צאו מההלם עם צאת הספר "מיומנו של סטארטאפיסט" אפשר לגלות: ר' הוא גידי רף, בן 28, שעבד שנה וחצי כמנהל תוכן בחברת הסטארט אפ בעז גאון 25/05/04 מתגובות כלי התקשורת בשבוע שעבר אפשר היה להתרשם כאילו צניחתה ב­38 אחוז של מניית חברת קומברס ­ אחד היהלומים בכתר ההיי­טק הישראלי ­ היא אירוע מפתיע. את ר', כמו את קוראיו האדוקים, זה הפתיע פחות. ר' הוא סטארטאפיסט שבשמונת החודשים האחרונים גולל במדור שבועי במוסף עסקים סופשבוע של "מעריב" את חוויותיו בעולם הסטארט­אפ.מה שעלה מהמדורים האלה היה רחוק מאוד מתדמית השעון השווייצרי המתקתק שפוליטיקאים מהירי לשון ("ישראל היא מעצמת היי­טק!") ואחרים ביקשו למכור לנו, ושאנחנו מיהרנו לקנות.המציאות שתיאר ר' הזכירה יותר שלד של רולס רויס בוהק בחניון ציבורי; עובדי ההיי­טק נדמו למי שישבו ליד ההגה, לבושים ומאובזרים כראוי, וסובבו אותו ימינה ושמאלה בחיוך גדול. היה מנוע? כנראה שלא. עובדה שבסופו של דבר הם נשארו במקום. הרעש שעולה עכשיו מאזורי ההיי­טק הוא קולם של הלכודים בתוך השלד המנסים להימלט החוצה. ההתמוטטות של מניית קומברס לפי הדימוי הזה אינה מפתיעה, אלא בלתי נמנעת.עובדי תעשיית ההיי­טק, כפי שתיאר אותם ר' בגוף ראשון (או ליתר דיוק אנשי חברות הסטארט­אפ בתוך שוק ההיי­טק), היו אנשים מבוהלים מתגובות כלי התקשורת בשבוע שעבר אפשר היה להתרשם כאילו צניחתה ב­38 אחוז של מניית חברת קומברס ­ אחד היהלומים בכתר ההיי­טק הישראלי ­ היא אירוע מפתיע. את ר', כמו את קוראיו האדוקים, זה הפתיע פחות. ר' הוא סטארטאפיסט שבשמונת החודשים האחרונים גולל במדור שבועי במוסף עסקים סופשבוע של "מעריב" את חוויותיו בעולם הסטארט­אפ.מה שעלה מהמדורים האלה היה רחוק מאוד מתדמית השעון השווייצרי המתקתק שפוליטיקאים מהירי לשון ("ישראל היא מעצמת היי­טק!") ואחרים ביקשו למכור לנו, ושאנחנו מיהרנו לקנות.המציאות שתיאר ר' הזכירה יותר שלד של רולס רויס בוהק בחניון ציבורי; עובדי ההיי­טק נדמו למי שישבו ליד ההגה, לבושים ומאובזרים כראוי, וסובבו אותו ימינה ושמאלה בחיוך גדול. היה מנוע? כנראה שלא. עובדה שבסופו של דבר הם נשארו במקום. הרעש שעולה עכשיו מאזורי ההיי­טק הוא קולם של הלכודים בתוך השלד המנסים להימלט החוצה. ההתמוטטות של מניית קומברס לפי הדימוי הזה אינה מפתיעה, אלא בלתי נמנעת.עובדי תעשיית ההיי­טק, כפי שתיאר אותם ר' בגוף ראשון (או ליתר דיוק אנשי חברות הסטארט­אפ בתוך שוק ההיי­טק), היו אנשים מבוהלים , נהנתנים, טמבלים, שהעולם מסביבם בוער והם מתווכחים על טעם הקורנפלקס בטיסה במחלקת העסקים לטוקיו.אבל יותר מאשר את שקיעת הטיטאניק (הדימוי השחוק בכלי התקשורת להמחשת היקף התמוטטות שוק ההיי­טק) הזכירה השנה האחרונה את התפוצצות הצפלין, ספינת האוויר הגרמנית, שנשרפה מהדלק של עצמה. הטיטאניק שקעה באיטיות אלגנטית. התפוצצות הצפלין, להבדיל, כמו בועת ההיי­טק, היתה מהירה ואלימה. אף אחד לא הספיק לברוח.כל אחד ממדוריו של ר', שהיה בטוריו ממונה על בקרת איכות בחברת הסטארט­אפ שעליה כתב ושלא הבין מה החברה שלו מייצרת עד אחרי שפוטר מהחברה (וגם אז), הסתיים באותו משפט: "אני בהיי­טק, אני בדרך, אני הולך לעשות את המכה".גם ר' קיבל מאזדה, הרוויח משכורת יפה, טס לניו יורק על חשבון החברה, הרוויח זמן עד המכה. שלושה מיליון דולר (שהושקעו בחברה על ידי משקיעים מבולבלים), אחרי זה נפחה החברה את נשמתה. "ועכשיו", כתב ר' במדורו האחרון, "כל מה שנותר לי לעשות הוא לנגב דמעה, לאחל לכולכם בהצלחה ולהגיד לכם שהייתי בהיי­טק, הייתי בדרך, לא מכה ולא נעליים". , נהנתנים, טמבלים, שהעולם מסביבם בוער והם מתווכחים על טעם הקורנפלקס בטיסה במחלקת העסקים לטוקיו.אבל יותר מאשר את שקיעת הטיטאניק (הדימוי השחוק בכלי התקשורת להמחשת היקף התמוטטות שוק ההיי­טק) הזכירה השנה האחרונה את התפוצצות הצפלין, ספינת האוויר הגרמנית, שנשרפה מהדלק של עצמה. הטיטאניק שקעה באיטיות אלגנטית. התפוצצות הצפלין, להבדיל, כמו בועת ההיי­טק, היתה מהירה ואלימה. אף אחד לא הספיק לברוח.כל אחד ממדוריו של ר', שהיה בטוריו ממונה על בקרת איכות בחברת הסטארט­אפ שעליה כתב ושלא הבין מה החברה שלו מייצרת עד אחרי שפוטר מהחברה (וגם אז), הסתיים באותו משפט: "אני בהיי­טק, אני בדרך, אני הולך לעשות את המכה".גם ר' קיבל מאזדה, הרוויח משכורת יפה, טס לניו יורק על חשבון החברה, הרוויח זמן עד המכה. שלושה מיליון דולר (שהושקעו בחברה על ידי משקיעים מבולבלים), אחרי זה נפחה החברה את נשמתה. "ועכשיו", כתב ר' במדורו האחרון, "כל מה שנותר לי לעשות הוא לנגב דמעה, לאחל לכולכם בהצלחה ולהגיד לכם שהייתי בהיי­טק, הייתי בדרך, לא מכה ולא נעליים". מי אני מי אני זהותו של ר' נשמרה בסוד כל עוד המדור היה פעיל. אנשי היי­טק חשדו אחד בשני. אחד מהם שלח לר' אי­מייל ושאל אותו אם הוא "יהודה מהמשרד". ר' לא ענה. רולטת הניחושים הגיעה גם למשקיעים. אחד מהם נכנס במהלך השנה ללשכתו של יו"ר בנק לאומי, איתן רף, ושוחח איתו על עולם ההיי­טק הישראלי. "אם אתה רוצה לדעת איך עובד העולם הזה", אמר המשקיע, "תקרא את המדור הזה של ר' ב'מעריב'"."אתה יודע מי כותב את המדור?", שאל רף. "לא", אמר המשקיע, "אבל אני חושד באחד אצלנו, טובול".רף חייך ושתק. אחרי שהסתיימה הפגישה, הרים טלפון לבן שלו וסיפר לו על השיחה. צחוק גדול מילא את הלשכה.כן, עכשיו מותר לגלות ­ ר' הוא גידי רף, 28, בנו של יו"ר בנק לאומי, שבמשך שנה וחצי היה מנהל התוכן בחברת הסטארט­אפ גייט 42. השבוע יצאו המדורים שפרסם כספר ­ "מיומנו של סטארטאפיסט" בהוצאת כתר. לרגל האירוע ולקראת נטישתו את עולם ההיי­טק לטובת לימודי קולנוע במכון האמריקאי לקולנוע בקליפורניה, רף יוצא מהארון. את מה שיש לו לספר על הקולגות שלו לשעבר (לאו דווקא בחברה שבה עבד, אלא בשוק הסטארט­אפ בכלל) הם לא כל כך יאהבו לשמוע.