שנים הייתי בהיי של רעב גלית גוטמן, לינור אברג'יל ומיקי ממון מספרות על האנורקסיה, הלחץ והאוכל כנחמה. חיי הזוהר, התמונה המלאה אביבית חזקיה 29/05/01 גלית גוטמן זוכרת איך ביום הולדתה ה­21 הצטלמה למודעת פרסומת לבגדים תחתונים. "מישהו ממשרד הפרסום האחראי צעק עלי שאני אכניס את הבטן", היא מספרת, "ובכיתי אז בהיסטריה כל היום, מרוב שהייתי שמנה".מיקי ממון: "תמיד היו אומרים לי 'מה זה השריר הזה שיש לך ברגל?'. מה את בדיוק יכולה לענות על דבר כזה?".התשובה של ממון היתה אנורקסיה. "שנים הייתי בהיי של רעב, וזה מה שהזין אותי. מי שלא היה שם, לא יבין את זה".אני דווקא מבינה. בתור מישהי שנכנעת כל פעם מחדש לחלום ההירואין שיק החדלוני, מאוד הזדהיתי עם מאבקן הבלתי נלאה במשקל של הדוגמניות המצליחות גוטמן (28), ממון (30) ולינור אברג'יל (21), שהתכנסו לצורך הכתבה בביתה המהמם של ממון בשכונת נווה צדק התל­אביבית. שלושתן נמצאות בדיוק אחרי תקופה שבה השילו מספיק קילוגרמים ממשקלן כדי להיראות שדופות כנדרש, ויחד עם זאת הותירו מאחוריהן תהליך התבגרות שהעיר אותן מחלום הרזון הבלתי מתפשר. הדיכאון מדכא תיאבון כבר בתחילת השיחה, הן מניחות את הקלפים ישר על השולחן: לא משנה כמה כחושה נולדה, אין דוגמנית שלא היתה לפחות פעם אחת בדיאטה. ומי שלא מודה בכך, פשוט משקרת. גוטמן: "כשהייתי ילדה צעירה, הייתי ממש ממש רזה, עניין של תורשה. אף אחד אצלנו לא היה צריך בבית דיאטה".­ אז מה השתנה? "בתחילת הדרך בדוגמנות לא היתה לי שום בעיה. מאוחר יותר, בערך מגיל 20, התחילו בעיות משקל. פתאום הייתי צריכה לשמור, ולעשות דיאטות".­ אילו דיאטות דוגמניות עושות? גוטמן: "הייתי בדיאטת אורז לבן שאני נורא אוהבת, וכשעבדתי בחו"ל הייתי גם בדיאטת קורנפלקס מהסוג הפחות משמין, עם חלב מגעיל ודל שומן".ממון: "אני הייתי בדיאטת קלמנטינות. כל מה שאכלתי היה קלמנטינות".אברג'יל: "יש לי בחילה רק מהמחשבה על זה".­ אני הגעתי לחרפת רעב בגיל 22, כשההירואין שיק היה אופנתי. איך שרדתן את האופנה ההיא?גוטמן: "כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בחו"ל, התחיל כל הסיפור של הרזון והאופנתיות של ההירואין שיק. זה עשה לי אנטי והכניס אותי ללחץ, כי היה לי גוף הרבה יותר נשי, כשכולם רצו רק בחורות בלי חזה ובלי גוף. דווקא הל חץ הזה גרם לי לאכול יותר".­ אבל תמיד היתה לך עבודה בארץ."למזלי, כן. אבל תמיד הייתי בין המלאות כאן".ממון: "בתור אחת שעבדה בחו"ל כשכל האופנה הזו נכנסה, אני יכולה להגיד שהיה מאוד קל להישאב לתוך זה. אם אני חושבת על זה היום, אז אני לא זוכרת שהיתה לי אי פעם בעיית משקל. אבל התכתיב הזה, שמצפים ממך להיות ממש רזה, גרם לי להקצנה. אני מאוד נגד מה שהסוכנויות בחו"ל עושות. אני רזה טבעית, ובכל זאת נשאבתי לאנורקסיה".אברג'יל: "אני זוכרת שהייתי בגרמניה בענייני עבודה, ורק מהדיכאון של להיות שם ומהקור לא אכלתי. באתי לשם די נורמלית, ופשוט הפסקתי לאכול". ללכת נגד האופנה ­ לינור, לך היתה תקופה יותר מלאה, ועכשיו את בדיוק כמו שדוגמנית צריכה להיראות. איך רזית? "זה עניין של שינוי גישה. ברגע שאת מתחילה לאהוב את עצמך ואת המקצוע שלך, הקילוגרמים יורדים מעצמם. לי היה משבר אחרי שזכיתי. היה לי צורך עז להשתחרר מהמיתוס הזה של מיס עולם, ואז באמת הייתי יותר מלאה. גם הלוק שלי לא היה של דוגמנית, כי אף אחד לא ראה מעבר לתלתלים. ידעתי שהכל קיים בתוכי, אבל היה לי מאוד קשה למצוא את התדמית שלי. עכשיו פתאום כולם אומרים 'כוכבת', כאילו זה קרה ביום אחד. זה עניין של מודעות, הבנה והקרנה החוצה".