כנגד ארבעה בנים עמליה דיין, אריאל מילוא, עמיחי גת ואפרת טמיר, כולם בנים של, בחרו לחיות לעת עתה כאן, בניו יורק, ולהצליח בזכות עצמם. לשנה הבאה בירושלים קרן אוחיון 06/04/01 עמליה דיין, עמיחי גת, אריאל מילוא ואפרת טמיר, כולם בשנות העשרים לחייהם, גרים, בינתיים לפחות, בניו יורק. אי שם בישראל, מעבר לאוקיינוס, יסבו לשולחן הסדר הבעל"ט, לבד, אבא אסי דיין ואמא אהרונה דיין, אמא אילנית (חנה צח, בתעודת הזהות) ואבא נחום גת, אבא ואמא רוני ואלישבע מילוא, אמא גליה אלבין ואבא יאיר טמיר.כל הארבעה, בנים של, חשופים לתקשורת מאז שהם זוכרים את עצמם. הם נולדו כשהוריהם כבר היו ידועים, פחות או יותר, וגדלו בצילם. אולי משום כך ניכר שהם משקיעים מאמצים רבים להצליח מבלי להשתמש בשם המשפחה. חלקם בחר אפילו לעסוק במקצוע שלהורים אין נגיעה ישירה אליו. כך, למשל, עמליה, בתו של אסי דיין, הבמאי (והשחקן) הפרובוקטיבי ביותר בישראל, בעל לשון מושחזת וביקורת מנומקת על כל דבר שזז, ובתה של נערת היופי אהרונה, עוסקת היום בשיווק אמנות בגלריה יוקרתית בעיר. עמיחי, בנה של זמרת אמצע הדרך אילנית, החל את הקריירה המקצועית שלו כדוגמן על והיום הוא הבעלים של הדאנס בר ברבי השוכן בלואר איסט האופנתי. אפרת, בתו של זכיין פיצה האט בישראל ואשת העסקים, הסופרת ואשת הקולנוע (ובאופן כללי אייטם תקשורתי ) עברה לצידו השני של המתרס ולומדת תקשורת. ורק אריאל, שניסה בנעוריו הלא רחוקים להיות כוכב רוק, התגלגל לחיק הפוליטיקה, כמו אבא רוני מילוא. עכשיו לא נותר לכם אלא לקרוא ולהחליט לבד, מיהו התם, מי החכם, מי הרשע ומיהו, לעזאזל, זה שאינו יודע לשאול. "לא ידעתי שילדים מתחפשים בפורים לסבא שלי " כשהייתה בת 16, שכנעה אותה חברת הילדות הטובה שלה, הדוגמנית שלי גפני (והיום בעלת איל מקיאג', חברה לאיפור בישראל) לעשות בוק, תיק צילומים, אצל צלם האופנה מנחם עוז. עמליה הלכה, הצטלמה ומהר מאוד הפכה לדוגמנית צילום ומסלול מבוקשת. באותה תקופה היא התראיינה לשבועון הנוער "ראש 1" וסיפרה שהמשפחה בהיסטריה: "ההורים לחצו עליי לא לדגמן", סיפרה, "אבל אחרי שראו שאני מרוצה, הבינו שאין בזה פסול". הדוגמנית­שחקנית סמדר קילצ'ינסקי, אז בת זוגו של אביה, הייתה חברתה הטובה. היא למדה במקיף יהוד, הצטיינה בספרות ובמתמטיקה, חלמה על טיול ארוך באירופה, ועבדה כמלצרית בקפה הכי איני של אותם ימים בתל אביב, קפה בלפור. וכשכבר נראה היה שהיא צפויה ללכת בדרכה של אמה (עד הנישואין) ולפתח קריירה של דוגמנית, היא פנתה לעסוק בתחום האהוב עליה באמת: אמנות. היא השלימה לימודי תואר ראשון באמנות באוניברסיטת תל אביב, שם הכירה את רועי, בעלה כיום, שמתגורר יחד איתה בניו יורק.