"עוזי דיין לא הכיר עד היום באחריותו למותו של יוחאי" הם אינם מתכוונים לעתור לבג"ץ, או לפתוח בהליך משפטי אחר, כל מה שבני משפחת פרייס מבקשים הוא להשמיע את קולם משה זונדר 30/11/01 בליל ה­11 במארס 80' טבע למוות לוחם שייטת 13, סמל ראשון יוחאי פרייס מקיבוץ נחשון, בנהר הירמוך, במהלך אימון מבצעי משותף לשייטת ולסיירת מטכ"ל. מפקד החפ"ק באותו לילה היה עוזי דיין, אז סגן אלוף ומפקד סיירת מטכ"ל והיום אלוף ויו"ר המועצה לביטחון לאומי.חלפו 20 שנים ושמונה חודשים מאז האסון. פרייס היה בן 20 במותו. לרונית, אחותו הצעירה ממנו בשנה, יש שלושה ילדים; בן בכור המשרת בצה"ל, בן שמונה ותינוקת בת חצי שנה. האפשרות שדיין ימונה לרמטכ"ל מביאה את רונית, יחד עם אביה, יהודה, לבקש, לאחר שנות שתיקה ארוכות וכואבות, להשמיע את מה שעמד על ליבם למעלה מ­20 שנה. יוחאי, הציניקן של המחזור מנחם בנזר מקיבוץ משמר­העמק, היום מורה לגאוגרפיה ולהיסטוריה ואב לשלושה, היה עם פרייס במהלך המסלול המפרך בשייטת. הם התחילו את הקורס יחד בפברואר 78' וסיימו אותו כעבור 18 חודשים."אני זוכר את יוחאי בעיקר כילד שרצה לעשות הכל הכי טוב שהוא יכול. יוחאי היה הציניקן של המחזור: ראה הרבה פעמים את חוסר ההיגיון והטעם שבמשימות צבאיות שונות, אבל כשאמרו לו שהוא צריך לעשות, אז הוא ביצע עד הסוף ועם כל הכוח. הוא גם היה מאוד שמאלן בדעות הפוליטיות שלו."יוחאי היה נמוך, ולכן היה לו קשה עם המאמצים הפיזיים במסעות. לגבוהים יותר קל. אבל היה לו כוח רצון בלי סוף. הוא ירק דם. בגלל זה נתנו לו להמשיך, למרות בעיות שהיו לו. הוא היה פחות 'דג' מאחרים, ידע להסתדר במים פחות טוב מחבר'ה שלא אכפת להם איפה תזרוק אותם. לעומת זאת, יוחאי היה חזק מאוד בתחום הטכני. היתה לו יכולת עבודה מצוינת בהפעלת סירה, תוך כדי ארגון כל מה שהצריך הכנה ותיקון תוך כדי הפלגה. באותו ערב שבו הוא נהרג, היתה חתונה של בן מחזור שלנו. ליוחאי לא היה אכפת לוותר, והוא יצא לפעולה".בנזר קרא לבנו הצעיר יוחאי. המשימה: חציית מעבר מים בירמוך יובל שגיא משפיים ודני מורביה ממושב ניר­ח"ן, שניהם כיום בני 42 ואבות לשלושה ילדים, צורפו יחד עם סמל ראשון פרייס באותו לילה לכוח של סיירת מטכ"ל, שכלל צוות בפיקודו של אבירם מכפר­יהושע, במסגרת אימון מבצעי.לפני שש שנים שוחחתי איתם בפעם הראשונה לצורך כתבה על האסון שפורסמה ב"סופשבוע". כעת, בעקבות החלטתם של אביו ואחותו של יוחאי פרייס להתראיין, נפגשתי שוב עם שגיא ומורביה.יובל שגיא: "קיבלנו משימה לחצות מעבר מים בירמוך. עשינו כמה תרגולים בימים שלפני. הגענו למקום בשעת חשיכה, היה גשם קל והזרם היה חזק. תפקידנו היה לחצות את המים ולהכין אמצעים כדי שהחיילים ממטכ"ל יוכלו לעבור. עד המקרה שלנו, מעבר מים בשייטת נחשב לדבר שגרתי, שאף פעם לא הסתיים באסון".­ הייתם בסיור מוקדם במקום?"בבוקר של אותו יום היינו בסיור והגענו למקום, אבל לא ראינו את הנחל מבעד לסבך. זה לא נקרא סיור. אם הייתי מגיע לנקודה שממנה הייתי רואה מה שיש במים ואיך הכל נראה, זה היה עולם אחר. הייתי יודע איפה אני חי".­ עוזי דיין אמר לוועדת החקירה כי הציע לכם, השייטים, לבוא לראות את השטח, אתם סירבתם והוא לא התעקש ."עברו 20 שנה. אני רוצה להיזהר, אבל איזה מין שטויות אלה. רב סמל מהשייטת שיוצא למבצע, אומרים לו 'בוא תראה את השטח', והוא מסרב, איזה מין בולשיט זה?".­ עשיתם תרגול לפעולה בנחל הירקון, ללא זרם. מה זה יכול היה לתת לכם?"