"צרחנו את 'התקווה' אחד לשני כדי לוודא שכולנו חיים" מספרים הישראלים שנעצרו לחודשיים בארה"ב אחרי הפיגוע בניו- יורק מאת אסף חיים 23/11/01 "הדבר היחידי שחיזק אותנו לאורך כל התקופה היה כששרנו את 'התקווה', בצעקות. היינו בתאים נפרדים, וכשבחדר אחד מישהו היה מתחיל לצרוח את התקווה ­ כל השאר היו מצטרפים. ככה וידאנו שכולנו חיים", סיפרו אתמול בהתרגשות חמשת הישראלים שנעצרו בארה"ב לאחר הפיגוע ב­11 בספטמבר, ושהגיעו השבוע לארץ לאחר חודשיים בכלא.ירון שמואל, עודד אלנר, עומר מרמרי והאחים סיון ופאול קורצברג נפגשו אתמול בביתו של עודד כדי לספר את מה שעבר עליהם. המסר שלהם היה ברור: "אל תסעו לארצות­הברית, ולכל הישראלים ששם ­ תחזרו הביתה מהר. זו לא אותה מדינה"."נסענו בוואן שלנו אחרי יום עבודה", סיפר ירון על רגעי המעצר, "ואז, בבדיקת רשיונות, נעצרנו בצורה אגרסיבית. שלפו עלינו אקדחים, זרקו אותנו לקרקע כמו טרוריסטים, ואזרחים שהיו בסביבה צעקו 'תירו להם בראש'. לפתע הגיעו עשרות מכוניות של שוטרים פדרלים. משם נלקחנו לחקירה ראשונה, כל אחד בנפרד".עודד ממשיך: "אחרי כמה חקירות קשות וכעשר בדיקות פוליגרף קיבלנו מכות מהסוהרים, והעבירו אותנו לבידוד בצינוק. לא נתנו לנו לראות אור יום, והשאירו אותנו בקור מקפיא עם סדין בלבד. הסוהרים דאגו ליידע את כולם שאנחו טרוריסטים, כדי שינסו לפגוע בנו. הלבישו אותנו בחליפות כתומות של נידונים למוות. כל הבקשות שלנו לטלפונים ולטיפול רפואי נדחו; הרגשנו שאנחנו תלויים בין חיים למוות, ומצבנו הנפשי והפיזי הלך והידרדר. כל אחד מאיתנו הוריד כ­20 קילו; הדבר היחיד ששמר על השפיות היה הידיעה שהמשפחות מחכות לנו בבית; פחדתי שניעלם בכלא ושאף אחד לא ידע"."הרגע הכי קשה היה ביום כיפור", אומר סיון. "צמנו, ולמרות זאת עשו לנו בדיקות דם והתעלפנו. גם את ארוחת סיום הצום לא הסכימו לתת לנו אלא שעות רבות אחר כך. החזיקו אותנו בלי נייר טואלט, וארבעה ימים נשארתי עירום בתא הקפוא, כי הם חשבו שקרעתי את המכנסיים שלי בכוונה".אחרי 40 יום בצינוק הועברו החמישה לכלא הפתוח, כשפאול מופרד מהם ומאחיו סיוון ונמצא באגף אחר. "ציירו לי צלב קרס על המיתה והשתינו לי עליה", מספר פאול. "לגבי התמונות שאמרו שצילמנו, זה נכון; אבל בסך הכל תיעדנו את האירוע, כמו כולם שם. אנחנו הרי באים ממדינה של פיגועים; לא היינו מעיזים לצחוק על דבר כזה"."היום אנחנו יודעים שנעצרנו כי אחד השכנים, שהיה מסוכסך עם בעל החברה בה עבדנו, התקשר לסוכנים אחרי הפיגוע ואמר שיש לנו פצצה ברכב", מספר עומר. "האבסורד הכי גדול היה שלאורך כל המעצר המשפיל ראינו דרך החריץ הקטן שבתא את פסל החירות מול העיניים. ארה"ב אמורה להיות מדינת החופש, ואנחנו הרגשנו בשבי".כולם אומרים שהם לא מתכוונים לחזור לארה"ב בקרוב. אתמול הודיעו החמישה שהם מתכוונים להגיש תביעה משפטית נגד שלטונות ארה"ב על הסבל וההתעללות שעברו על לא עוול בכפם. "התנהגו אליהם כמו אל פושעים וטרוריסטים, כשבסך הכל הם היו עצירים לפני משפט", אומר עו"ד רם הורוביץ המייצג אותם."עברנו טראומה קשה; היו רגעים שלא האמנו שנצא מזה בחיים. ייקח לנו זמן להתגבר, אבל כמו לאורך כל התקופה, כשהיינו אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, ככה נמשיך", אמרו.