המחסום המוסרי איך הפך ישי רוזן- צבי לבוגר הישיבה הראשון שסירב לשרת בשטחים נאוה צוריאל 21/06/01 בכלא הצבאי בקציעות הופתעו לקבל השבוע מילואימניק למעצר. בדרך כלל נשלחים לבית המעצר הזה טירונים שהורשעו בגין נפקדות או בגין הפקרת נשק. השבוע הם נתקלו במקרה יוצא דופן, ישי רוזן­צבי, מילואימניק, דוקטורנט לחקר ההיסטוריה והפילוסופיה באוניברסיטת ת"א שנקרא לשרת במילואים עם יחידתו בתעסוקה מבצעית בשכם, סירב ונשלח ל­31 ימי מאסר בכלא.רוזן­צבי, שהתרגל לסדר היום האקדמי באוניברסיטת ת"א, יצטרך להתרגל לסדר יום אחר. קימה ב­,6:00 סידור מיטה, צחצוח נעליים ומתן הקשב למפקד. בכל חדר שוהים שלושה כלואים. את החדר שוטפים למעלה מחמש פעמים ביום. בקיצור, לא ממש סדר יום אופייני למי שנמנה על הצמרת האינטלקטואלית בישראל. תגובות מעורבות בעוד רוזן­צבי נאבק בתנאי הכלא הקשים, הרי שבמסדרונות ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון­שבות, שבה התחנך רוזן­צבי, סערו השבוע הרוחות. תלמידי הישיבה הניחו לרגע בצד את לימודי הקודש והתפנו לעסוק בענייני חולין. מאז שהחלה האינתיפאדה הנוכחית סירבו מעל 200 חיילים לשרת בשטחים, אלא שעד היום נאסרו רק 11 חיילים, מהם שישה אנשי מילואים, ואף אחד מהם לא היה דתי.במכתב ששלח רוזן­צבי לחבריו הוא ניסה להסביר מה הניע אותו לעשות את הצעד החריג הזה: "הייתי, לבושתי, בג'נין לפני שנתיים, והעוולות הן שקופות. לא הגדולות, לא מוות של תינוקות, העוולות שמתרחשות כל רגע בעצם הנוכחות הדורסנית, בכל גג של בית ש'הופקע' לצורכי ביטחון, אנשים שכל חייהם 'הופקעו' על ידי הצבא, נטולי כל זכויות, נעדרי אזרחות, אבל הכי גרוע הוא המחסום. מחזיקים אלפי אנשים בצינוק, מונעים עבודה, מרעיבים, מבודדים, מנטרלים כל אפשרות של חיים נורמליים".אפילו בישיבה, הידועה במתינות הפוליטית שלה, ושראשיה ­ הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין ­ תומכים בפשרה טריטוריאלית, עוררו הדברים זעם רב. על אף שראשי הישיבה מעריכים את הרוח המוסרית של רו זן­צבי ואת עמידתו האיתנה על עקרונותיו, הם הצהירו השבוע כי תלמיד שיסרב לשרת בשטחים לא יתקבל ללימודים בישיבה. "הייתי ממליץ לבחור שמסרב לשרת בשטחים לחפש מקום אחר", אמר השבוע הרב ליכטנשטיין. "יש כאן התנשאות וקריאת תיגר על כל חבריו. זו ישיבת הסדר, אנשים יוצאים לצבא ומסכנים את חייהם, והוא בא ושופט אותם שמעשיהם אינם מוסריים? זה אקט לא מוסרי כשלעצמו. איזה מן מוסר זה שמתעלם מחיי אדם ומביטחון?".בניגוד לתגובות בישיבת הר­עציון התגייסו השבוע למאבקו של רוזן­צבי אנשי רוח ואקדמיה דתיים, החברים במכון הרטמן ללימודי יהדות בירושלים. לראשונה, מאז החלה האינתיפאדה הם יוצאים נגד העוולות המבוצעות מדי יום כלפי האוכלוסיה הפלסטינית, קוראים להציב גבולות מוסריים למאבק הממושך ולבחון מחדש את היחס לאוכלוסיה הפלסטינית. מוסריות מהבית רוזן­צבי, ,30 פנה למפקדיו כחודשיים לפני שהיה אמור להתייצב לתעסוקה מבצעית בגזרת שכם, והסביר להם כי לא יהיה מוכן לשרת מנימוקים מצפוניים. הוא נקרא לשיחה עם המ"פ ועם המג"ד והציע להם כי ישרת שירות חלופי בתעסוקה בימ"ח (יחידת מחסני חירום) של היחידה, העיקר לא להיקלע למצב שבו הוא מרגיש כי מתעמרים באוכלוסיה האזרחית.