רף מצ זהותו של ר' נשמרה בסוד כל עוד המדור היה פעיל. אנשי היי­טק חשדו אחד בשני. אחד מהם שלח לר' אי­מייל ושאל אותו אם הוא "יהודה מהמשרד". ר' לא ענה. רולטת הניחושים הגיעה גם למשקיעים. אחד מהם נכנס במהלך השנה ללשכתו של יו"ר בנק לאומי, איתן רף, ושוחח איתו על עולם ההיי­טק הישראלי. "אם אתה רוצה לדעת איך עובד העולם הזה", אמר המשקיע, "תקרא את המדור הזה של ר' ב'מעריב'"."אתה יודע מי כותב את המדור?", שאל רף. "לא", אמר המשקיע, "אבל אני חושד באחד אצלנו, טובול".רף חייך ושתק. אחרי שהסתיימה הפגישה, הרים טלפון לבן שלו וסיפר לו על השיחה. צחוק גדול מילא את הלשכה.כן, עכשיו מותר לגלות ­ ר' הוא גידי רף, 28, בנו של יו"ר בנק לאומי, שבמשך שנה וחצי היה מנהל התוכן בחברת הסטארט­אפ גייט 42. השבוע יצאו המדורים שפרסם כספר ­ "מיומנו של סטארטאפיסט" בהוצאת כתר. לרגל האירוע ולקראת נטישתו את עולם ההיי­טק לטובת לימודי קולנוע במכון האמריקאי לקולנוע בקליפורניה, רף יוצא מהארון. את מה שיש לו לספר על הקולגות שלו לשעבר (לאו דווקא בחברה שבה עבד, אלא בשוק הסטארט­אפ בכלל) הם לא כל כך יאהבו לשמוע.רף מצ דו אומר שבסך הכל מדובר בסאטירה והמסר שלו לאנשי ההיי­טק הוא זה: תפסיקו לקחת את עצמכם כל כך ברצינות.הראיון עם רף, בחור אינטליגנטי במיוחד, נערך ברובו במכונית מסוג מאזדה (סמל הסטטוס של תעשיית ההיי­טק) שנשכרה כדי לנייד את רף, המתעד הלא רשמי של תעשיית הסטארט­אפ הישראלית, למסע פרידה אחרון מהרצליה פיתוח ­ הבירה הכמעט רשמית של תעשיית ההיי­טק הישראלית. לא נרשמו סצנות קורעות לב במהלך הפרידה. לרף, שלא עשה מכה, אין שום בעיה להשאיר את הרצליה פיתוח (העיר והסמל) מאחוריו. את המנה הצמחונית שהזמין במסעדת ג'ירף (עוד סמל ססטוס של דור ההיי­טק) אכל עד תומה ובתיאבון בריא. רף מביט אל עתיד הלואו­טק שלו בחיוך. לעשות מכה דו אומר שבסך הכל מדובר בסאטירה והמסר שלו לאנשי ההיי­טק הוא זה: תפסיקו לקחת את עצמכם כל כך ברצינות.הראיון עם רף, בחור אינטליגנטי במיוחד, נערך ברובו במכונית מסוג מאזדה (סמל הסטטוס של תעשיית ההיי­טק) שנשכרה כדי לנייד את רף, המתעד הלא רשמי של תעשיית הסטארט­אפ הישראלית, למסע פרידה אחרון מהרצליה פיתוח ­ הבירה הכמעט רשמית של תעשיית ההיי­טק הישראלית. לא נרשמו סצנות קורעות לב במהלך הפרידה. לרף, שלא עשה מכה, אין שום בעיה להשאיר את הרצליה פיתוח (העיר והסמל) מאחוריו. את המנה הצמחונית שהזמין במסעדת ג'ירף (עוד סמל ססטוס של דור ההיי­טק) אכל עד תומה ובתיאבון בריא. רף מביט אל עתיד הלואו­טק שלו בחיוך. לעשות מכה הכסף הגדול בדירה של רף יש שני מחשבים משוכללים למראה אך מנותקים מהחשמל, המחכים שבעל הבית ייקח אותם לאמריקה. קצת כמו חברות ההיי­טק.אחד הדברים המרתקים בבועת הסטארט­אפ, אמרתי לו, הוא מספר הישראלים הצעירים והמוכשרים שנטשו את החלומות שלהם לטובת קריירה בהיי­טק. הפסדנו מורים, סופרים, רופאים, מנהלי מסעדות, מה לא. אפילו אתה, קולנוען מבטיח, זוכה פרס ראשון על סרט דוקומנטרי שעשית, במקום להסתער על שוק הקולנוע המקומי ולעשות את "האזרח קיין" הישראלי, העמסת את החלומות הקולנועיים שלך לבגז' של המאזדה ודהרת לכיוון הרצליה. למה?"זה היה שילוב של כמה דברים. כמו שאמרתי, היתה איזו התלהבות מבחינת האפשרות לעשות משהו גדול, משהו אמיתי. נכון, אני לא יכול לברוח מזה שאמרתי לעצמי: אני רוצה להתעסק בקולנוע בחיים שלי? או.קיי, בוא נדאג קצת לביטחון הכלכלי שלי ונארגן אופציות."האם הלכתי להיי­טק לעשות מכה? לא פסלתי את האפשרות הזו. אבל אני חושב שמה שהחזיק אותי שם היה זה שצחקתי המון. כמובן כשכל העסק התחיל להתפרק זה נהיה פחות ופחות מצחיק והרבה יותר ציני. חלק ממה שהחזיק אנשים בסטארט­אפ היה החלום מה הם יעשו אחרי בדירה של רף יש שני מחשבים משוכללים למראה אך מנותקים מהחשמל, המחכים שבעל הבית ייקח אותם לאמריקה. קצת כמו חברות ההיי­טק.אחד הדברים המרתקים בבועת הסטארט­אפ, אמרתי לו, הוא מספר הישראלים הצעירים והמוכשרים שנטשו את החלומות שלהם לטובת קריירה בהיי­טק. הפסדנו מורים, סופרים, רופאים, מנהלי מסעדות, מה לא. אפילו אתה, קולנוען מבטיח, זוכה פרס ראשון על סרט דוקומנטרי שעשית, במקום להסתער על שוק הקולנוע המקומי ולעשות את "האזרח קיין" הישראלי, העמסת את החלומות הקולנועיים שלך לבגז' של המאזדה ודהרת לכיוון הרצליה. למה?"זה היה שילוב של כמה דברים. כמו שאמרתי, היתה איזו התלהבות מבחינת האפשרות לעשות משהו גדול, משהו אמיתי. נכון, אני לא יכול לברוח מזה שאמרתי לעצמי: אני רוצה להתעסק בקולנוע בחיים שלי? או.קיי, בוא נדאג קצת לביטחון הכלכלי שלי ונארגן אופציות."האם הלכתי להיי­טק לעשות מכה? לא פסלתי את האפשרות הזו. אבל אני חושב שמה שהחזיק אותי שם היה זה שצחקתי המון. כמובן כשכל העסק התחיל להתפרק זה נהיה פחות ופחות מצחיק והרבה יותר ציני. חלק ממה שהחזיק אנשים בסטארט­אפ היה החלום מה הם יעשו אחרי המכה. וברגע שזה נעלם הרבה פחות אנשים רצו להישאר שם."האם דור שלם של ישראלים צעירים נטש את חלומות הילדות שלו כדי לעשות מכה כלכלית? כן ולא. לא, כי אתה לא יכול להחזיק מעמד בסטארט­אפ אם אתה לא באמת נהנה ממה שאתה עושה. אבל כן, כולם מרוויחים משכורות עתק ולכולם יש תוכניות מה הם יעשו אחרי שהם יעשו את המכה."