חייל מדבר בספרו "חייל טוב" בעז נוימן אינו כותב כחייל ביקורתי ומהורהר רוביק רוזנטל 15/06/01 ספרו של בעז נוימן "חייל טוב" (הוצאת זמורה­ביתן) הוא ספר טוב וגם חשוב, מפני שהוא מתעד ומבקר את המיתוס של הצבא מזווית מיוחדת. נוימן אינו עוסק במיתוס של "הצבא" כישות לאומית מופשטת, אלא מטפל בנוסחה הישראלית המקובלת עד היום, המתייחסת לאדם העובר בצבא, דהיינו "החייל". מול הנוסחאות המקובלות ש"הצבא הוא שלב חיוני בהתבגרות הצעיר הישראלי", "מי שלא עובר צבא מפסיד משהו חשוב", "הצבא מלמד ומחשל", מציב נוימן באמצעות הטקסט הקר, הטכני כמעט, תובנות ועמדות אחרות. ניתן לנסח אותן כ"הצבא מטמטם", "הצבא מעקר את השיפוט המוסרי", "הצבא יוצר נכות רגשית". מי שהניסוחים האחרונים מעצבנים אותו, שיקרא את הספר ויתווכח עם המחבר, או עם המציאות. בהיבט הלשוני נוימן בוחר במבנה סגנוני של משפטים קצרים מאוד, נטולי מטען רגשי או מורכבות, ועצם הבחירה הזו משרתת את מה שיש לו לספר על עולמו של החייל. נוימן אינו כותב כחייל ביקורתי ומהורהר, אלא כמי שמקבל את כל כללי החיים בצבא, וגם את לשון הפקודות האינסטרומנטלית שלו, ודווקא הבחירה הזו יוצרת אפקט אירוני והופכת את הספר לביקורתי ואפקטיבי.לצד הלימוד הזה אפשר ללמוד הרבה על מרכיב חשוב בשפת הצבא, והוא שפות המשנה המרכיבות אותה. בניגוד להשקפה הרואה בשפת הצבא חלק מהזרם המרכזי של העברית המדוברת, אני סבור שרק חלק מזערי משפת הצבא על מרכיביה השונים יוצא החוצה, הופך נחלת הכלל ומשפיע באמת על הזרם המרכזי של השפה. חלק מן המילים בשפת הצבא מאפיינות את חיי החיילים בכלל, וחלקן את החיל שבו משרת נוימן ­ החייל והמספר ­ חיל השריון. וכך אנחנו מתוודעים אל "מט"ק זונה", כלומר, מפקד טנק שאין לו טנק (עמ' 125), או "אנחנו השוטניקים, האימפריה של החש"ן" (49) ­ שוטניקים הם הצנטוריונים, החש"ן הוא חיל השריון. לעומתם נזכרים פה ושם המורמים מעם, "המטכ"ליסטים". כמה ביטויים משרתים את מושג גאוות היחידה או החיל וניזונים ממיתוסים צה"ליים­חייליים. וכך בעמוד 83 אפשר למצוא את הד קולו של גורודיש: "188 הביטה למוות בעיניים והוא השפיל את עיניו", וגם את "כולם רצו להיות צביקה מכוח צביקה", כשהכוונה כמובן לצביקה גרינגולד שהניס, לבדו בטנק, גדוד שריון סורי במלחמת יום הכיפורים. מרבית הביטויים אופייניים לחיילים בכל החילות. נוימן שירת בצבא של סוף שנות השמונים, בתקופת לבנון והאינתיפאדה הראשונה שבהן מתרחש גם חלק מהספר. חלק מהביטויים מוכרים בצה"ל שנים רבות, כמו "לדפוק נפקדות" (62), "יציאות טובות" (חופשות, למי שלא יודע), "צ'יקמוק" ו"מצ'וקמק" שהם ביטויים שחדרו לשפה הכללית, וכמוהן "פיון" ("ערן הוא פיון", עמוד 74). גם הביטוי "קדימה פדלאות, אל תהיו כאלה נקבות" (87) מדיף את ריח הצבא של שנות החמישים. "לשבור שמירה" הוא מונח עתיק יומין, המצטרף למטפורה המעודנת של אחד המפקדים: "לשבור שמירה זה כמו להשתין על פרוכת" (74).