מבצע קוטנר בשבוע הבא תעלה קשת אתר מוזיקה חדש ובו אנציקלופדיה חסרת תקדים בהיקפה, המתעדת בפרטי פרטים, את כל יוצרי המוזיקה הישראלית לדורותיהם אורי סלעי 23/03/01 הרבה אנשים שיש להם תחום התמחות ספציפי מהלכים באופן קבוע על הגבול הדק שבין ידענות גדולה לנודניקיות מקצועית. אתם בטח מכירים את זה מחברים שאוהבים לדבר על יקבים בדרום צרפת, בזמן שאתם בכלל בטוחים שיין פטישים הוא עוד סוג של מרלו. יואב קוטנר שייך באופן טבעי לקבוצת הסיכון הזאת, ובגלל זה לא ברור מה מניע בן אדם כמוהו, שהוכיח את ידיעותיו והתמצאותו מעל כל במה אפשרית, להמשיך לשחק את תו השעה גם בחיים. אבל עובדה. הוא ממשיך במרץ ואפילו מצליח לעשות את זה, בינתיים, בהצלחה. בפעם הראשונה שדיברנו בטלפון ניסיתי להתקיל אותו והתלוננתי שלא הצלחתי למצוא את השם של הזמר הנערץ עלי, יוסי פרץ, במנוע החיפוש של אנציקלופדיית המוזיקה העברית שהוא ערך (כל הפרטים מיד). קוטנר אמר בתגובה שהם עדיין לא הספיקו להכניס את כל הערכים, ומיד שאל אותי בתגובה אם אני יודע באיזה להקות פרץ היה חבר. זה היה יומרני ומטופש לנסות להפיל את קוטנר בשם של זמר ישראלי, אבל בכל זאת ניסיתי. חוץ מחברי היקר דוד, שהיה זה שהמליץ לי על האלבום הזה, עוד לא הכרתי מעולם בן תמותה שקנה דיסק של יוסי פרץ. העובדה הזאת, שרק כמה מאות אנשים בא רץ זכו להכיר את הפלא, משמשת לקוטנר בסיס קבוע לפעילות. אלה בדיוק השאלות שהוא הכי אוהב. הוא שוחה במיינסטרים ומעריץ את שלום חנוך, אבל לא מוותר על אחרון הפרטים שבאלבומים האזוטריים. אצלו, כמה שהאלבום יותר נשכח, כמה שהלהקה יותר זניחה, יותר מעניין. בקיצור, הוא חיכה ממני לתשובה. "להקה אחת היתה 'האחיות'", עניתי ביהירות של בורים, "והלהקה השנייה, את השנייה אני לא בדיוק זוכר כרגע", לחשתי. "מה לא?", הוא נזף. "שכחת את 'דברים שעשיתי עם אחותי'?". "בטח, בטח, איך שכחתי", מלמלתי והלכתי להכין שיעורי בית דחוף. אחר כך, כשנפגשנו ודיברנו על בעיות שמיעה של שריונרים, הוא מיד שאל איזו להקה כתבה על זה שיר (משינה, למרות שהם היו בתותחנים, "יו, איך אני מת על משינה"). וכשדיברנו על חולי איידס הוא התעניין אם אני יודע מי הלחין את המכתב המרגש מ"ארבע חתונות ולוויה אחת". לא עזר שבמקרה הזה לא רק שידעתי, אלא גם ירדתי לאוטו להביא לו את הדיסק של אורי בשן, שהלחין את התרגום של יהונתן גפן, להוכיח לו שהשיר הקסום נוסע איתי לכל מקום. האיש פשוט לא מרפה. הוא חד חידות, מתאמץ ומצליח להצחיק, עושה קולות של זקנים (משה ו כמו פרופסור מקס), שואל שאלות בגוף ראשון (מה שלומי? התעוררתי?) ובעיקר הוא לא מפסיק לרגע את הטירוף הגדול של חייו ­ תיעוד וקטלוג של כל פרט שקשור למוזיקה ישראלית. מתי היתה מלחמת ששת הימים? "אה, הטייפ התחיל לרוץ? אז על מה מדברים?". ­ על מה שאתה רוצה."