אחים בדאנס ואלה, אם לא זיהיתם, האחים ברקן - אייל, הסלבריטאי הבכיר בין השניים, תקליטן על ואחיו אורן, בוגר כלכלה, מינהל עסקים וגואה, ודי.ג'יי פורח בזכות עצמו טל פרי 25/05/01 גם אחרי שעתיים במחיצת שני האחים לבית ברקן קשה עד בלתי אפשרי להניח אצבע על הדמיון המשפחתי ביניהם. הם שונים לחלוטין במראה החיצוני, באופי ובהתנהגות, ואולי זה כל הקסם. אייל ברקן, תקליטן­על מושמץ אמנותית אך משגשג להפליא כלכלית, הוא המופנם והחולמני מבין השניים. אורן, בוגר תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים ודי.ג'יי פורח בזכות עצמו, הוא איש התכל'ס. אייל מגיע על טוסטוס, וברגע שהוא מסיר את הקסדה הוא ממהר להודות: "אני נראה כמו שליח". אורן, שבדיוק סיים טיול עם שני הכלבים, לובש גופייה ומכנסיים צבאיים ונראה יותר כמו גולש אתלטי שהגיע מחוף הים המרוחק כמה עשרות מטרים מדירתו. ובכל זאת, שונים ככל שייראו ויתנהגו, הפכו האחים ברקן למותג הכי לוהט בשוק הדאנס המקומי.עד לפני שנה וקצת אייל היה הכוכב שבפרונט ואורן טיפל בביזנס ותמך מאחור. עכשיו הם כבר שני יוצרים עצמאיים. לפני חודש הוציא אורן דיסק שני, Electronic Sound"", ועכשיו מוציא אייל את הדיסק החדש שלו, V.I.P"". בנסיבות נורמליות זו היתה תחרות צמודה על אותו פלח שוק, אבל האחים ברקן לא ממש עונים להגדרת הנסיבות הנורמליות. אם כבר הגדרה, הם הופכי ם לאט ובטוח לדצים של הדאנס.אייל, בן 31, הוא עדיין המוכר והחשוף יותר תקשורתית. התקליטן הישראלי הראשון שמכר אלבום פלטינה עם "בוקר טוב ישראל", הוציא את הטראנס מהמועדונים והביא אותו לילדים תחילה ואז להמוני בית ישראל. בר מצוות, בתי ספר, ערוץ הילדים, במות בידור. ברקן לא בחל בכלום, ותוך כדי גם הגה ויצר את סגנון הנצחונות שהפך לסמלו המסחרי. דאנס מלודי במיוחד, קליט ונוח ללעיסה, ששילב במיומנות ציטוטים מסרטי בורקס לצד צלילי דרבוקה ושאר תבלינים ים תיכוניים שהתחבבו גם על קהל שמעולם לא ראה את אלנבי 58, זכר מועדון לברכה, מבפנים. כשאייל עלה במהירות מעמדת בליין חובב מועדונים לעמדת די.ג'יי וגיבור תרבות, אורן, בן 29, בילה להנאתו במזרח הרחוק. לכמה חודשים אף השתקע בחוף גואה בהודו, שם קיבץ סביבו קהל לא קטן של תרמילאים שנהרו למסיבות ואירועים שאותם ארגן ובהם תקלט במרץ. אז גם שמע לראשונה שאחיו הגדול הפך לאליל המונים. "חבר'ה היו באים אלי לגואה ומספרים לי כל הזמן כמה אייל גדול בארץ", הוא משחזר. "אמרו לי: 'אחיך מלך, הוא משגע את המדינה', ואני הייתי גאה. בטח גאה. למרות שעד שחזרתי לארץ וראיתי בת כל'ס מה קורה איתו לא הבנתי עד כמה הוא נהיה גדול". ­ והופתעת? "אייל הוא טיפוס של ג'וקים בראש. בתור ילד היה לו קטע של שחמט והוא נהיה אלוף בזה. כשהוא מחליט שהוא אוהב משהו הוא הולך עד הסוף, וידעתי שזה יהיה ככה גם בקטע של המוזיקה. באותה מידה אני מודע לזה שאם מחר בבוקר הוא יתאהב במשהו אחר לגמרי, הוא יכול להפסיק להיות די.