אלא שבקשתו זו לא הועילה. מפקדיו שקלו את העניין והחליטו לשלוח אותו למאסר שלאחריו ישרת בימ"ח עד תום תקופת המילואים. "הוא, מבחינתו, עשה הכל כדי לא להיות סרבן", מספר דרור ינון, חברו. "הוא דיבר עם מפקדיו ואפילו סוכם ביניהם שהוא יעשה את האימון ולא יעלה לאוטובוס עם כולם ויסרב ללכת והם ישפטו אותו. אבל אני חושב שמנקודת ראות של הצבא זה היה מיותר. זה רק הזיק לצבא".סביר להניח שבדיעבד מפקדיו מצטערים שלא השאירו אותו בימ"ח. המהלך, כידוע, זכה להד תקשורתי רחב. ייחוסו של רוזן­צבי ואישיותו המיוחדת תרמו לכך. ישי רוזן­צבי הוא בנו של פרופ' אריאל רוזן­צבי ז"ל, ששימש כדיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א. התפוח, מתברר, לא נפל רחוק מהעץ. האב בלט כדמות שאינה הולכת בתלם וחינך את יל דיו לביקורת ולספקנות. כמי שהתמחה בדיני אישות ופרסם ספרים בנושא, תקף רוזן­צבי בחריפות את בתי הדין הרבניים על כך שאינם מתאימים עצמם לכלל הציבור בישראל וקרא להפרדת השירותים הדתיים מהמדינה ומתן אלטרנטיבה הולמת לציבור החילוני. הוא זוהה עם חוגי מימ"ד והיה בין אלה שתמכו בייסוד חוקה לישראל. מעמדו ונקיון כפיו הקנו לו מינוי כחבר בוועדת החקירה הממלכתית לרצח רבין, לצד שופטי בית המשפט העליון מאיר שמגר ויצחק זמיר."ישי ינק בבית את הנושא של מוסריות, מודעות עצמית והאומץ לעמוד מאחורי העמדות שלו", אומר ד"ר מנחם לוברבוים, מרצה בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת ת"א, שהכיר את האב. "לא לתת לדברים לזרום, אלא לבחון את הדברים שמתרחשים סביבך. לא להיות נישא בזרם של האירועים".ישי, בנם של אריאל ז"ל ומרים, הוא הבן השלישי במשפחה של חמישה בנים. אביו נולד בכפר­סבא וגדל בת"א. את מרים סמסון, בת קיבוץ שלוחות, הוא הכיר כששניהם הדריכו בבני עקיבא. לפני כחמש שנים, בגיל ,62 נפטר אריאל ממחלת הסרטן. מרים היא אחות במחלקה האונקולגית בבית החולים איכילוב. קרובי משפחה מספרים כי כל אחד מחמשת הבנים הצטיין בתחומו. איסי משלים דוקטורט במשפטים באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית ומתגורר שם עם אשתו. בניה מסיים בימים אלה התמחות ברפואה. אסף לומד פסיכולוגיה וספרות עברית בהר הצופים והבן הצעיר, אברי, משרת בחיל קרבי כמו יתר אחיו.