בעלי הקציב ל'מצב' רק עוד שנה אחרי שמונה שנים, המוזיאון שהקימו ביפו אילנה גור ובעלה רק צובר הפסדים * גם הצרות עם השכנים לא מוסיפים להם הרבה סיבות להישאר כאן תמר אבידר 19/03/01 אפשר לאהוב אותה או לשנוא אותה, אי­אפשר להתעלם ממנה. אילנה גור, פסלת, מעצבת ותכשיטנית מצליחה, לא שונאת פרסום, כשם שהיא לא שונאת בעלי ממון וכסף. גור, אשת העולם ובעלת הופעה ייחודית, מרבה לארח אנשים שהמדינה וקרנות ההתרמה שלה מבקשים להרשים אותם בתופעה המשולבת של גור והמוזיאון שלה.את הפרויקט של "מוזיאון אילנה גור" תכננו גור ובעלה זה 44 שנה, לני לוינגרוב, להקים תוך שנתיים לכל היותר. לצורך זה הפקיד הבעל את ניהול עסקיו בניו­יורק בידי שותפו, אך השנתיים האלה עברו מזמן ולוינגרוב, "האמריקני שתקוע כבר שמונה שנים במקום הזה", כדברי אשתו, עדיין כאן. בינתיים הם מפרנסים את חברות התעופה.הממסד התרבותי לא בדיוק סוגד לה, וגם בברנז'ה הדעות לגבי גור כאמנית חלוקות, אבל מי שמתקרב אליה ­ והיא, באופן פרדוקסלי, יצור לא חברתי, מזדעזעת כשמנסים לקטלג אותה כ"אשת חברה" ­ זוכה במכת חום. קשה להאמין, אבל גור היא בעצם רכת לב, נדיבה ודי ביישנית. מדירה רגליה מאירועים מרובי סלבריטיס. על כל אלה היא מיטיבה לחפות בלשונה המושחזת, בעיקר כלפי מי שמנסים לכסח אותה. המון אתגרים כ­8 מיליון דולר השקיעו בני הזוג בהקמת המוזיאון, אחזקתו ורכישת האוסף האמנותי שבו. מאז שהתיירות לארץ שואפת לאפס הם מרבים למשוך כספים מהקופה שלהם באמריקה. "בעלי הקציב ל'מצב' רק עוד שנה", היא לוחשת לי. חציו השני של המשפט, שלא נאמר מפורשות, הוא: "מתקפלים".לוינגרוב יותר זהיר בניסוח: "כאן כלום לא קבוע, וגם זה ישתנה".ואם לא?"אני בטוח שנוכל למכור את הנכס הזה, שאין שני לו בעולם וגם מחיר אין לו. אתן את זה לחברה שמתמחה במכירת נכסים ייחודיים והם ימצאו את האדם שיבוא וירצה לחיות פה, מול הים. מבנה כזה הוא לא ימצא בשום מקום. לכן המשבר בארץ עובר עלי כמעט מבלי שאכנס ללחץ מבחינה אישית".סיפור ההתאהבות של בני הזוג כבר שייך לפולקלור האגדות הישראלי. לוינגרוב, בוגר אוניברסיטה בלונדי ותכול עיניים, שזה אך סיים רומן בן שנתיים עם שירלי מקליין, יצא לטיול תרמילים מסביב לעולם, התעכב בישראל ללא פרוטה ומצא עבודה בקידוחי הנפט בחלץ. בביקור בירושלים הוא נקלע לערב ריקודי­עם באוניברסיטה ופגש את גור, יפהפייה מהממת, סטודנטית ב"בצלאל" (משם סולקה בהמשך)."אילנה לא דיברה מלה אנגלית, אני לא י דעתי עברית, אבל מהרגע הראשון היא הקרינה עלי אנרגיה חיובית. היה לנו נפלא ביחד", הוא מספר. היא רצתה להמשיך איתו להודו. הוא סירב, אבל הבטיח שבעוד שנה יחזור הנה וישא אותה לאשה, וקיים.וכמו באגדות, הם היו עניים וחיו בצמצום. כיום העסק שלו עובד בשבילו. יש לו זכיונות למכירת אלכוהול ומיני מזון במזנונים של אולמי תיאטרון ברחבי ארה"ב. האיש שווה הרבה. במוזיאון היפואי הוא רואה אתגר: "בכל בוקר יש לי פה בעיה חדשה, ובכל חצי שעה אני חייב למצוא פתרון לסיטואציה חדשה שצצה פתאום. כשהתיירות נפסקה חשבנו על דרך להחזיק את עצמנו, והפתרון היה לעשות פה אירועים: חתונות, ימי הולדת, הוצאת ספר ומופעי אמנות. יש לנו צוות, ואנחנו מנסים להביא לכאן ילדים יהודיים וערביים ולהעביר להם מסר של יצירתיות. גם אנחנו חייבים להיות יצירתיים נונסטופ כדי להילחם במשבר".