הזמן הוורוד למי שתהה לאן נעלמה ספיר קופמן, הנה התשובה. היא מגדלת את שני ילדיה עם בעלה ולא רואה שום סיבה לצאת לעבוד שרון חן 21/02/01 בספטמבר האחרון חגגה ספיר קופמן­פפושדו 35 שנה, שכמעט חצי מהן העבירה על מסלול הדוגמנות ומול עדשות הצלמים. יש מי שהגיל הזה עושה להן חום וצמרמורות, אבל קופמן דווקא משדרת אושר גדול וטוענת שלא היתה משנה אפילו פסיק בחייה. "אולי", היא מהרהרת בקול רם, "הייתי מקפיאה את הכל כמו שהוא עכשיו. אבל לחזור לאחור? ממש לא".­ גם לא לתצוגות המפוארות? לזוהר?"מה זה זוהר? מאחורי התצוגות האלה היה סדר יום עמוס מאוד שכלל גם תצוגות אופנה בקניונים, בפני ארגוני נשים, במתנ"סים, או ימי צילומים שהתחילו בארבע בבוקר. זה לא היה קל. היו ימים שהייתי רצה מתצוגה לתצוגה עד אמצע הלילה".­ אז אין באמת זוהר?"הזוהר קיים במסיבות, בהתחככות עם הידוענים, אבל העבודה בדוגמנות היא כמו כל עבודה פיזית אחרת. ככה גם התייחסתי לזה".כשהיתה חיילת צעירה, זכתה קופמן בתואר מלכת היופי של ישראל, ומאז השכילה לבנות קריירה עשירה כראוי לאחת הדוגמניות המצליחות ביותר שידעה הביצה המקומית. הזמן, זה שלא תמיד יודע לפרגן ללקוחותיו הקבועים, אומר עליה רק דברים טובים.­ דווקא עכשיו, כשאת הרבה יותר בשלה ויש נטייה להשתמש בשיר ותיהן של דוגמניות מבוגרות יותר, את נעלמת. למה?"אף פעם לא פרשתי באופן רשמי. לא קמתי יום אחד והודעתי שזהו זה. אבל לחיים יש דינמיות כזו, שמטבע הדברים את מפנה את המקום לצעירות ממך, ומנצלת את הזמן שלך לדברים אחרים. אין לי שום חשק לקום היום בארבע לפנות בוקר כדי להצטלם בזריחה לקטלוג בגדי ים. אם אני אעשה צילומים היום, אלה יהיו צילומי סטודיו, כאלה שמתחילים ב­9 בבוקר ואפשר גם להספיק לראות את הילדים". הלך לי בקלות אז ספיר קופמן היא קודם כל אמא. "אם הבת שלי תרצה להיות דוגמנית, ואני אחשוב שיש לה פוטנציאל לעשות את זה הכי גבוה שאפשר, כמו שאני עשיתי את זה, ולא סתם בשוליים, אני אתמוך בה ואעזור לה בכל מה שאפשר".­ נראה לך שהיא כבר מפתחת את התכונות הדרושות?"היא עוד קטנה, בסך הכל בת 3 וחצי".­ יש שמזהים סימנים גם בגילאים האלה."לא, לדעתי היא סתם קצ'קע. אני לא רואה משהו יוצא דופן אצלה, ואני מקווה שעד גיל 18 אני גם לא אראה. אין לי שום כוונות שהיא תהיה מהלוליטות האלה, שהופכות להיות דוגמניות. אני לא התחלתי בגיל הזה, ואני מאוד שמחה על כך".­ למתבונן מהצד על הקריירה שלך, נדמה שהכל הלך לך חלק."