בתום לב זהו סיפורו של עולם יהודי שאיננו עוד. זהו סיפורו של הרב יצחק יעקב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים, שב- 48' שכל את בן זקוניו, שמואל אדם ברוך 06/04/01 תולדות הרב יצחק יעקב וכטפויגל (1887­1975), ראש ישיבת מאה שערים, כבר היו לנו מופת רבני, ציוני וישראלי כאחד. והנה, רוב תולדות ר' יצחק יעקב נמסרים בעל פה, מדור לדור, ועל כן אין להם אפשרות אלא לדהות מעט, וחלילה אף להישכח. והרהבתי עוז להעלות חלקם על הכתב, דרך סיפורים קצרים מחייו ומהנהגתו, ומקשריו עם אישים ומוסדות, וביניהם ש"י עגנון, מנחם בגין, אורי צבי גרינברג, הרב קוק, הרב עוזיאל, שמואל תמיר, הרב יוסף כהנמן, הברון רוטשילד, האצ"ל, בני משפחה וחותנו הדגול ר' זרח ברוורמן.אמנם כבר הסופר הירושלמי, מנחם ברש, ציין את הקשר בין ר' יצחק יעקב ועגנון, ואף הזכיר את "מערת הסתרים" של ר' זרח ברוורמן, אך פירוט ממשי שלהם לא הודפס עד כה.והדברים והסיפורים שכאן, נובעים ממכתבים אל ר' יצחק יעקב, וממנו, מדואר ישיבת מאה שערים, מבני משפחה, מעיתונות התקופה, מזכרונות של ידידים ומשיחות לאורך השנים הברוכות במחיצתו. והבאתי הדברים בסדר שאינו כרונולוגי, כי אין "מוקדם ומאוחר" במופת זה, אלא הכל אחד הוא.ש"י עגנון היה מברר מנהגים והלכות אצל ר' יצחק יעקב. מנחם בגין ואורי צבי גרינברג (אצ"ג), הגיעו אליו בעקבות נפילת בנו, שמואל, חבר האצ"ל. עו"ד שמואל תמיר שלח לר' יצחק יעקב לקוח שלו, בשביל להתייעץ איתו בעניין שילומים מגרמניה. לבן­גוריון, בעניין מגילת העצמאות ובעניין "מיהו יהודי", ר' יצחק יעקב כתב שני מכתבים.זו ירושלים מ­1910 והלאה. שפה יהודית. עם מתחדש במולדתו ההיסטורית. הגולה כנוכחות תמידית. התורה כיסודו של העולם. השואה. המחתרות, המלחמה, השכול. רבנות שאיננה שררה, אלא חיים בין הבריות. עולמות ריאליים ועולמות נרמזים. געגועים לארץ ישראל תוך החיים בה. הישראלי החדש דוחק את היהודי הרבני אל מחוץ להיסטוריה.מבחינת ש"י עגנון ור' יצחק יעקב, המן הרשע נוכח, ולא רק דמות היסטורית. והסיפור הראשון כאן הוא בעניין המן הרשע. עגנון והמן הרשע לפני פורים 47' ש"י עגנון נכנס לר' יצחק יעקב, ואמר לו, נשמטו ממני דברים אחדים בעניין המן הרשע. ור' יצחק יעקב שאל, כגון? ועגנון אמר, הייתי יודע "כגון", הייתי גוזר כגון מכגון, וכלל לא הייתי מטריח את כבודו. אמר לו ר' יצחק יעקב, כל מה שאדע על המן הרשע, אדע מרבותינו, ומעצמי איני יודע דבר על רשעים. ומזה עגנון הבין שדי במה שכבר גלוי וידוע על המן הרשע. עגנון על מות שמואל ולאחר פסח 48', הגיע לר' יצחק יעקב מכתבו של עגנון, והוא בוכה איתו ועם הרבנית, בלומה רחל, על בן זקוניהם, שמואל, שנעלם בפריצת האצ"ל ליפו ­ והנה, השורות האחרונות במכתבו של עגנון: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם, שמואל בא בינינו, להזכיר לפני תמיד את מאה שערים". עגנון על סגולה ב­1929 מינו את ר' יצחק יעקב