המגבלות הבטיחותיות מאפשרות רק ל-11 אלף איש להגיע. מתקן כמו זה החדש בחיפה, היה מתמלא אמש ב-25 אלף בקלות. למרות שמדובר באיצטדיון זוועה, מרגש לראות איך העידן הנוכחי ממלא סומק על לחייו הקמוטות.
ביציעים המרוחקים תלויים אשכולות ענקיים של קהל דרוך. כשברדה מבקיע, השעה היא שבע דקות לפני תשע, אבל השמועה על הגול מגיעה לשערים 8-7 רק בחמישה לתשע. למרות שכבר שתי עונות שמכבי ת״א מפסידה כאן במחזורי הפתיחה, לא חשבנו שזה יקרה גם הפעם. מכבי ת״א הגיעה מלאת בטחון, אבל ממש לא שאננה. איך תהיה עם מאמן כמו שיש לה. בחודש שהוא נמצא כאן, פאקו איסטראן קונה אותי בהתנהלות שלו. רצינות, יסודיות, יושרה, מכובדות.
בשיוויון של זהבי הוא עצר אצל כל מי שישב בספסל שלו, והחליק ידיים. השרלטנים בתקשורת כינו אותו איך שנחת כאן ׳מורה להתעמלות׳ או ׳מאמן כושר׳, אבל פאקו השתלט מהר מאוד על העניינים, דחק הצידה את הפוליטיקות, מחק העדפות או התנגדויות של מאמנים קודמים לשחקן כזה או אחר, וניקה שולחן. ככה זה בכל העולם.
קבוצות של כוכבים מושיבות חלק מסגל הרחב שלהן ביציע, כחלק מרוטציה בעונה של ארבעים-חמישים משחקים. עדן בן בסט עשה פרצוף מבואס אחרי רעננה? לא נורא. הוא יתרגל. אתמול הוא כבר פתח בהרכב, ודווקא לא ברור לי למה פאקו מיהר איתו. בן בסט השתדל, אבל על התנהגות טובה לא משיגים מקום על הלוח. מעניין מה יעשה היום אלי גוטמן, אחרי השפע ההתקפי שראה אתמול, עם הבינוניות העכשווית של בן בסט.
לא חשבנו שזה ייגמר ככה, בעיקר בגלל באר-שבע. דיברו על זה שהיא לא מתחברת, שאליניב ברדה לא טוב כפי שהיה טוב בעונה שעברה, שלא הבקיע בליגה שבעה חודשים, שהאיכויות של הקבוצה לא באות לביטוי במבחן התוצאה, והמפגש מול ספליט בליגה האירופית הוכיח את זה.
2. ביבי נאם אתמול בעצרת האו״ם, אבל צמד ה-BB של באר-שבע, ברדה-בוזגלו, היה הכותרת הראשית של הלילה הזה. קשה יהיה לבאר-שבע גם העונה להתמודד עם האיכויות הנהדרות של מכבי ת״א, שבאו לידי ביטוי גם במשחק אתמול.
ברדה כבש בפתיחה, אבל זה נראה שדווקא הקבוצה שלו נכנסה להלם מהפתיחה הזאת, כי מכבי המשיכה להסתנכרן במקצבים שלה, נטולת לחץ מהפיגור המוקדם. אבל בוזגלו וברדה טיפסו אתמול על העץ והתעלו על עצמם, גם בגלל מי שהם, וגם כי אלישע, אחרי שהצליח בדם ויזע לאסוף שחקנים, מתחיל לבנות שם ׳קבוצה׳.
אני לא אומר שברדה יתחיל להשתולל עכשיו עם שלושער כל שבוע, אבל אחרי שהגיע לכאן והעמיד את עצמו לרשות הקבוצה כאול אראונד פלייר, הבאתם של שלושה -גורדנה, הובאן והוגו - תאפשר לו להתפנות למשימות התקפיות קרוב לרחבה.
ולא דיברנו עוד על מליקסון וארבייטמן. האחרון נכנס לקראת הסוף והיה שותף לטירוף, ומליקסון, אחרי שיחלים, יצטרך להילחם על מקומו ועלול גם הוא לסבול מתסמונת בן בסט. למזלו, גם אצלו יש מאמן אמפטי.
הסיום ההיסטרי הזה והיכולת של באר-שבע להתגבר על יריבתה הטובה ממנה, ולהרדים בינתיים את המיתוס על אישיותה הרופסת, הוא נהדר לליגה, אבל יצטרך להימדד במבחן הזמן. לאו דווקא אליפות נדרשת כאן, אלא מירוץ מכובד, אצילי, ראש בראש. זה ייתכן, זה אפשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות