כוח- משימה זיני צמד גנרלים אמריקנים בא עלינו: קודם שר החוץ קולין פאוול, ואחריו הגנרל אנתוני זיני, שעשוי להפתיע את כולם חמי שלו 16/11/01 העיר לואיוויל, בה יישא דברים שר החוץ קולין פאוול שבוע הבא, חרוטה בתודעה האמריקנית בעיקר משני טעמים, שניהם קשורים בספורט: בלואיוויל נערך מדי שנה מירוץ הסוסים היוקרתי ביותר בארצות­הברית, ה'קנטקי דרבי'. ובלואיוויל המציאו את מחבט הבייסבול האולטימטיבי, 'הלואיוויל סלאגר', ובתרגום חופשי: המכסח מלואיוויל.מי שמתנגד למעורבות אמריקנית פעילה בסיכסוך בין ישראל לפלשתינים עלול להיבהל מסמליותו הטעונה של המקום, אך פאוול ואנשיו נשבעים שהוא לא רץ לשום מקום, ושגם אין לו כוונה לחבוט באיש. רק במקרה נבחרו הסטודנטים של אוניברסיטת לואיוויל, בלב ליבו של המערב התיכון האמריקני, כדי לשמוע את בשורת מדיניות המימשל במזרח­התיכון.אין מדובר ב"תוכנית", אומרים הפקידים, ודאי לא משהו שיזכיר, ולו ברמז, לא את 'תוכנית רייגן' מתחילת שנות ה­80, ולא את 'תוכנית רוג'רס' מתחילת שנות ה­70. מנחם בגין ז"ל אמנם הצליח לחנוק את 'תוכנית רייגן' בעודה בעריסה ­ הוא פשוט אמר "לא" ­ אבל 'תוכנית רוג'רס' הביאה את יחסי ישראל­אמריקה לכדי עימות חריף, וגם פירקה בסופו של דבר את ממשלת האחדות הלאומית. אצלנו, אומרים האנשים של פאוול, זה לא מה שהולך להיות. אפשר כבר עכשיו להירגע.פאוול רק "ישרטט" את "קווי המיתאר הכלליים" של ההסדר העתידי בין ישראל לפלשתינים, אומרים האמריקנים. נכון שהוא יצטרף לנשיא בוש ויקרא להקמת מדינה פלשתינית, אבל זו לא ממש חוכמה, כשראש הממשלה אריאל שרון בכבודו ובעצמו מפלרטט עם הרעיון. פרט לכך, הוא יחזור על המנטרות השחוקות של "דו"ח טנט ודו"ח מיטשל", ושלום על ישראל.בלישכת ראש הממשלה אכן משמיעים כבר היום צפירת הרגעה לקראת הנאום, אף שעד לפני כמה שבועות המסרים הצפויים של פאוול עוררו חשש כבד. אחרים, שדעתם עדיין לא נחה, טוענים שמוקדם לנוח על זרי הדפנה. גם אם פאוול יתחמק מהתייחסות מפורשת לנושאים פרובלמטיים כמו ירושלים והפליטים, תחת האיצטלה של "מדיניות אמריקנית ידועה ומוכרת", הוא עלול לכלול בנאומו ניסוחים שלא ינעמו לאוזן הישראלית הממוצעת, בנושאים כמו עתיד השטחים, היחס לפלשתינים וגורל ההתנחלויות. על­פי גירסה זאת, עוד מוקדם לחגוג.הנאום, מזכירים הפסימיים, הרי נולד מלכתחילה כמענה ללחצים של מדינות ערב, עוד לפני אירועי הטרור של ה­11 בספטמבר, כשאלה תבעו לצייר "אופק מדיני" עבור הפלש תינים ולהגביר את המעורבות האמריקנית בתהליך המדיני. מאז רק גבר הצורך של האמריקנים ברצונן הטוב של מדינות כמו סעודיה ומצרים, במיוחד אם, כדברי המומחים, ההצלחות האחרונות באפגניסטן אכן יובילו עתה למתקפה על עיראק. הצרות שהיו לאמריקנים בעולם הערבי עד כה, כאשר הם רודפים אחרי אוסמה בן­לאדן במעוזי הטאליבן באפגניסטן, הם כאין וכאפס לעומת מה שיפול עליהם אם הם יחליטו להתעמת בעתיד הקרוב עם סדאם חוסיין בבגדד. סדאם, ככלות הכל, הוא לא אפגני. הוא ערבי.