ראש ישיבת מאה שערים, וכחודש לאחר מכן, הגיעו מכתב מעגנון וכולו שורה אחת: בקשת רשות מר' יצחק יעקב לבקרו ולברכו פנים אל פנים. בא עגנון ואמר לו: "לא מתוך רוח גבוהה אני מרצה בפניך, אלא מתוך שאנחנו שותפים, ואיזה שותפים אנחנו, שותפים באהבה את שכונת מאה שערים... ועכשיו פרשת 'שמות', ובה נאמר 'והייתם לי סגולה מכל העמים', ולמדנו שסגולה היא מיוחדים... וסגולה כאשה מסתגלת אחרי בעלה, ובן מסתגל מאחורי אביו, כך ישראל יסתגלו מאומות העולם וכו'... ואוסיף ש'סגולה' היא אף מה שבני האדם מסוגלים לו... ומכאן, בענווה, אמליץ בפני כבודו את הברור מאליו: מהיום, שכבודו הוא רבה של מאה שערים, לא יכביד על תושביה בחומרות יותר מכפי שהם מסוגלים לקיים". עגנון. פיוסים עם אשתו עלתה ביניהם תקנתו של רבינו גרשום מאור הגולה: "שלא יישא אשה על אשתו", ונזכרו שהיו אשכנזים אחדים שבכל זאת נשאו אשה על אשתם, ונזכרו ברשב"א: "...ועם כל זה (אשכנזים אלה) לא עשו זאת, אלא לאחר כמה פיוסים. ועם כל זה, לא ראינו באחד מהם שעלה זיווגם יפה" (תשובות הרשב"א, סימן אלף רה).ועגנון שאל את ר' יצחק יעקב, מה הם פיוסים אלה? כיצד יפייס אדם את אשתו הראשונה, והוא נושא אשה שנייה, בוודאי צעירה ממנה וכו'?ור' יצחק יעקב אמר לו, אין בעולם כולו פיוס שכזה. והוסיף: ואין בעולם אשה שמתפייסת על כך בלבה פנימה, אבל יש בעולם אשה שמתייראת מבעלה, שהוא אכזר ואלים, והיא אין לה תומך, מכר וידיד בעולם כולו, והיא מעמידה פנים כמתפייסת, ועושה לו מין נחת, בשביל שלא יתאכזר אליה מכפי הרגיל. והוסיף: ועל אשה זו מזבח בעצמו מוריד דמעות, והאיש האכזר הזה נענש ואין זיווגו החדש עולה יפה, ואיתו נענשת זוגתו החדשה, שלא זע לבה לענותה הגדולה של האשה הראשונה. עגנון וחצי הכוס באה לפניו אלמנה מרודה ובידה עוף מפוקפק בעיניה, ור' יצחק יעקב הפסיק שיחתו עם ש"י עגנון, הביט בעוף, הכשיר אותו, ואף אמר לאלמנה, אם בעוד שעתיים הוא למרק, אשתה ממנו מרק כדי חצי כוס, שחיכי יוצא למרק עוף. ועגנון, שראה שר' יצחק יעקב מכשיר לענייה זו, מה שאולי לא היה מכשיר לעשירה, אמר לה, גברת, אם תוך שעה הוא מרק, אף אני, אם טוב בעינייך, אשתה ממנו חצי כוס. וסימן בכף ידו, לרוחב, אצבעותיו מצופפות, כמה הוא חצי כוס. ראתה האלמנה שאצבעות עגנון לבנות ושקופות, ואמרה לו, אדוני חלוש. ולמזלם, באו בני אדם לחדר, ותם עניין האצבעות והחלוש. עגנון בעניין פרה אדומה הגיע לירושלים פרוטסטנטי אחד והודיע כי בידו "סוד הפרה האדומה", ועוד מעט הוא מוליד שתי פרות אדומות וכו', ורוב העיתונים והרדיו קיבלו אותו ואת הודעתו בהתרגשות. ועגנון שאל את ר' יצחק יעקב, אם מותר לישראל ליקח פרה אדומה מן הגוי. וכיוון שר' יצחק יעקב ידע שעגנון יודע שהפרה עיקר, ולא אם היא מעדרו של יהודי וכו', לא ידע מה לענות לו, וחשש שאין הוא יורד לסוף דעתו, ועל כן אמר לו, ידידי היקר, איני יורד לסוף דעתך. ועגנון אמר לו, מילא, דעתי אינה כה עמוקה. ושתקו קצת.