החשוד המיידי רב פקד גיא רייף מוסר בראיון ראשון את גרסתו לאירועי הירי על תחנת משגב, ההודעה הכוזבת על פצצה במשטרת נהריה והחלפת קנה הרובה שבהם הוא חשוד שרי מקובר 27/04/01 עשרה ימים בתא המעצר הספיקו לרפ"ק גיא רייף, מפקד משטרת משגב, כדי להבין כמה חמקמקה התהילה. לפני מעצרו היה מפורסם ומחוזר, כמי שנפל קורבן לזעמו של אב ערבי שכול שתקף אותו במהלך עדותו בוועדת אור והפך אותו, באחת, לגיבור.יום אחרי שחרורו למעצר בית פני הדברים שונים לחלוטין. "כשחטפתי את האגרוף בפרצוף", מודה באוזני רייף בביתו, "הייתי מלך העולם. כולם חיזרו אחרי, טפחו לי על השכם, ביקשו את קרבתי. אבל ברגע שהתחילו החשדות נגדי האנשים התרחקו. אף אחד לא אמר לי מילה טובה. אף אחד לא מצא לנכון לתמוך בי. רק עורך הדין שלי, טומי נדשי, ביקר אותי בבית המעצר בליל הסדר. הרגשתי שעולמי חרב. שנפלתי מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".ב­6 באפריל נעצר רפ"ק רייף בחשד שירה מנשקו האישי על התחנה שעליה פיקד. בהמשך הועלו גם חשדות כי הודיע למשטרת נהריה על תוכניות מתוחכמות לחיסול עצמו; והחליף את קנה הרובה ששימש אותו באירועי הירי בסחנין.במהלך החודש האחרון כיכבה הפרשה בכותרות. רייף, האיש שנחשב למפקד מוערך ולקצין מצטיין, שקידומו היה מטאורי ושתיקו האישי תפח ממכתבי הערכה, הצטייר לפתע כשוטר עם פרופיל בעייתי שיד ו קלה על ההדק והוא מעורב בבעיות משמעת ובחשדות למעשי אלימות.בימים אלה מגבשת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים את החשדות המיוחסים לרייף לכדי כתב אישום. אם יש ממש בחשדות התלויים ועומדים נגדו הרי שמדובר במחדל חמור במערכת המינויים של המשטרה ובאחת הפרשות המוזרות שידעה ישראל.רייף עצמו, באמצעות עורך דינו, הנחשב לאחד מבכירי הפרקליטים הפליליים בחיפה, טוען שהוא חף מפשע. "בסך הכל מי אני, מה אני, רק שוטר במדים", הוא אומר בראיון ראשון. "בן אדם שהגן במסירות, תוך כדי סיכון חיים, על תושבי המדינה. אני שוטר מסור ואכפתניק, אבל אני גם מפקד קשה, קשוח ויסודי. אני דורש אבל גם נותן. התקדמתי יפה. אני היום מפקד התחנה הכי צעיר בצפון. הרבה קצינים ותיקים ממני במשטרה שהיו איתי באותה דרגה, לא קודמו כמוני, וזה גרם לקנאה. כאילו כולם שווים, אבל חלק שווים יותר. אולי לכן עשו לי עוול כזה גדול".אז מיהו באמת גיא רייף? שוטר מסור, איש שטח מעולה וקורבן לעוול נורא, כמו שמשוכנעים הוא ומקורביו? פרובוקטור מסוכן, כפי שחוקרת מח"ש? או גזען ורוצח, כמו שמאשימים ערביי הגליל? בגיל שנתיים התחפש לשוטר רייף, בן 36, נשוי לרחלי ואב לבת ארבע, נולד בנהריה להורים שעסקו בחקלאות. אביו יהושע הוא מניצולי שיירת יחיעם. "כשגיא היה בן שנתיים קניתי לו את תחפושת השוטר הראשונה", מספר האב בגאווה. "מאז, מדי שנה, הוא הסכים להתחפש רק לשוטר או לחייל".רייף למד בתיכון עמל במגמת אלקטרוניקה והתנדב למשמר האזרחי. "התלהבתי מאוד מהניידת", הוא מספר, כאילו זה היה אתמול, "נסעתי עם השוטרים וצעקתי ברמקול: 'לרדת למקלטים, יש קטיושות'. באותה תקופה החלטתי להתגייס למשטרה. ראיתי שאני ממש מחובר לאקשן".בינואר 84' התגייס לצה"ל. הוא שימש כקצין קשר, קמב"ץ גדודי וסגן מפקד גדוד חי"ר. ב­88' התגייס למשטרת ישראל.יהושע רייף: "יעקב גנות, שהיה אז מפקד מחוז, התקשר אלי עוד לפני שגיא סיים את הצבא. הוא אמר לי: 'מיד אחרי הצבא תשלח את הבן שלך אלי. אני רוצה אותו במשטרה. אני הרי מכיר אותו מגיל אפס'".תחילה התגייס רייף לימ"ר (יחידה מרכזית) גליל. לאחר חודשים אחדים, כשהוקמה היס"מ (יחידת סיור מרחבית), הצטרף לשורותיה. ביס"מ, מספרים חבריו, הרגיש כדג במים. "היס"מ יותר מבצעי, יותר מגוון, ויש המון אקשן", מסביר רייף. " הייתי שם פעיל מאוד. עשרות פעמים הזעיקו אותנו לירושלים, לטפל בהפרעות סדר של ערביי מזרח ירושלים. כבר בתקופה הזו בלטתי לטובה".שמונה שנים שירת ביס"מ. תחילה כשוטר ומ­89' כקצין ­ מפקד מחלקה, סגן מפקד היחידה, ולבסוף ממלא מקום מפקד היחידה. הוא זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו והכפופים לו."לגיא היו תמיד קוצים בתחת", מציין קצין משטרה מתחנת משגב. "אף פעם הוא לא ישב לשולחן ושלח אותנו לשטח. תמיד יצא ראשון לפעולות. הוא אהב את המתח שבתפקיד ואת הרעש, הסירנות והבלגן. היתה לו סמכותיות והוא ידע להפעיל אותה על השוטרים שלו. מי שלא שמע בקולו, חבל על הזמן. ישר הליכים משמעתיים"."