ישי, נשוי ואב לשלושה ומתגורר בת"א כאמור, הוא בוגר ישיבת ההסדר הר עציון, והתגורר כשנתיים באלון­שבות. כבר בישיבה בלט כתלמיד שקדן, אינדיבידואליסט, שלא הלך עם הזרם. הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובספרות משווה באוניברסיטת בר­אילן, וכיום הוא דוקטורנט במכון לחקר ההיסטוריה והפילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת ת"א. עבודת הדוקטורט שלו מתמקדת בדיני אשה סוטה בהנחייתו של פרופ' משה הלברטל, מהחוג למחשבת ישראל ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית. לפני חודשים אחדים הוא הוזמן לדון בהיבטים המודרניים של הסוגיה בתוכנית "החדר" בהנחייתה של רות קלדרון, המשודרת בימי שישי בערוץ .2 "ישי הוא תלמיד וחוקר כשרוני", מספר עליו פרופ' הלברטל. "הוא אדם בעל דמיון וחוט שדרה מוסרי ואישי".פרופ' הלברטל, בניגוד לרוזן­צבי, סבור כי אין מקום לסרב פקודה במצב הבטחוני הנוכחי שנכפה עלינו, אך יחד עם זאת יש מ קום לדון בגבולותיו המוסריים של המאבק. "צריך להיזהר במאבק מסוג זה שלא להיגרר לפגיעה בחפים מפשע ולענישה קולקטיבית", הוא מסביר. "כשצה"ל מחליט לחסל את הרוצח של הנער אופיר רחום ז"ל, אופן החיסול שלו זה להוריד בניין, ואז הורגים עוד אנשים, ונהרגו שם עוד שתי ילדות. הצבא לא יכול לטעון שהוא לא ידע כי בבניין נמצאים עוד אנשים. אנחנו נצטרך לשאול במאבק מתמשך איפה גבולות המאבק. מה מותר ומה אסור".­ אתה סבור שצה"ל נוקט חוסר רגישות כלפי האוכלוסיה הפלסטינית?"כשיורים לתוך שטח בנוי בצפיפות פגז טנק שפוגע לא רק במטרה, אלא גם בסביבה, מי שעושה זאת לא לוקח בחשבון את תוצאות פעולתו. במקרה שאירע לא מזמן, נהרגו מפגז כזה שלוש נשים. מי שעשה זאת חצה קו אדום. יש היווצרות של קהות לסיטואציה. הצבא צריך ליצור אתוס כך שהדברים הללו לא יחלחלו". סמן מצפוני ד"ר נועם זוהר, מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר­אילן, ששימש כחייל במילואים באינתיפאדה הקודמת וסירב לשרת בפעילויות שדרשו מגע עם האוכלוסיה, מזדהה עם הדעות שהשמיע רוזן­צבי. "מצור מתמשך מהסוג שאנו מקיימים זה חודשים", הוא אומר, "גורם גם למותם של אזרחים שלא מגיעים למרפאות וסובלים מתת תזונה. אלה עינויים בשלט רחוק. זה אמנם פחות ישיר מפצצה בדיסקוטק, אך התוצאות דומות. אסור לנו לעצום עיניים ולהתעלם מחומרתו".­ אתה מעריך את הצעד שעשה רוזן­צבי?"צריך אומץ מוסרי רב לסרב סירוב סלקטיבי כפי שעשה רוזן­צבי. כשאתה עומד במחסום אתה לא מרגיש בצורה חריפה את הזוועה המצטברת. אין פלא שדווקא אדם עם מורשת מוסרית יהודית כמו רוזן­צבי הוא בין הראשונים לעצור בקו אדום של פעולות אלימות".­ למה אתה לא יוצא בקריאה לסרב פקודה?"ההכרעה היא אינדיבידואלית. זה לא עניין להכרעה קולקטיבית. כל חייל צריך להחליט לעצמו. הקריאה העיקרית שלי היא להכיר בחומרת המעשים שאנו עושים. להשליך מישהו לכלא זוהי דרך להשתקת האירוע".