ואחרי כן עגנון אמר, ובכל אופן? ור' יצחק יעקב אמר, בכל אופן לוקחים פרה אדומה מן הגוי, אבל לא מפרוטסטנטי זה, כי הוא חשוד להחטיא את ישראל. ועגנון שאל, מנין לנו שהוא חשוד כך? ור' יצחק יעקב אמר, מכך שהרעיש את העולם, קודם שהוליד אפילו פרה אדומה אחת, וכיוון שהרעיש, כבר עמי ארצות מתלוצצים על הפרה, והדבר מתחלל ברבים וכו'. בן­גוריון. מיהו יהודי החלטת בן­גוריון (1958) ליזום משאל חכמים, בשאלה "מיהו יהודי?", נפרטה לשאלון שהופנה למאה חכמים יהודים, והנה ר' יצחק יעקב לא נכלל ביניהם. ביקש (במכתב) מבן­גוריון שיכלול גם אותו, ונענה שהיו כוללים אותו ברצון רב על שום גדולתו וכו', אך פעלו לפי "שיטה מייצגת", וכבר נבחר חכם אחד, זה וזה, המייצג את ר' יצחק יעקב. וכתב לבן­גוריון מכתב נוסף שעיקרו הטענה: במקרה זה, אין איש מוציא (מייצג) איש. ועל מכתב זה בכלל לא קיבל תשובה.ולימים, גילה לי ר' יצחק יעקב שהכל, בעיניו, היה מין תכסיס של בן­גוריון נגד הדת ונגד המסורת, ועל כן ביקש לתכסס נגדו, כמו שנאמר עם צדיק תצדק ועם עיקש תתעקש וגו'. יום שנה, יריות באוויר ופעם אחת ר' יצחק יעקב ובלומה רחל נסעו לכבוד בנם המת, שמואל, לכינוס יום שנה לזכר חללי מערכות ישראל שלא נודע מקום קבורתם. התכנסו בחורשה נאה שבענפיה מצייצות ציפורים רבות. השמש היתה טובה וחמימה, הבריות שם היו המומים, והמדינה היתה צעירה, והנה חבורה של חיילים החלה יורה לכיוון השמים, ומרוב בהלה ציפור אחד הפילה ארצה את קינה וביציה נשברו, ור' יצחק יעקב חזר בראשו על סוגיית "על קן ציפור יגיעו רחמיך" (מסכת ברכות), ואף מעט נבהל מהיריות, וסיכם עם עצמו שלא ישתתף עוד בכינוסים שכאלה. ובדרך חזרה למאה שערים, באוטובוס, בלומה רחל אמרה, הם (המארגנים) חופשים (חילונים), אבל בכל זאת יש להם צורה (של בני אדם). אצ"ג בעניין שכם הודיעו לר' יצחק יעקב, שהנה בשבוע הבא המשורר הלאומי, אורי צבי גרינברג (אצ"ג) יבקר אותו בביתו במאה שערים. אצ"ג שמע כי שמואל, שנפל בפריצת האצ"ל ליפו, הינו בן זקוניו של רב ממאה שערים, וכבר נבנו בראשו של אצ"ג כמה וכמה עולמות תפארת של גבורה ותורה יהודיים וכו'. ואחד מאנשי הנהלת האצ"ל הקדים ושלח לר' יצחק יעקב שירים של אצ"ג, שפורסמו אותה שנה בעיתון "הארץ", וכותרת השירים: "עיני הנפש בעיני הבשר".ר' יצחק יעקב קרא בהם ונבהל מרוב התועפות, המליצות, האימים, הצעקות, הבכיות, האיומים, ההגזמות, החרחורים, החלומות, הגבהות, הפחדים, הסלסולים, ההשבעות, החרמות וההתראות שמצא בהם.וכשהגיע לשורה: "זה אלפיים שנה לא היינו כחיילות בר כוכב/ וכשמעון ולוי לא היינו בשכם­כל­מקום", ר' יצחק יעקב נרעד מרוב התנגדותו לדברים, ונזכר ששורה זו, או דומתה, ציטט בפניו בנו, שמואל, וכולו נרגש וכו'.