ביצית הפתעה "צדק פרטי", רומן חדש שכתבה עו"ד ורד כהן, שופך אור על סחר לא חוקי בביציות ובעוברים מוקפאים שגית פסטמן 08/11/01 בקומה ה­24 בבניין העגול מבין מגדלי עזריאלי בת"א, נמצא משרדה של עו"ד ורד כהן. מחלון משרדה ניתן לאתר בקלות את בניין בית המשפט ­ המקום אליו מתנקזות מדי יום רוב האנרגיות שלה. כהן, 34, חובשת לאחרונה שני כובעים. מצד אחד היא ממשיכה להיות עורכת דין במשרה מלאה, שותפה במשרד "בר­און ­ כהן" עורכי דין, ומצד שני, היא עסוקה בקידום ספרה הראשון "צדק פרטי". הרומן, שבימים אלה מודפסת מהדורתו השנייה, עוסק בנושא שברובו לא נחשף בישראל ­ סחר לא חוקי בביציות של נשים, ובעוברים מוקפאים של זוגות שעברו טיפולי הפריה. עלילת הספר עוסקת בזוג דתי שנקלע לקשיים להרות. הזוג הולך לטיפולי הפריה, הטיפול אומנם מצליח, אך במהלך הלידה האשה מתה. הבעל הלום הכאב, מבקש ממכוני ההפריה את העוברים הקפואים שנותרו מהטיפולים הקודמים, על מנת לשתול אותם ברחם של אם פונדקאית, אך אז מתברר שגורל העוברים אינו ידוע. הוא שוכר את שירותיהם של עורכת דין וחוקר פרטי, והאחרונים חושפים כיצד עובד המנגנון הרפואי שמאחורי עולם ההפריות המלאכותיות. הגילויים שנחשפים במהלך קריאת הספר יעבירו צמרמורת בגופה של כל מי שנזקקה לשירותיהם של המכו נים להפריה מלאכותית. עד כמה מדובר בעלילה בדיונית, קשה לומר. עד היום, למרות ניסיונות של גורמים שונים, לא נחקרה האפשרות החמורה והכואבת של סחר לא חוקי בביציות ובעוברים מוקפאים בישראל. ביולי 96' הוקמה ועדת בדיקה בנושא זה על ידי ד"ר בועז לב, אז המשנה למנכ"ל והיום מנכ"ל משרד הבריאות. עבודת הוועדה הסתיימה בפברואר 97', ולפרסום נמסרו רק מסקנותיה. בדו"ח הביניים של הוועדה נכתב: "הגענו למסקנה כי יש חשד לאי סדרים, ואף לעבירות פליליות בתחום". מסקנות הדו"ח הסופי קבעו שלא מומלץ להעביר את העניין לטיפול המשטרה, כי יש לוועדה ספקות באשר ליכולתה להגיע לחקר האמת. במשך השנה האחרונה ניסו הפרקליטות ומשרד הבריאות להקים ועדת חקירה לנושא הסחר בביציות, ואכן לפני כארבעה חודשים הוקמה ועדה כזאת בראשות פרופ' שלמה מור­יוסף. אולם היא דנה רק בהיבטים רפואיים ואתיים ולא בהיבטים פלילים כמו ­ האם באמת מתקיים סחר בביציות בישראל?עו"ד מירה איבנר, היועצת המשפטית של משרד הבריאות, מדווחת כי כל מרכז העוסק בהפריה חייב באישור משרד הבריאות. "בין ההשערות שכתובות בספר ועד למסקנה שמכונים פרטיים עושים מעשים שלא יע שו יש דרך ארוכה, ומאוד מסוכן לקבוע קביעות שכאלה. משרד הבריאות אומנם מפקח על המכונים הפרטיים, אולם צריך להבין שגם אם נעשים מעשים כאלה, קשה לתפוס עבירות פליליות מהסוג הזה", היא אומרת.­ למה הוועדה שדנה היום בנושא לא בודקת את ההיבטים הפליליים, ומדוע רופאים בכירים מסרבים לשתף פעולה בנושא?"הוועדה לא בודקת את ההיבטים הפליליים, כי זה אינו מתפקידה. בשביל זה קיימת המשטרה. הרופאים לא רוצים להתעסק בנושא הזה, כי נוצר הרושם שבכל הקשור למשטרה, במקרים קודמים היא כבר חרצה את דינה וגרמה נזק תדמיתי לעולם הזה ללא צורך".