יורים ולא בוכים דו"ח סופשבוע: מדיניות החיסולים של ישראל. שיטות הביצוע * מבחן התוצאה * השאלות המוסריות משה זונדר 27/07/01 תקראו לזה יירוט יזום, תקראו לזה סיכול ממוקד, השם אינו משנה את העובדה שבשמונת החודשים האחרונים מנהלת ישראל מדיניות גלויה מאי פעם של התנקשות במי שמוגדרים ראשי הטרור. הדיון הציבורי סביב המדיניות הזו חלוש. משה זונדר מביא בפעם הראשונה תמונה מקיפה, עד כמה שניתן, של ההיבטים המבצעיים, התועלתיים והמוסריים של שיטת החיסולים שלא נולדה עם אינתיפאדת אל­אקצה. אל"מ מיל' מוקי בצר, ממשתתפי "אביב נעורים" ב­73', חושף כיצד ניתנה לאנשי סיירת מטכ"ל ההוראה להרוג את ראשי אש"ף במיטותיהם בביירות ומודה: "בפעולת אביב נעורים היה אלמנט של נקמה"נדמה לי שלא יהיה מוגזם לקבוע כי התגובות המיידיות של מרבית תושבי ישראל היהודים לשמע ידיעות על מותם של פעילי חמאס, ג'יהאד איסלאמי או תנועת הפתח בהתפוצצויות מסתוריות או בדרכים אחרות, הן גאווה ושביעות רצון. תחושות אלו מגובות ברגש נקם טבעי, כאשר החיסולים מתבצעים לאחר פיגועי תופת בשטח ישראל, שבהם נהרגים ונפצעים עשרות חפים מפשע והציבור נותר חסר אונים, חרד וזועם.התחכום, יכולת האיסוף המודיעיני ובעיקר ההצלחה של פעולות החיסול הישראליות מספקים למשך כמה שעות תחושה קמאית של התרוממות רוח. אמנם כבר לא דוד נגד גולית, אלא גולית נגד דוד, אבל גולית ממזרי, מתוחכם וקטלני.השאלה המוסרית ביחס להשפעת החיסולים על דמותה של ישראל כמדינת חוק נשארת בימים אלה בשוליים. לא מתקיים דיון ציבורי בנושא, למעט קולות מחאה רפים מצד כמה אנשי שמאל. חוסר האונים הצבאי והאזרחי מול פיגועי רצח יומיומיים מעניק לגיטימציה לפעולות חיסול בקרב הציבור הישראלי. השאלה המוסרית: ענישה או סיכול היום, יותר מאי פעם, מרשים לעצמם פוליטיקאים בכירים לדבר בחופשיות על הרחבת מעגל החיסולים. הפרופסור לפילוסופיה אסא כשר, שכתב את הקוד האתי של צה"ל: "לאנשים פוליטים מסוימים בישראל תמיד היה יחס קל לחיי אדם כשמדובר באויב, ולפעמים אפילו לא חרדה לקדושת חיי אדם כשמדובר עלינו עצמנו. יש את אלה ­ בדרג הפוליטי, בתקשורת, בשיחות היומיום ­ שמפגינים כלפי העניין יחס ציני ומזלזל, שהוא מנגנון לזילות חיי אדם. לשיטתם, אלה אויבינו, ולכן נפרצו הסכרים ואפשר לעשות איתם ולומר עליהם מה שרוצים".­ איך תגדיר את הבעיה המוסרית של מדיניות החיסולים של ישראל?"במישור העובדות כהווייתן יש בן אדם שנשקפת ממנו סכנה ואנחנו שואלים את עצמנו איך ניתן להגן על עצמנו ועל זולתנו מהסכנה הזאת. זאת שאלה שמתעוררת בתוך גבולות המדינה כשמדובר בפושעים, ומחוצה להם כשמדובר בטרוריסטים. השאלה מתעוררת גם כשמדובר ביחסים בין מדינות".­ על פי החוק הישראלי רוצח סדרתי ישראלי, יהודי או ערבי, יקבל כמה מאסרי עולם מצטברים אבל לא יוצא להורג. מדיניות החיסולים מנוהלת על ידי בית דין המורכב מפוליטיקאים ואנשי צבא המחליטים על עונשי מוו ת."נכון, אבל יש כאן הבחנה מוסרית חשובה מאוד בין עונש ובין פעולת סיכול. אם מישהו מנסה לפגוע באדם החי בשטחים רק כיוון שהוא ביצע פשעים בעבר, כולל רציחות או מעשי טרור, זה אינו מוצדק בעיני. מדינה מתוקנת מביאה פושע למאסר, אם היא יכולה, ומקיימת הליך משפט הוגן. אנחנו רואים היום איך לוקחים בן אדם (מילושביץ') שנאשם בפשעי מלחמה ומביאים אותו למשפט."אבל פה השאלה היא אחרת בגלל שמדובר באדם, ואני יוצא מהנחה שהיא ודאית, שאנחנו יודעים כי בכל מיני הקשרים הוא מעורב בהכנות למעשים נפשעים בעתיד. מכין עוד פיגוע, עוד פצצה, עוד נזק לחיי אדם בשטחנו. במקרה הזה הפעולה נגדו איננה ענישה אלא הגנה עצמית ולכן ראוי לה השם סיכול".­ מה מותר לעשות בשם הסיכול?"צריך ללכת מהקל אל הכבד. האם אני יכול לתפוס את האדם ולהושיב אותי אצלי במאסר עד קץ האלימות? במידה שכן, זה מה שאני אעשה. זאת גם המחשבה הצבאית, עד כמה שאני יודע. לא מזמן הוצאנו משם אנשים. לא הרגנו אותם אלא הבאנו אותם. אם אני לא יכול לתפוס את האדם אלא רק לפגוע בו מרחוק, בעיקר בגלל שתחום הפעילות שלו הם שטחי איי, שאני לא שולט בהם, אז אין לי ברירה ויש לי נימוק חזק מאוד לפגוע בו". היעד לפגיעה: להצדיק את הפעולה בכל פעם מחדש השאלה מיהו יעד ראוי לפגיעה עלתה בין השאר לאחר שלוחמי הימ"מ רצחו ביריות צלפים את ד"ר תאבת תאבת, מזכ"ל תנועת הפתח בטול­כרם, בימיו של אהוד ברק כראש ממשלה. נמסר כי היה אחראי על שורת מקרי ירי של ארגון התנזים לעבר יעדים ישראליים בגזרת טול­כרם. אלא שהתעוררו ספקות לגבי מידת מעורבותו בטרור ועלתה הטענה כי היה זה חיסול פוליטי. ייתכן, אגב, שהעובדה כי היווה טרף קל תרמה לבחירתו כיעד.