הטראנס הטוניסאי בקרית- מלאכי רוקדים נגד דיכאון ומגרשים שדים בטוניסאית קרן צור 10/05/01 אם יש לכם סבתא טוניסאית, כדאי שתשאלו אותה על מוזיקת "אסיד". סביר להניח שהיא שמעה על טראנס של ריקוד עד אובדן חושים הרבה לפני שמישהו בת"א ידע מה זה. "האסיד" של סבתכם נקרא בטוניסאית "סטמבאלי", טקס עתיק יומין שמטרתו המוצהרת היא גירוש שדים ומלחמה בדיכאון, המנוטרל באמצעות תחליף אותנטי לפרוזק המוכר ­ נגינה רועשת בקצב רצחני שנועדה לגרום למטופל לרקוד דקות ארוכות ללא הפסקה עד שהוא מגיע למצב של עילפון ואיבוד הכרה.זקני העדה מאמינים שבעזרת הריקוד המטורף והמוטיבים הפולחניים הנלווים, החולה מטהר את עצמו מאנרגיות שליליות ומהצרות שתקפו אותו ובא לציון גואל. נשמע לכם הזוי? בקרית­מלאכי, העיר ששלחה את הנשיא השמיני למשכן, תגלו שטקס הסטמבאלי פופולרי הרבה יותר מהחידושים האחרונים ברפואה האלטרנטיבית ובמדע הפסיכיאטריה. החלום והגחלת אני נוסעת לקרית­מלאכי לפגוש את סילבן מימון, ,48 מי שנחשב לאוטוריטה מוסמכת במדעי הסטמבאלי. אל מימון אני מגיעה בעקבות קלטת מחתרתית שמסתובבת בימים אלה באזור הדרום ואשר הגיעה בדרך לא דרך למערכת. הקלטת הזו, בכיכובם של מימון ושל להקתו, מועברת מיד ליד, בין משפחות וחברים, מוקרנת במכשירי וידאו ביתיים ומתעדת מראות המוכרים לבוגרי חופי גואה וקופנגן.את רוב שעות היום מבלה מימון בקונדיטוריה הפרטית שלו. בערבים הוא מתפנה לשואו האמיתי. תשכחו מנגני השמחות המוכרים לכם בסגנון "מוכרחים להיות שמח". את מימון לא תתפסו מחלטר בחתונות או מאלץ את האורחים לעזוב את המנה העיקרית ולהצטרף לרחבת הריקודים. מימון והלהקה הקטנה שלו מגיעים בהזמנה לאירועים בבתים פרטיים, לערוך את טקס הסטמבאלי בחינות או לעזור לחולים הזקוקים לו.מימון מקבל את פני בחיוך רחב ובכפכפי אצבע. המפגש מתקיים בתחנת טוטו במרכז העיר, ועל אף שמימון תופס שולחן צדדי, אנשים לא מפסיקים לגשת אליו. הקריירה השנייה שלו החלה לאחר שאביו הצדיק ­ בר סמכא בענייני הסטמבאלי ­ הלך לעולמו לפני כשנתיים. הג'וניור חלם אז חלום (שיפורט בהמשך) שבו קיבל הוראה לשמור על הגחלת."הנגינה זה דבר שעבר אצלנו במשפחה בירושה", מבאר מימון, "סבא שלי היה מתופף בחתונות בטוניס, שם היה נהוג שהכלה והחתן יוצאים לרחוב, ואחריהם צועדים בני משפחה וחברים שנושאים את עוגת הכלולות, ואת כל השיירה היו מלווים מתופפים. אבא שלי, על אף שהיה חירש, ניגן על חליל וחיבר שירים שעד היום אני שר באירועים שאני מגיע אליהם בבר מצוות, בחינות ובחתונות".­ למי מיועד הטקס?"יש אנשים שנקלעים למשברים בגלל הצרות שלהם ונכנסים למצב של דיכאון. יש מקרים של אנשים שאיבדו את השפיות או סובלים מבעיות שונות: הם רואים שדים, שומעים קולות, לא מצליחים להירדם בלילות. אנחנו מגיעים לבית של החולה, במקום שבו צריכים את העזרה שלנו, ומוציאים אותו מזה".­ מה בדיוק כולל הטקס?"אני מנגן על טמבור, תוף מצרי גדול, ואיתי מגיעים הבן שלי, שמנגן על חליל, נגן דרבוקה ורקדנית. המשפחה של החולה מזמינה הביתה אורחים, קרובי משפחה ושכנים ומכינה אוכל טוניסאי מסורתי. אני מביא בכור, שזה אבנים שזורקים לאש, והעשן שיוצא מטהר את הבית". השד והתרנגולת הקונספט של הטקס ההזוי ברור מאוד: לאחר שכל האורחים מתכנסים, סילבן והלהקה שלו מתחילים לנגן ולשיר. כולם מורחים חינה על הידיים, ומישהי עוברת עם קערה מדיפת עשן שבה אבני הבכור בוערות ומפזרת את העשן בבית. בתחילת הערב האורחים יושבים לשולחן ומתכבדים בפשטידות טוניסאיות ובסיגרים, והלהקה מנגנת שירים בערבית. במהלך הערב מתחילים לנגן את שירי הסטמבאלי ברעש מחריש אוזניים. האורחים מצטרפים בריקוד ובמחיאות כפיים סוערות, והרקדנית שמגיעה עם הלהקה רוקדת עם החולה. קצב הריקוד הולך ומתגבר עם המוזיקה. החולה מנער את ראשו לצדדים, זורק את גופו קדימה ואחורה, מתנתק מהסביבה ורוקד בטירוף מוחלט עד לאפיסת כוחות. בקלטת נראית הרקדנית פונה לאשה מבוגרת על כיסא גלגלים ומתחילה לרקוד איתה. האשה מנופפת ידיים באוויר, אוחזת בראשה ומנענעת את פלג גופה העליון. צריך לראות כדי להאמין.מימון: "אנחנו מתחילים לנגן ולשיר שירים מיוחדים עם האורחים. תוך כדי הריקוד אני מסובב סביב הראש של החולה מלח ופחם, שמוציאים את הצרה. החולה רוקד איתנו ונכנס לטראנס של הריקוד, הוא לא שולט על עצמו ורוקד עד שהוא נופל על הרצפה. זה כמו הצ עירים של היום, שיש להם את הריקוד של אסי".­ אתה מתכוון לאסיד?"כן, כמו שרוקדים הצעירים שנוסעים להודו. זאת אותה המוזיקה, אבל אצלנו יש דרבוקה ובנדור ולא גיטרה חשמלית שהיא מוזיקה שהמחשב מנגן. יש עוד הבדל, שאצלם אין דיבורים, ואצלנו מדברים עם השדים שיעזבו את הבנאדם".­ שדים?"יש שדים. קשה לי להסביר את זה למי שלא מכיר אותם, אבל מי שמכיר אותם יודע. בכל טקס אנחנו מדברים עם השדים האלה, אנחנו שרים את השירים המיוחדים שלהם ורק אז מבקשים מהם בקשות".­ אילו בקשות, לדוגמה?"תלוי מה המטרה של הטקס. אם אנחנו מגיעים לעשות חנוכת בית אז אנחנו מדברים על לבם. מסבירים להם שיש כאן אורחים חדשים בבית, אנשים טובים, ידידים שלהם. היה מקרה של בחור שגר במושב ליד אשקלון, שבוקר אחד התעורר עם עקמת קשה, לא יכול ליישר את הגב. אמא שלו הזמינה אותנו כדי שנטפל בו. התחלנו את הטקס, והרקדנית נעצרה לפתע באמצע הריקוד ושאלה את החולה: למה זרקת אבן עליהם? הוא לא הבין למה היא מתכוונת. בעיניים עצומות היא הובילה את כולנו לשירותים בחצר הבית, ואז הבחור נזכר שהוא זרק לשם אבן. האבן פגעה בשד, ובאותו הלילה השד זר ק בחזרה את האבן על הגב של הבחור, וזאת הסיבה שהתעקם לו הגב".­ מה עשיתם?"