ממון: "כשאני עיכלתי שהדוגמנות היא המקצוע שלי, התערבבו לי מטענים שלא קשורים לעבודה. הרגשתי שתפסו אותי כקורבן, שאפשר לחגוג עליו חופשי. כך הגעתי לשנים על גבי שנים של אנורקסיה. הרצון להיות כמו שצריך ושלא יגידו לי כלום בנוגע למשקל, הכניע אותי, וזה הפך לחלק מהחיים".­ גלית, איך את התמודדת עם התקופות היותר מלאות שלך? "היו הרבה פעמים מתסכלות, אבל לא נשאבתי לקטע האנורקטי, כי באמת לא הצלחתי לרדת במשקל. אני תמיד הייתי נגד מה שאופנתי. אם רזון היה אופנתי, אז אני הייתי מ לאה. מאותה סיבה לא עשיתי סמים, חוץ מבצבא, כשעישנתי ג'וינט וישבתי על זה בכלא. באותו רגע הרומן שלי עם הסמים נגמר, תודה לאל. אם כולם עושים משהו, אז אני לא. אני זוכרת שבגלל שהייתי מלאה, בהחלט היתה לי תקופה בעייתית בעבודה. אבל אמרתי לעצמי 'פאק איט, עובדה שאני עובדת, ועובדה שמשלמים לי על איך שאני נראית. הנה, בגיל 22 אני כבר קונה דירה לבד'".­ והפכת למלכת הדוגמניות בארץ למרות בעיות השמנה.גוטמן: "מאז שהתחלתי לדגמן, חשבתי לעצמי שאני רוצה להגיע רחוק, אבל צריכה להיות שלמה עם איך שאני נראית. לזכור שזו עבודה עד גיל מסוים, ושאני לא אמות עבורה, כי אני כאן בשביל לחיות. זו נקודת המבט שלי על החיים ­ לא כולם יאהבו אותי, אבל אני אעשה את הכי טוב שאפשר. אני אף פעם לא אהיה האמא הכי טובה, האשה הכי טובה או הבשלנית הכי טובה, כי כל דבר שאני אעשה בחיים כבר עשו לפני יותר טוב. וזה בסדר".­ ודווקא אחרי שילדת, הפכת להיות רזה מאי פעם."במקצוע הזה, לא היה יום אחד שהייתי במשקל הנכון. תמיד זה היה שני קילו יותר, או עכשיו כשאני שני קילו פחות. כל הזמן מחפשים מה לא בסדר אצלך. היה איזה שבוע אחד בחיי ש הייתי בדיוק כמו שצריך להיות, ואף אחד לא ראה, ולא אמר כלום. אז הבנתי שאני צריכה להיות השוטר של עצמי". ­ ואיך הגעת לחיטובייך הנוכחיים? "אני ממש לא יודעת. זה קרה לבד, כי אני אוכלת עכשיו את כל מה שלא אכלתי מגיל עשרים".­ גם מיקי נהייתה הכי רזה בעולם דווקא אחרי הלידה.ממון: "בהריון עליתי המון, וזה מה שהוציא אותי מהאנורקסיה. סוף סוף אכלתי מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה, בלי לחשוב. ידעתי שאני דואגת רק למי שנמצא בתוכי. לקח לי הרבה זמן עד שהורדתי במשקל".­ איך? "תראי, לא חשבתי בכלל לחזור לדוגמנות. זה פשוט ירד מעצמו". לאף אחד לא איכפת ­ אתן בעניין כושר? גוטמן: "לא תודה. יש לי מכונת ריצה מקצועית בבית, וכל פעם שאני רואה שהטוסיק שלי צונח למטה, אני עולה עליה, וזה עוזר מיידית".אברג'יל: "מגיל 4 הייתי בכל חוג אפשרי של מחול, ג'ז וספורט. עכשיו אני במכון, ואני לא יכולה בלי זה. הכל התחיל מהצורך להתעמל, ומאז שאני דוגמנית יש את העניין של לשמור על הפיגורה. זה גם פותר משברים. אפשר להיכנס לחדר כושר עם הדיכאון הכי גדול, ולצאת בן אדם חדש. לפעמים אני לוקחת איתי חברה, ותמיד החברות שלי נשברות באמצע. הן המומות מהאינטנסיביות שלי".