אפשר למסור ד"ש?". ­לא. היום עולה לאוויר הווירטואלי "מומה", אתר חדש שמוקדש כולו למוזיקה, מבית קשת אינטראקטיב (הזרוע האינטראקטיבית של שידורי קשת). האתר המושקע, www.mooma.com, כולל בתוכו 33 ערוצי רדיו (שלקוטנר אין קשר אליהם ושנערכו על ידי אנשים טובים אחרים כמו דרור נחום, נוגה טל, דדי סיטון ונדב רביד), מגזין יומי בענייני מוזיקה, וגולת הכותרת ­ אנציקלופדיה הכוללת אלפי ערכים מתחום המוזיקה הישראלית והלועזית. בתחום הערכים של אמנים בינלאומיים זאת לא הפעם הראשונה שנעשה מיפוי כזה. באתרים בינלאומיים (כמו יו.בי.אל או זה של מגזין ה"רולינג סטון") קיים כבר מאגר יוצרים מלא ומעודכן יותר, אם כי זה נחמד לקרוא את הביוגרפיה של דיוויד בואי בעברית. מה שכיף באנציקלופדיה של המוזיקה הישראלית (האנציקלופדיה העברית?), מעבר לעובדה שהיא מציגה את כל העוסקים במוזיקה העברית לדורותיה ולסוגיה השונים, זה הלינקים המאפשרים מעבר בין אמן אחד לשני. לצד הביוגרפיה המפורטת מאוד ועמוסת הפרטים של כל יוצר שתחפשו באתר, תופיע הדיסקוגרפיה ה מלאה שלו. בתוך כל אלבום (לצד שנת ההקלטה, המקום וכולי) תופיע רשימת השירים, כולל מי כתב, הלחין, ניגן ועיבד. היות שמדינה קטנה אנחנו, הקישורים בין אחד לשני הם בלתי נמנעים ומעניינים. הפרויקט הזה, שנמצא בעבודה אינטנסיבית כבר שנה, הוא לא פרויקט התיעוד הראשון של קוטנר. הוא עשה בגלי צה"ל את "למרות הכל" ובטלוויזיה את "סוף עונת התפוזים", כך שכשהוא ניגש לעבוד על האנציקלופדיה רוב החומר כבר היה בידיו: "הפרויקט התחיל למעשה, כשאני התחלתי לתעד. כבר שנים שאני רוצה לעשות ספר כזה. אפילו יש לי חוזה עם איזו מו"לית שקוראים לה רחל פן, שבינואר 90' אני נותן לה את הכתב יד. אבל זה מתעכב, כי אתה מגלה דברים חדשים על העבר וגם יש כל הזמן אמנים חדשים. היתרון של האנציקלופדיה באינטרנט, בניגוד לספר, זה שאף פעם זה לא נגמר".­ כל מי שהוציא אי פעם שיר בעברית יקבל ערך? "יש עוד המון ערכים שהם בעבודה ויש עדיין עניינים טכניים, כל מיני בעיות עם הקישורים שאני מקווה שייפתרו מהר, אבל בעיקרון כן. זאת השאיפה".תוך כדי עבודה גילה קוטנר שהתיעוד בארץ הוא קטסטרופה. כיאה למדינה מתוקנת שמכבדת את התרבות שלה, אין שום גוף בארץ שמחזיק מאגר נתונים רשמי ומסודר העוסק בתולדות המוזיקה הישראלית: "אתה בא לחברת תקליטים ומבקש חומר על תקליט שיצא לפני חמש שנים ואתה מגלה שאין כלום. כשעבדתי עם אריק איינשטיין על אוסף השירים שלו, נתקלנו בתופעות מדהימות. אין בכלל את המאסטרים בחברת התקליטים. או שזה נמחק או שזה התפורר בגלל הטכנולוגיה האנלוגיות. הבי.