נעים הליכות, במובן הנעים של המילה יצחק נבון כבר בן 80. אורי סלעי שוחח עם אחד מאחרוני הנפילים וקיבל המון חוברות הסברה אורי סלעי 01/10/01 בדיוק כמו הדימוי שלו, יצחק נבון הוא איש ממלכתי מאוד. ממלכתי עד כדי כך שנדמה שגם אם תעירו אותו באמצע הלילה, הוא למשל יהיה מוכן בתוך דקה וחצי בחולצה מעומלנת, בשביל בצד ובעברית צחה (צ' בצירי, ח' גרונית) לקבל את פניו של נשיא קרואטיה.העברית הצחה היא עניין מאוד משמעותי כשמדברים על או עם נבון, תלוי באיזו שפה כמובן. הוא מדבר שמונה על בוריין ועוד כמה (כמו יידיש) באופן חלקי, אבל ההארד קור שלו זה עברית. לדבר איתו זה פחד אלוהים. הוא אומר "ארבע" במילרע, "דומני", "בטיח" ו"חבוב", מילים שכדאי להחזיר אותן לז'רגון, ודחוף. לא שאלתי, אבל יש לי תחושה די מבוססת שגם בפיג'מה (בהנחה שהוא לא ישן חנוק בעניבה) נבון יודע לדקלם בעל פה אינספור פרקים מהתנ"ך."סלעי? מאיפה זה סלעי? זה בתהילים נדמה לי, אבל אני לא זוכר בדיוק איפה זה. רגע, אני אביא את הספר".­ אתה יכול להיות מורה לתנ"ך, אתה מקריא מאוד יפה. "זה בסדר, כבר הייתי".זהו, שבסקאלת התפקידים והמקצועות הנחשבים בישראל, נבון באמת כבר היה כמעט הכל. בגלל זה אולי לפעמים כשלא נוח לו לענות על שאלה או כשהוא רוצה להסיט את השיחה למחוזות מרו חקים ומרתקים, הוא מציע לי לראות רגע משהו בספר, להקריא לי קטע אחד מתוך אלפי הקומוניקטים והברושורים הפזורים בלשכתו, או לתת לי הביתה חוברת. לתל­אביב חזרתי בסוף הלילה עם תיק מתפקע ודחף בלתי נשלט להגות נכון את הספרה 4. מביך עם צדי צרפתי ­ מזל טוב. אתה בן 80."כן, בסדר. 70 זה יותר טוב מ­80". ­ כשעברתי על תיק הארכיון שלך, קראתי את הראיון שערכו איתך לרגל יום ההולדת ה­70. "באמת? מה קרה שם? מה אמרתי? יש לך את זה פה?".­ כן."בכלל אני לא זוכר שעשו איתי ראיון. (הוא מדפדף בניירות המצומלים). מה, זה מתוחזק ב'מעריב' בצורה כזאת? לא ממוחשב? (והוא כמובן די נהנה). אה, הנה, זה הסיפור על מה שדרשתי אז מהגרמנים עם בן­גוריון ואדנהאוהר, שאני אמרתי לבן­גוריון שצריך לבקש יותר. טוב. הנה. זה מ­91', כבר לא הייתי מיניסטר. גמרנו". ­ לדעתי אתה היית מיניסטר כשאני הייתי בכיתה ו'. "כן. חמש שנים וחצי רצוף. עד שנת 90'. אז היתה רוטציה אבל אני לא הייתי ברוטציה. דומני, מוניתי ב­84' (נכון, במילרע), אבל בוא נתחיל. בבקשה, אני לרשותך".­ אז כמו שאמרתי, מזל טוב."כן. לפני כמה חודשים הייתי בן 80, אבל הרעיון למסיבה הזאת היה של עיריית ראשון­לציון, שהציעו לעשות לי את זה במסגרת פסטיבל ההילולים בחול המועד סוכות. עד עכשיו הצלחתי להימלט ממסיבות גדולות". ­ לא חגגת בכלל?"ביום ההולדת עשינו משהו משפחתי ואנשי הרשות הלאו מית ללאדינו עשו לי מסיבה מצומצמת. ועכשיו בא הרעיון הזה של המסיבה ואני הסכמתי".­ ואתה כבר מצטער? עוד לפני שזה התחיל?"