ב­1998 הגיע עמליה דיין לביקור בישראל, כשהיא מלווה את יוקו אונו לפתיחת תערוכתה במוזיאון ישראל. שנה וחצי מאוחר יותר, היא הגיעה שוב בישראל, והפ עם כנציגתה הרשמית של גלריית ג'פרי דייטש פרוג'קטס הנחשבת, שם מונתה למשרת גלריסטית ומנהלת השיווק של הגלריה. בראיון ל"הארץ" באותו ביקור היא סיפרה על עבודתה: "ייחודה של הגלריה של ג'פרי דייטש הוא בכך שיש בה את החיבור למה שקורה הרגע בניו יורק והיא מזהה ומגלה אמנים בעלי פוטנציאל. להבדיל, למשל, מגלריות כמו מתיו מארקס, שהיא גלריה מצוינת, אבל מתבססת על אמנים ידועים ובעלי שם מוכר. אני צריכה להשתתף בכל התערוכות, להיות חברותית ונחמדה וללכת לכל הארוחות שאנחנו מארגנים. אנחנו גם מבקרים בכל תערוכות סוף השנה של בתי הספר לאמנות על מנת לגלות אמנים חדשים". באותו ביקור בארץ היא ראתה אינספור תערוכות ובחנה אמנים חדשים והבטיחה שתביא אותם לגלריה בניו יורק. היא מימשה את הבטחתה כשנה מאוחר יותר, כשהאמנית הרב תחומית יהודית סספוטרס הציגה את תערוכתה בגלריה בסוהו.באחרונה עזבה דיין את משרתה הנחשקת לטובת הקמת מחלקת שיווק לאמנות העכשווית, שאותה היא תנהל, בגלריה הוותיקה פיליפ מוריס בעיר. לדברי מקור בענף, מדובר בהתקדמות מקצועית מרשימה למי שעוסקת באמנות כשלוש שנים בלבד (לא כולל לימודים).בדצמבר האחרון ה קדיש ה"הארפר'ס בזאר" כתבה נרחבת לשלוש הגלריסטיות המובילות בניו יורק: היו שם כריסטינה לי PS1,­מ קריסטין בל Zwirner and Wirth­מ ועמליה דיין שלנו. "הן נראות ומתלבשות להפליא, מתערבבות עם האנשים הנכונים ובעלות מהלכים בסצינה", כתב העיתון המכובד. דיין מצולמת שם לבושה בחצאית שחורה של גוצ'י וחולצה מהפלי מרקט של צ'לסי, זוהרת ומוקפדת, וג'פרי דייטש עצמו לא חסך במחמאות: "היא אחת האנשים המרשימים ביותר בדורה היום", העיד. באותה כתבה אין כמעט התייחסות למשפחתה המהוללת של הגלריסטית הצעירה, פרט לאיזכור קצר של סבה, "הגנרל עם הרטייה על העין". אנחנו מצאנו ראיון שלה במגזין נוער מקיץ 1989, שבו היא מספרת בתמיהה מסוימת: "לא ידעתי שילדים מתחפשים בפורים לסבא שלי, עם הרטייה על העין והמדים". באותו ראיון היא כבר הקפידה להתייחס לייחוס המשפחתי בזהירות רבה: "אני לא רוצה לדבר על המשפחה שלי, כי הם מאוד מפחדים ממה שפרסום יכול לעשות". עכשיו תורך, עמליה. "לא משנה מה אעשה, תמיד יגידו שזה בגלל אבא שלי" אריאל מילוא ,26, דובר המשלחת הישראלית לאו"ם ודוברו האישי של השגריר יהודה לנקרי, נולד בבבלי וגדל בשיכון דן עם אבא רוני מילוא, מי שהיה ראש עיריית תל אביב, חבר כנסת ושר מטעם הליכוד ומטעם מפלגת המרכז שהתפרקה בינתיים. מקורביו של מילוא ג'וניור טוענים בלהט, שאת תפקידו במשלחת בניו יורק הוא קיבל בזכות כישוריו ולא בזכות אבא (אחד המקורות מתעקש, שלנקרי הציע לו את התפקיד כשאריאל מילוא היה סטודנט בעיר), ומילוא עצמו אמר בשיחות פרטיות, שלא לציטוט, ש"לא משנה מה אעשה, תמיד יגידו שזה בגלל אבא שלי".