מר מודיעין דוד קרון, שהלך לפני חודש לעולמו בגיל 86, היה פטריוט ציוני שרוף, הרפתקן ובעל חזון משה זונדר 23/11/01 השבוע מלאו שלושים לפטירתו של סגן­אלוף (מיל.) דוד קרון, בן 86 במותו, ממקימי וחבר קיבוץ כפר מנחם (אוסישקין) בדרום, הסמוך לקריית­גת. קרון, איש השומר הצעיר, הרפתקן, היה פטריוט ציוני שרוף. איש נמוך קומה, רחב, שעסק במודיעין. תחילה בש"י, אחר­כך באמ"ן ושנים רבות במוסד. קרון התמחה בהפעלת סוכנים, מרגלים ומודיעים. תחילה בקרב שבטי הבדווים שהיו שכניו, מאוחר יותר במהלך פעילות במזרח­אפריקה.קרון היה שתקן בכל הנוגע לתולדות חייו החשאיים. הוא העלה בכתב יד את קורות חייו, על פני 180 עמודים, תחת הכותרת 'סבא מספר', למען צאצאיו. בהקדמה קצרה לדברים כתב: "אין בדעתי לפרסם דברים אלה בשום מקום. הם מיועדים אך ורק לכם. לאחר שאסתלק ואלך לעולמי, אתם רשאים לעשות בהם כרצונכם".דוד קרון נולד ברוסיה הלבנה בשנת 1915. אביו, ששאף כל חייו לעלות לארץ ישראל, הגשים את חלומו כשבא לכאן בסוף שנות העשרים. האב עבד בייבוש ביצות סמוך לזכרון יעקב, ניסה להתקבל כמדריך בבית­הספר החקלאי במקווה ישראל אבל נכשל, וחזר אבל וחפוי ראש לגרודנו. כשקרון הנער קיבל את פניו בתחנת הרכבת, אמר לו האב שהוא משוכנע שבנו יצליח במקום בו האב נכשל.ב­31' הגיע דוד קרון למקווה ישראל. שנה אחר­כך גויס להגנה. הוא סיים את לימודיו, עבד קצת בבניין בתל­אביב וחזר למקווה ישראל, שם היה עגלון ורפתן. חבר מגרודנו סיפר לו שיוצאי השומר הצעיר מעירם הקימו קיבוץ ליד רמתיים. קרון הצטרף והקים במקום רפת. הוא נסע לגרודנו, כדי להביא ארצה חברה של חבר, ופגש בהוריו. כאשר שאל מתי יעלו ארצה נענה שבעוד זמן מה, כשיהיה נוח יותר למכור את המשק החקלאי. קרון לא ראה יותר את הוריו.הוא חזר ארצה בינואר 36' ונפשו יצאה אל מלחמת האזרחים בספרד. רבים מצעירי העולם החופשי נהו אחר שורות בריגדות המתנדבים ממדינות שונות, בהשראת אינטרנציונל הפועלים הקומוניסטי, שלחמו במורדים בשלטון בספרד אשר הסתייע בגרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. קרון יצא לדרך. הוא בא בשערי פאריס וממנה ברכב ובמסע רגלי ארוך הגיע יחד עם חברו דוד דגני אל אדמת ספרד, לחטיבה הפולנית מספר 13. את עיקר פעילותו עשה בפלוגת הקשר של החטיבה. קרון כתב על המתקפה האחרונה במלחמה שנערכה לכיבוש נהר האברו. "היה לי הכבוד להימנות עם... הגל הראשון אשר חצה את הנהר בסירות משוטים קטנות... התחיל הקרב על הא ברו, שנמשך ללא הפוגה וללא מנוחה כמה חודשים... לא רק האוייב נשחק. גם אנחנו נשחקנו כהוגן. מפלוגת הקשר שלי שהחלה את הקרב על האברו עם כ­80 איש, נשארנו לבסוף רק 18".