך לקטטה המונית. הכדורגל הישראלי הפך לזירת אגרוף שוקקת, אבל למליחי אין ספקות.

"מה שקורה עם אבי זה ממש לא מובן", היא אומרת. "הרי כל יו"ר שהיה ויהיה מזוהה עם איזו קבוצה, לא משנה אם זה איצ'ה מנחם או גברי לוי. תמיד אתה מגיע מעולם הכדורגל ואז אתה מגיע להתאחדות כי אתה בקליקה הזאת. למה עד היום זה לא הפריע ולא דובר?

זה מגוחך. אז מה, אז הוא מודה שהוא אוהד את מכבי פתח תקווה? למה, גברי לוי לא היה בכל המשחקים של הפועל פתח תקווה? מה ההתייפייפות הזאת? אני לא יודעת מה זה העליהום הזה והוא לא מקובל עליי. היו ועדות, לא מצאו באבי שום דופי. לא מצאו אותו מועל, גונב. כלום. ובכל זאת, למרות העליהום, הוא מתעקש להישאר בתפקיד.

"אני כבר אמרתי לאבי 'קום ולך. למה אתה צריך את כאב הראש הזה? הם לא עושים לך טובה. הרי אתה לא מרוויח מזה כסף, זה תפקיד התנדבותי'. אני אומרת לך, אחרי היורו הוא היה אמור בכלל לעזוב, אבל בגלל כל הוועדות האלה זה נכנס למקום של פרינציפ. הוא לא רצה להישאר, אבל זה מקומם.

מי מגלגל את כל התהליכים האלה? מי דוחף הכל? מי עשה כמוהו בכדורגל הישראלי? אז מבטלים הכל ומשאירים רק את הזיקה למכבי פתח תקווה ומחייבים אותו לפרוש. אמרתי לו, תפרוש, מה אתה צריך את זה. אבל הוא כבר, אתה יודע, פגוע. הוא מרגיש לא מוערך אז הוא עושה דווקא. כמו שאני מכירה את האגו שלו, יש סיכוי שהוא ימשיך לקדנציה נוספת".

בינתיים ההתגוששות נמשכת. רק בשבוע שעבר עלה לוזון לשידור ביציע העיתונות לאחר דיון על משחק שבו מכבי פתח תקווה בזבזה זמן כשהייתה ביתרון והתעמת עם הפאנל. שמח ביציע, חם לצופים.

למליחי, מכיוון אחר, זה מרגיש כקמפיין. "יש לא מעט פרשנים, ובהם שלמה שרף ואייל ברקוביץ', לא שחלילה יש לי משהו נגדו, שאין לי מושג מאיפה השנאה שלהם למשפחה, אבל אתה מרגיש את זה בכל פאנל שהם נמצאים בו ואתה רואה שזה ממש אישי ומגמתי. גם אנשים שלא אוהבים את המשפחה אומרים לי, 'מה יש להם נגד אבי'?

"אין לי מושג למה הם שונאים אותו כל כך. פעם הייתי רואה את ברקוביץ' במשחקים וחשבתי שהוא דווקא חבר של המשפחה. אולי כי הוא לא קיבל את אימון הנבחרת. אין לי מושג מה הסיבה, אבל לגמרי ברור שיש אנשים בפאנל ששונאים את המשפחה. שרף ואייל ברקוביץ', בכל הזדמנות, במעידה הקטנה ביותר, מכפישים את אבי באופן חסר פרופורציות. אתה רואה את העוינות, את השנאה. כל אחד רואה שזה אישי, ולכן הוא מזיז את זה הצדה ולא מתייחס.

"אבל יש גם אנשים שאוהבים. אני יכולה להגיד לך שפרימו (הפרשן משה פרימו, א"ש) אוהב את המשפחה. בלי שאדע, אני פשוט מרגישה את זה בחוסר העוינות שהוא משדר. בלי לחפש כל הזמן מה לא בסדר במשפחת לוזון כדי לתקוף.

או למשל מליניאק. כל הכבוד לו. אבי תקף והוא נשאר עם פאסון ולא הידרדר לשיחה לא נעימה. הוא חטף מאבי ולא נגרר. לא התלהם, לא ירד נמוך. זה מראה לי שהוא ענייני".

אבל אולי הסגנון של אחים שלך גורר את זה. עמוס היה מעורב בעבר באינספור פרשיות.
"עמוס הנמיך מאוד בשנים האחרונות. זה לא אותו עמוס שהכרנו. אנחנו משפחה אמוציונלית, אני מסכימה. אפילו אני, שרגועה יחסית, אמוציונלית מאוד. זה לטוב ולרע".

