הכל אודות פנלופה תודות לתפקיד של נזירה חולת איידס שנתן לה פדרו אלמודובר, ובתוספת גנטיקה שימושית, יופי הרסני וכישרון רב, פנלופה קרוז גולשת בביטחון על הגל הלטיני שמסרב להרפות מאמריקה דנה קסלר 03/08/01 הפעם הראשונה שבה התוודעתי לפנלופה קרוז היתה דרך פטמותיה הכהות המדיפות ריח של חזיר מעושן למרחקים. זה היה לפני כמעט עשר שנים ואת המתרחש בסרט "נקניק נקניק" ("חאמון חאמון" בשפת המקור, שזכה להיקרא גם "סלמי סלמי" ואפילו "ירך­חזיר ירך­חזיר" במדינות דוברות אנגלית) הספקתי לשכוח, אבל את התמונה של ספרדים טמפרמנטים יתר על המידה מתחרמנים עם אצבעות שמנוניות מחזיר, לא יכולתי לשכוח.התמונה היתה כה קשה שאכלתי שלושה ימים רק פרילי. נראה שהעם הספרדי נוקם את הסבל שעבר בימי פרנקו על ידי כך שהוא מוציא לאנשים נטולי חוסן נפשי אך חפים מפשע את החשק משני הדבריםה החיוניים לאושרנו ­ זיונים ופסטרמה ­ בעת ובעונה אחת. היה קשה, אך תאוות הבשרים שלי שרוסקה ללא רחמים על ידי הקולנוע הספרדי חזרה אלי אט­אט ונראה שגם פנלופה ­ שמודה בפה מלא שגם עבורה היתה החוויה טראומתית למדי ­ התאוששה. היא חוזרת עכשיו בסרט חדש, "המנדולינה של קפטן קורלי", והעניינים נראים לגמרי אחרת. לא רק שהקריירה שלה המריאה ועכשיו היא מככבת לצדו של ניקולאס קייג' בסרט הוליוודי מיינסטרימי מהסוג הנוצץ ביותר, הפעם היא כבר לא פרענקינה סק סית מכפר קטן וולגרי שהסמל שלו הוא שור עם ביצי ענק, אלא נערה יוונייה חסודה וטובת לב שחולמת להיות רופאה, שמקפצת על דרך העפר בכפר הולדתה כסייחה רעננה עם עיניים עצובות. סוף­סוף מישהי עסלית כבר ב"הכל אודות אמא" של פדרו אלמודובר ­ הסרט שזיכה את קרוז בהכרה בינלאומית ובפספורט להוליווד ­ למדנו להכיר אותה כרצינית, טובת לב ואצילית שנפשה מלאה בתוגה. אם "שולחן לחמישה" לא היה נגמר, הבחורה היתה מוצאת לעצמה חלטורה טלוויזיונית מצוינת בתור החברה המקסיקנית החדשה של ביילי שצריכה גרין קארד כדי להציל את אמה ממוות. את הצלחתה הפנומנלית של פנלופה קרוז בהוליווד אפשר לייחס כמובן ­ בנוסף לכשרונה וליופיה שמזמן נגמרו הדברים החדשים שאפשר להגיד עליו ­ לקדחת הלטינית שאוכלת את האמריקאים כבר כמה קיצים. זה התחיל בפופ, עם ריקי מרטין (שאם יורשה לי, Vida­ה שלו קצת יותר מדי Loca בשביל הטעם הטוב), ג'ניפר לופז (שנענעה את העכוז הפורטוריקני שלה עד לצמרת), כריסטינה אגילרה (שרקדה על שתי החתונות וסחטה את אופציית הטינאייג'רית א­לה בריטני ואת האופציה הלטינית עד הסוף) ואנריקה איגלסיאס (הבן הרשמי של ממיס האמהות הלטיני, חוליו). סנטנה התלהב מהאקשן במגזר ועשה קאמבק מפואר, "בואנה ויסטה קלאב" החזירה את קובה למפה, וכשגם סנדי בר נכנסה לעסק, היה ברור שהקסם הלטיני ­ מכל קצותיו ­ הוא ערובה לעשיית בוחטו ת. אז לנו ולאמריקאים אולי לא אכפת באיזה סוג של לטיני/ת מדובר, כל עוד הלוק הוא נכון ושם המשפחה הוא מתאים (אפילו קמרון דיאז ­ בלונדינית טבעית עם שורשים קובניים רופפים ­ נהנתה מההייפ), אבל אם לא נפעיל קצת שיקול דעת עוד נקטלג את גלית גיאת בתור הצ'יקה­לטינה הבאה. היא רוקדת סלסה אחרי הכל.