ג'יי". אייל: "זה נכון, למרות שקשה לי לחשוב על זה עכשיו. אהבה יכולה להוציא אותי ממוזיקה. היתה לי עד לא מזמן אהבה שנמשכה שמונה חודשים, וקלטתי כמה זה עצר אותי בתחום היצירתי. כמעט לא יכולתי לתפקד באולפן כשהייתי איתה". האחים לבית ברקן נולדו בחיפה, וגדלו תחת עינו הפקוחה של אב שהיה סגן אלוף בקומנדו הימי לפני שהשתחרר ופתח עסק לייצור מערכות מיזוג לבתי עסק גדולים. למרות הרקע הפטריוטי, שניהם לא ראו בצבא דרך חיים נחשקת. אייל שוחרר לחלוטין משירות צבאי בגלל בעיות רפואיות. אורן השתעשע במחשבות על שירות קרבי, אך בהתקרב רגע האמת נטש אותם לטובת שירות כמש"ק שלישות קל"בניק. "פתאום הבנתי שכל החברים שלי הולכים להיות ג'ובניקים", הוא מסביר, "אמרתי לעצמי: 'מה, אני לא אראה א ותם שלוש שנים?'. אז מצאתי תפקיד שהלם יותר את שאיפותי החברתיות". ­ ואיך מגיב אב, איש קומנדו לשעבר, ששני בניו מחליטים שהם רוצים לתקלט כשיהיו גדולים? אייל: "בוא נתחיל מזה שעברו כמה שנים טובות עד שהגענו למה שאנחנו עושים היום, אבל בגדול זה נכון שהיתה תקופה של חיכוכים עם ההורים. זה לא היה בגלל שלא רצינו קריירה צבאית, אלא בגלל דברים הרבה יותר פרקטיים כמו 'מה יגידו השכנים', כי לשמוע טראנס בפול ווליום באמצע הלילה זה לא דבר שהתקבל בברכה. כשהתחלנו ללכת למועדונים עוד לא ידעו מה זה טראנס. שמעו אסיד, ובחנויות לא יכולת למצוא דיסק אחד של המוזיקה הזו. זה נחשב פריט נדיר לאספנים. משהו שרק קומץ תקליטנים היו מייבאים מחו"ל על ויניל. נכנסתי לקטע בראש של אספן. הייתי חורש את הארץ ומחפש טראקים. הרבה לפני שהפכתי לדי.ג'יי ויוצר הייתי ידוע כמי שאצלו בבית יש האוסף הכי גדול בארץ של קטעים למועדונים, ודי.ג'ייז שהיו באים מחו"ל היו שומעים עלי ובאים אלי הביתה לשמוע קטעים. אני לא מדבר על אנשי עסקים עם חליפות, אלא על טיפוסים עם מראה מאוד מפוקפק ורסטות על הראש. משהו שאמא שלי לא ממש ידעה לעכל, שלא לדבר על זה שהיינו עושים ארוחות שחיתות וגומרים לה את כל מה שהיה במקרר. אז כן, היו סצנות של: 'אנחנו לא מוכנים לזה יותר'". אורן: "זה עבר להם אחרי שאייל קיבל כתבה גדולה ראשונה בעיתון, ואז היתה הופעה ראשונה שלו בטלוויזיה. פתאום הוא הפך מהבן שעושה רעש לשכנים לבן שכותבים עליו בעיתון. זה היה שינוי מאוד משמעותי. היום ההורים שומרים את כל הכתבות עלינו". ­ אייל, זה נכון שבמשך חצי שנה עבדת כפקיד בעירייה בראש העין? "כן, זה נכון. אני לא מתבייש בזה ולא מנופף בזה. לא עשיתי את זה בשביל כסף או עניין. חסרה לי תעסוקה, אז הלכתי לעירייה ובקשתי לעבוד. אני אדם שחייב להיות עסוק כל היום. אני