בי.סי, למשל, שומרים את קלטות הווידאו במכשיר מיוחד שמנגן את זה נגד סיבוב כדור הארץ בטמפרטורה מסוימת, כדי שלא יקרה לזה כלום במגנוט. בארץ זה נמצא באיזה מחסן אצל הג'ינג'י מאחורי השירותים וזה נעלם. אני, במהלך הסדרות שעשיתי, הייתי בשוק. אתה בא לחפש בבית אריאלה בין קטעי העיתונים ואתה מגלה שמישהו, איזה מעריץ, חתך את כל הכתבות שהיו על זוהר ארגוב".­ אז החלטת לעשות את העבודה במקומם?"מה יהיה עוד 30 שנה? לא יזכרו כלום. בחו"ל המגמה היא לשפר את המצב. עושים אנתולוגיה לביטלס, אז כבר מצרפים כל מיני מאמרים קטנים על הנסיבות שבהן הוקלט השיר ועוד כל מיני אינפורמציות. שם עושים עבודה רצינית. נתקלתי באיזה תקליט, זה הרס אותי. תקליט שקוראים לו 'ירושלים של זהב' שיצא אחרי מלחמת ש שת הימים. זה התקליט הכי נמכר בארץ בכל הזמנים".­ הכי נמכר זה לא "האשה שאיתי" של דיוויד ברוזה? "עד 'האשה שאיתי' היה מקובל להגיד שהוא הכי נמכר כי הוא מכר 300 אלף עותקים, כולל כל מיני אוספים. אבל היה גם את 'האשה שאיתי' וגם את אייל גולן שאמר שמכר 350 אלף, לך תדע. רשמית באקו"ם 'ירושלים של זהב' הוא הנמכר ביותר. בכל אופן, אתה יודע מתי היתה מלחמת ששת הימים?".­ בששת הימים כמובן."יפה, ב­67'. על התקליט עצמו כתוב שמועד היציאה הרשמי זה 83'. אותי דברים כאלה הורסים. כי מה יקרה? עוד 50 שנה אף אחד לא יבין. זה לא פוגע רק בחוקרים או רק באותו ילד שיעשה עבודה על הלהקות הצבאיות. זה פוגע בכולם, כי אם אתה לא משמר את זה יהיה לא טוב. אני תמיד אומר לאיילת יגיל, שעורכת את הערכים הלועזיים באנציקלופדיה, שאני יותר חשוב ממנה. לא בגלל ההיררכיה של העבודה אלא בגלל הערך של זה, של התיעוד בפעם ראשונה". מי צורך אל.אס.די? כדי לכתוב את החלק על הרוק הישראלי קוטנר ראיין את כל האמנים הרלוונטים. עם הוותיקים הוא נפגש כבר מספיק פעמים בחיים, מתוקף עבודתו ולצורך הסדרות השונות, ורק הרים טלפון כדי לאמת פרטים אחרונים. עם הצעירים הוא נפגש במיוחד. חוץ מבענייני גיל, כולם שיתפו פעולה. "שאלתי את אורלי זילברשץ­בנאי 20 פעם באיזו שנה היא נולדה, והיא ענתה לי: 1840. אבל כולם שמחו. אתה מכיר בן אדם שלא רוצה להיזכר בהיסטוריה?", תוהה קוטנר. "אני בטוח שהחודש­חודשיים הראשונים יהיו מאוד קשים לצוות שעובד שם. יגיעו עשרות אם לא מאות פניות של בקשות ותיקונים. בן אדם שהוציא איזה תקליטון בשנות השישים זה לא כזה חשוב אולי, אבל בשבילו זה עולם ומלואו". ­ היו פרטים שהפתיעו אותך?"