כמו שסלמה האייק ­ דפנה דקל בגירסת הנאצ'וז ­ שמחה להסביר בכל הזדמנות, הדיפרנסציה הראשונית היא בין אמריקאים ממוצא לטיני כלשהו לבין זרים נטולי ויזה ודוברי ספרדית שכל חלומם הוא לחדור לשוק האמריקאי. היא עצמה, כידוע, מקסיקנית עסלית (עם דם לבנוני) ממקסיקו, והדרך אותה עשתה מתפקידים באופרות סבון מקסיקניות בסוף האייטיז ועד ל"דוגמה" של קווין סמית' ו"פרוע על המערב" לא היתה קלה.אם תשאלו אותה, אז ג'ניפר לופז זה ממש לא נחשב. מבחינתה של האייק, עם כל הכבוד לכל אותם כוכבים לטינו­אמריקאים, הם נולדו על אדמת ארצות הברית, מדברים אנגלית וחלקם הגדול לא יודעים מילה בספרדית, אז שלא יעשו את עצמם. להם, טוענת האייק, הרבה יותר קל להשתלב בתעשייה האמריקאית והם גונבים תפקידים לחבר'ה האותנטים. רוזי פרז בעלת המוצא הפורטוריקני נולדה בברוקלין, ג'ניפר לופז בעלת שורשים פורטוריקניים נולדה בברונקס ואפילו מלכת מוסיקת Tejano­ה, סלינה קווינטנילה ­ כוכבת הזמר המקסיקנית המנוחה שאת סיפורה הטרגי גילמה לופז בסרט שהפך אותה לכוכבת ­ היא מטקסס. ככה זה היה בהוליווד מאז ומתמיד, גם עם הכוכבים הלטיניים של פעם, שחלקם הגדול אפילו ניסו להסתיר את מוצאם. מרגריטה כרמן קנסינו שינתה את שמה לריטה הייוורת', ראקל טחאדה שינתה את שמה לראקל וולש, ראמון אסטבז ובנו קרלוס אירווין אסטבז הפכו למרטין וצ'ארלי שין (רק אמיליו הגאה נשאר נאמן לשם הולדתו) ואנטוניו רודולפו קווין (שלזכותו ייאמר שהוא נולד במקסיקו) העדיף מצדו להתחזות ליווני בשם זורבה. מן הצד השני היו גם כאלה שקפצו על המציאה של להיות המאהב הלטיני התורן של הוליווד, מצד שלישי גם אם דזי ארנז היה נורא­נורא רוצה להסתיר את שורשיו, ספק אם זה היה הולך לו. הכוכב הלטיני החם של השנה, בניסיו דל­טורו, שזכה באוסקר על תפקיד המשנה עבור השוטר המקסיקני שגילם ב"טראפיק", אמנם נולד בפורטו­ריקו, אך עבר לפנסילבניה בגיל 13.