"איך אפשר להגיד על אהוד שהוא בוגד?" נאוה ברק מתייחסת, בגילוי לב מפתיע, ל- 15 החודשים הקשים שבהם הפך בעלה ממנצח גדול לראש ממשלה מתפטר. גם היא היתה שם, כרעייתו וכאזרחית המדינה רון לוין 05/01/01 אם היה דבר שאפיין את חייה של נאוה ברק בשנה וחצי האחרונות, זו בוודאי החלטתה החד משמעית להימנע כמעט באופן מוחלט מלהתייחס פומבית לנושאים בוערים שזעזעו, ריגשו או שיסעו את המדינה מאז התמנה בעלה אהוד ברק לראשות הממשלה.הציבור הישראלי למד לאהוב אותה. דומה שהקונסנזוס ביחס אליה מוחלט, ובפרט ששמה לא נקשר בסקנדלים כאלה או אחרים, שאפיינו את שרה נתניהו או לאה רבין ז"ל. יחד עם זאת נאוה ברק היא כבר לא הטבריינית החביבה שמספרת על סקי מים ועל הכנת קציצות בנוסח יהדות ספרד, כפי שלמדה מאמא שלה. מאז ועידת קמפ דיוויד היא מאובטחת, למורת רוחה, 24 שעות ביממה; היא מסתובבת עם ביפר שקיבלה מלשכת ראש הממשלה ומעודכנת באמצעותו בהודעות חדשותיות, כדי שתהיה בעניינים. ועם זאת היא עדיין לא מוותרת על הרגעים היחידים שלה ושל בעלה, ואינה אוהבת שמפריעים לו, ביום שישי בערב, להיות בעל ואבא.15 החודשים האחרונים הפכו את נאוה ברק ממורה לנואמת מיומנת, גם באנגלית וגם בפני קהלים גדולים. במטה ההסברה של אהוד ברק יודעים זאת היטב. היא היתה מעדיפה שלא להיחשף גם כעת. יחד עם זאת יש לה דעה מוצקה כמעט על כל דבר שמתרחש במדינה.ערב הבחירות הקרובות, כאשר לא ברור אם בני הזוג ברק ימשיכו להתגורר בבית מספר 6 ברחוב בלפור בירושלים, מתמודדת נאוה ברק בקול רם עם השאלות הקשות המונחות לפתחו של כל אזרח בישראל. הראיון מתנהל במעונם הרשמי, המאובטח. ברק כבר לא רואה את המאבטחים, אנשי המשטרה ומשמר הגבול שמסיירים בסלון ומסביב לגינה ולבית. היא למדה לראות דרכם. זו כנראה הדרך היחידה לראות את בעלה.נפגשנו ביום חמישי שעבר לאחר הפיגועים בתל­אביב ובמחסום סופה. שני הרוגים ולמעלה מ­15 פצועים. פניה הסגירו את הרגשתה הקשה.­ כשאת שומעת על פיגוע, איך את מגיבה, כאזרחית או כאשת ראש ממשלה שמקבלת את הדרך שבה בחר בעלה?"אני מגיבה קודם כל כאשה, כאמא שישר חושבת, אוי ואבוי, מי יודע אם יש שם ילדים, נוער, קרובים, הורים. קודם כל כאמא וכאשה אני מזועזעת. האינסטינקט הטבעי שלי הוא לומר שאי אפשר להמשיך כך. אבל רגע לאחר מכן, וכך לימדו אותי כל כך הרבה שנים לצדו של אהוד, צריך להסתכל דרך הדברים, בקור רוח, ולחשוב מה טוב למדינה".­ מה טוב למדינה?"למצות את התהליך המדיני עד סופו. לבדוק את כל האפשרויות. זה ברור ששני הצדדים ייד רשו לפשרות מאוד כואבות. אף אחד לא ייצא עם כל תאוותו בידו. אבל בסופו של דבר צריך לנסות להמשיך קדימה; לבחון האם יש לנו בני שיח שבאמת מעוניינים כמונו להגיע להסדר. גם להם יש בעיות וגם לנו, ואנחנו יודעים את זה".­ אנחנו שומעים את החדשות; מצד אחד פיגועים ומצד שני שיחות על תהליך השלום; הציבור מבולבל. איך את מרגישה ברגעים כאלה?"אני מרגישה שהכל חוזר אלינו. יש אנשים בשני הצדדים שמתנגדים לתהליך. בתוך העשייה המדינית יש פיגועים וזה מאוד מתסכל, כואב ומקשה על המנהיגים לקחת החלטות. לצערי זה חוזר על עצמו. ברגע שכמעט מגיעים להבנות, ואני מקווה שיגיעו אליהן, תמיד יש כאלה שינסו להפריע".­ אז מה עושים?"אנחנו צריכים לחשוב באיזו מציאות אנחנו רוצים לחיות. האם באמת להירתע אחרי כל פיגוע ולהגיד: 'שוברים את הכלים ולא משחקים' ולפעול בצורה אחרת; כמו לקחת צעדים יזומים שיכולים לשבור את הסטטוס קוו באזור. גם בכך יש הרבה סכנות."המנהיגים צריכים לראות דרך הדברים הקשים שקורים, להמשיך קדימה ולא להיתפס בפיגוע, למרות שזה באמת נורא. אני מתארת לעצמי ברגעים אלה את המשפחות שהיום צריכות לסעוד את הפצועים , והמשפחות השכולות ­ עולמן נחרב עליהן. אני, כאזרחית וגם כאשת ראש ממשלה, מתייסרת, ואני יודעת שגם אהוד מתייסר בשל אותם דברים". הפגישה עם ערפאת ­ פגשת את יאסר ערפאת לא פעם. דווקא מנקודת מבטך, איזה אדם פגשת?"פגשתי אותו מספר פעמים. בפעם האחרונה זה היה אצלנו בבית בכוכב­יאיר כשהוא הגיע אלינו כמה שבועות לאחר פסגת קמפ דוויד. רצינו לארח אותו בבית הפרטי שלנו בצורה הכי אינטימית. הצוות עבד כל היום להכין ארוחה מיוחדת ולא סיפרתי להם מי האורח".­ למה לא סיפרת, חששת שיחבלו במזון?"לא. אף פעם אני לא שואלת אותם מה הם מרגישים ובאיזה צד של המפה הפוליטית הם נמצאים. אמרתי להם שיש אורח מאוד חשוב וביקשתי שיכינו אוכל עם כל הלב. הצוות הנהדר הכין אוכל ישראלי, שהוא בעצם ערבי, שבסוף עוד הובהר לי שמקורו בכלל מלבנון".­ מה זה היה?"מסלטים ובשר ועד ממולאים ודברי מתיקה. כל הדברים שמבשלים בבית שלי ובבית אמא שלי. כשהגעתי בערב לאחר אירוע של עמותת על"מ (עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה ­ ר.ל) ראיתי תמונה פסטורלית. קודם כל נכנסתי למטבח ושאלתי אם הכל בסדר והאם הם יודעים מי בא. הצוות אמר לי שעכשיו הם בוודאי יודעים. שאלתי את הבנות איך הן מרגישות, והן אמרו לי: 'בשביל השלום אנחנו מוכנות לעשות הכל'."