אחד החברים שעבד איתי רצה להיות עיתונאי. בחורה אחרת רצתה ללמוד רפואה. עוד אחד רצה לטייל בעולם. כל אחד והחלום שלו. אולי אחד מכל החברים שלי רוצה להמשיך להיות מתכנת. הוא היחיד. כל השאר לא רוצים. חלק מהאנשים האלה עכשיו מחוסרי עבודה, וזה קשה מאוד. יש תחושה של דיס­אוריינטציה. זה לא רק עניין של למצוא מקור הכנסה אחר. היתה איזו גאווה שנלוותה לתחושה של 'אני עובד בהיי­טק', ועכשיו הרבה אנשים צריכים לחפש ולמצוא את זה במקום אחר".­ נדמה לי שלהיות מפוטר מהיי­טק ולהיזרק לתוך שוק העבודה המקומי זה קצת כמו לחזור מחו"ל לישראל אחרי היעדרות ממושכת."מאה אחוז נכון. להיות בהיי­טק זה היה מלחמה. כך שטבעי שיהיו נפגעי הלם. ברור שמפוטרי ההיי­טק הם מסכנים. תאר לך שאתה במשך שנה ומשהו מרויח 30 אלף המכה. וברגע שזה נעלם הרבה פחות אנשים רצו להישאר שם."האם דור שלם של ישראלים צעירים נטש את חלומות הילדות שלו כדי לעשות מכה כלכלית? כן ולא. לא, כי אתה לא יכול להחזיק מעמד בסטארט­אפ אם אתה לא באמת נהנה ממה שאתה עושה. אבל כן, כולם מרוויחים משכורות עתק ולכולם יש תוכניות מה הם יעשו אחרי שהם יעשו את המכה."אחד החברים שעבד איתי רצה להיות עיתונאי. בחורה אחרת רצתה ללמוד רפואה. עוד אחד רצה לטייל בעולם. כל אחד והחלום שלו. אולי אחד מכל החברים שלי רוצה להמשיך להיות מתכנת. הוא היחיד. כל השאר לא רוצים. חלק מהאנשים האלה עכשיו מחוסרי עבודה, וזה קשה מאוד. יש תחושה של דיס­אוריינטציה. זה לא רק עניין של למצוא מקור הכנסה אחר. היתה איזו גאווה שנלוותה לתחושה של 'אני עובד בהיי­טק', ועכשיו הרבה אנשים צריכים לחפש ולמצוא את זה במקום אחר".­ נדמה לי שלהיות מפוטר מהיי­טק ולהיזרק לתוך שוק העבודה המקומי זה קצת כמו לחזור מחו"ל לישראל אחרי היעדרות ממושכת."מאה אחוז נכון. להיות בהיי­טק זה היה מלחמה. כך שטבעי שיהיו נפגעי הלם. ברור שמפוטרי ההיי­טק הם מסכנים. תאר לך שאתה במשך שנה ומשהו מרויח 30 אלף הכסף הגדול נפגשנו בדירתו בתל­אביב, הארוזה כבר (בחלקה) בארגזים. רף, חייכן, יחפן ומחומצן, פתח את הבוקר בדיאט קולה וניגש מיד לעניין."היתה תקופה שקראתי כל יום בעיתון על הצלחות היסטריות של אנשים צעירים שיש להם מוצרים חמודים", הוא אומר. "התקשורת לא המציאה את זה, אבל הנה, זה התפוצץ. מה שקרה זה שאנשים צעירים השתחררו מהצבא, וכל מיני גאונים קטנים כתבו כל מיני דברים שמנהלי קרנות הון הסיכון, שרצו לעשות כסף בהיי­טק, לא ממש הבינו."עד שלב מסוים הבורסה שיחקה עם עצמה ולא היה צריך להציג רווח על מנת להמשיך להתגלגל. אם חברה נראתה טוב, כולם השקיעו, כולם קנו. פה היתה יציאה מפרופורציות. פתאום היית שומע משפטים כמו: 'שמעת על ההוא? הוא מכר את החברה ב­12 מיליון דולר, האפס'. פה העיוות הגדול."מבחינת האנשים הצעירים, כולם עזבו הכל ונכנסו לסטארט­אפ. השוק התמלא באנשים מוכשרים שבעצם רצו לעשות דברים אחרים אבל באו לעשות את המכה."למה זה קרה? קודם כל כי האנשים הצעירים האלה קיבלו המון כסף. המשכורות היו בשמים. מתכנת שהרוויח פחות מ­20 אלף שקל בחודש הרגיש מתוסכל. מצד שני היה רצון ליצור משהו גדול, כלל עו שקל בחודש, עושה חיים, נוסע במאזדה. פתאום החברה שלך מתרסקת. אתה שולח קורות חיים, ואין. אין עבודה. יש לי חברים שמסתובבים עכשיו עם מכתבי פיטורין ביד."אתה יכול למצוא עבודה ב­7,000­8,000 שקל בחודש, שזו משכורת יפה, אבל תמיד אנשים ירצו את מה שהיה להם."בנוסף, בתוך שוק ההיי­טק תמיד שררה סודיות גדולה סביב כל עניין המשכורות, האופציות והתנאים. זה לא במקרה. בסופו של דבר הסודיות הזו שירתה את בעלי החברות. העובדה שאני חשבתי שאני מרוויח הרבה ושאני חשבתי שקיבלתי הרבה אופציות גרמה לי לסתום את הפה, לא להגיד כלום ולעבוד קשה מאוד. אין שום בעיה לעבוד ככה על העובדים".­ מפוטרי ההיי­טק יתעלו את עצמם לתוך שוק העבודה הישראלי או שהם ימשיכו לקטר שהחיים פה הם בלתי נסבלים ויחפשו עבודה בחו"ל?"נכון שעניין הקיטורים הוא משהו שמאפיין את תחום ההיי­טק, אבל אני חושב שזה יותר מזה. זה משהו ישראלי. הישראלים הם קוטרים. כשהייתי בניו יורק נכנסה ישראלית שגרה שם שנים וסיפרה בהתרגשות על איזה מישהו שדחף אותה וש'רק בישראל זה יכול לקרות'. אמרתי לה: 'סימון, את בניו יורק!'. זאת אומרת, יש משהו בישראלים שמבחינתם שקל בחודש, עושה חיים, נוסע במאזדה. פתאום החברה שלך מתרסקת. אתה שולח קורות חיים, ואין. אין עבודה. יש לי חברים שמסתובבים עכשיו עם מכתבי פיטורין ביד."אתה יכול למצוא עבודה ב­7,000­8,000 שקל בחודש, שזו משכורת יפה, אבל תמיד אנשים ירצו את מה שהיה להם."בנוסף, בתוך שוק ההיי­טק תמיד שררה סודיות גדולה סביב כל עניין המשכורות, האופציות והתנאים. זה לא במקרה. בסופו של דבר הסודיות הזו שירתה את בעלי החברות. העובדה שאני חשבתי שאני מרוויח הרבה ושאני חשבתי שקיבלתי הרבה אופציות גרמה לי לסתום את הפה, לא להגיד כלום ולעבוד קשה מאוד. אין שום בעיה לעבוד ככה על העובדים".­ מפוטרי ההיי­טק יתעלו את עצמם לתוך שוק העבודה הישראלי או שהם ימשיכו לקטר שהחיים פה הם בלתי נסבלים ויחפשו עבודה בחו"ל?"נכון שעניין הקיטורים הוא משהו שמאפיין את תחום ההיי­טק, אבל אני חושב שזה יותר מזה. זה משהו ישראלי. הישראלים הם קוטרים. כשהייתי בניו יורק נכנסה ישראלית שגרה שם שנים וסיפרה בהתרגשות על איזה מישהו שדחף אותה וש'רק בישראל זה יכול לקרות'. אמרתי לה: 'סימון, את בניו יורק!'. זאת אומרת, יש משהו בישראלים שמבחינתם תמיד ישראל זה חרא ותמיד הם רוצים לעזוב ואיכשהו הם נשארים. מה שמייחד את הישראלים מאוכלוסיית ההיי­טק הוא העובדה שלאנשי היי­טק יותר קל יחסית למצוא עבודה בחו"ל".­ אתה פסימי?"