משתגע אם יש לי עודף זמן פנוי". בניגוד לאחיו, אורן ברקן טוען גם כיום שהחלטתו להפוך מהאיש שמאחור לפרונטמן עצמאי, היתה מקרית. "ברקה", דיסק הבכורה שלו שיצא לפני שנה וקצת, מכר עד היום יותר מעשרת אלפים עותקים. Electronic Sound"" כבר יוצא במסגרת לייבל עצמאי בשם GMI שהאחים מנהלים במשותף, ובו יוצא גם V.I.P"" של אייל. דיסק שעל פי יוצרו "כבר מוכרים בבסטות של מזויפים ביוון, ואני לא רוצה לחשוב מה הפיראטים יעשו איתו בארץ". אורן: "כשחזרתי לארץ התחלתי ללמוד כלכלה ומינהל עסקים, ולאייל היו אז האנשים שניהלו אותו אבל את הרוב הוא עשה בעצמו. בשלב מסוים הסברנו לו שיש דברים שאמן לא צריך לעשות. שהוא צריך לשבת בבית ולעשות מוזיקה ולא לסגור לעצמו הופעות ולנהל מגעים בטלפון. היות שהביקוש להופעות שלו כבר היה עצום, הוא היה צריך מישהו שיעזור לו ואני הייתי שם. כבר היה לי ידע מסוים בעסקים, וידעתי מה זה להיות די.ג'יי. התחלתי לצאת איתו להופעות וזה היה טירוף כי חרשנו את כל הארץ". אייל: "אבל זה היה בית ספר מצוין בשבילו. הוא למד את השטח, את טעם הקהל, ראה מה כל הקטע של הנצחונות עושה לאנשים". אורן: "בשלב מסוים הקהל של אייל התרגל שאיפה שהוא מופיע גם אני נמצא. התחילו לבוא אלי בהופעות ולשאול: 'אורן, מתי גם אתה מוציא דיסק?', ובשלב מסוים השאלה הזו חזרה על עצמה בכזו תדירות שכבר לא יכולתי להתעלם מהביקוש. 'ברקה' זה דיסק שיצא לבקשת הקהל, תרתי משמע". ­ אייל, איך הגבת כשאחיך הודיע לך שהוא מתחיל להקליט סולו? "הגבתי בשמחה גדולה, והצעתי מיד את תמיכתי הכלכלית בפרויקט. שמע, זה אח שלי. אני לא רואה בו מתחרה. אנח נו שותפים, אז אני רק מרוויח מההצלחה שלו". ­ אתם רבים הרבה? אורן: "ברור. שנתיים גרנו יחד בדירה שכורה ברחוב הירקון, אז בטח שהיו רגעים של כעס. גם בתחום העסקי לא תמיד יש הסכמה בינינו. אני באתי מהאוניברסיטה עם הרבה ספרים וטבלאות ומרצים שהסבירו לי איך מערכות כלכליות עובדות. אייל למד מהשטח. אני הייתי מראה לו בספר למה צעד מסוים הוא הנכון לו יותר כלכלית, והוא היה מסביר לי למה בשטח התאוריה היפה שלי לא תעבוד והיינו מתווכחים המון. פעם הוא היה משכנע אותי ופעם ההפך". אייל: "בכל מערכת יחסים אינטנסיבית יש שלב שמרגישים צורך להוציא קיטור, לנתק מגע, להיעלם קצת אחד מהעיניים של השני. גם בזוגיות יש לי את זה. מהבחינה הזו הקשר שלי עם אורן הוא זוגיות לכל דבר". ­ גם האופי שלכם שונה מאוד. "אורן הוא הפרקטי. זה שיודע לדבר ולדחוף ולהציג את עצמו. לי אין את זה. זו אחת הסיבות שקשה לי מאוד בהופעות בטלוויזיה. קיבלתי המון הזמנות לראיונות אחד על אחד בתוכניות אירוח, ואני מסרב לרובן כי אני יודע שטלוויזיה לא עושה לי טוב. אני נבוך, אני מתבלבל, אני מרגיש חשוף מדי. בשיחה כזו, על הספה בסלון בלי מצ למות, אין לי שום בעיה. באולפן טלוויזיה קשה לי. אני גם לא חושב שזה נכון לדי.