­ פרופ' כשר, מה דרגת המעורבות בארגון טרור המחייבת פגיעה? האם על המבוקש להיות שותף פעיל בתכנון ובביצוע, או מספיק שהוא שותף פוליטי למנגנון? קח לדוגמה את ד"ר תאבת תאבת."אני לא רוצה להתעסק בשום אדם ספציפי. אין לי מספיק אינפורמציה. פרט לכך, אנחנו תמיד יודעים חצאי דברים ממקורות בעייתיים. אני יכול לדבר רק ברמה העקרונית שבה הפעולה הזאת נראית לי נכונה. סיכול ממוקד באופן אותנטי צריך להתבצע בכמה תנאים: 1. הוא מסכל הכנה לפעילות. 2. אי אפשר לעצור את הפעילות הזאת אחרת. 3. צריך להיות מובן לחייל שעושה את הפעולה שזאת פעולה חריגה ומיוחדת במינה ואין משמעות הדבר שהוא מקבל היתרים לסמן אנשים ולהרוג אותם".­ איך מסבירים לו את זה?"הוא צריך לדעת את הסיפור השלם שעומד מאחורי האדם הזה, או לפחות את החלקים המרכזיים שיצדיקו את הפעולה, וצריך להצדיק פעולה כזאת בכל פעם מחדש. אם חייל יבוא ויגיד: 'רגע, אתם אומרים לי להרוג מישהו? אולי יש פה פקודה בלתי חוקית בעליל? אולי מתנוסס פה דגל שחור?', כמו, אולי, באותו מקרה שתיארת. צריכה להיות תשובה מן המוכן לאותו חייל. צריך לומר לו: 'טוב שאתה שואל, אפילו חובתך לשאול, והנה התשובה. ואני רוצה שתעשה את הפעולה הזאת כשאתה מבין בדיוק מה אתה עושה, לא כרובוט עם כוונות'". שאלה של הגדרה: חיסול או מלחמה יש אנשים במערכת הביטחון שמתנגדים למילה "חיסול" בהתייחס לפעילות ישראלית נגד מבוקשים מארגוני הטרור, שכן היא מילה שנולדה בהקשר של פעילות המוסד באירופה, מחוץ לזירת הקרב. כאן, הם אומרים, בלבנון, בעזה או בבית­לחם, זאת מלחמה, ולכן המינוח שמייצג את סוג הפעילות ההוא אינו מתאים.קצין בכיר בצה"ל שהיה מעורב בפעילות נגד ארגוני הטרור: "המילה חיסול נכנסה כבר לז'רגון המקובל, אבל בסופו של דבר עלולה להביא את אהוד ברק או את אריק שרון לבית דין בינלאומי. זהו מונח מיותר ולא נכון למצב המלחמה המתקיים כרגע. אנחנו הרי רשאים לפגוע בחוליה של חיזבאללה שבאה לתקוף או ברכב שנוסע או במנהיג שלהם שפוקד על הפעולות נגדנו. מותר לנו. לא מתעוררת שאלה מוסרית לגבי החיזבאללה ולכן לא צריכה להתעורר שאלה כזאת מול החמאס, הג'יהאד האיסלאמי או אנשים מהפתח שמוציאים אל הפועל פיגועים נגדנו".איש מערכת הביטחון הפועל במסגרת קביעת יעדי פעולה אינו רואה כל בעיה בהריגת מפקדים של ארגוני הטרור האיסלאמיים, אבל מציג את הבעיה כשהיא מגיעה לדרגים המקבילים באש"ף: "אין לי ספק שמי מאנשי ארגוני הטרור שנמצא במפקדה, מתדרך, מתרגל ואומר לאנשים שלו להרוג את היהודים, אנחנו צריכים להרוג אותו. כך לגבי החמאס ולגבי הג'יהאד האיסלאמי. ברשות יש אנשים טובים שחורקים שיניים ואומרים שצריך לעצור את הפעילות החבלנית שלהם ושיאסר ערפאת טועה. בהם אסור לגעת."מצד שני, בקרב האנשים של ערפאת יש כאלה שפועלים נגדנו וגם בהם צריך לפגוע. אבל ההחלטה הזאת, לגבי אנשים כמו מרואן ברגותי למשל (מנהיג התנזים בגדה ­ מ.ז), מאוד מסובכת ויש לה השלכות מדיניות קשות ומיידיות. אני לא מקנא בראש הממשלה שחייב להחליט בדברים האלה". מדיניות החיסולים: כך היה וכך ימשיך להיות כשרוצים לרצוח אדם, כל אדם, צריך ללמוד את שגרת יומו. ככל שהוא מרבה לשבור את השגרה, קשה יותר לפגוע בו. ככל שהוא ער יותר לכך שרוצים את ראשו, הוא מקפיד לשנות את סדר יומו, אינו מרבה להופיע בציבור, משתמש במערך אבטחה מגונן, לובש אפוד מגן ואולי אפילו משתמש בכפילים. ברור שאין אדם על כדור הארץ החסין מפני פגיעה אם הגוף שבעקבותיו נחוש ומתוחכם דיו.יגאל עמיר רצח את יצחק רבין בקלות בגלל התנהלות שערורייתית של מערך המודיעין בשב"כ ומחדל של מערך האבטחה שלו. רבין סירב כידוע ללבוש שכפ"ץ. לא ברור האם ערפאת לובש שכפ"ץ. ברור לגמרי שהוא חושש שישראל עומדת לחסל אותו. דמו היה מותר במשך שנים רבות, אם כי לא ברצף, מבחינת ראשי הממשלה בישראל שהנחו את אנשי קהילת המודיעין הישראלי ואת ראשי צה"ל לנסות ולהתנקש בחייו.כאשר פלשה ישראל ללבנון ב­82', הזעיק אריאל שרון, אז שר הביטחון, את ידידו הוותיק, איש השב"כ והמוסד לשעבר רפי איתן, לסייע במלחמה בטרור. בסופו של דבר ערפאת יצא את נמל ביירות כאשר לעבר ראשו מכוונים רובי צלפים ישראלים, אבל ללא אישור ירי, בתוקף הסכם הפינוי שהאמריקאים היו ערבים לו.ניתן לה ניח, נכון להיום, שאין ראש ממשלה ישראלי, בוודאי לא שרון, שיקבל את ההחלטה לחסל את ערפאת. לפני כשלושה שבועות, כששרון שמע על חששו של ערפאת מרציחתו על ידי ישראלים, הוא שלח אליו בבהילות את בנו עמרי כדי להרגיע אותו ולהתחייב כי אינו עומד לפגוע בו.