לא מצטער ולא שמח. זה מביך, מביך. עם רב". ­ עם מה?"עם רב. זה יהיה עם צדי צרפתי, שמביים את הערב והכל יהיה בתאטרון ראשון­לציון. זה אולם מאוד יפה שמה". ­ נכון. שמה צילמו את "בראבו" עם מיכל ינאי וטוביה צפיר. "איך אומרים הילדים, 'אבא, פעם אחת זה 80, לא כל פעם'. ביום הולדת 70 ו­75 הצלחתי להתחמק, אבל עכשיו לא הצלחתי. גמרנו". ­ אז מה יהיה במסיבה?"לא יודע. אין מקום בערב הזה לדברים ארוכים. יש אגדה שכתבתי, זה עולה בהקראה, אבל יש קיצוצים וקיצורים כי מצלמים את זה גם בשביל הטלוויזיה".­ מרוב שזה מביך, מצלמים את זה גם לטלוויזיה. ­כן. מברכים שם פרס, חיים גורי וטדי קולק". ­ מה שלום טדי קולק באמת?"קשה לו קצת בהליכה אבל הראש צלול והוא בסדר גמור. הוא בא והולך ולא חוסך מעצמו עמל. הוא יהודי נפלא". ­ והיום, כשאתה בן 80 ומסתכל אחורה על החיים שלך, מה אתה רואה?"דבש ועוקץ".­ כמו בשיר? "בסך הכל אני לא יכול להתלונן. היו לי, רגע, רגע, מה אני מדבר בלשון עבר. יש לי חיים, שהיה בהם הרבה דבש והיו בהם הרבה עוקצים". מירי חברתי גם אם נבון בחר לראות את חייו בצורה מפוכחת ונורמלית יחסית, של תפוחים ותמרים, ברגעים מסוימים לצד חריימה וביסלי גריל, בסיכומו של דבר, והרי אנחנו כאן בדיוק בשביל סיכומו של דבר, נבון הוא איש אהוב ופופולרי שנורא הצליח בחיים. אחד שרוב הזמן חייכו אליו, בנימוס כמובן. כשאשתו האהובה אופירה נפטרה מסרטן, זו היתה הפעם הראשונה והמשמעותית, שלפחות כפי שהשתקף כלפי חוץ, מערכת היחסים הקבועה בין החיים לנבון (במהלכה החיים, כאמור, לא מפסיקים לחשוף שיניים) התערערה. אבל גם אחרי אותה תקופה קשה, נדמה כי נבון חזר להיות מאושר. יש לו חברה ("חברתי מירי") שדומה דמיון מדהים לאופירה ז"ל, הוא עסוק, הוא בריא. בנו ארז סיים את הסטאז' במשפטים, בתו נעמה מטיילת באירלנד, והצגת הלהיט שכתב והועלתה מחדש ב"הבימה", "בוסתן ספרדי", רצה כבר יותר מ­700 פעם, ועוד ידה של גלית גיאת נטויה. ולמרות הכל, נבון מתעקש להרגיש ולהדגיש שהוא עוד אזרח מן השורה. ­ אתה יודע, אחת הידיעות הבודדות שפורסמו עליך בעיתונות בשנה האחרונה היתה על איך נאלצת לעמוד בתור לקולנוע לא מזמן."יפה מאוד. מה הבעיה?".­ הבעיה היא שאתה היית נשיא מדינת ישראל."אני לא יכול להתלונן. כשצריך אני עומד בתור".­ וכשלא צריך?"כשאנשים מבחינים בי אז תמיד ישר הם אומרים: 'בוא, תעמוד בראש'. אני יכול לדעת את גלי העלייה בארץ לפי אם מכירים אותי או לא? הגיעו לכאן מיליון איש עולים חדשים והם לא יודעים. לא מזמן הייתי באשדוד, בדרך לאירוע, ואני והנהג יצאנו מהאוטו לשאול קבוצה של אנשים איך מגיעים והם לא התייחסו. אחד אמר שהוא לא יודע, אחד כיוון אותנו, אבל הם לא זיהו". ­ וזה מצער אותך שצעירים לא מכירים את כבוד הנשיא החמישי?"