יחס ישיר בין כמות הצל"שים וגודל התקלה הקרב בתל פאחר לא תוכנן להיות קרב הירואי, פשוט הפך לכזה, אחרי שמסיבה לא ברורה, מג"ד 12 מוסה קליין, החליט לשנות את התוכנית המקורית אורי שמחוני 24/04/01 מעשי גבורה אישיים אינם חלק מהתכנון הצבאי. מעבר להיות שדה הקרב מסוכן מעצם מהותו, בנויה תוכנית המלחמה על מקדמי בטחון סבירים, ועל ביצוע קפדני, מהיר ונחוש. יש יחס ישיר בין כמות הצל"שים וגודל התקלה. הקרבות שנכנסו להיסטוריה שלנו כקרבות גבורה, הפכו לכאלה. הם לא תוכננו להיות קרבות הרואיים. קרבות אחרים, שהתנהלו בדיוק כפי שתוכננו, כאשר המשימה הושגה במהירות ומספר הנפגעים היה קטן יחסית, נכנסו להיסטוריה כעוד קרב אחד.כיבוש רמת הגולן ב­67' היה התקפה חזיתית על מערך מבוצר וללא הפתעה. הביצורים האיתנים היו פרי אחזקת מערך צבאי פרוס משך שנים רבות, ותקריות אש רבות, שרק חיזקו את קו ההגנה הקדמי. הפתעה לא היתה, כי רמת הגולן נכבשה אחרי סיני ואחרי יהודה והשומרון ואחרי חילופי אש כבדים שנמשכו מספר ימים. הבעיה שעמדה בפני המתכננים היתה למצוא את נקודות התורפה במערך הסורי ודרכן לפתח את ההתקפה.חטיבת גולני הכינה שתי דרכי פעולה אפשריות, האחת לעלות לרמה"ג מדרום דרך תל­קציר ­ תאופיק, השניה, שבוצעה בפועל, דרך צפון רמה"ג. לשתי הדרכים היתה תוכנית יום והיתה תוכנית לילה.נקודת ההבקעה נבחרה במקום בו אין צורך להתגבר על מכשולים קרקעיים, ואשר אינו נשלט באש שטוחת מסלול על ידי המוצבים הסורים, למעט מוצבון בחריאת.ההתקפה היתה התקפת יום, כאשר הראות מלאה, דבר שאיפשר לסורים לרכז את כל האש תלולת המסלול שלהם על נקודת ההבקעה. חטיבה משוריינת 8, בפיקוד אלוף אלברט הנדלר ז"ל, עלתה ראשונה ופנתה ימינה לכיוון קלע. גולני נעו בעקבות חטיבה 8 והמשיכו ישר, גדוד 12, לכיוון תל פאחר ובעקבותיו גדוד 51, שפנה בציר הפטרולים הסורי שמאלה לכיוון תל­עזזיאת.מוצב, מוגן ככל שיהיה, תמיד יהיו בו נקודות תורפה. החלק הפחות מוגן יהיה תמיד הכניסה האחורית, דרכה נכנסים ויוצאים חיילים, אספקה, כל שיגרת חיי המוצב.התוכנית היתה לנוע מחוץ לטווח האש שטוחת המסלול, לבוא מהמימד הצר ומהעורף ולהבקיע דרך הכניסה האחורית, משם לגלוש לתעלות הלחימה ללחימה ביעד מבוצר, בתרגולות הנלמדות בצה"ל עשרות שנים.בשלב התיכנון נחשב תל­עזזיאת ליעד הקשה ביותר. גבעה שחורה ומסולעת מבוצרת היטב ושולטת על סביבותיה, שהטילה חתיתה על ישובי הגליל העליון שנים רבות.גדוד 51, בפיקוד תא"ל (מיל.) בני ענבר, עם הסמג"ד אלוף (מיל.) אמיר דרורי ומ פקד פלוגת החוד, אלוף (מיל.) אורי שגיא, כבש את תל­עזזיאת בדייקנות, מהירות ומינימום נפגעים.בתל פאחר התפתחו הדברים אחרת: הגדוד היה אמור לחצות את דרך הפטרולים, להמשיך ולטפס לתוואי ההטייה הסורי, לנוע קטע קצר על תוואי ההטייה ולהמשיך ולטפס לציר הנפט, על ציר הנפט, לפנות צפונה ולתקוף את תל פאחר מלמעלה למטה, ומעורפו.איני יודע מה קרה באותו רגע, ובאותו מקום, יש יותר מגירסה אחת. בכל מקרה, מוסה קליין ידידי, מג"ד 12, החליט לשנות את התוכנית. הוא ויתר על המשך התנועה בציר המתוכנן, נע במהירות צפונה על תוואי ההטייה הסורי מתחת לתל פאחר, ותקף את התל חזיתית, מלמטה למעלה, דרך הגדרות והמוקשים. אולי התקשה למצוא את נקודת היציאה מתוואי ההטייה, אולי היתה זאת האש הסורית שהחלה לרדת על הגדוד, שגרמה לכך שירצה לקצר זמנים, אולי משהו שאיננו יודעים. מוסה היה מפקד אמיץ, מאותם טיפוסים שלא שואלים יותר מדי שאלות. הוא היה המפקד, הוא שקל ולקח החלטת מפקד לפי קריאת הקרב שלו באותו זמן ומצב.הקרב שהשתבש הוכרע על ידי מעשי גבורה של בודדים ­ מוסה, אלכס, ורדי, שמיל, ויסלחו לי חיילים נוספים, כולם לחמו באומץ. בסופ ו של דבר היה זה כח סיירת גולני בפיקודו של רובקה אליעז, שנפל כסמח"ט גולני ביום הכיפורים ועמו קודמו בתפקיד תא"ל (מיל.) דוד כהן, כאשר עליהם מפקד הסחמט תא"ל (מיל.) משה גת שסיימו את כיבוש התל.המלחמה הסתיימה יום אחרי, בקונייטרה. למחרת קרא לי המח"ט אלוף (מיל.) יונה אפרת ושאל אם אני בטוח שהציר של מוסה היה עביר. ידעתי מה תהיה התשובה, במהלך הקרב כבר הגיעו כלי רכב שטיפסו מתוואי ההטייה לדרך הנפט והגיעו לתל פאחר מאחור, בהתחלה גולדה, אחריו הסיירת, אח"כ הסמח"ט. אמרתי ליונה, בוא נבדוק, הג'יפ בחוץ. נסענו למקום, יונה, ורדי ואני. הגענו לנקודה על תוואי ההטייה, בה פנה הגדוד צפונה. עלינו משם ישר לציר הנפט. הציר היה עביר. השאר להיסטוריונים ואת מה שאיננו יודעים לא נדע כנראה, לעולם.