ממון: "למרות שכמעט ולא אכלתי, הייתי בטירוף של כושר בפריז. אני זוכרת שרצו להפוך אותי למדריכת כושר, מרוב שהייתי בעניין. בבוקר שחיתי, אחר הצהריים הלכתי למכון, באמצע היום עבדתי בדוגמנות, ואם התאפשר, אז גם בערב הלכתי לשחות. כמעט לא אכלתי, והגוף שלי ממש עבד מעצמו".­ אני זוכרת שהייתי מגיעה להיי של התעלפויות. הגוף שלי כבר לא הצליח לסחוב את עצמו, אז האבסתי את עצמי בוויטמינים, כאילו שזה יחפה על המחסור.ממון: "אני מכירה את ההיי הזה. מי שחלה באנורקסיה יודע שזה נשאר לכל החיים, וזה בכלל ל א משנה אם יצאת מזה או לא. זה שם, וברגע שקצת רע לך, את מגיעה לשם שוב. העניין הוא שגם אף אחד בעולם הזה לא ממש שם לב או אכפת לו ממך". המקרר ריק ­ הבריאות מעסיקה אתכן? גוטמן: "אני, למשל, ממש לא בעד שמש".אברג'יל: "עשיתי בניו יורק מיטות שיזוף בחורף, כי אני מאוד אוהבת את המראה השזוף. אני מודעת לכך שזה לא בריא, אז אני שמה את כל המסננים למיניהם על הפנים. בגוף אין לי בעיה, אני גם לא טורחת להשתזף יותר מדי. תוך יום­יומיים של שיזוף אני תופסת צבע, וזה נשמר".­ ומה אתן עושות למען הבריאות? גוטמן: "אני מה­זה בן אדם לא בריא".ממון: "אני לא עושה כלום בשביל הבריאות, אבל מהשבוע הבא אני אתחיל לעשות כושר, כי אני ממש לא יכולה לסבול את עצמי ככה".אברג'יל: "אני מכורה למים מינרליים בטירוף. זה עוזר נגד כאבי ראש, אבל אני כל שתי שניות בשירותים. בטח כולם חושבים שאני הולכת להקיא".­ אתן מבשלות? אברג'יל: "אני לומדת עכשיו אצל האמא ואצל חברות. אני מבשלת הרבה חריף, ובעיקר ספגטי. אבל אני לא ממש אוכלת את הבישולים שלי. התיאבון נגמר תוך כדי הטעימות ושאיפת הריח".ממון: "אני מבשלת הכל. מרוקאי, איטלקי, בוכרי. אני באה מבית שמבשלים בו, ואף אחד לא משמין מזה".גוטמן: "בתקופת ההריון כל הזמן בישלתי, כי אכלתי המון. כל החברי ם שלנו נורא מתגעגעים לתקופה הזו, כי הייתי מארחת וממציאה בישולים. ברגע שילדתי הפסקתי לבשל, כי גם ככה אנחנו לא בבית. אין לנו אוכל בבית". לא יודעים לפרגן ­ אתן מכורות לקרמים? ממון: "יש לי קוסמטיקאית, וכל פעם שאני קצת מרגישה על הפנים, אני מתייצבת אצלה. היא רוקחת לי כל מיני קרמים. לא שאני ממש מקפידה לשים אותם, אבל לפחות אני יודעת שיש לי את כל הקרמים הדרושים".אברג'יל: "לא הייתי בחיים אצל קוסמטיקאית".גוטמן: "גם אני לא. אני רק מקפידה על מריחת שמנים על הגוף. אני חושבת שהגיל משביח אותך יותר ויותר. היום אני נראית הרבה יותר טוב מאיך שנראיתי בגיל 17".­ אילו תגובות אתן מקבלות כיום?גוטמן: "לא כולם מפרגנים, וצריך לזכור את זה. לא מזמן היה לי שער בעיתון, והשומר של הסוכנות התפלא שזאת אני, כי הוא אמר שבמציאות אני די סטנדרטית. כשאת נמצאת בטופ את יכולה רק לרדת, וחשוב לעשות את הירידה הזו בצורה הכי רכה ויפה שאפשר. אני זוכרת כל יום בת כמה אני, אני יודעת שזה ייגמר, אבל אני מאושרת עם הגיל שלי".ממון: "פרגון מאוד חשוב בתחום. מדהים בעיני לראות דוגמנית שהיא איקס שנים במראה מסוים, ופתאום משנה תדמית. אני זוכרת שראיתי את מירי בוהדנה בטקס האופנה, ורציתי להגיד לה 'מירי, מה­זה שיחקת אותה'. אבל אנחנו בישראל, והכל כאן מה­זה קטן. בתור אחת שדיגמנה בחו"ל אצל הגדולים, לפעמים אני עדיין בשוק מתפיסת התחת של אנשים כאן".אברג'יל: "אני נתקלת לפעמים בתגובות כמו 'את דווקא די יפה במציאות'. אני משועשעת, זה לא משהו שיש להתייחס אליו".שלושתן: "בסופו של דבר, הכי חשובה היא המאפרת".