ונפשו של ר' יצחק יעקב התעטפה עליו מהרוגז שהתרגז משיריו של אצ"ג, שהיו בעיניו בזבוז נפש גדול, ובעזרת מזכיר הישיבה דחה את הפגישה עם אצ"ג לימים אחרים וכו'. אצ"ג. היושבת בגנים בשנת 52', ר' יצחק יעקב התארח ברמת­גן, בבית בתו וחתנו, נחמה ואשר רוזנבלום, ושישי אחד בצהריים, כשהוא מטייל באזור שהיה ל"גן אברהם", פגש את אצ"ג מטייל לו מולו. אצ"ג לא הכירו, אך עצר נוכח הדרת פניו של ר' יצחק יעקב, הדרת פניו של היהודי לדורותיו. ור' יצחק יעקב שהכירו על פי תצלומים בעיתונים, לא הכירו עכשיו במציאות.התוודעו זה לזה, ואצ"ג החל נואם בפניו על גבורת ישראל בכלל, ועל גבורת האצ"ל שפרצו ליפו, ובפרט בפרט על גבורת בנו, שמואל, שנפל שם ונעלם שם. ישבו על ספסל, פניהם אל גינה פרחונית, ואצ"ג אמר, היושבת בגנים. ור' יצחק יעקב לא ענה, ובכלל שתק רוב פגישה זו.ואצ"ג החל להתפלפל על מהות "ואהבת לרעך כמוך", עד שר' יצחק יעקב גילה לו, שקודם תפילה יש לומר "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", ומוטב לומר זאת בפתח בית הכנסת, כשמבטך על המתפללים שם, שהם רעיך. ואצ"ג אמר, באמת? לא שמעתי על כך?! (כאילו על הכל שמע, חוץ מזה).השתהו עוד קצת, ואצ"ג הרחיב על הכנסת ועל עתיד האצ"ל כמפלגה, ור' יצחק יעקב, מטולטל מעט מקדחתנות המשורר הלאומי, אמר לו, כולם יהודים. ואצ"ג שאל, למה הוא מתכו ון בזה? ור' יצחק יעקב אמר לו, כולם, כולל ה"הגנה". ואצ"ג הבין מזה שלפניו דעת התורה לדורותיה על מהות עם ישראל, ולאט­לאט נחלש דיבורו הפוליטי עם ר' יצחק יעקב. הרב קוק. טעם הצדקה בשנת 1925, ר' יצחק יעקב החל מקבץ מגדולי הדור תשובות על עצם הצדקה והנדבה, היינו על עצם מהות וטעם המצווה. ור' יצחק יעקב אז רב צעיר, ופנייתו לגדולי הדור נועדה גם לעכב את העולם על המובן מאליו, שהרי לכאורה הנדבה והצדקה מובנות מאליהן.האם הצדקה והנדבה באות מאהבת האדם? האם ההון שבידי האדם הינו רק כמעין פיקדון אצלו, ועליו לחלק חלקו לזולתו העני? האם הצדקה מטהרת את הנותן ומסלקת ממנו תכונות רעות? עושה אותו רחמן ולא רצחן? האם מצוות הצדקה הינה ראש של אשכול מצוות נוספות? האם הצדקה מחזקת את הבורא עצמו? האדם מחקה בכך את הבורא שכולו צדקה? האם העני הוא השכינה?ואחרי ימים אחדים, ר' יצחק יעקב פגש, בחצר בית ועד הישיבות, את הרב קוק שאמר לו, ר' יצחק יעקב, טעם הצדקה הוא מכל הטעמים יחד שציינת במכתבך, ומכל טעם וטעם לחוד בפני עצמו, ועיקר מכתבך, בעיני, הוא להחיות את המובן מאליו, שלא ישתגר בסתם שגרה וכו', וזה מעשה רב מצדך. ומזכירו של הרב קוק אמר לר' יצחק יעקב, בכל אופן הרב קוק ישלח לכבודו גם תשובה בכתב (ולאחר שנים, חיפשתי ולא מצאתי התשובה). עוף השמים. בדבר שמואל אחר צהריים חמים אחד, כשבועיים אחרי פסח 48', עוף השמים התיישב על ראש משאבת הבאר בחצרם של בלומה רחל ור' יצחק יעקב, ניער קצת את נוצותיו, ואמר להם, יהודים יקרים, קיבלתי על עצמי להודיע לכם כי בן זקוניכם אשר אהבתם, שמואל, נעלם ואיננו בפריצת האצ"ל ליפו. מזריטש. ויצא יצחק יעקב בן עשר יצא יצחק יעקב ממזריטש, מבית אביו, ללמוד בישיבת וולוז'ין, ולאחר מכן