הזירה הלשונית - טובה, יפה, חכמה כיצד משפיעה העלייה מחבר המדינות על השפה הישראלית? רוביק רוזנטל 29/06/01 איזו עברית מדברים "הרוסים", כלומר, הציבור העצום של עולי חבר המדינות שהגיע לישראל בשנות התשעים, שאליהם אפשר לקשור גם את כמה מאות האלפים שעלו משם בשנות השבעים? ואיך הם משפיעים על העברית? קשה מאוד לענות על השאלה הזו, מפני ש"הרוסים" מגיעים מאזורים שונים במדינת היבשת הענקית ההיא, מתרבויות שונות ומרקע תרבותי שונה, ובארץ הם נקלטו כמעט בכל יישוב והם מתחככים בתת שפות ישראליות שונות. ובכל זאת, אפשר לנסות לומר כמה מילים על שפתם גם במסגרת המצומצמת הזו. שפת העולים נחשפת לציבור הרחב בעיקר בתקשורת ובמפגש היומיומי עם העולים. מנה גדושה של חשיפה כזו באה אחרי הפיגוע בדולפינריום, ושוב ושוב עולה אותה תגובה: יש בעברית של העולים משהו מהוגן, נקי, גבוה במידה, משולב בסלנג ישראלי אבל לא מוברג בו, והוא שומר על נעימה "רוסית" שהזכירה לי טקסטים וציטוטים רוסיים שקראתי בנעורי. הדוגמאות לקוחות ברובן מכתבה של עדה אושפיז בעיתון הארץ, שבוע לאחר אסון הדולפינריום, שבה נראה שנשמר הנוסח המדויק של הטקסט המדובר."אני לבד בישראל, ולא פעם שאלתי את עצמי בשביל מי אני חיה", שואלת אם שכולה. "לא פעם" הופך תיא ור רגשי פשוט לטקסט מוגבה. "היה לו קשה, הוא התמוטט, התייאש" ­ משפט עברי יפה; לצירוף "התמוטט, התייאש" נעימה רוסית; "היה לו קשה" הוא צירוף של שפת הדיבור הישראלית. כך גם "מי חלם שנאבד כאן את מריאנה, איזה גורל". הטקסטים האלה, ורבים אחרים, הם בעלי אופי לקוני, עגום, לא מתפרץ, ובכך הם מייצגים את ה"מופנמות" המפורסמת של העולים, לפחות בהופעותיהם בתקשורת. לטקסט הישראלי­רוסי כמה אפיונים תחביריים היוצרים אפקט של שפה שונה, לא בהכרח משובשת. למשל, יש לדוברים נטייה להקדים את תיאור המקום או הזמן לפני הנשוא, והאפקט של הניואנס הזה בולט: "אני עכשיו מרגישה לא טוב", "אנשים פה טובים". תופעה אחרת: הנושא מובא פעם אחת ואחר כך לא חוזרים עליו, וכך נוצרים המשפטים הלקוניים, במעין זרימה: "יש כאלה שיום העצמאות שלנו הוא יום האבל שלהם, עושים הפגנות, התפרעויות". או: "הבת שלי היתה טובה, יפה, חכמה". הלקוניות הזו נובעת לעתים מחוסר ההתאמה בין השפות. כשאחת האמהות באסון הדולפינריום אומרת "לא נעלבתי, הכל בסדר, רק הטלפונים והטרטור קצת הרגיזו", "הרגיזו" היא מילה עברית אחת המחליפה שורה ארוכה של פעלים המביעים רו גז ברוסית בניואנסים דקים. אוצר המילים החסכני של העברית עלול ליצור בשפת העולים אפקט של דלות לשונית.