קרון היה בין חברי גרעין השומר הצעיר שהקימו את קיבוץ כפר מנחם בדרום. ב­39' עלתה הקבוצה הראשונה של חברי הקיבוץ להתיישבות, בשטח השומם עליו ניצב מושב מנחם. תשעה גברים, בהם קרון ואשה אחת, אשתו. "אלה היו נישואים של חייל שחוזר מהמלחמה. התחתנתי איתה מיד כשחזרתי וזה החזיק מעמד שלוש שנים בערך". מנישואין אלה נולדה בתו הבכורה, תמר.מי שגייס את קרון אל עולם המודיעין היה עזרא דנין, האחראי בש"י על השגת מידע מהמיגזר הערבי, אשר התרשם מדו"ח אותו חיבר קרון בעקבות רצח עובדי חברת החשמל ושומריהם הנוטרים על­ידי מארב ערבי סמוך לכפר מסמייה ב­38'.קרון טווה, במסגרת תפקידו כקצין ש"י באזור הנגב, רשת של סוכנים ומודיעים מקרב בדווי הנגב שבעזרתם הצליח לאסוף ידיעות מודיעיניות רבות, שהיו חיוניות למוסדות היישוב כדי להכין את עצמם לקראת הבאות. כך, בפברואר 48', כאשר נפוצו ידיעות בדבר חזית שנייה של המצרים בדרום הארץ, שלח "יובב", הוא קרון, מודיע ל עזה ולחן­יונס שטען, כשחזר, כי אמנם הגיעו לעזה קצינים מצרים אחדים, אך נראה שהם באו אך ורק לצורך הכנת השטח ושבו למצרים להביא את אנשיהם.עם פרוץ המאורעות שקדמו למלחמת השחרור, הודיע קרון ליגאל אלון כי מספר המודיעים שלו קטן לעשרה אחוזים ממה שהיו לו, אבל הוא המשיך להשיג ידיעות חשובות, כמו זו שהצביעה על העובדה כי למרות השמועות בדבר קיום תוכנית ירדנית להשתלט על ארץ ישראל ומינוי בני המלך לתפקידים בארץ ישראל, הרי המלך עבדאללה חותר למעשה להגיע להסכם עם הסוכנות היהודית.עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרף קרון למחלקת המודיעין באגף המטה. בסקירתו המקיפה "על המצב בנגב לקראת הפסקת האש", שכתב בהפוגה הראשונה, יוני 48', התריע על ניתוקו של הנגב והתבססות המצרים בו, שכללה הקמת מינהל אזרחי כלשהו בשטחים שנכבשו על­ידם, שעה ש"אנו לא עשינו כלום למען ביסוס שלטון אזרחי כלשהו, וכל פעולותינו הצטמצמו בגירוש, הרג והשמדת רכוש".באותו חודש היה קרון שותף לחרפה של משפטו והוצאתו להורג של סרן מאיר טוביאנסקי, אשר הואשם בכך שכעובד חברת החשמל הירושלמית מסר לבריטים כתובות של מפעלים קטנים של התעשיה הצבאית, ואלה הופצצ ו ביעילות בירי ארטילריה של הלגיון הערבי. במשפט שדה בכפר בית ג'יז, ישב קרון כשופט יחד עם בנימין גבלי, ראש הש"י בירושלים ואברהם קדרון, מפקד יחידות השדה והריגול הנגדי בש"י. איסר בארי, ראש הש"י, חקר את טוביאנסקי וביקש מהשלושה להביע את דעתם לגבי שאלת חפותו. השלושה החליטו פה אחד שטוביאנסקי אשם. בארי הורה למפקד הפלוגה במקום להוציא את טוביאנסקי להורג באופן מיידי. כך, ללא סניגור, ללא שום כלים בסיסיים של משפט צדק, טוביאנסקי נורה למוות. גופתו, בבגדיו ובנעליו, נקברה קבורת חמור באדמת טרשים ללא ציון מקום. ראש הממשלה, דוד בן­גוריון, ערך לטוביאנסקי ריהביליטציה מלאה בעקבות חקירתו של אהרון חוטר ישי, הפרקליט הצבאי הראשי. גופתו הועברה לירושלים לקבורה בטקס צבאי. קרון מעולם לא דיבר על מעשה העוול הנורא לו היה שותף, אבל בספרו כתב כי לא היה לו ספק שטוביאנסקי אשם וכי לבארי היתה סמכות מלאה לעשות את מה שעשה.