עד העונג הבא נורית ברצקי יצאה לפריולי ונציה- ג'וליה וגילתה חגיגה של נופים, ארכיטקטורה, שפות ואנשים נורית ברצקי 01/08/01 בפריולי ונציה­ג'וליה, אזור קטן בצפון­מזרח איטליה, חוגגים כל הקיץ. פסטיבל הפטריות ופסטיבל הדלעת, חגיגת התפוחים וחגיגת היין, שבוע הפרושוטו ושבוע הגבינות, ובין לבין אוכלים ושותים. מפסגות האלפים הקאריניים עד חופי הים האדריאטי משתרע האזור הפחות מתויר של איטליה, כ­100 ק"מ של הרים ואגמים חבויים, שדות תירס ומטעי תפוחים, עמקים וכרמים במורד הגבעות, יערות אלונים ואשוחים, חורשות אורנים עד החוף, והים עשיר בדגה ושרצים. האזור, שגובל באוסטריה וסלובניה, היה נקודת מפגש של עמים ותרבויות: רומאים, לומברדים, ונציאנים, סלובנים, צרפתים ואוסטרים השאירו עקבות בקצב החיים, באמנות ובאומנות, במנהגים, באופי הבישול ובשפה. בנוסף לדיאלקטים איטלקיים, מדברים במחוזות השונים פריולאנו (לאדינו), גרמנית וסלובנית. אפשר לראות פה, זה לצד זה, את כל סגנונות הבנייה האירופיים. גשרים רומיים ומגדלים גותיים, ככרות ונציאניות וארמונות האבסבורגיים, בזיליקות חמורות­סבר וכנסיות עם כיפות­בצל בסגנון הבארוק האלפיני, וילות ימתיכוניות ובתי עץ כפריים, פרסקו רנסנסיים ופסיפסים ביזנטיים, מבצרים רומנטיים ובניינים נאו­קלאסיים, גילוף בעץ וסיתות באבן. כל תת­אזור ומאפייניו, עם קצת תיבול שאומץ מהגינה של השכנים. ובכל זאת לא ערבוביה מבולגנת אלא מיזוג מרתק, אותנטי, כמו ה"פיסטום" (מילוי) המתוק­מלוח בכיסוני האניולוטי angnolotti(. בפריולאנית ­ cialzons). תפוחי אדמה עם פירות יבשים, מנטה, קינמון ופלפל שחור, או ריקוטה מעושנת עם פטרוזיליה ומיורן, סוכר וקינמון. תרד עם שוקולד ובצל, או אגסים, גבינה רכה, מלוחה וברנדי, והכל טובל בחמאה. פה שמן זית הוא רק תבלין.על הר לוסרי שבאלפים הג'וליים, שעתיים נסיעה מטרייסט, במסעדה הממוקמת במבנה שהיה מנזר בימי הביניים, אכלתי את מרק הפטריות האולטימטיבי. למסעדה קוראים Locanda Al Convento ואם אתם מגיעים לשם, שבו ליד החלון. וכשתקנחו את הקינוח (שטרודל, סביר להניח) בתאנים שנחנטו בליקר תאנים או בתפוחונים שהבשילו בגראפה עשויה מתפוחים, היער, הפריחה האלפינית והפסגות המצועפות בחלון ייראו כמו הזיה מתוקה.השטרודלים המקומיים ­ עם תפוחי עץ או דובדבנים ­ ראויים לעלות על שולחנה של הקיסרית מריה תרזה, שהיתה מאוד פופולרית באזור. המרקים כבדים ­ שעועית, לפת, תפוחי אדמה, כרוב ­ סלאביים בטעמם, לפעמים עם תיבול ימתיכוני. הגולאש, שמוגש עם גריסים, פולנטה או ניוקי, הוא חריף­מתוק, מבושל ביין מקומי, מתובל בהרבה פפריקה ומיורן. האזור מתברך במגוון עצום של פטריות וגרגרי בר. בשר ציד מבושל בסגנון מרכז אירופי