"אביטן של השנים האחרונות היה פחות מסוכן" מנהל כלא איילון: מרוצח מטיל אימה נשאר אדם חולה ושבור, שביקש לתרום לחברה עמיר בן­דוד 02/07/01 במשך שנים היה הרצל אביטן אימת האסירים והעולם התחתון. בשנים האחרונות לא נשאר מ"האגדה" הזו הרבה: אביטן הפך לאדם שבור וחולה, שהתעסק יותר בהגשת תביעות נגד שירות בתי הסוהר. כך למשל הגיש לפחות 10 בקשות להירשם לנישואים, ביקש להכניס לתאו בכלא חתול וגם מיקרוסקופ, וכן ביקש מבית המשפט להוציא צו שיאסור על שירות בתי הסוהר להאזין לשיחות הטלפון שלו עם פרקליטו. אחד האנשים שהכיר את אביטן בשנים בהן נודע כעבריין מסוכן וגם בשנים האחרונות, הוא גונדר­משנה אבי וקנין, מנהל כלא איילון. פגישתם הראשונה היתה בתחילת שנות ה­80, כשווקנין היה סוהר צעיר בכלא אשקלון, אחד מקבוצה מצומצמת של סוהרים ששמרו על הכלואים המסוכנים ביותר באגף. אביטן של אותם ימים היה אחד השמות הבולטים בקבוצה. לכלא אשקלון הגיע אביטן לאחר בריחה מבית המעצר ברמלה, במהלכה רצח את מפקד בית המעצר ברמלה רוני ניצן ז"ל, ואת השומר במפעל "קרן אור", דוד אשורי ז"ל. אחר כך נמלט לצרפת עד שהוסגר לארץ. "הרצל בשיא פריחתו היה בעל מעמד גבוה בקרב העבריינים", משחזר וקנין. "הוא היה נגד המימסד באופן קיצוני ואנחנו היינו הקשר היחיד שלו לעולם. הוא ה יה פרובוקטור שנקט בהתנהגות מתגרה וחי בהפרדה מוחלטת מאסירים בכלא. אבל אנשים בכלא כיבדו והעריכו אותו. היתה לו יכולת השפעה גדולה. "אני זוכר שאז הוא היה בקשר עם אורית ארביב ונולד להם הבן גורל אדם. את הברית הם עשו אצלנו. זה היה מאוד עצוב, ברית בכלא, זה גם היה מאוד אנושי ומרגש. "אחרי אשקלון לא ראיתי אותו מספר שנים, למעט מפגשים מקריים, ואז כשהגעתי לאיילון, לפני שנתיים, הוא חיכה לי. זו היתה מעין סגירת מעגל מבחינתו. באשקלון הייתי סוהר מן המניין ולא הרשיתי לעצמי להיכנס איתו לשיחות נפש. בשנים האחרונות ניהלנו שיחות יותר פתוחות יותר". ­ כשפגשת בו שוב, הוא היה שונה? "הגיל עושה את שלו. הרצל היה לגמרי אחר. אדם מבוגר, שבור יותר, מדבר אחרת, מטפל בבעלי חיים, שמראה אנושיות מסוימת. הוא לכאורה נראה אדם פשוט, אבל הפשטות שלו מטעה. הוא היה מתוחכם, מחושב ושקול. הוא גם נהיה יותר פתוח. בשיחות איתו טען שהוא רוצה לתרום עכשיו לחברה, לתרום לחינוך הנוער. הוא דיבר על זה כל הזמן והאמין בזה לשיטתו. הוא אמר שהנסיבות הובילו אותו לאן שהגיע. "אי אפשר להגיד שהוא השתקם, אבל הוא בהחלט עבר תהליך. קשה ל י לדעת עד כמה הדברים שאמר היו כנים וכמה מהם היו בשבילי. אולי הוא באמת רצה לתרום לחברה בעקבות הנזק שגרם. על הדברים שהוא עשה הוא לא דיבר כמעט, הוא ידע שזה לא מוסיף לו נקודות". לאורך השנים היה אביטן בהפרדה מוחלטת מאסירים אחרים. בתקופה האחרונה נעשה נסיון לאפשר לו יותר מגע עם האסירים ונבחנה גם האפשרות שיתגורר בחדר עם אסיר נוסף. "בשמונת החודשים האחרונים איפשרתי לו להסתובב באגפים אחרים והוא נפגש עם אסירים אחרים", ממשיך וקנין. "הוא עדיין ישן לבד, אבל שלוש­ארבע פעמים בשבוע הוא יצא לאגפים אחרים. "הזמן עשה את שלו. הוא נשאר הרצל אביטן, אבל זה היה דבר אחר. לא נראה שהיתה עובר צמרמורת אצל אסירים אחרים כשהוא היה עובר לידם. נראה לי שהוא גם לא חיפש את את הקירבה והאהבה שלהם. הוא גם לא כל כך התחבר עם אסירים אחרים. הוא התרגל לחיות לבד וגם כשהיו נסיונות להכניס אדם נוסף לחדר הוא התקשה לחיות עם זה". ­ הסוהרים עצמם פחדו ממנו? "בין הסוהרים שאני מכיר לא דובר על פחד. מבחינתי, אין דבר כזה פחד מאסירים. מי שפוחד לא יכול לעבוד כאן. הוא כיבד אותנו ואנחנו כיבדנו אותו. אי אפשר להתעלם מהדברים החמ ורים שהוא עשה. הוא שבר את כל המוסכמות כשרצח את רוני ניצן. הוא היחיד שאני זוכר שפגע כך באיש חוק. זה מקרה קשה מאוד והוא קרא תיגר על כל