בדרך הטבע יש בשפה העברית שבפי העולים "שיבושים", שהם לעתים קרובות גירסאות לא נפוצות שאינן בהכרח שיבוש. למשל, "הם מרגישים שונה מכל אחד מאיתנו", השימוש ב"שונה" בהקשר זה איננו מקובל, נהוג לומר "מרגישים שונים" או "מרגישים אחרת", ומכאן אפקט השיבוש. העולים נוטים באופן לא שיטתי לוותר על ה' הידיעה במקרים רבים, ולהעדיף נושא סתמי וכללי כמו "כולם" ("כולם עזרו, כולם. התייחסו מאוד יפה"), או "הכל", או השימוש הסתמי בנוכח ("אתה מרגיש קטן, אין חוקים, אין כבוד"). יצחק בן­נר בספר "עיר מקלט" שאליו התייחסתי באחד המדורים הקודמים מביא שפה משובשת באופן קיצוני של הומלס רוסי שניכרים בו עקבות של אינטליגנציה ותרבות (דוגמת יסוד: "ממה אני יודע, אמא היא יהודי. אבא לא כל כך יהודי. הוא היה מרביץ את אמא"). נראה שמרבית העולים, בוודאי הצעירים שבהם, התגברו על השגיאות האלה.לצד כל אלה מורגשת בהחלט חדירה של הסלנג הישראלי לשפת העולים, כאשר נקלטים מילים או צירופים שגורים, כמו "קטע", "זה לא משהו". משפט לדוגמה: " איזו מדינה דפוקה, יש בארץ משהו, אני לא מבין את זה, משהו כמו קיר, אי אפשר לשבור אותו, משהו לא הגיוני". משפט ישראלי? רוסי? או מה שביניהם? נטשה מוזגוביה, עיתונאית צעירה הנמצאת כעשר שנים בישראל, סיפרה לי שכשהיא מדברת עם ידידיה במוסקבה היא מופתעת מהדינמיות של שתי השפות. ידידיה שם מדברים רוסית המשובצת בביטויי סלנג שאינה מכירה של ימי הפרסטרויקה, בעוד היא משבצת בטקסט הרוסי שלה סלנג ישראלי מתורגם לרוסית כמו "כאלה" ו"בסדר", שידידיה אינם מצליחים להבין. בשיחה בינינו מוזגוביה משתמשת בטבעיות בביטוי הגבוה "אני בספק" לצד "קטע" ו"מצבים פסיכיים לגמרי".על פי אנה איסאקובה, דמות בולטת בעליית שנות השבעים המדברת וכותבת עברית מושלמת, השפה הגבוהה­משובשת של העולים נובעת מההבדל בין העברית והרוסית במערכת היחסים בין השפה הקנונית, הגבוהה, ובין שפת הדיבור. בעברית הישראלית הגבולות בין השפות פרוצים, ויש השפעה רבה של שפת הדיבור על השפה הגבוהה. בתרבות הרוסית הגבולות מוגדרים הרבה יותר, ויש הליך מסודר יותר של קנוניזציה. מילה מדוברת יכולה לחדור לשפה הקנונית, אבל רק אחרי תהליך של סינון והכשרה. מקסים גורקי, סופר המהפכה, נהג לתעד שפות דיבור עממיות וכך להכשיר אותן לחדור לשפה התקנית. אפשר למצוא, למשל, מילוני קללות, שהשפה הרוסית משופעת בהן מהדנייפר עד ערבות סיביר. מוזגוביה מספרת שרוסים מגיעים בדרך כלל לעברית מתוך הנחה שיש שתי שפות: שפת התנ"ך שהיא "הרובד הגבוה", והשפה המדוברת שאותה הם מכירים מלימוד השפה, והיא למעשה שפה שאין מדברים אותה ברחוב הישראלי. את השפה המדוברת האמיתית הם מגלים רק בשטח.שפת העולים ראויה למחקרים מקיפים שוודאי נעשים, וכבר יש עיסוק מרתק בלשון הילדים שנולדו בארץ לעולים מרוסיה וחיים במציאות דו לשונית. לא נראה שיש השפעה של אוצר המילים הרוסי של העולים על העברית המדוברת, לאחר שאפילו המילים שחדרו לסלנג מהעליות הראשונות מן הרוסית לא החזיקו בדרך כלל מעמד (מישהו עוד אומר "ז'לוב"?). יש גם מילות סלנג פנימיות לא מעטות של העולים, למשל הפועל "ישמירויו", שנולד מ"שומר" ­ שהוא עיסוק­בעל­כורחם של רוסים רבים ­ ומשמעותו בסלנג הפנימי "אין לו תעסוקה קבועה". בטווח הרחוק נראה שלשפת העולים תהיה השפעה חיובית על השפה הישראלית, עקב הניקיון והדיוק שהם מביאים. קהילה וקהיליה הקורא אביב כותב לי: "בתקשורת רווח לאחרונה המושג 'קהיליה' כדי לציין קבוצה בעלת מכנה משותף כלשהו ­ הקהיליה הבינלאומית, קהיליית המודיעין וכן הלאה.