ביקשנו סליחה מהשדים. שחטנו תרנגולת, פיזרנו חינה וסוכריות ודיברנו על לבם. אמרנו להם שזה בחור טוב וישר שלא התכוון לפגוע בשדים. רקדנו ושרנו עד שהשד יצא. אחרי יומיים, הבחור קם בבוקר כאילו כלום לא קרה". דג מקוצץ אל תטעו במימון. למרות המוניטין הנרכש, מבחינתו לא מדובר בביזנס. גם הרופאים במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי לא צריכים להיכנס לפאניקה."אני לא רופא", אומר מימון, "אם יש למישהו שבר ברגל, אני לא יכול לעזור לו. אני יכול לעזור רק לאנשים שנכנסו לדיכאון".­ הטקס הזה הוא בעצם תחליף לטיפול תרופתי?"מה שהתרופות עושות לבנאדם, הן מרגיעות אותו, אבל הן לא פותרות את הבעיה מבפנים. אנחנו מוציאים ממנו את הרעל, מנקים אותו מהשדים. בנאדם שמגיע למצב כזה תוך כדי הריקוד, מאבד שליטה לחלוטין. הוא מתפרק ובוכה בלי סוף, אבל לבכות זה טוב, כי זה מוציא את הרעלים החוצה. לפעמים אנחנו רואים בחורה בוכה, ואנחנו רוצים להרגיע אותה, שתפסיק לבכות. אסור לעשות את זה, זה טוב לבכות. ראית פעם אתיופי בוכה?".­ לא."הם בוכים מאוד יפה, הם מדברים תוך כדי הבכי וזה נשמע כמו שירה. בכלל, כל עדה והבכי שלה. יש עדות שלא מקובל אצלם לבכות. אולי זאת הסיבה שהלוויות של אשכנזים הן מאופקות יותר".­ הסטמבאלי הוא טקס רק של טוניסאים?"מזמינים אותי בעיקר טוניסאים, ולפעמים גם מרוקאים. בכפרים בטוניס ובמרוקו עוש ים את הטקס הזה, ואת רואה אנשים רוקדים כל הלילה בלי להפסיק, מסתובבים סביב עצמם במשך שעות, מנותקים מהעולם, ואת שואלת את עצמך, איך הם רוקדים כל כך הרבה זמן בלי להפסיק".­ יכול להיות שהם על אקסטה."אין סמים, זה הכל בא מבפנים. זה גם מה שאני רוצה להגיד לצעירים: סמים נותנים לך להרגיש טוב, ואחרי זה אתה צריך כל הזמן סמים כדי להרגיש טוב. בסטמבאלי הפורקן הוא טבעי, אתה יוצא מהדיכאון בעצמך".­ אתה חושב שהסטמבאלי יכול ללכת גם בת"א?"הלוואי שישמעו בקולנו ויבינו שאפשר לרקוד בטראנס גם בלי כדורים. אבל לאנשים שלא מכירים את זה זה ייראה מוזר. אולי זה כמו להתרגל לאוכל של טוניסאים, לעריסה, לדוגמה. מי שלא מכיר את הטעם בהתחלה לא אוהב, אבל אחר כך מתרגל. כאן ישנו גם העניין של האמונה. אנשים כל הזמן שואלים אותי אם זה אמיתי, אז אני אומר להם: 'אומרים שללכת לבית כנסת זה מצווה, איך אתם יודעים שזה אמיתי? תנסו ותדעו. אולי זה יעבוד, אולי לא, במקרה הכי גרוע ניסיתם'".­ אני יכולה לערוך טקס כזה לבד בבית?"מי שלא מכיר את הטקס, יהיה לו קשה להתחבר אליו. אבל אנחנו גם מנגנים בשביל לעשות שמח בכל מיני אירועים כמו בר מצוות או חתונות. לחינה שלך אני אבוא. אם את רוצה ברכה בבית, יש דברים אחרים שאת יכולה לעשות. תשחטי תרנגולת בכניסה לבית, תטבלי את היד בדם שלה ותטביעי חמסה על הקיר. זה מביא ברכה. אפשר גם לקחת דג, לקצוץ לו את הזנב ולתלות בכניסה לבית, גם זה מביא ברכה". השד המקורזל אחד מתחומי ההתמחות של מימון