לסלובודקה, למיר, לנוברדוק, לטלז. ועשה בהן י"ג שנים. כשיצא ממזריטש, ליוו אותו כשלוש מאות בני אדם אל הכביש הראשי, וביניהם תלמידי חכמים, תינוקות של בית רבן, בני משפחה, שכנים. כשיצא ממזריטש פנו זיווה והדרה של מזריטש למשך יממה אחת שלמה. ושם, בכביש הראשי, אביו ואמו נשקו אותו על ראשו, ואמו בוכה בלבבה. מזריטש לא יכלה עוד להכיל את תשוקת הלימוד שלו, והנה וולוז'ין המעטירה כמו הכינה עצמה ליצחק יעקב בן העשר. ועוד עשרים שנה, מאז צאתו את מזריטש, היו בני אדם מספרים לבניהם, איך עמדו שם בכביש הראשי וליוו את יצחק יעקב. מזריטש. מלחמת העולם הראשונה כבר היה רב בישיבת מאה שערים, כבר היה נשוי עם בלומה רחל, והנה חזר לוורשה בשביל להתרפא מכאבי גוף גדולים, והנה מלחמה עולמית, ונשאר שם, בפולין, כשבע שנים, וחזר לעיירת מולדתו, מזריטש, וקיבלו אותו שם כמלך התורה, ופתח שם תלמוד תורה חדש, והפיץ שם את שבחי ארץ ישראל. והבין שחזרתו למזריטש וכו' מאת השם היתה זאת. ועבד במזריטש כאילו היא ממש ירושלים. ר' זרח ברוורמן. המניין כבר כמעט תמו זקני ירושלים הזוכרים את המניין בכותל של ר' זרח ברוורמן, ממייסדי ישיבת מאה שערים. בכל מוצאי שבת יצאו יהודים, ובראשם ר' זרח ברוורמן ולצדו ר' יצחק יעקב, ממאה שערים אל הכותל, לתפילת ערבית ארוכה ביותר, מלאת נפש. ולאחריה מי­שברך לחולים, לחתנים, לגולות יהודיות. והבדלה וזמירות למוצאי שבת. ומשם בחזרה, לאט, דרך העיר העתיקה, לשכונת מאה שערים.וכשנחלש ר' זרח ברוורמן, נחלש מעט המניין הזה. ור' יצחק יעקב לא מילא כאן במלואו את מקומו של ר' זרח ברוורמן, כי אמר לאנשים שלהם, אני יודע לעשות את "התנועות" ר' זרח במוצאי שבת בכותל, אבל איני יודע את כל "הכוונות" שר' זרח מכוון שם, ומה נעשה ב"תנועות" ללא "הכוונות" הנכונות?! ר' זרח ברוורמן. בתו בלומה רחל, בתו יחידתו של ר' זרח ברוורמן, הגיעה לפרקה כשהגיע ר' יצחק יעקב לירושלים. היתה נאה כנוי עצמו. היתה חסודה כחסד עצמו. היתה מלאת חיים. ור' יצחק יעקב כמעט אינו מביט בפני גדולים ממנו, ובפרט בפני ר' זרח ברוורמן, שהיה קנאי גדול ומייסד תלמודי תורה, כולל התלמוד תורה במושבה עקרון, וממייסדי ישיבת מאה שערים, ומסתפק במועט, עד ש"מועט" קרוי על שמו. ובפרט היה תלמידו ובן ביתו של הרב מבריסק, ר' יהושע לייב דיסקין. ובפרט פרט, היה תלמיד בוולוז'ין אצל הנצי"ב.ומשפחתו של ר' יצחק יעקב רובה במזריטש, ועל כן ההשתדכות נעשתה באמצעות ר' יצחק יעקב עצמו. קרא לו ר' זרח ושאל אותו, ובכן? ור' יצחק יעקב ענה לו, קטונתי. יצאה יממה אחת והודיעו על אירוסי בלומה רחל ור' יצחק יעקב.יצאה בת קול מהשמים ואמרה, לזאת כיוונתי. שאלה בלומה רחל, מדוע "בת קול" ולא "בן קול"? ענה לה ר' יצחק יעקב, משום שהיא חלושה.