לא. זה אומר שהיתה עלייה גדולה וזה טוב וזה טבעי וזה נורמלי. אני יצאתי מהנשיאות ב­83', זה כמעט 20 שנה, וזה לא מעט. אני כבר לא בחיים הפוליטיים ואני כבר לא מופיע בטלוויזיה ולא מתווכח ולא בכנסת". ­ וזה חסר?"לפעמים, אבל אני לא מתגעגע. המעורבות הרגשית שלי היא גדולה מאוד. כמו אצל כל אזרח. כמי שעסק כל השנים בעניינים הפוליטיים בצורה זאת או אחרת. ליד שרת, ליד בן­גוריון, כחבר כנסת, כשר, כיושב ראש ועדת חוץ וביטחון, כנשיא, אז ודאי שיש מעורבות עמוקה. אבל אני מתאר לעצמי שיש עוד הרבה אנשים כאלה שמרגישים מעורבות רגשית חזקה. אני חש את זה". ­ אז מה אתה עושה? רואה מה קורה בטלוויזיה ומרים טלפונים לפרס?"עם פרס היו פעמים אחדות שהתקשרתי בשלב מסוים. תראה, ברגע שיצאתי מהחיים הפוליטיים אז פירושו שאני לא עוסק יותר בעניינים הפוליטיים. כשנמצאים במחול אז רוקדים וכשאתה לא, אז מסתכלים מהצד". ­ ואיך זה נראה מהצד?"את אריק שרון אני מכיר הרבה זמן. מאז שהייתי מזכירו של בן­גוריון והוא היה הראש של יחידה 101. לעתים הוא היה בא ומדווח ישירות לבן­גוריון. בן­גוריון אהב לשמוע ממנו, בתור שר ביטחון, מה קורה. בן­גוריון ביקש ממשה דיין, שהיה אז רמטכ"ל, דומני ב­53', לפגוש מדי פעם מפקדים מהשטח. דיין הסכים בתנאי שזה ייעשה דרכו וביקש לקבל דיווח".­ ומה בן­גוריון חשב עליו? "היתה ידידות כי הוא היה בא ללשכה. גם אני הערכתי אותו מאוד ואת רוח הלחימה של משה דיין ושלו. מאוחר יותר התחילו חילוקי הדעות הפוליטיים". ­ ומה דעתך עליו כראש ממשלה?"אני מבין שאתה עושה עכשיו ראיון פוליטי. חשבתי שנדבר קצת על דברים אחרים".­ עוד מעט. "בסדר. האיפוק שלו נוכח הפיגועים, הריסון והפעולות שנעשות במידה, זה ראוי לצי ון. אני לא חושב שזה לשבח שהממשלה כל כך גדולה, אבל אלו אילוצים. אני צופה שאם יתחיל איזשהו משא ומתן מדיני, אז הממשלה הזאת תתפרק כי חילוקי הדעות לא יחזיקו מעמד". ­ אתה לא נהנה לדבר על פוליטיקה."הנה, אני מדבר. אבל כשזה עיתונות זרה זה סיפור אחר כי זה חד פעמי. לפני כמה ימים ראיינו אותי מברצלונה על הפיגועים ויש לי ראיון לטלוויזיה הטורקית ביום שני. אני מתראיין פעם אחת, גמרתי, הלכתי. לא יבואו אלי אחרי זה כל העיתונים הטורקיים". ­ אז בכל זאת אתה קצת מתגעגע. "הם פונים אלי".­ אתה גם יכול לסרב."אני לא רואה סיבה לסרב. פונים אלי הרבה גם מתחנות ערביות. בי.בי.סי בערבית וגם מאל­ג'זירה".­ אתה בטח יודע שהמון אזרחים מרגישים שמצבנו היום קשה מאוד, אולי יותר מאי פעם. כשאתה מתבונן אחורה, בפרספקטיבה של זמן, אתה מסכים?"לא. אז, במלחמת העצמאות, היו 6,000 הרוגים, פצועים, נכים, כלכלה הרוסה ובארבע שנים וחצי עלו 750 אלף בזמן שאנחנו היינו 600 אלף. מה אני אגיד לך. (קם להביא חוברת על בן­גוריון). אני אתן לך את זה. חביבי, אז לא היה חלב, אלא אבקת חלב. לא ביצים, אלא אבקת ביצים. בשר היה פ עם בשבוע, רק בשוק שחור. והיום, השפע הזה, אתה נכנס לחנויות וקונה כל מה שאתה רוצה".