שלושת שופטיו של טוביאנסקי קודמו. קרון כתב: "בסך­הכל הפרשה לא פגעה בקריירה האישית של אף אחד מאיתנו. גבלי נשאר בצבא והגיע להיות מפקד חטיבה וראש אמ"ן. קדרון היה מנהל כללי של משרד החוץ. אבל האו וירה מסביב המאיסה עלי את השירות. צה"ל הציע עלייה בדרגה ובתפקיד, אבל לדידי פירוש הדבר היה לעזוב את הקיבוץ, וזאת לא רציתי".במהלך ספטמבר 48' פירק יגאל ידין את מחלקת המודיעין באג"מ והעביר את קציניה לשירות המודיעין ­ ש"מ/1 ­ שהיה אחראי לגיבוש תמונת המודיעין בחזיתות השונות, ריכז את כל החומר אודות האוייב, עיבד את הידיעות והניח את היסודות לחקר צבאות ערב. ש"מ/1 גם הינחה את עבודת 'המחלקה המודיעינית (מודיעים)' בפיקוד קרון וסגנו משה (הוכמן) הרמתי, אשר נולדה מתוך הש"י, ופעלה באמצעות קמ"נים מרחביים. על­פי עדותו של קרון, "השכלתם הצבאית של קמ"נים אלה היתה שטחית וסוכנים היו מסוגלים לעבוד עליהם בדיווחים בלתי­אמינים ולעתים אף בתיאורים פנטסטיים שאין להם אחיזה במציאות".במארס 49' שונה תוארם של הקמ"נים המרחביים ל'קצינים לתפקידים מיוחדים' (קת"מים). דוד קרון מונה למפקד יחידת מודיעין/קת"ם, היא "מודיעין 10", שמספרה היה 154, לימים יחידה 504. ליחידה היו אז שבעה בסיסים: צפון, גליל מערבי, חיפה, שרון, מרכז, ירושלים והנגב. במצע לפעולת היחידה שהוכן בידי קרון באפריל 49' נדרשה היחידה להשיג ידיעות על צב אות ערב השכנים ­ אימון, אירגון, ציוד ומגמות התפתחות, וכן נתוני שטח וידיעות על תשתית.קרון הציע להקים בארץ חמישה בסיסים ליחידה יחד עם שלושה סניפים שיפעילו את רשתות הסוכנים מעבר לגבולות. בראש כל בסיס אמור היה לעמוד קצין לתפקידים מיוחדים ולידו שני עוזרים ומנהל משרד. מיקום הבסיסים חפף את פריסת הקמ"נים המרחביים שפעלו בתקופת מלחמת השחרור. קרון ביקש לשכן את בסיסי הקת"מ במתקנים אזרחיים ולא לאפשר אליהם גישה של סוכנים, ואפילו לא של קמ"ני יחידות צבאיות. תוכניתו הוגשה על­ידי בנימין גבלי ליגאל ידין, שאישר את עצם הקמת היחידה ואת עצמאותה במסגרת שירות המודיעין. בדצמבר 49' סיים דוד קרון את תפקידו כמפקד יחידת קת"מ, השתחרר מצה"ל וחזר לקיבוצו. אברהם כהן החליף אותו.ב­56' חזר קרון לענייני המודיעין. יובל נאמן, סגן ראש אמ"ן, ביקש ממנו שיחקור כמה קצינים מצרים שבויים. לאחר שסיים את חקירתם ודיווח על כך, הפגיש אותו נאמן עם רחביה ורדי, פקודו של קרון בעבר ובאותה עת מפקד יחידה 154. קרון כתב ב'סבא מספר': "לרחביה היו תוכניות עבורי באם אהיה מעוניין. רחביה טיפח את הרעיון על פעילות לתוך ארצות ערב". אתיופיה, יחד עם טורקיה ואיראן, היתה חלק מפריפריה של מדינות לא