יותר מדי מאובטחים, פחות מדי מאבטחים מאז רצח גנדי שוברים ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ את הראש - איך עומדים בכל המשימות יואב לימור 09/11/01 ימים אחדים לאחר רצח רחבעם זאבי ז"ל, ביקש אחד משרי הממשלה ללכת לאירוע פוליטי. השר, שאינו נמנה עם סרבני האבטחה, דיווח על האירוע לשב"כ, שאישר את השתתפותו.זמן קצר לפני האירוע, התקבל בשב"כ מידע מודיעיני, לפיו עלול להתבצע פיגוע באזור שבו התעתד לבקר השר. למרות שהמידע לא נגע בפיגוע המכוון נגד השר עצמו, הוחלט ביחידה לאבטחת אישים שלא רצוי לאשר את בואו למקום. ההחלטה הועברה לשר, וזה סירב לקבלה. הוא שוחח בטלפון עם מפקד היחידה, ש', שהסביר לו בפירוט את הסיבות לפסילת הביקור. "אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים מיותרים", אמר­ביקש ש'.אבל השר לא ויתר. לבקשתו, הוא עירער אצל הממונה על ש' ­ ראש אגף האבטחה בשב"כ, מ'. שיחת הטלפון ביניהם היתה ארוכה, ו­מ' הוסיף על המידע שכבר נמסר לשר. לתדהמתו, סירב השר להתרצות. "אתה מבין את המשמעות של פגיעה בשר נוסף בישראל"?, הקשה מ'. "עוד רצח עלול לגרור את המדינה למלחמה. אסור לנו לקחת סיכונים מיותרים".השר סירב להשתכנע. הוא ביקש לערער שוב, הפעם אצל ראש השב"כ, אבי דיכטר. בין פעילות של סיכול ממוקד לניסיון יירוט של חוליית מחבלים, התפנה דיכטר לשוחח עמו ארו כות. בסוף השיחה נענה השר לבקשה, והסכים שלא להגיע לאירוע. כאשר נשאל מאוחר יותר מדוע נדרש לכל סבב השיחות ­ ולא נענה לבקשה הראשונית של מאבטחיו ­ השיב בלי להתבלבל: "לא הבנתי את מימדי הסכנה".יותר משהסיפור הזה מלמד על התנהגות השרים במדינת ישראל, הוא מרמז על קשיי אבטחת האישים של השב"כ. עם שמיכה קצרה מדי, מתקשה השב"כ לאבטח כראוי ­ וזו הגדרה עדינה ­ את כל מי שצריך. על­פי החלטה 411 של הממשלה, שאימצה את מסקנות ועדת אדמוני, השב"כ אחראי לאבטחתם של יותר מ­40 בכירים: ראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה, כל השרים, ראש עיריית ירושלים ועוד כמה 'לשעברים'. רק לשם ההשוואה, השירות החשאי האמריקני, המקביל ליחידה לאבטחת אישים, מטפל רק בשלושה מאובטחים עיקריים ­ הנשיא, סגנו ורעיית הנשיא (וכן בנשיאים לשעבר). אלה, למותר לציין, אינם מרבים ללכת לחתונות של פעילי מרכז, וכאשר הם קמים בבוקר, חדר העבודה שלהם נמצא מעבר לקיר, ולא דורש נסיעה בצירים עמוסים.בכך לא מסתכמת הא­סימטריה. לשירות החשאי 2,000 סוכנים, פי כמה וכמה מאשר לשב"כ. תקציבו 'סגור' וקבוע: שני מיליון דולר לשנה, לאבטחת כל נשי א לשעבר. בשב"כ נדרשים לגרד מכאן ולקחת משם, כדי לעמוד במשימות דומות. במדינת התהפוכות הפוליטית, זו משימה כלל לא פשוטה; בארה"ב מתחלף נשיא כל ארבע שנים, לעתים כל שמונה. כאן, בחמש השנים האחרונות, קיבל השב"כ שלושה ראשי ממשלה שונים, אחד מכהן ושניים בדימוס (אהוד ברק ובנימין נתניהו), ועוד שני שרי חוץ בפנסיה (דוד לוי ושלמה בן­עמי) ושר ביטחון אחד (משה ארנס).