אני אופטימי ביחס להיי­טק בישראל. נכון שהיתה האטה. אבל הוא עדיין מתפתח. השוק כבר מתחיל להתייצב. הכלכלה החדשה פורשה בצורה הבאה: לא משנה מה המודל העסקי שלך, לא משנה מה אתה עושה, בכל מקרה ישקיעו בך הרבה כסף ויום אחד תהיה עשיר גדול. היום המוצר צריך להצדיק את עצמו: המשקיעים לא ישקיעו יותר בלי להבין בדיוק במה הם משקיעים ומאיפה יבוא הכסף. השוק לא נעלם. הוא פשוט לוקח זווית יותר נכונה. ולגבי האנשים שעבדו בהיי­טק, זה כמו בכל מקצוע אחר: הטובים ימצאו מקומות עבודה אחרים, בארץ או בחו"ל. הפחות טובים ימצאו דברים אחרים לעשות בחיים". נפגשנו בדירתו בתל­אביב, הארוזה כבר (בחלקה) בארגזים. רף, חייכן, יחפן ומחומצן, פתח את הבוקר בדיאט קולה וניגש מיד לעניין."היתה תקופה שקראתי כל יום בעיתון על הצלחות היסטריות של אנשים צעירים שיש להם מוצרים חמודים", הוא אומר. "התקשורת לא המציאה את זה, אבל הנה, זה התפוצץ. מה שקרה זה שאנשים צעירים השתחררו מהצבא, וכל מיני גאונים קטנים כתבו כל מיני דברים שמנהלי קרנות הון הסיכון, שרצו לעשות כסף בהיי­טק, לא ממש הבינו."עד שלב מסוים הבורסה שיחקה עם עצמה ולא היה צריך להציג רווח על מנת להמשיך להתגלגל. אם חברה נראתה טוב, כולם השקיעו, כולם קנו. פה היתה יציאה מפרופורציות. פתאום היית שומע משפטים כמו: 'שמעת על ההוא? הוא מכר את החברה ב­12 מיליון דולר, האפס'. פה העיוות הגדול."מבחינת האנשים הצעירים, כולם עזבו הכל ונכנסו לסטארט­אפ. השוק התמלא באנשים מוכשרים שבעצם רצו לעשות דברים אחרים אבל באו לעשות את המכה."למה זה קרה? קודם כל כי האנשים הצעירים האלה קיבלו המון כסף. המשכורות היו בשמים. מתכנת שהרוויח פחות מ­20 אלף שקל בחודש הרגיש מתוסכל. מצד שני היה רצון ליצור משהו גדול, כלל עו תמיד ישראל זה חרא ותמיד הם רוצים לעזוב ואיכשהו הם נשארים. מה שמייחד את הישראלים מאוכלוסיית ההיי­טק הוא העובדה שלאנשי היי­טק יותר קל יחסית למצוא עבודה בחו"ל".­ אתה פסימי?"אני אופטימי ביחס להיי­טק בישראל. נכון שהיתה האטה. אבל הוא עדיין מתפתח. השוק כבר מתחיל להתייצב. הכלכלה החדשה פורשה בצורה הבאה: לא משנה מה המודל העסקי שלך, לא משנה מה אתה עושה, בכל מקרה ישקיעו בך הרבה כסף ויום אחד תהיה עשיר גדול. היום המוצר צריך להצדיק את עצמו: המשקיעים לא ישקיעו יותר בלי להבין בדיוק במה הם משקיעים ומאיפה יבוא הכסף. השוק לא נעלם. הוא פשוט לוקח זווית יותר נכונה. ולגבי האנשים שעבדו בהיי­טק, זה כמו בכל מקצוע אחר: הטובים ימצאו מקומות עבודה אחרים, בארץ או בחו"ל. הפחות טובים ימצאו דברים אחרים לעשות בחיים". למי."כשאני הצטרפתי לגייט 42 היינו חמישה. היתה תחושה שהחברה הולכת להנפיק בגדול, לעשות את המכה; לא רק מבחינת הכסף, מבחינת זה שאנחנו נשנה את האינטרנט, נעשה את החיים של משתמשי האינטרנט בכל העולם לקלים יותר".­ ולמה זה לא קרה?"השוק נפל". התלוש לג'ירף התלוש לג'ירף הגענו להרצליה בסביבות 12:00 בצהריים. התנועה היתה ערה, אבל לא דורסנית. בנייני הזכוכית עדיין בוהקים, אבל אין התגודדויות בכניסות או דחיפות בדרך לארוחת צהריים. יותר מהכל הזכיר לי המקום סט של סרט אחרי שצוות הצילום הלך הביתה."אתה רואה את הבניין הזה?", שאל רף והצביע לעבר בניין מרשים במיוחד, "הייתי שם בראיון עבודה, והתקבלתי. השבוע קראתי שהם נסגרו".גם חניה מצאנו בקלות יחסית. בדרך למסעדה זיהה רף את אנשי ההיי­טק צ'יק צ'ק. שאלתי איך הוא עושה את זה. "לא נעים להגיד", אמר, "אבל לפי החיוכים החנונים. חוץ מזה, הם בדרך כלל הולכים לאכול ברביעייה, שלושה בנים ובת. לא יודע למה. מדובר בחברה בעיקר גברית, והבנות מרוויחות פחות. גם אם הן חושבות שלא ­ הן מרוויחות פחות".תרבות האוכל היתה עניין גדול בעולם ההיי­טק. כידוע, עובדי ההיי­טק לא משלמים על ארוחות הצהריים, אלא בתלושים הניתנים להם על ידי החברות המעסיקות כחלק מתנאי העסקתם. מבחוץ (הכוונה, בתקשורת) הנוהג הזה הצטייר כשיאם של החיים הטובים ואולי גם כהמחשה ברורה ביותר של המונח "אוכלי חינם". מבפנים, כפי שעולה ממדוריו של ר', זה היה קוסם ק הגענו להרצליה בסביבות 12:00 בצהריים. התנועה היתה ערה, אבל לא דורסנית. בנייני הזכוכית עדיין בוהקים, אבל אין התגודדויות בכניסות או דחיפות בדרך לארוחת צהריים. יותר מהכל הזכיר לי המקום סט של סרט אחרי שצוות הצילום הלך הביתה."אתה רואה את הבניין הזה?", שאל רף והצביע לעבר בניין מרשים במיוחד, "הייתי שם בראיון עבודה, והתקבלתי. השבוע קראתי שהם נסגרו".גם חניה מצאנו בקלות יחסית. בדרך למסעדה זיהה רף את אנשי ההיי­טק צ'יק צ'ק. שאלתי איך הוא עושה את זה. "לא נעים להגיד", אמר, "אבל לפי החיוכים החנונים. חוץ מזה, הם בדרך כלל הולכים לאכול ברביעייה, שלושה בנים ובת. לא יודע למה. מדובר בחברה בעיקר גברית, והבנות מרוויחות פחות. גם אם הן חושבות שלא ­ הן מרוויחות פחות".תרבות האוכל היתה עניין גדול בעולם ההיי­טק. כידוע, עובדי ההיי­טק לא משלמים על ארוחות הצהריים, אלא בתלושים הניתנים להם על ידי החברות המעסיקות כחלק מתנאי העסקתם. מבחוץ (הכוונה, בתקשורת) הנוהג הזה הצטייר כשיאם של החיים הטובים ואולי גם כהמחשה ברורה ביותר של המונח "אוכלי חינם". מבפנים, כפי שעולה ממדוריו של ר', זה היה קוסם ק למי."כשאני הצטרפתי לגייט 42 היינו חמישה. היתה תחושה שהחברה הולכת להנפיק בגדול, לעשות את המכה; לא רק מבחינת הכסף, מבחינת זה שאנחנו נשנה את האינטרנט, נעשה את החיים של משתמשי האינטרנט בכל העולם לקלים יותר".­ ולמה זה לא קרה?"השוק נפל". צת פחות: התחשבנות קטנונית שבסופה נשארו העובדים רעבים.