הופתעתי מהמון דברים במשך התחקיר. למשל, יש את השיר 'ואותך' שמתי כספי שר בפסטיבל הזמר ושלמה גרוניך כתב. זה שיר קסום, לפי דעתי. מה הסיפור מאחורי השיר הזה? היתה תוכנית סאטירה בטלוויזיה שדן אלמגור כתב אותה, ומתי כספי היה אמור להלחין את המילים לאיזה שיר על ארובת רידינג. גרוניך בא וצעק עליו, 'מה אתה מבזבז כזה לחן נפלא על שיר כזה טיפשי לתוכנית?'. ל א קוריוז משעשע?".­ נחמד."מה שעוד נחמד באתר זה שיש המון חידות טריוויה כאלה". חשוב לו להדגיש שהוא לא היחיד שעסק במלאכה. את כל מה שלא היה קשור לרוק ישראלי כתב יורם רותם, עמיתו מגלי צה"ל. "חילקנו בינינו את העבודה באופן פשוט. יש את המזרחי, שחגי אוזן כתב על זה. דני קרפל כותב על ג'ז ישראלי, שזה בכלל תחום שכמעט לא כותבים עליו". ­ הרבה אנשים נפגעו מהסדרה בטלוויזיה, "סוף עונת התפוזים"."אני עשיתי את הסדרה בטלוויזיה מתוך כוונה טובה ויצאתי מזה חבוט ומוכה ובדיכאון. עד היום לא באמת התאוששתי מזה. היו הרבה אנשים שנפגעו, עם סיבה או בלי סיבה".­ מה זה להיפגע עם סיבה?"היו כאלה שכן היה מגיע להם להיכנס פנימה, על פי תרומתם למוזיקה הישראלית, אבל מכל הסיבות הידועות של מקום וזמן זה לא נכנס. ואז אתה מרגיש כמו מנגלה, זה שעושה סלקציה. אתה קובע מי נכנס להיסטוריה ומי לא. האתר הזה בא בשבילי לכפר על כל זה. פה יש מקום לכולם ואני לא עושה טובה למישהו. זה כולם אנשים שמגיע להם".­ תן דוגמה."קח את יגאל בשן. בן אדם שעשה הרבה, אבל בהקשר של הרוק הישראלי זאת היתה תקופה יחסית קצרה. אני הכנסתי אותו בסדרה רק בקטע של הלהקות הצבאיות. מי שראה את זה יכול היה להגיד: 'קוטנר לא אוהב את יגאל בשן וחושב שהוא לא חשוב'. זה לא ככה. יגאל בשן היה הראשון שעבד עם לואי להב, כשלואי עוד עבד עם ספרינגסטין בארצות הברית. הוא גם היה הראשון ששילב מוזיקה מזרחית, ויש לי הרבה מה להגיד לטובה עליו. זה לא בא לידי ביטוי בתוכנית על הרוק הישראלי, וכאן יש לו ערך מאוד מכובד". ­ יש יוצרים שלא ייכנסו פנימה?"הכל בפנים. כמובן שהכל תלוי בזה שלא תהיה איזו נפילה והכל יתרסק, החזון הוא שבתוך שנה יהיה הכל. כל נגן, כותב, יוצר, אמרגן, מפיק, יהיה לו ערך עם ריכוז כל הדברים שהוא עשה. אני לא מכניס רכילויות, למרות שהרבה פעמים זה נורא מעניין. למי נכתב השיר, למי זה קרה וכולי. אם מישהו לא יצא מהארון בעצמו, אנחנו לא עשינו את זה באתר. שלמה גרוניך, לדוגמה, סיפר לי איך את האלבום הראשון שלו הוא הקליט תחת השפעה של אל.אס.