ולימים, כששאלתי אותה על עניין "בת קול", אמרה, מעולם לא שאלתי את ר' יצחק יעקב על בת קול, או על בן קול, וזה רק ככה קצת דיבור שעשועים שלו. תל השומר. עיניים רמות ב­68' נערך ניתוח העיניים הגדול האחרון של ר' יצחק יעקב. ובחמש בבוקר, בתל השומר, חיבקתי את כתפיו, והרופא והאח הסירו לאט את התחבושת מעל מצחו ומעל עיניו. ולפני שהסירו מעיניו פיסות צמר גפן, שהונחו עליהן לאחר הניתוח, ר' יצחק יעקב ביקש מהרופא ומהאח להשתהות קצת, ואמר בקול, על חטא שחטאנו לפניך בעינים רמות. הרב עוזיאל. חליבה בשבת בכסף מלא קניתי מסוחר ספרים וכתבי יד את מכתבו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, רב ראשי לקהילת יפו ותל­אביב, לר' יצחק יעקב, בעניין דין חליבה בשבת. הנה, לאחר פטירת ר' יצחק יעקב, אנשים אחדים מכרו לסוחרים מכתבים שלו וממנו, וכן ספרים שהקדיש להם וכו'. וחלק מהדברים נמכרו לסוחרי ספרים על ידי משפחות שחיסלו ספריות של אבותיהם, ובהן דברים מר' יצחק יעקב, וביניהם אפילו גלויות שנה טובה ששלח במשך השנים. ואין לי תרעומת על שום מוכר, ועל שום סוחר, ואין לי תביעת בעלות על דבר, ואשלם בכסף עבור כל דבר כתוב או מודפס מר' יצחק יעקב. כי המסחר הוא דרך העולם.והמכתב של הרב עוזיאל הינו מכתב מודפס בן שישה עמודים, עם קצת תיקונים בכתב יד, חתום בסופו בכתב ידו. ועניין החליבה בשבת הוא מול צער בעלי חיים (הפרה שמתענה מהחלב הנצבר בעטיניה), ומול הזרמת החלב לאדמה, כלומר שלא ייהנה ממה שנחלב בשבת וכו'. ותמיד ר' יצחק יעקב דיבר בשבח הרב עוזיאל, על תורתו ועל מתינותו. ומכתבו של הרב עוזיאל שמור אצלי במעטפה מיוחדת, הנתונה בתיק מסמכים מיוחד, ומדי פעם אקרא את המכתב, וכשלא אקרא, אלטף את פני המעטפה. מנחם בגין. עם כלביא מנחם בגין, מפקד האצ"ל, ביקש לנחם את ר' יצחק יעקב ואת הרבנית בלומה רחל, כחודשיים לאחר שהוברר כי שמואל, בן זקוניהם, נעלם בפריצת האצ"ל ליפו. ולמנחם בגין יצאו מוניטין של יהודי, ולמקום שמוניטין אלה לא הגיעו בכוחות עצמם, משכם לשם מנחם בגין בכוחות עצמו. ור' יצחק יעקב אמר לשמשו של מנחם בגין, בוודאי, בכל הכבוד, שיבוא מר מנחם בגין אלינו.הגיע מנחם בגין למאה שערים, לביתם של בלומה רחל ויצחק יעקב, והחל נואם בפניהם על צור ישראל וגואלו, ועל תקומת העם בארצו, ואמר, מדי פעם, "עם כלביא". נאם בפניהם כשבע­שמונה דקות, ומדי פעם לגם מים, כאילו הוא בפני שלושת אלפים בני אדם באצטדיון או בכיכר. מנחם בגין. הרב הנערץ עבר זמן מאז שמנחם בגין היה אצלם, והנה שמעו כי מנחם בגין מתכוון לשאת נאום פוליטי גדול בכיכר השבת, או בגן שליד בניין הכנסת, בעניין הסכם השילומים עם הגרמנים וכו', ושבדעת בגין להלל את מפלגתו ואת דעותיו, גם באמצעות ר' יצחק יעקב ורעייתו, שהנה רב ורבנית נערצים אלה שכלו את בן זקוניהם במערכות האצ"ל על תקומת העם בארצו, לאחר השואה הנוראה וכו'.