חששו של ערפאת, פרנואיד ככל שיהיה, אינו יכול להתקבל כגחמה, על רקע מדיניות החיסולים הברורה והנחרצת שמנהלת ישראל בשמונת החודשים האחרונים, שהביאה למותם של יותר מ­40 פעילי חמאס, ג'יהאד איסלאמי ותנועת הפתח, יחד עם מותם של כמה עוברי אורח חפים מפשע ופציעת עשרות מהם.גורמי המודיעין אוספים מידע ומעלים על שולחנם של ראש הממשלה ושר הביטחון שמות של פעילי טרור המיועדים לחיסול, יחד עם הצעות מבצעיות מנומקות לגבי הדרכים לביצוע הפעולות.דוגמה להידרדרות בניסיון לבצע פעולות כאלה באופן נקודתי התרחשה בבית­לחם לפני כעשרה ימים, בפעולה שכבר התקבלה בקרב הציבור בישראל כשגרתית: צמד מסוקי אפאצ'י הוזנקו לאוויר וטייסיהם שיגרו טילי הלפייר לעבר בית בבית­לחם. כתוצאה מכך נהרגו ראש הזרוע הצבאית של החמאס בבית­לחם, עומר סעאדה, ופעיל החמאס טהא אל­ערוג'. יחד איתם נהרג גם אחיו של עומר, איסחאק סעאדה, מורה ופעיל במפגשים בין ישראלים לפלסטינים, ובן דוד נוסף, מוחמד. על פי אחד הדיווחים נפצעו כ­14 איש, שלושה מהם קשה. בין הפצועים היו גם ילדים.לפני כחודש פורסמה בהבלטה הדלפה שלא לייחוס משולחן דיוני הקבינט הבטחוני מדיני, ולפיה יעדי החיסולים יורחבו, ולא יכללו רק את המבוקשים המוגדרים "פצצה מתקתקת". ראש הממשלה שרון רתח; הוא הכחיש את הדברים בתוקף וראה בפרסומם סילוף ונזק חמור למדינה. אלא ששרון עצמו, בבואו לניחום אבלים בעקבות פיגוע טרור, אמר כי בתגובה לפעולות הטרור הפלסטיניות ישראל עושה דברים שלא תמיד היא לוקחת עליהם אחריות ולא תמיד מתפרסמים. כך היה, אמר שרון, וכך ימשיך להיות.הרמז היה עבה. הפשט היה עשוי להיות כי ישראל הוציאה ומוציאה להורג מבוקשים, בדרכים שונות, שחלקן שקטות, רחוקות ככל הניתן מהמהומה הפומבית שגורמים מסוקי אפאצ'י המשגרים טילים, מכוניות ממולכדות או תאי טלפון המתפוצצים לאור היום. הדברים הסמויים מן העין: למנוע הסקת מסקנות קצין בכיר לשעבר בצה"ל, שהיה מעורב במלחמה נגד הטרור: "במסגרת המלחמה שניהלנו נגד ארגוני הטרור במשך כל השנים, ואנחנו עדיין מנהלים, יש הרבה מאוד דברים סמויים מהעין שאף אחד לא יודע עליהם וגם לא יידע עליהם. הניסיון לפגוע בחאלד משעל גרם לכך שהפלסטינים אומרים לעצמם היום שאם הישראלים התנקשו במשעל בצורה כזאת, אפשר לבדוק לאחור ולראות מי מהם מת ממשהו דומה ואז להסיק מסקנות".על חשיבותן של הפעולות שאיש אינו יודע עליהן, אומר אחד מראשי המוסד לשעבר: "הניסיון לחסל את חאלד משעל הסתיים באופן מביש ועשה כותרות בגלל ששני הסוכנים נתפסו והשייח יאסין שוחרר תמורתם. אבל חשוב לזכור כי ביצענו פעולות מנע קודם לכן ואף אחד לא יודע על כך עד היום. בכמה מהמקרים האלה עצרנו אנשים שהיו ממש לפני ביצוע פעולה והדבר הציל חיי אדם שלנו".גם בהקשר הזה, אומר איש מערכת הביטחון, ערפאת יכול להיות שקט לגבי בטחונו האישי מבחינת פעילות ישראלית: "ערפאת הוא ראש רשות מוכר בעולם וישראל לא תחסל אותו. אדרבה, אנחנו צריכים להתפלל שהוא לא ימות מהצטננות, כי אחרי מקרה חאלד משעל גם בזה יאשימו אותנו. היינו רוצים שהוא ייעלם מ הזירה המדינית אבל שיחיה עד 120. אפילו כשפייסל חוסייני נפטר בכוויית מהתקף לב, ערפאת אמר שהיהודים הרגו אותו, בגלל שכחולה אסתמה מצבו הידרדר כתוצאה מרימוני גז שנזרקו לעברו בהפגנות. תאר לך מה יקרה אם מחר ערפאת ימות. יגידו שהיהודים שמו לו במרק עוף פלפל במקום מלח". מינוי אהוד יתום: מסר ברור של שרון מעניין לבדוק את הסיבה שבגללה העלה אריק שרון את מועמדותו של אהוד יתום לתפקיד יועצו ללוחמה בטרור. יתום נלחם בימים אלה על המינוי בזירת בג"ץ, אבל למעשה נלחם את קרב המאסף על דימויו הציבורי. שמו של יתום מתקשר באסוציאציה הישראלית­פלסטינית בידיים ישראליות מגואלות בדם מעל ראשי מחבלים פלסטינים מרוצצים באבנים ובמוט ברזל. יש פה מסר סמוי אבל ברור מאוד של שרון כלפי הפלסטינים, וייתכן שגם כלפי אזרחי ישראל. היועץ המומחה שלו יודע את העבודה. הוא הרג מחבלים במו ידיו או שהורה לשניים מאנשיו על הוצאתם להורג.גם שמו של מומחה אחר לטרור החביב על שרון, האלוף (מיל') מאיר דגן, קשור בחיסול מבוקשים פלסטינים. דגן היה מפקדה של סיירת רימון שפעלה ברצועת עזה כאשר שרון היה אלוף פיקוד דרום. אנשי סיירת רימון, בין השאר, חיסלו מבוקשים פלסטינים. בימים ההם לא נשמע על רקע המעשים האלה הד, ולו הקלוש ביותר, בתקשורת הישראלית. מעטה של חשיכה שרר מעל פעילות סיירת רימון והוא לא הוסר בשלמות עד היום. שאלת המחיר: נקמה בצורת פיגועים המוניים ישראל לא היססה להתנקש בחייהם של מנהיגי ארגוני הסירוב. לוחמי סיירת מטכ"ל ירו למוות באבו ג'יהאד, סגנו של ערפאת; סוכן המוסד, על פי פרסומים זרים, התנקש במלטה במנהיג הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי; וטייסי מסוק אפאצ'י של חיל האוויר הרגו את מזכ"ל החיזבאללה עבאס מוסאווי.