 | | | גדול בתורה, גדול בפוליטיקה | |
|  | | הרב שך, שהלך שלשום לעולמו, זכה למעמד נדיר בציבור החרדי | |
| | | | |  | הרב אלעזר מנחם מן שך, זקן ראשי הישיבות בעולם, בן 107 שנים במותו, זכה
למעמד ששום אישיות תורנית אחרת לא זכתה בו. מעצם היותו זקן ראשי
הישיבות, תלמיד חכם, למדן מעמיק ומחברם של ספרי עיון חשובים ובראשם
סדרת ספרי "אבי עזרי" על סוגיות בש"ס כונה "רבן של ישראל", רשכבה"ג
(רבם של כל בני הגולה), ו"משיירי כנסת הגדולה". אין ספק, הוא היה יחיד בדורו.
הרב שך עלה לארץ ב1938 עם רעייתו גוטל, לשעבר סטודנטית לרפואה. היא
הקדישה חייה למענו, חדלה מלימודיה ופירנסה את שניהם מעבודתה כרוקחת.
הרב שך, ששמו הלך לפניו כעילוי עוד בישיבותיה של ליטא, לימד תורה
במוסדות ציוניים בין השנים 1938 ל1946. בישיבת פוניבז' הוא התקבל בזרועות
פתוחות בזכות הרקע התורני שלו. הוא היה תלמידם של הרב אהרון קוטלר
מקלצק ושל הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, מן האריות שבחבורת הלמדנים של
תחילת המאה שעברה. מעמדו הייחודי נבע גם מכך שהוא היה היחיד שבדור
שזכה לקנות דעת מפי גדולי הדורות הקודמים החפץ חיים, רבי מאיר שמחה
הכהן מדווינסק, מהר"ם שפירא מלובלין ואחרים. יוקרתו נבעה משום שנתפס
כממשיך השושלת.
לשיא העוצמה בעולמה של תורה העפיל כאשר מונה בשנות ה60 לתפקיד
היוקרתי של ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, "ספינת הדגל" של עולם הישיבות.
ישיבת פוניבז' זכתה למעמד אם הישיבות, ה"אוקספורד" התורתית, כבר
בהיווסדה בשנת 1944, כאשר בארץ שררה "שממה רוחנית". הוא מונה בידי הרב
יוסף שלמה כהנמן, שראה בישיבה אוד מוצל מאש של עולם התורה. עם קום
המדינה נקט הרב כהנמן בגישה מקורית כשהורה להניף ביום העצמאות את דגל
ישראל, "הדגל הציוני". מאז מתנופף הדגל מדי יום עצמאות מעל הישיבה, גם
בימי כהונתו של הרב שך החרדי, "האנטי ציוני".
הרב שך נודע לא רק בלמדנותו, אלא גם בצניעותו ובסגפנותו. רק כשבריאותו
התערערה ניאות לקבל מכונית שהעניק לו איל הון מחסידיו. קודם לכן נסע
באוטובוסים. אשתו נפטרה ב1964 ומאז הרב שך חי לבדו בדירת שני חדרים.
פרט לאלפי ספרי קודש היו בדירה מיטת ברזל "סוכנותית", מקרר, כיריים ושני
טלפונים. אחת לחודש בא לדירה גזבר הישיבה ומסר לידיו את שכרו, 2,400
שקל. כאשר חדל ללמד בישיבה, מחמת גילו המופלג, תהה אם הוא רשאי לקבל
משכורת מן הישיבה ולגור בדירה השייכת לה. הרב יוסף שלום אלישיב פסק שזו
חובתו לקבל משכורת ולהתגורר בד ירה, מפני שהישיבה נהנית מיוקרתו האישית.
הרב שך, שנתפס מחוץ לבני ברק כאדם תקיף ובלתי מתפשר, היה אב וסב טוב.
הוא שמר על קשרים קרובים עם בנו, ד"ר אפרים שך, פקיד בכיר במשרד החינוך,
אף שהלה לא הלך בדרכו. כשהתנדב בנו של אפרים, דורון, לצנחנים, נהג הסבא
להתעניין בשלומו. בשנים האחרונות נהג הבן אפרים להגיע אחת לשבוע לביקור
ותמיד התקבל בסבר פנים יפות, חרף "סטייתו". לרב גם בת, דבורה, הנשואה לרב
מאיר ברגמן. בתו הבכירה של הרב שך, מרים, נפטרה לפני 61 שנה, ועד לימיו
האחרונים נהג הרב להזכירה בכאב.
כלפי הנכדים והנינים חשף פן אחר באישיותו. הוא השתעשע עימם במשחקים
ובדברי תורה, חילק להם ממתקים ובירך אותם בימי ההולדת ובחגים. גם את
תלמידי ישיבת פוניבז' קירב אליו. ערב חג הסוכות נהגו לבוא אליו תלמידים
שנפשם חשקה להתארס והוא בירך אותם שיתארסו בשנה הקרובה.