נכון, לא הייתי צריכה לפלס לעצמי את הדרך, ובסך הכל דברים הלכו לי בקלות. אני מאמינה שזה לא צריך להיות קשה מדי ברגע שישנם הנתונים המתאימים. לי היה מזל וזכיתי בתחרות מלכת היופי, שהוציאה אותי מהאנונימיות. במסגרת אותה שנת מלכות עשיתי צילומי חובה לכמה ספונסרים, ומשם הכל התגלגל. אני לא יודעת אם הייתי דוגמנית אלמלא התחרות".­ זה לא שלא סובבו אחרייך את הראש ברחוב."סובבו, אבל אני גדלתי בפתח ­תקוה שהיתה פרובינציה קטנה, ועניין אותי מה שעניין אז את הנוער. לגמור בגרות, לבלות עם חברות. בניגוד למה שקורה היום, כשכל אחד רוצה מגיל 10 להיות שחקן או דוגמן, שזה ממש נורא בעיני. אז, מי חשב על זה? רונית יודקביץ, שהיתה בכיתה המקבילה, התחילה לעבוד אז בתור דוגמנית וזה היה מאוד יוצא דופן".­ מה את חושבת כשאת רואה את כל הצעירות שנכנסות לעולם הזוהר?"אני תוהה אם זה כל מה שיש להן בראש. ומה עם הילדות שהן מפסידות? עם כל הכיף והנאיביות? עם השיחות עם החברה והריכולים בטלפון? בא לי להגיד להן, רגע, חכו עוד שנתיים. החזה לא נופל בגיל 18. כשאני החלטתי להיות דוגמנית, הלכתי על זה בשיא הרצינות. ישנתי כמו שצריך, הגעתי לצילומים בזמן, עבדתי טיפ­טופ. הדוגמניות היום הן ילדות צעירות מאוד שיש להן בילויים בראש, ולפעמים הן מגיעות ליום צילומים אחרי שהיו בלילה במועדון. הן ילדות קטנות עם תדמית מבוגרת".­ אנשים כנראה מחפשים את הלוליטות האלה."אבל כמה מהן באמת ממשיכות לאורך זמן? רובן מתחילות בגיל כל כך צעיר, עד שבגיל 19 הן כבר נחשבות פאסה, חוטפות סטירת לחי עצומה, משמינות בצבא ואז הן מלאות תסכולים ".­ אבל החברה שלנו סוגדת ליופי. תראי איזה מנחים יפים יש בערוץ הילדים."אני לא מאלה שחושבים שמנחים יפים זו בעיה. ואגב, הם גם לא כל כך יפים. עודד מנשה, למשל, הוא מותק של בחור עם אישיות מקסימה, אבל כשהוא עובר ברחוב אני לא חושבת שמישהי מתעלפת. אם היופי של יעל בר­זוהר או של מיכל ינאי גורם לילדים לשבת על הטוסיק ולספוג את המסרים של הערוץ, שהם בסדר גמור בעיני, אז זה לא פסול."אם כבר מדברים על סגידה ליופי, אני לא חושבת שזה מה שיוצר אצל בחורות צעירות תופעות של אנורקסיה, למשל. אנורקסיה היא בעיה נפשית, והורים לצעירות שסובלות מזה צריכים לעשות בדק בית ולראות איפה התחילה הבעיה. לי אמרו בבית אחרי שזכיתי בתחרות ­ 'תמיד היית יפה, ועכשיו יש לך גם אישור לזה, אבל את החדר שלך את מסדרת. אלה החוקים בבית'". סמים? רק בחו"ל ­ מה עם כל הסיפורים על הסמים והסקס?"שמועות טפשיות. כל הקטע על ניצול מיני ושדוגמניות צריכות להיכנס למיטה עם צלמים כדי לקבל עבודה, זה ממש שטויות. אם זה קיים, זה אולי בגלל חולי נפש שמתחזים לצלמים, וצעירות שאין להן ממש נתונים ורוצות להיות דוגמניות בכל מחיר, נופלות עליהם. זה ישנו בכל ענף ובכל מקצוע".