יחידות מקבילות שמגיעות לישראל (היחידה לאבטחת אישים בשב"כ מכהנת כעת בנשיאות האירגון העולמי של יחידות האבטחה הממלכתיות), נדהמות מהשיגעון. בבריטניה, למשל, מאובטחים בני משפחת המלוכה, ראש הממשלה ושרים בכירים. בגרמניה יש עוד פחות מאובטחים, והרבה פחות סכנות. בשיחה שקיימו עם אחד מבכירי היחידה, סיפרו המאבטחים הגרמנים כי יש להם 'קבוצת סיכון' של 15 אנשים, הנחשבים כפוטנציאל לפגיעה בקנצלר. בשב"כ גיחכו. אצלנו, הם אמרו, יש ימין קיצוני ושמאל קצת פחות קיצוני, אבל מאיים, ואינספור אירגוני טרור. מישהו אפילו המשיל זאת לדברי הילדים, "מי שעומד מאחורי או מלפני, הוא העומד". במילים אחרות: לאן שלא מסתכלים, יש איום. ה'משימות הקלילות' בוטלו כאשר הכינה ועדת אדמוני את 'הרשימה הסגורה' של המאובטחים, ישבו כלכלני השב"כ לחשב כמה מאבטחים דרושים כדי לעמוד במשימה "כמו שצריך". הם חישבו את מספר ימי העבודה של כל מאבטח, פלוס אימונים, מחלות וחופשות, חילקו במספר המשימות והגיעו לשורה התחתונה: 1,300 מאבטחים. מדובר בתחשיב קר, מתמטי, שעדיין לא יספק אבטחה מקסימלית לכלל האישים, אבל יאפשר לבכירי השב"כ לישון קצת יותר טוב בלילה.בממשלה שמעו את הנתונים, והמשיכו הלאה. לא עזרו צעקותיו של ראש השב"כ דאז, עמי אילון, שהבהיר ש"אין אבטחה בלי מאבטחים". השב"כ קיבל רק תוספת תקציב קטנה, אבל בגדול הבהירו לו שעליו להסתדר עם מה שיש. כך נולדו האילתורים; לוקחים מהשר הזה ומעבירים לאחר, מריצים מאבטחים ממקום למקום בניסיון נואש לעמוד במשימות. אחרי רצח גנדי, המשימה הפכה בלתי­אפשרית: בהחלטתו לאבטח את כל השרים "עד להודעה חדשה", מתח השב"כ את היחידה לאבטחת אישים מעבר ליכולתה. אם בעבר קבע מ' כי מאבטח יעבוד איקס ימים בחודש, מאז הרצח נפרצו המגבלות, והמאבטחים כבר הוסיפו למעלה משני ימי עבודה לרף העליון, שגם כך אינו נמוך.בשב"כ מוטרדים מכך שעומס העבודה יפגום ברמת האבטחה, ומקפידים לשמור על רמה סבירה של אימונים. בעבר הוחלט כי מאבטח לא יעבוד יותר מחמישה ימים בשבוע. עבודה של יום נוסף דורשת את אישורו של ש', וביום השביעי יכול מאבטח לעבוד רק באישור אישי של מ'. בשבועות האחרונים מוצא עצמו ראש האגף מאשר יותר ויותר חריגים כאלה. כאשר שאלו באגף האבטחה מדוע היחידה מעמיסה על המאבטחים הסדירים, ולא מגייסת את אנשי המילואים שלה, הם נענו בפשטות: כולם מגויסים כבר מזמן, כולל כאלה שכבר לא אמורים לעבוד בשטח. בדיקה נוספת העלתה שהיחידה כבר חרגה ביותר מ­20 אחוז ממכסת ימי המילואים שנקבעה לה בראשית השנה, ואנחנו רק בתחילת נובמבר.עדות למתיחת היחידה הרחק מקצה גבול יכולותיה ניתן למצוא באי­קיום הנחיה אחרת של מ': להוציא פעם בשנה מאבטח אישים למשימה 'קלילה' בחו"ל. משהו כמו התלוות אל מכבי תל­אביב בכדורסל למשחק בגביע אירופה, או ללהקת בלט שיוצאת לסיבוב הופעות בארה"ב (ש' נהג להקפיד שהצעירים ייסעו ל'מצעד החיים' בפולין, כדי שיספגו קצת מורשת). בצוק העיתים, בוטלה גם הנחיה זו. המאבטחים עדיין נוסעים, והרבה, אבל רק לעבודה ממש. איש לא יחשוד שדילוג עם שמעון פרס על ­פני חמש ערים ביומיים ­ עם ימי עבודה שמתחילים לפנות בוקר ומסתיימים באמצע הלילה ­ נחשב לנסיעת הנאה.המצוקה הזו של מספר מאובטחים נתון מול גידול של 50 אחוז במשימות, הובילה לבהלת גיוס מאבטחים לשב"כ. בניגוד לעבר, מוכנים היום באירגון לעשות 'הנחות' למגוייסים הטריים, במאמץ למלא את השורות.