­ התשובות האלה מאוד לא מעודדות. בתכל'ס, איך משרד הבריאות מפקח על המכונים?"למשרד הבריאות יש סמכות להיכנס למכונים האלה, ולבדוק רשומות ומסמכים שלהם. זה לא דבר של מה בכך. חשוב לי להדגיש, שקשה לי לקבל את ההנחה שנעשות עבירות פליליות במכונים".­ משרד הבריאות מפעיל את הסמכות שיש לו?"בהחלט. האם הבדיקות נעשות בתדירות גבוהה? על כך אינני יכולה למסור פרטים". ביציות בשוק השחור "צדק פרטי", שהוא בעיקרו רומן על אהבה, זוגיות, בדידות וכיסופים לילד, נכתב בהשראתו של משפט אמיתי שהתנהל בארץ לאחרונה. משרד עורכי הדין של כהן ייצג במשפט זוג נשוי שתבע את אחד ממכוני ההפריה לאחר שהתגלו בו, לטענתם, אי סדרים לגבי עוברים קפואים שלהם, שאוחסנו במכון. התיק הסעיר את כהן, ובמהלך המשפט היא רקמה עלילה מקבילה שאינה קשורה למציאות ­ כפי שהיא מבקשת להדגיש ­ שעוסקת בעולם ההפריות המלאכותיות.כבעלת ניסיון, מספרת כהן, לאחר פרסום הספר הסתבר לה שהמציאות עולה על כל דמיון. "המון אנשים התקשרו אלי וסיפרו לי על מצבים שבהם לא ידעו מה עלה בגורל העוברים שלהם, כך ששוב התחזקה אצלי התחושה שהעלילה שלי רחוקה מלהיות בדויה", אומרת כהן. "כמה וכמה בני זוג סיפרו לי שהובטחה להם הנחה בטיפול אם הם יתרמו ביציות, כשבפועל אין לאשה מושג כמה ביציות נלקחו מרחמה ומה עלה בגורלן. מדובר בשטח שמבחינת החוק הוא פרוץ לחלוטין. לצערי הרב, עד היום לא נעשה שום דבר מהותי לתקן את המצב. זאת אחת הסיבות שכתבתי את הספר".­ מה הן בעצם נקודות התורפה בתחום הזה?"נתחיל בזה שטיפולי הפריה חוץ גופית הם למעשה מסכת אר וכה של כאבים פיזיים ונפשיים של האשה, שמלווים בהרבה אכזבות וגם בלא מעט הוצאות כספיות. הפרוצדורה של כל טיפול כוללת סדרה של זריקות כואבות מאוד של חומר שומני, הניתנות לאשה במשך כשבועיים. הזריקות נועדו להגביר את ייצור הביציות. אלו זריקות של הורמונים שגורמות לבחילות, תנודות קשות במצב הרוח, התנפחות של הגוף ותופעות לוואי נוספות. לאחר שבועיים כאלו מוזמנת האשה לשאיבת ביציות, המתבצעת בהרדמה מלאה. את הביציות מפרים הרופאים בתנאי מעבדה בזרע שנלקח מבן הזוג של האשה. אם ההפריה מצליחה נוצר במבחנה עובר, שברבות הימים מוחזר לרחם האשה. "במהלך כל התהליך הזה, רופאים שירצו לעשות תרגילים שונים למטופלות, מסוגלים לעשות זאת בקלות. הרופא יכול, למשל, לקחת לאשה ביציות מבלי שתדע ולמכור אותן בשוק השחור לנשים המתקשות לייצר ביציות, באלפי דולרים. הוא יכול לעשות את אותו הדבר עם עוברים מוקפאים, וגרוע מזה, להעביר את העוברים לגופים שמבצעים בהם ניסויים, וכל זה, כאמור, מבלי שאף אחד מבני הזוג יידע על כך".­ איך בני זוג שעומדים לעבור טיפולי הפריה, יכולים להתגונן מפני האפשרויות האלו?"הבעיה הגדולה היא שכמעט ואין דרך לדעת מה קורה עם הביציות או העוברים באותם מכוני הפריה. אשה שעוברת שאיבת ביציות לא יכולה לדעת כמה ביציות באמת שאבו ממנה. היא צריכה להסתמך על המטפל שלה. מבחינתי, במצב כזה משרד הבריאות צריך להתערב ולהקים מערכת של בקרה ופיקוח על מכוני ההפריה".