גיא שיחק אותה תמיד שוטר קשוח, גברתן כזה, יעני שריף", מוסיף שוטר ששירת תחתיו ביס"מ. "יום אחד שם לו זקן אל פצ'ינו והתחיל לשחק אותה איטלקי. הוא תמיד אהב להראות שהוא בסביבה. היה אומר לחשודים: 'אתה בכלל לא יודע עם מי הסתבכת'. הוא אהב פרובוקציות. כשהגיע לבצע מעצר בכפרים העיר את כל התושבים, הכניס עשרות שוטרים ועשרות כלי נשק על נרקומן אחד. את הבטחוניסטים היה גורר על הרצפה, באזיקים כפולים"."בכל הפעולות הייתי תמיד הרא שון", נעלב רייף. "מפקדים אחרים ישבו במשרד, שתו קפה ושלחו את השוטרים שלהם להתעמת ולהיפגע. אני תמיד גיביתי את התחנה. הנה ההוכחות".ההוכחות, על פי רייף, הן צלקת רחבה על הלחי, צלקת ארוכה על יד ימין, שריטות רבות בגב, סחוס שבור ופלטינות בכתפיים."גיא תמיד חזר הביתה מהמשטרה פצוע ופגוע", אומרים הוריו. "המבצעיות משכה אותו, והוא אף פעם לא היסס להסתכן כדי להשליט סדר. לכן נפצע כל כך הרבה פעמים".ב­89' היה מעורב בתאונת דרכים קשה.רייף: "היתה פעילות מסוימת בכפר­מנדא ואני יצאתי לשם להשליט קצת סדר. בדרך התנגשתי במשאית. הרכב שלי נמעך לגמרי. למזלי, אוטובוס עם קבוצת כדורגל עבר לידנו, והחובש של הקבוצה ניגש אלי וטיפל בי עד שהגיע האמבולנס. נפגעתי בראש, היד שלי נתלשה ממקומה. עד היום יש לי פלטינות בכתף. אחרי שהתאוששתי מהתאונה, ולמרות שהיו לי דרגות קצונה, הלכתי לקורס קצינים מתקדם".בשבוע שבו נעצר בחשד שירה על תחנת משטרת משגב פורסם שהודח מקורס הקצינים על רקע בעיות משמעת. רייף טוען שעזב מסיבות בריאותיות: "אחרי שבועיים רופא המשטרה שראה את התיק הרפואי שלי אמר: 'תחזור הביתה מהר ותשכח מהק ורס הזה. אי אפשר לעבור אותו במצב שלך'".ב­92' נישא לרחלי, והם עברו להתגורר בדירה צמודה לדירת הוריו. "לקח לי קצת זמן להתרגל לסגנון העבודה שלו", היא מספרת. "הוא היה בולדוזר. כל הזמן בשטח. היינו יוצאים לקניות ופתאום הוא היה מקבל הודעה בקשר על אירוע ומיד היינו צריכים לעזוב הכל ולחזור לנהריה. לפעמים היה כל כך הרבה רעש באוטו ממכשירי הקשר והפלאפונים, שפשוט לא יכולנו לדבר. תמיד היינו קובעים דברים והוא היה מבריז. הייתי שואלת באכזבה: 'עוד פעם המשטרה?'. והוא היה אומר: 'אני שוטר, אני חייב'. והיו הצפצופים של הביפר בלילות וטרטורי הטלפון בימים. אצלנו בבית העבודה של גיא היתה תמיד במקום הראשון".ב­94', נקרא רייף לשוב ולהשתתף בקורס המתקדם. רייף טוען שסירב להזמנה כיוון שפציעותיו מהתאונה הוגדרו כנכות קבועה. מכות לכתב הרדיו בסוף שנת 96' קודם רייף לתפקיד קצין בילוש בימ"ר גליל. גם תקופת השירות הזו שנויה במחלוקת. מצד אחד מספרים מקורביו על עשרות מכתבי שבח שקיבל מתת ניצב אבי טילר, סגן מפקד המחוז הצפוני, משלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות­תרשיחא ומעוד גורמים בכירים. מצד שני יש במשטרת הגליל כאלה שמתארים אותו כשוטר קשוח ומסוגר, שלא הרבה לקשור יחסי ידידות עם חבריו לתחנה, והיה מעורב לא אחת בתקריות אלימות.בפברואר 96' נשלח יואב אביב, כתב קול ישראל, לסקר שריפה גדולה שפרצה באזור אמירים. אביב, הכתב היחידי של רשת ב' בצפון, הוזמן במיוחד על ידי מפקד המחוז דאז, יעקב גנות, שביקש באמצעות התקשורת להפעיל קו פתוח ולהזהיר את תושבי הסביבה מכניסה לאזורים שבהם אחזה האש."גנות צייד אותי באישור מיוחד להתקרב עם רכב השידור עד מקום השריפה", מספר אביב. "התקרבנו קצת והתחלתי לשדר ל'מבט'. בשלב מסוים הגיע גיא רייף לאזור. הוא החליט לעשות סדר על הכביש וסימן לי שאתפנה מהמקום. הייתי בשידור חי, לכן סימנתי לו בחזרה שימתין. רייף ניגש וניסה להזיז את המכונית בכוח. כשסגרתי את הטלפון הוא ניגש אלי, משך אותי מהאוטו החוצה והתחיל לתת לי מכות חזקות. צעקתי לו: 'יש לי אישור', אבל הוא התעלם ממני והמשיך להכניס לי אגרופים. אחר כך שבר את הדלת של המכונית ועקר את כל הריפוד הפנימי. הייתי פשוט בהלם".­ הגשת תלונה?"כתבתי מכתב תלונה למפקד המחוז, יעקב גנות. הוא התקשר אלי מודאג ונזעם. הוא אמר: 'אני לא מאמין שגיא התנהג אליך בצורה כזאת. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. הרי אני הזמנתי אותך לסקר את האירוע. אל תדאג, אני אשפוט את רייף בחומרה'. סמכתי על גנות שיעניש את השוטר ושכחתי מהעניין".