גור: "בארץ יש כבוד לכסף ולעמדה, אבל אין כבוד לאדם העובד. אני מתייחסת לנגר טוב באותה מידה של כבוד שאני מתייחסת לצייר טוב או לראש עיר טוב. הצרה בארץ היא, שכולם רוצים לעשות מהר מיליונים ומתגלים כפלצנים וחאפרים, שהיצירה שלהם היא רק בועה. חבל לי על לני, כי ה וא לא גדל כאן. גם חברתית הוא נותר זר".לוינגרוב: "בניו­יורק היו לנו 300 עובדים, פה יש לנו רק 30 ויותר קשה לנהל אותם. זאת ארץ קשה".גור: "וזה כולל גם את השכנים שלנו, שתובעים אותך על כל עץ זית שאתה שותל על המרפסת".44 שנה ביחד, זה לא קשה?"בחיי זוג יש רבדים שונים. ראשית ישנה התשוקה העזה, שכמובן חולפת, ועליה צומחים החברות והאמון ההדדי. כל אחד מאיתנו מביא איתו תרבות שונה, לכן לא משעמם לנו אף פעם. הפרויקט הזה, למשל, הביא לנו המון אתגרים. חוץ מזה, מגיעים למוזיאון אנשים מעניינים ואין לנו צורך לצאת החוצה".ואיך ההרגשה להיות כאן בתור בעלה­של?"זו לא בעיה, ומעולם גם לא היתה. אני בר­מזל עם אילנה, כי היא האדם היצירתי ביותר בעולם. רק מעטים יכולים לעבוד עם כל­כך הרבה חומרים כמוה ולראות תוצאות, וזה תמיד מרענן ומעורר גאווה. אני יודע מי אני, ומאוד נוח לי עם עצמי. מאוד איכפת לי רק מה שאשתי ושני בני חושבים עלי. האחרים? אני לא עושה שומדבר כדי להרשים אנשים אחרים".גור מעידה על עצמה שהיא "רק אמנית", ושאין לה מושג בכספים. לטענתה, היא גם יח"צנית לא טובה, וכאשר מישהו לא מוצא חן בעיניה היא מיד מחמיצה פנים או מתנתקת. "לני הוא שונה. הוא יעשה כל שביכולתו, אבל הוא לא מוכן לצאת מגדרו", היא אומרת.ואיך את מתארת את הזוגיות שלכם כיום?"הוא מסתפק בעצמו, לא זקוק לאחרים. בשמונה השנים שהוא בארץ הוא לא בנה שום ידידות. הוא לא מטלפן או מתקשר סתם לצרכים חברתיים. אני החברה היחידה שלו, ולי איכפת מאוד מאנשים, בעיקר כשהם מעניינים".לוינגרוב: "אילנה שונאת סמול טוק. היא מתה לפגוש אנשים חדשים, שופעים, טוטאליים".גור: "ואנשים כאלה אני פוגשת בנסיעות במחלקה ראשונה, במלונות חמישה כוכבים. אנשים כמו רמי אונגר, רמי כספי ורוני קליימן, שתורמים גם לקהילה".ושכחת את גד זאבי?"אותו אפשר להעריך, אבל אני יותר אוהבת את אשתו. היא אשה שיודעת להחזיק מסגרת והיא לא מפלצת שהצלחת בעלה הוציאה אותה משיווי משקלה. אבל רגע, שיהיה ברור: לא בגלל הכסף אני אוהבת אנשים מסוימים, אבל טכנית זה יוצא כך שמי שמזמין את הרהיטים המעוצבים שלי, ואגב כך אנחנו מתיידדים, לא שייך לשכבה נמוכת הכנסה".מה אין בלני שהיית רוצה שיהיה?"אין לו את התאווה לחיים שיש לישראלים, שמסיבות דיסקרטיות לא אנקוב ב שמם. אני אוהבת בהם גם את היושר הבסיסי, שיש ללני, ואת הביטחון העצמי, שיש ללני. הוא אף פעם לא אומר, ולו ברמז, כמה כסף יש לו, וגם לי אין מושג. אני שונאת בולשיט, שללני אין. יש לו את יישוב הדעת שלי אין", היא מודה.היא משקיעה בטיפוח עצמי, במלתחה מאוד אישית, יקרה ולעולם לא עכשווית. כמו, למשל, מערכת בסגנון גברי מלפני 20 שנה. היא מעדיפה להישאל על עבודותיה מאשר על מכוניותיה (שני מרצדסים ביפו, רולס רויס בניו­יורק). על הגברים בחייה היא מדברת בלשון עבר: "לאורך חיי היו לי הרבה מאוד הצעות, מכל מיני אנשים מצליחים ש'עשו את זה' בקנה מידה עולמי, אבל לא הייתי מוכנה לוותר על בן זוגי ואני לא מתחרטת. כשאת כל הזמן בנסיעות יש כל מיני התרגשויות, פגישות עם אנשים שעושים לך משהו, אבל בסוף, כשאני חוזרת הביתה ושואלת את עצמי אולי, אני יודעת שהייתי חכמה שנשארתי איתו", אומרת גור.