מוסלמיות, שבן­גוריון הגה את כינון הברית בינן לבין ישראל. קרון התלהב. תוך כדי הכנה לנסיעה לאתיופיה, הופגש קרון על­ידי ורדי עם איסר הראל, ראש השב"כ שמונה בינתיים גם לעמוד בראש המוסד. הראל ביקש מקרון להשתתף במאמץ איסופי מיוחד כדי להשיג מידע על המשמעויות הפוליטיות והצבאיות של עיסקת הנשק המצרית­צ'כית שבאמצעותה החלה מעורבות הגוש הסובייטי במזרח­התיכון. קרון ריכז בפאריס פעילות איסופית במשך שבעה חודשים וחזר לארץ ערב מבצע סיני, לקראתו הועמד בראש צוות חוקרי שבויים בפיקוד דרום. בתום המלחמה חזר והעלה ורדי את רעיון נסיעתו של קרון לאתיופיה.לאחר ביקור היכרות באתיופיה ב­57', במהלכו בדק את האפשרות לפעילות מודיעינית במזרח­אפריקה, המליץ קרון על הקמת סניף באסמרה. באותה שנה יצא קרון לאסמרה תחת כיסוי של קניין בשר בחברת 'אינקודה' לייבוא בשר. הקשר עם הארץ התנהל באמצעות מכשיר אלחוט חשאי בודד שהיה מוצב באדיס אבבה. קרון ביקר גם בעדן, שהיתה באותם ימים מעוז צבאי בריטי, והיוותה דלת לתימן.קרון סיים את שליחותו באתיופיה בסוף 59'. הוא חז ר לקיבוץ כפר מנחם ונבחר למרכז המשק. לאחר שנתיים בתפקיד התנדב במשך כחצי שנה לעבודת תורנות בחדר האוכל. קרון התחתן בשנית בתום מלחמת העצמאות, עם טוני, ונולדו לו שני בנים. בנו יהודה אמר לימים כי שהותו עם אביו באתיופיה היתה "סיוט, כמו כל הילדות שלי". לדילוגים השונים של קרון ממקום למקום היה מחיר משפחתי כבד, בדומה למחיר ששילמו משפחות רבות אחרות של אנשי מוסד שנעו מארץ לארץ.ב­63' התפטר איסר הראל מראשות המוסד. ראש אמ"ן, מאיר עמית, נקרא להחליף אותו בבהילות. עמית הביא איתו מאמ"ן את רחביה ורדי, אז כבר ראש מחלקת איסוף. עמית מינה את ורדי לעמוד בראש אגף 'צומת' במוסד, המפעיל סוכנים בארצות ערב (ורדי שימש בתפקיד כעשור). ורדי קרא לקרון פעם נוספת, ולא אחרונה. היעד הפעם היתה איראן.בתחילת 66' יצא קרון לטהרן והצטרף אל העובדים הישראלים בבירה הפרסית. קרון: "רשמית, שגרירות לא היתה כלל קיימת, אבל כל נהג טקסי בטהרן ידע היכן היא נמצאת". קרון עמד בראש השלוחה בטהרן ששימשה מטה קדמי של המוסד באיראן. פעילותה כללה נושאים מגוונים כמו הצלת יהודים, קיום קשר עם המוסד האיראני ועם המודיעין הצבאי האיראני, וכ ן טיפול בנושא הקשרים בין ישראל למנהיגי המרד הכורדי בכורדיסטן העיראקית, בראשות המולא מוסטפה בראזני. באוקטובר 66' ערך קרון, בשיתוף עם הנספחות הצבאית של ישראל בטהרן, בראשה עמד אל"מ יעקב נמרודי, קורס קת"מ ל­22 אנשי שירות המודיעין הצבאי האיראני בטהרן. בניצוחו של קרון גם ביקרו קציני המודיעין הצבאי האיראני בארץ והשתתפו כאן בקורסים ובהשתלמויות מקצועיות.