רייף: "גנות היה זה שנתן את ההוראה לפנות את יואב אביב. נשפטתי בבית הדין למשמעת של המשטרה בגלל שלא מילאתי טפסים על הזזתו מהמקום. קיבלתי קנס ­ יום משכורת".קצין משטרה בכיר ששמע על פרשת אביב היה השבוע מופתע מאוד: "הכרתי את גיא כשהיה קצין ביס"מ וההתנהגות שלו מול כתב קול ישראל פשוט לא מתקבלת על הדעת. גיא היה אחד השוטרים הראשונים ביחידה, ואני יכול להעיד עליו שהיה שוטר טוב וקצין ממושמע, שעשה את המוטל עליו בהצטיינות יתרה. היה לו קידום מהיר שהגיע לו בדין ובצדק. הוא תמיד קפץ ראשון לחזית והתנדב לטפל באירועים בעייתיים. כולנו הרגשנו בטוחים כשגיא היה בסביבה. הוא בפירוש היה שוטר בעל יכולת פיקודית גבוהה ביותר. הוא בלט לטובה".­ אז איך אתה מסביר את החשדות האחרונים נגדו?"גיא מכחיש את החשדות. יכול להיות שהכל עורבא פרח, תוצאה של קנאה. גיא תמיד הקרין סמכותיות. יש לו המון ביטחון עצמי, וזה היה לצנינים בעיני קולגות שהצליחו פחות ממנו. אני תמיד אומר שמפקד טוב שנוי במחלוקת, ולגיא היו אויבים רבים. כשהוא היה אומר לפיקודים שלו 'תעשה את א' ואת ב'', זה היה חד כתער. נחרץ מאוד. לך תדע מי קיבל את הדברים שלו קשה ואיך זה השפיע על שמו הטוב ועל ההתפתחויות בפרשת היריות". יריות באוויר לתרגול השוטרים בינואר 98' מונה רייף לראש משרד סיור בתחנת המשטרה בנהריה. שנתיים כיהן בתפקיד, חודשיים מתוכן שימש כממלא מקום מפקד התחנה. בספטמבר 99' נרשמה לו נזיפה לאחר שנמצא אחראי למחדל: שני עצירים ברחו מתחת לידיו, אחד מהם תושב השטחים ואחד תושב נהריה.מקור במשטרה מספר, שבתקופה זו נהג רייף לירות באוויר מדי פעם כדי לבדוק את ערנות השוטרים ולבחון את דרך התנהגותם. לא תמיד ביקש אישור לתרגול.במארס 2000 התמנה לממלא מקום מפקד תחנת מעונה, שם ליווה, במסגרת תפקידו, את נסיגת צה"ל מלבנון. גם כאן זכה למחמאות. "הרשה לי לציין אותך לשבח", כתב לו מפקדו, "על שמילאת באופן מצוין את תפקיד ממלא מקום מפקד התחנה בחודשים שבהם נקלעה התחנה למצב שבו לא היה ממונה אחראי".במאי 2000 עבר תאונה נוספת, במהלך ליווי נסיגת צה"ל מלבנון. נגמ"ש צבאי הסתבך בגדרות תיל, והקונצרטינה שהשתחררה חתכה את צדי גופו של רייף. צלקת עמוקה נותרה על זרועו השמאלית. "משטרת משגב שונאת ערבים" ביוני 2000, אחרי ארבעה חודשים במשטרת מעונה, שב לתפקידו הקודם כראש משרד הסיור של נהריה. אז גם הגיש בקשה רשמית לחזור לשירות מילואים פעיל בצה"ל. במשטרת ישראל סירבו לבקשתו.באוגוסט 2000 מונה רייף לתפקידו החדש, האחרון עד לשבוע זה ­ מפקד תחנת משטרת משגב, המופקדת על גוש שגב; היישובים היהודיים וכפרי האזור הערביים דיר­חנא, עראבה, סחנין וכפר­מנדא; אזור שבו מתגוררים כמאה אלף ערבים וכ­10,000 יהודים.רייף: "הגעתי למשטרת משגב חודש אחד בלבד לפני שהתחילו המאורעות, ובזמן הקצר הזה הספקתי לקיים פגישות עבודה טובות עם ראשי המועצות הערביות. היו לנו יחסי שכנות מעולים. עזרתי להם ברמות שונות, החל מסגירת כל מיני נושאים באופן ענייני וכלה בשחרור עצירים שלהם כאות לכוונתנו הטובה".הדרך לגיהנום, אומרים, רצופה בכוונות טובות. תושבי האזור מתארים תחנת משטרה גזענית ומפלה, שאינה נוהגת איפוק ורגישות."משטרת משגב שונאת ערבים והיא ידועה ככזו עוד לפני פרוץ האינתיפאדה", אומר חסן אסלי, תושב עראבה שבנו אסיל נהרג ביום הראשון למהומות. "המשטרה פה גזענית ומרושעת, וכבר מזמן הפכה לסמל של דיכוי ואפליה. ה מפקד שלה, גיא רייף, רק שכלל מצב שהיה קיים כאן ממילא."התושבים הערבים במשגב מרגישים מול שוטר כמו חתול שהדם שלו זול. אנחנו חיים כאן בפחד. את השנאה מצד השוטרים אפשר ממש להרגיש. לכן אנחנו בכלל לא מופתעים מהפרובוקציות של רייף."מהרגע הראשון הנהיג רייף במשגב מדיניות של יד קשה. השוטרים שלו שוטטו בצומת בית­נטופה, המקום היחידי שהאיכרים שלנו יכולים לעבור בו כדי לעבד את אדמתם. השוטרים הציבו שם מחסומים, עיכבו את האיכרים, התעללו בהם והציקו להם. לפני כמה חודשים יצאו חקלאים עם כדי מים כדי להשקות את החממות. השוטרים של רייף עצרו אותם. שאלו, 'מה יש בכדים?'; אמרו: 'מים'. השוטרים רצו הוכחות. לכן שפכו את כל המים על האדמה כדי לבדוק אותם. וכל הזמן הם צחקו"."