בעבר, היא ואחיה, מנתח הלב דני גור, היו ביחסים יפים, שנותקו.את מוכנה להשיב על שאלה ביחס לניתוק היחסים בינך לבין אחיך דני גור ואשתו הלן?"בשום פנים ואופן לא!"ניכר בה שהיא כואבת את הריחוק הזה. דני היה חלק ממנה. על קירו ת הכניסה לאגף הפרטי של המוזיאון, דירת המגורים שלה ושל בעלה, עשרות תצלומים, רובם משפחתיים. היא שולפת את תמונת אחיה, קוראת את הכתוב מאחור, נאנחת ושותקת.יש משהו שאת רוצה לקנות כעת ואינך קונה?"לא, אין דבר כזה. קניתי כל מה שרציתי".לוינגרוב: "אילנה קונה בלי לבדוק את המחיר שעל התווית. היא רוצה ­ היא קונה".גור: "אבל אני עובדת מאוד קשה בשביל היצירה, לא קוטפת את הכסף מהעצים".את היציקות שלה היא מבצעת כיום בבית ג'אלה, בבית נקופה וגם ביפו. קודם עבדה 12 שנה במשמר העמק, "אבל שם יודעים יותר טוב ממני מה יפה, אז נשבר לי מהוויכוחים".בני הזוג ממעטים לצאת. הדירה והמוזיאון, הגג והמרפסות, הם שטחי הבילוי שלהם. אחת לשבוע, בצהרי שישי, מתכנס על גג בית הקפה מול הים המוסד החברתי שהיא קוראת לו "השלולית". סיפור של 35 שנה. אוסף של תריסר חברות שפוטות שלה, שנבחרו בקפידה אחת אחת, הכולל את תאומה א' ותאומה ב', שהגיעה דרך תאומה א', שהיתה חברתה של גור בלוס אנג'לס; את היחצ"נית בלה דיאמנט ואת עורכת הדין אילנה זינגל. בלי חשבונות "החברות שלי הן נשים טוטאליות. כולן אוהבות את עבודתן ושמחות בחלקן, ולא מעניין אותן מי הוזמן לכאן ומי לא הוזמן לשם. אני מבכרת אותן על המשפחה שלי. אין שם קנאה, רק אהבה. כשאני יוצאת למסעותי אני מתנתקת מהכל, רק לא מהן. אין בינינו חשבונות ויש יחסים נהדרים. אין להן את האפשרויות שיש לי, אבל אין להן מה לדאוג: כל עוד אני חיה, אם תהיה למישהי בעיה, אני אדאג לה". מק,ליד עוד כמה דברים שלא ידעתם על אילנה גור: היא מקבלת דו"חות חניה בכמויות.במלתחה שלה אין אף שמלה או חצאית. היא תשלם על נעליים גם 2,000 דולר, אם רק תאהב אותן.ללא שום סיבה אסתטית, היא לא מוכנה לגלות אף טפח מגופה. היא תמיד מכוסה ונועלת מגפיים גם בקיץ.בבחירות האחרונות היא הצביעה ברק, אבל מקיימת ידידות רבת שנים עם אריאל שרון, ועם אשתו המנוחה, לילי, עשתה עבודות משותפות.שני בניה, קני (42) ואשלי (34), עדיין מחפשים את דרכם. הבכור מנסה להקים כאן נייט גאלרי, מקום שאפשר לשתות בו, עם מוזיקה והקרנות סרטים על התקרה והקירות. הצעיר, לאחר עשר שנים כמנהל ליהוק בהוליווד, עושה עכשיו סרט דוקומנטרי על מנחם גולן. "כשהילדים היו קטנים כמעט לא התעסקתי באמנות והיה לי כל הזמן שבעולם בשבילם", אומרת אמם. עכשיו, רק שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי קצת אוויר, ובחיים לא נדנדתי להם שיתחתנו".כל ענייני הכספים מופקדים בידי בעלה. לה אין מושג בתחום, והיא מסרבת ללמוד. היא גם לא יודעת כמה עולה לה כל פסל שלה.הבילוי המועדף על בני הזוג הוא לארח בבית, קולנוע, ארוחה עם זוג נוסף במסעדת "בר­קפה" ביד חרוצים וב"ספגטי קפה" בהרצליה.הנקודה הכו אבת בחייהם היא אובדן ילדם, שטבע בבריכת ביתם בלוס אנג'לס בגיל שנתיים. מה שעזר לה להתגבר היה ששנה לאחר האסון היא ילדה שוב.הטקטיקה שנהגה להפעיל כלפי גברים שהתאהבו בה היתה להזמין אותם הביתה ("לני היה מתיידד איתם ואומר להם: 'אני לא מאשים אתכם. אני מבין למה התאהבתם בה', וסוף פסוק").