אלא שמעבר לסיפוק המיידי הפופוליסטי המושג בהריגת מנהיגיו של ארגון עוין, עולה בחריפות שאלת הכדאיות, המחיר.הריגת יחיא עיאש, "המהנדס", בבית מסתור בשכונת בית להייה בצפון רצועת עזה, הובילה לפיגועים ההמוניים הרצחניים בתל­אביב ובירושלים במארס­אפריל 96'.בסרט הווידאו שבו מתועד מהאוויר מותו של עבאס מוסאווי בלבנון נראה הרכב השחור שבו נסע עם בני משפחתו נע על הכביש, בודד, כאשר לפתע נורה לעברו טיל ממסוק האפאצ'י. כעבור שניות קצרות פוגע הטיל במכונית והיא הופכת לגל של אש ועשן. כל כך פשוט וקל. מודיעין מדויק ומסוק אפאצ'י באוויר.אלא שהריגתו של מוסאווי יחד עם בני משפחתו, לאור היום, היוותה מכה כואבת ומשפילה בעבור החיזבאללה. התוצאה היתה מותם של 28 בני אדם ופציעתם של כ­270 בפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס במארס 92', פי גוע שעדיין לא פוענח אבל מיוחס לנקמת חיזבאללה על מותו של מוסאווי.מעבר לדם הישראלי והיהודי הרב שנשפך, מחליפו של מוסאווי, השייח חסן נסראללה, עולה עליו לאין ערוך בכשרון מנהיגותו, כך שפעולת צה"ל היתה נואלת מכל כיוון. על פי פרסומים זרים גם שמו של נסראללה הוזכר כיעד לחיסול ישראלי. עניין של דעת הקהל: ההבדל בין מנהיג מדינת אויב למפקד ארגון טרור ישראל בדקה, על פי פרסומים זרים, גם אפשרות לחסל מנהיג של מדינת אויב. כאשר קברניטי העולם המערבי חפצו בראשו של שליט עיראק סדאם חוסייין והאמריקאים הרימו ידיים, מדינת ישראל, על פי מקורות זרים, עדיין בדקה ברצינות את העניין. אם נכונים הפרסומים הללו, אזי היה צורך במודיעין, ביצירתיות, באומץ, בחוצפה וביכולת תובלה של חיל האוויר. היה צריך גם קצין שיעמוד בראש ההכנות לפעולה, ונמצא האיש המתאים: האלוף עמירם לוין.על פי פרסומים זרים אמור היה צוות של סיירת מטכ"ל לטוס לשטח עיראק, לנוע בשטח ברכב, להתמקם, לירות ברגע המתאים לעבר סדאם חוסיין ופמלייתו שני טילים מונחים ולהסתלק בחזרה לעבר ישראל במסוק.כידוע, התוכנית הזאת הסתיימה בביזיון הנורא של אסון צאלים ב' ובמותם של חמישה חיילים של היחידה. הרמטכ"ל בזמן האירוע היה אהוד ברק.איש מערכת הביטחון: "אם נכון מה שפורסם ב'אינדיפנדנט' הבריטי, שהיעד היה סדאם חוסיין, אז על פי ההערכה שלי ייתכן שהיה ניתן אישור לתכנן ולהתאמן לקראת פעולה שכזאת. אבל אני לא מאמין שברגע האמת היו נותנים אישור לעשות את זה. אין סיכוי, במלחמה ובטח שבין המלחמות, שישראל תנס ה לחסל, למשל, את אסד הקטן או מישהו אחר ממנהיגי מדינות ערב. ישראל חיסלה מפקדים של ארגוני טרור, אבל עליהם לא חלה אמנת ז'נבה ויחס דעת הקהל העולמית לגביהם שונה לחלוטין". שנות השבעים: שרשרת חיסולים בעקבות רצח הספורטאים במינכן את תחילתן של פעולות החיסול של מדינת ישראל אפשר אולי לראות שנים ספורות לפני הקמתה, בימי המחתרות. אנשי הלח"י נהגו לשלוח חבילות נפץ לפקידים ולקצינים בריטים כנקמה על רצח חבריהם. הם גם ביצעו התנקשויות והוצאות להורג. אליהו חכים ואליהו בית­צורי רצחו בקהיר את הלורד מוין, נתפסו ונתלו. חוליה של הלח"י רצחה את מתווך האו"ם השוודי פולקה ברנדוט. אנשי הלח"י גם הוציאו להורג מי מקרבם שנחשדו כבוגדים, ומפורסם מקרהו של אליהו גלעדי.בשנת 63', שבה שירת ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, מי שהיה ראש הזרוע הצבאית של הלח"י, במטה המוסד בפריז, נשלחו מעטפות נפץ למדענים הגרמנים שסייעו למצרים בתוכנית הטילים שלה.בשנים הראשונות לקום המדינה פסקו החיסולים. ראש הממשלה דוד בן­גוריון חשב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה סוג כזה של פעולה בדם קר. יוצא דופן היה חיסולו של קצין המודיעין המצרי מוסטפה חאפז, האחראי בין השאר על פעולות הריגול בתוך ישראל, באמצעות חבילת נפץ שהועברה לידיו בעזה במבצע מתוחכם ביולי 56'.נדמה שהמינוח "חיסול" בהקשר של פעילות ישראל נגד אויביה הוכנס לשימוש של קבע במהלך שנות השבעים, בעק בות רציחתם של 13 אנשי אש"ף בידי סוכני המוסד הישראלי בין השנים 72'­73', שהיו, לכאורה, נקמה במתכנני רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בספטמבר 72'.