אחר כך נכנסתי לסלון וראיתי א ותו מלא באנשי הצוות הישראלי והפלסטיני. בחצר ישבו אהוד וערפאת לבד ושוחחו ביניהם. כשיצאתי לומר שלום ערפאת מיד קם, נישק את ידי והודה לי על קבלת הפנים. הוא העניק לי מתנה, והיא אגב רשומה."אחר כך הם חזרו לסלון והחלו להעביר חוויות. ערפאת סיפר חוויות על שהיה צעיר וישב בכלא סוריה. אבו­מאזן התחיל לדבר איתי על הבית שהיה לו בצפת. סיפרתי על בית אמא שלי בצפת ויחד העברנו חוויות על הוואדי ובית הקברות ועל הנוף המדהים שנשקף משם. אבו­מאזן סיפר לי שהוא היה שם לאחרונה וחיפש את הבית של משפחתו. אבו­עלה אמר כמה יפה בכוכב­יאיר. היתה אווירה מצוינת."מפה יצא ערפאת לעזה ויתר האנשים יצאו לוושינגטון להמשך השיחות. אני זוכרת שעוד באמצע הביקור צלצל הנשיא קלינטון ואהוד וערפאת התבדחו ביניהם למי יהיה הכבוד לשוחח עימו ראשון. היתה אווירה אופטימית. ידענו שיש קשיים. אהוד והוא דיברו על האחריות של המנהיגים. אהוד אמר לערפאת עד כמה חשוב שכמנהיגי האזור הם חייבים להוביל את העמים שלנו לחיים אחרים, לשינוי. הם לא דנו בפרטי ההסכם. אבל ממש הרגשנו בחום אנושי מצדו של ערפאת. אחרי שבוע פרצה האינתיפאדה. זה היה מאוד מתסכל" .­ לא אמרת לעצמך, "אבל רק לפני שבוע הוא אכל אצלי בבית"?"סיפרתי לבתי, שלא היתה בבית בזמן המפגש, על הביקור, והיא אמרה לי: 'אמא, אל תשמחי כל כך, את לא יודעת מה עוד עלול לקרות'. ואז השמים נפלו על כולנו בראש השנה. ומאז אני הולכת כל הזמן עם קרקורים בבטן. כל יום אני חיה בהרגשה שאנחנו כמו בזמן מלחמה, האדרנלין גבוה ומי יודע מה יביא היום."זה היה הקשר האחרון עם ערפאת. אמנם פגשתי אותו שוב בחו"ל בוועידת המילניום והוא היה חביב, אבל הבנתי שהעובדה ששני אנשים או מנהיגים מתקשרים טוב זה עם זה לא מעידה או קובעת את התהליך על פי מערכת היחסים האישיים. יש פה רצונות לאומיים של שני עמים. רצונות מאוד חזקים. רצה הגורל ואנחנו רבים על אותו חבל ארץ. בסוף יצטרכו למצוא פשרה".­ איזה תהליכים עברו בתקופה הזו עלייך ועל בעלך ברמה האישית; מאופוריה לכמעט מלחמה?"בהתחלה היה תסכול עמוק וחוסר הבנה. ממש שברון לב. לא שאלתי את עצמי האם טעינו במשהו. קיבלתי מיד הסברים. אהוד אמר שבעצם הוא צפה את זה. הוא טען שהתהוות של עם, שהולך לזכות בחלום שהוא נושא במשך דורות, כרוכה גם בוויתורים; ולעומת זאת, החלומות שהי ו לפלסטינים ­ מבחינתם ללדת את המדינה הזו תוך כדי מאבק, ייתנו הרבה יותר הצדקה לוויתורים ולתחושת הגאווה שלהם. התהליך הזה היה צפוי. אהוד אמר לי להסתכל על זה כדבר צפוי בתוך המסלול."אני חייבת לומר שהיה לי קשה להסתכל על זה בדרך הזו. אחר כך בא הכעס על כמה מקרים שהיו, על הלינץ' לדוגמה". ילד מת בשידור חי ­ אבל עוד לפני הלינץ'. תמונת הילד שנהרג בשידור ישיר מעזה. תמונה אחת שהרסה את מערך ההסברה של מדינת ישראל. מה הרגשת?"הרגשתי זעזוע נורא. זו פעם ראשונה שראיתי בשידור חי אדם נהרג. במיוחד ילד קטן בזרועות אבא שלו. כאמא לילדים זה היה נורא. לראות אב שבנו מת לנגד עיניו, הייתי מזועזעת. חשבתי לעצמי כמה נוראה המלחמה. אני יודעת שיש דברים הרבה יותר נוראיים שקורים במלחמה, אבל לא רואים אותם בשידור ישיר."באותו רגע חשבתי שכמה שהמלחמה קשה כך חשוב שיהיו מנהיגים בשני הצדדים עם אחריות שיכולים למנוע את המצב הזה. כאב לי שהראו את התמונה הזו כל הזמן והפכו אותה לסמל חד צדדי. הרגשות האלה של הזעזוע הפכו לכעס. משני הצדדים היו נפגעים. גם אצלנו נפגעו ילדים, מורות ואזרחים וחיילים. צריך לזכור שהאלימות באה קודם כל וכל הזמן מצד הפלסטינים ולא מצדנו".­ אני מבין שנוצר קשר חם בינך ובין משפחת כהן, ששלושה מילדיה נפגעו קשה בפיגוע בכפר­דרום."כשזה קרה באנו לפגוש אותם בבית החולים. אני זוכרת ששמעתי על הסיפור ולא היה ברור אם אהוד צריך לנסוע לשם. היו כאלה שיעצו לו לא לנסוע לנוכח המצב הרגיש. אני יודעת שהיו חששות סביב השאלה איך הוא יתקבל. שלושה ילדים פצועים, משפחה של מתיישבים בכפר­דרום, שאנחנו יודעים מה הדעה הפוליטית שלהם. אבל אהוד אמר: 'אני רוצה לראות אותם'. הגענו לשם ומצאנו משפחה שמתייסרת עם הכאב, אבל קיבלו את אהוד בכל כך הרבה כבוד."אני זוכרת מהביקור הזה רק דמעות, דמעות ועוד דמעות. בקושי יכולתי להחזיק מעמד. עברנו מילד לילד. ראינו הורים צעירים וחזקים. החוזק שלהם היה מופלא בעיני. האמונה החזקה שלהם. בכלל ההתמודדות של אנשים עם אמונה חזקה מרגשת אותי. הם מרגישים שהם בניסיון, והיכולת שלהם להתמודד היא מדהימה."מאז, אחרי שחזרתי הביתה, זה לא הניח לי, ועד היום אנחנו בקשר. ארגנתי להם מאה אלף דולר מקרן מיוחדת. ראיתי את המשפחה עם שבעת הילדים וההתמודדות הקשה, אבל נוצר קשר טוב. אנסה לסייע להם בכל מה שאוכל". הלינץ' ­ והתמונות מהלינץ'?"הלב שלי דפק. הרגשתי זעזוע. חוסר יכולת להבין. הסטתי את ראשי בכל פעם שהקרינו את הזוועות. ובכל פעם נתגלו עוד ועוד פרטים. איך לא יכולנו להציל אותם? שאלתי את עצמי. לרגע גם חשבתי שחייבים לעשות משהו ולנקום את הדם שלהם. אבל מהר מאוד הבנתי שהדרך שהממשלה החליטה עליה, להפציץ מפקדות ללא אנשים, היא הדרך הנכונה. כמה שיותר אזרחים ייהרגו מהצד השני, זה ישמש נגדנו במלחמה הזו. במלחמה בין צבא חזק ובין אזרחים פלסטינים שאין להם מדינה וצבא והם נלחמים על עצמאותם, זה ישרת אותם."