התרגול בירקון היה בתוך בוץ. זה לא נתן כלום. זה לא היה תרגול על מודל אלא רק תרגול מנהלתי, טכני". הקפיצה למים: זרם מסוכן הכוח המשותף למטכ"ל ולשייטת הגיע אל הירמוך. מימיו געשו. ועדת החקירה שהוקמה לאחר מותו של פרייס מצאה כי מהירות זרימת המים היתה כ­3.5 מטרים בשנייה. בתזכיר שהוציא צה"ל במארס 77', בנושא "סיור מכשול מים צר", נאמר כי בדיקת מעברות בשיטת הסנפלינג יש לבצע בהליכה על הקרקע, כאשר מהירות המים אינה עולה על חצי מטר לשנייה ועומק המים אינו עולה על מטר אחד. במהירות זרימה גבוהה יותר חובה להשתמש בסירות גומי ובכל מקרה אין לבצע צליחה כאשר מהירות הזרימה עולה על 2.5 מטרים בשנייה.בשלבי התכנון של המבצע, לא חשב דיין, על פי עדותו בוועדת החקירה, על שאלה כמו מהירות זרימת המים או הסכנה הרבה הנשקפת ללוחם המנסה לחצות מכשול מים כזה כשהוא קשור לחבל במרכז גופו, דבר המפעיל עליו לחצים חזקים ביותר כלפי מטה, ללא אפשרות ממשית של תזוזה וקושי אמיתי להשאיר את ראשו מעל המים.תרגול המודל נערך, כאמור, בנחל הירקון, מקום שבו לא היתה כלל זרימה של מים.יובל שגיא זינק למי הירמוך כאשר חבל קשור ומקיף את בטנו ולרגליו סנפירים. "הרעיון הוא לשחות נגד הזרם ובמאונך לו, כדי שהוא יביא אותך פחות או יותר לגד ה מול המקום שקפצת בו למים. בקטע שבו קפצתי למים התברר שהזרם היה חזק במיוחד. בתוך המים היה אי קטנטן, שהזרם הסתעף משני צדיו והתחזק בקטעים ההם. בין הגדה לאי היו שבעה­עשרה מטרים. שחיתי בכל כוחי אבל לא הצלחתי להתקדם ונסחפתי עם הזרם במקביל לגדה. החבר'ה שעמדו על הגדה משכו אותי. כשאתה מחובר לחבל סביב הבטן ומושכים אותך נגד הזרם, אתה שוקע מתחת למים. בלעתי מים, צללתי, כל הזמן נאבקתי לעלות, לנשום אוויר. כשהגעתי אליהם הייתי מותש. ניסיתי עוד פעמיים. כל פעם נסחפתי, משכו אותי והעלו אותי". לחצים מהחפ"ק: בוכריס מקניט המעמד שבו אנשי סיירת מטכ"ל עומדים ומצפים שיצלח את הנהר ואילו הוא נכשל שוב ושוב היה לשגיא קשה מאוד: "ייצגתי את השייטת. אחד הערכים שהם הכי­הכי בשייטת הוא דבקות במשימה. הייתי צריך לגייס הרבה מאוד כוחות כדי להגיד למפקדים שאי אפשר לעבור. זה היה דבר מאוד קשה וחמור מבחינתי באותו זמן. איזו מין צורה תהיה לי אם אפסיק?".על הגדה הישראלית המתינו חבר'ה מהצוות בפיקודו של סג"מ אבירם. דני מורביה זוכר כי לאחר הנסיונות הכושלים של שגיא לחצות את הנהר, ירד מהחפ"ק אל השטח סגן פנחס בוכריס, אז מפקד צעיר בסיירת מטכ"ל והיום תא"ל פנחס בראל, מפקדה היוצא של 8200 ­ יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן ­ הממתין לשיבוץ לתפקידו הבא בצה"ל.בוכריס, 45, קצין רב הישגים ועלילות, נולד למשפחת עולים מטוניסיה וגדל במושבה יבנאל. על פי עדותם של שלושה אנשי סיירת מטכ"ל שמכירים אותו מקרוב מאוד ­ חבר שלו לצוות, מפקד ופקוד שלו ­ הוא התאפיין כחייל וקצין מצוין ושאפתן מאוד, אם כי גם כאדם לחוץ מטבעו, שפעמים רבות מלחיץ את סביבתו. בוכריס הוא החייל שירי מקלע המאג שלו לעבר צמד השומרים האוגנדים שעמדו על המסלול היה הגורם המר כזי שהפך את מבצע אנטבה בתחילתו משקט לרועש וסיכן את הפעולה כולה.פעמיים התחרה על הזכות לפקד על סיירת מטכ"ל ופעמיים הפסיד. יחד עם זאת, בוכריס עשה היטב תפקידים חיוניים ומרכזיים ביותר באמ"ן בהמשך דרכו.מורביה זוכר שבוכריס השפיע והפעיל הרבה לחץ בשטח כדי שהשייטים יעברו בכל זאת את המים הגועשים. מורביה: "אבירם, שהיה מפקד הצוות האחראי בשטח, ובוכריס, שירד מהחפ"ק, דיברו בקשר עם עוזי שישב בחפ"ק. אבירם לא לחץ שנעבור את המים. בוכריס לחץ. יש תמיד עימות בין השייטת ל(סיירת) מטכ"ל מי יותר טוב ומי פחות טוב, ובוכריס הקניט והתריס נגדנו. הוא אמר לנו: 'מה, צפרדעים לא מסוגלים לבצע?!', כאילו, איפה יכולת הביצוע שלנו, מה קורה פה? זאת היתה גם רוח הדברים שלו בקשר עם החפ"ק".­ שמעת את חילופי הדברים בין בוכריס לחפ"ק?"