די. הוא סיפר לי, אז זה נכנס פנימה. לעומת זה, אני לא אכתוב על מישהו שלוקח אקסטזי או מנאפס אם הוא לא אמר את זה בעצמו". מי לא מסכים לג'ם סשן? ­ בוא נדבר רגע על גלגל"צ."למה?".­ למה לא?"זה קל מאוד לענות למה לא. אין לי מה לדבר עליהם".­ פעם דווקא היה לך הרבה מה לומר עליהם. "תראה, אני יכול להגיד לך מה זה רדיו בשבילי, אבל אני, בתור אחד שעובד בגלי צה"ל, לא יכול לצאת בראיון ולהשמיץ".­ ודאי שאתה יכול. "אני עזבתי את גלגל"צ כי אני לא הייתי מוכן לקבל תכתיבים של פליי ליסט. למזלי היה אז מפקד גלי צה"ל שהסכים לתת לי שעה בגל"צ. ברור שבגלגל"צ הרייטינג שלי יכול היה להיות הרבה יותר גבוה, אבל מצד שני אני עושה היום מאה אחוז ממה שאני רוצה. אגב, אני לא נופל ברייטינג מגלגל"צ באותה שעה, למרות שאני בא אחרי תוכנית מלל ולמרות שאחרי יש 'יש עם מי לדבר' ולמרות שמולי יש דידי הררי. למרות כל אלו הרייטינג שלי ושל גלגל"צ זה אותו דבר".­ ומה זה אומר, לדעתך?"שאפשר לעשות רדיו גם אחרת. יכול להיות שעשיתי טעות היסטורית ­ כשהציעו לי להיות מנהל ולא הסכמתי. יכול להיות שאם בשנת 90', כשהמציאו את גלגל"צ, אני הייתי מנהל מחלקת המוזיקה, התחנה הזאת היתה נשמעת אחרת".­ כשאתה פוגש את קובלנץ במסדרון במקרה, אתם מדברים?"בטח . הוא איש נורא נחמד".­ ואתה לא אומר לו "קובלנץ, אחי, מה יהיה עם השירים"?"אני לא אומר 'אחי' ולא אומר 'כוסית'. שתי מילים שאני לא משתמש בהן".­ אז תגיד לו "קובלנץ, יא גבר". "תראה, הבעיה של גלגל"צ היא לא גלגל"צ. זאת תחנה שעושה מצוין את מה שהיא עושה. אני אישית לא חושב שזה נכון, אבל ככה זה. אני נגד התחנה הזאת במובן שאני חושב שלתחנת רדיו יש תפקיד אחר והיא לא צריכה לתת לאנשים רק את מה שהם מכירים". ­ כמו גלגל"צ."לא בא לי להתחיל במסע השמצות עכשיו, אבל אני חושב שהבעיה היא עם מי שנתן להם את המנדט הזה, שזה הנהלת גלי צה"ל שהחליטה שהם יעשו תחנה כזאת. מה גם שהם מצליחים, ועם מי שמצליח לא מתווכחים. אבל באופן אישי אני לא נכנס לוויכוחים עם קובלנץ. אני אומר לו 'אהלן' והכל בסדר גמור. אפילו עשיתי אצלו תוכנית ב­8 בדצמבר, שזה היה 20 שנה להירצחו של לנון. אבל זאת הפעם האחרונה בחיים שאני אעבוד עם גלגל"צ אי פעם". ­ כבר אמרת את זה פעם, לא?"כן, אבל עכשיו זאת פעם אחרונה. כל 20 דקות היה ג'ינגל למצעד של גלגל"צ בערוץ 3. זה נכון שהדרך שלי לגבי איך לעשות רדיו היא שונה מהדרך שלהם, ו זה נכון שכרגע אני לא יכול לשכנע את הנהלת גלי צה"ל שהדרך שלי נכונה". ­ אז למה אתה בכלל נשאר שם? כסף אתה בטח לא עושה מזה."קודם כל כי אני דביל. הנה, יש לך כותרת".­ הגזמת. מה כותרת בזה?"