אני מופתע ונדהם כשאני רואה ילדון בן 36 מופקד על אוכלוסייה כל כך רגישה כמו ערביי ויהודי משגב",אומר סאלח בושנק מכפר­מנדא, דודו של ראמז בושנק שנהרג באירועי אוקטובר. "לפניו היתה איזו התנהלות של יחסי עבודה בין מכובדי הכפרים הערביים ובין מפקד המשטרה. אבל כמו שאנחנו באים לתקוף את רייף, אנחנו באים לתקוף את הממסד שבו עבד. אנחנו לא מאמינים שהו א פעל בחלל ריק. הוא הונחה על ידי הממשלה לטפל בערביי ישראל בשיטות של גזענות ואפליה."לכן, אני חושש שבסיפור של גיא רייף יש ניסיון של הרשויות למצוא שעיר לעזאזל כדי שהמשטרה תוכל לנקות את עצמה מאירועי אוקטובר. עם כל הכבוד, אליק רון וגיא רייף הם רק שניים והם לא יכולים לפעול ככה על דעת עצמם".דובר משטרת משגב סירב להגיב לכתבה זו. "הם אמרו: 'באנו כדי להרוג'" כשפרצו מהומות אוקטובר פיקד רייף, מתוקף תפקידו במשטרת משגב, על האירועים בסחנין, עראבה וכפר­מנדא. ב­1 וב­2 באוקטובר נהרגו באזור חמישה מפגינים ערבים. סאלח בושנק טוען שרייף יצא לפזר את ההפגנות בנשק חי למרות שזמן קצר לפני כן נקבע בין מוחמד זיידן, ראש מועצת כפר­מנדא, ובין כוחות הביטחון ששוטרים לא ייכנסו לאזור וייתנו למכובדים להרגיע את התושבים."ראש המועצה עוד לא הספיק להגיע הביתה וכבר התחילו היריות", אומר בושנק. "עד אחד, שיוזמן להעיד בוועדת החקירה, מספר שרייף וחבריו אמרו לאחראי על הביטחון במנדא: 'באנו כדי להרוג'. רייף היה ביס"מ שמונה שנים. הוא יודע איך לכוון את הרובה ואיך לפגוע. הוא צלף. הוא והחבר שלו, מוסה גדיר (רכז חקירות במשטרת משגב ­ ש.מ), היו צוות נהדר. אחד טוען את הרובה, השני יורה. כמו זוג גנגסטרים"."אירועי אוקטובר", כופר רייף בהאשמות הללו, "התחילו עקב הבעיה הכללית, הארצית, ולא בגלל המשטרה. אני יכול להעיד שלפני שפרצו האירועים אצלנו עמדתי בקשר טלפוני עם ראשי המועצות שניסו ללא הצלחה לבלום את הצעירים. תוך כדי שיחת הטלפון הם הודו בפני שהדברים יצאו מכלל שליטה". ­ הגרסאות שלכם סותרות."אי אפשר לצפות מראשי מועצות ערביות שיקומו היום, אחרי אירועי אוקטובר, ויגוננו על ראש משטרה יהודי. זו פשוט נקמנות. בתחנה שלי היו מספיק שוטרים ערבים. היתה בינינו מערכת יחסים מצוינת והיו גם קצינים שראיינתי בגלל חוסר משמעת. יכול להיות שאלו שטופלו משמעתית על ידי פשוט חיפשו אותי". "כל אחד שמר על הישבן שלו" ועדת החקירה לענייני אירועי אוקטובר והריגתם של 13 ערביי ישראל, הכניסה את שוטרי משגב ללחץ. "כל הזמן דיברו בתחנה רק על מי מוזמן להעיד ומי נפטר מהצרה הזאת", אומר רייף. "כל אחד אצלנו שמר רק על הישבן שלו".­ ואתה?"הרגשתי שליו ובטוח. כשנמסר לי שאני זכאי לייעוץ הלכתי להתייעץ עם עורך הדין. נדשי שמע את גרסתי לאירועים ואמר שפעלתי כשורה וכמתחייב ממצב כל כך מסוכן שאליו נקלעתי".­ איך נהרגו הצעירים?"עד רגע זה לא ידוע, לפחות בגזרה שלי, ממה הם נהרגו, מתי הם נהרגו ואיפה הם נהרגו. ההודעות על מותם הגיעו בפקס לתחנה, למעט מקרה אחד שאני אישית ראיתי אדם באמבולנס ולא ידעתי מי הוא. המשפחות התנגדו לנתיחת הגופות, כך שלא יכולנו לבדוק את סיבת המוות."ב­1 באוקטובר נקראתי לאזור התעשיה תרדיון, ממערב לסכנין, בגלל מהומות שפרצו במקום. ברגע שהגעתי הבחנתי בצעירים רבים, 60­70 לפחות, שמקללים ומיידים אבנים. הקבוצה הבחינה בי והחלה בהסתערות לכיוון שלי. הייתי עם שוטר אחד בלבד ועם ציוד גז וגומי. יריתי טיל גז אחד, ואף אחד לא נסוג. יריתי טיל גז נוסף ובניסיון השני נשבר הרובה לשניים. עברתי לירי גו מי, אבל שום דבר לא עזר, הצעירים המשיכו להסתער"."רייף לא טרח לקרוא ברמקול לאנשים להתפזר", אומר עבד אל­מונעם אבו­סאלח, אביו של ההרוג ואליד אבו­סאלח מסחנין, ומי שהכה את רייף בוועדת החקירה. "היו שמה 30 ילדים מפגינים. אף אחד לא זרק אבנים ולא ניסה לפגוע ברייף. רייף ניסה לרדוף אחריהם. ירה רימון גז אחד ועוד אחד. אחר כך לקח את הנשק האישי שלו ממוסה גדיר והתחיל לירות אש חיה לכל הכיוונים. הוא ירה צרור אחד, שזה 36 כדורים. השופט בוועדת החקירה שאל אותו אם הילדים היו מפוזרים. רייף אמר שכן ועשה תנועה של ירייה אוטומטית מצד שמאל לצד ימין. יעני, לרסס כמה שיותר".