כל הצוות של אבירם עמד שם פלוס בוכריס ושמענו את הקולות בקשר: 'נו, שינסו עוד פעם', 'מה קורה', אני לא יודע לומר לך אם זה היה קולו של עוזי או גם של אחרים, אבל עוזי היה מפקד החפ"ק. היה לחץ חזק מאוד בקשר מהחפ"ק, שאלו למה אנחנו לא מבצעים ולחצו שבכל זאת ננסה לבצע. בשטח, היחיד שלחץ היה ב וכריס. אבירם והצוות שלו לא לחצו אלא הקשיבו ושמעו. בעקבות הלחץ שהגיע מהחפ"ק ומבוכריס, יוחאי אמר שהוא ינסה להיכנס למים".החפ"ק שבו ישב דיין היה מרוחק עשר דקות בלבד בנסיעת לילה ממקום חציית הנהר. למרות ששגיא לא הצליח לעבור שלוש פעמים את המים והביע מפורשות את דעתו שאין טעם להמשיך לנסות לחצות את המים באותה נקודה, ירדה הוראה מהחפ"ק לנסות לחצות את המים בנקודה מרוחקת כ­40 מטר צפונית­מזרחית לנקודה המקורית. אל הנקודה הזאת צעדו שגיא, מורביה ופרייס.בשלב הזה, זוכר מורביה, פנה אליו שגיא והורה לו לקפוץ למים. מורביה: "יובל אמר לי: 'דני, תנסה אתה'. אמרתי לו: 'זה מיותר. אני לא נכנס'. אמרתי את זה בעדינות. אמרתי לבוכריס, לאבירם וליובל, שהיה המפקד שלי באותו לילה, שזאת סתם שטות לנסות, שזה לא נראה לי, שאם יובל לא מצליח לעבור, מה הטעם שאני אנסה, בגלל שגם אם אצליח, זה לא אומר ששאר הכוח יצליח לעבור. הכל בעדינות. קשה מאוד לומר שאתה לא יכול לבצע. לא חשבתי שיש סכנת מוות בלהיכנס למים, אלא שזה מיותר בגלל שלא נצליח לעבור".שגיא: "אמרתי שאי אפשר לחצות פה את המים, ובוכריס אמר לי שנעלה למעלה במורד ה נהר וננסה שם".מורביה התנגד. שגיא היה מותש. יוחאי פרייס התנדב. פרייס לא נשא מכשיר קשר, הוריד את נשקו על מנת שיקל עליו לחצות, וקשר חבל למרכז גופו. סוכם כי יסמן בפנס כאשר יגיע לצד השני. האסון: שתי צעקות של יוחאי פרייס צעד לאורך הגדה מרחק השווה לאורך החבל ואז נכנס למים. בשלב הזה איבדו שגיא ומורביה קשר עין עם פרייס אבל חשו בתנועה של החבל והניחו שפרייס שוחה או שכבר הגיע לגדה השנייה.שגיא: "יוחאי זרק את עצמו לזרם. לא יכולנו לראות אותו יורד למים, אבל ראינו את החבל שהוא היה קשור אליו נסחף ורץ. אחר כך ראינו אותו מנצנץ אלינו בפנס ירוק, לפי הסימן המוסכם. ראיתי בעיניים שלי."ידעתי שיוחאי הגיע בשלום לצד השני של מעבר המים. בקטע הזה הייתי מבסוט שהצלחנו לעבור. חזרתי כמה מטרים בתוך הסבך הצפוף אל החיילים של מטכ"ל כדי להודיע להם שאפשר לעבור. כמעט הגעתי אליהם, ואז שמעתי פתאום שתי צעקות של יוחאי, שאני זוכר אותן עד היום, והבנתי שקרה משהו רע."חזרתי למקום של העוגן בכל המהירות שיכולתי. ראיתי את הזווית של החבל והבנתי שאנחנו בבעיה, כי קודם לכן החבל היה מתוח מאוד ובמאונך לגדה, וכעת הוא היה מתוח ומקביל לגדה. משכנו את החבל כמה פעמים, בהנחה שיוחאי בבעיה, אבל הבנתי שזה לא עוזר. אולי הייתי צריך לחתוך את החבל, ואז אם יוחאי היה בהכרה, הוא היה יכול לגלוש לאנשהו ולהישאר בחיים".­ מה עשית?"חיב רתי את עצמי עם טבעות סנפלינג לחבל, זרקתי את עצמי לזרם שהעיף אותי כמו טיל, והתמונה הבאה שאני זוכר, בתוך שנייה, היא שהגעתי אל יוחאי שהיה במרחק של כמטר מהאי הקטן. הערכתי שהוא מת. הראש שלו עלה וירד מעל המים לא בצורה נשלטת, אלא לפי התנודות של הזרם. אני חובש, אני יודע מה צריך לעשות ברגעים כאלה, אבל היה קשה מאוד להנשים אותו במצב כזה. אחרי רגע גם מורביה הגיע אלינו בסנפלינג. תפסנו איזה ענף של האי וניסינו להתקרב אליו. משכנו את יוחאי אל המדרון של האי וניסינו להנשים אותו. גם מורביה וגם אני היינו בכל אותם רגעים בסכנת טביעה, כשאנחנו מנסים לשמור את הראשים שלנו מעל המים."