­ כן, רק שהפערים היום בין עניים לעשירים גדלים לרמות מטורפות."אין להשוות גם את השכבות החלשות, העניות, למה שהיה פעם". ­ ומבחינה בטחונית גם מצבנו טוב?"אני לא חש שאני חי בסכנה קיומית. ערב מלחמת יום כיפור, ערב ששת הימים, החשש היה קיומי, אם נחיה כאן או לא. היום אני לא מרגיש את זה". ­ למה? בגלל המפעל בדימונה? גם אז הוא כבר היה קיים, מי כמוך יודע.(מחמיץ פנים) "באמת, מה זה שייך?". ­ שייך, כי אולי זאת הסיבה שבגללה אין לך פחד קיומי היום. "אני לא מדבר על הנושאים האלה, אבל לא". ­ מה לא?"גם במידה שזה ישנו, זה לא גרעינים שאתה משתמש בהם ככה סתם". ­ אתה רואה מישהו מהצעירים מסוגל להנהיג?"אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת".­ אז רק תגיד למי הצבעת בפריימריז, פואד או בורג?"אני לא עונה על הנושא הזה עכשיו. הלאה". השערות של בן­גוריון נבון הוא איש נעים הליכות, במובן הנעים הליכות של המילה. הוא הולך הרבה לקונצרטים, אבל חושב שתרבות היא קודם כל דרך ארץ. בגלל זה, חוץ מפעם אחת, הוא לא מוכן היה לבוא כל השנים לאולפן "פופוליטיקה". "אני הגעתי פעם אחת", הוא מספר. "כשברק הלך לבקש סליחה מעדות המזרח בשם מפלגת העבודה לדורותיה. אני כעסתי אז מאוד. טלפנתי אליו, הוא היה במכונית, בדרך לאופקים, ושאלתי אותו: 'מי הסמיך אותך בכלל לבקש סליחה בשם בן­גוריון, גולדה ואשכול?'. אמרתי לו: 'לא רק זה, אלא מדוע צריך לבקש מהם סליחה?'".­ כי יכול להיות שהתנהגו אליהם מאוד לא יפה."המדינה העלתה אותם ארצה. דבר עצום, דבר גדול. המדינה גאלה אותם. די.די.טי? נכון, אבל לא רק הם. כל מי שעלה לארץ עשו לו את זה. מפולניה, מהונגריה, גם להם עשו די.די.טי. בן­גוריון עצמו סיפר לי איך שערותיו נשרו מהמלריה והרופא אמר לו לנסוע לאירופה, כי זה לא בשבילו. יש את הסיפור הידוע על איך בפתח­תקוה, היו שם גוטמן וסלומון והרופא ­­מזעקי שאמר להם שאין ציפורים". ­ אתה מתכוון לשיר על יואל משה סלומון? "בבוקר לח בשנת תרל"ח"?"נכון. יש שיר כזה. והנה, בכל זאת הם נ שארו וחלו בקדחת, אבל הם הפכו את הסבל שלהם למקור של גאווה וזה מה שהיה צריך לקרות עם כל העולים שבאו ארצה, אבל עזוב, זה על דרך אגב". ­ למה? זה דווקא נורא מעניין העניין עם השערות של בן­גוריון. "על מה דיברנו?".­ על תרבות דיבור בטלוויזיה."או. נכון. את כל זה פחות או יותר אמרתי לברק. אז הופיע בעיתון יום למחרת שאני מתחתי ביקורת על ברק ואז פנה אלי נסים משעל והזמין אותי ל'פופוליטיקה'. אני הוזמנתי כבר איזה 20 פעם ואף פעם לא הופעתי כי אני לא יכול לשאת את הדיבור הזה ולהתחנן: 'תן לי לגמור, תן לי עוד רגע', זו השפלה. משעל אמר לי שהוא מתחייב שייתן לי להציג את עמדתי בהתחלה, בלי הפרעות. אני מכיר אותו, סמכתי עליו, באתי, והיו כמה דקות שפתחתי והסברתי, כמובן שיותר בקיצור כי זו טלוויזיה. אתה יכול לסבול, אבל בטלוויזיה אי אפשר".