יחד עם זאת הרגשתי שאני חייבת להיות קרובה לאנשים האלה. נסעתי לשתי המשפחות השכולות, משפחתו של יוסף אברהמי ז"ל ושל ואדים נורז'ץ' ז"ל. גיליתי שתי נשים חזקות. הגעתי למפגש כולי כמו שבר כלי. לא ידעתי מה לומר, וממש התפעמתי לראות אותן. פגשתי את חני, אשתו של יוסף, ואת אירנה, אשתו של ואדים, וגיליתי עוצמות נפש שכמותן לא ידעתי עד אותו יום."אחר כך בכל הנאומים שלי במסע הופעות בארצות הברית, סיפרתי על המפגש עם שתי הנשים ועל אצילות הנפש של המשפחות".­ חשבת שראש המשלה פעל נכון בעקבות אותם אירועים?" ראיתי את הייסורים על פניו. ראיתי איך הוא יכול, אם ירצה, להתמודד מול כל האלימות שהופעלה נגדנו בכל דרך, מכיוון שיש לנו את הצבא הכי חזק בעולם והמפקדים הכי טובים. מצד שני, האם לא יותר חכם להבליג? ואת הייסורים האלה ראיתי עליו בלילה, כשהיינו לבד. לילה אחרי לילה הוא לא נרדם והתייסר בשאלות מה הוא צריך לעשות, עד כמה להפעיל את הכוח ועד כמה להבליג. כל הזמן הוא שקל אחד מול השני. אני יודעת שזה היה נושא לביקורת, עניין ההבלגה. אבל במרחק של הזמן, היום כשמסתכלים על זה, רואים שבאופן יחסי האלימות ירדה ואולי חסכנו לעצמנו הרבה קברים והרבה נפגעים. אולי בדרך הזו נצליח להחזיר את הדברים למסלול הנכון. אבל הכל תלוי באיך יתפתח תהליך השלום".­ בשמאל נוצר לאחר הלינץ' שבר. היו שטענו שמדובר בחיות אדם ושאין עם מי לדבר. אנשי הימין לעומת זאת טענו: "אמרנו לכם"."אני חושבת שאלה שעשו את הלינץ' היו חיות אדם, במלוא מובן המילה, אבל מפה להכליל עם שלם, העם הפלסטיני כולו, זה לא נכון. גם לי היתה תחושה דומה שאולי אין עם מי לדבר. שאלתי את עצמי עם מי אנחנו מתעסקים בעצם. אבל בסופו של דבר נצטרך לחיות עם אותם אנשים, ל שקם את כל המשקעים לאורך השנים ולהסתגל לחיות ביחד. אגב, אני לא חושבת שנאהב זה את זה מהרגע הראשון. זה יהיה תהליך ארוך וכואב ומלווה בפשרות". ערביי ישראל ­ את המהומות בקרב ערביי ישראל בזמן האינתיפאדה כינה גוש הימין "בגידה". השמאל התקשה לעכל. התוצאות היו קשות: 13 אזרחי המדינה נהרגו בהפגנות."בשבילי ערביי ישראל הם שכנים מהבית. לידנו יש את טירה וטייבה, וזה בדרך לבית שלי. שם הייתי עוברת בכל יום. שם קניתי אצל הירקן, שם יש לי חבר שמוכר שווארמה. ולכן, כאחת מאזרחי המדינה, לא חשבתי שיהיה שבר כה נוראי. כשזה קרה, גם אני הייתי בדילמה ושאלתי את עצמי עד כמה הם חצויים, בהיותם אזרחים וגם בני העם הפלסטיני. ציפיתי מהם ליותר התמתנות. הם עברו כבר ניסיון קודם, מהאינתיפאדה מימי יצחק רבין ז"ל."לא ציפיתי שזה יגיע לרמה כזו של התקוממות עם הרבה שימוש בכוח. מצד שני אני חושבת שקשה לי גם לשפוט את המשטרה, שעליה הוטל לשמור על הסדר. דבר אחד ברור וקשה מאוד: התוצאה לא טובה. העובדה שנהרגו 13 ערבים אזרחי המדינה זו תוצאה קשה מאוד לנו וגם להם כאזרחי אותה מדינה. אני לא חושבת שצריך לתלות את הקולר בראש הממשלה."טוב שחוקרים וטוב שיש ועדת חקירה. אני לא יכולה להיכנס לפרטים כי אני לא מכירה אותם מקרוב, אבל צריך לנקות את השולחן. הם צריכים לבוא עם כל מה שי ש להם ולדבר על זה. ואם נעשו טעויות יש להודות בהן, לתקן ולהמשיך הלאה."היום אני רואה כמה קשה לעיירה טירה, שנוצר החיץ הזה. אנשים לא באים וחבל. הייתי מנצלת את ההזדמנות ואומרת: 'בואו נמשיך ונחיה בשכנות טובה ביחד. תחזרו לכל המקומות האלה, כי האנשים מתמודדים עם חוסר פרנסה. יש שם אנשים מאירי פנים, ממש אחים שלנו. כל כך הרבה משותף לנו'."שוב התברר שמיעוט בתוך הכלל עשה נזק לכלל. צריך לבדוק את טענות הקיפוח. אני מאמינה שזו תוצאה של שנים רבות".­ אבל הן התפרצו בעוצמה דווקא בתקופה הזו. אולי ראש הממשלה אכזב?"האיש שסמכו עליו הלך עם כל הכוח לקראת השלום. זה אינטרס שלהם בראש ובראשונה, סוף­סוף לחיות בשקט עם האחים שלהם מעבר לגבול. הם היו צריכים להיות התומכים מספר אחת שלו".­ ובמקום זה הוא יקבל מהם פתק לבן במקרה הטוב."אני לא יודעת. אני חוששת אבל מקווה שניתן יהיה להמשיך בפיוס הגדול ולשכנע אותם שהם צריכים לבחור בין שתי דרכים וללכת בדרך שהם מאמינים בה. זה יישאר לבחירתם". ירושלים ­ דרכו של ראש הממשלה מלווה בפשרה כואבת."פשרה כואבת מאוד. לא אשכח איך אהוד נשמע בשיחות הטלפון מקמפ דיוויד. אני נשארתי פה ואני זוכרת את הטלפונים שלו. מעולם לא ראיתי אותו מתייסר וכואב כמו שגיליתי אותו בטלפונים מקמפ דיוויד. אני זוכרת שכמעט לא ניתן היה לדבר איתו כי הוא היה בסערת רגשות. 'אני חייב לחשוב, נאוה', הוא היה אומר לי, 'זה יהיה קשה, זה יהיה קשה'."יום אחד הגעתי למגדל דוד עם אורחים וטיילנו על החומה והשקפנו על העיר העתיקה. המאבטח שהלך איתי, ומאז קמפ דיוויד אני מוצמדת למאבטח לצערי, נתן לי את הפלאפון. על הקו היה אהוד. אמרתי לו: 'אהוד, לא תאמין, אני על חומות העיר העתיקה'. והוא אמר לי: 'אנחנו מדברים על הדברים שאת רואה משם'. ואז אמרתי לו: 'זה לא יכול להיות, לא יכול להיות שעל הדברים האלה אתם מדברים'".