רייף: "הערבים המוסתים המשיכו בהסתערות כלפי תוך כדי זריקת אבנים, ברזלים וכל הבא ליד. שאגו שאגות 'אטבח אל­יהוד' וקראו לעומתי קריאות שנאה. לאט­לאט נסוגתי אחורנית. הם היו כל כך קרובים, שראיתי את השנאה. שמעתי את השנאה. הרגשתי את השנאה. הגעתי למפעל עם הגב, לנקודה שהוכרזה על ידי פיקוד המרחב כקווים אדומים. הערבים המשיכו להסתער. הגיעו למרחק של 12 מטר ממני. בקבוק אחד התנפץ על הצוואר שלי. אבן קטנה חדרה לי לעין. בשלב הזה הרגשתי סכנת חיים אמיתית. הודעתי להם בצעקות שאני עובר לירי חי".אל­מונעם: "הוא לא טרח להודיע בכריזה שהוא עומד לפתוח באש חיה. אם היה מודיע כולם היו בורחים מהמקום ואף אחד לא היה נפגע".רייף: "לא היו לי מכשירי כריזה. צעקתי להם בעברית, בשאגה, שאני עומד לעבור לירי חי. ואז הם ענו לי בעברית: 'תירה, יא בן זונה, תירה'. בשלב זה עלתה במוחי המחשבה לנטוש את המקום למרות ההוראות, כי הרגשתי שמהמקום הזה אני לא אצא חי. הרגשתי אווירה של לינץ' באוויר. אבל בגלל שהרכב היה מרוחק ממני, על דרך עפר, ונעול, והמפתחות אצלי, לא היה לי שום סיכוי שבעולם להגיע למצב של נהיגה. אז עברתי לאש חיה. יריתי על הרצפה, לרגליים של המתפרעים".­ איך הכדורים הגיעו לראשים שלהם?"כיוונתי לכיוון הרגליים בלבד. הבחנתי בבחור אחד שנפגע ברגלו, אם כי לא ברור לי עד היום אם הוא נפגע מהרובה שלי או מריקושט של סלע. ראיתי שהוא רץ מהמקום כשהוא צולע. במקביל לאירוע שלי, 200 מטר מתחתי, התנהל קרב בין מאות צעירים ובין שוטרים. היו פיצוצים ויריות ואף אחד לא ידע מי יורה על מי. למרות הסכנה שנשקפה שם, אמרתי חד משמעית לשוטר שעמד לצדי: 'פרט לי, אף אחד ל א יורה. בפקודה', וזאת על מנת לנסות לשלוט עד כמה שיותר בכיוונים של הירי ובמצב".אל­מונעם: "בצרור השני שרייף כיוון לעבר הצעירים הערבים, הבן שלי נהרג. מוסה, הצמוד של רייף, שאל אותו בשטח: 'למה יש רגיעה?', ורייף ענה: 'כנראה פגעתי והרגתי'. רייף ירה על הבן שלי מאחורנית. לא מקדימה כמו גבר. הבן שלי ברח. הוא היה בן 23 בסך הכל, מהנדס חשמל, בוגר מכללת תל­חי שהתארס עם בחורה חמודה ורצה להקים משפחה".­ מה עושה מהנדס חשמל מאורס בהפגנות אלימות?"ואליד הלך להחזיר את הילדים מבית הספר הביתה. פתאום התחילו האירועים ולא היה לו לאן לברוח. אז הוא התכופף בין הסלעים, וככה הוא נורה. מהגב. החבר שלו, אימעד גנאים, הרים את הבן שלי וביקש לא לירות. ירו לו ישר כדור בעין. מת על המקום. באו אחרים, רצו לקחת אותם לבית חולים ולא יכלו. בכל פעם שהזדקפו כדי לחלץ את הפצועים התחיל הירי והם נאלצו לחזור ולהתכופף. 20 דקות זה נמשך. השופט בוועדת החקירה פשוט לא האמין למשמע אוזניו".­ וזה הביא לאגרוף שהלמת בגיא רייף?"כן. האיש הזה הרתיח את דמי. איבדתי שליטה. אני בסך הכל בן אדם שרואה מטר וחצי מולי את רוצח הבן שלי . איך אשב בשקט? אז נתתי לו מכה. מהלב, לא מהיד. לכן היה כל כך חזק. כמו משקל של חמש טונות היה ביד שלי באותו הרגע. רייף התמוטט. כנראה חטף גם מהקיר, גם מהאגרוף. נפל לי בידיים. זה לקח שניות. היד שלי נשברה ולקחו אותי לבית חולים. שמו גבס. הנה, תראי, כתבתי עליו את התאריך של הדיון הראשון במשפט נגדי על שהרמתי יד על שוטר בישראל". בעקבות האגרוף התקיפה התרחשה כזכור בבית המשפט העליון ב­21 במארס השנה. מיד לאחריה קמה מהומה באולם הדיונים. כיסאות עפו באוויר, מכשירי התרגום הושלכו לעבר הבמה, מחיצות העץ נפלו ובאולם נשמעו קללות וצרחות. השופטים הוברחו החוצה על ידי המאבטחים.רייף הובהל לבית החולים. הוא סבל משבר בסחוס האף, סטייה במחיצת האף, שבר במחיצת האף ודימום רב.המקרה הפך אותו למפורסם. "עם ישראל לא שתק", הוא אומר, "עם ישראל הוכה בתדהמה על שמפקד משטרה הופקר ככה, באלימות קשה, במצח נחושה, לאור היום"."שלחו אלינו מאות פקסים ומכתבי הערכה", מספרת רעייתו. "כתבו: 'גיא, מפקדנו האהוב, תהיה חזק'.אנשים הגיעו לכאן מכל קצווי הארץ כדי ללחוץ את ידו של השוטר שהפך לקורבן. הם הכתירו את גיא לגיבור הלאומי של הגליל".אבל הפרסום, טוען רייף, גם הביא לכך שחייו הועמדו בסכנה."מיד אחרי האגרוף", אומרת צ'רנה רייף, אמו של גיא, "סימנו את הבן שלי. בלילה ראינו את השנאה כלפיו בטלוויזיה. איך הם מסתובבים במשגב אחוזי אמוק. ערבי אחד אמר בטלוויזיה: 'צריך לשחוט את גיא רייף', ועשה תנועת שחיטה על הצוואר. אחמד טיבי אמר ברדיו שהבן שלי רוצח". "הופקרתי", אומר רייף. "כל הציבור בישראל ראה את התמונה שלי בעיתון. הגעתי להעיד כקצין משטרה, עם כל הרגישות הכרוכה בתפקיד שלי. ידוע היה שהעדות שלי תחמם את כל הגזרה, ולמרות זאת אבטחתי היתה נתונה בידי אחרים, הועמדתי באולם בנקודה שלא אפשרה לי להיות מוכן לשום הפתעה".