בפרק העשירי בספרו של רף מחליטה כרמית, מנהלת המשרד החדשה, לקחת את עניין התלושים בידיים:"שעה אחרי זה, כשעמדנו כולנו בדלת והתחילו הוויכוחים של איפה כדאי לאכול היום, כרמית הודיעה לנו שכבר יש דילים עם כל המסעדות באזור. מחיר התלוש הוא 23 שקל, טוסיק (חברת האינטרנט הפיקטיבית של ר' ­ ב.ג) מסבסדים שלוש שמיניות מזה ואנחנו משלמים את המס, אבל רק מהברוטו וגם זה רק בעצם על בערך חמש שביעיות. אז זה יוצא ככה ממש משתלם. או לא. ביום רביעי, כשיש קוסקוס ב'נאפיס' התלוש כולל מנה אחרונה, אבל לא שתייה, אז כדאי לא לקחת שום דבר מצמיא. אם אנחנו רוצים מנה ראשונה אז שווה בג'ירף כי זה כלול בעסקית, אבל אם זה חציל מאודה, או אז מותר לנו רק לימונדה פריגת בתור מנה עיקרית וקרם ברולה כאחרונה אבל בלי הבננה. בקולומבוס מחיר התלוש כולל הכל רק לא את החלת בצל וגם מטגנים לנו הכל בשמן ישן כי זה זול יותר ומותר לנו שם להשאיר את הטיפ בתלוש ­ בתנאי שאנחנו מביאים סכו"ם מהבית. בקוקונט מותר מנה ראשונה פלוס מנה אחרונה במקום מנה עיקרית בתנאי שלוקחים משקה לא מוגז...". צת פחות: התחשבנות קטנונית שבסופה נשארו העובדים רעבים.בפרק העשירי בספרו של רף מחליטה כרמית, מנהלת המשרד החדשה, לקחת את עניין התלושים בידיים:"שעה אחרי זה, כשעמדנו כולנו בדלת והתחילו הוויכוחים של איפה כדאי לאכול היום, כרמית הודיעה לנו שכבר יש דילים עם כל המסעדות באזור. מחיר התלוש הוא 23 שקל, טוסיק (חברת האינטרנט הפיקטיבית של ר' ­ ב.ג) מסבסדים שלוש שמיניות מזה ואנחנו משלמים את המס, אבל רק מהברוטו וגם זה רק בעצם על בערך חמש שביעיות. אז זה יוצא ככה ממש משתלם. או לא. ביום רביעי, כשיש קוסקוס ב'נאפיס' התלוש כולל מנה אחרונה, אבל לא שתייה, אז כדאי לא לקחת שום דבר מצמיא. אם אנחנו רוצים מנה ראשונה אז שווה בג'ירף כי זה כלול בעסקית, אבל אם זה חציל מאודה, או אז מותר לנו רק לימונדה פריגת בתור מנה עיקרית וקרם ברולה כאחרונה אבל בלי הבננה. בקולומבוס מחיר התלוש כולל הכל רק לא את החלת בצל וגם מטגנים לנו הכל בשמן ישן כי זה זול יותר ומותר לנו שם להשאיר את הטיפ בתלוש ­ בתנאי שאנחנו מביאים סכו"ם מהבית. בקוקונט מותר מנה ראשונה פלוס מנה אחרונה במקום מנה עיקרית בתנאי שלוקחים משקה לא מוגז...". חופשיים משיקולי תלושים התיישבנו והזמנו מה שבא לנו. מה אני אגיד לכם? כיף לא לעבוד בהיי­טק. חופשיים משיקולי תלושים התיישבנו והזמנו מה שבא לנו. מה אני אגיד לכם? כיף לא לעבוד בהיי­טק. הקפיטליזם ינצח הקפיטליזם ינצח הטענה השכיחה נגד אנשי ההיי­טק, אמרתי לרף, ובעיקר נגד אנשי חברות הסטארט­אפ, היתה שהם מתעניינים רק בעצמם ושיום אחד החגיגה תיגמר והם יחזרו לשוק העבודה עם הזנב בין הרגליים. היום יש לא מעט אנשים בישראל שנורא נהנים לראות אנשי היי­טק עומדים בתור ללשכת האבטלה במקום התור למחלקת העסקים של סוויסאייר."אספר לך סיפור", אמר רף. "כנרת, מנהלת המשרד שלנו בגייט 42, סיפרה לי שאיזה קיבוצניק שאל אותה מה היא עושה. היא אמרה: 'עובדת בהיי­טק', והוא השיב: 'היי­טק! היי­טק! ומי יחרוש את השדות?!'."יש את העניין הזה, נכון, שהיי­טק הוא דבר כאילו לא יצרני או לא תואם את החזון של הקולקטיב הישראלי. אם אתה שואל אותי, אין הרבה מה לעשות; נכון שהקפיטליזם העולמי גורם לרעב באפריקה אבל עדיין לא מצאו שיטה יותר טובה. כל מודל כלכלי אחר שיושם בהיסטוריה בסופו של דבר גרם לעשירים להתעשר ולעניים להיות יותר עניים. הכסף בסופו של דבר תמיד ניצח".­ או במילים אחרות, מי שלא יכול להרשות לעצמו, למשל, לעשות מנוי לאינטרנט ­ כי אין לו כסף או ידע ­ זבש"ו. חגיגת המידע תתנהל בלעדיו."אם היינו חיים לפני 30 שנה היינו או הטענה השכיחה נגד אנשי ההיי­טק, אמרתי לרף, ובעיקר נגד אנשי חברות הסטארט­אפ, היתה שהם מתעניינים רק בעצמם ושיום אחד החגיגה תיגמר והם יחזרו לשוק העבודה עם הזנב בין הרגליים. היום יש לא מעט אנשים בישראל שנורא נהנים לראות אנשי היי­טק עומדים בתור ללשכת האבטלה במקום התור למחלקת העסקים של סוויסאייר."אספר לך סיפור", אמר רף. "כנרת, מנהלת המשרד שלנו בגייט 42, סיפרה לי שאיזה קיבוצניק שאל אותה מה היא עושה. היא אמרה: 'עובדת בהיי­טק', והוא השיב: 'היי­טק! היי­טק! ומי יחרוש את השדות?!'."יש את העניין הזה, נכון, שהיי­טק הוא דבר כאילו לא יצרני או לא תואם את החזון של הקולקטיב הישראלי. אם אתה שואל אותי, אין הרבה מה לעשות; נכון שהקפיטליזם העולמי גורם לרעב באפריקה אבל עדיין לא מצאו שיטה יותר טובה. כל מודל כלכלי אחר שיושם בהיסטוריה בסופו של דבר גרם לעשירים להתעשר ולעניים להיות יותר עניים. הכסף בסופו של דבר תמיד ניצח".­ או במילים אחרות, מי שלא יכול להרשות לעצמו, למשל, לעשות מנוי לאינטרנט ­ כי אין לו כסף או ידע ­ זבש"ו. חגיגת המידע תתנהל בלעדיו."אם היינו חיים לפני 30 שנה היינו או מרים לעצמנו שישראל צריכה לדאוג לעצמה ואפשר להקים כאן איזשהו משק מדינתי עצמאי ומנותק מהעולם. אחלה. העובדה היא שהעולם כולו מתקדם. אם נישאר מאחור זה יעבוד לרעתנו."המדינה צריכה לדאוג שיהיה כאן שלום כדי שיגיעו השקעות, שהכשרונות הצעירים ימשיכו להתקיים, שהחינוך ימשיך להיות ברמה גבוהה כדי שהמתכנתים יוכלו להתחרות בשוק העולמי."אם ג'וליה רוברטס, שמקבלת 20 מיליון דולר לעבודה של חודשיים היתה מקבלת פחות, אולי לא היינו משלמים עשרה דולר בקולנוע. נכון. אבל זה לא עובד ככה. נכון שאם כולנו היינו אלטרואיסטים יותר העולם היה נראה טוב יותר. אבל אנחנו לא. אנחנו חיות אגואיסטיות. העולם כולו נהיה יותר אגואיסטי על חשבון החלשים. ולמרות זאת, גם בתוך ההיי­טק הישראלי אתה לפעמים נתקל בשרידים של המנטליות הישראלית. כשמישהו שמרוויח משכורת עתק מקטר על התנאים שלו, אני לא יכול שלא להרגיש 'איך אתה מעז לקטר, כשמישהו במפעל בדימונה מרוויח שמינית ממה שאתה מרוויח'."