הפעם, שר ביטחון במישרה מלאה הנה תמונת מצב עדכנית על הקורה במשרד הממשלתי אליו נכנס השר בנימין בן- אליעזר יואב לימור 09/03/01 שלשום בבוקר, בשעה מוקדמת מדי לנאומים, התכנסו בבסיס צה"ל אי­שם במרכז הארץ כמה מקודקודי הצבא. זה היה מסוג הטקסים ששומרים הרחק מעיני התקשורת, בעיקר בגלל מושא הארוע: מפקד סיירת מטכ"ל.היו שם הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין, ועוד כמה לשעברים וכאלה שעדיין מכהנים, ושלחלקם יש גם עתיד. למשל תא"ל רן שחור, לשעבר מפקד היחידה, שושואיסט עם דיפלומה ומי שעתיד להתיישב בקרוב על כסא המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. אחדים ממכריו סבורים כי לו היה שחור יודע איזה הבדל תהומי קיים בין הוואקום של תפקידו האחרון, לבין הצפוי לו בעתיד ­ בין האיסטניסטיות של הכירורגיה המבצעית לגועל­הנפש הפוליטי בלישכת ראש הממשלה ­ ספק אם היה מקבל עליו את התפקיד. מנגד, יש המאמינים כי דווקא רצוי לשלוח לשם את שחור: בכך, הם טוענים, הוא יצדיק את הדרגה האישית שקיבל לפני שנתיים מהרמטכ"ל, כדי להבטיח שלא יפרוש לאזרחות.בינתיים, בא שחור להיפרד מפקוד לשעבר: נ', מפקד הסיירת, שהשלים קדנציה וקצת, ויוצא עכשיו לחופשת לימודים והתאווררות בחו"ל. כמו שחור, גם נ' התלבט בהקשר לעתידו; גם כאן, ביקש הצבא לשריין אותו, ובטקס החילופין הוא קיבל מ תנה: דרגת אלוף­משנה (שדווקא הלמה את ארועי הפורים: מי שראה את נ', בעל פני הילד, התקשה להשתחרר מהמחשבה שמדובר בתלמיד שהתחפש למח"ט).במקומו של נ' בא ה', שהגיע ליחידה מהצנחנים והקדים שני יורמים שהתחרו מולו על התפקיד (ואשר אחד מהם מחליף עתה את שחור בתפקיד מיוחד באמ"ן). מינויו של ה' נחשב אצל רבים לגילוי תעוזה יוצאת­דופן, ביחס לשיבוצים אחרים שבוצעו במטכ"ל הנוכחי: לא רק שהאאוט­סיידר הוקפץ מעל המועמדים הטבעיים, אלא שגם "הוצער" הפיקוד על היחידה.התקדים של ה' צריך לעמוד בפני מופז גם בחודשים הקרובים, כאשר יידרש למלאכת השיבוץ של שרשרת תפקידים במטה הכללי. כמה אנשים שדיברו השבוע עם שר הביטחון החדש, בנימין בן­אליעזר, דחקו בו לפעול לשינוי מיידי בפני המטכ"ל; לא עוד כיסאות מוסיקליים בין אלופים מכהנים, אלא הקפצת דור חדש ומוכשר של תא"לים לתפקידי מפתח בצמרת צה"ל. על הפרק: אלופים בפיקודי הצפון והעורף, באכ"א, באט"ל, במפקדת זרוע היבשה ובנספחות בוושינגטון (שהמאבק סביבה, בין האלופים אהרון פרקש­זאבי למשה עברי­סוקניק, התפתח לכדי השמצות וניתוק יחסים ביניהם). לפחות שלושה תא"לים ­ משה קפלינסקי, יצ חק הראל ויפתח רון­טל ­ מקווים, בדין, לקבל פלאפל נוסף לדרגה עד לקיץ. הרביעי, צביקה גנדלמן, עשוי לשלם מחיר מאוחר על חטיפת שלושת החיילים בהר דב; בצה"ל רומזים כי מופז יימנע מקידומו, מחשש זעמן של המשפחות. מינוס של שני מיליארד שקל אבל עוד קודם שיגיע לעניין המינויים (ופואד ענה למי ששאל שהוא לא יהיה חותמת גומי, אלא יראיין כל­אחד ויבדוק מי מתאים ­ ולמה), יצטרך בן­אליעזר להתרכז בנושא אחר: התקציב. ביום שני בערב התייצב אצלו מופז ­ יחד עם מנכ"ל משרד הביטחון, ראש אג"ת והיועץ הכספי לרמטכ"ל ­ והבהיר לו שבשורה התחתונה, צה"ל נמצא היום במינוס של כמעט שני מיליארד שקל, ואם לא יגיע הכסף, ומהר, תיפגע קשה המלחמה בשטחים ושיפור המוכנות למלחמה ייפסק לחלוטין.