ובכל זאת, חלק גדול מהשפה נראה מעודכן לתקופת החיילות של נוימן ולכל היותר מייצג עשור לפניו. "תנו לי 40" פירושו פקודה ל­40 שכיבות שמיכה, "לקבל קב"ן" מאפיין תקופה שבה הקב"ן כבר לא היה יעד מוקצה לביקורי חיילים. וכן "זובורים קשים" (91) ו"להחריש", שפירושו לקבל ממתקים מהבית ולא לחלק לחבר'ה. יש מונחים מהשפה הרשמית המתפקדים גם כסלנג צבאי כמו "נשקים", "רכבים", "דרושה עזרה במיידי" (186), "להקיף אובייקט" (61) "מעלה אותי למשפט מ"פ" (101) ועוד. הפועל "טחן" מופיע פעמים רבות ומסמן את עלייתו בשפת הדיבור בכלל ואת התפרסותו על פני תחומים רבים. בהקשר הצבאי נמצא הנוסח "ל א רוצה להמשיך לטחון משמרות ותורנויות מטבח" (96).המרכיב הלשוני המעניין ביותר הוא שפת האינתיפאדה מנקודת ראותו של החייל הישראלי. כאן הטכניקה של נוימן, משפטים קצרים ויבשים, משרתת את השפה האינסטרומנטלית המאפיינת את הצבא בדרך כלל, וחושפת את הקהות המוסרית והרגשית שאותה מאמצים החיילים כמעט בלי יוצא מן הכלל. מסלול חיי החייל הוא "קו, שטחים, אימון, קו, שטחים, אימון" (105). שיגרת היום של החייל היא "תרגולת כניסה לבית של אזרחים לא חשודים. תרגולת כניסה לבית של אזרחים חשודים. תרגולת מעצר חשוד. תרגולת רעול פנים. תרגולת פיזור הפגנות. תרגולת חצצית" (149), ו"במקרה של היתקלות ברעולי פנים נוהל הפתיחה באש הוא הנוהל המקוצר­מקוצר" (168).כשיוצאים מקבוצת הפקודות אל השטח, המילים נקיות פחות, כמו "הם מזיינים אותנו עם האבנים" (175). גם המחלוקת הפוליטית ביחס לישיבה בשטחים זוכה לשפה משלה. יפתח המתנגד לכיבוש הוא "הכי שמאלני מניאק בפלוגה" (131), והחיילים או המפקדים הפועלים בשטח באכזריות ובלי רגישות לאזרחים הם "ברברים".ורק פעם אחת אנחנו נחשפים לשילוש הקדוש שנדד ופרח לו מן הצבא והתנחל בכל חלקה עבר ית טובה, ברחובות העיר ובעיירות המרוחקות, בין חוזרים בתשובה ובין מחפשי הרוחניות בגואה: "מה העניינים, אחי" (163). מי אמר שאין תרבות ישראלית? אפרופו אחי באתר האינטרנט וואללה הופיע משאל חביב: מהי פניית החיבה השנואה עליך. פניית החיבה השנואה ביותר, מתברר, היא "מותק" (30 אחוז), ואחריה "אבאל'ה" (19 אחוז). ארבע הבאות, באחוזים דומים (11­14): "אחי", "אח שלי", "גבר" ו"ג'ינג'י". בשאלון אין ציון מין, אבל נראה לפי התשובות, פרט ל"מותק", שמדובר בפנייה לגבר, והגבר הישראלי על פי הסקר סולד מפנייה דביקה מדי ("נשמה" ו"כפרה" אפילו לא הוצעו לשיפוט). הכל הודות לג'ינג'י זרם הקלישאות הבא נשמע מפי פרשן פלוני במשחק חצי גמר בפלייאוף הכדורסל הישראלי בין ירושלים לגליל, ובסדר הזה: "זה המאני טיים, לא לוקחים שבויים ואין מחר, וכמו שאומרים, במלחמה כמו במלחמה, והכל הודות לג'ינג'י, שמנהל את המשחק חבל על הזמן". רמה מביאה שמנת ובענייני קלישאות, רמה זוטא שלחה אוסף מופלא של מה שהגדירה "לקט מטבעות לשון שנשמעו במקומותינו לאחרונה. המחצית הראשונה לקוחה מעניין אחד, ומחוברת למחצית השנייה, הקשורה למטבע לשון אחר לחלוטין בנוסח 'אבן שאין לה שופכין'". ולהלן הלקט:מתנחלת ברשת ב': "בעיניים עצומות לרווחה".