זה כמו העניין של העבודה הקשה. נכון שבהיי­טק עובדים קשה, והיו ימים שעבדתי רצוף מהבוקר עד הלילה, אבל גם במפעל טקסטיל בדרום עובדים קשה. רק שלהם אי מרים לעצמנו שישראל צריכה לדאוג לעצמה ואפשר להקים כאן איזשהו משק מדינתי עצמאי ומנותק מהעולם. אחלה. העובדה היא שהעולם כולו מתקדם. אם נישאר מאחור זה יעבוד לרעתנו."המדינה צריכה לדאוג שיהיה כאן שלום כדי שיגיעו השקעות, שהכשרונות הצעירים ימשיכו להתקיים, שהחינוך ימשיך להיות ברמה גבוהה כדי שהמתכנתים יוכלו להתחרות בשוק העולמי."אם ג'וליה רוברטס, שמקבלת 20 מיליון דולר לעבודה של חודשיים היתה מקבלת פחות, אולי לא היינו משלמים עשרה דולר בקולנוע. נכון. אבל זה לא עובד ככה. נכון שאם כולנו היינו אלטרואיסטים יותר העולם היה נראה טוב יותר. אבל אנחנו לא. אנחנו חיות אגואיסטיות. העולם כולו נהיה יותר אגואיסטי על חשבון החלשים. ולמרות זאת, גם בתוך ההיי­טק הישראלי אתה לפעמים נתקל בשרידים של המנטליות הישראלית. כשמישהו שמרוויח משכורת עתק מקטר על התנאים שלו, אני לא יכול שלא להרגיש 'איך אתה מעז לקטר, כשמישהו במפעל בדימונה מרוויח שמינית ממה שאתה מרוויח'."זה כמו העניין של העבודה הקשה. נכון שבהיי­טק עובדים קשה, והיו ימים שעבדתי רצוף מהבוקר עד הלילה, אבל גם במפעל טקסטיל בדרום עובדים קשה. רק שלהם אי ן סנפלינג ושאר הטבות".­ אתה יכול לשים את האצבע על התכונה שהבדילה את אנשי ההיי­טק שעשו מכה מאלה שלא ושנשארו עכשיו מחוץ למשחק?"מזל. מזל ותזמון". ן סנפלינג ושאר הטבות".­ אתה יכול לשים את האצבע על התכונה שהבדילה את אנשי ההיי­טק שעשו מכה מאלה שלא ושנשארו עכשיו מחוץ למשחק?"מזל. מזל ותזמון". מה המצב מה המצב מבחינתו של ר', לא רק עובדי הסטארט­אפ הם אהבלים חביבים, אלא גם מנהלי החברות (ה"פאונדרים") והמשקיעים ­ בדרך כלל אנשים שעשו כסף בכלכלה הישנה ושפותו לשים כסף ברולטת ההיי­טק בתקווה לעשות הרבה כסף במעט זמן. השילוב בין הפאונדרים למשקיעים קטלני במיוחד.בפרק התשיעי בספרו, המכונה "המצב מצוין!", מכנסים הפאונדרים את עובדי הסטארט­אפ כדי לעדכן אותם במצב החברה. הכסף, הם אומרים, נגמר. לכן צריך לחסוך, לא משהו רציני:"ולכן, צריך טיפה לחסוך ­ לא משהו רציני", אמר הראשון. "ממש טיפה כדי להקטין את Burn Rate­ה", אמר השני. "חשבנו לדוגמה שאפשר להפסיק עם הכוסות החד פעמיות", אמר הראשון. "ישר מהבקבוק, מהבקבוק אל הגרון". "ועוד משהו אחד קטן", אמר הראשון, "מתכנתים זה ככה, עסק יקר", אמר השני, "אז אפשר לגייס במקומות אחרים", אמר הראשון, "לא חייבים תמיד בארץ", אמר השני, "אפשר גם ברומניה", אמר הראשון. "אבל אין לכם בכלל מה לדאוג", אמר השני. "אין לזה בכלל שום השפעה עליכם", אמר הראשון, "בטח לא ביום­יום", אמר השני, "אולי ככה, ממש­ממש בקצוות", אמר הראשון. "כולכם מפוטרים", אמר השני. "תודה וסליחה", אמר מבחינתו של ר', לא רק עובדי הסטארט­אפ הם אהבלים חביבים, אלא גם מנהלי החברות (ה"פאונדרים") והמשקיעים ­ בדרך כלל אנשים שעשו כסף בכלכלה הישנה ושפותו לשים כסף ברולטת ההיי­טק בתקווה לעשות הרבה כסף במעט זמן. השילוב בין הפאונדרים למשקיעים קטלני במיוחד.בפרק התשיעי בספרו, המכונה "המצב מצוין!", מכנסים הפאונדרים את עובדי הסטארט­אפ כדי לעדכן אותם במצב החברה. הכסף, הם אומרים, נגמר. לכן צריך לחסוך, לא משהו רציני:"ולכן, צריך טיפה לחסוך ­ לא משהו רציני", אמר הראשון. "ממש טיפה כדי להקטין את Burn Rate­ה", אמר השני. "חשבנו לדוגמה שאפשר להפסיק עם הכוסות החד פעמיות", אמר הראשון. "ישר מהבקבוק, מהבקבוק אל הגרון". "ועוד משהו אחד קטן", אמר הראשון, "מתכנתים זה ככה, עסק יקר", אמר השני, "אז אפשר לגייס במקומות אחרים", אמר הראשון, "לא חייבים תמיד בארץ", אמר השני, "אפשר גם ברומניה", אמר הראשון. "אבל אין לכם בכלל מה לדאוג", אמר השני. "אין לזה בכלל שום השפעה עליכם", אמר הראשון, "בטח לא ביום­יום", אמר השני, "אולי ככה, ממש­ממש בקצוות", אמר הראשון. "כולכם מפוטרים", אמר השני. "תודה וסליחה", אמר הראשון.ביקשתי מרף להסביר איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים עבדו בתעשייה שעליה ידעו (בסופו של דבר) כל כך מעט."זה חלק מהאווירה של עולם ההיי­טק", הוא אומר. "כדי לעודד את העובדים להמשיך לעבוד, מציגים הכל בטוב. אם מגיע עיתונאי אז הוא 'העיתונאי הכי חשוב בעולם'. אם הוא מבריז? פתאום הוא הופך להיות כתב מקומון מקרית­מלאכי. אני זוכר, למשל, עשינו פרזנטציה לאיזה משקיע. לפני שהתחלנו הוא היה מבחינתנו האיש שאם הוא יגיד מילה אחת טובה על החברה אנחנו ממריאים. הוא לא אמר מילה טובה על החברה שלנו, אז הוא הפך להיות האפס של ההיי­טק. זו מין בועה כזו שמאכילה את עצמה בשטויות".­ ומה עמד מאחורי זה, הרצון להעביד את העובדים עד שתצא נשמתם?"גם. ואני חושב שגם הגיל הצעיר של ההנהלה. מדובר באנשים מוכשרים מאוד אבל חסרי ניסיון בניהול. הרבה פעמים יש תחושה שמישהו קרא איזה ספר לניהול ומיישם את מה שהוא קרא, אחד לאחד, על העובדים שלו. אתה לפעמים שומע נאומים בסגנון 'אנחנו עומדים לעבור תקופה קשה, אנחנו צריכים להתאחד', שאני לא חושב שהיית שומע ממנהל מנוסה."זה הזכיר לי הפקות של סרטים. יושבים אנשים צעירים הראשון.ביקשתי מרף להסביר איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים עבדו בתעשייה שעליה ידעו (בסופו של דבר) כל כך מעט."