­ איך הרגשת?"כיף. עברתי ניתוחון באף. מאוחר יותר אמרתי לכל מי שבא לבקר אותי, שאם אין לערבים בעיה להראות את עוצמת האלימות והשנאה נגד השוטרים בתוך כותלי בית המשפט, לעיני כל, רק צריך לדמיין איך הם מתנהגים אצלנו במשגב, בשטח, כשמאות צעירים משולהבים יוצאים להפגין".אל­מונעם: "בבית החולים קיבלו את רייף בזרועות פתוחות. אבל את הבן שלי, שמת, קיבלו מאוחר מדי. ואליד לא מת מיד. אח שלו לקח אותו באמבולנס למרכז הרפואי בג'נין. משם הוא הובהל לבית החולים בנהריה. אבל במחסום תרדיון עצרו אותם השוטרים של רייף. הבן שלי אמר להם: 'אחי נפגע מהכדורים שלכם. הוא שותת דם. תנו לנו לעבור ולהציל לפחות את החיים שלו'. אמרו לו: 'חכה'. חיכה 20 דקות, וכל דקה היתה לו כמו מאה שעות. אחר כך הוא פנה לשוטרים והתחיל להתחנן. אמר שהאח שלו עומד למות. השוטר ים אמרו לו: 'שתמות גם אתה איתו ביחד'."לבן שלי נמאס לחכות. אפילו לאויב פצוע צריך לתת לעבור. האמבולנס הסתובב ונכנס לכפר. חיפש דרכים אחרות לבית החולים נהריה. דרך המושבים אשחר ויובלים הוא הגיע, סוף­סוף, לחדר המיון, אבל מאוחר מדי. הרופא אמר לבן שלי: 'לאח שלך אין בכלל דם. הכל זרם החוצה'. ככה רצחו את הבן שלי פעמיים. ובפתק, על תעודת הפטירה, רשמו הרופאים: 'פעולת אויב'. שאלנו, 'מי פה האויב בדיוק?', אמרו לנו: 'זו הוראה של משרד הבריאות'"."יומיים אחרי האגרוף, ב­23 במארס", מוסיף רייף, "התחילו כאבי ראש וסחרחורות. הלכתי לבית חולים. מיד זיהו אותי בחדר מיון. בית החולים בנהריה מפוצץ בערבים. חולים התחילו להצביע עלי. אמרו: 'אתה מניאק'. משפחות של ערבים בבית החולים אמרו לי: 'רוצח ערבים'. מיד באה המשטרה. מילטו אותי לחדר צדדי והוצבה עלי שמירה גם בכניסה למחלקה וגם בחדר המיון".­ כעסת על הקמת הוועדה?"כן. במדינה יהודית אין מקום לוועדה כזאת. היה לה ריח פוליטי מהרגע הראשון. אני, כמו מרבית השוטרים בתחנה, הרגשתי שנתתי את עצמי, מילאתי את ההוראות ובמקום להגיד לי תודה רבה, פתאום מעמידים אותי ל דין. זו היתה ממש סטירת לחי."הקמת ועדת חקירה שבודקת איך נהרגו הצעירים מקובלת עלי. אבל לא מקובל עלי שקודם יבדקו את התנהגות ותגובת המשטרה, ולא יחשבו אפילו לבדוק מה גרם לכל המגזר הערבי לצאת באלימות כל כך קשה נגד הממשל ונגד המשטרה. אנחנו הגענו לסחנין לא כיוזמים אלא כתגובה להתפרעויות".רחלי רייף: "אני מרגישה אכזבה טוטאלית מהמערכת כולה. עם כל הכבוד להרוגי ערביי ישראל, אצלנו נהרגים אנשים חפים מפשע, קטועי ידיים ואיברים. את מסתכלת על התמונות שלהם בעיתון וממש בא לך לבכות. אז איפה הפרופורציה? אנחנו חיים פה בטרור יומיומי, ובמקום להעמיד את האחראים על מקומם, כל יפי הנפש מתרפסים בפניהם ומקימים להם ועדות חקירה".גיא רייף: "כל הערבים שיצאו למהומות באוקטובר לא היו עוברי אורח תמימים, הם באו לפגוע בנו ונפגעו בעצמם. חבל עליהם. הם צעירים והם לא היו צריכים להיות מעורבים בהפגנות אלימות. חבל שכל אותם המבוגרים שעכשיו בוכים עליהם, לא מנעו מהם מלצאת לפרעות אלימות נגד המשטרה. הרי לא נראה בשטח שום ניסיון של מבוגרים להשקיט את הצעירים ולמנוע את הפרות הסדר. להפך. המבוגרים אפילו עודדו אותם. אבל אצ לנו במדינה הכל הולך הפוך. ערבים מתפרעים ומסכנים את חיי השוטרים, והשוטרים, במקום להגן על עצמם, צריכים להצטדק. מי יודע, אולי בגלל ועדת החקירה תפרו עלי את תיק היריות במשגב. אולי מישהו במשטרה חשב שאם כל הזעם יופנה לאליק רון ולמפקד משטרת משגב, כל שאר הקצינים המעורבים ייצאו מזה נקי". עם בחורה בחצות הלילה התיק שלטענתו נתפר לו, נולד ב­6 באפריל. אז כאמור נעצר בחשד שירה על תחנת המשטרה שעליה הוא מפקד. בדיון הראשון להארכת מעצרו חשפה המשטרה שתרמילי הכדורים שנמצאו באתר הירי נבדקו במעבדה לזיהוי פלילי ונמצאו מתאימים לאחד מכלי נשקו. מח"ש חושדת כי רייף ביצע את הירי כדי לגרום לעימותים בין הציבור הערבי לשוטרים באזור, כדי להשפיע על דעת הקהל ועל חברי ועדת אור. עוד חושדים במח"ש כי מפקדיו של רייף ידעו על כוונתו לבצע ירי לכיוון בניין התחנה שעליה פיקד, ובכל זאת העלימו עין."