לעולם הפוליטי הוא פרץ בסערה בשנות ה80, כשהחל להתערב יותר ויותר
בפוליטיקה החרדית. לשיא כוחו הפוליטי הגיע כשהקים בזו אחר זו שתי מפלגות
חדשות את ש"ס ב1984 ואת דגל התורה ב1988. הוא גם ייסד יומון, "יתד
נאמן". באותן שנים ניהל שתי מלחמות. הא חת נגד השמאל ("נאום השפנים")
ושמעון פרס (כשסיכל את סיכוייו לכונן ממשלה בעקבות "התרגיל המסריח"
ב1990), והשניה נגד תנועת חב"ד (שאותה כינה בלעג "הכת הקרובה ביותר
ליהדות", ואת מנהיגה "משיח שקר").
נאום השפנים שלו, שהושמע באיצטדיון יד אליהו בכנס של דגל התורה, נכנס
למיתולוגיה. בין השאר אמר: "המערך ניתק את העבר מן העם היהודי. אם רוצים
לבנות אומה שלא יהיה לה קשר עם האבות, דינה להיאבד. היום פוגשים ילדים
שאינם יודעים להסביר מהו 'זכור את יום השבת לקדשו'. ישנם קיבוצים שאינם
יודעים מה זה יום כיפור ומגדלים שפנים וחזירים. אין לנו תורה? אין לנו מסורת?
במה אנחנו יהודים, אם לא בתורה"?.
בעולם הפוליטי התפרסם הרב שך כ'יונץ' תערובת של יונה ונץ. מצד אחד
פסק שלמען שלום אמת מותר וצריך לוותר על שטחים: "על ידי השלום שייגרם
ע"י החזרת שטחים יתמעט הרבה שפיכות הדמים, ולדעתי אין בזה צל של ספק,
שכשישרור שלום תתמעט שפיכות הדמים. ויש לקחת בחשבון לא רק מצבנו כאן
בא"י, אלא מצבנו בעולם כולו, כי כשאין שלום במזה"ת זה משפיע על אי השקט
בכל העולם, שהמעצמות הגדולות מעורבין בזה, ויש התגרות בין האומות... וס וף
סוף יהי' מלחמה. ומה יהי' אז גורלנו? ואיזה ערך יהי' אז אם יהי' לנו עוד כברת
ארץ. בתקופתנו שיכלול כלי הנשק הגיע לשיא השיכלול שאפשר להחריב
עיירות ומדינות שלמות מרחוק, ומה שייך בזה שאין לוותר ואסור לוותר על מה
שירושה היא לנו מאבותינו?... הלא גם עכשיו, בלא סיוע של ארה"ב, אפילו חודש
אחד ופחות מזה אין לנו משלנו כלום כדי להתקיים, וכל אלה שמדברים גבוהה
גבוהה, אנחנו, אנחנו ואנחנו ננצח, הם רק בעיני דל גאה, שהקב"ה שונא אותו".
מצד שני עשה ככל יכולתו, לסכל את מאמציו של שמעון פרס ב1990,
כשמפלגותיו ש"ס ודגל התורה היוו את לשון המאזניים, לזכות בראשות הממשלה
ובסופו של דבר העביר את הניצחון לידי יצחק שמיר.
את צעדיו המעשיים הראשונים בעולם הפוליטי עשה בראשית שנות השבעים,
כשכיהן כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. אך כאשר הציע "האיש
החזק" במועצה, האדמו"ר מגור, לצרף לאגו"י את סיעת פועלי אגו"י, נזדעזע הרב
שך ופרש מהמועצה בטריקת דלת.
פעם שניה פרש מהמועצה ב1984, כשהחליטה המועצה בניגוד לדעתו להנהיג
רוטציה באיוש רשימת אגו"י לכנסת. באותה שנה חבר לרב עובדיה יוסף, שחלם
גם הוא על הקמת מפל גה חרדיתספרדית, ושניהם בתיווכו של אריה דרעי
הקימו ב1984 את רשימת ש"ס. אגו"י עדיין קיוותה שהרב שך, האשכנזי, לא יתן
תמיכה אלקטורלית למתחרה הספרדית, אך הופתעו להיווכח שבבוקר יום
הבחירות, חולל הרב שך פוטש מדהים בעולם החרדי: הוא דאג שבשעת בוקר
מוקדמת תתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי הארץ הידיעה המדהימה:
"הראשישיבעה (ראש הישיבה) הורה להצביע ש"ס". הפוטש הזה הניב ארבעה
מנדטים ראשונים לש"ס, ש75 אחוז מהם הגיעו מתמיכת הציבור החרדיליטאי,
שנענה לקריאת הרב שך.