תראה, זה הבית שלי. יש שיר כזה, 'אני בא מבית הרוס וזה הבית היחיד שיש לי'. אני לא אומר שגלי צה"ל זה בית הרוס, אבל זה הבית שלי מגיל 20. מדצמבר 74' אני בגלי צה"ל. זאת אומרת שההזדהות שלי עם המקום הזה לא קשורה לטוב ולרע. זה כמו שאני ישראלי, למרות שחרא פה. חוץ מזה, בתוך גלי צה"ל יש לי את התוכנית שלי ואת הפינה שלי". ­ היום אתה כבר כמעט לא משפיע. "ברור שההשפעה שלי פחתה, אבל הדבר שאני הכי אוהב לעשות בחיים, ואני מדבר מבחינה מקצועית ולא על לעשות סקס עם אשתי, זה להשמיע מוזיקה שאני אוהב ולשתף את האנשים בזה. ואת זה אני מקבל מגל"צ כרגע". ­ גם את אתניקס ואייל גולן אתה אוהב? כי אתה משמיע את זה. "לא. אני לא משמיע מה שאני לא אוהב. אני משמיע את הדברים האלה לפעמים בתור אייטם, בתור משהו חדש שהגיע. אני די מפונק בקטע הזה. זה עוד דבר טוב שיש באתר. אין את הדיקטטורה הזאת של עורכים מוזיקליים כמו יואב קוטנר או אלדד קובלנץ, כל אחד בתחומו. יש שם רדיו עם 30 ערוצים ושכל אחד יבחר מה שהוא אוהב. נכון שהיום אני כבר נטע זר, כי גלי צה"ל היא בכלל תחנת אקטואליה. אין ספק שההשפעה שלי קטנה. אבל יש לי השפעה על עורכים מוזיקליים אחרים".­ איך אתה יודע?"קח למשל את השיר של טל שגב. נדלקתי עליו, השמעתי את זה במשך שבועיים כל יום ואחרי שבועיים פתאום זה נכנס לפליי ליסט של גלגל"צ. אני לא אומר שזה בגללי, אבל יש השפעה על עורכים ותוכניות. תראה, זה לא כמו בתחילת שנות התשעים כשגיליתי את רדיוהד. הזמנים השתנו, אבל עובדה שעדיין פעם בשבוע באים אלי זמרים ולהקות לאולפן לעשות ג'ם סשן. יוצאים דברים מדהימים. כל גדולי האומה היו אצלי, מברי סחרוף ועד שלום חנוך. עצם העובדה שכולם מסכימים לבוא ולנגן לייב, זה מוכיח לי שלציבור מסוים זה מדבר. רק אריק איינשטיין לא מסכים". ­ שישיר בטלפון."ניסיתי, לא הולך". מה זה החשיש הזה? ­ תגיד, איך לא נמאס לך?"מה נמאס לי?".­ להתעסק עם זה כל הזמן. לשמוע דברים חדשים, לאסוף, לתעד, להילחם. "קודם כל, לפעמים גם לי נמאס, ואני מתעייף ואז אני לוקח חופשה של שבועיים".­ מה שבועיים? אתה עושה את זה כל החיים. "השאלה, בכל דבר שאתה עושה בחיים, היא למה אתה נמצא שם. יש אנשים שעובדים ברדיו כי הם רוצים להיות מפורסמים, להשיג בחורות. אחד שהולך לעבוד במשרד עושה את זה בשביל הכסף או הקריירה. לגיטימי. יש כאלה שצריכים אהבה ולקבל אישור. אצלי, ברור שיש משהו מכל אלה, אבל אם זה היה רק זה הייתי פורש בסוף שנות השבעים, כשהשתחררתי. בשלב מסוים הרגשתי שיש לי כוח, כוח קטן להשפיע. פתאום הרגשתי שליחות למען המוזיקה הזאת שאני נורא אוהב". ­ זה נשמע תלוש. "אני יודע שזה נורא אנכרוניסטי להגיד, אבל זה נותן לי משמעות לחיים". ­ ואתה לא מפחד להיות פאסה?"