20 מיליון שקלים קבורים בלגונה הפרויקט שאמור היה להיות גן עדן בסגנון קריבי על חוף אילת, הפך לחוף נטוש שבמרכזו ביצה עכורה יהודית זילברשטיין 06/02/01 זה אמור היה להיות גן עדן בגירסה מודרנית: הקטע המזרחי בחוף הצפוני של אילת תוכנן בסגנון האיים הקריביים, עם לגונת רחצה ומים כחולים וצלולים, 1,200 מטרים של חופים מרהיבים עם מצע חול דק ונעים למגע, שובר גלים, גשרים תלויים ונפתחים, ובמרכז אי עם צמחיה טרופית שהגישה אליו רק בשחיה. מסביב לכל אלה ייבנו 2,200 חדרי מלון מפוארים, כפרי נופש ואטרקציות. כלי שיט לא יגיעו למקום כדי לא להטריד את שלוות המתרחצים. במציאות זה נראה הרבה פחות טוב: הלגונה, שעלתה יותר מ­20 מיליון שקל, נטושה כבר משנת 95'. ומי משלם על המחדל? כמו תמיד, משלם המיסים.שיווק הקרקעות במקום צפוי להכניס לקופה הציבורית כ­100 מיליון שקל אלא שהוא יתחיל רק בעוד כשנה. זאת משום שלפני שלוש שנים החליטו במשרד התיירות, מינהל מקרקעי ישראל, עיריית אילת ו"החברה לפיתוח חוף אילת" לשנות את תוכנית הבניה סביב הלגונה. לפי התוכנית החדשה יונמכו בתי המלון וייבנו באופן מדורג. הבניה בצידה המזרחי של הלגונה יבוטל, הכביש יוזז דרומה ויווצר חוף ציבוריו, לא בשליטת בתי המלון. התוכנית הועברה לוועדה המחוזית ואישורה צפוי בעוד כשנה. ובינתיים הטבע לא מחכה לאף אחד. בגלל בעיות של תחלופת מים הפכה הלגונה לביצה שחורה, שבקרקעיתה שכבת בוץ דוחה. אדם נורמלי אפילו לא יעלה על דעתו לטבול במקום. גן העדן הזה עומד ומחכה שמישהו יציל אותו מהשיממון. רק הדייגים הרוויחו יותר משבע שנים עברו מאז שיצא הפרויקט לדרך, מאז החיוכים ולחיצות הידיים ועכשיו הגיע שלב ההאשמות. "החברה לפיתוח חוף אילת", שיזמה את הפרויקט, גייסה את הכספים וחפרה את הלגונה, מאשימה את מומחי הטכניון בחיפה, שתיכננו, יעצו, פיקחו והכינו את סקר ההיתכנות לפני החפירה. החברה אף שיגרה לטכניון מכתב ובו מפורטות האשמותיה, כדי שהטענות יוכלו להתברר בבית המשפט, אם יהיה בכך צורך, וכדי שלא יחול התיק חוק ההתישנות.בגלל חישובים שגויים, טוענים ב"חברה לפיתוח אילת", יש במקום בעיה של תחלופת מים, וכך נוצרה הביצה. בחברה מתכוונים לתבוע את הטכניון בגין הנזקים. בטכניון אומרים: "הנושא נמצא עתה בבדיקה. עד שייבדקו כל העובדות לאשורן, הטכניון מנוע מלהגיב".הקונצרט התחיל בנובמבר 93'. הדחפורים והטרקטורים עלו לשטח והחלו לחפור את הלגונה שזכתה לשם "לגונת השלום". "השושבינים" שהתהדרו במעמד היו שר התיירות דאז, עוזי ברעם, וראש עיריית אילת, גבי קדוש. הם הצטלמו עם מעדרים ביד, לצד עצי הדקל שנשתלו באי הטרופי העתידי. החפירה התקדמה בקצב מהיר. מסביב לחופים נשתל דשא וניטעו עצים, שרק בדיעבד התברר שהיה להם חלק נכ בד בהפיכת הלגונה לאגן מים עכורים. במאי 95' הושלמה חפירת הלגונה, שנחנכה כלגונת שחיה במי ים.הצרות התחילו חודשיים אחר כך. החול בקרקעית האגם התחיל להשחיר, המים נתעכרו. ציבור המתרחצים שעט על המקום החל בהדרגה לחפש חופים אחרים, עד שנטש לחלוטין. אפילו "ההומלסים" של אילת נטשו את חופי הלגונה ועברו דרומה.