בן­אליעזר, לרווחתם של הנוכחים (בעיקר בפגישת ההמשך שהתקיימה ביום שלישי, ללא הרמטכ"ל אבל עם עוזר ראש אג"ת לתכנון, שהסביר הכל בפרטי­פרטים), הבהיר כי הוא מתכוון לממש את תדמיתו ה'בולדוזרית' ­ ולצאת למלחמה על התקציב. מדובר, בשלב הראשון, על מימוש הבטחה שניתנה על­ידי אהוד ברק ­ בדיון פנימי שהתקיים במשרד הביטחון ב­26 בנובמבר ­ ולפיה יקבל צה"ל שני מיליארד שקל לצרכי מבצע 'גאות ושפל', ובעיקר לשם השלמת הפערים בתחום ההכנות למלחמה.על­סמך ההבטחה הזו, התחיל צה"ל לעבוד. עלות הלחימה בשטחים נאמדת עד כה בכ­750 מיליון שקל, ואילו לשיפור המוכנות ­ רכישת חלפים ופריטים חסרים, השמשת אמצעי לחימה ­ הוצאו כבר למעלה ממיליארד שקל. מאחר שאין תקציב למדינה והממשלה נפלה, הכסף לא הגיע. נכון להיום, לראשונה בתולדות המדינה, נמצא צה"ל בגירעון עמוק.וזה לא הסוף. לאור הערכת המטכ"ל כי העימות יימשך לפחות עד לסוף השנה, וכי ההכנות למלחמה טרם הסתיימו, דורש עתה צה"ל עוד שני מיליארד שקל, בנוסף לשניים שהובטחו (ומתוכם הועברו לצבא רק 750 מיליון). נשמע מוגזם? לא אם מחשבים את הקיום השוטף בשטחים, אוכל ודלק, על­פי מיליון שקל ליום, את עלות ימי המילואים בעוד כשני מיליון שקל ליום ­ כפול מספר הימים שנותרו עד לסוף השנה ­ ואת מאות המיליונים שנדרשים לסלילת כבישים ולצרכי מיגון. מעבר לזה יש את אמצעי הלחימה, שרכישתם המואצת עולה הון עתק; ברפא"ל דרשו באחרונה סכום עתק עבור זירוז אספקת אמל"ח, בנימוק שהדבר יפגע בתכנית העבודה המסודרת ובפרוייקטי יצוא. בצה"ל בלעו את הצפרדע ­ ושילמו.שר האוצר החדש, סילבן שלום, כבר הבהיר השבוע ש"לא ניתן יהיה להיענות לכל דרישות מערכת הביטחון". צה"ל נחרד למשמע הדברים, וקצין בכיר אמר שלשום כי אי העברת הכספים תהיה החלטה "רעה ואומללה". לטעמו, כדאי שמדינת ישר אל תשתחרר מהחלום, ותתחיל להשקיע בביטחון. הקצין "לא רצה אפילו לחשוב" על האפשרות שהכסף לא יגיע. צה"ל עבר בשנים האחרונות שידוד מערכות עמוק, שכלל קיצוץ נרחב, ולא נותרו לו רזרבות או שומנים מיותרים. מבחינתו, אין תקציב פירושו מינוס ביטחון. במילים פשוטות: אין כסף לגייס חיילי מילואים (כל העומס ייפול על הסדירים, שלא יתאמנו ולא יהיו מוכנים למלחמה); אין כסף למיגון הכוחות בשטחים (שרק כמחציתם ממוגן היום כראוי); אין כסף לרכישת אמל"ח וחלפים (כלומר שצה"ל יוכל להילחם במערכה רחבה פחות ימים מהמינימום שהגדירו מפקדיו).כל המאבק על התקציב יתרכז בתוך זמן קצר: שלושה שבועות לכל היותר, לאור הסד שבחובת העברת תקציב המדינה עד ל­31 במארס. תביעות לאשר עוד חיסולים פקידי האוצר, שמתנגדים כצפוי לתביעות אנשי הביטחון, יצטרכו להתמודד הפעם עם יריב ביטחוני נוסף ­ השב"כ. לאור העימות בשטחים והמצב הביטחוני הרעוע, דורשים בשב"כ תוספת נכבדה לתקציבם, המועבר דרך משרד ראש הממשלה ופרטיו אינם מתפרסמים. באחרונה מונה ראש אגף המטה באירגון, מ', לרכז עבודה בנושא שממצאיה יוגשו לשרון בימים הקרובים. גם כאן, מדובר בכסף גדול. לשב"כ דרוש תקציב ותקנים כמעט בכל מקום אפשרי: רכזי שטח וחוקרים, אנשי מבצעים ומאבטחים. גם בשב"כ מבהירים כי אי העברת התקציב, פירושה פחות ביטחון.