החבר'ה על הגדה הבינו איפה אנחנו. אני זוכר את עצמי צועק: 'הוא מת. הוא מת'. הם הבינו שאנחנו בבעיה וזרקו אלינו חבל שקשורה אליו יתד. היתד פגעה לי בראש וככה הצלחנו לתפוס את החבל. על הגדה היה רופא, וידעתי שאנחנו חייבים להביא את יוחאי לשם כמה שיותר מהר. חתכתי את החבל שיוחאי היה קשור אליו. קשרתי אותו ואותי אל החבל שזרקו אלינו מהגדה, אמרתי למורביה שיחזיק את עצמו על האי. אני זוכר שמאוד חששתי לו."ואז משכו את יוחאי ואותי מהגד ה, והתחיל קטע נוסף של סכנה. יוחאי, אני מניח, היה כבר מת. לי היה קשה מאוד. משכו את שנינו כדבוקה אחת. גם אני הייתי קרוב ללכת. התחלתי לבלוע מים. בשלבים מסוימים חשבתי שלא אצא מזה, ואני זוכר שגם לא התרגשתי מזה כל כך. חשבתי כבר על כל מה שהספקתי לעשות בחיים עד אז."כשהגענו לגדה, החיילים התרכזו בלמשוך את יוחאי החוצה. אני הייתי די טבוע באותו שלב. ואז בוכריס, בריון רציני, נתן לי יד ועם הרבה מאוד כוח משך אותי החוצה. קיוויתי שאולי יצליחו להחיות את יוחאי, אבל לא הצליחו".רופא של כוח היחידה החל לטפל בפרייס ומסוק הגיע כדי לחלצו. הוא הגיע לבית החולים רמב"ם ללא רוח חיים. תגובה ראשונה: הרמטכ"ל מבקש להדיח למחרת המקרה זימן הרמטכ"ל, רפאל איתן, ללשכתו את האלוף יהושע שגיא, ראש אמ"ן דאז, הקצין הממונה על סיירת מטכ"ל. "רפול הודיע לי שהוא החליט להדיח את עוזי מהפיקוד על היחידה", אמר לי שגיא בראיון, "אמרתי לרפול שאם הוא רוצה להדיח מישהו, אז שידיח אותי, כקצין האחראי על עוזי והיחידה. אני זוכר ששמתי לרפול על השולחן בצורה דרמטית את המפתחות שלי. היה בינינו ויכוח קשה מאוד. התעקשתי, העמדתי את כל יוקרתי על העניין, ורפול חזר בו מההדחה. לא הייתי חבר של עוזי דיין, לא הכרתי אותו אישית באופן מעמיק לפני שמונה לתפקיד, ולא היה בצעד שלי מבחינת לעשות לו טובה. הסיכום היה שעוזי נשאר בינתיים בתפקיד, עד שוועדת החקירה תסיים את עבודתה". ועדת החקירה: התעקשות לא מוצדקת ב­16 במארס 80', חמישה ימים לאחר האסון, מונתה ועדת חקירה, שבראשה עמד תא"ל דב תמרי, אז מפקד פו"ם ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר. ועדת החקירה החליטה להרחיב את מסגרת החקירה ולא להצטמצם לחקירת הנסיבות הישירות שהביאו למותו של פרייס. בין הנקודות שבדקה היו תרגולת קרב ותורת לחימה לחציית נהרות, אחריות וסמכות המשתתפים במבצע משולב של כוח יבשתי וכוח משנה ימי ושיקולי מפקדים ואחריותם בעת ניהול מבצע ודבקות המשתתפים במטרה.הוועדה קבעה כי שיקול הדעת בקרב המפקדים שישבו בחפ"ק ובראשם דיין היה מוטעה, וכי לא התעוררה בקרבם מחשבה טורדת על אודות מידת הסכנה הקיימת בחציית הנהר בתנאים ששררו במקום, וכי היה זה שיקול דעת לא נכון להמשיך ולהתעקש כאשר ניתן היה להגיע למסקנה בשטח שמטרת הפעולה לא תושג מאחר שספק רב אם הלוחמים יעברו את מכשול המים. לא היה טעם לנסות לחצות את המים בתנאי הזרימה כפי שהתבררו בזמן נסיונות הצליחה.דיין לא הודח על פי מסקנות הוועדה, וגם לא הועמד לדין. ראש אמ"ן דאז, יהושע שגיא: "המסקנות התמצו בכך שלא נמצאו אשם או אשמים, והוחלט לשפר את התרגולת ולהכניס בה תיקונים כתוצאה מהמקרה".בע קבות האסון פותחו אמצעים שמאפשרים לחייל שנקלע למצב דומה לזה שאליו נקלע פרייס, להשתחרר מיד ולהיסחף עם הזרם.כשנתיים אחר כך קיבל הפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל דב שפי, את דו"ח ועדת תמרי וחיבר דו"ח משלו שהופץ ב­2 במאי 82'. לגבי גורלו המשפטי של דיין, כתב תא"ל שפי: "התלבטתי באשר למהות הצעדים המשפטיים שיש לנקוט כנגד סא"ל עוזי דיין, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות החלטתי לא להמליץ על העמדתו של הקצין לדין. המלצתי זו מבוססת בעיקר על הנימוקים הבאים: א. מדובר בפעולה מבצעית, שבה בדרך הטבע עשויים להיות מופעלים שיקולים שונים מאשר בפעילות מסוג אחר. ב. הזמן הרב שחלף מאז