זה נכון שלמימשל האמריקני נמאס כהוגן מיאסר ערפאת ומתעלוליו, אבל האינטרסים האסטרטגיים האמריקניים באזור לא השתנו, וגם ריח הנפט, ככל הידוע, נותר כשהיה. הנאום של פאוול יצטרך לכלול מספיק "בשר" כדי שלא יאכזב יתר על המידה את שומעיו בריאד, בקהיר וברבת­עמון. גם "מס שפתיים", בנסיבות מסוימות, עלול לעלות ביוקר.עד לסוף השבוע, האמריקנים שמרו על סוד הניסוחים המדויקים של נאום פאוול בערך כמו על הזהב שלהם בפורט נוקס. הם מקווים לייצר מלאכת מחשבת, שתרגיע את הערבים, אך באותה העת לא תעורר מדנים מיותרים בינם לבין ראש הממשלה אריאל שרון, שלא לדבר על חברי הקונגרס והיהודים התומכים בו. כל עוד לא הוכח אחרת, האמריקנים עדיין תולים תקוות בשרון. למרות אי­ההבנות של העבר, הם רוצים לעבוד איתו, ולא נגדו.האמריקנים מסוקרנים מהסכמתו של שרון להקמת מדינה פלשתינית, ומהפירוש הליברלי ששמעו משר החוץ שמעון פרס בימים האחרונים, בניו יורק, לגבי הפוטנציאל המפליג הגלום בעמדתו של ראש הממשלה. האמריקנים יודעים על מגעיו של פרס עם האירופים, ועם הפלשתינים, בנסיון לגבש קונצנזוס עקרוני סביב "תוכניותיו" של שר החוץ. הם ירצו לשמוע מפי הסוס, כאשר שרון יגיע לוושינגטון בתחילת החודש הבא, מה דעתו על כל העניין. עד אז, לכל הפחות, הם מוכנים לחכות עם תוכניות מפורטות, אם וכאשר.האמריקנים יודעים ששרון דבק בשבועתו ש"לא לנהל משא­ומתן תחת אש", ולעת עתה, לפחות, הם לא רבים איתו בעניין הזה. עד כה, יאסר ערפאת עוד לא נתן להם משהו שאפשר לעבוד איתו. אם ערפאת ישנה את דרכיו, האמריקנים יהיו מוכנים להתקוטט עם שרון על "שבעת הימים הנקיים" שפאוול הבטיח, ומיד אחר­כך התחרט. אם זה לא יקרה, וערפאת ימשיך לעבוד על כולם, אז חבל להם על הזמן.אם בכלל תהיה בשורה בנאום של פאוול, יתכן שהיא תהיה חב ויה דווקא בצד הפרוצדורלי והפרסונלי של העניין. האמריקנים הרי בכל זאת מבטיחים בימים האחרונים "חדשות" בנאום, וקשה לראות את פאוול "מספק את הסחורה" בהודעות כוללניות ובניסוחים מעורפלים. אבל אם פאוול יודיע על שיגור "משלחת" לאזור, אולי עוד לפני ביקורו המתוכנן של שרון, הוא יוכל לייצר כותרות, וליצור לפחות מראית­עין של תזוזה, שינוי והגברת מעורבות.