ח"כ צ'יטה כהן, על אהרן ברק: "הוא לא יוריד אותו משן הפיל שלו".נעמה נבין במוצאי שבועות על המהומות במנצ'סטר: "המהומה נחתה על אנגליה כמו רעם ביום מעונן".דוברים שונים לאחר קריסת אולמי ורסאי: "אתה מדמה את המוות בארבע עיניים".פרשן רדיו ברשת ב': "ואני שואל, האם השועל יוכל לשמור על השמנת?".נהדר, רמה. תביאי לנו עוד. מרובעים אחד הערוצים הנפוצים לייצור מילים ­ בעיקר פעלים ­ בעברית החדשה, הוא השורש המרובע. בראשית חידוש השפה התמקדו יוצרי המילים בעיקר בשורשים מרובעים כפולים כמו "לטשטש" ו"לצפצף", או בפעלים משניים, כאשר אות שנוספה לשורש הפכה חלק ממנו, כמו "לתחזק" ו"לשחזר". המגמה החדשה היא לקחת מילים יחידאיות או מילים לועזיות, כינויי סלנג וראשי תיבות, ולגזור מהם שורש והטיה פועלית שלמה. התהליך קל, וכך זוכות מילים רבות לגיור בהחלט לא אורתודוקסי. על פי התהליך המקובל, חלק קטן מהן מצטרף לשפה ורבות אחרות צצות ונעלמות.המגמה איננה חדשה לגמרי, ובעשורים האחרונים נולדו שורשים רבים כאלה ואפילו שרדו. ביניהם "לחלטר" (מלשון חלטורה, מילה ברוסית), "לסמפט" (מלשון סימפטיה, כמובן), "ליחצן" שנגזר מראשי התיבות "יחסי ציבור" שהתגלגלו למקצוע היחצן. "לפרמט" (מושג מעולם המחשבים, גזור Format­מ האנגלי), "לסמפל" (לערבב שירים בסמפלר, פעולה במוזיקה האלקטרונית). פעלים חדשים יחסית הם "לצרפת" ­ לבצע נשיקה צרפתית, מילה שנולדה בסצנת המועדונים. סצנת הרחוב הולידה את "לרבלד", שפירושו לגלוש בגלגיליות ­ רולר בליידס. בזמן תל אביב מצאנו את "לדרבק" ­ לנגן בדרבוקה. בספר "חייל טוב" הנזכר לעיל מצאתי את "לקדקד", שפירושו לתפוס מנהיגות, להתנהג כקודקוד. ויש גם שורשים מחומשים כמו "לפלרטט" הוותיק (שנולד מהמילה הלועזית "פלירט" וזכה להכפלת האות האחרונה בנוסח "לשרטט"), ו"לספקלץ" החדש והמפלצתי משהו, שפירושו "לערוך ספקולציה".השורשים המרובעים מתאימים מאוד לשילוב טכנולוגיות ותחומים מקצועיים ספציפיים בעברית, וכאן מומצאים פעלים שאין סיכוי שמי שאינו מן התחום יבין אותם. למשל: "לדגטץ" מעולם הטכנולוגיה האודיו­ויזואלית, שפירושו לעשות דיגיטציה, דגימה של חומרים למחשב. עורכי תוכניות טלוויזיה משתמשים ב"לקפשן" מלשון Caption ­ שמשמעה בין היתר "כותרת" ­ ופירושו המקצועי לשלב עטיפה של ספר או צילום סטילס במהלך השידור הטלוויזיוני. לאחר אסון ורסאי, שבו השתמשו ב"לחפף", אפשר בהחלט לקדם את "לפרטץ'". ולהלן תרומתי הצנועה לתרבות הסמוך הישראלית: "לפלקל". בנייה נעימה.