ודרך שליחים נאמנים ועדיני נפש, ר' יצחק יעקב ביקש שמנחם בגין כלל לא יזכיר אותם ואת שמואל ז"ל בנאומו זה, ובכל נאום פוליטי שהוא. די לנו להתגודד בגדודים יריבים (האצ"ל נגד ההגנה וכו'), אמר ר' יצחק יעקב. השליח. שמואל איננו כחודש אחרי פסח 48', הגיע אליהם שליח האצ"ל להודיע ששמואל נעלם בפריצה ליפו וכו'. ובלומה רחל ור' יצחק יעקב ידעו זאת קודם שבא השליח. מעוף השמים. והם ניחמו את השליח, שאותו לילה לן בביתם. בן­גוריון. צור ישראל במכתבו לדוד בן­גוריון, ר' יצחק יעקב הדגיש שני דברים חשובים לו: האחד, שאין מגילת העצמאות מרכינה עצמה בפני הבורא בהכנעה ובתקווה הראויים, ואין די בביטוי "מתוך ביטחון בצור ישראל", כי ביטוי זה, כשהוא יחיד במגילת העצמאות, הוא קצת חמקן וקצת חלוש. והדבר השני, שראוי היה דיבור מפורש יותר על הערבים שבארץ ישראל.ולאחר כשישה חודשים, הגיעו מכתב מודפס מלשכת בן­גוריון: "הרינו לאשר שהתקבל מכתבך ביום זה וזה, ולהודיעך שאין משרד זה מטפל בפניות הורים שכולים, אלא המשרד לחיילים משוחררים וכו'" (אין זאת אלא שר' יצחק יעקב ציין את נפילת בנו בקרב על יפו. ומאז לא ציין זאת לא במכתב ולא בנאום). הרב כהנמן. נאום האוזנר אחרי נאום גדעון האוזנר, בפתיחת משפט אייכמן, כתב ר' יצחק יעקב לידיד נפשו, הרב יוסף כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', ועיקר המכתב על כך שהאוזנר לא הזכיר את הקב"ה בנאום זה, ומוטב שכך. ועיקר תשובתו של הרב כהנמן היתה על כך שהאוזנר נמנע מ"כצאן לטבח", ומוטב שכך, כי די לנו בישראלים החדשים המחשיבים עצמם "גיבורים", ואת שארית הפליטה כ"אבק אדם", ואת הנספים כ"צאן לטבח", ובכך, חס ושלום, מפרישים עצמם מההיסטוריה היהודית, ומתעים את עצמם כאילו הם באמת תמיד "גיבורים" וכו'. הברון רוטשילד. עובדי אדמה ר' זרח ברוורמן, חותנו של ר' יצחק יעקב, חלם על בני תורה כחקלאים שלהם אדמות, שדות, צאן, פירות וירקות. ואף פעל למימוש חלום זה, ולא עלה בידו: רוב רובם של בני התורה שכינס סביבו, נשארו בירושלים, במאה שערים עצמה, או נסעו לצפת, או לבני­ברק, ולא נעשו חקלאים. ור' יצחק יעקב אף לא ניסה כוחו לממש החלום של ר' זרח ברוורמן, מה גם ש"חסרו לי 'המילים הנלהבות' של ר' זרח בעניין זה... כה נלהבות עד שמכוח עצמן היו מסוגלות להצמיח פירות וירקות וכו'".ור' זרח ברוורמן כבר ניסה אצל "הנדיב הידוע" (הברון רוטשילד). רוקח ירושלמי דובר צרפתית ניסח לר' זרח תזכיר עבור הברון, ומכאן לכאן נקבע שטח אדמה, ליד נבי סמואל, והוקמו שם סוכות אחדות לבני התורה החקלאיים.ובני התורה של ר' זרח אכן הגיעו לשם, אבל למחרת חזרו לשעות אחדות למאה שערים, בשביל להצטייד וכו', ואז פשטו ערבים על הסוכות וכו', ואז בני התורה נסוגו לאחור וכו'.מלחמת העולם הראשונה פרצה, ר' זרח חלה. והנה, אחרי כעשר שנים, ר' יצחק יעקב גילה כי לא הודו כראוי לברון רוטשילד, על עצם הנכונות הטובה שלו, וכתב לו מכתב תודה, בשם ר' זרח ובשם הציבור.