ג'יי להפוך לדמות מוכרת מדי. טוב יותר להיות משהו מסתורי שלא יודעים עליו יותר מדי". אורן: "אולי זה קשור לעובדה שאייל לא עשה צבא, והרבה שנים הוא היה עסוק בדברים שעושים לבד. כמש"ק בשלישות הייתי אחראי על יותר מ­80 חיילים, אז למדתי איך לתפקד מול הרבה אנשים בו זמנית. גם בגואה הייתי מארגן אירועים גדולים ונמצא כל הזמן בפעילות מול אנשים. אייל מרגיש הרבה יותר נוח כשהוא סגור באולפן ומקליט, או מאחורי הקונסולה של הדי.ג'יי בהופעות. אייל הוא גם טיפוס הרבה יותר עירוני ממני. אני, מאז הטיול למזרח, חייב לגור רק במקום שרואים את הים מהחלון". ­ אייל, באלבום הקודם שלך, "מיסטר קלאב טראנס", עזבת את סגנון הנצחונות לטובת סאונד אירופי יותר. זה היה סיכון מקצועי גדול. "אבל זה הוכיח את עצמו. האלבום מכר יותר מ­25 אלף עותקים בארץ, וטראקים ממנו נכנסו לאוספים גדולים בחו"ל. לי ולאורן היה ויכוח גדול סביב ההחלטה הזו, כי הוא האמין שהנצחונות עוד לא מיצו את עצמם וגם אני מאמין בזה. אני ממשיך לנגן נצחונות בהופעות, ובעתיד אני אחזור לזה, אבל אני גם רוצה להתקדם ובעיקר לפרוץ לחו"ל, ובשביל זה צריך להשתלב במה שקורה שם. זה היה קלאב טראנס לפני שנה, ועכשיו הכיוון שתופס תאוצה זה דיפ טראנס שמאוד בולט V.I.P'­ב'. יש לי שם קטעים שאם כל הנשמות הטובות בשוק הדאנס, שירדו עלי מהרגע שהתחלתי להצליח, היו שומעים, הם לא היו מאמינים שזה אייל ברקן". ­ חשבת פעם לעשות תרגיל נוסח "השרוף"? להוציא קטע כזה בשם בדוי, לתת לכל האנשים שאתה מדבר עליהם להשפך מהתלהבות, ואז לגלות שבעצם אייל ברקן המושמץ הוא זה שאחראי לקטע? "לא חשבתי על זה, כי היום זה כבר עובר לי מעל הראש. בכנות, יצאתי מזה. מי שלא רוצה לפרגן לי, שיהיה בריא. אני יודע כעובדה בשטח שאף אחד מבין אותם אנשי מקצוע שלכלכו עלי לא מתקרב לכמות ההופעות, המכירות או הכסף שאני עושה". ­ שזה כמה בדיוק? "בוא נאמר רק שאני חי טוב. אין לי מה להסתיר. יש לי דירה משלי ואני נוסע ברכב חדש עם מערכת פיצוץ. חוץ מזה, עכשיו אני כבר מקבל הכרה מחו"ל שהיא באמת פיצוי על הכל. כשהוצאתי את הקטע 'ויאגרה' מ'מיסטר קלאב טראנס', ההשמעות היו די מינוריות בהתחלה, ואז הגיע לארץ די.ג'יי טיאסטו ושמע את הקט ע. הוא התלהב ושילב אותו בסט שלו. שבוע אחרי כבר כולם השמיעו את זה. זה היה כאילו קיבלתי ברכה רשמית מהאפיפיור". אורן: "בוא אני אגלה לך משהו על כל אותם יפי נפש שלכלכו על הנצחונות ואמרו שזה מסחרי מדי ושזה עשה מהטראנס מוזיקה לילדים. ממש בהתחלה, לפני שאייל נהיה היסטריה, אותם אנשים בדיוק התלהבו מהנצחונות בטירוף. יש לנו תיעוד מצולם בווידאו מההופעות הראשונות שאייל ניגן נצחונות. אותם