הוא טיפול בלב שבור. "היתה לי פציינטית שאחרי שהחבר שלה עזב אותה, היא הסתגרה בחדר שלה וסירבה לצאת מהמיטה. לא רצתה לאכול ולשתות. הרגליים שלה נהיו רזות כמו מקלות, והמשפחה הזמינה אותי. שמתי לה חינה עם הרגליים וזרקתי דרך החלון. בירכתי אותה בברכות, וכל הזמן אמרתי לה שהיא תהיה בריאה. הכנסנו חיים ושמחה לבית, וזה מה שהבחורה היתה צריכה. מגיעים אורחים, שרים, רוקדים, אוכלים פול, אז זה משפיע על מצב הרוח של הבחורה".לא נראה לי שאם חבר שלי היה זורק אותי וחברות של אמא שלי היו אוכלות פול בסלון זה היה משפר את מצב רוחי, אבל כנראה שעם עובדות אי אפשר להתווכח. מימון ממשיך: "הבחורה רקדה איתנו עד שהיא נפלה על הרצפה בלי להרגיש אם רואים לה את התחתונים. כל העצב והרעל שלה יצאו באותו הערב".­ כמה אתה גובה בעד טיפול כזה?"האנשים שמזמינים אותי אליהם הם אנשים פשוטים ועניים. אצל העשירים, אם האשה תיכנס לדיכאון, הבעל ייקח אותה למופע קברט ואולי זה יעבור לה. אצל העניים אני מגיע ומשנה את האווירה בבית. הייתי כבר בכל הארץ ­ בדימונה, בנהריה, בנתניה, בעכו. איפה שצריך אותי , אני שם את הדלק במכונית ומגיע. אני אומר לאנשים, 'תשלמו לי כמה שאתם יכולים', אני עושה את זה בתור מצווה, לעזור למי שאני יכול ולהמשיך את הדרך של אבא שלי. שלושה ימים אחרי שאבא שלי נפטר, נתתי לבן שלי לנסות לנגן על החליל. הוא מעולם לא ניסה לחלל ולא ידע לנגן. באותו הלילה אבא שלי הופיע לו בחלום ולימד אותו לנגן. למחרת, בשבת בבוקר, אני ואשתי ישבנו ושתינו קפה, ופתאום שמענו צלילים של נגינה מהחדר שלו. חשבתי שאני שומע את אבא שלי מנגן. באתי לחדר של הבן, ואמרתי לו שאני צריך שהוא יבוא לנגן איתי באירועים. לילה אחרי זה הופיע לי בחלום שד נמוך עם שיער מקורזל לבוש כולו באדום. הוא נתן לי שתי סטירות ואמר לי בערבית: 'תמשיך לנגן בדרך של אבא שלך'". דרעי הקטן בקרית­מלאכי כולם מכירים את מימון ואת סגולותיו. סקר רחוב קצר בין עוברים ושבים מגלה שאין אחד שלא מכיר את "מימון מהמאפיה שמגרש שדים". מימון מתמוגג מהמחמאות ומכוון הכי גבוה. "אם תגידי לקצב הנשיא זה שמחלל, הוא כבר ידע. הוא והמשפחה שלו היו בחינה שעשינו בשכונה של הכורדים עוד לפני שהוא נהיה נשיא".חלק בלתי נפרד מהצוות של מימון הוא נגן הדרבוקה, רמי עטיה, שכולם בעיר קוראים לו "דרעי הקטן". עטיה הוא תחנת ממסר של איש אחד, חיישן פוליטי זריז שמעורב בכל מזימה פוליטית וחברתית בעיר. לפני כשנתיים, כשערוץ הכבלים החליט לבטל את הערוץ הטוניסאי, החליט עטיה, כבן גאה לעדה, לארגן עצומה ולאיים בחרם צרכנים עדתי.זכות הדיבור לעטיה: "אנחנו מנגנים על הכלים המיוחדים: על הזוקרה (חליל), על הבנדור (תוף), על דרבוקה ועל סקסק ­ מצילתיים גדולים, שרק הרעש שהם עושים זה רעש של גירוש שדים. הרקדנית שמגיעה איתנו לאירוע, איגט, היא אלופה בריקוד הסטמבאלי. היא לא עוזבת את החולה עד שהוא מגיע למצב של עילפון, ויש לה חושים מיוחדים: היא מנענעת את הראש של החולה, יודעת לגלות בדיוק איפה השד נמצא".