בראש המשלחת, מבחינת הפרוטוקול, יעמוד עוזר שר החוץ לענייני המזרח­התיכון, וויליאם ברנס. אהרון מילר, מיודענו הוותיק, עשוי להיכלל אף הוא. אך מי שיעורר את מירב הסקרנות יהיה "הפרצוף החדש", הגנרל אנתוני סי. זיני, קצין בכיר במארינס בדימוס, לשעבר "אלוף פיקוד המרכז" CENTCOM() של צבא ארצות­הברית. זיני יהיה זה שיחזור פעם אחר פעם לאזור כ"שליח מיוחד", והוא שיפגין את הנוכחות האמריקנית המוגברת בתהליך המדיני. זיני הוא האלמנט הבלתי­ידוע, הג'וקר בחבורה, ואולי האס בשרוולו של מפקדו לשעבר, קולין פאוול. "הסנדק" כך כינויו של זיני, מימי צעירותו כבן של מהגרים בפרברי פילדלפיה, כאשר הסתובב ברובע האיטלקי בעיר וגבה חובות, יחד עם בריון צמוד, חמוש באלה. כזכור, גם על שרון מסופר שנהג להסתובב עם נבוט בילדותו בכפר מל"ל, והנה כבר מכנה משותף בין שני הגנרלים לשעבר, אם ייתקעו ללא נושא לשיחה.זיני הצטרף למארינס ב­61', שירת פעמיים בוייטנאם, וגם נפצע. הוא פיקד על יחידות מארינס מקטנה ועד גדולה, מכיתה ועד גיס. הוא ניהל מבצעים שונים ומשונים, ממתקפות טילים על עיראק, סודן ואפגניסטן ועד מבצעי הצלה בפיליפינים, ברוסיה וברחבי אפריקה. הוא חילץ את הצבא האמריקני מסומליה, וגם הפיגוע באוניית הצי 'קול', בנמל עדן, היתה על המשמרת שלו.כשנודע לפני כמה חודשים על הכוונה למנות את זיני כשליח מיוחד למזרח­התיכון, הורמו לא מעט גבות בירושלים. זיני, הרי, איננו שם מוכר במקומותינו. ייקח לו חודשים, בישרו המומחים, עד שהוא ילמד את החומר וייכנס לעניינים. המתנגדים למעורבות אמריקנית פעילה בתהליך השלום אף נשמו לרווחה: אם שולחים לנו חייל, אמרו, סימן שזה לא ממש רציני.אבל יתכן שמדובר בטעות אופטית. נכון שזיני לא פקד את ישר אל הרבה בשנים האחרונות, וזאת בשל האנומליה של הפיקוד הצבאי האמריקני, שמסיבות פוליטיות משייך את ישראל, סוריה ולבנון לא לפיקוד המרכזי, עליו חלש זיני, אלא לפיקוד האירופי. אבל את יתר העולם הערבי והמוסלמי, ממצרים וסודן ועד איראן ואפגניסטן, זיני מכיר לפני ולפנים, ולא רק דרך המבט הצר של גנרל, אלא גם כמדינאי ודיפלומט.עד לפרישתו מהשירות בסוף השנה שעברה, שימש זיני במשך שלוש שנים כ"מפקד אזורי עליון" CINC() של הצבא האמריקני בפיקוד המרכז, אחראי על לא פחות מ­25 מדינות. בסידרת כתבות שפורסמה בשנה שעברה בעיתון 'וושינגטון פוסט', תואר זיני, יחד עם שלושת המפקדים האזוריים האחרים, כהרבה יותר מחיילים, וגם הרבה יותר ממדינאים. בפועל, נכתב העיתון, זיני וחבריו הם למימשל האמריקני מה שהיו הפרוקונסולים באימפריה הרומית: מושלים צבאיים אזוריים, כל­יכולים, חולשים על כוחות ותקציבים, דמויות המפתח בעיצוב היחסים בין ארצות­הברית לבין מדינות רבות בעולם. אחד השגרירים האמריקנים באזור אמר, בלא מעט קנאה ורק בחצי הומור, שבמרכז אסיה ובמדינות המפרץ, זיני הוא האלוהים.