אנשים בדיוק רוקדים שם ומרימים את הידיים באוויר וצועקים והכל. אולי פעם נשתמש בזה. עדות מרשיעה מטעם התביעה". ­ לא רק ממסד הדאנס בארץ מתעלם מכם. גם הממסד הוותיק יותר. בטקס פרסי תמוז האחרון לא היתה שום מועמדות לאמן מתחום הדאנס. אייל: "וזו היתה חרפה. עשינו מלחמות על העניין הזה ובסוף הרמנו ידיים". אורן: "בתקופה ההיא עוד עבדנו עם המפיק מאיר קוטלר, שהיה אחד המארגנים של טקס תמוז. מאיר אמר שאנחנו צודקים במאה אחוז, אבל עדיין לא קרה כלום". ­ בגלל זה נפרדתם ממנו? "ממש לא. מאיר בחור זהב, והקשר בינינו התחיל זמן קצר אחרי שגם הוא חזר מטיול ארוך במזרח והוא הבין איזו תופעה יש סביב הדאנס. מאוד עניין אות ו לנסות לנהל אישית אמנים מהתחום בין העבודה שלו עם אביב גפן ובועז שרעבי. הקשר נותק כי הוא פשוט עסוק מדי, ואולי שוק הדאנס בארץ עוד לא מוכן למאיר קוטלר ולהפך". ­ סיפרתם שאת V.I.P"" כבר מזייפים ביוון. מה לגבי הופעות שם? אייל: "הופעות בחו"ל זה נושא כאוב כי אני מפחד לטוס. עד לפני שנתיים עוד ניסיתי, אבל היום אני כבר מרותק לחלוטין לארץ. זו מגבלה שנהיית קשה יותר ויותר, וסביר שבעתיד הקרוב אני אצטרך ללכת לאחת הסדנאות האלו שמטפלות בשחרור מטראומות. אני מפסיד כל הזמן הצעות להופעות בחו"ל. רוצים אותי ביפן, ארצות הברית, אירועים ענקיים. אומרים לי: 'כל ההוצאות עלינו, אגורה לא תצא מהכיס שלך', אבל אני לא יכול לנסוע". אורן: "כבר היו מקרים שאני טסתי במקומו והופעתי עם סט שהוא הכין. תבין, הוא לא אומר במפורש שהוא מפחד לטוס. אנחנו יושבים יחד ופתאום מצלצל הפלאפון ועל הקו יש איזה מארגן אירועים גדול מיפן שרוצה להזמין אותו להופעה. אייל אומר: 'בסדר, מתאים לי' וסוגר עניין. משריינים לו תאריך, שולחים כרטיסי טיסה, והוא מבריז". אייל: "אני תמיד חושב שאצליח לשבור את זה. שיגיע הרגע לעלות למטוס ואנ י אקח כדור ואתעורר בצד השני ויהיה בסדר, אבל אז מגיע השבוע שלפני הנסיעה ואני כבר מרגיש חולה פיזית. לא מתפקד. בסוף אני יורד מזה. אני לא גאה בזה אבל זה המצב כרגע. מי שרוצה אותי בא אלי. מזל שיצא חוק חדש שאומר שזה תקף לחתום חוזים באי מייל". ­ אני חייב לשאול. שני אחים, רווקים, מבוססים היטב כלכלית, חיו תקופה ארוכה בדירת רווקים משותפת ובנוסף יש גם המון מעריצות. זה נראה מתכון בטוח לחיי הוללות סוערים במיוחד. אורן: "המעריצות שאתה מדבר עליהן זה ילדות. כאלו שבאות אלי בהופעות ואומרות שאם אייל לא ידבר איתן הן יתאבדו. דברים מפחידים. בחיים לא יעלה על דעתנו לנצל את הילדות האלו. אם כבר אז יש בחורות בוגרות שפוגשים באומן 17 או T.L.V­ב. אנחנו הולכים לכל המסיבות אפטר שיש שם, ואז יש רעש גדול סביבנו כי כולם מזהים אותנו". ­ רבתם פעם על אותה בחורה? אייל: "לא. אולי זה מה שיפריד בינינו בסוף".