­ והם דיברו על הר הבית. מה מסמל הכותל בעינייך?"בשני מישורים; אחד ­ הסמל וההיסטוריה של מורשת העם היהודי. כותל הדמעות שאליו נשאו את עיניהם היהודים בכל הדורות, גם בישראל וגם בתפוצות; בשירים, בהיסטוריה ובסיפורים, מיהודה הלוי ועד נעמי שמר. ומצד שני ­ אני לא יכולה לשכ וח את כיבוש הכותל. הייתי אז חיילת ודיברו על שחרור הכותל."אבל אף אחד לא מדבר על לוותר על הכותל ועל הדברים החשובים בהר הבית. אני חייבת לציין שאני לא מצויה בפרטים. אני לא חושבת שסגרו את הפרטים האחרונים. עדיין מדברים על רעיונות".­ את זוכרת את תקיעת השופר, את "הר הבית בידינו"?"אני זוכרת את היום הזה. סיימתי את שירותי הצבאי. שירתתי במחנה ליד תל­אביב. אני חושבת שהייתי בבסיס כששמעתי את המילים האלה. הרגשתי שמחה וגאווה. זה היה הניצחון הגדול. אני זוכרת את המצעד הראשון בירושלים, אז כבר הייתי עם אהוד. בכלל, כל החברות שלנו התחילה פה בירושלים. האהבה, הזכרונות, הרגעים הראשונים שאף פעם לא שוכחים. איך הלכנו בהרים ביחד."לאהוד היה חוג לסיירים בבית­נחמיה, על שמו של חבר טוב שלו ושלי. כל שבת היינו לוקחים את הנערים והנערות בני ה­12­13 לסיור בשכונות של אבו­טור, לענתות ולנבי סמואל. אהוד היה מספר את כל סיפורי התנ"ך ואיך הם משתלבים ביחד עם ההיסטוריה של ירושלים. גמאנו ברגל מרחקים על מרחקים. ולאחר מכן היינו עושים טיולים בג'יפים, ואת זה אהבתי עוד יותר. בטיילת של אבו­טור אהוד אמר: 'פעם אני א בנה לך בית מול החומות, עם הנוף המדהים הזה'".­ איך הוא חי עם הקונפליקט הזה?"עכשיו הוא עובר לילות שלמים ללא שינה וחושב מה לעשות. הוא מגיע לפעמים בשעה אחת בלילה. אני עוד לא ישנה. אנחנו מוצאים את עצמנו משוחחים עד לפנות בוקר, כשהוא שוקל דבר מול השני. לאחרונה יש הרבה לילות לבנים ובבוקר לא רואים שהוא לא ישן בלילה. הוא חושב, שוקל, ועוד חושב ובוחן."מי שטוען שהוא רץ מהר לוותר על כל פיסת אדמה טועה טעות גדולה. זה לא כך. זה פרי מחשבה של הרבה לילות והרבה ימים והרבה מאוד התייעצויות עם הרבה אנשים. גם לפני קמפ דיוויד ועד הימים האלה". טירונות פוליטית ­ זה הפרק הכי קשה בחייו?"אני חושבת שכן. המשא על הכתפיים כראש ממשלה שונה מהיותו רמטכ"ל. אהוד רוצה לחסוך קברים. יותר מדי נסיונות קשים ומרים היו לו במהלך החיים. אני תמיד מדברת על הניסיון האישי שלנו. אנחנו בתור זוג צעיר היינו נפגשים רק בלוויות של החברים שלנו. העובדה שאהוד הטיל עלי לבשר לחברה שחבר שלה נהרג הפכה להיות חלק מהחיים שלנו. דווקא בגלל שהוא בא משם ובילה את כל החיים שלו בשמירה על המדינה, דווקא לאחר המבצעים המיוחדים והרצון לנצח את הצד השני ולרדוף אחרי ראשי המחבלים, חשוב לו לשנות את המציאות הקשה הזו. כמובן לא במחיר ויתור על בטחון המדינה. לכן הוא חשב שרק תהליך מדיני ורק השלום יגרמו לשינוי."אנשים אומרים שהוא הלך רק על השלום ולא עשה דבר בעניין הפנימי. אהוד רואה בשלום מפתח ליצירת כל מה שיעשה פה במדינה עם בוא השלום. נוכל להשקיע כי השלום יביא פרוספרטי למדינה ואז נוכל להיכנס פנימה, להתעסק עם חברה וכלכלה ועלייה."אמנם משרדי הממשלה עסקו בכך בהצלחה עד כה, אבל ההתמקדות של אהוד היתה בתהליך השלום ואנחנו רואים שזה עלה לו במחיר פוליטי לא פשוט".­ מה הכוונה?"היו לו שתי אלטרנטיבות. הראשונה להקים ממשלה ולחשוב על ההישרדות ולא להתקדם. אבל לנגד עיניו עמד הקרחון הזה. האלטרנטיבה השנייה היתה לעשות את כל מה שהוא עשה מתחילת הדרך ועד עכשיו; להתמקד בתהליך, ובדרך קרו הרבה דברים".­ איזה דברים?"המציאות הפוליטית שלנו, של היום, גם שהעם חצוי ומפולג וגם שהשיטה הפרלמנטרית מאוד מקשה על ראש הממשלה. אהוד מצא את עצמו נבחר ברוב גדול בעם, אולם לאט­לאט בכנסת לא היה רוב. הוא ניסה בשיניים לשמור את אותו רוב, כדי להגיע עד פתח קמפ דיוויד, והוא איבד את הרוב הזה. אני יודעת שיש אנשים שיגידו שבדרך הוא עשה טעויות או זיגזג, ואני אומרת, שזה בגלל שהוא הלך לקראת המטרה הזו".­ הוא חף מטעויות?"לא. אני לא חושבת שהוא חף מטעויות. אין בן אדם שחף מטעויות. קודם כל הוא רק שנה וחצי בתפקיד, זה כמעט אמצע הדרך. שמעתי אותו אומר לאחד מראשי העיר: 'לך יש הרבה יותר זמן לכהן כראש עיר. אתה יכול לעשות טעויות, לתקן ולהשפיע ובסוף להגיד: אלה הישגי'. אצל אהוד זה נגמר באמצע העשייה. אנשים מתוסכלים, אין להם סבלנות, רוצים תוצאות כאן ועכשיו, ואני לא אומרת שלא היו תוצאות, היו הרבה תוצאו ת טובות בשנה וחצי האחרונות".­ את מרירה מזה שלא נתנו לו צ'אנס?"אני לא מרירה. אני חושבת שזה המשחק הפוליטי".­ כשאת אומרת "פוליטי" זה נשמע כמילת גנאי."אהוד לא פוליטיקאי במובן הרגיל שעושה תרגילים פוליטיים. הוא רק חמש שנים בפוליטיקה. לא יכולים לצפות ממנו שיהיה פוליטיקאי מדופלם. הוא איש ביצוע שיש לו האומץ להוביל מהלכים, ואני חושבת שהוא עשה הרבה. בוודאי שהוא עשה טעויות, הוא בן אדם. אין לי ספק שבקדנציה הבאה הוא יתקן אותן".­ את יכולה לנקוב בטעות שלו?"