­ אני נראה לך סובל?"לא חשוב. בכל אופן, אמרתי שם את הדברים בתמצית והוא באמת היה בסדר, ורק זאת, יחימוביץ', היתה שם ונכנסה ככה באמצע. אמרתי לה: 'תסלחי לי, תני לי לסיים', היא אמרה לי: 'מה, אתה כבר מדבר חמש דקות'. תראה דיונים באנגליה, ולא רק שם אלא גם בארצות הבר ית". ­ לדעתך העלייה הרוסית לא שינתה קצת את היחס בארץ לתרבות? "באו עולים מ­102 ארצות שמדברים 81 שפות. איך מגבשים עם מכל זה, זאת השאלה. אבל למטה יש כאן אחד, שומר רוסי". ­ הוא לפחות יודע מי אתה?"הזמנתי אותו ואת השומר השני להצגה של 'בוסתן ספרדי'. הזקנצ'יק הזה למטה קרא בעיתון רוסי כתבה על 'בוסתן ספרדי' וביקש (עושה מבטא רוסי): 'אולי אתה תסביר לנו על הפרוגרמה'. דווקא היתה כתבה די מחמיאה. הזמנתי אותו לראות את זה, והוא דווקא נהנה מאוד".­ עושה רושם שאתה די מתרגש מעניין קיבוץ הגלויות. "לפני זה היה כאן שומר שהיה רופא (חוזר למבטא) 'כירורג'. והוא עבד כאן כשרת. ואז הוא שאל (שוב מבטא): 'כמה שנים עושה רופא כירורג משרת. אני רוצה מקצוע שלי'. 'סבלנות', אמרתי לו, 'סבלנות'. אבל זה בסדר. אנשים יש להם עבודה, גם אם לא במקצועות שלהם, והילדים והנוער לומדים עברית בבתי ספר, מתגייסים לצבא. זה אחד הפלאים הגדולים בעיני". מינגלינג עם אלתרמן למרות כשרון החיקויים הלא רע שלו, נבון התמקד לאורך חייו בצד השקט יחסית של השואו ביז. לצד קריירה פוליטית ששגשגה מאז מלחמת העצמאות, הוא ביסס לעצמו מעמד על של יוצר וכותב (בעיקר לענייני יהודי ספרד). "הגרסה הראשונה של 'בוסתן ספרדי' היתה לפני 31 שנים והיא הלכה 384 פעמים".­ אבל מי סופר."זה המספר".­ לא רע."זה היה די הרבה יחסית לציבור שהיה אז בארץ, יותר קטן מאשר היום. כל השנים האלה היתה לי תחושה שזה יכול ללכת אם זה יהיה עוד הפעם. אמרתי לאגמון: 'אני מרגיש שזה כן ילך'".­ איך יכולת לדעת? "משום שפונים אלי כל הזמן ושואלים אותי מה עם המחזה". ­ שינית את הנוסח לקראת הפעם השנייה?"לא, רק הוספתי קטע מ'רומנסרו', את הקטע על האשה המופקרת".­ מתי התחלת לכתוב?"פעם ראשונה שהופיע משהו זה היה בעיתון בית ספר. הייתי אז בן 13­14 ואני מאוד אהבתי את ביאליק. הערצתי אותו, וכתבתי עליו הספד".­ והכתיבה קלה לך?"לא. אבל תלוי מה כותבים".­ ואחרי ביאליק מה כתבת? "היה סיפור שכתבתי בשנת 44' שהופיע בבטאון של הרדיו, 'הגלגל', שעשה תחרות על סיפור קצר מהווי הארץ. הסיפ ור ששלחתי קיבל את הפרס הראשון, היו מאה איש שהשתתפו". ­ על מה זה היה?"הסיפור היה על בחור ישיבה פה מירושלים שעוזב את הארץ והולך לקיבוץ. היה לי מורה לספרות שמאוד אהבתי, והבאתי לו את הסיפור, הוא קרא אותו והוא אמר לי: 'לא רע, אבל אתה יכול לכתוב יותר טוב'. שאלתי אותו מה לעשות והוא הציע לי לקרוא הרבה, אז התחלתי לקרוא". ­ ומאז לא באמת הפסקת. מה אתה קורא עכשיו?"