רציחות נציגי אש"ף, בדרכים שונות, התרחשו בביירות, דרך אתונה, פריז ורומא והרצף נקטע, זמנית, רק בלילהאמר שבנורווגיה. היה זה לאחר כישלון מבצעי קשה שבו נורה בטעות אחמד בושיקי, מלצר אלג'יראי, במקום בכיר הפתח עלי חסן סלאמה (סלאמה חוסל לבסוף, על פי פרסומים זרים, בידי סוכני המוסד בביירות ב­79').אלא שמבחינה ציבורית, הכישלון החמור יותר החל לאחר ההתנקשות, כאשר סוכן המוסד דן ארבל, שהשתייך לצוות החיסול, פעל בשלומיאליות שלא תיאמן, נעצר בידי משטרת נורווגיה ובעקבותיו נעצרו עוד חמישה סוכני מוסד, ובהם אברהם גמר שהיה מבכירי "קיסריה", אגף המבצעים של המוסד, שטעו ולא מיהרו לעזוב את המקום.דן ארבל סבל מקלסטרופוביה, ובתמורה להוצאה מתא המעצר הקטן סיפק לחוקריו הנורווגים שפע של מידע על אודות פעולות המוסד. בחקירה ובמשפט שבא בעקבותיה נחשפו שיטות הפעולה של המוסד והובהר לראשונה שישראל אכן עומדת מאחורי שביל הדם שנשרך לאורכה של אירופה.מי שעמד בראש צוות החיסול הישראלי, על פי מקורות זרים, היה איש המוסד מייק (מיכאל) הררי. ראש המוסד דאז, צבי זמיר, שהה על אדמת נורווגיה בשעה שבה ירו שני סוכני מוסד למוות באחמד בושיקי. לימים אמר זמיר בראיון כי באותן שנים חשש לחייו. "הייתי ראש מוסד נרדף", אמר.באותם ימים התנהלה מלחמת התשה עקובה מדם בין אש"ף לישראל, שבמהלכה נרצח בינואר 73' סוכן המוסד ברוך כהן במדריד על ידי סטודנט שאותו הפעיל. קצין מודיעין נוסף שהושאל לעבודה במוסד, צדוק אופיר, נפצע אבל ניצל מנסיון התנקשות דומה בבריסל. חיסולי המוסד: לשתק את פעולת אש"ף במהלך השנים, באופן לא רשמי, הוצדקו חיסולי המוסד בכך שהיוו פגיעה שיטתית במתכנני הפעולה שבה נחטפו ונרצחו 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. אלא שזאת היתה הונאה של דעת הקהל העולמית וגם זאת הישראלית. מבין אנשי אש"ף שחוסלו באותה תקופה רק אחד, ככל הנראה, היה קשור בתכנון פעולת מינכן. היה זה אבו יוסוף נאג'ר, סגנו של ערפאת, שחוליה של סיירת מטכ"ל בפיקוד מוקי בצר ירתה בו למוות בדירתו בביירות. כל השאר הומתו במהלך שנועד להלך אימים על אנשי אש"ף ולשתק את פעולתם.סימוכין לכך נתן ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (מיל') אהרון יריב. מעולם, עד שיריב התראיין בנושא, לא אישרה אישיות ישראלית רשמית את עצם קיומם של חיסולי המוסד באירופה. בראיון היחיד שנתן הכחיש מייק הררי באוזני דוד ויצטום מכל וכל את מעורבותו בפעולות שכאלה. אבל בנובמבר 93', בראיונות מקבילים לבי.בי.סי ולירין קימור, הדהים אהרון יריב, שבימי החיסולים היה יועצה ללוחמה בטרור של ראש הממשלה גולדה מאיר, וסיפר בגלוי על מה שאירע.יריב היה אז בערוב ימיו וחולה. כמי שהיה ממקבלי ההחלטות הבודדים לגבי זהותם של המיועדים להמתה, היה לדבריו תוקף ר ב. הוא סיפר בראיון לבי.בי.סי על המצב שבו היתה נתונה ישראל בעקבות הטבח במינכן: "ישראל היתה אז אומה בשוק. ישראלים נרצחו בגרמניה וכל הזכרונות האיומים של השואה חזרו ועלו לנגד עינינו". הוא סיפר כי קיבל הנחיה מראש הממשלה גולדה מאיר "ללכת" על ראשי אש"ף ובראשם מנהיגי ארגון ספטמבר השחור, שעמדו מאחורי הרצח במינכן.יריב הבהיר באופן חד משמעי כי הבחירה בהם לא היתה סלקטיבית: "כל אחד מההנהגה היווה מטרה ורצינו ללכת על כמה שיותר". הוא סיפר שמשימות ההרג הוטלו על המוסד: "בכל מיני שיטות ­ ירי, מכוניות תופת וחבילות ממולכדות. בכל השיטות הידועות והמקובלות". על פרשת לילהאמר אמר: "הייתי בהלם. לא יכולתי להבין מה קרה אחרי כל כך הרבה מבצעים שעברו 'חלק'. זאת היתה הופעה רעה מאוד. רעה ועלובה".יריב דיבר על יעילות פעולות החיסול: "באופן מודע נערך מבצע של חיסול והריגה של ראשי ספטמבר השחור, והם הפסיקו את הפעילות שלהם בחו"ל נגד ישראלים ויהודים... ההחלטה לגבי החיסול היתה ללא גבולות גאוגרפיה, אלא לפי היעדים וחשיבות היעדים. ההישג הגדול ביותר היה חיסול חמשארי בפריז (מחמוד אל­חמשארי, מייסד כוח 17 באש"ף שחו סל בפריז ­ מ.ז). מספר המחבלים שחוסלו היה 10­15. ההשפעה היתה גדולה מאוד, משום שהם היו בכירים ובתפקידים רגישים, ופתאום הם הרגישו שהם אינם בטוחים אפילו בבתיהם".יריב סיפר על הלבטים שבהם היתה נתונה מאיר בבואה לאשר את הפעולות: "החיסול עורר דילמה אצל גולדה, שאצלה להרוג בני אדם באופן מודע לא היה קל. אבל לא היתה דרך אחרת לחסל את הטרור. לא מדובר רק בנקם על מינכן. הרעיון היה לחסל את הטרור, משום שלא ניתן היה להמשיך לחיות איתו. זה לא היה פשוט. ממשלות זרות אינן אוהבות ששני צדדים עורכים דו קרב על אדמתם. גולדה נתנה אישור למבצעים. ההוראה שלה היתה לפגוע במטרות נקודה. עד כמה שאפשר. אני יעצתי לה להמשיך בפעולה, תמכתי בה. היה מאבק קשה, אבל עובדה ­ הם הפסיקו את הטרור".