בניגוד לצה"ל, ש"פחות ביטחון" אצלו זה בעיקר תוצאותיה המרות של מלחמה עתידית, משמעות הדברים אצל השב"כ מיידית וברורה: פיגועים. ארועי השבוע האחרון הבהירו היטב עד כמה בלתי­אפשרי הסד שבו פועל השב"כ. כל הנחות היסוד של הסכם אוסלו ­ שיש פרטנר פלשתיני שמשתף פעולה, לפחות בתחום המלחמה בטרור ­ קרסו כמעט לחלוטין, ואין עם מי לדבר (פרט למשתפי הפעולה, ולנחקרים שקשה הרבה יותר לדובבם לאור האיסור על הפעלת 'היתרים').במצב שבו כל המחבלים שוחררו בידי ערפאת ופועלים בהתמדה ליזום פיגועים, מנסה השב"כ כמעט בנואשות לסכל את "ההיקף חסר­תקדים" של יוזמות הטרור. "למזלנו", אמר השבוע גורם ביטחוני בכיר, "קיימת מצוקת אמצעי חבלה ומומחים למטענים בשטחים. אחרת, כבר מזמן היינו עדים למהדורה מורחבת של פיגועי פברואר­מארס 96'".גם כאן יש פחות מזל ויותר עבודה מוצלחת של השב"כ בתקופה שקדמה לפיגוע. החיסול הכמעט מוחלט של תשתית החמאס בגדה המערבית וחשיפת מעבדות החבלה, מנעו עד כה את מימוש התוכניות הגרנדיוזיות של אירגוני הטרור (בתמצית: אוטובוסים, בנייני מגורים, קניונים, בתי­קולנוע ועוד כיד הדמיון הטובה של השייח' יאסין, שמידע מודיעיני מצביע כי באחרונה הוא ואנשיו מחוברים יותר מתמיד למנגנון ביצוע הפיגועים).אולם למרות מספר ההצלחות המרשים ­ הכולל גם את הבאת המידע הנקודתי שאיפשר עשרות חיסולים שביצעה ישראל בחמשת חודשי העימות, ועוד כמה מעצרים שטרם ניתן לחשוף ­ ברור לאבי דיכטר ואנשיו כי הרע מכל עוד לפנינו; שבכל יום שחולף גדל חוסר הידיעה, ועימו גם הצלחות החמאס והג'יהאד האיסלאמי. על המחבל שפוצץ את המטען בוואדי ערה ידע השב"כ רק לאחר שנחשף המטען בתל­אביב (ופרשת איתורו, האסורה בפירסום, יכולה להוות בסיס למותחן מעולה ), ועל המחבל שפוצץ את המטען בנתניה לא היה כל מידע מוקדם. מכאן, הנחת העבודה שמחבלים נוספים עשויים להיות כבר בלב ישראל, ממתינים לזמן ולמקום המתאימים לפיגוע.בנסיון כמעט נואש לעצור את המפגעים ושולחיהם, דוחפים בכירים במערכת הביטחון לביצוע עוד חיסולים. "במקום שישקיעו 100 אחוז מהזמן בפיגועים, שישקיעו אותו בהימלטות מפנינו", אומר אלוף בצה"ל. בדיוק כמו ברק ­ שדחק בצה"ל "להביא לי מטרות" ­ גם שרון ובן­אליעזר מצדדים בגישה הזו, ומנגד בהפחתת השימוש ב"סממני כוח בוטים", דוגמת טנקים ומסוקים. אגב, בערוב ימיו בראשות הממשלה, הודה גם ברק כי האישור שנתן לצה"ל להפעיל טנקים ומסוקים בשטחים היה מוטעה, ואפשר שהוא הביא להסלמת העימות במקום להרגעתו. הקשחת הלחץ על הרשות, הקלות לאוכלוסיה לצד המשך המאבק בטרור, יידרשו ראש הממשלה ושר הביטחון בדחיפות לנושא מרכזי אחר: הגדרת הרשות הפלשתינית. המטכ"ל קבע באחרונה שני יעדים חשובים לפיקודים ­ מניעת התמוטטות הרשות ונסיון להשאיר את כוחות הביטחון­הלאומי הפלשתיני (המשטרה הפלשתינית) מחוץ לעימות ­ וגם בן­אליעזר אמר השבוע לבני­שיחו, כי "בשלב הנוכחי, עדיף לנו שהרשות הפלשתינית תמשיך להתקיים". סיבה אחת לכך היא חוסר הרצון להילחם גם ב­30 אלף שוטרים פלשתינים נושאי נשק. סיבה אחרת היא החשש ממה יקרה ב'יום שאחרי'. קצין בכיר הבהיר השבוע, כי האופציה של יאסין גרועה בהרבה מזו של ערפאת, ועמדתו מקובלת ­ כרגע לפחות ­ על מרבית עמיתיו בצה"ל ובשב"כ.