אולי תוך כדי עשייה ועומס של עבודה יכול להיות שהוא לא התייחס מספיק לאנשים, שיכול היה להקדיש להם קצת יותר זמן. בדיעבד אולי הוא היה צריך לחלק את הזמן כך שיהיה לו יותר זמן להקשיב ולהיות עם האנשים שמסביבו. אני יודעת שאחרי שהוא קלט את זה, זה השתנה ונוספו פגישות עם שרים וחברי כנסת. לפעמים הם היו מגיעים לכאן לארוחות צהריים, ולעתים היו באים גם בשבת".­ מה את חושבת על הרפורמה האזרחית?"כל מה שאהוד רצה לעשות, זה לא בגלל שאין לו רגשות לציבור החרדי או הדתי. הוא מעריך מאוד את המגזר הזה. אהוד חשב שניתן ושהוא יוכל לתקן כמה דברי ם שהשתרשו במדינה ללא הצדקה, בלי לפגוע באנשים. לכן הוא הלך על זה. אני מאמינה שבעתיד, בהסכמה, אחרי דיון ציבורי בדרך דמוקרטית, הוא ישלים את הרפורמה וכולם יהיו מרוצים". אהוד מתנשא? ­ אומרים שאהוד מתנשא, סוליסט וקר."אני חושבת שהתדמית הזו לגמרי עושה לו עוול. איפה אהוד צמח? הוא גדל בחדר קטן בקיבוץ. אומרים שהסיירת זו אליטה. מי הם היו? כל עם ישראל. חתך אנושי של כל העם. בסיורים תראה איך הוא מחבק או נוגע, מרגיש ומלטף את הצוואר. הוא עושה את זה עם כל הלב. הוא איש חם ורגיש."ביום ההולדת לישראל, אבא של אהוד שחגג 90, חגגנו כל המשפחה המורחבת ואהוד קם ודיבר אל אבא שלו. הוא ביקש להקריא לו שירים שאביו הקריא לו כשאהוד היה ילד. שירים של חיים נחמן ביאליק. הוא החל להקריא שיר ואחרי זמן קצר ירדו לו דמעות. כולנו בכינו איתו. כשהוא רואה איתי סרטים עצובים הוא בוכה מכל סרט. זה איש שיכול להתרגש משיר יפה. תראה איך שהוא מנגן. אתה רואה שהוא בעולם אחר. כל הרגש יוצא עם הרבה עדינות".­ אז למה בכל זאת חושבים שהוא מתנשא?"יכול להיות שבתוך העשייה הפוליטית הוא כל כך מרוכז... אני לא יודעת מה להגיד לך. תשאל אנשים שקרובים אליו. אף אחד לא יגיד לך שהוא לא איש רעים להתרועע, עם בדיחות וחוש הומור. הוא ממציא שמות לכולם. מתנשא זו מילה מאוד לא מתאימה להגיד עליו; שהוא לא מתייחס לא חרים, כזה אני ואפסי עוד? אין דבר כזה".­ שרים בכירים אומרים את זה."שמעתי אותם. אלה אותם שרים שמגיעים אלינו הביתה, יושבים איתנו לארוחת צהריים ומרגישים כמו בבית. אני מכירה את אלה שאומרים את זה, זה לא ככה במציאות. אהוד הוא איש שלא בחר בדרך הקלה כדי לבצע את תפקידו. מראש הוא הלך עם המטרה להביא לשינוי בארץ הזו ושינוי קיומי. הייתי אומרת עליו שהוא בעל טוב ומפרגן, איש חם ורגיש ואיש ישר ואמיץ".­ שמתייחס לביקורת שנמתחת עליו?"גם אם אומרים שאהוד ברק הוא בלתי עליב ושהוא לא מתרגש ולא לוקח ללב דברים וביקורת, אני יכולה להגיד שזה לא נכון. כשהביקורת היא ראויה הוא בהחלט מקשיב, מפנים ומשתדל לשנות. אבל כשהביקורת אינה נכונה ולא מגיעה לו הוא בהחלט נעלב". חרדות ­ מכל הכינויים שמדביקים לו, מה הכי מרגיז או אולי מפחיד אותך?"כשאני שומעת שצועקים 'אהוד בוגד'. זה הכי מקומם אותי. איך אפשר להגיד על אהוד שהוא בוגד. כל החיים שלו הוא בילה מתוך בחירה לתת מעצמו, את כולו, למען המדינה, כלוחם וגם בפוליטיקה. איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה".­ זה מזכיר לך את יצחק רבין?"זה מאוד מזכיר לי את יצחק רבין ז"ל. אני אמנם דואגת, אבל זה לא דבר שאני כל היום חושבת עליו. זה דבר שאני מדחיקה. אבל כשאני רואה את ההפגנות ואת השנאה בעיניים ואת השלטים, אני חרדה לדמוקרטיה שלנו וגם מאוד חרדה לאהוד. אני יושבת פה בבית ושומעת את הקולות פה מהמשולש ליד הבית שצועקים לו ואני מאוד כואבת".­ לאה רבין המנוחה אמרה אינספור פעמים אחרי הרצח: "הם היו עומדים וצועקים לפני הבית ואף אחד לא ראה ולא הבין לאן זה יגיע"."גם היום, אחרי מה שצועקים, אני סומכת על אנשי הביטחון. אני סומכת גם על הזיכרון של כל אחד ואחד מאיתנו, שזוכר היטב שהמדינה הזו עברה טראומה של רצח מנהיג שהלך באותה דרך ושנהרג על מזבח השלום. אני לא מאמינה שהיום מסוגלים לעשות דבר כזה".­ זה נכון שחששת שאהוד ינאם בעצרת האחרונה לזכרו של רבין?"הדחקתי את הרגשות במקרה הזה. היה לי מאוד חשוב שאהוד ידבר לקהל. זה היה באמצע העשייה המדינית, עם הרבה מאוד ספקות. האווירה באותו ערב זיכרון לרבין היתה קשה. לאה היתה במצב קשה מאוד בבית החולים. לאחר האירוע נסענו אליה. היה חשוב לי ולאהוד, שרואה את עצמו ממשיך דרכו של רבין, לבוא ולדבר אל האנשים שהמתינו בכיכר. אני חושבת שהוא קיבל עידוד מהרבה אנשים שתמכו בו". לאה רבין ­ לאה רבין ז"ל היתה קרובה אלייך, אבל אמרו שמאז שיצאה נגד ראש הממשלה התקררו היחסים ביניכן."כל מה שפורסם היה מופרך מיסודו. הראיון של לאה ב'ידיעות אחרונות' אצל סימה קדמון תפס אותנו כשהיינו בחו"ל. לא יצא לי לדבר איתה מיד. כשחזרנו לארץ, הרמתי אליה טלפון כי שמרתי איתה תמיד על קשר. התייעצתי איתה כשאהוד נבחר לתפקיד. היא היתה כמו אמא גדולה ואני חשבתי שהיחסים בינינו מספיק פתוחים שיכולתי לדבר איתה. הרמתי אליה טלפון, היא היתה באמריקה, ורוב השיחה היתה לבדיקת שלומה. היא מאוד שמחה שהתקשרתי. אמרתי לה: 'יש כמה דברים שנרצה לדבר איתך עליהם ושאחרי כל כך הרבה שנים ומערכת היחסים, מאוד חשוב היה לי לשמוע מה הביא אותך להגיד את מה שאמרת'."