­ איך? "אני לא יודעת. אני לא מתיימרת להמציא פתרונות, אלא רק מצביעה על בעיה". לא לוחצת יד לגבר כהן, 34, נולדה ומתגוררת עד היום ברעננה. היא בת למשפחה מהזרם הדתי לאומי. בתיכון למדה באולפנה לבנות בתנאי פנימייה, ומשם עברה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל­אביב. בשנת 93', בגיל 24, מיד לאחר סיום לימודיה, פתחה משרד לעריכת דין, ביחד עם שותפה, עו"ד רענן בר­און. השניים פתחו את המשרד לאחר היכרות של יומיים, מבלי שהיה להם כסף או לקוחות.­ כעורכת דין דתייה, איך את מסתדרת בעולם המשפטי שהוא חילוני ברובו, שאפתני ולעתים גם דורסני?"הדתיות שלי הולכת איתי לאורך כל היום. אני מברכת על המזון, שומרת שבת, צמה כשצריך. יש לי הגבלות מסוימות ­ אני לא אקיים פגישות עבודה בשבת כדי לקדם את המשרד או אשאר ביחידות עם גבר זר בשעות הערב המאוחרות. רוב הלקוחות שלי יודעים, למשל, שאני לא לוחצת ידיים לגברים, אז אנחנו נמנעים מראש מסיטואציות כאלה".­ מה את עושה עם לקוח שפוגש אותך לראשונה, ומושיט לך את היד?"זה תלוי. אם אנחנו לבד אני נמנעת מללחוץ את היד, ומסבירה בחצי חיוך את הסיבה. במקרה שיש עוד אנשים בשטח, אני אלחץ את היד כדי לא להביך אותו. נראה לי יותר חשוב לא להלבין את פניו ברבים, מאשר לנגוע בידו ".אם בתחום המקצועי נראה שכהן מתמודדת בהצלחה עם אורח החיים הדתי, נראה שבתחום האישי היא לא כל כך מצליחה. "אני תלויה בין שני עולמות", היא מבהירה. "מגיל צעיר אני מוקפת בחברים חילוניים. הקשרים שלי לאורך השנים עם החברה הדתית התרופפו. מחברות הילדות התרחקתי, כי הבעיות של כל אחת מהן כל כך שונות משלי. הן עסוקות בלגדל ילדים, בלשאול את עצמן איפה כדאי לגור ­ בהתנחלות או ביישוב דתי במרכז? אני נמצאת פה בתל­אביב, בתוך עולם אחר לגמרי. חוץ מזה, צריך להכיר בעובדות ­ אצל הדתיים אני פסולה לשידוך, גם כי עברתי כבר את גיל 25 וגם בגלל הקריירה שבחרתי בה".­ ומה קורה עם בחורים חילוניים?"היתה תקופה שהייתי מוכנה 'להתפשר' ולצאת עם בחורים חילוניים, אבל גיליתי שהבחורים החילוניים בתל­אביב מאוד בררנים באופן כללי, ובאופן גורף לא מעוניינים לצאת עם בחורות דתיות. היום אני פסיבית בכל הנושא של מציאת בן זוג, ואני לא מציינת את זה לשבחי".­ עם כזאת מוטיבציה, לא בטוח שתגיעי רחוק..."אני מציאותית. אני יודעת שמבחינה חיצונית אני לא מסוג הבחורות שיכולות לכבוש גבר ממבט ראשון. הגברים בתל­אביב מפונקים. הם רוצים בחורה שגם תיראה ייצוגית וגם שתהיה לה קריירה מרשימה. מצד שני, אני יכולה לספר מניסיוני, שהרבה גברים מאוימים ממני בגלל שאני עורכת דין מצליחה. כשהם רואים אותי בבית המשפט נלחמת כמו אריה, הם נבהלים. הם לא מבינים שיש בי שני צדדים, ובחיי היום יום, מחוץ לעבודה, אני יכולה להיות רכה ואוהבת. אני מאוד מודעת למצבי. כשכתבתי את הספר לקחתי בחשבון שיכול להיות שביום מן הימים, במקרה שאני לא אתחתן, אני אהפוך לאם חד הורית ואעבור בעצמי הפריה מלאכותית, כמו חלק מהגיבורות שלי בספר". ­ איך זה משתלב עם אמונתך הדתית?"