­ אז איך את מסבירה את ההתמוטטויות של שחקנים ודוגמנים מצליחים בחו"ל, שבשיא ההצלחה מידרדרים לסמים?"אני חושבת שהסמים מגיעים כשהעבודה הופכת להיות אינטנסיבית מדי. לא שאני כזו מבינה גדולה בסמים, אבל ההיגיון הבריא אומר שאדם לוקח סם כשהוא רוצה להיות בסוטול, אז למה שייקח קוקאין, שהוא סםמעיר וממריץ? מי שלוקח סם ממריץ, עושה את זה כדי להישאר ער, שיוכל לעבוד עוד שעות. זה מה שקורה בחו"ל. יש כל כך הרבה תחרות ולחץ, שאין ברירה אלא לקחת סמים ממריצים. עבדתי בניו יורק וראיתי דוגמניות שלוח הזמנים שלהן כל כך עמוס, שהן היו צריכות מצבר צמוד. בארץ זה שונה לגמרי".­ בחו"ל גם דורשים שהדוגמניות יהיו הרבה יותר רזות."זה נכון. למזלי, בארץ כנראה עדיין חושבים במונחים של המזרח התיכון ואוהבים את הגזרות היותר נשיות. אבל גם כשהייתי בניו יורק לא הרעבתי את עצמי. החלטתי שאעשה מה שאפשר כדי להצליח במידות שלי. אני טיפוס יותר נשי ופחות שדוף. יש לי טיפה בטן וירכיים וציצים".­ בטן?"כן, יש לי את הגבעה הזאת. אבל למזלי, נפלתי בניו יורק על סוכנות מתאימה וגם על מעצבים שחיפשו את הנתונים שלי".קופמן שוקלת 59 ק"ג שמתפרשים על 175 ס"מ. במונחי דוגמנות, היא לא נחשבת לגבוהה מדי או רזה במיוחד. אבל גם היום, אחרי שתי לידות, היא עדיין לובשת מידה 38. ­ מה את אוכלת ביום ממוצע?"אני מתחילה את הבוקר בשש וחצי עם קפה ועוגיות. אחר כך אני אוכלת פיתה או לחמנייה, ובצהריים עם הילדים שניצל עם ירקות ופירה. אחר כך יש עוד פעם קפה עם עוגיות, ואני יכולה לנשנש קצת במבה. בערב זה משתנה בהתאם למה שאוכלים הילדים. זה יכול לכלול גם שתי פרוסות לחם וחביתה. אני לא מאלה שמדשדשות עם המזלג בצלחת. המזל שלי הוא שאני לא מתה על מתוק. ואם אני עולה קצת, אני פשוט שומרת, וזה יורד".גם כשמצפינים לאזור הפנים, מגלים שהגנים ברכו את קופמן. אבל כדי לא לקחת סיכון, עומדים לרשותה מיטב המוחות שמאחורי חברות הקוסמטיקה הגדולות. "אני סאקרית של מוצרי קוסמטיקה", היא מודה. "אני יודעת שזה שטויות, אבל אני עדיין משתכנעת בנחיצות כל מה שמוכרים לי. אני בטוחה שהמוצרים שאני קונה טובים לפחות כמו אלה שזולים בשליש או בחצי מחיר, אבל אני שומעת וקונה. זה קטע שעוד לא נגמלתי ממנו".­ קוסמטיקאית?"אחת לשלושה חודשים. מי שמתחזק את הפנים כל יום, פחות צריך את הקטע הזה".­ כושר?"משתדלת לעשות שלוש פעמים בשבוע. אני משלבת חדר כושר ואת שיטת 'פילאטיס', שמאריכה את השרירים ומותחת אותם כמו אצל הרקדנים. תמיד אחרי אימון כזה, אני מרגישה שאני שני ס"מ יותר".­ ואחרי אימון כזה את עולה על עקבים גבוהים?"