אבל מוגש עם פולנטה צהובה, מבושלת, אפויה או מטוגנת. כל כפר מתגאה בגבינות המקומיות שלו (מומלץ לטעום גבינת מונטסיו מאזור קארנייה, ו"פיקו" ­ תבשיל גבינה מותכת) ובנקניקים ייחודיים, ובכל מקום מגישים, עם הנקניקים, פרוסות דקיקות של שומן חזיר מעובד. כאן איש לא מזכיר דיאטה או כולסטרול. ולידיעת אוהבי הפרושוטו ­ אל תפספסו את הפרושוטו של סאן דניאלה San Daniele(). בסאן ויטו גיליתי שיש גם פולנטה לבנה, עדינה יותר, המוגשת לרוב עם דגים, ושממציא הג'קוזי, ג'קוזי שמו, גדל פה על פולנטה עם בשר, ירקות, גבינה או דגים ומרק שעועית כבד. ולא רחוק מכאן דואינו, המקום שנתן השראה לאלגיות המפורסמות של ריינר מריה רילקה. כמו בכל הערים הקטנות באזור, גם במוג'ה Muggia(), עיר ימי­ביניימית בגודל של כיכר רבין, מתכוננים כל השנה לקרנבל המקומי שמתקיים בפברואר. ואולי זו הסיבה שאיש, מלבדי, לא הופתע כשערב אחד שתי נש ים נכבדות, במיטב שנותיהן, החליטו שהגיע זמן פלמנקו, ענדו קסטנייטות, הפעילו טייפ קטן ורקדו במרץ על המדרכה. העוברים והשבים ­ משפחות עם ילדים ונונות (סבתות) וכלב, זוגות צעירים עם תינוק בעגלה ותיכוניסטים מקועקעים עם נזם באף ­ הקיפו את הרקדניות במחיאות כפיים קצביות. מהבר הקרוב הוציאו אפרסקים ביין וכוסיות גראפה והיה שמח.טרייסט, שהיתה הנמל המשגשג של האימפריה האוסטרו­הונגרית (לפני שצורפה לאיטליה), היא עיר מסקרנת שתמיד משכה זרים, סרבים, יוונים ויהודים, סוחרים, אמנים וגולים מכל אירופה. הסיפור היהודי ראוי לכתבה נפרדת, ורק נזכיר שמאז שנות העשרים, כרבע מיליון יהודים עברו פה בדרכם לארץ ישראל. בית הכנסת המפואר, שנבנה בתחילת המאה העשרים, הוא הגדול באירופה. לידיעת האספנים ­ בכל יום ראשון השלישי בחודש מתקיים שוק פשפשים באזור שהיה הגטו היהודי. ולידיעת החרדים ו/או הצנועים/ות ­ בטרייסט יש גם חוף רחצה נפרד לגברים ונשים, היחיד באירופה, וזאת בפקודת מריה תרזה. ירום הודה העריכה צניעות והיו לה סנטימנטים למקום בו ראתה, לראשונה בחייה, את הים. רחובות רבים במרכז העיר מזכירים את וינה בסגנון הבנייה האי מפריאלי, בצבע הבניינים (גוון צהוב­חרדלי שהיה אהוב על הקיסרית) בבתי­הקפה, במסעדות המעוצבות בסגנון אר­דקו. גם אופרטות מציגים פה, עם קריצה איטלקית. וכשרוצים להתרענן שותים "שפריץ" (יין עם סודה). במזנון "דה פפי" Da Pepi(), כמו במקומות רבים בעיר, מגישים בשר עם כרוב חמוץ מבושל, חרדל, לחם קימל וחזרת טרייה, מגוררת. ובירה, כמובן. ג'יימס ג'ויס, הסופר האירי שחי בטרייסט כעשר שנים, העדיף את היין האזורי. בטרייסט כתב את "דיוקנו של האמן כאיש צעיר", את מחזהו "גולים" ופרקים מ"יוליסס". הוא הרבה לבלות עם ידידיו, ביניהם הסופר איטלו