קרות האירוע. ג. חוסר המודעות מצד המערכת כולה למשמעות ולמידת הסכנה הקיימת במעבר מכשול מים בתנאי זרימה". ממצאי הפתולוג: מום בלב למחרת מותו של פרייס נערכה לגופתו נתיחה. הפתולוג רס"ן ד"ר רוגב מצא כי נתגלו סימני טביעה אבל ציין גם שנתגלו שינויים באיברים הפנימיים שהצביעו על מחלה שקדמה לטביעה. בלבו של פרייס נמצאו פגמים שיש בהם כדי לגרום להפרעות בקצב הלב אם כי הם אינם מספיקים כדי להסביר את המוות כתוצאה מדום לב. ד"ר רוגב סיכם: "הערכת ממצאי הנתיחה והבדיקות מביאה למסקנה כי אם ברור שהמנוח טבע וזוהי סיבת המוות הישירה, השינויים החולניים בלבו וסיבוכיהם היוו רקע מתאים לטביעה, בהיות שחייה פעולה ומצב מסוכנים בעבורו".סיבת המוות נוסחה כך: "טביעה על רקע שינויים חולניים קודמים בלב".רונית פרייס: "זה מקומם אותי נורא, הקשר שנעשה בין מותו של יוחאי ובין מום שנמצא בלבו בנתיחה שלאחר המוות. הרי בשייטת אתה עובר כל כך הרבה בדיקות ומעיפים אותך בגלל המום הכי קטן, בטח ובטח אם המום הוא בלב. ויוחאי עבר את כל הבדיקות ואת כל המאמצים המטורפים שעוברים בשייטת כדי להיות מוכשר כלוחם, אז איך פתאום שהיה לו מסוכן לשחות?!". האבסורד: לטענת השייטים חציית הנהר לא היתה הכרחית הוויתור על צליחת הירמוך באותו לילה לא היה כרוך בסתימת חלון הזדמנות מבצעית שיכולה היתה לבוא לידי מימוש דווקא באותו לילה. האימון המבצעי היה מה שמכונה "בדיקת מעברות".שגיא: "רק לאחרונה, אחרי הרבה שנים, נודע לי לראשונה שבאותו לילה זה היה בעצם אימון מבצעי ולא מבצע. הם (לוחמי סיירת מטכ"ל) רצו לעשות הכנה לקראת מבצע, לראות איך הם עוברים את המים, בכמה זמן וכולי. אז לא ידעתי את זה. לא אמרו לי. הייתי צריך לדעת. לא להיות בהכרח שותף סוד במלוא מובן המילה, כלומר לדעת את המטרה הסופית של המבצע, אבל לפחות לדעת שלא חשוב לעשות את זה באותו לילה בכל מחיר. יכול להיות שהייתי אומר: 'תגיד, אתה פסיכי שאתה רוצה שנמות? בשביל מה?' ודוחים וזהו. אבל אף אחד לא טרח להגיד לי, גם לא, דרך אגב, החברים והמפקדים שלי בקומנדו".מורביה מוצא כאשמים גם את קציני השייטת הבכירים, שלא העניקו להם סמכות לא לבצע. מפקד השייטת דאז היה עמי אילון. "לא נתנו לנו בשייטת הוראה שקובעת כי אנחנו המפקדים בשטח בכל מה שקשור למים. אמרו לנו שאנחנו מבצעים ומעלינו יש את עוזי. אלא שעוזי לא אמור לדעת שום דבר בעניין. היה לי יותר ק ל לקבל את האסון אם הייתי יודע שבאותו לילה היינו ממש מוכרחים לעבור. אבל זה לא המקרה".למחרת הפעולה נקרא שגיא לשיחה עם הרמטכ"ל איתן, שהתייחס אליו באהדה רבה. "רפול אמר שמבחינתו אנחנו צריכים להיות בתפקיד רמטכ"ל לענייני ים, ואם אנחנו אומרים משהו, אז זה מה שצריך לעשות. הוא דיבר על העתיד, הוא לא שפט בפני את עוזי". החברים: רגשות אשם ממושכים שגיא ומורביה סוחבים עד היום רגשות אשמה כבדים בעקבות מותו של יוחאי פרייס. מורביה: "הייתי הרבה שנים מתוסבך עם רגשות אשמה כלפי מה שקרה. הייתי יותר חזק מיוחאי. אם הייתי מבצע, אני לא בטוח שהיינו מצליחים, אבל לא היינו מאבדים את יוחאי".שגיא: "אם היה לי כוח, הייתי נכנס למים. אם הייתי נכנס, אולי לא היה קורה כלום. לא הבנתי את החשיבות של הביצוע בכל מחיר באותו לילה. אני לא מבין את החשיבות המיוחדת גם היום. היה לי יותר קל לקבל את האסון אם הייתי יודע שבאותו לילה היינו ממש מוכרחים לעבור. אבל זה לא המקרה".­ מה אתה חושב היום, אחרי 20 שנה, על התנהגות דיין באותו לילה ולאחריו?"