בטח. יואב ואני באותו גובה, ואין לו בעיה עם זה. הגובה שלו נובע מהאישיות". לא אופרת סבון את יואב פפושדו, האיש שאיתה, הכירה לפני שנים. היא היתה אז חברתו של טל גלעדי, בנו של ד"ר עמי גלעדי ואחיו של המפיק אביב גלעדי (בעלה לשעבר של חנה לסלאו). פפושדו היה חבר של טל ובינו לבין החברה של החבר שלו התפתחה ידידות אמיצה. כשהסתיים הרומן של קופמן עם גלעדי, אחרי חמש שנים, ניתק הקשר גם בינה לבין פפושדו. פגישה מקרית הולידה קשר מחודש, שהוביל מהר מאוד לאהבה גדולה ולחתונה מתוקשרת ב"גן אורנים" לפני קרוב לשמונה שנים. "כשנפגשנו שוב, זה תפס תאוצה לכיוון אחר", היא נזכרת, "היום יואב הוא החבר הכי טוב שלי, המשענת, הקיר התומך. העובדה שאנחנו מכירים המון שנים לפני הקשר הרציני בינינו, תרמה הרבה. מערכת יחסים שמתחילה ממקום של ידידות, יש בה הרבה יותר עומק".­ אולי בגלל זה היחסים ביניכם התחממו די מהר."זה נכון, זה הלך צ'יק צ'אק. עברנו לגור ביחד אחרי חודש, אחרי חודשיים החלטנו להתחתן, ואחרי כשנה התחתנו".­ איזה טיפוס הוא?"אחד שלוקח את הדברים בקלות. דבר לא יהווה משבר מבחינתו. הוא מצחיק אותי, וזה כיף. אנחנו מאוד מחוברים ברמה הנפשית".פפושדו עובד עם אביו, אלי, בעסקי המלונאות. עד לא מזמן, היה נשוי האב לסיגל פפושדו­גרוס הצעירה ממנו בשנים רבות.­ איך את מסתדרת עם החם שלך?"בסדר. הוא חם לכל דבר".­ והחמות, סיגל, שהיתה יותר צעירה ממך?"לא עצרתי לרגע לחשוב על הדברים האלה. מי שקורא את הרכילויות האלה בעיתונים התעמק בעניין יותר ממני. זה נשמע הרבה יותר אופרת סבון ממה שזה היה במציאות. היינו, ואנחנו עדיין משפחה רגילה לגמרי. אף פעם לא עניין אותי מי התחתן עם מי ולמה".קופמן היא לא טיפוס מוחצן. מאז נישואיה החל אצלה תהליך של התרחקות מעולם הדוגמנות, שהמשיך בעיקר עם הולדתם של עומר, יפיוף בלונדיני עם נתוני גובה מרשימים שמסיים השנה גן חובה, ושל נועה. גם היום, כמו בעבר, אין לה שום רצון להיחשף ולמסור דין וחשבון לעם היושב בציון, על חייה הפרטיים. "זה לא שבגלל הדוגמנות ועודף החשיפה בשנים הקודמות, החלטתי להתרחק מהכל. תמיד הייתי כזאת, אפילו בתור ילדה. מספיקות לי בהחלט שתיים­שלוש חברות טובות, וזהו".­ כשאת קוראת רכילויות עלייך בעיתונים, זה מרגיז אותך?"היום כבר לא. גם בעבר לא כתבו דברים איומים. יכלו להיכנס לכל מיני שטויות, לעשות סקירה על כל האקסים שלי א ו לנחש כמה אני מרוויחה. לא מעבר לזה".­ התחתנת עם בעל שנמנה עם העשירון העליון. לא מנסים להיכנס לך לחיים ולכיס?"