ד"ר מנחם לוברבוים, מרצה בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת ת"א, אומר כי המחנה הציוני הדתי צריך ללמוד מרוזן­צבי ולהיות הסמן המצפוני של המדינה. "היהדות צריכה להיות קול המצפון במדינה", הוא אומר. "הכישלון העצום של הדת בישראל הוא שהתפקיד המרכזי שלה הוא מתן חסות לכוחנות ולאלימות. כאשר קם אדם דתי והקול הדתי שלו הוא קול המצפון, זה חלק מהמלחמה על עצם נשמתה של היהדות. התפקיד המרכזי היום של היהדות הדתית הוא בהצדקת ההתנחלות והצדק בכיבוש המתמשך. ההתנחלויות כיום הם המחסום המרכזי לאפשרות של פתרון של שתי מדינות בין שני עמים". לשדר כבוד ההתפלמסות בבעיות המוסריות הטמונות בשירות הצבאי בשטחים אינה חדשה גם בישיבת הר­עציון. הישיבה ידועה כמי שמצד אחד מרוכזת בלימוד תורה, אך מצד שני קשובה למתרחש במדינה ובצבא ועסוקה בליבון סוגיות עקרוניות ומוסריות. רק לאחרונה השתתף הרב עמיטל בסדנה של צה"ל שעסקה בהתמודדות עם בעיות מוסריות באינתיפאדה הנוכחית וטען שם כי גם במצב של לחימה מול אויב יש לשמור על הצד המוסרי. אלא שעם כל הפתיחות והיכולת להתמודד עם קולות מגוונים המושמעים בה, עדיין סירוב לשרת בשטחים נתפס בה בגדר מוקצה מחמת המיאוס. "ברמה העקרונית", מסביר ראש הישיבה, אהרון ליכטנשטיין, "התפיסה הדתית מעמידה את המצפון המוסרי מעל החוק האזרחי, אבל דבר כזה טעון יישום מדוקדק מאוד. רק במקרים קיצוניים, כאשר אדם מרגיש שיקרה משהו בלתי מוסרי בעליל, יש ליישם זאת. אי אפשר להפעיל זאת בצורה פזיזה ובסיטונות, כך שכל אדם מתוך שיקול דעת עצמי, שמדיניות מסוימת לא נראית לו נכונה, יחליט שהמצפון שלו גובר על החוק. אני חושב שגם לא ניתן לסרב פקודה לפינוי יישובים. אם כדי שנוכל לחיות כאן בשלום צריך לפנות יישובים, גם חיילים שלא מסכימים עם זה צריכים ל קבל זאת. "במקרה של רוזן­צבי אני לא מסכים איתו. השבוע נהרגו שני אנשים במקום שהוא היה אמור לשרת. אני מבין את הסבל שנגרם לפלסטינים ומצטער על כך, וחלק הארי שמעוכב במחסומים הם אנשים חפים מפשע, אבל אם כדי למנוע ממיעוט קטן לבצע פיגועים נדרשות פעולות שמעכבות חלק גדול מהאוכלוסיה ומציקות לו ניתן לראות את זה כמוסרי".­ חורה לך שדווקא בוגר הישיבה סירב לשרת בשטחים?"במובן אחד חורה לי, כי אני חושב שההחלטה שגויה. אך לצד זה אני מעריך את עמידתו העקרונית על עמדותיו ואת הרוח המוסרית המפעמת בו". הרב שלמה ברין, שהיה רב מחנך של רוזן­צבי בישיבה המלמד כיום את שיעור א' בישיבה, מוסיף: "לסרב לשרת זו החלטה הלוקה בכשל מוסרי. זה מכתים את כל החברה הישראלית. מבחינה מוסרית זה עוול לא להגן על יש"ע ועל המדינה. מי שחשב שלא צריך לשרת בלבנון לא שירת שם? היום אנחנו לא נמצאים בתוך הערים, היום כבר לא מדובר בהגנה בתוך הערים, אלא בגבולות, הגנה על תושבי ישראל. כבר לא מדובר ברעיון ארץ ישראל השלמה. המדינה מחליטה איפה להגן על עצמה. אם אני גר ביש"ע אז החיים שלי הפקר? גם רוזן­צבי גר בעבר ביש"ע, אז היו צריכים לה פקיר אותו? זה צעד בלתי מוסרי מה שהוא עשה".­ לדעתך, הוא יכול לסחוף אחריו אנשים נוספים מהציבור הציוני­דתי?"אני לא מאמין. אין לזה שום משמעות מעבר לצעד שלו".­ דיברת על הנושא בישיבה?"אנחנו לא עושים שיעורים על נושאים אזוטריים".­ שמעת תלמידים שתמכו בו?"אני לא מכיר מישהו שתמך בצעד שלו. תלמיד ישיבה שיסרב לשרת ביש"ע אין לו מה לחפש בישיבת הר­עציון".