בדיקה קפדנית בתיק העיתונות הדק בינתיים של מילוא מגלה, שהוא בוגר המחזור הראשון של בית הספר לטבע בתל אביב, והיה פעיל בתקופת התיכון בתחום החברתי­פוליטי. הוא זיגזג בין מפלגות מולדת לרצ (!), ולבסוף נחת בחיקו החמים והמוכר של הליכוד. גם הדתיים לא קופחו בקואליציה הפרטית של הנער המודע­פוליטית, ובתיכון הוא הסתובב עם תמונה של הרבי מלובאביץ' בכיס המכנסיים. בנוסף לכך, הוא היה פעיל במועצת התלמידים של תיכון עירוני ה', אבל הפסיד את משרת היו"ר לתלמיד אחר, אוריה שביט.במקביל לכל הפעילות הפוליטית הענפה הזו, הקים מילוא הצעיר יחד עם חברים להקת רוק בשם "ליסה שניידר", ושיר אחד של הלהקה נחרת היטב בזכרון החברים לשכבה. "אנחנו נרצח את נסים קיוויתי", הם שרו על שדרן הספורט המיתולוגי. אבל למרות הפרובוקציה הלהקה לא האריכה ימים ואפילו לא הוציאה דיסק. אמנם היו לו אז את כל האביזרים הנחוצים, אופנוע וסיגריות, אבל מילוא הצעיר, מספרים החברים מתקופת הלימודים, היה רחוק מתדמית סקס, סמים ורוקנרול. נהפוך הוא: הוא הצטייר כחנון חמוד, קצת שמרן, שאוהב לדבר על דיאטה. ("אני בן להורים רזים, אז אולי מרזה ורזה יוצא שמן", הוא ניסה להתלוצץ בראיון בשנת 1992). מלחמתו במשקל הוכתרה לפני חודשים אחדים בהצלחה מירבית. מילוא השיל קילוגרמים רבים ונראה חטוב להפליא (בנות, להירגע בבקשה. לאריאל יש חברה, והוא הודיע למקורבים שהוא מאוהב עד מעל לראש, אז תשכחו מזה, בינתיים). כשהגיע הזמן להתגייס, אמא אלישבע הפרקטית רצתה שאריאל שלה יהיה שק"מיסט, אבל לבן היו שאיפות קצת יותר גדולות, ואת חלקו למדינה הוא תרם כקצין בדובר צה"ל ביחידה ביהודה ושומרון (בסדיר הוא שירת כחייל בדו"צ בעזה). את השנה האחרונה במדים הוא העביר כראש מדור ד יווח בדובר צה"ל.לניו יורק אריאל מילוא הגיע באמצע שנת 1998 והשלים לימודי תעודה NYU­ב בפירסום ושיווק. שנה מאוחר יותר החל את לימודי הכלכלה באוניברסיטת קולומביה, שאותם הוא עושה על מלגה חלקית. בסמסטר שעבר הוא היה אף מצטיין הדיקאן.אגב, אריאל מילוא, מתוקף היותו עובד הקונסוליה, מנוע מלהתראיין לכתבה זו, אבל אנחנו גילינו שטרם גיוסו לצבא הוא עבד מספר חודשים ב"ראש 1 " ואף נתן ראיון לאותו עיתון. בתשובה לשאלה על שילוב המשפחה בתקשורת ופוליטיקה הוא ענה אז, בדיפלומטיות בהתהוותה: "גם שמואל שם טוב (עורך "ידיעות תקשורת", ק.