הבעיה המשנית היא ששנתוני השחרור מצה"ל ­ בצירוף תנאי הבסיס הקשיחים לקבלה לקורס, דוגמת שירות קרבי והתאמה סוציו­פסיכולוגית ­ לא גדלים, ומאגר המגויסים נותר כשהיה. הבעיה העיקרית היא שגם אם יגויסו יותר, יעבור זמן רב עד שהם יהפכו למאבטחים מן המניין. הכשרה בסיסית של מאבטח אישים נמשכת כשבעה חודשים. הכשרתו למצב שבו יוכל למלא משימה עצמאית ­ להיות 'צמוד' למאובטח ­ אורכת עוד שנה.אחרי רצח יצחק רבין, ב­95', נרשם תור ארוך של מבקשים להגיע ליחידה. אולי היה זה כשלונה, ואולי חשיפתה לציבור, אבל מאות צעירים רצו להצטרף לשב"כ. התקופה האחרונה לא הביאה התנדבות דומה. גורם בכיר אמר השבוע ש"אם משוחררי צה"ל היו מודעים להיקף ההתרעות והאיומים, אין ספק שהם היו ממהרים להצטרף".למרות הקשיים, מדובר בעבודה עם סיפוק לא מב וטל: משכורת נאה, נסיעות לחו"ל, אנשים ברמה גבוהה וקירבה בלתי­אמצעית למוקדי הכוח וקבלת ההחלטות. "אבק של כוכבים", קוראים לזה בשב"כ. מה עושים בבריטניה ארבעה ימים לאחר רצח גנדי ביקרו בשב"כ בכירי ה'ספיישל בראנץ'', מקבילתם הבריטית. על ארוחת ערב ביקש מארחם ללמוד האם יש אצלם חוק המחייב את בכירי המדינה להיות מאובטחים. "מה פתאום", הם השיבו. בכיר השב"כ ביקש ללמוד מה קורה אם מאובטח מסרב לקבל על עצמו אבטחה צמודה. "אם זה שר בכיר, אז ראש הממשלה יפטר אותו. אם זה מישהו זוטר, נוציא לו מכתב שבו נבהיר שאנחנו מסירים מעליו את האחריות".בשב"כ מקנאים בפשטות הבריטית הזו. מאז אפריל שוכב במטה ללוחמה בטרור הנוסח החדש להחלטת הממשלה 411, ובו ייקבע כי הבכירים מתחייבים לקבל על עצמם אבטחה, או שביכולתם לוותר עליה באופן רשמי (ועדיין זה לא פוטר כליל את השב"כ, שיידרש לעשות "ככל יכולתו"). בינתיים נרצח גנדי, וכולם קמו על השב"כ. הוועדה הפנימית שבדקה את הצעדים שננקטו קודם לרצח, נדהמה ממידת הסרבנות של זאבי. כאשר ביקש ש' לפגוש אותו, הוא קבע לו פגישה לשישה חודשים קדימה. ש' הלך אל דיכטר, שנפגש עם זאבי. ראש השב"כ נכנס לחדר והתיישב, וגנדי אמר לו: "אני יודע בשביל מה באת. אין לנו על מה לדבר. מבחינתי, הפגישה הסתיימה".היו עוד הרבה חיכוכים, שרק מקצתם פור סמו. באחד הימים נכנס זאבי למלון 'הייאט', וראה בלובי מאבטח שבכלל המתין לשר אחר. "עוף מפה", הוא אמר למאבטח. בשב"כ לא ידעו מה לעשות. לאחר שכשלו כל נסיונות האכיפה, מרצון ובכוח, הם הרימו ידיים. כאשר נשאלו בכירי השירות מדוע לא הציבו אבטחה סמויה על השר, הם השיבו חד­משמעית: אנחנו לא יחידת בילוש. אי­אפשר לאבטח אישיות בלי שיתוף פעולה מלא, ובטח שאי­אפשר לאבטח מישהו שמחבל בעבודתנו במזיד. אחד מבכירי היחידה אף תהה "למה אנחנו צריכים להיות יותר אחראים לגבי האישיות, מאשר האישיות עצמה".בשב"כ מאמינים שמאבטח בהסכמה עשוי היה למנוע את הרצח. אבטחה זה לא רק שומר­ראש צמוד, אלא גם שורת פעולות הסחה ומניעה. גנדי היה נדרש להחליף מלונות וחדרים, לשנות תוואי נסיעה והרגלים קבועים. אלה לא היו מבטלים את הסיכוי לרצח, אבל בהחלט מצמצמים אותו מאוד. ממילא, למעט ראש הממשלה אין אף אישיות בישראל שזוכה לאבטחה מלאה, על גבול המושלמת. יש מאובטחים יותר ויש פחות, אבל רק רצח של ראש ממשלה יוביל להתפטרות אוטומטית של כל דרגי הפיקוד בשב"כ, בלי להתחשב בנסיבות.