סבבו, בבתי הקפה של העיר שדומים כל­כך לאלה של וינה. בין השאר נהג לשבת בבית הקפה המשקיף על הים ועל ככר אוניטה ד'איטליה המרשימה, Caffe degli Specchi, שנפתח ב­1839. כדאי להציץ בקפה Tommaseo המפואר ובקפה San Marco, מקום מפגש לאמנים, שחקני ביליארד ובעבר גם קוראי עיתונים איטלקיים מחתרתיים ואנרכיסטים. את העוגות עדיף לאכול La Bomboniera­ב ולהיזכר בסיסי, אלילת העבר ההאבסבורגי.לטרייסט יש ריח של ים וקפה. הקפה בטרייסט הוא הטוב ביותר באיטליה. בנוסף ל"אילי" המפורסם, יש בעי ר עשרות בתי קלייה נפלאים שאפשר לשתות בהם קפה קצר או ארוך תוך כדי התפננות על הריח המשכר. כדאי לעלות למבצר Miramare המשקיף על מפרץ טרייסט. מכל אחד מחלונות המבצר רואים את הים, מנוקד באלפי מפרשיות, 4X4­ה של תושבי העיר. גם הארכידוכס מקסימילאן, אחיו הצעיר של הקיר"ה פרנץ יוזף, אהב שייט והפליג במשך שנה מסביב לעולם. האיש התעניין בטבע, פילוסופיה, ספרות ופילולוגיה יותר מאשר בצבא. לפני שהתמנה לאסונו לקיסר מקסיקו (שם נרצח כעבור שלוש שנים), בנה את מבצר מירמרה המרהיב וסביבו נטע פארק נפלא, מתנה לאשתו האהובה שרלוט. חגיגה של יין לתשומת לבכם, בטרייסט עלול להיות חם ובמרבית בתי המלון, כמו גם בבתים, אין מזגן. המקומיים, אנשים בעלי שארם איטלקי ומנטליות מרכז­אירופאית עטופה בשמאלץ סלובני, יוצאים אחרי העבודה למסעדות שעל החוף, בעיר או בכפרים הסמוכים. במסעדות הדגים מגישים ריזוטו חלומי עם פירות ים, צלופחים, סלט תמנונים, אנשובי טרי, מטוגן ושרוי במרינדה, סרדינים עסיסיים על הגריל, דיונונים מבושלים בדיו, דג שלפני רגע שחה בים האדריאטי ועכשיו חורכים אותו על הגריל או קוברים אותו במלח ואופים, ללא תיבול נוסף מלבד טעמו העשיר. הערב יורד לאט מאוד. בשמונה וחצי עוד אור ואפשר לנסוע לרמת הקארסו, צפונית מזרחית לטרייסטה, שחורשותיה וכרמיה גובלים בעיר, ולטעום יינות, כי עכשיו עונת ה"אוסמיצה" Osmize(), מילה סלובנית שאת תרגומה המילולי לא הבנתי, אבל פירושה שמונה ימים של טעימות יין מקומי שזה עתה הבשיל. ואיך יודעים איפה מתקיימת המסיבה? יוצאים מטרייסט לכיוון צפון­מזרח ומטפסים (במכונית, באופניים, בחשמלית או ברגל) כשמונה קילומטרים. הים למטה, אנחנו למעלה, נוסעים בין כפרים וכרמים עד שרואים את הסימן המוסכם ­ זר של ענפים רעננים ומעליו חץ אדום, המכוון למקום שבו חוגגים. בית בכפר או חווה מבודדת במעלה הגבעה, עם יקב קטן במרתף. ובחצר, שולחנות בצל עץ ערמון ענף או בסוכת גפנים. בסיבוב הראשון מוגש יין לבן עם ביצים קשות, סגולה נגד השתכרות מהירה. אחר כך, עם היין האדום, מגיע מגש עמוס בנקניקים ביתיים, פרוסות דקיקות של שומן חזיר וגבינה שמגבנת בעלת הבית. שתיתם? אכלתם? היידה, לחפש את הזר הרענן הבא. אחרי שניים­שלושה זרים החיים נראים אחרת.