עד כמה שאני יודעת ועד כמה שביררתי, אין בדת היהודית התנגדות לאמהות חד הוריות. יש נשים לא מעטות אפילו בזרמים היותר חרדיים, שהחליטו להפוך לאמהות חד הוריות, והחברה מסביב נאלצת לקבל זאת. באופן רשמי, אין בהלכה חובה על נשים להתחתן כדי להפוך לאמהות. תרומת זרע נחשבת ללגיטימית ביותר, כל עוד הזרע עובר בדיקות גנטיות והוא של יהודי. בתנ"ך אומנם כתוב 'אל תשפוך את זרעך לשווא', אבל במקרה של הפריות מדובר בתרומת זרע שהיא מקובלת בדת". ­ באיזה גיל נראה לך שההחלטה להיות אם חד הורית תהיה מעשית ?"נראה לי שאני אחליט ואתחיל לפעול בתוך שנה­שנתיים. בעיקרון אני יכולה להגיד שהייתי בשלה גם לפני עשר שנים לחתונה, אבל אני רוצה לתת לעצמי צ'אנס נוסף 'לזכות' בחתן. כמו שאני רואה את זה, יש הבדל תהומי בין חווית הנישואים וחווית ההורות. במקרה הטוב האשה זוכה לחוות את שני האירועים האלה בחייה, אבל החיים הם לא אידיאליים, ואני לא רוצה לפספס את שני העולמות".­ איך המשפחה שלך תקבל את זה?"יהיה להם קשה לקבל את זה, כי הם רוצים שתהיה לי מסגרת נורמלית ­ חתן, ילדים, בית חם. אני גם יודעת שיהיו להם קשיים להסביר לחברה הקרובה שלהם את ההחלטה שלי, ובכל זאת, למרות ההסתייגות שלהם, אני יודעת שאקבל את התמיכה שלהם ואת אהבתם חסרת התנאים". שותפות זוגית בחוגי המשפט כהן מזוהה כחצי הבלתי נפרד משותפה למשרד, עו"ד רענן בר­און. במסדרונות בית המשפט הם נחשבים לצמד חמד. כשאחד מהם מופיע לבדו באולם בית המשפט, מיד השופט נדרך ודורש במפגיע לדעת איפה החצי השני.במהלך הראיון נכנס בר­און למשרדה של כהן כדי להחתים אותה על מספר מסמכים הקשורים לעבודתם המשותפת. בר­און, 40, מתגלה כגבר שרמנטי ורב קסם. הוא מפזר בדיחות בחדר, וכהן מתמוגגת. כשהוא עוזב את החדר היא ממהרת להרעיף עליו מחמאות. ­ יכול להיות שהסיבה שעד כה לא מצאת את החצי השני היא אולי בגלל שמימשת למעשה את הזוגיות שלך עם שותפך למשרד?"אין פה זוגיות, אלא שותפות. אני מסכימה שכל זוגיות מתבססת על שותפות, אבל לא כל שותפות מתבססת על זוגיות. יש בינינו כבוד הדדי, אבל רענן נשוי. הוא כבר מצא את הזוגיות שלו עם אשתו. אני חברה טובה של כל אחד מבני המשפחה שלו".­ כן, אבל אולי בתת מודע את מסתפקת בשותפות הזאת שנוצרה במשרד?"השותפות הזאת ממש לא ממלאת את הצורך שלי בחיבוקים, בנשיקות ובתשומת לב גברית. יש לנו במשרד יומן של שיחות נכנסות. אני תמיד רואה שם הודעות מבני זוג של עובדי המשרד, אשר ש ואלים מה נשמע, מבקשים שיחזרו אליהם, וכואב לי לראות את הרשימה הזאת. אין מי שיתקשר לשאול מה שלומי".­ עכשיו את גם עורכת דין וגם סופרת. לאיזה עולם תתמסרי בסופו של דבר?"הכתיבה של הספר היתה קסומה בשבילי, בעיקר בגלל שהנושא היה מרתק וממש בער בי. אין לי שום כוונה לעזוב את עריכת הדין. מצד שני, נראה לי שאני אכתוב עוד ספרים. אני מקווה שעולם המשפט יפרה את עולם הספרות. מה שבטוח ­ הסיפורים שאני שומעת ומטפלת בהם כעורכת דין, יכולים להזין עשרות ספרים".