וש ני שלישים של המכתב היו דיון ב"תודה מאוחרת" על פי "אמן מאוחרת": ובכל זאת, גם אם על האדם לענות אמן עם סיום הברכה ממש, ולא להשהות ולאחר את האמן שלו וכו' ­ הרי "תודה מאוחרת" בכל זאת רצויה, מול אפס תודה בכלל וכו'. ר' זרח ברוורמן. כנביא עובדיה במלחמה העולמית הראשונה ירדו על ירושלים מגיפות, מחלות, רעב, עוני, מיתות, וכן חטיפות בני אדם בידי הטורקים, עד שירושלים כמעט התרוקנה מישיבות ומבני ישיבות. ואז, ר' זרח ברוורמן, כנביא עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה, מפני אחאב, הגיע להסכם עם הרבינר הורוביץ, שהיה מקושר לבעלי הון יהודים בגרמניה ­ והחביאו ארבעים בחורי ישיבה בחדרים נסתרים בחצר ה"חו"ש" בעיר העתיקה, כל שנות המלחמה עד הכיבוש האנגלי. והרבינר הורוביץ עמד בדיבורו: ארוחת צהריים יומית לארבעים בני הישיבה.והנה, לאחר כשישים שנה, נפתחה צוואת יהודי צ'יליאני אחד, וסעיפה הראשון ביותר מופנה לר' יצחק יעקב, כיורשו הרוחני של ר' זרח בישיבת מאה שערים וסביבותיה, והצ'יליאני נודב כאלפיים דולר לישיבה, לזכר הימים בהם התחבא בחדרים ההם, בעיר העתיקה, בימי הטורקים, ואכל מכף ידו של ר' זרח ברוורמן, הקרוי בצוואתו של אותו צ'יליאני גם "אור הזורח לכל ישראל". שמואל תמיר. פיצויים מגרמניה עו"ד שמואל תמיר (משפט קסטנר) שלח אליו לקוח שלו, בעניין עצם קבלת פיצויים מגרמניה, ור' יצחק יעקב ראה מפניו של אותו לקוח שהוא רוצה לקחת פיצויים אלה, ומצפה ממנו שיצייד אותו בנימוקים מהתורה. ור' יצחק יעקב ראה שהלקוח הזה הינו ישראלי חופשי (חילוני), ואם כן למה לו נימוקים מהתורה.והלקוח אמר, אמנם אני ישראלי חופשי, אבל אמי ואבי ז"ל, שבגינם אני זכאי לפיצויים וכו', היו חרדים, והתורה היתה נימוקם לכל דבר ועניין, ועל כן אני, כיורשם, חייב נימוקים מהתורה.ולא יכול היה ר' יצחק יעקב עוד להתאפק מעוצם הדברים, וייתן את קולו בבכי על גורל היהודים כקיבוץ וכפרטים (ותשובתו לאותו אדם אינה ידועה לי). מק,ליד "בתום לב". פרטים ספרו של אדם ברוך, "בתום לב", שיראה אור לקראת ראש השנה, בהוצאת כתר, הינו, בעצם,סיפורה של תרבות יהודית לדורותיה, כפי שהיא נסרקת בעיניים ביקורתיות מודרניות, על פי מפתחות אלה: הישרדות רוחנית, קוד שפה, מנהיגות אינטלקטואלית, מולדת, גולה, תודעה היסטורית, לאומיות, אמונה, תורה, הלכה, פרשנות, חסידות, מוסר, דרך ארץ. תת ההכרה של היהדות נפרשת כמניפה."בתום לב" נקרא כסיפור, או כרצף (440 עמוד) של סיפורים קצרים, המטמיעים בתוכם עיון ומחקר, והוא כולל גם מילון מושגים, דיוקנאות, תקנונים חברתיים ודתיים, פירושים והערות על כל פרשות השבוע, ומבט מרוענן על החסידות, דרך הבעל שם טוב ור' נחמן מברסלב. וכן, דיון במהותם של יצירות ומושגים ישראליים.תולדות ר' יצחק יעקב וכטפויגל, המובאות בעמודים אלה, הינן תקציר מהפרק שבספר עצמו. בספר 20 פרקים, ואחד מהם מוקדש לשאלות ותשובות (על פי ההלכה) בעניין כסף, יחסי אנוש, פוליטיקה, רכילות, רפואה, חסד, נאמנות, נישואים וגירושים, עבודה, קהילה, צדקה, גוף ונפש. ופרק זה מקשר בין ספרו הקודם של אדם ברוך, "סדר יום", שראה אור לפני כשמונה חודשים, ל"בתום לב", שנכתב בש מונה חודשים אלה.