זה חלק מהאווירה של עולם ההיי­טק", הוא אומר. "כדי לעודד את העובדים להמשיך לעבוד, מציגים הכל בטוב. אם מגיע עיתונאי אז הוא 'העיתונאי הכי חשוב בעולם'. אם הוא מבריז? פתאום הוא הופך להיות כתב מקומון מקרית­מלאכי. אני זוכר, למשל, עשינו פרזנטציה לאיזה משקיע. לפני שהתחלנו הוא היה מבחינתנו האיש שאם הוא יגיד מילה אחת טובה על החברה אנחנו ממריאים. הוא לא אמר מילה טובה על החברה שלנו, אז הוא הפך להיות האפס של ההיי­טק. זו מין בועה כזו שמאכילה את עצמה בשטויות".­ ומה עמד מאחורי זה, הרצון להעביד את העובדים עד שתצא נשמתם?"גם. ואני חושב שגם הגיל הצעיר של ההנהלה. מדובר באנשים מוכשרים מאוד אבל חסרי ניסיון בניהול. הרבה פעמים יש תחושה שמישהו קרא איזה ספר לניהול ומיישם את מה שהוא קרא, אחד לאחד, על העובדים שלו. אתה לפעמים שומע נאומים בסגנון 'אנחנו עומדים לעבור תקופה קשה, אנחנו צריכים להתאחד', שאני לא חושב שהיית שומע ממנהל מנוסה."זה הזכיר לי הפקות של סרטים. יושבים אנשים צעירים שלא יודעים כל כך מה הם עושים. אבל הם יודעים שיש סיכוי לעשות בזה המון כסף. אז הם משחקים אותה גדולים". שלא יודעים כל כך מה הם עושים. אבל הם יודעים שיש סיכוי לעשות בזה המון כסף. אז הם משחקים אותה גדולים". מתנחל? מתנחל? ר', בן דמותו הפיקטיבי והמוקצן של רף, הוא (אם תסלחו לי) לא בחור נאור במיוחד.אחד מחבריו הוא מתנחל. ר' מכנה אותו "החבר שלי המתנחל החרא", או מאוחר יותר בספר "החבר שלי המתנחל המניאק". ר' גם לא משוגע על הומואים, שהם בעיניו חבורה של פריקים ש"בוחרים טוסיק" (איך בדיוק? מיד), וכשהבוס של ר' מעדכן את עובדיו שהוא מתכוון להביא לחברה מתכנתים רומנים, העובדים נעלבים.יש שתי אפשרויות, אמרתי לרף ­ או שיש לך בעיה עם מתנחלים, הומואים ורומנים, או שאתה עושה סאטירה על הגזענות הסמויה ששוררת בתחום הזה. מה נכון?"מהבחינה של המתנחלים", הוא אמר, "קודם כל זה ביקורת פוליטית. אני כמובן לא חושב שכל המתנחלים הם חרא. אני חושב שהם לא צריכים להיות איפה שהם נמצאים, זה בטוח."את המתנחל הייתי צריך מבחינה דרמטית ­ רציתי מישהו שנמצא כמה שיותר רחוק מהאווירה של ההיי­טק, מישהו שיראה את הניתוק של ההיי­טק מכל מה שקורה במדינה מסביב. מתנחלים לא יאהבו את הספר שלי? לא אכפת לי".באחד מפרקי הספר, נקלע ר' למצעד הגאווה בתל­אביב, עמוס בטי­שירטס שעליהן כתוב: "אני בוחר טוסיק", שם חברת הסטארט­אפ שלו, ושמיועד ר', בן דמותו הפיקטיבי והמוקצן של רף, הוא (אם תסלחו לי) לא בחור נאור במיוחד.אחד מחבריו הוא מתנחל. ר' מכנה אותו "החבר שלי המתנחל החרא", או מאוחר יותר בספר "החבר שלי המתנחל המניאק". ר' גם לא משוגע על הומואים, שהם בעיניו חבורה של פריקים ש"בוחרים טוסיק" (איך בדיוק? מיד), וכשהבוס של ר' מעדכן את עובדיו שהוא מתכוון להביא לחברה מתכנתים רומנים, העובדים נעלבים.יש שתי אפשרויות, אמרתי לרף ­ או שיש לך בעיה עם מתנחלים, הומואים ורומנים, או שאתה עושה סאטירה על הגזענות הסמויה ששוררת בתחום הזה. מה נכון?"מהבחינה של המתנחלים", הוא אמר, "קודם כל זה ביקורת פוליטית. אני כמובן לא חושב שכל המתנחלים הם חרא. אני חושב שהם לא צריכים להיות איפה שהם נמצאים, זה בטוח."את המתנחל הייתי צריך מבחינה דרמטית ­ רציתי מישהו שנמצא כמה שיותר רחוק מהאווירה של ההיי­טק, מישהו שיראה את הניתוק של ההיי­טק מכל מה שקורה במדינה מסביב. מתנחלים לא יאהבו את הספר שלי? לא אכפת לי".באחד מפרקי הספר, נקלע ר' למצעד הגאווה בתל­אביב, עמוס בטי­שירטס שעליהן כתוב: "אני בוחר טוסיק", שם חברת הסטארט­אפ שלו, ושמיועד ות להפצה ללקוחות פוטנציאלים. בסופו של דבר ההומואים משתלטים על החולצות ולובשים אותן במסגרת יום הגאווה. שוב ­ או שאתה יורד כאן על ההומואים או שאתה יורד על האווירה ההומופובית של ההיי­טק. מה משניהם?"אל"ף, זאת האווירה. לא שכולם הטרוסקסואלים, אבל כן מדובר בקהילה גברית מאוד: טייסים לשעבר, מאצ'ואיסטים, אנשי מודיעין לשעבר. שנית, המדור היה מדור שבועי וניסיתי לחבר אותו לאירועים אמיתיים שקרו באותו שבוע, למשל במקרה הזה מצעד הגאווה בתל­אביב."הרעיון, כמו עם הדיאלוגים עם המתנחל, היה להראות את הניתוק של ר', כמייצג של קהילת ההיי­טק, מהמציאות הישראלית סביבו. אם מישהו ייפגע בדרך? ­ יאללה, אני לא חושב שיש מה להיפגע. כשכותבים סאטירה אי אפשר לחשוב על מי ייעלב ומי לא ייעלב". ות להפצה ללקוחות פוטנציאלים. בסופו של דבר ההומואים משתלטים על החולצות ולובשים אותן במסגרת יום הגאווה. שוב ­ או שאתה יורד כאן על ההומואים או שאתה יורד על האווירה ההומופובית של ההיי­טק. מה משניהם?"אל"ף, זאת האווירה. לא שכולם הטרוסקסואלים, אבל כן מדובר בקהילה גברית מאוד: טייסים לשעבר, מאצ'ואיסטים, אנשי מודיעין לשעבר. שנית, המדור היה מדור שבועי וניסיתי לחבר אותו לאירועים אמיתיים שקרו באותו שבוע, למשל במקרה הזה מצעד הגאווה בתל­אביב."הרעיון, כמו עם הדיאלוגים עם המתנחל, היה להראות את הניתוק של ר', כמייצג של קהילת ההיי­טק, מהמציאות הישראלית סביבו. אם מישהו ייפגע בדרך? ­ יאללה, אני לא חושב שיש מה להיפגע. כשכותבים סאטירה אי אפשר לחשוב על מי ייעלב ומי לא ייעלב". כעסים וחשבונות כעסים וחשבונות בשבוע ה­27 לקיומה של החברה, התברר לר' שיש להם לקוח: לא מייקרוסופט, אבל כמעט: סניף מק דיוויד אילת. "הפאונדרים שלי טוענים", כתב ר' ביומנו, "שהם בכוונה לא רוצים להתחיל עם הגדולים כי חשוב שקודם כל נבדוק שהמערכת שלנו עובדת. הפאונדר הראשון אמר שאם היינו רוצים היינו יכולים להחתים את כל אחת מהגדולות שפשוט נפלו מהכיסא כשהן ראו את המוצר שלנו, אבל שזאת החלטה אסטרטגית שיווקית ושלפעמים בביזנס צריך להיות חכם ולא צודק".­ תגיד, יש אנשים שעובדים בהיי­טק ואין להם מושג מה הם עושים?"כן. בפירוש כן".­ איך זה יכול להיות?"