אתמול קראתי את 'הנביא' של חליל ג'ובראן. עכשיו מחכה לי ספר על האינתיפאדה הראשונה, של 36'­39', אבל אתה הפסקת אותי ועכשיו אתה צריך להחזיר אותי".­ דיברנו על המורה שאהבת. "כן. אז הייתי הולך להקריא סיפורים בבית עוורים. והוא אמר לי לקרוא הרבה. ואני קראתי. ואז הגעתי לדרום אמריקה, כשליח של משרד החוץ, בשנת 50', ואז התוודעתי לספרות עולמית. רוסית ואנגלית וצרפתית ולא ידעתי כמה אני צריך לקרוא. זה עורר בי חוסר ביטחון".­ ובכל זאת התחלת לכתוב."יום אחד יהורם גאון פנה אלי וביקש ממני לערוך ערב ­­קונצרטנטי של שירי קודש וחול נוסח ספרד". ­ מה שהפך מאוחר יותר ל"רומנסרו". "הוא ביקש שאני אכתוב את קטעי הקישור לערב הזה. עשינו את זה, זה הצליח יפה מאוד, ואז אגמון פנה אלי וביקש ממני לכתוב מחזה. אמרתי לו: 'מה מחזה, איך כותבים מחזה'. הוא אמר לי: 'תשב תכתוב, ייצא לך'. ישבתי לכתוב, הוא אפילו נתן לי את הבית שלהם בעין­הוד, מה שדווקא לא עזר לי. אני צריך מהומה, בית קפה, רעש. אבל אחר כך ישבתי והתחלתי לכתוב".­ והצלחת ככה, רק בגלל שאגמון ביקש, לכתוב מחזה? "היה יום הולדת של בן­גוריון ופגשתי שם את אלתרמן".­ איזה כיף לך שפגשת את אלתרמן."נכון, גם את ש"י עגנון פגשתי פעם ברחוב, צועד אל עבר הבית שלו, כשהלכתי עם עוד חבר. שאלנו אותו אם אפשר ללוות אותו. הוא הסכים ושאל (חיקוי של עגנון): 'אתה נבון? אני מכיר משפחת נבון'. מוזר. הרי המשפחה שלי לא היתה איתו בגליציה, אבל הוא הכיר".­ אלתרמן. במסיבה של בן­גוריון."שאלתי אותו: 'איך אתה יודע שמה שאתה כותב זה טוב?'. הוא ענה לי שזה כמו בבדיקת דם. לוקחים טיפה, לא את כל הדם. 'ראינו כבר דברים שכתבת', הוא אמר. 'זה הצליח כבר בעבר, אין סיבה שזה לא יצליח'. וזה נתן דחיפה. אולי הייתי כותב גם בלעדיו, אבל זה נתן דחיפה". ­ ועכשיו 'בוסתן ספרדי' רצה בהבימה כבר שנה שלי שית. כמה פעמים ראית את זה?"שש­שבע פעמים. פעם אחרונה הבאתי אורחים לשמה ונהניתי מאוד. את השחקנים זה קצת מעייף לשחק את זה כל כך הרבה פעמים, אז הם מאלתרים, אבל כשהם שומעים שאני בא, הם נזהרים. פעם הגעתי והם לא ידעו ואז באתי בטענות לבמאי: 'למה הם משנים פה ושמה'. אבל אני מאוד מרוצה מזה, כן. זה לא עניין עדתי דווקא".­ ברור, ההורים שלי כבר היו פעמיים, והם מוורשה."תגיד להם שיבואו עוד פעם".­ בטח. זה משתלם כלכלית, הא?"כן".­ וזה נעים אחרי כל כך הרבה שנים עם משכורות של השירות הציבורי? "כן". מה עושה נבון ­ אתה גם עובד על אוטוביוגרפיה כבר שנים."זה לא נקרא לעבוד. כי אני לא מצליח להתפנות מהדברים שאני עוסק בהם. מה אני עושה, אתה יודע היום? הרבה פעמים שואלים מה עושה נבון". ­ רגע, לפני זה, איך אתה אוהב שקוראים לך, נבון או יצחק?"