רק לאחרונה איציק צוטט כשאמר "אלה שמדברים עם עיתונאים הם הומואים?
"סתם, מיותר. מיותר שהם לא שומרים על המילים שלהם כי הם לא יודעים איך זה מתגלגל. זה נאמר למישהו ועשו מזה סיפור. איציק לא האמין שזה יצא לתקשורת בכלל. אני יכולה לשבת איתך ולהגיד 'מי שגבר שיבוא ויגיד לי בפנים ולא יהיה הומו וילך לאיזה כתב'. ואז הכתב הולך ומגלגל והופך את זה למין כותרת.
 
"זה לא חלילה מרצון להשמיץ את ההומואים. סתם, סלנג. אמירה מטופשת, מיותרת, לא במקום. אבל זה קורה. רק מי שעובד טועה. אתה זורק מילה אחת וכל העשייה שלך יורדת לטמיון".

הלוזונים אף פעם לא נמנעו מלשטוח בראיונות את להבות הקיפוח שאחזו, לטענתם, גם בהם. לא פעם דיבר אבי לוזון על מי ש"שאלו מה הם יכולים לעשות כדי להיפטר מהפרענקים האלה". הציטוט משתנה, התוכן נשאר. רק האחות מתעקשת - לא אצלה. "בי זה לא בוער", היא חותכת. "לי אין בעיה כזו. להפך, חבל שאני לא שייכת לאשכנזים כי אני יודעת שאשכנזים מפרגנים זה לזה. כשמישהו מצליח כולם אחריו, כולם רוצים להידבק להצלחה".

"ספרדים, לצערי, לא מפרגנים. ספרדי אחד נופל, חצי מדינה שמחה. אין לי מושג למה. אייל גולן נופל - חצי מדינה שמחה. אם עמוס לוזון חלילה ייפול, חצי מדינה תשמח. סורי. חבל שזה ככה. יש לנו הרבה מה ללמוד מאשכנזים. יכול להיות שהם עושים את זה בדיפלומטיות מאחורי הגב, אבל אתה לא מרגיש את השנאה הזאת. פה, במדינה הזאת, יש שמחה לאיד. חוסר פרגון".

אז למה האחים שלך מרגישים שהם סובלים מגזענות?
"תשאל אותם. אני כל החיים שלי הייתי בצבא, הגעתי לאן שאני רוצה, כל תפקיד שהתמודדתי עליו קיבלתי, הרגשתי אהובה ומוערכת. אין לי הרגשה כזאת, סורי. להפך. 95 אחוז מהחברים שלי אשכנזים. אני מסתדרת מעולה עם אשכנזים, אפילו יותר מספרדים. ברור שיש בארץ גזענות, אבל אני באופן אישי לא מרגישה את זה".

ומהאחים לאחיין. גיא לוזון, שאימן בעבר את מכבי פתח תקווה, את הפועל ת"א, את בני יהודה ואת הנבחרת הצעירה, סיים את הקמפיין האחרון בגירושים מכוערים מהקהל ומהתקשורת בארץ. הרקע: רומנטי. אלה באו בטענות על ההתנהלות ועל הסגנון של לוזון, זה טען לחוסר פרגון וליחס לא הוגן. בינתיים נדד לליאז' הבלגית, וכבש איתה את פסגת הטבלה. ההצלחה פנומנלית. הנפנוף, בחזרה לליגה הישראלית הצולעת, מתבקש.

"אנחנו מעריכים את גיא מאוד ולא מופתעים מההצלחה", מסבירה הדודה. "במשפחה יש הערצה מוחלטת אליו. להגיע למועדון מכובד כל כך באירופה זה לא פשוט. גם אם הוא לא היה מוביל את הליגה, לבי מלא גאווה עליו. אנחנו רואים ביחד כל משחק שלו וגם הולכים למשחקים, בכל פעם נציג אחר".

יש איזו תחושה שההצלחה בבלגיה היא גם ניצחון מול הביקורת בישראל.
"תשמע, גיא הגיע לנבחרת אחרי שלחצו עליו להגיע, ולא דוד שלו אבי. אבי לא רצה את זה. גיא לקח את זה כשליחות. הגיע לנבחרת, ובלי לפגוע בשום שחקן, הנבחרת שלו הייתה מורכבת משחקנים סבבה, אבל לא איזה כוכבי-על. הכוכבים היו גולסה, ניר ביטון, טאלב טואטחה. גיא החליט שעם הדבר הזה הם יצליחו להגיע למשהו ביורו".