יצוין כי גל הטרור הגדול של ראשית שנות השבעים נקטע רק חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום כיפור ונמשך אחריה, כך שמסע החיסולים באירופה של המוסד נתן לכל היותר פתרון זמני מאוד. "אביב נעורים": פקודה להרוג אל"מ (מיל') מוקי בצר שירת בצה"ל ביחידות מובחרות ­ סיירת צנחנים, סיירת אגוז, סיירת שקד וסיירת מטכ"ל. בצר הוא אביה מולידה של יחידת שלדג. הוא לחם במלחמות ששת הימים ויום כיפור, והשתתף, בין השאר, בפעולת כראמה, שבה נפצע קשה, ובפעולות אל­חיאם, מעלות, בית­שאן ואנטבה. הוא השתתף גם במבצע אביב נעורים באפריל 73', שבמהלכו חיסלו לוחמי סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק שלושה מראשי אש"ף בדירותיהם בביירות. מבצע זה נכלל ברצף פעולות המוסד שחיסל את בכירי אש"ף על אדמת אירופה.בפעולה הזאת סוכני המוסד אמנם לא ירו, אבל על פי רבים מהפרסומים היו להם תפקידים משמעותיים ביותר באיסוף המודיעין, בהובלת הלוחמים ובמילוטם מאזור ההתנקשויות. בצר עמד בראש חוליה שמנתה את צביקה ליבנה, לוני רפאלי ויוני נתניהו. ארבעתם טיפסו לקומה השישית בבית ברחוב ורדן, ליבנה הצמיד מטען נפץ לדלת, הלוחמים פרצו אל הדירה, ירו למוות באבו יוסוף נאג'ר, סגנו של ערפאת, ופגעו בשגגה גם באשתו שהסתתרה איתו מאחורי דלת חדר השינה ומתה מפצעיה.במקביל הרגו שתי חוליות אחרות של היחידה את כמאל עדואן, קצין המבצעים של אש"ף, ואת כמאל נאצר, דובר הא רגון, שגרו בבניינים סמוכים. סלון דירתו של נאג'ר שימש כמקום מפגש לדיונים של בכירי אש"ף. גם ערפאת נהג להגיע לשם, וההנחיה שקיבלו לוחמי היחידה היתה שאם ימצאו אותו בדירה, יירו בו למוות.בצר מספר כי ההנחיה הראשונית היתה לחטוף את ראשי אש"ף ולא לירות בהם, אם כי היה ברור ללוחמים שהכוונה מאחורי הדברים היא שהם אמורים להרוג את המחבלים, רק שאיש לא העז לומר זאת: "בתדריך הראשון נאמר שיש לעשות מאמץ להשתלט עליהם ולהביאם לארץ. כלומר, 'תעשה מאמץ אבל אל תסתכן'. אבל היה ברור שאותה אישיות לא תקפוץ לזרועותינו משמחה אלא תעשה מאמץ לתקוף, להתנגד או להימלט. זאת היתה פעולה ללא חילוץ בלב ביירות. על פי הערכת המודיעין זמן התגובה של המחבלים היה כ­20 דקות, לכן הפעולה היתה חייבת להתבצע במהירות הבזק. בפועל, כוחות הז'נדרמריה הגיעו לשטח בתוך מספר דקות, התפתח קרב ויצאנו משם על חוט השערה".­ איך ניתנה לבסוף הפקודה להרוג אותם ולא לחטוף?"לפני היציאה למבצע הגענו באוטובוס לנמל חיפה. לאוטובוס עלו הרמטכ"ל דדו (דוד אלעזר) וראש אמ"ן אלי זעירא. אהוד (ברק) היה בקדמת האוטובוס ואני ישבתי בספסל הראשון. דדו נתן את ברכת הדרך. בסוף דבריו הוא אמר: 'תהרגו את המנוולים'. תפסתי אותו באותו הרגע על המילה הזאת ושאלתי: 'תהרגו?', ואז הוא ככה מחייך, מסתכל על אלי זעירא לראות מה הוא אומר ואלי זעירא מניע את ראשו 'כן'. לא אמר את המילה, רק עשה עם הראש. ואז דדו אמר: 'תהרגו'. וזאת היתה בעצם בפעם הראשונה, בברכת הדרך רגע לפני היציאה, דרך פליטת פה, שהסגירה את הכוונה שבעצם נאמרה לנו בקריצה: 'חבר'ה, תהרגו אותם. אנחנו לא צריכים אותם פה'".­ עדואן ונאצר לא היו קשורים לתכנון הטבח במינכן."שלושת האישים היו מטרות זהות ביניהן מבחינת התכנון המבצעי. נכון שהאישיות המרכזית היה נאג'ר, סגנו של ערפאת, אבל קצין המבצעים (עדואן) גם הוא חלק מארגון טרור והדובר (נאצר) צורף כיעד מעצם העובדה שהתגורר בסמיכות".­ זאת היתה פעולת נקמה."בפעולת אביב נעורים היה אלמנט של נקמה. צריך לזכור שראשי המחבלים הינם חיילים על אזרחי, המשתייכים לארגון טרור המתכנן פעולות רצח וחבלה. להם ברור שהם מהווים מטרה ויעד לפעולות נגדם. הם לא מופתעים מהעובדה שאנו רואים בהם חלק מהמערכה."הדילמה היא משום מה אצלנו. המילה 'חיסול' מיותרת לחלוטין. היא יוצרת הפרדה בין הלחימה במחבלים באשר הם ובין לחימה בראשי המחבלים, כאילו שהם מחוץ למערכה. צריך להפריד בין מנהיגים פוליטים ובין הדרג המבצעי. הכללים שצריכים להדריך את מקבלי ההחלטות בישראל הם בראש ובראשונה השאלה המוסרית, אפקטיביות הפעולה וכמובן, ההיבט המשפטי. אבל מעל לכל יש לזכור שעם שמכבד את עצמו צריך להעניש את מי שפוגע בו. זאת אחריות המנהיגים והקו המנחה לפעולה ולהסברה למנהיגי העולם".