רציתי להסב את תשומת הלב לכך שזוהי שגיאה, היות ש'קהיליה' היא המילה העברית ל'רפובליקה' ותו לא. השימוש הנכון הוא 'קהילה': הקהילה הבינלאומית, קהילת המודיעין".אביב, לטעמי לא מדובר כאן בשגיאה אלא בהתפתחות לשונית הגיונית. "קהילה" משמשת לציון קבוצה מוגדרת ומגובשת שיש בה מפגש אנושי, מעין משפחה מורחבת (נוסח "קהילת יעקב" בספר דברים). מכאן "יישוב קהילתי" ו"קהילת בית הכנסת". "קהיליה" לציון רפובליקה כמעט אינו בשימוש, מכיוון שעצם המונח "רפובליקה" הוא אנכרוניסטי ואנחנו מדברים היום על "מדינה", "ממלכה" או "דמוקרטיה". לכן התרחב המושג והוא מתייחס ל"מעין רפובליקות", קבוצות אנשים שיש להם מכנה משותף רחב מאוד אבל אינם בהכרח מקיימים מפגש אנושי או ציבורי. שתי הדוגמאות שהבאת ממחישות זאת, ואפשר להוסיף אליהן את "קהיליית העסקים", בעוד הגאים והגאות בחרו בעקבות עמיתיהם בחו"ל דווקא ב"קהילה", המבטאת סולידריות ומפגש אנושי, למרות שהם מפוזרים ברחבי הארץ ומספרם רב. מילון הישראליות חוםמילה המגשרת בין מזג האוויר למזג הרוח * התקשורת אוהבת "חומר חם" (הלא הוא Hot Stuff), וכך קיבלנו את "משעל חם", שבו תופס נסים את מרואייניו "על חם", ואת "העונה החמה" * המיחם נכנס יפה לשפה, מה שלא קרה לעמיתו החדש "מיקר" לציון מתקן למים קרים * "חום הלב ואש הקרב" הם צמד מנצח בשיר הקדמון "יא משלטי" * ואילי גורליצקי שר "חמסינים במשלט, הזמן זוחל לאט" * "חמסין" היא להקת רוק ישראלית חשובה וסרט ישראלי מעניין * המושג "חמסין" לתיאור מזג אוויר יבש וחם הובא במאה ה­19 מאירופה למצרים, ורק מאה שנה מאוחר יותר עבר לפולקלור הישראלי; הבלשן חיים בלנק כופר בתזה שמקורו בחמישים ימי חמסין בשנה, וקושר את המילה לתקופת חמישים הימים שבין חג הפסחא לחג השבועות הקופטי במצרים * מצרים נקראת במקרא "ארץ חם" על שם בנו של נוח, ואולי נקרא הוא על שמה הקדום של מצרים "חמי"; חלק מהחוקרים קושרים את השם להיותה של מצרים ארץ חמה, אחרים סבורים שנקראה כך מלשון חום, כצבע עורם של תושביה * ויצמן הגדיר "כפור חם" את הנסיונות לגשר על מחלוקות בתנועה הציונית, ומאז נכנס הביטוי לז'רגון הפוליטי הישראלי * בחממה מגדלים פרחים ועגבניות, בחממה עסקית מגדלים מיזמים, ואפקט החממה מאיים על עתיד כדור הארץ * "אוויר חם" הוא כינוי לאירוע או נאום חסרי תוכן * את החמין, אחד מסמלי היסוד של היהדות, היו "טומנים" כבר במשנה, ואילו את החמינדוס, הביצה המוטמנת בחמין, תרמה הלדינו * "תרגילי חימום" עושים לפני כניסה למגרש, ולעתים מפוצצים "קומץ חמומי מוח" את המשחק * מתחמם, מתחמם, חם, חם, רותח!