"הוא עבד קשה ימים כלילות, ולמרות זאת הוא זכה לחוסר הערכה וחוסר פרגון עד כדי כך שזה באמת מתסכל. איזה מאמן נבחרת הביא תוצאות טובות? כאילו מה, כל השנים אנחנו בטופ של הכדורגל האירופי והשנה כשלנו? אם כל מאמן היה מביא איזה תואר - הייתי מבינה. אבל תמיד אנחנו במקום גרוע. מה רוצים ממנו? מה גיא היה יכול לעשות? השאירו אותו לבד. רק השמצות, לכלוכים, כתבות. הרגשנו עליהום מטורף. התגייסנו כל המשפחה למשחק האחרון, מול אנגליה, בטדי רק בגלל השנאה אליו".

אז עכשיו זו התשובה?
"עבודה קשה והצלחה הן הדרך הכי טובה לסתום את הפה לאנשים. הוא נפגע מאוד מהתקשורת בישראל, שלא פרגנה לו, ולכן הוא החליט ללכת לקבוצה בחו"ל. הוא לקח את ההצעה הזאת בשתי ידיים. מועדון מפואר עם עבר מפואר. אין דברים כאלה בארץ".

הוא יכול עכשיו להיות מאמן נבחרת?
"לא. לא אוהבים אותנו פה. אם היו בוחנים אותו נטו לפי היכולות - ודאי שכן. אין היום מאמן ברמה שלו. אין, נקודה. תגידו שאני שחצנית, אבל גיא לוזון הוא המאמן הכי טוב בארץ. בגלל האווירה והשנאה למשפחה הוא לא יכול להצליח פה. גם לא כדאי לו. הוא עשה משהו יפה בצעירה ולא העריכו אותו".
 
"גם אם הוא יצליח בבוגרים יגידו שנתנו לו יותר כלים, ובמקרה זכינו בבית הכי קל. עזוב אותי, יביאו את כל התירוצים רק כדי לא לפרגן לו. שלמה שרף יושב בשידור ואומר 'זה לא חוכמה שהוא ניצח בבלגיה 13 משחקים ברצף, הוא קיבל את הקבוצות הקלות'. לכן גיא פשוט לא קורא עיתונים. אני עדיין קוראת. מתעצבנת וקוראת".

מליחי ישירה. יש לה על הלב והיא לא מתכוון להשאיר את זה שם. מהבית המצוחצח, השקט בשעות הבוקר, היא מביטה החוצה ומחזירה מבט מסופק. את הכדורגל לקחה מהבית והעבירה הלאה. קודם לעידן, אחר כך לדור. בלי פשרות.

"עידן התחיל לשחק בגיל 16. ניסיתי לשמור אותו בסביבה ובמסגרת של ספורט. זו סביבה חיובית לבני נוער. אי אפשר לצאת, לבלות, לשתות. לא אהבתי לראות בני נוער שמבלים עד ארבע לפנות בוקר עם החברים בחופש הגדול וישנים כל הבוקר. אז זה התאים לי כאמא, לדעת שהוא ישן מוקדם בכל יום.

"בצבא הוא פרץ. הוא נעשה שחקן בדרך אגב, אז גם כשהוא הצליח הוא לא העריך את זה. לא היו לו הלהט וההתלהבות. הוא לא אהב את התקשורת, את החשיפה. הוא לא בקליקה של שחקני כדורגל, לא היה חבר שלהם".

אצל דור זה שונה.
"שונה מאוד. יש לנו ילד אחד סופרמקצועי ואירופי שעובד קשה וקשה לו להצליח, ואחד שהכל הולך לו בדרך אגב". עכשיו גם היא רוצה. למעשה, כבר שנים שמה של מליחי מודלף כקונה פוטנציאלית של קבוצות כדורגל מקומיות.

הפועל ומכבי פתח תקווה, הפועל כפר סבא, ורק לאחרונה הפועל ראשון לציון, עלו כאופציה. "בוא נדייק", היא מתקנת. "מכבי פתח תקווה מעולם לא עמדה למכירה. אפילו בתור בדיחה זה לא מוצלח. אחים שלי אף פעם לא יעמידו את מכבי פתח תקווה למכירה.