גם אני באתי עם כסף. היתה לי עצמאות כלכלית, והרווחתי יפה. אבל גם אם לא הייתי באה עם כסף, לא הייתי מרגישה לא נוח שהתחתנתי איתו. זה מה שהחיים סידרו לי. טוב לי ואני לא מוצאת צורך להתנצל על כך, ומי שרוצה לכתוב על זה או לפרש את זה בכל מיני דרכים בגלל קנאה או סיבות אחרות, אני פשוט מרחמת עליו". ילדים זה פחדים כשעומר ונועה חוזרים הביתה, בערך בסביבות הצהריים, קופמן שם, כדי ללוות אותם עד השינה. האופר שמתגוררת בבית לא מתערבת בחלק הזה של היממה.­ ויתרת, למעשה, על כל קריירה אפשרית בעצם ההחלטה להקדיש את עצמך לילדים."נכון. יש לי בקרים חופשיים שבהם אני הולכת לחדר כושר, לקוסמטיקאית, קצת קניות, קצת לארגן את הבית, וזהו. אחרי ארבע שעות הם כבר מגיעים הביתה. יכולתי לשים אותם בגן עד ארבע, אבל אני לא רוצה. אני מעדיפה להיות איתם, ושבעלי יפרנס. ואני כל כך נהנית. אנחנו מבלים ביחד בהצגות, חוגים, אבל לא יותר מדי. הם מקבלים בגן מספיק, ואין צורך להעמיס עליהם".במסגרת העיסוקים המשפחתיים, פינתה אמא ספיר לשני דרדקיה קיר שלם במרתף הבית, עליו יכולים השניים לקשקש ולהגג כאוות נפשם. "לדעתי זה צורך של כל ילד, לצייר על הקירות. הבאתי את זה מהבית. כשהייתי ילדה, היה לנו קיר במרפסת שיכולנו לעשות בו מה שרצינו. צבענו, קשקשנו, עשינו חורים, שברנו עם פטישים, וכל כמה זמן אבא שלי היה סותם את החורים וצובע. זה מוציא אגרסיות".­ לא מבקרים אותך על זה שאת בבית, עם הילדים?"אני מורידה את הכובע בפני כל מי ש מצליחות להיות אמהות שמשקיעות בילדים, ולהשחיל בזמן הזה גם עסק או מקצוע. אני לא יכולה. המזל שלי הוא שאני לא חייבת לצאת לעבודה. יש לי אפשרות להישאר בבית, ואני עושה את זה בכיף. כשאנחנו יושבים בחברה ומתווכחים, אני אומרת שעל אמא מוטלת האחריות הכי כבדה. אם נופלים עם עסק, זו יכולה להיות נפילה כלכלית איומה, אבל זה בסך הכל כסף. לעומת זאת, אם חלילה מפשלים עם הילדים, ההבדל בין לאבד עסק ובין לאבד ילד, זה כבר משהו אחר לגמרי. לכן אני לא נעלבת. יש כאלה שפשוט לא מבינים מה זה להיות אמא, או שלא לוקחים את האמהות מספיק ברצינות".­ מה את מבשלת?"הכל. שניצלים, עוף, ממולאים, קציצות, מרקים. אני אוהבת לבשל עם יין, ולהמציא. לאפות טוב אני לא יודעת. מנות אחרונות זה לא הקטע שלי".­ את אמא היסטרית?"מאוד. אבל לא ביומיום. הם יכולים להירטב בשלוליות, להתלכלך, לעשות בלאגן ­ אלה דברים שלא מפריעים לי. מה שמלחיץ אותי הוא יותר ברמה הקיומית שלהם. אני מתגעגעת אליהם. הם החיים שלי. אני מוכנה לבטל את עצמי בשבילם. יש לי פחדים בכל מה שקשור לבריאות שלהם. אני מתפללת כל הזמן שיהיו בסדר, שרק יהיו בריאים. כשאני מביטה בהם בלילה, כשהם כבר ישנים, אני מנשקת אותם ואומרת מאה פעם תודה".