מעטים הם הכוכבים הלטיניים שמצליחים באמריקה, שעומדים בקרי טריונים הנוקשים של סלמה האייק, ועוד יותר מעטים הם אלה שהם לא רק היספנים, אלא ממש ספרדים. ספרדים מספרד, אתם יודעים. באופן עקרוני יש שלושה. ושלושתם, איך לא, נחשפו לעולם בזכות פדרו אלמודובר, הבמאי הספרדי שזכה להכרה הבינלאומית הרחבה ביותר מאז שלואיס בונואל הימם את העולם בסוף שנות העשרים עם חברו סלבדור דאלי וסרטם הסוריאליסטי הבלתי נשכח "כלב אנדלוסי". כוכב הקולנוע הספרדי הראשון שפרץ לשוק האמריקאי בימינו אנו הוא כמובן אנטוניו בנדרס. הבחור נולד במלגה, ספרד, היה כוכב גדול בארצו, עשה קרוס­אובר לקולנוע האמריקאי בתחילת הניינטיז עם The Mambo Kings"", ביסס את מעמדו ב"ראיון עם ערפד", "דספרדו" (לצדה של האייק), "אוויטה" ו"המסכה של זורו", כשהגושפנקה להיותו מאהב לטיני נחשק בעיני עקרות בית אמריקאיות לבנות היא כמובן רעייתו, מלאני גריפית. לתואר "אנטוניו בנדרס החדש" מועמד כרגע חוויאר ברדם שנולד באיים הקנריים של ספרד, שיחק בשלל סרטים בארצו שהבולט בהם הוא ככל הנראה "אהבת בשר ודם" של אלמודובר (שאינו, אגב, הסרט היחידי שלו לצד פנלופה, למה מי אתם חושבים שהסריח לה את הציצי בשומן חזיר ב"נקניק נ קניק"?) וכבש את הוליווד כבר על המכה הראשונה עם הסרט דובר האנגלית הראשון שלו. תפקידו בתור הסופר והמשורר הקובני ההומוסקסואל, רנאלדו ארנס, בסרטו של ג'וליאן שנאבל, "לפני שהלילה יורד", זיכה את ברדם במועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר בטקס האוסקר האחרון. בסוף ראסל קרואו לקח את האוסקר, אבל ברדם הפך בין לילה לשם מוכר בבתים שממוקמים הרחק­הרחק מברצלונה. השלישית בסדרת הספרדים שעשו את זה באמריקה היא כמובן פנלופה קרוז, שאפשר להשוות אותה רק למעטות בודדות של שחקניות אירופאיות שזכו להצלחה גדולה גם באמריקה, כדוגמת גרטה גארבו, סופיה לורן ואינגריד ברגמן, בתקווה ששמה ייזכר לנצח וייחקק בספרי ההיסטוריה של הקולנוע כמו שמותיהן. הנשמה התאומה של אלמודובר פנלופה קרוז נולדה לפני 27 שנה למשפחת פועלים במדריד. אבא שלה, אדוארדו, הוא סוחר ומכונאי רכב, ואמא שלה, אנקרנה, היא ספרית, כך שלהיות כוכבת, ועוד כוכבת בינלאומית, לא היה בדיוק חלק מהאג'נדה המשפחתית. פנלופה מעולם לא סיימה תיכון, אבל השקיעה שנים רבות בבלט קלאסי, בריקודים ספרדיים ובלימודי משחק. בנעוריה הופיעה בכמה דברים בטלוויזיה, עד שפרצה לקולנוע המקומי בתחילת שנות התשעים עם סרט בשם "המבוך היווני". זאת היתה ההכנה שלה לתפקיד בסרט בולט הרבה יותר, "הפיתוי היפה של חיי". עלילת הסרט, שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ואף קטף תשעה פרסי גויה ­ האוסקר הספרדי ­ מתרחשת ב­1931, בין סוף המונרכיה לתחילת הפשיזם בספרד, ומספרת את סיפורו של חייל שעורק מהצבא ומוצא את עצמו בחווה מוקף בארבע בנותיו המקסימות של החוואי ­ שפנלופה היא הצעירה שבהן ­ שכולן מוצאות חן בעיניו והוא מוצא חן בעיניהן. הסרט מתרחש בגן עדן שברור שהוא זמני, לפני הזוועות שעתידות לעבור על ספרד עם מלחמת האזרחים והדיקטטורה של פרנקו. אחרי הארוטיקה היפה של "הפיתוי היפה של חיי" מגיע "נקניק נקניק", שבו קרוז היא סילביה, הבת של הזונה המקומית בפרובינציה נידחת בספרד. סילביה בהריון מהבן של המשפחה העשירה של העיירה, בעלת המפעל לתחתונים. אמא­תחתונים כמובן מתנגדת לנישואים בין בנה לבין סילביה ושולחת את מלך הטסטוסטרון של השכונה, ראול (חוויאר ברדם) ­ דוגמן תחתונים חובב חזיר שחולם להיות לוחם שוורים ­ לפתות את סילביה. הכל הולך יופי, רק שבינתיים מתפתחים עניינים גם בין ראול לאמא­תחתונים ובין הבן­תחתונים לבין אמא של סילביה. כל העסק מאוד מצחיק ומלוכלך ותהיו בטוחים שכשהספרדים מערבבים סקס עם אוכל זה רחוק מאוד מלהיות "טמפופו".פנלופה, כך עושה רושם, היא בחורה בעלת נפש מעט יותר עדינה משל יעל בר­זהר, אבל כשהתאוששה מעט מהפיכתה לסמל סקס לוהט בארצה בגיל כה צעיר היא החלה לעבוד במרץ בשלל סרטים מקומיים. La Ribelle"­ב" היא היתה נערה שנתפסת מפלחת מחנות, נשלחת למוסד בהנהגתן של נזירות קשוחות ונכנסת להריון אחרי שמיהרה לאבד את בתוליה כדי ששאר הבנות שבמוסד לא יצחקו עליה. ב­"אלגרו נון טרופו" שיחקה תפקיד מכריע בחייו של מוזיקאי הומו צעיר שמנסה להתקבל לתזמורת הנוער הלאומית של ספרד. Entre Rojas"ב" ­ סרט על סולידריות נשית בכ לא ­ פנלופה היתה צעירה שנשלחת לעשר שנים לכלא על כך שניהלה רומן עם מתנגד פוליטי לפרנקו. את תימת הסולידריות הנשית היא פיתחה Brujas"­ב" שמספר על שלוש נשים ספרדיות משלושה דורות שנקלעות יחדיו ל­24 שעות בעיירה נטושה בחום בלתי נסבל. Mas que amor, frenesi"­ב" שמצייר תמונה צבעונית ועתירת סקס, סמים ודראג קווינז של סצינת חיי הלילה של מדריד הגיחה פנלופה לזמן קצר. ב­96' השתתפה במותחן בריטי מפוקפק בשם Framed"" בו טימותי דלטון משחק קרימינל, ובעוד קופרודוקציה טרנס­אטלנטית לא ברורה עם שורשים סקנדינביים חזקים, וחזרה לחממת הקולנוע הספרדי, בו כבר הפכה לכוכבת ענקית. אחרי עוד כמה סרטים ספרדיים שלא הותירו שום אימפקט מחוץ למדינתם, הגיעה קרוז לראשונה לסרט של אלמודובר. הקליק בין פדרו לפנלופה היה עד כדי כך מיידי וחזק שמאז לא מפסיקים השניים לדבר אחד על השני בסופרלטיבים סוחטי דמעות ולהגדיר את עצמם כנפשות תאומות. יהיה מספיק לומר שפנלופה טוענת שהיא חשה שבעורקיהם זורם אותו דם ושהיא ממש לא פוסלת את האפשרות שהם נפגשו כבר בגלגול קודם.