"הציעו לי את הפועל פתח תקווה. אמרו לי שהיא בפירוק. הגעתי לפגישה וראיתי ארבעה אנשים, לא אדם בודד. יצאתי מהפגישה. לא היה שום משא ומתן, לא רציתי. הגעתי לפגישה וזה מיד יוצא לעיתונים, אבל אני לא אשמה בזה. הלכתי לפגישה כי ביקשו ממני ואני מכבדת מאוד".

למה לא, בעצם?
"בגלל האוהדים הפנאטים. האוהדים שונאים כל כך את משפחת לוזון והם פנאטים עד כדי כך שללכת ולתרום מהזמן והכסף שלך ולקבל קללות - עד פה. אני רואה מה הם עושים לניסן יחזקאל כשהוא מכניס לעשר דקות את האחיין שלו.

"הם הולכים אחריו לאוטו ומקללים אותו. אני רואה מה קורה בדרבי, אילו קללות ושירים על המשפחה, זה מצמרר. אילולא הקומץ הזה של האוהדים הבעייתיים, עכשיו הייתי במשא ומתן עם הקבוצה".

מה אבי אמר על זה?
"לא אמר על זה כלום, אני בחורה מבוגרת. האחים שלי יודעים שלא אכנס בגלל הקומץ, אז מה יש להם להגיד? המגעים לא הפריעו להם. אין לנו שנאה להפועל כמו שלהם יש אלינו. זה די חד-צדדי. עדיף ללכת לקבוצה כמו כפר סבא, שאיתה כן הייתי במגעים ומאוד רציתי, ואם היא הייתה נשארת בליגה השנייה הייתי לוקחת אותה. לא רוצה קבוצה בליגה השלישית".

אז ראשון לציון על הפרק?
"הייתי איתם במשא ומתן ולצערי זה לא מתקדם. אין לי מושג איפה זה תקוע. הייתי רצינית מאוד, ואחרי שהתקדמתי שלב פתאום הקפיצו לי את המחיר פי שניים. זה מוזר, אתה מתקדם על בסיס משהו אחד ופתאום אתה מגלה משהו אחר.

"רציתי מאוד שזה יקרה לפני ינואר כדי שאוכל לחזק את הקבוצה, שלא תרד לליגה השלישית. שלחתי מכתב לראש העיר שאני רוצה להיפגש איתו כבר לפני יותר משבועיים, ועד היום אף אחד לא התייחס או התקשר. כדי לקנות אתה צריך שמישהו ירצה למכור. מה, אני אכריח את ראש העיר להיפגש איתי? זה נעצר מאיזו סיבה לא ברורה. מבחינתי, בכל אופן".

יכול להיות שהשם לוזון מרתיע אותם?
"יכול להיות שבעירייה לא כל כך אוהבים את השיוך המשפחתי. אין לי מושג. אולי יגידו שבאתי עם האחים שלי להשתלט על הקבוצה. אני יודעת שזה לא נכון. זה ממקום נקי, שלי לגמרי, בלי קשר לאחים שלי. ברור שאעזר בהם ואתייעץ איתם, אבל נטו מקצועי. לא במעורבות עסקית. אני כל הזמן מחפשת קבוצה ואני מאמינה שבסוף אני אמצא".

יש קבוצה שהיית רוצה לקנות?
"ברור, את בית"ר ירושלים. אבל מאיפה יש לי כסף? מתה על בית"ר. אתה צריך לשפוך בקבוצה כזאת איזה 20 מיליון בשנה, דבר שאין לי, וגם אם היה לי, אני לא מוכנה להוציא בכל שנה".

ועדיין , למה את מתעקשת להכניס את הראש לשלולית כפוית הטובה והמסוכנת הזו?
"כי איפה יש לך סיפוק כמו בכדורגל, אחרי גול, או אחרי שאיזה ילד שהיה זרוק ברחובות בשכונת פשע התפתח והפך לשחקן? מה יותר מרגש מזה? אני רואה את זה כשליחות, לא כביזנס.

"אתה רוכש קבוצה כי אתה אוהב כדורגל ואתה רוצה לראות את בני הנוער מתפתחים. זה נטו מאהבת כדורגל. אני אוהבת ללכת למשחקים ולא בהכרח רק של המשפחה שלי. אני לא באה לעשות פה כסף. כסף בעלי עושה. אני אבזבז לו אותו".