מי שהחליף את אבו יוסוף נאג'ר בתפקידו היה חליל אל­וואזיר, הוא אבו ג'יהאד. על הטראומה של בכירי אש"ף כתוצאה מהפעולה הישראלית בביירות והצל המאיים שהטילה מאז על חייהם, יכולות, בין השאר, להעיד שתי מילים שאמרה אום ג'יהאד, אלמנתו של אבו ג'יהאד, בלילה שבו נרצח בעלה בידי לוחמי סיירת מטכ"ל. כשהיא ובעלה שמעו קולות חשודים מקומת הכניסה של הווילה שבה גרו, לקח אבו ג'יהאד את אקדחו ועמד לצאת מחדרם לראות מה קורה בקומה למטה. אום ג'יהאד עצמה הפטירה באותן שניות בבהלה: "ורדן, ורדן".ורדן היה שם הרחוב שבו גרו שלושת מנהיגי אש"ף שנהרגו מיריותיהם של לוחמי סיירת מטכ"ל במבצע אביב נעורים. בשעה שתיים בלילה, 15 שנה אחרי המבצע ההוא, לשמע קולות חשודים מלמטה, חשדה אום ג'יהאד שאלה שוב שליחי מדינת ישראל שבאים לרצוח בכיר באש"ף. לגיטימציה להרוג: בלי נקיפות מצפון פרופ' אסא כשר מתנגד לעצם מושג הנקמה. "נקמה פסולה בעיני, ולא חשוב ההקשר. נקמה ללא משפט היא כוח רע והרסני שצריך לרסן אותו. אני גם נגד נקמה בנאצים. אין התיישנות על פשעי הנאצים, אבל צריך להביא את הפושע הנאצי כל עוד הוא חי לבית משפט שידון אותו וישים אותו בבית הסוהר. אני נגד עונש מוות, בכל מקרה, כולל במקרה של עשיית דין בנאצים ובעוזריהם. אני חושב שזאת שבירה של כל רעיון הענישה. מוות אינו עונש. הוא מנוגד לכל רעיון הפילוסופיה של הענישה. מוות הוא נקמה".בצר מספר כי הרגיש צידוק אישי לבצע את הפעולה: "טבח מינכן היה אירוע שפל ונפשע וגם טראומטי לכל יהודי בארץ או בעולם ולכל בן תרבות. היינו אמורים כיחידה מיוחדת לטוס לשם לצורך פעולת חילוץ בני הערובה תוך כדי חיסול המחבלים. היציאה לא אושרה על ידי ממשלת גרמניה, התרחש אסון ו­11 מטובי בנינו, ספורטאים מצטיינים, חזרו הביתה בארונות."כשאני חי עם הזיכרון הטרי של טבח מינכן יותר קל לי לבצע מבצע כמו אביב נעורים, שבמהותו נועד להרוג אזרחים במיטותיהם. הרי לא סתם אמיתי נחמני (מפקד החוליה שירתה בכמאל עדואן. נחמני נהרג במלחמת יום כיפור ­ מ.ז), שהי ה מוסרי פי עשרה מכולנו, אמר לדדו שהוא רוצה להיות בטוח שהאנשים האלה ראויים לפעולה כזאת ואנחנו לא טועים בהם כלל. דדו בא ליחידה לבקשת אהוד ברק, נתן את הרקע והסביר מדוע הם צריכים להיענש."כשאתה נלחם במלחמה והורג את מי שמנסה להרוג אותך אין לך בעיה מצפונית. את זה אני יכול לומר באופן אישי. זה לא דומה למה שהיה באביב נעורים, כשאתה בא למישהו הביתה והורג אותו במיטה שלו. במקרה הזה אתה חייב לדעת שהאיש עשה מעשה חמור ומגיע לו עונש על כך. זה נותן לך את הלגיטימציה, ולכן אין לי נקיפות מצפון. אבל אני מכיר אנשים שכבר 20 שנה מסויטים מחלומות זוועה בגלל שגיאות שעשו תחת לחץ בפעולות שלא הוכנו אליהן כראוי". יחידות מחסלים: תסמונות פוסט טראומטיות גלגוליה של סיירת רימון הם יחידות שמשון ודובדבן. לוחמי יחידות אלה, בצד מעצרים ­ חלקם על ידי חטיפות מבוקשים מלוע הארי של כפרים וערים פלסטיניות ­ ביצעו בתקופת האינתיפאדה הראשונה ובמהלך אינתיפאדת אל­אקצה (יחידת שמשון פורקה בינתיים) גם חיסולים רבים של מבוקשים, שכללו וידוא הריגה כחלק מנוהל קבוע בפעולות אלה.היו שכינו אותן יחידות מחסלים. נציגי הצבא התרעמו ועדיין מתרעמים על כינוי זה. אלא שיש בכינוי זה, לעתים, מידה רבה של אמת. קצין בכיר לשעבר בצה"ל, שהיה מעורה בנעשה ביחידות דובדבן ושמשון, מעיד כי לוחמים רבים שלחמו בהן סובלים מתסמונות פוסט טראומטיות שנגרמו עקב הריגת מבוקשים, דבר שאומנו אליו אבל לא הוכנו אליו מבחינה פסיכולוגית. חלקם נמצאים כיום בטיפול פסיכולוגי. רבים מהם מסרבים להכיר בכך שיש להם בעיה כלשהי. * איך עושים את זה טילים, טלפון סלולרי, מעטפת נפץמדינת ישראל, באמצעות המוסד, צה"ל, השב"כ והימ"מ, עשתה שימוש בדרכים רבות ושונות על מנת לרצוח את מי שהוחלט כי מותו דרוש לשיפור מצב בטחונה של ישראל. חלק מהשיטות, קשה להכחיש, מזכירות פעולות חיסול שמבצעים עברייני העולם התחתון, בארץ ובעולם.1. יריות למוות ברחוב בשעות היוםבאוקטובר 95', במלטה, ירה, על פי פרסומים זרים, סוכן המוסד בראשו של פתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי. הסוכן נמלט על אופנוע שעליו רכב סוכן אחר. מדינת ישראל לא לקחה אחריות על ההתנקשות.2. יריות למוות בדירת המגוריםבאפריל 73' נורו שלושת מנהיגי אש"ף, אבו יוסוף נאג'ר, כמאל עדואן וכמאל נאצר בדירותיהם בביירות, על ידי לוחמי סיירת מטכ"ל (במבצע אביב נעורים). במארס 90', נורה בעורפו ג'רלד בול, מדען קנדי ומפתח תותח העל העיראקי, בדירתו בבריסל. מדינת ישראל לא לקחה אחריות על החיסול.3. ירי צלפיםבנובמבר 2000 נורה ד"ר תאבת תאבת, מזכ"ל תנועת הפתח בטול­כרם, על ידי צלפי הימ"מ.4. ירי טילים ממסוק אפאצ'י לעבר מכונית נוסעתבפברואר 92' נהרגו עבאס מוסאווי, מזכ"ל