יש לי הוכחות עוד משנות השבעים שהרגשתי פאסה. אחד הדברים, כדי לא להפוך להיות פאסה, זה להמשיך הלאה. כשאני שומע שיר חדש של מיכה שטרית ומתרגש, ויש לי צמרמורת מזה, זה עובד. אם זה לא היה קורה לי, והייתי הופך להיות פקיד של המוזיקה, כמו שמנסים להפוך עורכים מסוימים בתחנות מסוימות, אז היה נשבר לי". ­ אבל עדיין, יוצאים מעט דברים טובים, הרבה דברים גרועים, ואתה ממשיך בשלך. "ההרגשה שלי הפוכה ממה שאתה אומר. אני כל יום חוזר הביתה אחרי התוכנית, ויש לי ילקוטנר, שזה ילקוט שבו אני לוקח את הדיסקים מהבית, ואני מרגיש חרא שלא הספקתי להשמיע את כל החדשים. האש שלי לא כבתה. למה? לא יודע. אולי כי נפלתי מהר ונדפק לי הראש". ­ אולי."יכול להיות. המצב של המוזיקה הוא שקורים המון­המון דברים נהדרים. יש המון כשרונות. יש לי 'עד פופ' עם אהוד מנור מ­84' שהוא יושב שם ומסכם את השנה ואומר: 'השנה היתה שנה טובה, יצאו ארבעה אלבומים חדשים'. גם אם יצאו אז 20 אלבומים זה מעט. היום בשנה יוצאים 300 אלבומים ויש בערך 10,000 אמנים שמקליטים שירים. זה המון. גם אם רק עשרה אחוז הם בסדר, זה הרבה. פשוט ההיצע גדול".­ אז למה הציבור הרחב מתעלם?"כי רוב כלי התקשורת הם מיינסטרים מבחיל, ואף אחד לא רוצה לתת צ'אנס לאנשים האלה. גם אני לא מצליח הכל. בטוח שיש אלפי אנשים שאומרים 'הקוטנר הזה הוא בן זונה. אני שלחתי לו שיר והוא לא משמיע א ותו'. כל שיר שאתה משמיע יש עוד מאה שאתה לא יכול להשמיע בשעה העלובה שלך, אבל בסופו של דבר גם אי אפשר להחליף את העם, שרגיל לשמוע מיינסטרים". ­ אם ניקח את המלחמה של גל"צ מול רשת ג' מתחילת הניינטיז, נדמה שהם ניצחו. המוזיקה הפראחית ניצחה את הרוק האלטרנטיבי. "נכון".­ מה נכון?"נכון. אני הסכמתי. מה אני צריך להסביר? אני עדיין חושב שהדברים הטובים הם באמת טובים. בתחילת שנות התשעים היתה כאן בארץ אנומליה שהמוזיקה הזאת, שאתה קורא לה רוק אלטרנטיבי, הפכה לבון טון. זה גם התבטא בפריחה של הלהקות בארץ. חזרנו למצב נורמלי שהדבר המרכזי ששומעים זה פופ. גם אל תשכח שיש בפופ דברים מצוינים ולא הכל חארטה". ­ אז על מה היה כל המאבק הרדיופוני?"דווקא הביטול והזלזול לא בא מצד חבר'ה כמוני שאוהבים את המוזיקה היותר מתוחכמת, תקרא לזה במרכאות או לא. דווקא החבר'ה מהצד ההוא מאוד מזלזלים בנו. יותר משאנשי הרוק מזלזלים בפופ, אנשי הפופ מזלזלים ברוק. הם טוענים שזה פאסה ומת ולא לעניין". ­ וזה לא? תראה מה הולך היום בסצנה של המוזיקה האלקטרונית. "כל התופעה הזאת של המסיבות האלה, היא לא מדברת אל