­ יש לך אמונות טפלות?"אני לא הולכת עם סרטים אדומים, אבל אני יורקת כשאני רואה חתול שחור ואומרת 'חמסה' כשמדברים על הילדים, ו'בעזרת השם'".­ את אדם מאמין?"אני אוהבת את המסורת. אני אדם של חגים מסורתיים, אבל לא של בתי כנסת, למרות שה'סליחות' או ה'תשליך' זה קטע מאוד יפה בעיני. התחלנו להדליק נרות לאחרונה, בעיקר בשביל הילדים. אני רוצה להעביר להם את זה, זה חלק מהשורשים שלהם, וכשהם יגדלו הם יחליטו מה טוב להם".­ אתם חושבים על ילדים נוספים?"כן, בהחלט. אני מקווה שיהיו לי עוד שניים. אפילו בקרוב".­ ליואב יש זמן לילדים?"הוא חוזר מאוחר, אבל לא יותר מאבות אחרים. הוא אבא של אסיפות הורים ושל חגים בגן. אף פעם אין מבחינתנו נציג אחד. אנחנו מגיעים ביחד לחגיגות, ויואב לא ייסע לחו"ל ולא יישאר בפגישה ארוכה אם זה צריך לבוא על חשבון אירוע של הילדים. הילדים הם הדבר הכי חשוב בחיים שלו. הם מאוד קשורים אליו". שלא ייגמר לעולם התנודות הפוליטיות והבחירות האחרונות העצימו את רמת הפחדים שלה, במיוחד כאמא. "התנדנדתי בין שתי האופציות, ואני לא אופטימית לגבי מה שצפוי לנו. הבן שלי צריך ללכת לצבא בעוד 12 שנה. שש שנים כבר עברו, ואני אומרת, עוד פעמיים התקופה הזאת והוא מתגייס, ואלוהים ישמור. אלה יהיו שלוש שנים שאני לא אשן בהן. הלוואי והייתי מסוגלת לעזוב את הארץ, אבל אני טיפוס שנקשר לאדמה, לקירות. אני אוהבת לחיות פה, אבל אני לא רואה שום שינוי בקרוב. אנחנו והאויב שלנו זה כמו גברים ממאדים ונשים מנגה. הם עם כל כך פנאטי וקיצוני שהכל אצלו מתחיל ונגמר בדת. אני בטוחה שגם הם רוצים שלום ושגם הם לא רוצים להתאבל על הילדים שלהם כל הזמן, אבל הגישה שלהם שונה. "אני מתלבטת עם עצמי. מה, מצד אחד אני אחנך את עומר לאהבת הארץ, ומצד שני אשכנע אותו להיות שק"מיסט? גם ההורים שלנו אמרו שאולי אנחנו כבר לא נעשה צבא, ודברים לא השתנו ולא ישתנו. יש ילדים שנולדו כשנכנסנו ללבנון, ונהרגו שם כשבגרו. אלה דברים שלא חשבתי עליהם לפני שהפכתי לאמא, והיום הם מטרידים אותי מאוד".­ מה עם עבודה? לא מעניין אותך להשתלב בעסקים המשפחתיים?" כרגע לא. אין טעם לעשות את זה שעתיים ביום. זה יהיה לא פה ולא שם. לכן אני מעדיפה להתמקד במשהו שאני עושה טוב. וחוץ מזה, זה לא רע שיש הפרדה. ליואב יש את העולם שלו, ולי את שלי, ובערב אנחנו נפגשים".­ אבל הזמן עובר. מה הלאה?"כל עוד אחרון ילדי יהיה מתחת לגיל חמש, אני לא יוצאת מהבית. ואחר כך? נראה".­ השנים שעוברות לא מפחידות אותך? היופי שמתעמעם, הקמטים, הגוף שמשתנה."