ההסבר פשוט: אבטחת ראש הממשלה זוכה לכל התשומות הנדרשות, בלי כ ל הקלה (ויעידו ההורים השכולים שאיחרו לטקס האזכרה השנתי לחללי מלחמת יום הכיפורים, רק משום שנדרשו לעבור בדיקות ביטחוניות מדוקדקות). שר אחר, גם אם מתלווים אליו שלושה מאבטחים, לא יכול להרגיש בטוח לחלוטין. זה יותר טוב מכלום, אבל רחוק מהרצוי, במיוחד בתקופה של התרעות ואיומים אינסופיים. במצוקת כוח­האדם והמשאבים, זה מה שיש.הפער הזה ­ שרק התרחב לאחר רצח גנדי ושאיפתם של אירגוני טרור נוספים "לחקות את ההצלחה" ­ רק הגביר את תחושת בכירי השב"כ שנדרש שינוי מהותי, שורשי, בכל תחום אבטחת האישים בישראל. דיכטר אמר פעם שלהבנתו, השב"כ צריך "לאבטח רק את מי שבמותו ייקבר בחלקת גדולי האומה". כלומר: נשיאים וראשי ממשלה, ואולי עוד כמה שרים בולטים, למשל שרי החוץ והביטחון. האחריות ליתר צריכה לעבור לגופים אחרים, למשל לקציני הביטחון של משרדיהם, או למשטרה. דברים דומים אמר השבוע ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, שהבהיר כי לטעמו השב"כ צריך להתרכז ב"רשימה מצומצמת" של אישים, "סמלי המדינה האמיתיים", ולא לעסוק ביתר.אבל השרים, בחלקם חובבי סמל הסטטוס של מאבטח צמוד, לא ימהרו לאמץ את ההמלצה הזו. חלקם אף מצאו פתרון י צירתי: להעביר את היחידה לאבטחת אישים לגוף אחר. אחד מהם הזכיר שגם השירות החשאי האמריקני אינו כפוף לבית הלבן, אלא לשר האוצר. בשב"כ מתנגדים לרעיון מטעמים ענייניים. כיום נהנית היחידה מגישה בלתי­אמצעית לחומר המודיעיני, כולל החומר הגולמי. אם ש' או מ' מקבלים התרעה ורוצים לבדוק את שורשיה, אף­אחד לא ימדר אותם ממידע. ברור להם שבמידה ויישבו בגוף אחר, החומר לא יועבר לרשותם. אף­אחד לא יסתכן בחשיפת מקורות.כהוכחה ליעילותה של הסמיכות אל החומר המודיעיני, סיפר השבוע אחד מוותיקי היחידה את הסיפור הבא: לפני 15 שנה הוא היה במשימה בניו יורק עם אישיות בכירה. במלון, בחדר מתחתם, לן לבנוני מסתורי. המאבטחים הישראלים והאמריקנים ביקשו לברר את זהותו, כדי לוודא שאינו מהווה איום. הרים הישראלי טלפון למטה השב"כ, ובמקביל פנה המאבטח האמריקני אל מנהליו. קהילת המודיעין בארץ סיפקה למאבטח השב"כ את המידע בתוך 35 דקות (מדוד על השעון). המאבטח המקומי קיבל אותו מידע כעבור 24 שעות.לטעמו של השב"כ, הסיפור הזה מלמד היטב כמה ניתן להפיק מאבטחה משולבת במודיעין. זו הופכת לכמעט בלתי­אפשרית מול סרבנות של מאובטח ודלות ב משאבים. הבעיה היא שבישראל ­ גם אחרי רצח גנדי ­ יש יותר מדי שרים שממשיכים לעשות שרירים, והאמצעים מועטים באופן מדאיג. בהתחשב בכל אלה, צריך להבין את דברי בכירי השב"כ על­כך שלא מן הנמנע שיירצח כאן שר נוסף. מי שרואה בזה כיסוי תחת, מוזמן לברר אצל מקורותיו את תקציב היחידה לאבטחת אישים ואת היקף כוח­האדם שעומד לרשותה (מול עומס המשימות שמוטלות עליה), ולהחליט בעצמו.בירור כזה רק יעלה מן הסתם מסקנות מדאיגות נוספות, באשר לשני 'העמודים' האחרים שבהם נדרש אגף האבטחה בשב"כ לטפל: מניעת פיצוץ מטוס על נוסעיו וקריסת שגרירות על יושביה.