בגלגול הזה היכרותם החלה בסרט "אהבת בשר ודם" מ­97', בו גילם חוו יאר ברדם את השוטר הנכה, אלוף הכדורסל בכיסא גלגלים. פנלופה עשתה עוד מספר פרויקטים לא מועט ללא אלמודובר אחרי "אהבת בשר ודם", אבל אלמודובר ידע בבטחה שהוא רוצה את קרוז בסרטו הבא. הסרט הבא של פנלופה היה Abre los ojos"" שמספר את סיפורו המקושקש של חתיך עשיר בשם סזאר (הכוכב הספרדי אדוארדו נוריאגה) שמתאהב בסופיה (קרוז), חברה של חבר. האשה שסזאר יוצא איתה באותה תקופה נכנסת להתקף קנאה ומנסה לקמבן לה ולאהובה הבוגדני רצח והתאבדות משותפים. המשוגעת נוסעת עם האוטו לתוך עץ ואכן מצליחה למות, אלא שסזאר שישב לידה נשאר בחיים. אבל אין מה לדאוג, פרצופו מתעוות ללא הכר. בסוף מצליחים הרופאים לשקם לו את הפנים בטכניקה חדישה, אבל אז רק מתחילות הצרות. תודו שזה נשמע כמו סיפור מופלא. כל כך מופלא שהאמריקאים היו חייבים לאמץ אותו לעצמם, וכך נולד הפרויקט העתידי של פנלופה קרוז שמתוכנן לצאת בהמשך השנה. קשה להאמין, אך את האדפטציה האמריקאית Abre los ojos"ל" מביים בימים אלו קמרון קרואו ("כמעט מפורסמים", "סינגלס" ו"ג'רי מגווייר") תחת השם "ונילה סקאי". פנלופה משחזרת באנגלית את תפקידה מהסרט המקורי, כשלצדה הפ עם טום קרוז, קמרון דיאז, קורט ראסל וג'ייסון לי.אחרי המותחן הספרדי ההוא שיחקה פנלופה באדפטציה נחותה של "דון חואן", בקומדיה הרומנטית Twice upon yesterday"", שהוא סרט אנגלי של במאית ספרדייה עם עלילה בנוסח "דלתות מסתובבות" או "להתעורר אתמול בבוקר", בסרט האמריקאי "בין שתי אהבות" ובעוד סרט של הבמאי פרננדו טרואבה שביים את "הפיתוי היפה של חיי". La Nina de tus Ojos"" ("הנערה של חלומותייך"), סרטו של טרואבה, מתרחש שוב בשנות השלושים ­ אחת התקופות הקשות והבעייתיות ביותר בהיסטוריה הספרדית שכל כך הרבה קולנוענים חוזרים אליה. אם "הפיתוי היפה של חיי" התרחש בתחילת שנות השלושים, לפני מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, "הנערה של חלומותייך" מתרחש ב­38', באמצע המלחמה. הרקע לסיפור הוא התכנון של גבלס להרוס את תעשיית הקולנוע האמריקאית על ידי שימוש בשחקנים ספרדים. הסרט עוקב אחר חבורה של שחקנים ספרדים (פנלופה היא מקרנה ­ שחקנית וזמרת אנדלוסית) שעוברים מספרד של פרנקו לגרמניה של היטלר כדי לשחק בקו­פרודוקציה מפוקפקת. אחר כך הגיע המערבון המודרני Lo Country­The Hi"" של הבמאי האנגלי סטיבן פרירס ("מכבסה יפהפייה שלי", "סמי ורוזי עושים את זה", "נאמנות גבוהה" ו"ליאם" שמגיע ממש בקרוב למסכינו) לצדם של וודי הרלסון, פטרישיה ארקט ובילי קרדאפ (הכוכב החתיך של הלהקה מ"כמעט מפורסמים"). טרגדיית הקאובויים הזאת, שמתרחשת אחרי מות המערב הפרוע ומבוססת על ספר של מקס אוונס, מספרת את סיפורם של שני חברים שמאוהבים באותה אשה. באופן מעט מפתיע ואולי אפילו אירוני ­ כפי שמיד תראו ­ האשה הזאת היא פטרישיה ארקט, בעוד שפנלופה היא בחורה מקסיקנית טובה שאוהבת את אחד מהם. טורפת כוכבים לארוחת בוקר רבות נאמר על היותה של קרוז טורפת גברים. היא כמובן מכחישה וטוענת בתוקף שהיו לה שתי מערכות יחסים