קיבלתי כל כך הרבה חיזוקים לאורך השנים שאני יפה וחתיכה, והשנים הללו היו סגידה כל כך גדולה לעצמי, שגם אם יירדו היום %40 מזה, אני עדיין ארגיש מצוין. הדוגמנות היתה בשבילי כזו טפיחה לאגו, והלך לי כל כך טוב, שזה ממש לא מטריד אותי. אני מסתכלת על המראה ואומרת לעצמי שאני בסדר. ההתבגרות לא מפריעה לי, ואני רק מקווה שזה ימשיך ככה. הייתי שומרת על הכל כמו שהוא כרגע".­ אם יהיה צורך, תשקלי ניתוח פלסטי?"מאוד קשה לי לענות על זה. עכשיו זה בטח לא בא בחשבון, אבל אולי בעוד 15 שנה, וגם אז זה לא בטוח. מפחיד אותי להפקיד את עצמי בידי מישהו, ולהיכלל בסטטיסטיקה של אלה שלא הצליח להן. וחוץ מזה, אני לא בטוחה שזה יפה. אני לא רוצ ה להיות בת 50 עם מראה של בת 30. אני רואה נשים כאלה היום, וזה לא ממש מוצא חן בעיני. אשה שמטופחת לגילה, היא הרבה יותר יפה בעיני מאשר מישהי שמנסה בכוח לקנות את עלומיה. מצד שני, אם הבטן תיפול אחרי הלידה הרביעית, אני אשקול ניתוח. מה שקשור בפנים יותר מלחיץ אותי. אבל אין לי תוכניות להיראות יותר צעירה בכוח, למתוח את האוזניים בכוח עד שהן ייפגשו מאחורי הראש".מגמת הפנייה לדוגמניות מבוגרות לצורכי פרסומת, עושה לה טוב. "לפרסום מוצרים מסוימים, הייתי רוצה לראות דוגמניות מבוגרות יותר, אם כי יש מקום לכולן, גם למבוגרות וגם לצעירות. יש משהו מאוד יפה בדוגמניות בשלות, נשיות יותר".­ אז למה את לא שם?"אם יפנו אלי בקשר לפרסומת שתעניין אותי, אני אשקול את העניין. כבר פנו אלי בכל מיני הצעות, ולא כל דבר מתאים לי. זה נחמד לחזור לאיזה פרויקט מדי פעם, ואני נהנית לשמוע מהסטייליסטים 'יא אללה, את חוזרת לזה כאילו דיגמנת אתמול'. אבל אני ממש לא לחוצה על זה. גם לחשוף את הילדים אני לא נלהבת. זה לא מה שיעשה להם טוב, במיוחד שהם הבן והבת של".­ מה דעתך על הדוגמנים הגברים?"פחות מתלהבת מהם. יש לי בעי ה עם גברים שמתעסקים עם המראה שלהם יותר מדי. המילה 'גבריות' בעיני צריכה להיות קצת מחוספסת מטבעה. גברים שהם מושלמים מדי, לא מדברים אלי, גם אם הם יוצאי יחידות קרביות. לטעמי, צריך להיות בהם משהו קצת מרושל".­ וגברים שבוכים בסרטים?"לא נתקלתי עדיין בכאלה, אבל אני לא חושבת שתהיה לי בעיה עם זה. להפך, גבר שמראה רגשות זה דבר מקסים, כל עוד הוא לא מסתכל על עצמו שעות במראה או הולך להשתזף במיטות שיזוף במכונים".­ ומה תעשי אחרי שכל הילדים יעברו את גיל חמש?"אני לא אחזור לדגמן. מאוד מעניין אותי ללמוד עיצוב פנים, אבל אלוהים גדול. אני מאמינה שכל דבר יבוא בזמנו. עד היום, כל דבר קרה לי בדיוק בזמן הנכון. התחתנתי לא צעירה מדי, היתה לי קריירה נהדרת בגיל המתאים, והיום יש לי את הפינה שלי. מה אני צריכה יותר מזה? אני מאושרת".