יש אנשים שאתה שואל אותם: 'נו, מה החברה שלך עושה', והם מתחילים לדבר ואתה רואה שהם מצטטים את הפרזנטציות שהם עושים לכל מיני משקיעים, אבל האמת היא שאין להם מושג מה בדיוק המוצר שלהם. יש מוצרים שנמכרו במאות מיליונים ועדיין אף אחד לא מבין מה הם עושים. זה עולם מטורף. נוצר מצב, עם פריחת הכלכלה החדשה, שהאנשים עם הכסף להשקיע בכלכלה החדשה היו אנשים שעשו את הכסף שלהם בכלכלה הישנה והם לא בדיוק הבינו במה הם משקיעים".­ עד כמה, בתוך קהילת ההיי­טק, סיבכו את המצגות שלהם בשבוע ה­27 לקיומה של החברה, התברר לר' שיש להם לקוח: לא מייקרוסופט, אבל כמעט: סניף מק דיוויד אילת. "הפאונדרים שלי טוענים", כתב ר' ביומנו, "שהם בכוונה לא רוצים להתחיל עם הגדולים כי חשוב שקודם כל נבדוק שהמערכת שלנו עובדת. הפאונדר הראשון אמר שאם היינו רוצים היינו יכולים להחתים את כל אחת מהגדולות שפשוט נפלו מהכיסא כשהן ראו את המוצר שלנו, אבל שזאת החלטה אסטרטגית שיווקית ושלפעמים בביזנס צריך להיות חכם ולא צודק".­ תגיד, יש אנשים שעובדים בהיי­טק ואין להם מושג מה הם עושים?"כן. בפירוש כן".­ איך זה יכול להיות?"יש אנשים שאתה שואל אותם: 'נו, מה החברה שלך עושה', והם מתחילים לדבר ואתה רואה שהם מצטטים את הפרזנטציות שהם עושים לכל מיני משקיעים, אבל האמת היא שאין להם מושג מה בדיוק המוצר שלהם. יש מוצרים שנמכרו במאות מיליונים ועדיין אף אחד לא מבין מה הם עושים. זה עולם מטורף. נוצר מצב, עם פריחת הכלכלה החדשה, שהאנשים עם הכסף להשקיע בכלכלה החדשה היו אנשים שעשו את הכסף שלהם בכלכלה הישנה והם לא בדיוק הבינו במה הם משקיעים".­ עד כמה, בתוך קהילת ההיי­טק, סיבכו את המצגות שלהם בכוונה כדי לגרום למשקיעים להתלהב אבל לא להבין עד הסוף במה הם השקיעו?"במידה מסוימת אני חושב שחלק ממקימי חברות הסטארט­אפ סמכו על זה שהמשקיעים לא מבינים. לפחות לא עד הסוף. תסתכל אפילו על המודל של ICQ (של מיראביליס ­ חברת הסטארט­אפ הישראלית הראשונה שנמכרה במאות מיליוני דולרים ­ ב.ג) שעשה המון­המון כסף. עד היום יש ביקורת בחוגים כלכליים של אנשים שטוענים שהמודל לא כלכלי והם לא מבינים מאיפה הכסף, או להפך, שהוא בעצם שווה הרבה יותר מהערך הנקוב שלו."אני חושב שלכן יש כעס מסוים דווקא בקרב אנשי ההיי­טק כלפי המשקיעים. הם אומרים למשקיעים: 'השקעתם בכל כך הרבה שטויות, שעכשיו כשהעסק כולו קרס לא נשאר כסף להשקיע בחברות הרציניות'. מצד שני, חברות כושלות אומרות למשקיעים: 'השקעתם בנו כל כך הרבה עד עכשיו, אז תנו לנו עוד 400 אלף דולר רק כדי לשרוד את התקופה הנוכחית'."הכעס מופנה כלפי כולם. כולם מאשימים את כולם בנפילה של השוק. זה המצב היום". בכוונה כדי לגרום למשקיעים להתלהב אבל לא להבין עד הסוף במה הם השקיעו?"במידה מסוימת אני חושב שחלק ממקימי חברות הסטארט­אפ סמכו על זה שהמשקיעים לא מבינים. לפחות לא עד הסוף. תסתכל אפילו על המודל של ICQ (של מיראביליס ­ חברת הסטארט­אפ הישראלית הראשונה שנמכרה במאות מיליוני דולרים ­ ב.ג) שעשה המון­המון כסף. עד היום יש ביקורת בחוגים כלכליים של אנשים שטוענים שהמודל לא כלכלי והם לא מבינים מאיפה הכסף, או להפך, שהוא בעצם שווה הרבה יותר מהערך הנקוב שלו."אני חושב שלכן יש כעס מסוים דווקא בקרב אנשי ההיי­טק כלפי המשקיעים. הם אומרים למשקיעים: 'השקעתם בכל כך הרבה שטויות, שעכשיו כשהעסק כולו קרס לא נשאר כסף להשקיע בחברות הרציניות'. מצד שני, חברות כושלות אומרות למשקיעים: 'השקעתם בנו כל כך הרבה עד עכשיו, אז תנו לנו עוד 400 אלף דולר רק כדי לשרוד את התקופה הנוכחית'."הכעס מופנה כלפי כולם. כולם מאשימים את כולם בנפילה של השוק. זה המצב היום". די לקיטורים די לקיטורים היה קל מאוד לצאת מהרצליה לכיוון תל­אביב. הפקקים ביציאה לכביש החוף נעלמו יחד עם האופציות של בכירי הענף. רף התרווח בכיסאו והביט החוצה. שאלתי אותו אם עכשיו, רגע לפני שהוא נוסע לקליפורניה כדי להמשיך את חייו המקצועיים כבמאי, מאיפה שהם נפסקו לפני שנה וחצי, הוא מרגיש החמצה, הקלה, או שתיהן."אני לא חושב שאני מרגיש שהיה לי חלום לעשות מכה והוא נגוז. עבדתי שנה וחצי בהיי­טק ולמרות שלא עשיתי מכה, כתבתי ספר. ככה אני מסתכל על זה. להגיד לך עוד דבר? כשנכנסתי להיי­טק הוא פרח וכולם עשו המון כסף. איכשהו היה לי ברור שביום שאני אכנס לענף הזה הוא יקרוס. אז לא עשיתי מכה בהיי­טק. לא נורא. הספר זה המכה שלי".­ אתה רוצה להגיד משהו לאנשים שעדיין עובדים בסטארט­אפים וחולמים לעשות מכות מהירות?"אין לי מה להגיד להם. אולי שייקחו את עצמם קצת פחות ברצינות. אז זה לפחות נסבל. ושיפסיקו לקטר ויראו איפה הם חיים. אולי הם יהיו יותר מבסוטים". היה קל מאוד לצאת מהרצליה לכיוון תל­אביב. הפקקים ביציאה לכביש החוף נעלמו יחד עם האופציות של בכירי הענף. רף התרווח בכיסאו והביט החוצה. שאלתי אותו אם עכשיו, רגע לפני שהוא נוסע לקליפורניה כדי להמשיך את חייו המקצועיים כבמאי, מאיפה שהם נפסקו לפני שנה וחצי, הוא מרגיש החמצה, הקלה, או שתיהן."אני לא חושב שאני מרגיש שהיה לי חלום לעשות מכה והוא נגוז. עבדתי שנה וחצי בהיי­טק ולמרות שלא עשיתי מכה, כתבתי ספר. ככה אני מסתכל על זה. להגיד לך עוד דבר? כשנכנסתי להיי­טק הוא פרח וכולם עשו המון כסף. איכשהו היה לי ברור שביום שאני אכנס לענף הזה הוא יקרוס. אז לא עשיתי מכה בהיי­טק. לא נורא. הספר זה המכה שלי".­ אתה רוצה להגיד משהו לאנשים שעדיין עובדים בסטארט­אפים וחולמים לעשות מכות מהירות?"אין לי מה להגיד להם. אולי שייקחו את עצמם קצת פחות ברצינות. אז זה לפחות נסבל. ושיפסיקו לקטר ויראו איפה הם חיים. אולי הם יהיו יותר מבסוטים".