מה באמת הוא חושב על זה?
"בהתחלה הוא היה נגד, כי כמו שאתה יודע בכדורגל שופכים כסף ולא משנה באיזו ליגה מדובר. אבל היום הוא הבין שאני רוצה עד כדי כך שהוא לא יכול לעצור לי את החלום הזה. בלעדיו לא יכולתי. צריך גב וחוסן כלכלי כדי להחזיק קבוצת כדורגל".

רוצה לשחזר את מודל אלונה ברקת?
"כן, זו דוגמה. תראה איזה יופי היא מנהלת את באר שבע. בלי חצים, בלי התלהמות. אישה מעודנת, עושה את הדברים יפה, גם כשיש משברים. אלונה ברקת עושה עבודה נהדרת, בדיוק כמו שאני אוהבת"


הדרך לאלונה ברקת עוברת ב"מאמאליגה" - חטיף הדוקו-ריאליטי של ערוץ 10 (שבת, 21:00). נשים וכדורגל, לאו דווקא בסדר הזה. לצד מליחי משתתפות בין היתר גם קרן אבוטבול, אשתו של השחקן שי אבוטבול, עליזה זאנה, אשת יחסי ציבור ואשתו של כדורגלן העבר יוסי זאנה, ושיר אלמליח, הקצת בד ומינימום ג'ינס שלצד אלרואי כהן. מליחי היא הבוגרת מכולן, וכנראה הוותיקה על המגרשים.

"לפעמים לא הבנתי למה הייתי צריכה את זה", היא מודה. "הרי הן ילדות קטנות, יכולות להיות הבנות שלי. הרגשתי קצת מפגרת שאני שם. אבל בסדר, לא נורא. מכל דבר אתה לומד בחיים. הן בשיא הצעירות שלהן, החלומות, רוצות להצליח. לא כל כך התחברתי אבל אולי זה מה שיפה. שאני בקבוצה אחרי השיא והן בהתחלה".

ובאמת , למה לך?
"הציעו לי בהתחלה ולא רציתי. בסוף הצבתי קווים אדומים. לא מביאה את המצלמות לאמא שלי לארוחות, לאחים שלי שלא רוצים את החשיפה הזאת, ולבעלי שלא היה מוכן להשתתף בתוכנית. התייחסתי לזה כחוויה. עוד משהו נחמד שעברתי בחיי".

נתת להן עצות לתחילת הדרך?
"האמת היא שניסיתי לתת להן המון עצות בסדרה. הצעתי לקרן אבוטבול לצאת ולעשות משהו עם עצמה ולא להיות רק אשתו של שי. איפה המיצוי העצמי שלה? זה שהיא אישה תומכת ומפנקת זה מעולה, היא אישה מושלמת, אבל איפה העצמי שלה? עוד מעט הילדים יגדלו והיא תרגיש ריקנות איומה, ואז, בגיל 40, קשה למצוא עבודה.

"הצעתי לה את זה ממקום אמיתי. זה הטיפ שאמא שלי נתנה לי בחיים: להיות עצמאית, לטפח קריירה, לא להיות תלויה בבעל". הציר שמסובב את הראשים בסדרה הוא שיר אלמליח, דוגמנית שמדגמנת בעיקר את מה שאלוהים נתן לה ולא את מה שהאדם תפר. לכן היא מעוררת תשומת לב, גם שלילית, במגרש ומסביבו.

"היא קצת כעסה על הבנות שלא פרגנו לה והייתה מאוכזבת מההורים שלא מפרגנים לה", מגלה מליחי. "ניסיתי להסביר לה שגם אני, כמה שאני מבינה אותה, יכולה להבין את אמא שלה. גם אמא שלי הייתה מקבלת חום אם היא הייתה מסתובבת במכולת השכונתית והבת שלה חצי עירומה על איזה עיתון".

"מצד הבנות, ברור שחלק נבע מקנאה וחלק ממקום אמיתי של התנגדות. היא יפהפיה, חתיכה. היא לא מבינה למה בחורה בחו"ל יכולה להצטלם בעירום ופה זה נתפס זול. אבל זה נתפס זול, אין מה לעשות. זה פרובוקטיבי והיא ממתגת את עצמה בזול, אבל זו בחירה שלה, ומי אני שאעיר לה ואבקר אותה. אני הייתי מכוונת אותה למשהו ביותר סטייל. היא יפה, חתיכה, יש לה גוף, תאמין לי, היא הייתה יכולה להתברג למעלה כמו בר רפאלי. בסטייל".