י. אני חושב שקורה פה משהו מפחיד. אני לא רוצה להישמע כמו כל הזקנים שבשנות השישים אמרו 'מה זה החשיש הזה'. סמים ומוזיקה תמיד היו קשורים ואין אמן ישראלי אחד שלא עישן ג'וינט. אני אומר לך. אבל בין זה ובין תרבות שמבוססת על אקסטזי הדרך ארוכה. קרה פה משהו, זה האסקפיזם המוחלט, מין ייאוש". ­ המועדונים היום מפוצצים, ולעומת זה אנשים לא הולכים להופעות. "בתוכנית האחרונה של סוף עונת התפוזים דיברנו על זה, שזה אולי המצב הטבעי שלנו לעמוד מול רמקול ולא לעמוד מול במה". *בוקסה: לפני שלוש שנים פנו בעלי המניות של שידורי קשת אל מנהלי החברה וביקשו מהם לחפש תחומים חדשים להרחבת הפעילות. מה שבעלי המניות לא הבינו אז, כמו שאר העולם שהיה עסוק בשגעת האינטרנט, זה שבתחילת 2001 אתרי תוכן הם המקום האחרון שבו אפשר יהיה לחלום על להרוויח כסף. הם השקיעו מיליוני שקלים ואנחנו הרווחנו אנציקלופדיה.מי שפנה אל קוטנר עם ההצעה להצטרף לפרויקט של מומה היה גיא בהר, מנהל קשת אינטראקטיב, עד לא מזמן מנהל מחלקת הפרומו של קשת: "התחום של האינטרנט הוא תחום עם המון הזדמנויות. היתרונות שלו על הטלוויזיה זה שאין בו רגולציה והכל פתוח. כשבעלי המניות פנו אלינו חשבנו מה אנחנו יודעים לעשות הכי טוב והגענו למסקנה שזה לייצר תוכן. הסקרים מראים שמוזיקה זה מהתחומים המובילים באינטרנט".­ אנחנו מדברים על תקופה שאתרי תוכן נופלים בזה אחר זה. רדיו נטקינג, למשל."יש עוד הרבה מה לעשות בתחום המוזיקה בארץ. אין ערוץ מוזיקה בטלוויזיה, תחנות הרדיו נשמעות כמעט אותו הדבר. פעם היה את 'להיטון' או את 'קליפ' ב'חדשות', היום אפילו אין עיתון מוזיקה אחד בעולם האמיתי. אין ביטוי לקהלים ולאהבות ספציפיות. חיברנו את כל הנתונים האלה והבנו שיש לנו כאן הזדמנות".­וממה תרוויחו?"נהיו כאן המון אזורי תוכן שמדברים אחד עם השני. התכנים של מומה ידברו עם התכנים של האתר של ערוץ הנוער, ביפ, שאנחנו מעלים בעוד מספר שבועות. יהיה שיתוף פעולה עם 'הכספת' ועוד היד נטויה. מבחינת פרסום אנחנו יכולים לתת למפרסמים גם פילוח מדויק, גם פרסום ברדיו וגם פרסום אינטרנט קלאסי. חוץ מזה יש לנו אפשרות לחסויות, וזה יהיה בית למסחר אלקטרוני שקשור במוזיקה, דיסקים וכרטיסים. יש כאן המון אופציות".­ מומה יהיה אתר פעיל גם בעוד שנתיים?"המדיום הזה הוא מדיום מבהיל. זה נכון שהתקופה היא לא קלה, אבל אנחנו ממשיכים. אני לא יכול להגיד שהאתר יהיה קיים בעוד שנתיים כמו שאני לא יכול להתחייב ששידורי קשת יהיו קיימים בעוד שנתיים. כרגע אנחנו בצד הנכון. לפי התחזיות והנתונים אנחנו מרגישים שהמודל שלנו סביר, אבל אי אפשר לדעת".