אני עדיין כועס עליו. מבחינתי זה חרא של התייחסות. רפול שהיה אז רמטכ"ל היה יכול לקרוא לי ולדבר איתי שיחה של חברים. הדברים שהוא אמר לי היו בעצם מסר של 'אנחנו לא שוכחים את החייל הקטן'. לא יודע מה באמת עמד מאחורי זה, אבל היה בזה טיפה אנושיות. טיפה, לא הרבה. אני מעריך שחסר לעוזי משהו בקטע הזה. הוא נעלם. הוא ישב בחפ"ק למעלה אבל לא טרח לבוא אלי אחר כך ולהגיד: 'אני מתנצל. לא הבנתי את המצב בשטח. זה לא היה צריך ל קרות'. משהו. כלום. היית המפקד הגדול במבצע, לא תבוא 20 שנה לדבר עם ההורים? מה זה? מה קרה? חוץ מזה, תכל'ס, אני חושב שבשטח הוא היה צריך להתנהג אחרת וזה לא היה צריך לקרות".­ באיזו נקודה לדעתך הוא היה צריך להבין שצריך לוותר ולהתקפל משם באותו לילה?"כשהוא שמע שאני, לוחם קומנדו בשיא של השיא של הכושר, עם נחישות מפה ועד אני לא יודע איפה, מנסה לעבור פעמיים ולא מצליח. אז הוא היה צריך לוותר. הייתי צריך להגיד לו שיפסיק לבלבל את המוח. יכול להיות שהיו זורקים אותי מהצבא, אבל לא היה קורה מה שקרה. יצאתי באותו לילה כמפקד של יוחאי וחזרתי בלעדיו. הוא מת". האב: דיין פישל ולא לקח אחריות יהודה פרייס: "יש לי מורת רוח גדולה מאוד בעניין הזה. עוזי דיין פישל ולא לקח אחריות על הפאשלה שלו".­ מה ציפית שיעשה?"שיקום ויאמר: 'חבר'ה, אני לוקח אחריות'. לא היה אכפת לי אם היה מתפטר מהפיקוד על היחידה לאחר מה שקרה או שלא היה מתפטר, אם היה קודם לכן לוקח אחריות. גם לא היה אכפת לי אם היו קוראים לו אחר כך לדגל. אבל עוזי דיין לא לקח אחריות על מה שקרה באותו לילה".­ בפעולות ואימונים בצבא היו, יש ויהיו תאונות שעולות בחיים. כמעט לכל מפקד שעושה מסלול קרבי מתמשך יש חייל או חיילים שנהרגו תחת פיקודו."תראה, אף אחד לא נקי משגיאות. אני בטוח שכל קצין בצה"ל עשה פה ושם דברים שלא בדיוק הסתיימו בטוב. אבל לפחות במקרה כזה, עוזי דיין היה צריך לקחת אחריות, לבוא ולהגיד, לי או בצבא: 'חבר'ה, קרה מה שקרה במהלך הפעולה, ברור לי שהייתי צריך לנהוג אחרת ועכשיו תחליטו מה שאתם רוצים'."אם הייתי צריך להיות השופט שלו, יכול להיות שהייתי אומר לו: 'או.קיי, אתה מקבל על עצמך את האחריות ואתה ממשיך הלאה'. אבל אם קצין שקרה לו דבר כזה לא לוקח את האחריות על עצמו, אז אני חוזר ואומר, הוא לא ראוי בעי ני להיות רמטכ"ל".רונית פרייס: "אני יודעת שהמון מפקדים בצבא, גם כאלה שהגיעו להיות רמטכ"לים, סוחבים על גבם תיקים ובתוכם דברים איומים שהם עשו. אני גם יודעת שהמנטליות של הצבא שלנו היא להחליק, להבליג ולמרוח את האחריות של אותם מפקדים ולאפשר להם לטפס בסולם הדרגות. אבל זה לא משנה לי. אני רוצה להגיד עכשיו את מה שאני חושבת כבר יותר מ­20 שנה, בגלל שאני יודעת שאם חס וחלילה היה קורה לי דבר כזה, יוחאי היה רוצה לדעת והולך וחוקר וצועק. אני מרגישה שאני מדברת עכשיו מתוך יוחאי. יש לי שליחות מסוימת. אנחנו משפחה ויש לנו מה להגיד. כל השנים אמרנו 'עזבו, עזבו, עזבו, עזבו', אבל פעם אחת אנחנו צריכים לעמוד ולהגיד את מה שיש לנו להגיד".­ למה עכשיו?"בגלל שעוזי דיין מועמד להיות רמטכ"ל".­ מה למעשה הטענה שלך כלפיו?"עוזי דיין היה יכול לבוא אלינו הביתה, לדבר עם ההורים, להסביר מה קרה. 20 שנה הוא התנהג כאילו כלום, איזה חייל נהרג, אז מה?".­ ניסיתם פעם ליצור איתו קשר?"אף פעם. השם שלו מעורר אימה אצלנו בבית".­ מה שמעתם מהחברים של יוחאי בשייטת בעניין הזה?יהודה פרייס: "החברים של יוח אי מהשייטת נמצאים אצלנו בבית כל שנה. הרבה פעמים דיברנו על זה בגלוי. הם כועסים על מה שקרה, הרבה מאוד בגלל שאף אחד מהם לא מבין עד היום מה היה חשוב כל כך באותו לילה בפעולה ההיא של סיירת מטכ"ל שדרש הקרבת חיים של חייל. אף אחד לא טרח להסביר להם למה זה היה באמת חשוב. בקיצור, עברו על זה לסדר היום".­ ניסית ליזום מהלך משפטי נגד דיין?"