כשנשיא פקיסטן, הגנרל פרבז מושארף, ביצע את המה פכה הצבאית בפקיסטן, באוקטובר 99', האדם הראשון שהוא הרים לו טלפון היה לא אחר מאשר הגנרל זיני. בעוד וושינגטון נרעשת מההשלכות של עירעור היציבות במדינה גרעינית כפקיסטן, היה זה זיני ששמע ממושארף את מסר ההרגעה. "טוני", הוא אמר לו בחביבות, "בוא אסביר לך מה אני הולך לעשות, ואתה תרגיע את הממונים עליך". היה זה זיני ששכנע את מימשל קלינטון שלא לסגור את הדלת על פקיסטן, ולשמור על ערוצי הידברות פתוחים עם מושארף. היום, האמריקנים חיים על הדיווידנדים שיצר זיני.לזיני יש מעריצים רבים בקרב אלמנטים פרו­מערביים בעולם הערבי והמוסלמי, מטורקמניסטן ועד קהיר. במהלך כהונתו, שימש זיני כצינור מרכזי וכלובי של איש אחד של מדינות ערב בוושינגטון. ממשלת מצרים העניקה לו מדליה בשל תרומתו הסגולית לפיתוח שיתוף הפעולה בין צבא מצרים לצבא ארצות­הברית. בסעודיה, יש לזיני חברים נסיכים שעד היום מכנים אותו "המפקד שלנו".אף שזיני פיקד על התקפות שונות על עיראק, כולל מבצע 'שועל המדבר', הוא הצליח לעורר עליו את רוגזם של מתנגדי סדאם חוסיין במימשל האמריקני. בתחילת 99', אחרי שמימשל קלינטון העביר בקונגרס ברוב גדול את "החוק לשחרור עיראק" בו התחייב המימשל לתמוך בגורמי אופוזיציה בעיראק, הופיע זיני בפני ועדה של הקונגרס והודיע לסנאטורים הנדהמים שחבל על הזמן. יש בעיראק 91 קבוצות אופוזיציה, הוא אמר, ולאף אחת מהן אין סיכוי קלוש לערער את שלטונו של סדאם חוסיין. זיני הוקע כ"דפטיסט" הן על­ידי אנשי מימשל קלינטון ההמומים, והן על­ידי האגף השמרני במפלגה הרפובליקנית. הוא עורר אז את רוגזם של לא מעט חוגים פרו­ישראליים, והפרשן הידוע אייב רוזנטל מה'ניו יורק טיימס', ולא רק הוא, קרא לפיטוריו של הגנרל הסורר.אף שזיני בקיא היטב בסיפורי קסרקטינים נוסח המארינס, הוא נחשב גם לגנרל אינטלקטואל, בעל אופקים רחבים. יש לו תדמית של תחכום, והוא מצטייר כגנרל מצליח בעל הבנה פוליטית מעמיקה. הוא נחשב לדעתן, שמרן בהשקפותיו, אך איש שמבין היטב גם את השימוש בשפת הכוח, וגם את הניואנס של הז'רגון הדיפלומטי.הוא שליח מסוג חדש, שונה מכל מה שהיכרנו בעבר. יש לו קו ישיר למקבלי החלטות לא רק במחלקת המדינה, אלא גם בפנטגון ובבית הלבן. יתכן שיתברר שצודקים הספקנים, שרואים בזיני דמות לא רלוונטית מלכתחילה, אך בהחלט יתכן, והרקורד של זיני מדבר ב עד עצמו, שהגנרל הזה עוד יטביע חותם עמוק על הנעשה באזורנו.זיני, בתוקף המעמד שלו והכריזמה הצבאית שלו, יוכל להעניק לשליחותו בולטות ונוכחות מעל ומעבר לכל דיפלומט של מחלקת המדינה. אם ינהל היטב את אגפו המדיני והתקשורתי, הוא יוכל ליצור לפחות מראית עין של תזוזה ותנופה, ויש האומרים שהאמריקנים ממילא אינם חפצים ביותר. במקום הפיהוקים הרגילים, יכול להיות שאצל זיני בכל זאת יהיה הרבה אקשן.