רציניות בחייה, אחת של שש שנים ואחת של שנתיים, ושלאחר ששתיהן הסתיימו היא נהנית מאוד להיות לבד. אם לוחצים אותה ממש חזק אפשר לשמוע ממנה משהו שדומה להודאה בדבר רומן עם כוכב הוליוודי זה או אחר, אבל האמת היא לא הדבר הכי מעניין בעסק הזה, אלא הנתונים הסטטיסטיים. אז ככה: ראשית, מאט דיימון וחברתו וינונה ריידר נפרדו אחרי צילומי הסרט "כל הסוסים היפים", ניקולס קייג' ופטרישיה ארקט החליטו להתגרש אחרי צילומי "המנדולינה של קפטן קורלי" וטום קרוז וניקול קידמן חתכו בזמן צילומי "ונילה סקאי". בשלושת המקרים פנלופה קרוז היא האשה ששיחקה את התפקיד הראשי הרומנטי שמול כל אחד משלושת הטיטנים ההוליוודיים האלה שדואגים להתפטר מבנות זוגם ברגע שפנלופה בסביבה. טרם הוכח קשר ודאי בין המקרים, אבל בואו נגיד שאם פנלופה תשחק אי פעם בסרט לצדו של דבל'ה גליקמן, הייתי מציעה לג'טה מונטה להתחיל לדאוג. ובין אם לפנלופה היה צד בבעיות של ארקט עם בעלה או לא, סביר שמישהי כאן אוכלת את כובע הקאובויים שלה על כך שנתנה לפ נלופה ביס מהסנדוויץ' שלה על הסט.מעבר לקסם שהיא מפעילה על גברים, עוד תכונה של פנלופה הולכת לפניה, וזאת הנדיבות האינסופית שלה. את הצ'ק שקיבלה עבור תפקידה Lo Country­The Hi"­ב" תרמה הבחורה בשלמותו לבית מחסה לילדים של אמא תרזה בכלכותה, וזאת בנוסף לכך שבילתה עם חולים ועם ילדים נזקקים בהודו ועזרה להם במו ידיה, ואפילו החליפה כמה מילים עם אמא תרזה לפני מותה. קרוז גם התנדבה באוגנדה, תומכת בארגון צדקה ספרדי בשם Sabera Foundation"" ומי יודע מה עוד.קרוז טוענת שהיא מעדיפה לשמור את המעשים הטובים שלה בשקט, אבל איכשהו הם תמיד יוצאים החוצה. ובשל טוב הלב המפורסם שלה לא יכול היה להימצא תפקיד שמתאים לה יותר מאשר זה שהיא גילמה ב"הכל אודות אמא", הסרט הבא של אלמודובר אחרי "אהבת בשר ודם". קשה להאמין שיש ישראלי שלא ראה את הסרט, שהרגיש כאן הרבה יותר בבית מאשר רוב העלייה הרוסית, אז אין צורך להכביר עליו במילים. פנלופה, למי שלא זוכר, היתה הנזירה טובת הלב שאמנם נכנסת להריון ונדבקת באיידס, אבל אין לה דבר מלבד כוונות טהורות. כמו אנטוניו בנדרס לפניה וחוויאר ברדם אחריה, הסרט של אלמודובר היווה עבורה את קרש הקפיצה האולטימטיבי לכניסה חלקה להוליווד. אחרי עוד אפוס היסטורי על הדוכסית של אלבה, הלוא היא "מאיה העירומה" המפורסמת של גויה ­ אותה לא גילמה פנלופה ­ של הבמאי הספרדי ביגאס לונה ("נקניק נקניק"), מצאה את עצמה קרוז מככבת בקומדיה האמריקאית "אישה על הגובה", שזה די מרשים בשביל בחורה שעד לא מזמן ידעה פחות אנגלית מדוד לוי. "אשה על הגובה" שוב ערבב סקס ואוכל יחדיו. אמנם אפשר להתלונן על סטריאוטיפיזציה בכך שהנושא אוטומטית דורש