החיזבאללה, ובנ י משפחתו מירי טילים של מסוק אפאצ'י לעבר מכוניתם סמוך לנבטייה.5. ירי טילים ממסוק אפאצ'י לעבר ביתביולי 2001, נהרג עומר סעאדה, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בבית­לחם (יחד עם שלושה בני אדם ויותר מעשרה פצועים), מפגיעת טילים ששוגרו משני מסוקי אפאצ'י בבית שבו שהה.6. פשיטה צבאיתבאפריל 88' פשטו 24 לוחמים של סיירת מטכ"ל על הווילה של חליל אל­וואזיר (אבו ג'יהאד), סגנו של ערפאת וראש הזרוע הצבאית של הפתח, בטוניס. הוא נורה למוות בכ­70 קליעים.7. טלפון ממולכדבדצמבר 72', נפצע קשה מחמוד אל­חמשארי, מייסד כוח 17, בדירתו בפריז, כתוצאה ממטען חבלה זעיר שהוטמן במכשיר הטלפון בביתו והתפוצץ כשהורמה השפופרת. הוא נפטר כעבור יומיים מפצעיו. לפעולה היה אחראי, על פי הפרסומים, המוסד הישראלי.8. טלפון סלולרי ממולכדבינואר 96', נהרג יחיא עיאש ("המהנדס"), איש החמאס, בבית מסתור בשכונת בית להייה בעזה. במכשיר הטלפון הסלולרי שלו (אשר הועבר לו באמצעות סוכן משוטה) הוטמן חומר נפץ. הוא נהרג במקום. על פי פרסומים זרים השב"כ היה אחראי לפעולה.9. תא טלפון ממולכדביוני 2001, נהרג אוסאמה ג'ואבר ה, פעיל פתח, כשהשתמש בטלפון ציבורי בתא טלפון ממולכד בשכם.10. חבילת נפץביולי 56', נהרג מוסטפה חאפז, קצין המודיעין המצרי ברצועת עזה. במבצע מתוחכם הגיעה לידיו, על ידי סוכן כפול, חבילת נפץ. לפעולה היה אחראי אמ"ן.11. מכונית ממולכדתביוני 73', נהרג מוחמד בודייה, אחד מראשי ספטמבר השחור באירופה, אחרי שנכנס למכוניתו הממולכדת. מטען החבלה הופעל על ידי אלחוט. על פי פרסומים זרים ביצעו את הפעולה סוכני המוסד.12. מכונית תופתבינואר 79' נהרג עלי חסן סלאמה, מבכירי ספטמבר השחור, בביירות, כשמכוניתו חלפה לצד מכונית תופת, שמטען הנפץ רב העוצמה שבה הופעל. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו גם עוברי אורח תמימים. את הפעולה ביצעו, לטענת הפרסומים הזרים, סוכני המוסד.13. רעלהפעולה השקטה. נחשפה בספטמבר 98', עם נסיון החיסול הכושל של ראש המפקדה המדינית של החמאס, חאלד משעל, בעמאן. סוכני המוסד היו אמורים, תוך כדי הסחת תשומת לבו, להחדיר לגופו של משעל חומר רעיל שבתוך ימים אחדים היה הורג אותו. אלא ששני סוכני המוסד, "בארי ושון", פעלו ברשלנות ובחוסר מקצועיות ונתפסו. ראש המוסד דאז, דני יתום, טס לירד ן בבהילות על מנת לספק את החומר הנגדי להצלת חייו של משעל.14. ירי טילים מונחים מכלי רכבעל פי פרסומים זרים צוות של סיירת מטכ"ל אמור היה לנחות בשטח עיראק ולירות טילים מונחי טלוויזיה מרכב לעבר סדאם חוסיין ופמלייתו. בנובמבר 92' אירע אסון צאלים ב' אשר על פי אותם פרסומים היה אימון מבצעי לקראת הפעולה. איך קוראים לזה חיסול, יירוט יזום, סיכול ממוקדחיסול מחבלים קיבל בשבועות האחרונים לפחות שני מינוחים חדשים. תחילה, למשך כמה ימים, היה זה "יירוט יזום". מילון צה"לי שפורסם בבהילות מאוחר יותר קבע שפעולות מסוג זה יכונו מעתה "סיכול ממוקד".הבלשנית, פרופ' טניה רינהרט, מתייחסת לדרכים השונות שבהן מתוארות פעולות ההרג מטעם מדינת ישראל. "קודם כל", היא אומרת, "קצת מוזר שהתרגלנו לזה ש'חיסול' הוא כביכול מונח נייטרלי, אבל הסיבה שעכשיו משנים אותו היא בגלל שהוא לא נייטרלי אלא מונח מוריד".­ מדוע מוריד, כי לחסל מחסלים חרקים?"לגבי חרקים, התיאור המקביל שהוצע היה 'טיהור קני מחבלים', אבל השימוש בו הופסק. 'חיסול' נכון לחיסול חשבונות ולחיסולים במאפיה. חיסול בני אדם התערבב עם המונחים של עולם הפשע והעביר את הטרור מעניין לאומי לכזה המשתייך לעולם הפשע: יש פושעים ואפשר לחסל אותם."עכשיו יש ביקורת כנגד המילה 'חיסול' ביחס לבני אדם, ויש תהליך של ייפוי השפה, כדי לנטרל את המטען הערכי השלילי המתלווה אליה. ברגע שנקרא לפעולה 'יירוט', היא כבר לא חיסול. זאת המצאה ותרומה של דליה איציק, עד כמה שהצלחתי לעקוב, אבל 'יירוט' לא מתייחס בכלל לבני אדם אלא למטוסים."שפת הכיבוש היא מאוד יצירתית. ממציאים מילים שאין להן שום מטען ערכי או אנושי, כאילו מדובר במטרות דוממות. זה נועד לטשטש לגמרי את העובדה שיש פה, מהצד השני, פנים אנושיות. זה כאילו מבצע טכני בלבד".­ הצבא מציע עכשיו את המינוח "סיכול ממוקד"."בגלל ש'יירוט' זאת תעמולה כושלת ואבסורדית שלא עובדת. 'סיכול' הוא מונח נייטרלי שמתעלם לגמרי מהאלמנט הפיזי; הערך של אובדן חיים לא משחק בו כלל. גם כשאתה עוצר מישהו שמתכנן פיגוע או נמצא בדרכו אליו, אתה מסכל. סיכול ממוקד לא מעלה בכלל אפשרות שיש פה רצח או שמישהו מאבד את חייו".