בוידעם מכבי ת"א, תשאלו את ציפי שביט אריה רייכמן 17/01/01 אוי, כמה שחיכיתי להזדמנות המתאימה לשלוף מהבוידעם שלי את התקליט הזה. בשבת הגיע העיתוי המתאים, בהכי גדול שרק אפשר: מכבי ת"א ניקנקה את ראשל"צ בתוצאה הפנטסטית 1:10, וכעת כולם יודעים (מה שאנחנו, האוהדים, טוענים כל הזמן) מיהי באמת הקבוצה המופלאה של הליגה, גם אם בטבלה היא נמצאת במקום ככה­ככה.התקליטון שבתמונה (שני שירים, 45 סיבובים בדקה), יצא ב­1972, בימים הכי גדולים של מכבי ת"א, עם ההרכב הבלתי מנוצח שכלל בין השאר את שפיגל, רוזן (אמא שלי ואמא שלו היו חברות!!), נמני (אז זה היה מאיר, היום יש לנו את אבי), בר­נור, טלבי, קרקו וקדוש. בתקליט שני שירים: "משוגעים על כדורגל" (מחברים: אבי קורן/ אלדד שרים) ו"יש אליפות" (אבי קורן/ מולי אורן). ובאשר לזמרים, מדובר בשניים: האחד מהם הוא מולי אורן, שאיני יודע עליו דבר. השם המפתיע באמת הוא השם השני: ציפי שביט, לא פחות, נבחרה לזמר בשבחי הקבוצה בצהוב.היות שהתקליט קצת שחוק, התקשיתי לעיתים לקלוט את המלים. אז בטעויות קלות, זה הולך ככה: "מכבי! מכבי! מכדררים ודוהרים אל מול שער היריב/ ומבקיעים הם שערים, הספורטאים שבצהוב./ כן חביבי זאת קבוצה/ וכל אוהד וכל שחקן/ ירים הראש בגאווה/ וישיר את הפזמון:/ מכבי מכבי!". כל מלה בול. גן שלנו, מה נחמד ובלי קשר לאקטואליה, סתם משהו חביב: בתוך ערימת חוברות וקונטרסים ישנים שהגיעה אלי לאחרונה, היתה גם החוברת "מגרשי משחק לילדים בת"א", שהוציאה עיריית ת"א בשנת 1926. החוברת, אותה חיברה טובה חסקינה, מדווחת על מצב גני הילדים בת"א, על הקצבת העיריה לשיפור המצב (150 לירות מצריות), על המלצה לשירים מתאימים לילדים ("נרימה רגל", "ילדים ילדות אל השדות", "מלפפון", "שיר אברהם השקדן") ולשיפור תנאי היגיינה, וכו'. בסוף החוברת, מצורף ספח מעניין: רשימת מלאי לגן­ילדים טיפוסי.בפניכם, אם כן, כמה מהפריטים ששום גן ילדים תל אביבי לא יכול היה בלעדיהם: חלקלקה (גלשן?); שלושה משפכים; מחצלות; שעווניה; קורקית (קורקינט?); משחקי חול בקופסאות ורשתות; כפות מפח בשביל חול; סוסי עץ; חישוקים גדולים וקטנים; משחקי קגל(?); קופסאות פקסקוף ­ ראינוע לילדים; גרמופון; תופים; חצוצרות; פעמונים; טמבורין; טריגונים(?); בובות מצלולויד, שעווניה ובד בשביל תיאטרון בובות; לוטו ומשחקים שקטים ממינים שונים; מוזאיקה ממינים שונים; תמונות חיות ועופות; קוביות גדולות לבניין; פטישים, גזרי עץ ומסמרים; פלסטלינה; עפרונות מגוונים ובל תי מגוונים (צבעוניים ולא­צבעוניים?); חוטים ורפיה; ליזול, צמר­גפן וסבון; כדים למים. הוצאה משוערת: 817 גרושים מצריים. עדיין חבל על כל טיפה נניח שאתה רוצה לצאת בקמפיין­ענק, לאן תלך? לטלוויזיה, לעיתונים, לשלטי חוצות. בשנות ה­50 וה­60 עמד לרשות המפרסמים אפיק פרסום מושקע נוסף: מחברות של בית הספר היסודי, הכריכה האחורית. חברות ומפעלים פירסמו שם את מוצריהם (עטי "גלובוס", למשל, היו צרכנים קבועים), משרדים ממשלתיים וראשויות פירסמו את עצמם ("רשימת הישגי עיריית ת"א לשנת תש"כ; קמפיין "זהירות­בדרכים" של משרד התחבורה) והצבא ניסה למשוך את הילדים, מתגייסים בפוטנציה, לחילות שונים. והיה עוד קמפיין נרחב, אקטואלי היום בדיוק כמו אז: מסע תדמית לחינוך לחיסכון במים. לפניכם שתיים מתוך כחמש מודעות, עם ההצהרות הבאות: "בבקשה, רחץ ידים/ אך אל תפריז בזרם מים!" ו"אם תשקה היום כפלים/ נישאר מחר בלי מים!"