ליהוק של אשה לטינית סקסית שיכולה לערבב פלפלים חריפים בחושניות כמו שאף אשה אחרת לא יכולה, אבל יש לי שני טיעונים חזקים שמבטלים את התלונה: א. גם שרה מישל­גלר כיכבה בסרט מהסוג. ב. אחרי "נקניק נקניק" אין ספק שהספרדים הביאו את זה על עצמם. העלילה המופרכת שמאחורי "אשה על הגובה" מספרת על טבחית נפלאה שעובדת במסעדה של בעלה בברזיל, שהבעיה שלה היא מחלת ים חריפה שהדרך היחידה שלה להתגבר עליה היא לשלוט בטלטלות שגופה עובר, בין אם זה אומר לנהוג באוטו או להיות למעלה. היות וגברים לטינים מאצ'ואים לא אוהבים שהבחורות שלהם למעלה, מחליט בעלה לבגוד בה והיא, בתגובה, ב ורחת לסן פרנסיסקו, עוברת לגור עם חברתה הדראג קווין ומקבלת תוכנית בישול בטלוויזיה. הסרט הבא אחריו בקריירה ההופכת והולכת אמריקאית של פנלופה קרוז היה "כל הסוסים היפים" של בילי בוב ת'ורנטון, עיבוד קולנועי לספרו של קורמאק מקארת'י. מאט דיימון והנרי תומאס הם שני בחורים טקסאנים צעירים שמחפשים חיים טובים יותר במקסיקו. שוב מדובר בשיר קינה למערב הפרוע הנעלם והולך, אבל גם אם במקסיקו הכל אותו חרא, לפחות יש שם בחורות מקסיקניות חמודות. במקום להביא את המקסיקנית האמיתית ­ אתם כבר יודעים מי היא ­ העדיף תורנטון את קרוז. אבל אם אתם שואלים אותי, מאט דיימון לא היה מרגיש בהבדל.על מסכי הקולנוע שלנו אפשר עדיין לראות את "שאיפות" של טד דמי, בו מגלמת קרוז את האישה הביצ'ית של ג'וני דפ ­ גדול מבריחי הקוק של אמריקה בשנות השבעים ­ שמתחילה בתור קולומביינית קינקית וגומרת בתור אם מרירה וגרושה בטרנינג, ותכף עולה גם דרמת המלחמה הרומנטית "המנדולינה של קפטן קורלי" שביים ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב"). הסרט, שמבוסס על ספרו של לואיס דה ברניארס, מתרחש באי היווני הפסטורלי קפאלוניה בימי מלחמת העולם השנייה , עת כבשו אותו האיטלקים, בתור בני ברית של הגרמנים. קרוז היא פלאגיה, נערה מקומית, שמגלה שהאויב הוא לא נורא כל כך כאשר המנהיג שלו הוא ניקולאס קייג', ומתאהבת באותו קפטן קורלי המוזיקלי.אמנם יש בסרט בלגן די רציני בעניין המבטאים (קרוז היא יוונייה עם מבטא ספרדי, כריסטיאן בייל מ"אמריקן פסיכו" אמור להיות גם הוא יווני, אבל הוא נשמע יותר איטלקי, ואפילו לקייג' ששורשיו נמצאים במקום הנכון, העניין לא כל כך הולך), אבל סיפור האהבה קורע הלב בין פלאגיה לקפטן קורלי, כמו גם סצינות המלחמה, בהחלט אפקטיביים למי שמחפש סיבה טובה לבכות. פנלופה היא יפה כתמיד בתור היוונייה החסודה וגם הנופים שברקע לגמרי לא רעים, וגם אם אתם לא אוהבים סרטי מלחמה וסיפורי אהבה הרואיים נוסח "טיטאניק", זה שווה רק בשביל לראות את קייג' מנגן על מנדולינה. דבר כזה לא רואים כל יום.