ואם יין צעיר הוא פשוט מדי בשבילכם, ברמת הקארסו, כמו גם בפריולי, יש לפחות שמונה מסלולי יין של יקבים רציניים. היין האדום האופייני לאזור נקרא Terrano, צבעו אדום כהה מאוד ויש לו טעם חזק, אופייני, בלתי נשכח. אחרי ארוחה טובה, מלווה ביין טרנו, או יין "קוליו" לפיינשמקרים, נעים לטייל ביער ואפילו להציץ באחת ממאות המערות הפזורות בגבעות הגיר. ואם ראיתם פתאום סוסי פרא לבנים דוהרים באחו, אל תיבהלו, זה לא אדי האלכוהול, זה אמיתי. בנוסף ל"אוזמיצה", בכל האזור יש גם "אגריטוריזמי" שפירושו תיירות חקלאית. סלון בבית איכרים פשוט או מפואר, מטבח ענק בחווה, ליד הנחל, ובתה של עקרת הבית מגישה מה שבישלה א מא, ארוחה ביתית, לפעמים נפלאה, לפעמים פחות, המבוססת על מה שגדל בשדות המשפחה. פירות, ירקות, בשר וגבינות. והבן מוזג את היין שייצר אביו. לא להחמיץ עד אמצע אוקטובר מקיימת אופיר טורס טיסות צ'רטר שבועיות של חברת סאן דור לטרייסט. יש אפשרות לדיל עם מכונית, מלון, ו/או טיול הכולל את אוסטריה וסלובניה, ארץ יפהפייה הגובלת בטרייסט. גם אם היעד הוא טיול בסלובניה, אל תחמיצו לפחות שתי ארוחות ושלושה אתרים בפריולי­ונציה­ג'וליה: אקווילייאה, אודינה וצ'יבידאלה.צ'יבידאלה Cividale(), נוסדה ב­53 לפנה"ס על ידי יוליוס קיסר בשם פורום­יולי. במשך הזמן השתבש השםוהפך ל"פריולי", ומכאן שם האזור. בצ'יבידאלה, עיר ימי­בייניימית קטנה ומתוקה עם שרידים רומיים, שהיתה בירת הלומברדים, חבויה פנינה נדירה ­ המקדש הלומברדי ("טמפייטו") שהוא יחיד ומיוחד בעולם.אל תוותרו על אודינה, בירת פריולי, עיר ונציאנית מקסימה, מרחק שעה ברכבת מטרייסט. ואם יש לכם רק שעה בעיר, וותרו על החנויות (היפות כשלעצמן) ולכו לראות את הציורים והפרסקות של טייפולו בכנסיה ובפטריארכט. בין השאר תיראו את המלאך מבשר לשרה אמנו (בתחפושת של זקנה פריולאנית חייכנית) שיוולד לה בן. אחר כך רואים את הבן, עקוד למזבח, ואיך שלא תסתובבו בחדר, עיניו העצובות יתבוננו בכם. הצייר עצמו מככב בתפקיד יעקב הב א לדרוש את רחל מידי לבן. הפסיפס הגדול ביותר (כ­800 מ"ר) בעולם המערבי נמצא באקווילייה Aquileia() והוא כולל סצינות מדהימות מהרפתקאותיו של יונה הנביא. היום חיים פה כ­3,000 תושבים, אבל בתקופה הרומית היתה זו עיר גדולה (כ­100,000 תושבים) וחשובה שחלשה על דרכי המסחר למזרח, קישרה בין האזור הבלטי לבין הים האדריאטי ולימים הפכה למרכז רוחני להפצת הנצרות. אפרסקים ביין או בגראפה קצת יין מרופף מתחים, משמח וגו', בייחוד יין טוב.