א) הוא הבן של ויקטור שם טוב (מזכיר מפ"ם לשעבר)". "הילד הכי יפה בכיתה" חברה לספסל הלימודים של עמיחי גת בתיכון ברעננה מספרת, שגת תמיד היה "הילד הכי יפה בכיתה, הכי מקובל וחביב הבנות". כדי להשלים את התדמית היא מספרת, שהוא גם היה תלמיד טוב. אמנם היה ידוע לכול שעמיחי הוא בנה של הזמרת הפופולרית מאוד באותה עת, אילנית, אבל באותו בית ספר למדו גם רן ברודי (כדורסל), גל פדני (תכשיטים), צביקה אקרשטיין (מרצפות) ובנים נוספים להורים מפורסמים, כך שאסיפת הורים הייתה ממש חגיגה, לילדים לפחות.עמיחי גת החל לדגמן בגיל 21 ועשה קמפיינים בינלאומיים לדולצ'ה וגאבנה, גוצ'י וכריסטיאן דיור, אבל כבר אז מחשבותיו היו נתונות לעולם העסקים. הוא היה הבעלים של מסעדה מקסיקנית מצליחה בתל אביב והחל ללמוד משפטים בשלוחה של אוניברסיטת מנצ'סטר בתל אביב (הוא טרם השלים את לימודיו). במקביל, גת הצטלם לסדרה "מערבולות" של יואל זילברג, על נער שמוציא את תסכוליו על בנות הכיתה, והיה אמור להיות בנצי ב"אסקימו לימון" המחודש. אלא שגת ויתר על אסקימו לטובת ניו יורק והפציע כאן לפני כשנה. מצויד בלוק עדכני ונוצץ, כמו גם בחברות חטובות, הוא עבד כאן כדוגמן, ובאחרונה פתח בלואר איסט סייד (ברחוב אלן, בין האוסטון לסטנטון) את ברבי, ספק פאב ספק דאנס בר, שהולך ותופס תאוצה. "הילדה שאמא שלה הייתה המוציאה לאור של ירחון עירום" אפרת טמיר,25, סטודנטית שנה שלישית לתקשורת TECH,­ב במסלול משולב (5 שנים) לתואר ראשון ושני במגמת טלוויזיה, לא עושה עניין מהייחוס המשפחתי שלה, גישה מרעננת ביחס לשאר גיבורי הכתבה. הוריה, גליה אלבין ויאיר טמיר, התגרשו כשהייתה בת 3 והתחתנו בשנית כשהייתה בת .5 טמיר נולדה בשיקגו, שם למדו ההורים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, והיא בעלת אזרחות כפולה, ישראלית ואמריקאית.חבריה ללימודים מספרים שעד שטמיר עברה לגור עם אמא שלה בתל אביב, הם בכלל לא ידעו שגליה אלבין הוא שם האם. "היא אף פעם לא נראתה כמו ילדה ממשפחה עשירה", מספרת חברה אחת; "לא לבשה מותגים, לא הסתובבה עם אביזרים מנקרי עיניים. רק כשהתגייסה לצבא ההורים קנו לה מאזדה ,121 ובערך באותה תקופה התקשורת התחילה להתעניין בה בגלל הייחוס המשפחתי שלה, ואז כולם ידעו הבת של מי היא".לטמיר הצעירה זה לא הפריע להתגייס לצבא ולשרת כמש"קית ת"ש בכלא 4 ("שירות טראומטי אבל מעניין ומעשיר") ולעבוד ארבע שנים כדיילת אוויר באל על. מאותם ימים זכורה לה במיוחד הסיטואציה המשעשעת הבאה: "באחת הטיסות כלכלן הטיסה קרא כתבה על אמא שלי במוסף 'סופשבוע' של מעריב , שבה היא מספרת שבתה דיילת באל על. הוא חלק את המידע עם דיילת אחרת, שהתעקשה שהיא מכירה את הבת של אלבין והשמיצה אותה ארוכות. התבוננתי בנעשה, מתלבטת אם לצחוק או לא, ולבסוף החלטתי לא להעמיד את הדיילת ההיא על הטעות. אני משוכנעת שמישהו בסוף העמיד אותה על טעותה".