בספטמבר 66' ערך ראש המוסד דאז, מאיר עמית, שני ביקורים בכורדיסטן, בלוויית עוזר ראש אג"מ, רחבעם זאבי. בביקורו השני התלווה אליו דוד קרון. באותה תקופה הקשר בין איראן לכורדים היה בשפל בגלל הסכם שנחתם בין הכורדים לממשלת עיראק. המתיחות בין איראן לכורדים החריפה עד כדי כך שראש המודיעין האיראני, הגנרל נצירי, דרש להוציא את משלחתו שלו ואת המשלחת הישראלית מהשטח שהיה בשליטת מנהיגי המרד הכורדי. ביקורי ראש המוסד ונציג צה"ל בכורדיסטן הביאו לחיזוק הקשר בין המוסד למערכת הכורדית, והצליחו למנוע את החרפת המשבר הכורדי­איראני. ב­18 באפריל 68' הגיע בראזני לביקור בישראל. במאי 69' השתתף קרון בפגישה בכורדיסטאן שקיים ראש המוסד הנכנס, צבי זמיר, יחד עם המו לא ועם נציג המוסד האיראני, הגנרל מנצור­פור. בסוף אותה שנה, בתום שלוש שנות שירות בטהרן, חזר קרון ארצה והתמנה לעמוד בראש המחלקה שהיתה ממונה על קשריו החשאיים של המוסד עם מדינות שלא קיימו יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל. הוא חזר עוד לכורדיסטן בספטמבר 74', כאשר התנהלה שם מערכה כבדה בין הכורדים לשלטון העיראקי המרכזי. המרד הכורדי נכשל והפך רבים מאד מהכורדים לעקורים ודרים במחנות פליטים. ישראל נטשה בסופו של דבר את הכורדים, לאחר שהאיראנים שהגיעו להסכם עם העיראקים, והפסיקו את סיועם שבלעדיו לא יכול היה המרד להימשך.לימים הסביר קרון את התפיסה הישראלית שעמדה בבסיס הקשר עם הכורדים: "מאז היווסדה חיפשה התנועה הציונית בעלי ברית מבין תושבי האזור... התפיסה היתה שמה שיוציא אותנו מהבדידות הוא בעלי ברית שאינם מאושרים מהרוב הסוני". קרון הסביר שעצם ההליכה עם מיעוטים לא היתה עקרונית, ובמקומות בהם ניתן היה למצוא בעלי ברית בקרב הרוב, כמו הברית עם משטרו של השאה באיראן או משטר הקיסר האתיופי היילה סילאסי, המונרכים הגדולים מהמזרח, שמחה ישראל לקשור קשרים עם הרוב. באותן ארצות ערב שקיימו מצב לוחמה או עוינות עם ישראל, היא נאלצה להתחבר עם המיעוטים, דוגמת הכורדים בעיראק.בשנת 69' חזר קרון לארץ, לקיבוצו, אבל היה שם "אורח לשבת" והמשיך לעבוד במוסד. באוקטובר 74' חזר קרון שוב לכפר מנחם, החל לעבוד במפעל המתכת ולרכז את ועדת המתנדבים. הוא ראה בעיסוק זה גם שליחות ציונית. באופן רשמי פרש דוד קרון מהמוסד בינואר 76', אך לא ניתק את הקשר עמו. ביום שלישי השבוע נערך לכבודו ולזכרו של קרון ערב במל"מ, המרכז למורשת המודיעין בגלילות, בהשתתפות בני משפחתו של קרון ורבים מאנשי קהיליית המודיעין לשעבר, בהם ראשי המוסד מאיר עמית, צבי זמיר, יצחק חופי, נחום אדמוני ואפרים הלוי, ראש המוסד המכהן. לפני כשנה הוענק לדוד קרון באותו המקום פרס על מפעל חיים מידי אנשי עמותת 'מודיעין 10' ואנשי המל"מ. בתעודת ההוקרה נכתב אודות קרון: "המייסד והמפקד הראשון של יחידת האיסוף האנושי (יומינט) בחיל המודיעין עם הקמת המדינה. על תרומה סגולית וייחודית למודיעין הישראלי מראשית דרכו".