במרחק קטן משם נוצרה מציאות אחרת. בלגונה קטנה שנבנתה שם ושחוברה למרינה באילת, על אי מלאכותי קטן שנרכש במכרז, ניבנו עבור כ­50 מאנשי "המאיון העליון" שהתארגנו ע"י עו"ד אסף כספי, דירות נופש תלת­קומתיות (טריפלקס), שלכל אחת מהן מעגן פרטי ליאכטות, מצד הים, וחניה למכוניות, מצד היבשה. המחיר ­ כ­400 אלף דולר ליחידה.כשנה לאחר פתיחת "לגונת השלום", כשהתבררו מימדי הכישלון, החלו להתבצע במקום עבודות ניטור ומעקב אחרי מצב המים והקרקעית, שכבר הפכה לשחורה. מתחת לפני המים הותקנו מכשירים, מד זרם וחיישני מליחות, שרשמו נתונים כל 10 דקות במשך 48 שעות ברציפות. נבדקה גם השיכבה השחורה בקרקעית המים ובסיום הבדיקות התברר כי תחלופת המים, הנשלטת ע"י זרימת גיאות ושפל, איטית מדי וגורמת לעכירות המים. בלגונה נמצאו ריכוזים גבוהים של כלורופילים המלמדים פירוק חומר אורגני של אצות גדולות המצטברות בקרקעית, בגלל בעיית תחלופת המים."מבחינה בקטריולוגית אין חשש מהמים", אומרים המומחים, אבל לך תשכנע תיירים ונופשים לקפוץ לביצה שוקקת מדוזות, תולעים שונים, ושאר מיני רמסים הניזונים מחומרי הרקב המצויים בה בשפע.ומי הרוויח? הדייגים. הם עומדים על הגשרים התלויים או שובר הגלים, ומעלים בחכותיהם שלל דגים שבאים בהמוניהם לטעום ממעדני הריקבון שבלגונה, משאריות האצות והתולעים.שנתיים ניסו היזמים לשנות את חוקי הטבע, חרשו את קרקעית הלגונה כדי לאוורר את החול ולחמצן את השכבה השחורה שעוביה כשישה סנטימטר, ללא הועיל. החלום הקריבי נגוז. משרד הבריאות הסתייג מהתוכנית מהנדס המכונות גדי כץ, שהיה ראש עיריית אילת במשך תשע שנים (עד 84'), למד את התוכניות של הפרויקט וגילה כבר ב­94' כי מדובר בהימור לא נכון. הוא חזה שקצב תחלופת המים בלגונה, המבוסס על גאות ושפל, יכשיל את התוכנית כולה. הוא גם גילה כי משרד הבריאות לא נתן אישור לתוכנית והסתייג ממנה. במכתבים ששיגר כץ באותה עת לכל גורם שנטל חלק בהקמת הלגונה, הוא טען כי משרד הבריאות העלה קביעות חמורות בעניין איכות המים שיהיו בלגונה וצפה שרמת חיידקי הצואה שבהם תהיה כפולה מהמותר בתקן.ב­97' גיבש כץ פיתרון לבעיה. הוא פנה לחיים מורד, אז מנכ"ל "החברה לפיתוח חוף אילת", והציג את החישובים שבידיו ואת השינויים שלטענתו יאפשרו תנועה סיבובית מתמדת של מי הים בתוך הלגונה וימנעו את היווצרות הביצה. התוכנית הזו נותרה על הנייר.דיקלה מור, מ"מ מנכ"ל "החברה לפיתוח חוף אילת": "בהקמת הלגונה פעלנו בדיוק כפי שמומחי הטכניון קבעו. הגדרנו מראש את המטרה, לגונה אסטתית לרחצה. אמרנו שאנחנו לא רוצים 'פיל לבן' שצריך לתחזק אותו בעלויות גבוהות. הלגונה הוקמה על פי התנאים של הטכניון ובפיקוח מלא של המומחים שלו. תיקון הטעויות בתיכנון יעלה מיליונים ולנו אין כסף. אנחנו עובדים עם האוניברסיטה העברית ועורכים בדיקות. יש הצעות שונות לפיתרון, גם הצעתו של גדי כץ. במקרה הרע נהפוך את הלגונה לאתר עגינה ושיט".