לובשי המדים. אבל בעת שהיינו איתו בכלא היה כבוד הדדי. אנחנו אנשי מקצוע שלוקחים הכל בחשבון. הוא הוגדר כמסוכן מאוד גם על רקע הרציחות, והרקע העבריני והבריחות שלו. הוא נחשב אלים מאוד ומסוכן. "בשנים האחרונות הוא כיבד את הסוהרים שעבדו איתו, התנהג כמו שצריך, לקח אחריות. במקרים בודדים בהם עשה עבירת משמעת, הייתי אומר לו: 'הרצל ביצעת מעשה אסור'. הוא היה מנסה להסביר את חלקו ואז היה בא ואומר: 'מגיע לי עונש'. הרצל של לפני 20 שנה לא היה מתנהג ככה. אז הוא היה הרבה יותר בוטה. "בכל מקרה, מבחינת המערכת והמשטרה, למרות כל השינויים שעבר, הוא עדיין הוגדר מסוכן. תקופת המאסר הארוכה, העובדה שנשאר לו עוד הרבה זמן לשבת בכלא, וזה שהוא לא יצא לחופשות ­ מבחינתנו תמיד היה סיכון שירצה לברוח". מק,ליד תעלומת מותו נסיבות מותו של הרוצח הרצל אביטן ישארו כנראה בגדר תעלומה. משפחתו, שביקשה תחילה לבצע נתיחה שלאחר המוות, החליטה לוותר על הרעיון. במוצאי שבת פנתה המשפחה לרופאים שונים שיהיו נוכחים בנתיחה, אך כולם סירבו. ביום ראשון פנה עורך דינו של אביטן, אבי עמירם, לשופטת דורית רייך­שפירא מבית משפט השלום בת"א, בבקשה להוצאת צו לנתיחת הגופה. אחיו של המנוח, אהרון אביטן, טען כי אירוע המוות מתיישב עם רשלנות ו/או סיבה בלתי טבעית אחרת. "בהתחשב בגילו הצעיר, מותו הפתאומי מוסיף לקיומו של יסוד סביר שסיבת המוות אינה טבעית", כתבה השופטת בהחלטתה והורתה שהגופה תנותח על ידי רופא מהמכון לרפואה משפטית. מנהל המכון הפתולוגי, פרופ' יהודה היס, הודיע כי בשל לוח זמנים צפוף יוכל לבצע את הנתיחה רק כעבור יומיים והמשפחה ויתרה על הנתיחה, גם כדי לא לעכב את הלוויה וגם מפאת רצונו של הרצל. "אם היינו יכולים לשאול אותו היה אומר לא. הוא היה תמיד נגד ניתוחים", הסביר אחיו, אהרון. בכל מקרה, משפחת אביטן לא נותנת אמון במערכת, ומאמינה כי הסיבה האמיתית למותו לא היתה יוצאת לאור. מה שבטוח, מבחינתם, לא מדובר במוות טבעי. "לא י כול להיות שבן אדם שהיה בסדר מת פתאום בלי שום סיבה", אמרה אתמול אחותו של הרצל, אילנה. "דיברתי איתו בצהריים והכל היה בסדר. הוא אמר לי שהוא הולך לישון ושנבוא לבקר אותו בערב. ואז פתאום, אחרי שעה, מתקשרים אלי ואומרים לי שהוא מת. איך זה יכול להיות שמתים מניתוח בגב אחרי שהרופאים אמרו שהכל בסדר?", אמר אחיו, דוד. בני משפחה שהגיעו לפני יומיים לבית החולים איכילוב סירבו לקבל את ההסברים של הסוהרים וצוות הרופאים, השתוללו מזעם ואף השליכו כסאות לעבר הסוהרים. "הרצל רצה לצאת קצת לשמש ולא נתנו לו. זה גועל נפש. אפילו למחבלים נותנים תנאים יותר טובים. אחרי הניתוח הוא היה ממש שבר כלי, ובכל זאת קשרו לו את הידיים והרגליים באזיקים. בשביל מה? מה הוא כבר היה עושה? איך הוא היה יכול לברוח שככה עינו אותו?", אומרים בני משפחתו. "הם כל הזמן גם נתנו לו כדורים כי רצו שהוא יישן כל הזמן. מי יודע? אולי בגלל זה הוא מת?", אמרה אילנה. מאז שאושפז ביום שלישי, ניסו לבקר אותו בני משפחתו אך לא תמיד בהצלחה. "לא נתנו לי להיכנס. מה היה קורה אם הייתי רואה אותו, הייתי מבריחה אותו מהחדר?", תהתה אילנה. "הוא הרי בקושי זז ". דבר אחד היה חשוב למשפחה ­ הידיעה שהרצל מת בכבוד. "הרצל לא השפיל את המבט בפני אף אחד ולא ביקש טובה מאף אחד. הוא היה אדם חזק שלא התחנן וגם המוות שלו היה בכבוד", אמרו אחיו. מקורביו ובני משפחתו מספרים על תפנית בהתנהגותו. מאדם חם מזג הפך בחודשים האחרונים ל"סבא חייכן" שדואג לבנו שהתגייס לא מזמן לצה"ל. "הקסם האישי שלו, שגם כך היה גדול, רק התעצם", אמר מקורב למשפחה. "הרצל גילה את העוצמה שבשקט. מי שמסוגל להיות לבד כל כך הרבה זמן, יש לו תעצומות נפש בלתי רגילות". הם לא מתכוונים לשכוח אותו. גרושתו ואם בנו, אורית ארביב, אמרה אתמול: "בקרוב נכין סרט על חייו".