הרב שך לא הסתפק בהקמת ש"ס, שסרה אז למרותו המלאה, וב1988 הקים את
דגל התורה הליטאיתאשכנזית, הן מפני שהחל לחשוש מגידול מופרז בכוחה של
ש"ס, והן מפני שטרם השלים אז עם המימסד של אגודת ישראל הוותיקה.
בבחירות 1988 זכתה דגל התורה ל2 ח"כים וש"ס גדלה ל6 ח"כים.
באותם ימים נחשב הרב שך ל"איש החזק" בפוליטיקה הישראלית מי שלמרותו
סרים שמונה ח"כים. כבר ב1988 הורה לשמונת הח"כים "שלו" להצטרף לגוש
הליכוד, וכך העניק את ראשות ממשלת האחדות ליצחק שמיר. ב1990, בעקבות
התפרקות ממשלת האחדות, במסגרת "התרגיל המסריח", היה ברור לרבין ולפרס
כי הר ב שך יילך איתם לכונן ממשלה צרה בראשות העבודה. אבל הרב שך,
שתיעב את מפלגת העבודה בשל צביונה הסוציאליסטי, וחשש משמעון פרס
ש"יוותר על הכל", החליט לתת את השלטון לשמיר ואילו רבין ופרס הושלכו
לאופוזיציה.
עם כינונה של ממשלת רבין חל קרע עמוק, שלמעשה לא אוחה מאז, בין הרב שך
לש"ס. ש"ס, בהנהגת אריה דרעי, הצטרפה לקואליצית העבודהמרצ בראשות
רבין, בניגוד מוחלט לדעתו של הרב שך. דרעי, שהוביל את הקרע עם הרב שך,
האמין במשך שנים כי כל הצרות שנחתו על ראשו מקורם ב"קפידא" שהטיל עליו
הרב שך, מפני שהימרה את פיו והצטרף לממשלת רביןמרצ. רק לפני שנה
וחודשיים הסכים הרב שך למחול לדרעי, וכשהובאה בפניו תחינתו, השיב שלוש
פעמים: "מויחל! מויחל! מויחל!" (מוחל!).
בערוב ימיו, משגברו מחלותיו, התנתק הרב שך מהפוליטיקה, והפנה את
השואלים למוצא פיו, אל הרב שלום יוסף אלישיב, שבכך סומן ליורשו הרוחני
והמנהיגותי. ב96' התאושש ופעל לגיוס הציבור החרדי כולו לטובת נתניהו, כדי
לחסום כל סיכוי להיבחרו של פרס.
בשנים האחרונות כהה מאור עיניו עד סף עיוורון, וגם שמיעתו כבדה. לפני שש
שנים נפל בבית ושבר את אגן הירכיים, ולפנ י ארבע שנים לקה בדלקת ריאות
קשה, שהחלמתו ממנה הוגדרה נס רפואי. מאז התקשה לנוע בכוחות עצמו הוא
נעזר בהליכון ובמטפלים. גם רופא היה צמוד אליו בשנים האחרונות, לאורך כל
שעות היממה. בביתו הוצב ציוד רפואי יקר ערך, שהפך את חדרו לבית חולים
זוטא. בגלל מצבו היה נרדם לשעות ארוכות, אך כשהתעורר היתה דעתו צלולה,
אם כי הדיבור היה קשה עליו, ורק "מומחים" הצליחו להבינו. אפילו באוגוסט
האחרון עדיין נכנסו אליו מעריציו לשיחות קצרות בשעות העירות שלו והוא
הפגין צלילות מוחלטת.
בחמש השנים האחרונות ניתק עצמו לחלוטין מעניינים חיצוניים ופוליטיים, ורק
שלוש פעמים חרג ממנהגו והתבטא בנושאים ציבורייםכלליים: לפני שנתיים,
כשהתעורר חשש שבג"ץ יורה על גיוס בני הישיבות לצבא, פסק כי "זה לא יעזור
להם: שוחרי התורה לא ינטשו את הישיבות, אפילו במחיר ייהרג ובל יעבור".
פעם שניה כשהעניק לדרעי מחילה. פעם שלישית התבטא לאחר אסון מגדלי
התאומים, כשנשאל לדעתו לנוכח הטרגדיה האמריקנית, ואמר כי "אנו נמצאים
בימי צוק העיתים, ומחויבים להתפלל יותר, ללמוד יותר".
בשבת שעברה חש הרב שך ברע, וציבור תלמידי הישיבות הליטאיות נקרא לומר
תהילים להחלמתו. מאז ידע מצבו מעלות ומורדות, עד שהוכרע ביום ו' לפנות
בוקר ונסתלק לבית עולמו ועימו נסתלקה תקופה שהיתה ואיננה. | |  | |  |
|
| | |