­ יש אירוע שזכו ר לך במיוחד?"פעם נסענו לטפל בחולה ברמלה, ואני ממש נבהלתי. החולה רקדה בקצב רצחני, התחילה לדבר, לצרוח ולהוציא קולות לא אנושיים. פתאום התפוצצה המנורה בחדר. חבר שלי, שהגיע פעם ראשונה לטקס, כמעט השתין במכנסיים. היה מקרה נוסף של נהג מונית שהזעיק אותנו לאחר שאשתו קיבלה שיתוק. עשינו את הטקס בחצר של בית כנסת, ואחרי יומיים היא שוב יכלה ללכת. היתה מרוקאית שהבן שלה נכנס לדיכאון, ואנחנו הוצאנו אותו מזה. אנחנו עוזרים לכולם, באים לעזור גם לאשכנזים, לכל מי שצריך אותנו. ככה לימדו אותנו".­ אתה ממליץ לאנשים לעבור את הטקס?"צריך קודם כל להאמין בטקס. רק אם אתה מאמין, אתה מקבל בחזרה. גם הרפואה האלטרנטיבית זה הכל אמונה. ישנה האמונה בשדים, שמאמינים שאם אתה שוטף את הבית באמצע הלילה, או אם זרקת חפץ, אתה יכול לפגוע בשד, שינסה לפגוע בך חזרה".­ אתה מאמין בשדים?"תראי, מאז ששלמה המלך קילל את השדים, אין שדים בארץ ישראל, אבל בחו"ל יש שדים בוודאות. אני בחור דתי וקורא בזוהר, ואני יכול להגיד לך שאדמת ארץ ישראל זה משהו אחר, כי ה' שוכן בה. בכל העולם יש מלאכים, שהם שליחים, אבל יש מלאכים טובים ויש מלאכי חבלה".­ איפה יש ריכוז של מלאכי חבלה ושדים?"בדיוק היום קראתי חידוש של המהר"ל מפראג, שאומר שהם נמצאים איפה שנמצאים שונאי ישראל: גויים, ישמעלים ואדומים. בקיצור, בכל המדינות שמקיפות אותנו. תשאלי אנשים מסוריה, או שתפתחי ערוץ ,29 ותראי שהם עושים את הטקסים לגירוש שדים. שם יש אווירה חזקה של טומאה". ­ בסיני יש שדים?"לא, סיני זה שלנו".אמנון חדד, יו"ר איגוד עולי טוניס וסגן ראש עיריית קרית­מלאכי לשעבר, מעיד: "הסטמבאלי זה טקס עתיק מאוד, שהמאמינים הוותיקים בעדה מאמינים שהוא עוזר לרפא מחלות נפש. הייתי בטקס כזה מספר פעמים, וקשה להסביר את זה למי שלא היה. אתה רואה את החולה רוקד עד שהוא מאבד צלם עצמו, אבל בסיום הטקס הוא חוזר לעצמו, בריא ושלם. יש לטקס ביקוש גדול, ומזמינים אותם להרבה אירועים, לא רק לרפא ולעזור לאנשים בבעיות שלהם, אלא גם לחינה, שזאת סיבה למסיבה. בחתונות כבר לא עושים את זה, כי החתונות של היום מודרניות וזה לא מתאים. החינה זה טקס יותר מסורתי ויותר משפחתי ומצומצם, ושם זה מתאים יותר, כי השירים הם בערבית".­ ערכת פעם טקס כזה בעצמך?"אני לא השתמשתי, א בל זה עניין של אמונה. בחינה שלי לא עשיתי סטמבאלי כי התחתנתי עם אשכנזיה".­ איך אשתך הגיבה כשהיא ראתה את הטקס?"כמובן שבפעם הראשונה שהיא ראתה את הטקס היא מאוד התרגשה והופתעה. מי שלא מכיר את הסטמבאלי יכול להיות בשוק".­ גם אתה הופתעת ממנהגים במשפחה של אשתך?"אצל האשכנזים אין הפתעות".