אחד מחבריו של יוחאי בשיייטת הוא משפטן והתייעצתי איתו אם ניתן לעשות הליך משפטי נגד המינוי, אבל ירדתי מזה. אין לי כוחות נפשיים לעניין הזה. אני לא מההורים השכולים שיוצאים לקמפיינים וברור לי שאני לא אצא למלחמה בעניין הזה, פשוט אין לי כוחות לדבר. אני רק רוצה להביע את דעתי. כשקיבלתי את דו"ח התחקיר שנעשה לאחר הפעולה, שנה או שנתיים לאחר מה שקרה, עורכת הדין של מדור נפגעים בצבא אמרה לי בפירוש שהיתה פאשלה ושזכותי לתבוע באופן משפטי בעניין הזה. אבל כבר אז העניין לא התאים לי, לא ראיתי ואני לא רואה בזה שום תכלית". כרטיס ביקור האלוף עוזי דיין, 53, אב לשלושה, תושב כוכב­יאיר, הוא בנו של זוריק דיין, אחיו הצעיר של משה דיין, אשר נהרג במלחמת השחרור כשעוזי היה תינוק בן שלושה חודשים.דיין התגייס לצנחנים בנובמבר 66' והגיע לסיירת מטכ"ל ב­67'. הוא לא היה מהבולטים בצוותו וזכור כבחור נמוך קומה ושאפתן שאהב לסבך לעתים את הדברים הפשוטים ביותר, פלספן. אהוד ברק שלח אותו לקורס קצינים ב­69'.דיין השתתף בפעולות ייעודיות של היחידה וכן בפעולה בנמל התעופה בביירות, בחטיפת הקצינים הסורים, שבה בלט בתפקודו ברגע האמת של הפעולה, בפעולת סבנה, ולחם במלחמת יום כיפור בשורות היחידה. הוא נחשב מבריק ואמיץ לב אך זכור גם כקצין דורסני לגבי ההישגיות שלו, תחרותי, יהיר, מנוכר וחוכמולוג.דיין היה מפקד צוות ביחידה ונחשב כמי שעשה את תפקידו במצוינות, אבל מעבר לזה לא מילא בה אף תפקיד פיקוד בקדנציה מקובלת.כמפקד צעיר בשריון, לאחר שערך הסבה, השתתף במבצע ליטני. הטנק שבו נסע נתקל בקשיי עבירות. הנוהל קובע כי במקרה כזה על מפקד הכוח להחליף טנק ולהמשיך להתקדם, אבל דיין התעקש להתגבר על הבעיה בכוחות עצמו. בעיני כמה מקציני השריון שלחמו בכוח זו חובבנות. ב­78' מונה דיין למפקד גדוד בחטיבת הטנקים ברק בצפון. בליל 7 במאי 79' נערך בגדוד תרגיל לילה באש חיה. אחד החיילים זיהה את אורות אחד הטנקים כמטרה וירה לעברו. אלי בר­תקווה, מ"מ צעיר, נהרג. דיין עצמו נעדר מהתרגיל. הוא שימש באותו לילה כבקר בתרגיל אחר שנערך ברמת הגולן.משפחתו של בר­תקווה העלתה טענות קשות נגד דיין על התרשלות בתפקידו. ועדת חקירה מצאה את מפקד הטנק ומפקד הפלוגה אשמים, אבל הרמטכ"ל רפאל איתן הדיח את דיין מפיקוד על הגדוד. דיין דרש כי יעמידו אותו לדין משמעתי. הוא נמצא זכאי, אבל ההדחה לא בוטלה.דיין חשש כי הוא עתיד לסיים את המסלול הצבאי שלו בבושת פנים, אבל רפאל איתן, שהדיח אותו מפיקוד על גדוד השריון, מינה אותו במפתיע בסוף 79' למפקד סיירת מטכ"ל, כמחליפו של נחמיה תמרי.נקודת המפנה במסלול הצבאי­פיקודי של דיין היתה ב­7 באפריל 80'. חמישה מחבלים השתלטו על פעוטון בקיבוץ משגב­עם והחזיקו כבני ערובה שבעה פעוטות ואת מאיר פרץ, שהשגיח עליהם. זה היה לאחר שרצחו את מזכיר הקיבוץ, סמי שני, שבו נתקלו במקרה. כוח של סיירת גולני ניסה לפרוץ למקום בלילה. הפעולה נכשלה. אלדד צפריר, לוחם סיירת גולני, נהרג וגופתו נשארה מוטלת על השביל בלי שניתן יהיה לפנותה.דיין קיבל אישור לפקד על ביצוע נסיון החילוץ. בעשר בבוקר, כשעצביהם של המחבלים כבר היו מרוטים, פרצו לוחמי סיירת מטכ"ל מכמה פתחים של מבנה הפעוטון. הם הרגו את חמשת המחבלים. פעוט אחד, אייל גלוסקא, נהרג. ששה מלוחמי היחידה נפצעו. הפעולה נחשבה למוצלחת. אחד ממשתתפיה כינה את תוצאותיה "נס", לאור עיכובים והיסוסים שהיו במהלך חילופי הירי הראשונים וכמות הקליעים שנורתה בתוך הפעוטון. דיין עצמו נפצע קל מרסיסים ברגל ובחזה.האלוף (מיל') יהושע שגיא, ראש אמ"ן דאז והקצין הממונה על היחידה, שיבח את דיין בכל פה לגבי תקופת פיקודו על היחידה. "עוזי היה מפקד מעולה. היה לו ברק מחשבתי, יכולת אלתור, כושר לשכלל ולשפר, תעוזה, נינוחות תוך כדי ביצוע. הוא היה מסוג הקצינים שדחפו כל הזמן לבצע. יש לו ראש פתוח, יסודי מאוד, נועז ומוכן לנסות כל רעיון. כשאתה משקיע באמת את כל מה שאתה יכול כדי להוציא אל הפועל איזה רעיון, אתה מוצא שיש מעט מאוד שהוא בלתי אפשרי".