בחצות ליל 5 באפריל", מפרט רייף כעת את גרסתו לאירוע הירי, "עקב נסיבות הקשורות בצנעת הפרט, הגעתי לאזור התחנה. לאחר שהייה של זמן מסוים במקום, התקשרה אלי שוטרת מהתחנה וסיפרה שנשמעו יריות באזור. לאחר מכן ראיתי שוטרים בסביבה. הם שאלו לשלומי וסיפרו על האירוע. עקב רגישות הנושא שבגינו הייתי במקום אמרתי לשוטרים: 'לא ראיתם אותי פה ולא שמעתם אותי'".­ "נסיבות הקשורות לצנעת הפרט" מרמזות על מפגש רומנטי."הייתי במקום עם בחורה, אבל חס ושלום לא על רקע רומנטי ולא מסיבות אינטימיות. לבחורה היתה בעיה אישית ואני רק רציתי לעזור ל ה לפתור את הבעיה. ידעתי שאם השוטרים יראו אותי בחברת הבחורה, מיד הם יחשבו שיש בינינו קטע. בכל זאת מדובר בחצות הלילה. לא רציתי לפגוע באשתי וגם לא רציתי לחשוף את הסיבה האמיתית שבגללה הייתי עם הבחורה במקום הזה ובשעה הזאת. לכן אמרתי את מה שאמרתי לשוטרים".­ רחלי, את מאמינה להסבר הזה?"אני חיה עם גיא כבר כמה שנים ויש לי בו אמון מלא. לגיא יש חברים וחברות, ולאף אחת מהן אין כוונות אינטימיות כלפיו. גיא נאמן לי מאוד. בחיים לא יבגוד בי. אבל כשהתקשורת ניפחה את העניין באמת הרגשתי מגעיל".בדיון השני להארכת מעצרו, שהתקיים ב­9 באפריל, נחשד רייף גם בהחלפת קנה הרובה ששימש אותו לירי באירועי אוקטובר. בנוסף, נחשד גם במסירת הודעה כוזבת על פצצה שהוטמנה בתחנת משגב בעת שביקר בה מפכ"ל המשטרה. ההודעה הזו נמסרה ב­30 במארס, במהלך אירועי יום האדמה, ועוררה בתחנה מהומה גדולה."לא היה ולא נברא", אומר רייף ביחס לחשד זה. "נכון שהתקשרתי לתחנה באותו יום, אבל רק כדי לדבר עם מג"ד צפון ולאחל לו יום עבודה נעים".­ ולמה החלפת את קנה הרובה?"במהלך אירועי אוקטובר גיליתי תקלה ברובה שלי. ברגיעה הראשונה שהתאפשרה שלחתי שוטר עם רכב לנשק שאני מכיר, וביקשתי ממנו שיתקן את הנשק. למרות התיקון התגלתה תקלה נוספת במטווח. לכן החלפתי את הקנה".ב­15 באפריל נשלח רייף למעצר בית של 15 יום. "אני מרגיש שבוועדת החקירה קיבלתי אגרוף, ובפרשה הזו חטפתי נוק­אאוט", אמר בצאתו מבית המעצר. "אבל אל דאגה, אני אצא מכל האשמות האלה נקי לחלוטין"."כבר עכשיו מודים במח"ש שיתקשו להוכיח את רוב החשדות", אומר עורך דינו. "נגד מרשי מתנהלת הסתה הבאה לידי ביטוי בהדלפות לתקשורת. לא רק מח"ש טיפסה על עץ גבוה. גם גורמים פוליטיים מבקשים לנצל את מעצרו של רייף כדי לנקות את עצמם מאחריות לאירועי אוקטובר."אולי לכן יש לנו פה מדע בדיוני. פתאום מספרים שגיא התריע על פצצה, שזרק רימונים על משטרת נהריה, וכבר שני העצורים בפרשה מבקשים להשתחרר. אני לא מבין את המשטרה. בן אדם מוסר את נפשו, נותן את השנים הכי טובות שלו למערכת, כאשר מדובר בעבודה די מפרכת ודי מסוכנת, ולא מקבל בתמורה אפילו מעט התייחסות ברגעים קשים. יש איזו אמרה בערבית שאומרת שכשהפרה נופלת, הרבה סכינים מנסות לשחוט אותה"."כולם התרחקו מגיא כאילו היה מצורע", מתמרמרת אמו, צ'רנה. "גם אם היתה לו מעידה, זו לא סיבה לברוח ממנו. הרי לא מדובר פה בשוטר פשוט. מדובר באדם שנתן את הנשמה שלו לתפקיד, שהיה שולח את רחלי שבתות וחגים להורים שלה כדי שיוכל לתפקד במשטרה בלי הפרעה. רק הספינה טובעת וכבר כל העכברים בורחים? אני חושבת שמישהו בצמרת המשטרה רוצה להפוך את גיא לשעיר לעזאזל ולרחוץ בנקיון כפיו. בגללו כל הגליל מסתובב בזמן האחרון בתחושה קשה של מועקה".כל הגליל, להוציא את עראבה, כפר­מנדא וסחנין. "רייף הזה עשה לנו יופי של יחסי ציבור", אומרים שם, "הוא הראה לכולם את פרצופן האמיתי של הרשויות. כי אם מפקד תחנה עושה דבר כל כך חמור, איך האוכלוסייה הערבית יכולה בכלל לתת אמון בשוטרים שלו?". "מושך אש" בעוד רייף ממתין להחלטות מח"ש בעניינו, משוכנעים ערביי אזור משגב שמעצרו הוא אות משמים, המעיד על חלקו של מפקד המשטרה במהומות ועל חפותם המלאה."אחרי ששברתי את היד בוועדת אור", מספר אל­מונעם ומציג את ידו החבושה, "באו אלי המכובדים מן הכפר, אמרו לי: 'אתה אכן אב שכול, ובכל זאת לא לכבוד שלך לתת אגרוף לשוטר'. אבל כשגיא רייף נעצר, אחרי שירה על תחנת המשטרה כדי ללכלך עלינו, כל נכבדי סחנין באו אלי הביתה, ישבו אצלי בסלון, חיבקו אותי ואמרו: 'אבו­ואליד, כל הכבוד לאגרוף שלך!'"."