אנדרטה של מהדקים תלמידי כיתה ח' בעיירה נוצרית אדוקה, וויטוול בטנסי, החליטו לאסוף שישה מיליון מהדקי נייר אותם יהפכו לאנדרטה, לזכר שישה מיליון קורבנות השואה דיטה סמית', וושינגטון פוסט 19/04/01 וויטוול, טנסי, הוא המקום הכי פחות צפוי למצוא בו אנדרטת שואה, שלא לדבר על הפיכתה לעניין בינלאומי. אבל כאן החליטו קבוצה של תלמידי כיתה ח' ומוריהם לכבד את זכרו של כל אחד מששת מיליון קורבנות השואה באמצעות איסופם של שישה מיליון מהדקי נייר, אותם יהפכו לאנדרטה. מדובר בפרויקט ראוי לציון, בעיקר משום שבוויטוול, עיירה המונה 1,600 תושבים ­ אין אפילו יהודי אחד."הקהילה שלנו לבנה, נוצרית וקיצונית מאוד", אומרת לינדה הופר, מנהלת חטיבת הביניים בה לומדים 425 תלמידים, בהם שישה שחורים, היספאני אחד, אפס אסיאנים, אפס קתולים, אפס יהודים. "במהלך ימי כרית הפחם, היינו קהילה מעורבת", מסבירה ההיסטוריונית הבלתי רשמית של העיירה, יולן יואט האריס. "עכשיו נותר כאן רק קומץ משפחות שחורות". "אנחנו לא כל­כך רחוקים מהקו קלקס קלאן", שהוקמה 150 ק"מ מערבית משם, בפולאסקי, טנסי, אומרת יואט האריס. "בשנות ה­50 הם עדיין היו פעילים כאן". זו התפאורה בה מוקמת האנדרטה.פרויקט השואה נולד בקיץ 98', כאשר סגן מנהל חטיבת הביניים ומאמן הפוטבול, דיוויד סמית', השתתף בקורס להדרכת מורים. סמינר בנושא השואה סיקרן אותו מאוד, שכן השואה מעולם לא היתה חלק מתוכנית הלימודים של בית הספר. סמית' הציע להעביר לתלמידים קורס מיוחד אחרי שעות הלימודים, שההשתתפות בו לא תהיה חובה. המנהלת אהבה את הרעיון. "אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו מבט רחב יותר על העולם", אמרה, "לפצח את השיריון של עולמם הלבן, כדי לאפשר להם לשרוד בעולם שבחוץ".היא חששה מתגובות ההורים וקיימה פגישה עמם. כאשר שאלה אם הם יודעים דבר מה על השואה, רק קומץ ידיים התרוממו. היא החלה להסביר. רק הורה אחד הסתייג. האם צריך להראות לילדים צילומים מזעזעים של אסירים עירומים? "האם היית מרשה לבן שלך להשתתף בשיעור?", שאל האב. "כן", השיבה הופר, והאב הצטרף למצדדים.סנדרה רוברטס, המורה לאנגלית ולמדעי החברה, מונתה למנהלת הפרויקט. באוקטובר 98', קיימו רוברטס וסמית' את הפגישה הראשונה. 15 תלמידים וכמעט מספר זהה של מורים הגיעו. רוברטס החלה בקריאת ספרי היסטוריה, כמו "יומנה של אנה פרנק", "לילה" של אלי ויזל. מה שלכד את תשומת לבם של התלמידים היה מספר הקורבנות. שישה מיליון. הנאצים הרגו שישה מליון יהודים. האם מישהו יכול לדמיין שישה מיליון? הם חישבו: לו שישה מילי ון מבוגרים וילדים היו שוכבים בטור, הרי שהיו מגיעים מוושינגטון לסן פרנסיסקו ובחזרה.יום אחד, רוברטס הסבירה לכיתה, שבשנות ה­40 היו באירופה אנשים טובים שגוננו על היהודים. אחרי שהנאצים פלשו לנורבגיה, אזרחים רבים הביעו סולידריות עם היהודים בכך שהצמידו לדש הבגד מהדק משרדי. ילדה אחת אמרה: "בואו נאסוף שישה מיליון מהדקים משרדיים ונהפוך אותם לפסל לזכר הקורבנות. הרעיון הלהיב את כולם והתלמידים החלו לאסוף מהדקים. סמית' הקים אתר בו ביקש תרומות של מהדקים. www.marionschools.org()כמה שבועות לאחר מכן הגיע המשלוח הראשון. אחר כך הגיע מכתב מקולורדו וכך הלאה. עד סוף שנת הלימודים, אספו 100 אלף מהדקים. בשלב זה הבינו שהאיסוף יכול להימשך עשרות שנים. סיוע בלתי צפוי הגיע בשלהי 99', כאשר שני עיתונאים גרמנים החיים בוושינגטון נתקלו באתר של וויטוול במהלך חיפוש שגרתי בנושא "שואה". פיטר שרדר ודגמר שרדר­הילדברנד עסקו במחקר במוזיאון השואה האמריקני בניסיון למצוא ניצולי שואה לצורך ראיונות. הרעיון של הילדים נראה להם מדהים. הם טילפנו לבית הספר, ראיינו מורים ותלמידים, ואחר כך כתבו מספר מאמרים לעיתוניהם בגרמניה ובאוסטריה. וויטוול והשרדרים הוצפו במבול של מהדקים משתי המדינות. עד מהרה אספו בני הזוג 46 אלף מהדקים, אותם הביאו לוויטוול. אף אחד מהתלמידים לא פגש עד אז אדם שאינו אמריקני. בסופו של הביקור התלמידים אמרו למנהלת, "הם די נורמלים".השרדרים אף כתבו ספר על וויטוול ­ "פרויקט מהדקי הנייר". מבול המהדקים הפך לסופה. שנה לאחר מכן, פרויקט השואה כבר הפך לנחלת בית הספר כולו. שיעורי השואה הפכו לפעילות המועדפת על התלמידים, החייבים עתה להשתתף בתחרות חיבורים כדי להתקבל לשיעור, בו רק כ­25 מקומות. פעילויות הקבוצה כבר מזמן עברו את גבולות הכיתה של רוברטס. בכיתה ממול, התלמידים בנו סימולציה של מחנה ריכוז עם דמויות נייר של עצמם מודבקות על הקירות. גדרות תיל נמתחות על הקיר ומייצגות את הגדרות המחושמלות. נעליים תלויות מייצגות את מיליוני זוגות הנעליים שהותירו מאחוריהם הקורבנות כאשר הלכו אל מותם. ומדי שנה הם מקיימים את "ההליכה" כדי לתת לתלמידים תחושה של מה שהרגישו הקורבנות כשהובלו אל המחנות. עיני התלמידים מכוסות, ידיהם נקשרות, הם מקבלים פקודה לעלות על משאית ומוסעים אל תוך היערות. "ממש פחדתי ", אמרה מוניקה האמרס, שהשתתפה ב"הליכה" בשנה שעברה. "זה גרם לי לחשוב וגרם לי להבין שאני צריכה להכניס עצמי לנעליהם של אנשים אחרים".בינתיים, הספירה ממשיכה. עד כה נאספו 2,108,622 מהדקים. עוד 3,891,378 נותרו עד ליעד הסופי.* חברת UPS ישראל נרתמה למשימה ותדאג להעברת מהדקים שיגיעו למשרדיה, לוויטוול.המען לשליחת מהדקים: UPS ישראל, הירקון 6, בני ברק.http://www.ups.co.il ups()הביאה לדפוס: תמר טוניק­כהן