תלוי מי". ­ לא אני, בדרך כלל."חברים קוראים לי יצחק, אבל האחרים קוראים לי מר נבון".­ אז מה עושה נבון?"תראה, אני יו"ר של כמה חברות. אחת נקראת נאות קדומים. אתה יודע איפה זה?".­ לא. "זאת חברה שתפקידה לשחזר כל עץ, שיח צמח שמוזכרים בתנ"ך או בתלמוד. זה 2,500 דונם ליד מודיעין. מקום מקסים. מה אני מסביר לך, אני אראה לך דוגמה. הנה, קח חוברת".­ או.קיי."אז בזה אני עוסק. נושא אחר, אני יו"ר של האקדמיה למוזיקה בירושלים". ­ נחמד."כן. יש בית ספר תיכון ויש קונסרבטוריון, ודבר שלישי, הרשות הלאומית לתרבות הלדינו". ­ זה עובד העסק הזה עם הלדינו? יש פעילות?"הרבה. אני אתן לך קצת חומר שתראה ויהיה לך". ­ לא נעים לי, אתה כל הזמן קם ומביא לי חומר. מה עוד?"לפני כמה חודשים היינו בקונגרס בלונדון, עכשיו מזמינים אותי לכנס בספר ד, הם רוצים לעשות קונגרס בסלמנקה. אירוע תרבותי על תרבות יהודי ספרד. אני גם עומד לנסוע למיאמי ולארגנטינה בעניינים שונים. באפריל אני נוסע ליפן, לפגוש את המקויה ובית שלום, שזה ארגונים יפניים פרו ישראליים. אני היו"ר של בית שלום". ­ עם מי אתה נוסע לחו"ל?"באחרונה אני נוסע עם חברתי מירי. למיאמי יבוא גם הבן שלי". ­ עם פמליה ומאבטחים וכל זה?"לא. זה יופי. לא צריך. כשבאים למקום מסוים אז אנשי המקום דואגים לאבטחה. הייתי בקולומביה לפני כמה שנים בביקור רשמי ואיך שיצאתי משדה התעופה היו שני אופנועים וג'יפים ומכונית משוריינת ומאחור צבא. הם השתגעו. קראתי לאיש של השגרירות ואמרתי לו שיגיד להם שיפסיקו את זה. יש גם מכתבים שאנשים כותבים לי על כל מיני נושאים". ­ על איזה נושאים למשל? (פותח את ערימת הניירות על השולחן): "זאת גברת אחת מלונדון שכתבה מאמר על שירי קודש וחו"ל. עכשיו היא מצפה שאני אגיב על זה. זה תורם, זה ראש המועצה המקומית קרית­טבעון, ברכה לשנה החדשה. כאן יש מכתב מאגודת הידידים ­­הבוטניים שמבקשים ממני להצטרף. זה מארגנטינה, בקשר לביקור. זה ממיאמי. זה אחד שכתב לי תזכיר על מפגשים שהיו לנו לפני הרבה זמן, לא חשוב. זה מהסופר, חשבון לשלם". ­ קשה להתעסק בחשבונות מהסופר אחרי שהיית נשיא עם אלפי עוזרים ומזכירות?"לא. אני יודע לחייג ואני יודע לכתוב צ'ק. אל תשכח שאני ניהלתי לשכה של שר החוץ עשר שנים ושל ראש הממשלה עשר שנים, אז אני יודע".­ אתה שומר על קשר עם מנהיגים בעולם?"לא. הם התחלפו. מי יודע איפה הם". ­ אתה יודע. "אפשר לחדש את הקשר, אבל לצורך מה?".­ והיום כשאתה חוגג 80, אתה מפחד מהמוות?"זה לא מעסיק אותי, אני לא חושב על זה, אני לא שקוע בזה. אני יודע שהדבר הבטוח היחידי בחיים זה המוות. אבל למה לדבר על זה. הנה, תראה עוד מכתב, מישהו כותב לי מהתאחדות עולי יוגוסלביה. הארכיון שלהם בסכנת סגירה. הם מבקשים אם אני יכול להתערב. אבל די, מספיק עייפתי אותך. יש לי עוד כמה חוברות לתת לך".