קבענו שכשהיא תחזור לארץ נדבר, ולא היה שום דבר אחר. לצערי, לאה חזרה מאמריקה ואושפזה מיד. כל שבוע נפגשנו, אבל לא דיברנו. היא היתה יותר מרוכזת בעצמה ואני רק רציתי לשמח אותה ולכן לא דיברנו על זה מעולם".­ בואי נדבר על חברה אחרת שלך, הילארי קלינטון."אנחנו מאוד קרובות. מהרגע שהתארחנו אצלם בקמפ דיוויד ובבית הלבן. מהרגע שנפגשנו זה היה קשר הדוק. אני זו כרת שרגע לפני הארוחה הרשמית, ארבעתנו, ביל והילארי, אהוד ואנוכי, עמדנו במסדרון בטוקסידו ובשמלות הנשף, וביל אמר לנו: 'בואו נברח, נלך לאיזה פאב, נשתה משהו, נעביר ערב רגוע', ואז הדלתות נפתחו והחיוכים הפכו להבעה רצינית ומכובדת. אנחנו חברות טובות."כשהילארי הגיעה לארץ היא נרתמה לקמפיין למלחמה נגד האלימות. ליוויתי אותה בהתמודדות. אני מכבדת את הכוח שלה, את האמביציה ויכולת עבודה שלה ואת היותה אמא רגישה. היא מאוד קשורה לבת שלה. היו לנו שיחות של אמהות לבנות". ההתפטרות ­ אני רוצה להחזיר אותך לאותו סוף שבוע שבו ראש הממשלה הודיע על התפטרותו."אהוד שיתף אותנו בלבטים. היינו באותו סוף שבוע אהוד ואני, מיכל בתי וזיו חתני. הרבה לבטים היו לאהוד. אני מוכרחה לומר שאהוד דיבר עם הרבה מאוד אנשים ובדק כל מיני אפשרויות. בארוחת הערב הוא שיתף את המשפחה בזמן שישבנו ביחד. הוא עדיין לא החליט ורק אמר לנו שזה עומד על הפרק, והסביר מה זה אומר אם הוא מתפטר. אני חושבת שההחלטה כמעט גמלה בלבו. לא יעצנו לו מה לעשות. היתה הרגשה שזו החלטה רצינית ושבתוך זמן קצר ניכנס למערבולת של בחירות."הבנתי את האחריות של אהוד. הוא לא רצה שהמדינה תיכנס למערכת בחירות ארוכה ומסורבלת. אחרי הרבה מאוד טלפונים מכל מיני חברי כנסת אהוד הבין שאף אחד לא מעוניין בבחירות לכנסת ואם הוא היה יודע את זה, הוא היה מתפטר מהתחלה."ביום שישי בארוחה הוא עוד אמר שזה לא סופי. הוא רצה למחרת עוד לשבת וללבן ולהתייעץ לפני שהוא מחליט".­ אם זה היה תלוי בך?"אני מרגישה שרק אתמול נגמרה מערכת הבחירות האחרונה, כך שעוד מערכת בחירות קשה ותובענית זה לא דבר שהייתי בוחרת בו".­ צפית בו ברגע ההודעה ב אותו מוצאי שבת?"ידעתי מה הוא אומר וזה היה מעומק הלב. הוא מאמין בכל הדברים שהוא אמר. היה לו נאום די ארוך עד שהוא סיפר לכל עם ישראל לאיזה מסקנה הוא הגיע. הוא היה הרבה פעמים על סף דמעות. הוא התרגש מאוד בנאום לאומה. הוא הבין שזה צעד מאוד משמעותי". פרס, רמון, בורג ­ איך קיבלת את רצונו של שמעון פרס להתמודד נגדו?"הקשר שלי לשמעון פרס הולך הרבה שנים אחורה. אני רואה הרבה הערכה הדדית בינו ובין אהוד. רק אתמול נסענו יחד לטקס, והדרך שבה הם מדברים ביניהם מוכיחה כמה יש שם מהמשותף. רבין ופרס הביאו את אהוד לפוליטיקה. באופן אישי אני מאוד מעריכה את פרס כאדם. הוא מרתק, אינטליגנטי, אוהב ספר. בביקורו האחרון אצלנו הוא הביא לי ספר, 'הספרייה של בבל', של לואיס בורחס, בהקדשה אישית ואני מעריכה את האיש הזה על כל מה שעשה."לגבי מהלכים פוליטיים כאלה ואחרים, אני לא יודעת בדיוק. אני לא חושבת שהוא היה צריך לפלג את המחנה. אבל רצונו כבודו".­ גם חיים רמון, שהיה מאוד מקורב אל אהוד, כבר לא איתו. אברום בורג לא בקשר איתו. בסביבתך טוענים שאת מאוד לא מרוצה מהתנהגותם ושאת אומרת זאת לאחדים מהם."לא היה ולא נברא. מעולם לא פניתי לפוליטיקאי כלשהו ואמרתי לו,'תתנהג יפה לאהוד'. אני לא יודעת מה להגיד לך. לפעמים קטונתי מלהבין את חוקי המשחק של הפוליטיקה. אני רק יודעת מה היה בצבא. היתה מטרה וכולם הסתערו ביחד. בפוליטיקה זה שונה. יש אינטרסים וכוחות אחרים שפועלים. ב רמה האישית את האנשים האלה אני אוהבת. הם בני בית אצלנו."בניגוד למיתוס שאהוד לא מתייעץ עם אנשים ולא רואה אותם, אני רואה שכל היום וכל הלילה יש פה אנשים, גם בשעות שאני חושבת שהיינו צריכים להיות לבד. אנשים שהזכרת היו בפורום אישי פה בבית וגם בפורום ממשלתי. אני הייתי מצפה שהם יהיו עם אהוד, כי הוא הולך בראש המחנה ומבצע את האידאלים של כל מחנה השלום ותנועת העבודה".­ יש בך כעס?"גם אני רק בן אדם. מדי פעם יש לי כעס על התנהגות כזו או אחרת של אנשים, אבל אני שומרת את זה לעצמי. אני יכולה לשתף את אהוד בתחושות שלי ולשאול אותו מדוע קורה דבר כזה או אחר אבל לא מעבר לכך".­ אז אין אמת בפרסום שצלצלת וצעקת על אישיות בכירה במפלגת העבודה?"מעולם לא. לא היה ולא נברא. לא יהיה פוליטיקאי שיוכל להגיד שנאוה ברק צלצלה ונזפה בו על כך שהוא לא מתייחס יפה לבעלה". שרון, נתניהו, מנדל ­ מה דעתך על אריק שרון?"אני לא ממש מכירה אותו. נפגשנו כמה פעמים. גם עם רעייתו המנוחה לילי שהיתה אישיות מקסימה. היתה לנו כימיה טובה מאוד, ממש סימפטיה אישית. אני לא מכירה אותו כמו שאהוד מכיר אותו לאורך הרבה שנים. אני חושבת שהבחירה תהיה בין שתי דרכים. הדרך האחת שאהוד התחיל בכל הכוח ­ להוביל לשלום עם פשרות ועם ויתורים, לצד סיכויים טובים לכל אזרח במדינה. ולעומת זאת, הדרך של הימין, שמסרבת לראות את המציאות ואולי תביא עלינו בסופו של דבר מלחמה כוללת".­ בנימין נתניהו?"