גנרל אמריקני עשוי לעורר אצל ישראלים רבים, ובראשם שרון בכבודו ובעצמו, אמון שדיפלומט אמריקני, שחשוד מלכתחילה כ"ערביסט", לא יוכל לעולם ליצור. לגנרלים, ככלות הכל, יש שפה משלהם.מצד שני, זיני לא התבטא הרבה בנושאים הקשורים לישראל, וקשה להעריך לעת עתה את השקפת העולם שנוצרה אצלו כתוצאה מחשיפתו העמוקה והמתמשכת לעולם הערבי, לעומת ניתוקו היחסי מהנעשה בישראל. לפני כמה שנים, בעודו מפקד הפיקוד המרכזי, נשאל זיני על המוזרות הגיאוגרפית של הוצאת ישראל מתחומי פיקודו. זיני דווקא בירך על כך."אם נכניס את ישראל לפיקוד המרכז", הוא אמר לפני שלוש שנים בראיון ל'רבעון המזרח­התיכון', שמוצא לאור בפילדלפיה, "העניין הזה ישתלט על כל האסטרטגיה שלנו ויסיט את כל תשומת ליבנו. ההאשמה שאנו נוקטים ב'סטנדרט כפול' בין עיראק לישראל, בכל הקשור לאכיפת החלטות האו"ם, מאוד רווחת בעולם הערבי"."גם כך", אמר המפקד דאז, "הנושא הערבי­ישראלי תמיד נתקע לנו כמו עצם בגרון. זה הנושא החשוב ביותר באזור, והוא משפיע על כל אדם שחי שם. ואם תהליך השלום ימשיך להידרדר", הוסיף זיני, בערוב ימיו של בנימין נתניהו, "אז לנו, האמריקנים, יהיו צרות גדולות".בעוד כמה שבועות יגיע זיני לאזור, ויצטרף לשורה ארוכה של שליחים אמריקנים שניסו לחסוך מאמריקה את "הצרות" הללו במזרח­התיכון. אך מי שיזלזל בזיני, כך נראה, עושה זאת על אחריותו בלבד. מגיעה, לדעת רבים, לראש הממשלה אריאל שרון על החלטתו התקדימית להחזיר לחברת 'אנקס' את הכספים הבלתי­חוקיים שקיבל במהלך מערכת הבחירות הפנימית בליכוד ומערכת הבחירות הכלליות, כפי שנחשף בדו"ח מבקר המדינה האחרון. על­פי הדיווחים בעיתונות, שרון מישכן את עצמו ואת חוותו לדעת כדי להשיג הלוואה אישית של למעלה מארבעה מיליון שקל.אף שאי­אפשר לומר שלא זכה לסיקור בעיתונות, מעשהו יוצא הדופן של שרון בכל זאת עורר פחות תהודה מה"עבירה" המקורית שביצע, לכאורה, אף שזאת, כפי שמתברר מחדש בכל פעם שמבקר המדינה מוציא דו"ח בנושא, שיגרתית למדי. שרון קבע סטנדרטים חדשים בהיגיינה ציבורית, ויצר תקדים שעשוי להרתיע בעתיד כל פוליטיקאי שיחשוב לעבור על חוקי המימון של המפלגות והבחירות.הלשונות הרעות, כמובן, מתייחסות ביותר ציניות למהלך של שרון. ראשית, מציינים הספקנים, יתכן שעיקר כוונתו של שרון לשפר את תדמיתו הציבורית בטרם תפרסם המשטרה את מימצאיה בנושא. שנית, קשה להבין כיצד יוכל שרון להחזיר הלוואה כה עצומה, שעל­פי חישובים שונים מחייבת אותו בתשלומים חודשיים של למעלה מ­30 אלף שקל. יש כאן איזה טריק, סבורים ה חשדנים, וזה רק עניין של זמן עד שמבקר המדינה, או חבר­כנסת טרדן, או עיתונאי תחקירן, יעלו על הפטנט ויסבכו את שרון בשערוריה נוספת.