הוריה, שניהם אנשי עסקים, לא דחפו אותה להמשיך בדרכם וסמכו עליה, לדבריה, שתבחר לעסוק במה שהיא מוכשרת בו ושיסב לה הנאה. "הכי חשוב לי זה הלימודים", היא אומרת. "אני לומדת שישה קורסים, חמישה ימים בשבוע אחרי העבודה, והלימודים הם מרכז חיי. העבודה היא חלק די מינורי בחיים שלי. התחלתי ללמוד כבר בארץ, אבל העדפתי לעבור ללמוד כאן, כי כאן אני יכולה להתמקד בהפקה ובבימוי לטלוויזיה, שזה מה שמעניין אותי".צנועה כדרכה, התחתנה טמיר ב"באר של סבא" בפתח תקוה, בשמלה שהיא עיצבה ביחד עם ידיד ונתפרה אצל תופרת מקומית בניו יורק. "את לא מאמינה כמה שזה היה זול", היא מספרת. טמיר אמנם מתגוררת עם בעלה הטרי, צחי בר­אבן, איש היי­טק בדירה באפר וסט סייד השייכת לאמה ("זה מקל מאוד", היא מודה), אבל את הלימודים, למשל, מממנים בני הזוג בעצמם. "בהתחלה עבדתי ב ריל אסטייט", מספרת טמיר, "אבל זה היה נורא, להראות לאנשים כל מיני חורים אפלים ולהתעקש שזה ביוטיפול אפרטמנט. אחרי שחזרנו מהחתונה בארץ שלחתי קורות חיים לסוכנות היהודית והתקבלתי לעבוד במחלקת העלייה. היה לי מזל, כי ביום שבאתי לראיון סיימה הבחורה שהחלפתי את תפקידה, ולמעשה עשיתי חפיפה כבר באותו יום".­ אבא שלך הוא הזכיין של פיצה האט, ברגר קינג וסאבווי, ואמא בעלת קשרים חובקי עולם. הם לא היו יכולים לסדר משהו?"לא הייתי צריכה עזרה, הסתדרתי לבד. אם הייתי מחפשת הרבה זמן עבודה ולא מוצאת, אז אני מניחה שהייתי פונה ומבקשת עזרה, אבל לשמחתי אנחנו מסתדרים לבד, צחי ואני".על אמה יש לה, כמובן, רק דברים טובים להגיד: "היא הייתה אמא עסוקה, שלא בדיוק הכינה ארוחת צהריים חמה, אבל בהיותי בתה הבכורה היא פתחה בפניי עולם ומלואו ודחפה אותי לראות דברים בגיל צעיר, שנתנו לי יתרון יחסי על בני שכבת הגיל שלי. היא לקחה אותי לישיבות עסקיות, לפתיחות של מקומות, לאירועים חברתיים. דברים ששום השכלה פורמלית לא הייתה נותנת לי".­ ובכל זאת בחרת לעסוק בתקשורת ולא בעסקים."יכול להיות שבגלל כל הדברים שראיתי וה ייתי חשופה אליהם, נותרה רתיעה מסוימת מעולם העסקים. כן, אמא שלי אשה חזקה, אבל היא נכנסה לעולם העסקים מכורח הנסיבות שאליהן נקלעה. היא בחרה לקפוץ למים ולשחות מאשר לאבד את כל הנכסים והכסף של מיקי. אגב, בתור אמא היא נשארה אותו דבר, רק עם פחות זמן". הביקורות הפחות טובות על אמא שלה, שכמעט כמו כל אשה חזקה, אסרטיבית ומצליחנית מושכת אש, אינה מטרידה אותה: "אני שרדתי בכיתה ט' את תקופת מגזין 'פנטהאוז', שאמא שלי הייתה המו"לית שלו בארץ. את יכולה לתאר לעצמך מה כתבו על לוח המודעות של בית הספר, על הילדה שאמא שלה הייתה המוציאה לאור של ירחון עירום. אז שום דבר מעבר לזה לא יכול להטריד אותי; כל יתר הדברים קטנים עליי".