מיד לאחר שתוגדר המחלה (שותף, יריב או אוייב), יידרשו שרון ובן­אליעזר לאופן הטיפול בה. שניהם כבר הבהירו בשיחות הפנימיות כי הם תומכים בהקשחת הלחץ על הרשות הפלשתינית, ובמקביל, בהקלות לאוכלוסיה, הנאנקת תחת יאוש כלכלי. מנתונים שהציג מתאם פעולות השטחים לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, עולה כי 40 אחוז מהפלשתינים בשטחים מובטלים, 30 אחוז חיים מתחת לקו העוני (שזה פחות משניים וחצי דולר לאדם ליום), וברש ות הפלשתינית נרשמה מאז תחילת העימות צמיחה שלילית של 20 אחוז. מאחר שישראל לא צפויה לאפשר למאות­אלפי פלשתינים לשוב לעבודה בארץ ­ מעבר ל­30 אלף הפלשתינים השוהים בכל רגע נתון באופן בלתי­חוקי בתחומי הקו הירוק ­ דוחקים קצינים בכירים לסייע ליצירת מוקדי תעסוקה חדשים בשטחים, בעיקר ברצועת עזה. על הפרק: היתר לחידוש העבודות להקמת תחנת הכוח והנמל הימי. בשלב הבא מדברים על חידוש הייבוא והייצוא, ופרוייקטים נוספים.בצד הלחץ, מעוניינים בצה"ל להבהיר את "תג המחיר" לרשות הפלשתינית. קצינים מדברים על "נגיסה" בשטחי 'איי' (לצרכי אבטחת צירים והתנחלויות, וגם לשם ההרתעה), ועל אפשרות לכניסה למחוזות "סוררים": למשל הבתים בשולי חן­יונס, שמהם מתבצע ירי תדיר על נווה דקלים; או הבתים בבית ג'אלה, שמשמשים לירי על גילה. גישה דומה קיימת גם בזירה אחרת, הצפונית, בה עוסקים יותר מתמיד ב"פעולות מוכוונות חיזבאללה" בגיזרת הלחימה בהר דב. קצינים רבים לא אהבו את איומיו של מופז כלפי הסורים, ש"ישלמו מחיר" על המשך פיגועי החיזבאללה. לטעמם, צעד כזה יביא בהכרח להסלמה ­ ומבול של קטיושות מהקריות ועד ליישובי הגבול ­ בע וד שישראל רוצה שקט. "אם החיזבאללה רוצה להילחם בהר דב, ניתן להם שם מלחמה", הם אומרים. "לא צריך בשביל זה להבעיר את כל הצפון, ולהיגרר למערכה שסופה לא ברור".הגישה הזו, בשינויים קלים, מקובלת על בן­אליעזר, שמגיע למשרד הביטחון כשהוא נחוש לצאת ממנו כמועמד לראשות הממשלה. לשם כך, הוא מתכוון להיות קצין וג'נטלמן כאחד; לוחם עיקש בטרור, ובן­שיח לשלום. בשיחותיו הוא פיזר רמזים על כוונתו להידבר עם הפלשתינים, עדיף בחשאי, לשם הרגעת השטח. במקביל, הוא רוצה "להוביל" את מערכת הביטחון "להגברת הביטחון האישי". לבן­אליעזר אין מקסמי שווא איך עושים את זה, וגם לצה"ל ולשב"כ אין שום הצעה מהפכנית להציג לו. הצעות חדשניות, אם יהיו, צפויות דווקא מכיוונה של המועצה לביטחון לאומי, שעתידה לזכות לעדנה תחת שרון, וראשה ­ עוזי דיין ­ צפוי להיות מועמדם של ראש הממשלה ושר הביטחון לרמטכ"לות (אחרי שתוארך כהונת מופז בשנה נוספת).לו היה בן­אליעזר נכנס לתפקידו 24 שעות מוקדם יותר, הוא היה מגיע שלשום בערב לאותו בסיס במרכז הארץ, שם צוין ארוע נוסף: 'חג היחידה'. לצד מופז ודיין, יעלון ודיכטר ­ ושאר גיבוריה המיתולוגיים של ס יירת מטכ"ל לדורותיה ­ הוא היה עובר בדרכו על­פני אחד הקניונים החדשים שצצו בשנים האחרונות בצמתים מרכזיים בישראל, ורואה מאבטחים לחוצים וחנויות ריקות. וזה, הוא יודע, חייב להשתנות. אחרת, כפי שמנבאים היום כמעט כל בכירי מערכת הביטחון, "יהיה רע הרבה יותר".