החומרים:אפרסקים קטנים, בשלים אך לא רכיםיין לבן איכותי או גראפהההכנה:משרים אפרסקים חצי דקה במים רותחים, מסננים, מעבירים לקערת מים קרים. מסירים קליפה, שמים בצנצנת ומכסים ביין. מצננים לפחות יום. אפשר להגיש עם גלידה, אפשר נטו.אפשר גם לכסות את האפרסקים בגראפה. סוגרים היטב ומאחסנים במקום חשוך, וכעבור חודש מתחילים לחגוג. אניולוטי agnolotti(), המכונים בפריולאני cialzon החומרים:400 גר' קמח (עדיף שטיבל מספר 1)3 ביצים גדולותקורט מלחלמילוי: 400 גר' תפוחי אדמה מבושלים (רצוי מהזן הוורדרד), פושרים70 גר' חמאהבצל בינוני פרוס דק100 גר' צימוקים שהושרו שעתיים במים חמימים וסוננו50 גר' סוכר1/2 כפית נענע או מנטה יבשה, מפוררתכפית קליפת לימון מגוררת1/2 כפית קינמוןמלח, פלפל שחורחומרים לרוטב: חמאה מומסתסוכר וקינמון לפי הטעם100 גר' גבינה צפתית קשה מגוררתההכנה:לשים בצק (כעשר דקות) ומניחים בצד. מעבירים תפוחי אדמה ב"מולי" (מועך ירקות ידני) או מועכים דרך מסננת. מאדים בצל בחמאה רק עד שמתרכך. מסננים חמאה לתוך תפוחי האדמה (את הבצל זורקים), מוסיפים צימוקים, סוכר, מנטה, קליפת לימון, קינמון, מלח, פלפל. מערבבים היטב ומתקנים טעמים. צריך להיות פיקנטי אבל עדין.מכינים קערית מים וכוס ריקה ופותחים בצק דק ככל האפשר. קורצים עיגולים בעזרת הכוס הריקה. בכל עיגול שמים כפית מילוי, מקפלים לחצי סהר, טובלים קצות אצבעות במים ומהדקים את הקצוות. בינתיים מרתיחים מים בסיר גדול. מוסיפים כפית מלח, זורקים פנימה א ת הסהרונים ומבשלים (המים צריכים לבעבע בעדינות) עד שהסהרונים עולים וצפים. מסננים ומגישים עם חמאה מומסת וגבינה מגוררת. דג ים נוסח טרייסט החומרים:קילו דג טרי שבשרו לבן, חתוך לפילטים או פרוסותבצל גדול פרוסחופן פטרוזיליה קצוצה3 שיני שום מעוכות2 כפות עלי נענע או מנטה טריים, קצוציםשמן זית, מלח, פלפל4­3 כפות צלפים שטופים, חתוכים2 כפות חתיכות זיתים ירוקים, שטופים4 פילטים של אנשובי אמיתי, מעוכיםתפוח אדמה לא מבושל, מגורר דק3/4 כוס ציר דגים (או מים, או מים מעורבים ביין לבן)מיץ מחצי לימוןההכנה:בקדרה או בסיר רחב מניחים בצל, פטרוזיליה, שום ונענע ועליהם את הדג. בוזקים מלח ופלפל, מטפטפים שמן זית ומבשלים על להבה קטנה כעשר דקות מכל צד (תלוי בעובי הדג). מוציאים דג ומוסיפים לסיר צלפים, זיתים, אנשובי ותפוח אדמה. מערבבים 3 דקות ומוסיפים 1/2 כוס ציר דגים, מערבבים ומבשלים על להבה קטנה כ­10 דקות. מתקנים תיבול ומחזירים את הדג, מטפטפים עליו מיץ לימון ועוד פלפל שחור. מבשלים (או אופים) מכוסה, עוד כרבע שעה. אם חסרים נוזלים, מוסיפים עוד רבע כוס. מגישים עם תפוחי אדמה, אורז או פולנטה (אם אין זמן או חשק לערבוב ארוך, אפשר להכין פולנטה מקמח תירס אינסטנט).הכותבת היתה אורחת משרד התייר ות של פריולי­ונציה­ג'וליה ואופיר טורס