זה עוזר לבעלה?
"בשום אופן. זה רק יכול לפגוע בו. אבל אותה זה מקדם. אם היא הייתה מדגמנת עם בגדים יכול להיות שהיו מגלים אותה יותר לאט. צריך איזה מינון. שיר עשתה יותר מדי פרובוקציות. אני אוהבת אותה, היא בחורה נפלאה ואני יודעת שהיא לא בנאדם כזה. אנשים זורקים לי מילים עליה וזה מבאס אותי".

אנשים זורקים מילים גם על משפחת לוזון.
"נכון, ואם אתה בודק את העשייה של המשפחה שלי לקהילה ומזיז הצדה את הטעויות הרגעיות ופליטות הפה, אז אני מאמינה שאנשים יהיו אובייקטיבים ויגידו, 'וואלה, הם עשו לא מעט בשביל הספורט במדינה',אבל אנשים בדרך כלל נוטים ללכת לשלילי ולמעידות.

"אנחנו משפחה מחבקת, תומכת, תורמת לקהילה. מצד שני, אנחנו מדברים כשאנחנו צריכים לסתום. כן, אנחנו קצת חמי מזג. ספרדים, מה לעשות".

שלמה שרף מסר בתגובה: "אני לא רוצה לרדת לדברים האלה. אין לי שום שנאה כלפי המשפחה הזאת. תמיד אמרתי רק את האמת: כשהיה צריך לשבח את גיא שיבחתי אותו, לא פעם ולא פעמיים. כשהיה צריך להעביר ביקורת על אבי לוזון, העברתי. לא כל מה שהוא עשה בכדורגל הישראלי הוא נכון.

"יש הרבה דברים שבגללם הוא הגורם הישיר למצב שהכדורגל שלנו נמצא בו, ואני לא נסוג משום דבר שאמרתי. כשהייתי צריך להגיד דברים טובים על אבי, אמרתי. התפקיד שלי הוא להגיד את מה שאני חושב, לא את מה שהם רוצים שאני אגיד. לכן אני שלם עם עצמי ואין לי בעיה עם הביקורת שלי, שהייתה תמיד מקצועית ועניינית.

"לגבי משפחת לוזון, מעולם לא שנאתי את המשפחה. עם אביבה אפילו הייתי בקשרים טובים ואני לא מבין מאיפה היא מביאה את הדברים האלה".

אייל ברקוביץ' בתגובה: "אני אוהב מאוד את משפחת לוזון. אני חושב שהמשפחה הזאת מאוחדת ועל כך מגיע להם כל הכבוד. אני מפרגן בכל הזדמנות לגיא לוזון על ההצלחה שלו וגם למשפחת לוזון על כך שהיא מחזיקה את מכבי פתח תקווה שנים רבות כל כך.

"אני בסך הכל חושב שאבי לוזון, בגלל ניגוד העניינים ובגלל כל מה שקורה בהתאחדות לכדורגל ומכיוון שהכדורגל לא מתקדם, צריך לעשות שינוי. שום דבר אישי. אם זכור לי טוב, מי שקילל את אבי לוזון ואמר לו 'בן זונה' הייתה היא ולא אני. וזה היה מול הפנים שלי. הייתי בשוק.

"אבל באמת אני מעריך את המשפחה הזאת. הם לוחמים אחד בשביל האחר והם מחזיקים מעמד ויש להם אופי. אני פשוט טוען שאבי לוזון צריך לפנות את המקום שלו. זה הכל. אגב, לפני שלוש שנים היא פנתה אליי ורצתה לקנות קבוצת כדורגל, אני חושב שזו הייתה הפועל כפר סבא.

"היא התקשרה ואמרה לי 'בבקשה, בוא תיכנס, תהיה מנהל מקצועי. אני מאמינה רק בך ובמה שאתה מדבר על הכדורגל'. היא קבעה פגישה, אני לא ידעתי מי היא, ואחר כך פתאום היא ביטלה את הפגישה".

מליחי בתגובה: "מעולם לא קיללתי את האחים שלי, בטח לא ליד אחרים. יש לעתים חילוקי דעות בינינו אבל מעולם לא קיללתי או הכפשתי ואין לזה אחיזה במציאות. מערכת היחסים בינינו היא נהדרת. רציתי שאייל יהיה מעורב בקבוצה כי האמנתי שהשם שלו יגרום לכך שהמון בני נוער יבואו. זה ממקום מקצועי ובלי לערב עניינים אישיים".

elkanashor@gmail.com

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...