בא והלך. אני לא רוצה לדבר עליו".­ מאחורי כל מנהיג טוב, טוענים, עומד צוות מעולה. בלשכתו של ראש הממשלה היו הרבה מאוד קלקולים."בכל לשכה מסביב כל ראש ממשלה יש מאבקי כוח קטנוניים ותמיד זה בא לידי ביטוי, אצל כל ראשי הממשלה. תמיד קורה שבעבודה משותפת לא כולם מתאימים ונוצרים חיכוכים ולא כולם מוצאים עצמם מתאימים לעבוד בלשכה זו או אחרת".­ דיברת עם חיים מנדל­שקד לאחר עזיבתו?"ראיתי אותו באיזה אירוע. הוא לחץ את ידינו. לדעתי הוא מקיים קשר עם אהוד. כשזה קרה זה נראה לי לא נכון, לא הוגן ולא ראוי. אבל אנשי ם כנראה מונעים מכל מיני רגשות. אני מאמינה שניתן היה לעשות זאת אחרת. אני אדם מאוד פרטי ומאמינה שיש דברים שצריך לעשות בפרטיות רבה". סיכום ביניים ­ מה היה ההישג הגדול של אהוד עד היום?"האומץ ללכת קדימה; לשבור את מעגל המלחמה בלבנון ולהוציא את הבנים הביתה בשלום. הוא הבטיח וקיים. וההתרגשות של החיילים שיצאו מלבנון. המכתבים שהגיעו. איך מרגישה אמא שבנה היה בלבנון ויצא משם. אני זוכרת שהייתי בשיקגו כשזה קרה. באתי למלון וחיים (מנדל) התקשר ואמר לי: 'נאוה, יצאנו מלבנון בלי אף נפגע'. מאוד התרגשתי. לא נרדמתי כל הלילה. בבוקר אהוד התקשר ואמר לי: 'זהו זה, אחרון החיילים עזב את לבנון'. הוא היה מאוד מרוגש. אין לי ספק שזה היה הישג גדול מאוד. והיו עוד הישגים".­ יכול להיות שראש הממשלה לא מבין את חוקי המשחק הפוליטי?"העובדה היא שאהוד הגיע לפוליטיקה עם תחושה של שליחות עמוקה, שאינה שונה מהשליחות שעשה בצבא למען המדינה. הוא תמיד היה במרכז העשייה, במקום שבו הוא יכול להשפיע על פתרון הבעיות הכי חשובות. הפעם, בתפקידו כראש ממשלה, אלה הבעיות של מדינת ישראל; בעיות קיומיות של שלום ומלחמה. זו לא שאלה של כניסה לעידן ההיי­טק כן או לא. הוא מרגיש שירצה תמיד להיות בחוד העשייה הציבורית."בחמש השנים האחרונות אני לא יכולה להגיד, כשאני מסתכל ת אחורה, שלא היו הישגים פוליטיים. הוא נבחר לראשות המפלגה ולאחר מכן לראשות הממשלה. מאחר שהוא רק חמש שנים, אולי הוא לא פוליטיקאי מושלם".­ סיכום של השנה וחצי האחרונות."הרגע המרגש היה ביציאת החיילים הביתה מלבנון. הרגעים העצובים היו בהתמודדות עם הכאב והשכול. אני נחשפת להרבה ייסורים. אני רואה איך אנשים שעולמם חרב עליהם ביום אחד מנסים לשרוד. רגע הפרידה מאהוד, כשעלה לבד למטוס אחרי יום קשה בכנסת לשיחות קמפ דיוויד. הפרידה עם החיבוק המאוד משמעותי".­ מה יקרה אם הבחירות יסתיימו בנצחונו של שרון?"אני יודעת שהתפקיד הזה זמני ויום אחד נעזוב את הבית הזה. לבטח לא אחזור לקריירה בהוראה אבל אמשיך בפעילות ציבורית. אני מרגישה שהיא חשובה לי ושהעבודה מגיעה לידי מיצוי. אמשיך להיות פעילה, אבל אני לא חושבת שיש שאלה כזו, כי אני בטוחה שאהוד ינצח בבחירות". מק,ליד פועלה העצמאי אם לשפוט לפי סדר יומה העמוס, נראה שנאוה ברק עובדת לא פחות קשה מראש הממשלה עצמו, אם כי לה יש קצת פחות אחריות על הכתפיים."ניתנה לי הזדמנות", היא אומרת. "כשנכנסתי לבית ראש הממשלה לא ידעתי מה עושה אשת ראש ממשלה. הבנתי שכל אחת מנשות ראשי הממשלה החליטה על דעת עצמה על תחום שתרצה לתרום לחברה ולקהילה. אני זוכרת שהילארי קלינטון אמרה לי לאחר הבחירות: 'קחי לך כמה פרויקטים ותתעמקי בהם. בשאר הנושאים תנסי לתרום כמיטב יכולתך'. החלטתי להתרכז בנוער ובעמותה למען נוער במצוקה ובעיקר למצוא פרויקטים לנוער שיעזרו בשטח."אחד הפרויקטים שהקמנו ביחד עם צוות נפלא של מתנדבים הוא בתי קפה הפוך על הפוך; בתי קפה שייפתחו בכל הארץ ויהיו בהם אנשי מקצוע למען בני נוער והמצוקות שלהם. כל רשות מקומית בארץ רוצה ליישם את הפרויקט."בנוסף ישנו פרויקט ניידות הפיקוח ופרויקט בבתי הספר שנבנה על זוגיות נכונה. בפרויקט הזה אנחנו מנסים לגלות מבעוד מועד התנהגות כפייתית ואיך אפשר למנוע התנהגות של האשה כקורבן לאלימות."נושא בריאות האשה עומד גם הוא בראש סדר החשיבות. אני משתדלת לעזור להרבה ארגונים, החל מנושא התר בות במוזיאונים וכלה באגודה למלחמה בסרטן, האגודה למלחמה באיידס, תל השומר, מרכז רבין והעמותה לילדים החולים בתסמונת דאון".אם לא די בכך, הפכה נאוה ברק את משרדה למעין לשכה סוציאלית. מדי יום היא מקבלת עשרות מכתבים עם בקשות לעזרה. "הפכתי מרצון ועם המון אהבה להיות לשכת מענה לאנשים שנתקלים בבעיות של מחסור. בחלק אני מטפלת בעצמי וחלק אני מעבירה ללשכת ראש הממשלה. אני עובדת עם צוות מצומצם, אבל עם כל עזרה אנחנו מרוצים".על המלחמה באלימות יש לה דעה נחרצת: "בכל בעיות האלימות במשפחה, אני חושבת שצריך להיות שיפוט מהיר וענישה שמתאימה לגודל הפשע. דווקא היום צריכים להיות עונשים מרתיעים. יש אפילו להגזים בעונש כדי להרתיע, כי זו בעיה שהפכה להיות תופעה יומיומית. זו תופעה כואבת ועצם העלאת הבעיה למודעות הציבורית עוזרת לעוד נשים להתלונן וזה חשוב".­ מה דעתך על חוק מעמד אשת ראש הממשלה?"אני חושבת שמה שהחוק רוצה זה למסד דברים שהיו קיימים תמיד. מדובר בעיגון מעמד. שתהיה לאשת ראש הממשלה מזכירה, משרד ותקציב. זה נושא חשוב".