כשדבר המעצר של רייף התגלה בכפרים", מספר חסן אסלי, "כולנו פרצנו בקריאות שמחה. הרי רק לפני חודש וחצי עוד שלחו את רייף לקורס פיקודי, פרס על מהומות אוקטובר. כשהוא נעצר, אמרנו: 'יש אלוהים!'. סוף­סוף האמת יוצאת לאור. התגלה פרצופו האמיתי של הרוצח, שבא לעשות פרובוקציה ולהציג את ההורים השכולים כאנשי ריב ומדון. המעשה שבגינו נעצר הוכיח שהוא האלים ואנחנו אזרחים שקטים ושומרי חוק, שלכל היותר מפגינים בצורה שקטה ומתורבתת".רייף: "לומר על משתתפי אירועי סחנין שהפגינו בצורה שקטה ומתורבתת זו הבדיחה הכי טובה בעיר. יש לה ם, כנראה, זיכרון קצר. הלוואי שהיו אזרחים שקטים ושומרי חוק. היינו שמחים לשתף איתם פעולה, לכבד אותם, להגן עליהם. אבל הם, במקום להושיט לנו יד לשלום, יצאו מולנו והסתערו עלינו באלימות קשה. אולי אפילו היו להם סכינים במכנסיים. מה שבאמת התרחש באירועי אוקטובר אנחנו יודעים בדיוק כמו שהערבים יודעים. דבר אחד ברור לכולם: אף אחד מהם לא יצא אל הצומת, באותם ימים, כדי לקטוף רקפות".­ איך אתה מסביר לעצמך את הסתבכותך?"במהלך השירות רכשתי המון חברים והמון שונאים. היו שוטרים שפחדו ממני. אמרו שיש לי נוכחות בולטת מדי. לכן, כשהגעתי לבית המשפט, להארכת המעצר, אמר לי עורך דיני: 'גיא, תוריד פרופיל. אפילו בהופעות שלך עכשיו, בבית המשפט, אתה מושך אש'".סייעו בהכנת הכתבה: אבי אשכנזי, חיים אזולאי ואור הלר. קטע מחקירתו של רפ"ק גיא רייף בוועדת אור השופט תאודור אור: "כמה כדורים אתה ירית חי, מחסנית אחת או שתיים?".רייף: "לא, פחות מאחת ומחסנית קצרה".פרופ' שמעון שמיר: "רציתי לשאול אותך באופן כללי יותר על סגנון הפעולה שלך. עד עכשיו שמענו ממפקדים שפעלו בצורה קצת אחרת. הם פה פיצלו כוחות, הם נתנו הוראות, הם פיזרו כוחות משנה, הם החליטו על כל אחד מתי הוא יורה ובמה, ואתה, לפי המילים שלך, אתה אומר: 'אני לקחתי נושא כלים' (הכוונה למוסה גדיר, רכז חקירות במשטרת משגב ­ ש.מ), השתמשת בביטוי הזה, ודהרת למקום ואתה בעצמך יורה גז, בעצמך יורה גומי, בעצמך יורה באוויר, בעצמך יורה חי לרגליים. איזו מין פעולה אינדיבידואליסטית כזאת שהיא קצת חורגת מדפוסי הפעולה, לא?".רייף: "אני לא חושב. בגדול, הסתובבתי באזור התחנה וניהלתי את העניינים בגדול, אבל כשאני יושב במשרד ומקבל דיווח משוטרת שהיא במצוקה, אני לא יכול להרשות לעצמי לשבת במשרד ולתת הוראות. מחובתי לצאת לנקודה שיש לשוטר בעיה. ואני נוהג ככה בכל אירוע".השופט סהל ג'ראח: "טוב, השאלה שלמעשה נשאלת עליה, ואני רוצה בכל זאת לשאול שוב כי היא מאוד מפריעה: איזה הסבר יש לך שבאותו מקום שבו ירית, לדבריך, על אדמה מישורית כמעט, נפגעו אנשים שנהרגו? יש לך איזה הסבר?".רייף: "לא. אין לזה הסבר. לא ראיתי אנשים נופלים. לא ראיתי אנשים נפגעים. בוודאות. בוודאות בנקודה שאני יריתי, בצורה שאני יריתי, אף בן אדם לא נשרט". מה קורה במחוז הצפוני? חמישה מקציני המחוז הצפוני של המשטרה איבדו בשנה וחצי האחרונות את מקום עבודתם עקב חשדות למעשים פליליים. כל החשודים היו מועמדים לקידום גבוה. כולם כופרים בחשדות כלפיהם, אבל עזבו, לבסוף את תפקידיהם.סנ"צ אהובה תומר, מפקדת תחנת נהריה (שאף פיקדה על רייף תקופה קצרה), הושעתה מהשטרה בספטבמר 99'. מכתב האישום שהוגש נגדה לבית המשפט המחוזי בחיפה, לפני כשלושה שבועות, עולה כי ניצלה לרעה את מעמדה וחילצה כספים רבים מצעיר חולה נפש שהיה תלוי בה ובבן זוגה. תומר כופרת בההאשמות נגדה.נגד פקד שמעון מלכה, סגן מפקד יחידת הסיור של מרחב גליל, הוגש לפני מספר חודשים כתב אישום שלפיו הוא וידידו איתן רודקו סייעו לסוחר סמים בנהריה. החוקרים טענו שמלכה דאג להעביר לאנשיו מידע על מיקום המארבים של שוטרים בצפון כדי שסוחרי הסמים יוכלו לעקפם. הנאשמים כופרים בהאשמות.רב פקד מאיר פרסקו, סגן מפקד הימ"ר של משטרת חוף חיפה, נעצר בחשד שקיבל טובות הנאה מעבריינים. פרסקו, המכחיש את החשדות המיוחסים לו, היה "הבן המועדף" של מפקד המרחב, ביקש להתפטר מהמשטרה ויושב כבר כמה חודשים בביתו. טרם הוגש נגדו כתב אישום. מוטי בן­עטר, קצין חקירות ותיק ומוערך ממשטרת חדרה, נעצר לפני שמונה חודשים בחשד ללקיחת שוחד וטובות הנאה תמורת מידע שנתן לבעלי מכוני ליווי על פשיטות משטרה. טרם הוחלט אם יוגש נגדו כתב אישום, והוא נתון במעצר בית.