בית ראש הממשלה נפתח בשנה האחרונה כפי שלא נפתח שנים רבות. לפחות פעמיים בשבוע מארח הבית עשרות אורחים מארגונים שונים, בנוסף לאורחים ולארוחות הרשמיות.למרות סדר יום עמוס לעייפה, על דבר אחד נאוה ברק לא מוותרת: על הארוחות המשותפות ביום שישי בערב ובשבת בבוקר. "מבחינתי, הרגעים האלה בשישי בערב הם קודש קודשים למשפחה. מבחינה מסוימת העובדה שאהוד לא נוסע בשבת מאוד עוזרת לו ולי. אנחנו לא יוצאים לאירועים ויש את יום שישי בשבילנו". מק,ליד מיכל ברק­לוטנברג בראיון ראשון מיכל ברק, 30, בתו הבכורה של ראש הממשלה, נשואה מזה חמש שנים לזיו לוטנברג, ובשנה וחצי האחרונות מחלקת את זמנה בין ניו יורק לירושלים. היא יועצת משפטית בקרן הון סיכון פרטית, שמשקיעה בחברות היי­טק בישראל. בעלה הוא מנכ"ל החברה והשניים מעידים על עצמם שהשהות בניו יורק היא לפרק זמן לא ארוך ושעם בוא הצאצא הראשון לעולם, הם "מקפלים הכל וחוזרים הביתה".כך או אחרת, ברק הבת התבלטה לראשונה בביקורן של הילארי וצ'לסי קלינטון בישראל. מיכל התבקשה להתלוות לצ'לסי, "ומאז", היא מעידה, "הפכנו צ'לסי ואני לחברות."זו היתה חוויה מדהימה. במהלך הביקור שאמא הכינה, היתה פנייה שצ'לסי רוצה להצטרף ושישמחו אם אני אבוא. מאחר שאני גרה בניו יורק, טסתי לוושינגטון ועליתי על מטוס חיל האוויר מספר 2. כל הדרך ישבתי עם היועצים שהכינו את הביקור. בארץ בילינו ארבעה ימים. אי אפשר להאמין שהיא צעירה ממני בעשר שנים. היא מבינה בסכסוך במזרח התיכון, בנבכי הנפש של ערפאת ועד הסוף בכל הפרטים. לאחר שהילארי קלינטון נבחרה, התקשרתי אליה לומר לה מזל טוב, והם חיברו לי אותה".­ רגע, ככה סתם צלצלת ושאלת אם צ'לסי בבית?"יש מספר רשמי של הבית הלבן. אתה מצלצל ואומר את מי אתה מחפש ומשאיר את השם שלך. המתנתי קצת וחיברו אותי. השיחה היתה ארוכה. אני חשבתי שאין לה זמן אבל היא ממש לא סיימה את השיחה. דיברנו על התהליך והבחירה והתקווה לשלום, ובעיקר איך אמא שלה הפכה למנצחת הגדולה בבית".­ עכשיו, כשאת פה, ורואה ושומעת את הביקורת נגד אביך, את הצעקות "בוגד", והשלטים המאוד לא מחמיאים?"מאז שאני זוכרת את עצמי הוא היה בתפקידים בכירים. מפתחים התחסנות נגד ביקורת לגיטימית ולפעמים גם לא לגיטימית. אבל אני עדיין לוקחת את זה ללב. כשאני רואה את השלטים ­ ואני לא מדברת על השלטים 'שרון יביא שלום', לא אלה השלטים שמפריעים לי, למרות שזה לא נכון לדעתי ­ אבל כשאני רואה תמונות של הבן אדם הרוצח המתועב שעשה את הלינץ' וכתוב עליו 'הפרטנר של ברק' עם הידיים מגואלות בדם, זה ממש גורם לי לא רק לצמרמורת, אלא כמעט לבכי, להרגשה נוראה, שאחרי מה שעברנו במדינה ונרצח פה ראש ממשלה, לא למדו דבר. הסכנה הזו היא גם אישית. בתור בת לאבא שלה, אני דואגת לו. זו לא אותה הביקורת שקוראים בעיתון, זה דבר שונה לחלוטין, למרות שגם בעיתונות מעוותים את דמות ו".­ למה את מתכוונת?"זה כל כך מפריע לי שמתארים אותו באופן שונה ממה שהוא. התיאורים האלה לא מתאימים לאבא שלי. זה לא הבן אדם הזה שמתארים אותו".­ מי זה אהוד ברק, ראש הממשלה, כפי שאנחנו יכולים ללמוד מבתו הבכורה?"אני חושבת שזה לא רק בעיני, כבתו. כל האנשים שמכירים אותו מקרוב, מכירים אהוד ברק אחר מאשר זה שמצויר בכלי התקשורת. בן אדם נטול גינונים ועם חוש הומור מפותח. לא מתנשא. בן אדם משתף. אין איש כמוהו שאני יכולה לשתף בסודות הכי גדולים שלי. יש לנו יחסים מאוד קרובים ואני חושבת שבגלל שהייתי בוגרת ברוב השלבים שהוא היה בתפקידים רשמיים, נוצרו יחסים מאוד טובים של הבנה ותמיכה."אני חושבת שהתכונה הכי בולטת אצל אבא זה שהוא בן אדם מאוד אמיץ. ההסתערות שלו על השלום והעובדה שהוא עשה הכל למען השלום, גם במחיר סיכון אישי ופוליטי, גורמת לי להעריך אותו עוד יותר."היכולת שלו להאמין במה שהוא מאמין וההליכה הנחושה קדימה, עם כל הביקורת והמתנגדים. אבא אדם חזק. בן אדם אופטימי עם חזון. מאוד שקול ומאוד מציאותי. אני יודעת שטוענים שהוא פזיז בכל הנוגע להסכם השלום, אבל אני יכולה לחתום שהוא לא יחתום על הסכם בלי שהוא ידע שבטחון המדינה לנגד עיניו".­ אגב, הוא קשוב לבעיות של בני גילך?"מאוד. אני מספרת לו והוא מאוד מתעניין. בכלל, הוא אוהב להקשיב. אני מספרת מה שאני שומעת ומה שאני רואה דרך העיניים שלי, כבחורה בת 30, כאשה נשואה וכזוג צעיר. הוא עצמו מתעניין בעולם ההיי­טק ואני מספרת לו על כך בהרחבה".­ והקשר עם אמא שלך?"אני מאוד מעריכה את אמא. בייחוד איך בגילי היו לה שני ילדים ובעל איש צבא. היא גידלה אותנו לבד. אני גם שמחה שהיא לא השתנתה בעקבות התפקיד. אני מאושרת מכך שהיא מנצלת את מעמדה על מנת לעזור לקהילה ולחברה בישראל. למעשה השינוי היחידי הוא שאין לה הרבה זמן בשבילנו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים הקטנים האלה, שלה ושל אבא, על מנת להיות איתם".­ קשה להיות הבת של אהוד ברק?"יותר קשה מאשר לא קשה. יש דברים חיוביים וגם דברים שליליים. אבל בגלל שכל החיים הוא היה בתפקידים רשמיים, די התרגלתי לזה. בסופו של דבר מה שמחזיק אותך זה הביטחון העצמי שלך. ויש לי הרבה, בזכות החינוך שקיבלתי מהם".