במלחמת שלום הגליל הצטרף דיין לחטיבת השריון ברק. החטיבה פעלה בציר החוף, בלי שיהיה לדיין תפקיד מוגדר. הוא סייע בכמה פעולות רגליות שאותן יזם. אחרי המלחמה נסע לחו"ל. כשחזר, היה לעמית מחקר במכון יפה באוניברסיטת תל­אביב, שם החל בכתיבת דוקטורט בנושא ההתפתחות ההיסטורית של היחידות המיוחדות.ב­85' חזר לצה"ל. הוא קודם לדרגת אל"מ וקיבל פיקוד על חטיבת מילואים של השריון. אחר כך מונה למפקד חטיבת שריון סדירה, עוצבת מילואים משוריינת ועוצבה סדירה. בספטמבר 92' מינה אותו הרמטכ"ל דאז אהוד ברק לאלוף. הדבר גרר ביקורת פומבית של קציני שריון. בנוסף נטען אז כי ברק ממנה לאלופים את חבריו מסיירת מטכ"ל.כעבור שמונה חודשים החליף דיין את עמרם מצנע כראש אגף תכנון. מאז, הקריירה שלו בתאוצה. הוא החל להיות מעורב בהדרגה בשלושה ערוצי שיחות השלום ­ הפלסטיני והסורי ובמידה עמוקה במיוחד בערוץ שיחות ההבנות עם הירדנים שקדמו לטקס השלום בעין עברונה.אחר כך מונה לאלוף פיקוד מרכז וכיהן בתפקיד שלוש שנים. לאחר מכן, באופן טבעי, מונה לסגנו של הרמטכ"ל שאול מופז. הוא הוחלף בתפקיד, למורת רוחו, בידי האלוף משה (בוגי) יעלון, מי שהיה סגנו בסיירת מטכ"ל. דיין לקח על עצמו את תפקיד יו"ר המוע צה לביטחון לאומי. צעד שהרתיח את הרמטכ"ל מופז, שאמר אז: "כאן יבוא ציטוט". ועדת החקירה על עמדתו של האלוף דיין לגבי מה שאירע באותו לילה בשנת 80' ניתן ללמוד גם מתשובות שנתן לחברי הוועדה שחקרה את האירוע בראשות תא"ל דב תמרי.דיין העיד כי לא היתה מוכרת לו כל הוראה הקובעת שבמהירות זרימה העולה על חצי מטר בשנייה אין לבצע צליחה בשיטת סנפלינג. על השאלה אם היה ער לכך שהזרימה בירמוך חזקה, השיב: "ידעתי שהזרימה בירמוך היא יותר מבשנה רגילה".הוא אמר שהציע לשייטים להצטרף אליו לסיור מוקדם אבל הם דחו את ההצעה והוא לא התעקש על כך. לדבריו, נאמר לו כי הסתכלות על המים אינה מסייעת כלל בידי השייטים. "(יובל) שגיא טען שעד שהוא לא נכנס למים זה לא עוזר לו בעצם שהוא מסתכל והוא רואה שזה זורם".לגבי תרגול על מודל, אישר דיין כי בעיקרון יש לבצע את התרגול בתנאים דומים למקום הביצוע. אך הסביר כי באותו המקרה לא נעשה תרגול כזה משום ש"זה פשוט לא נראה לנו מאוד עקרוני במקרה הזה".עוד אמר דיין: "לי לא היתה תחושת סכנה. גם לכוח בשטח לא היתה שום תחושת סכנה. וזה כולל את השייטים... (הם) אמרו: 'ניסינו פעמיים ולא הצלחנו לעבור...', אמרו שיש זרם חזק. לא היתה תחושת סכנה כולל לא בשטח... לא הי תה תחושת סכנה לדעתי אצל אף אחד. אבל נכון שהיא לא היתה אצלי". הפגישה במהלך הכנת כתבה זו, ובעקבות פניית "סופשבוע" בבקשת תגובה לטענות המועלות בה, יצר עוזי דיין לראשונה, אחרי למעלה מ­20 שנה, קשר עם משפחת פרייס. לפני כעשרה ימים הגיע לבקרה בביתה בקיבוץ נחשון. לבקשת המשפחה, נשאר תוכן הפגישה חסוי.רונית פרייס, אחותו של יוחאי: "הרגשות הקשים מאוד שהיו לי כלפי עוזי דיין כמפקד החפ"ק בלילה שבו אח שלי נהרג לא השתנו לאחר הביקור שלו אצלנו. הוא הטריח את עצמו לבית שלנו לראשונה אחרי 20 שנה רק בעקבת הכתבה בעיתון, ולא הסכים לקחת אחריות משום סוג שהוא, מקצועית או מוסרית ואפילו באופן חלקי, על מותו של אח שלי באותו לילה". תגובות האלוף עוזי דיין: "לוחם השייטת יוחאי פרייס ז"ל טבע במבצע צבאי (ולא בתרגיל מבצעי) חשוב של היחידה בפיקודי לפני 21 שנה. סמ"ר יוחאי ז"ל השתייך לחוליה של שייטת 13 שהצטרפה להכנות (כלקח ממבצעים קודמים) ימים מספר לפני המבצע, ולכן לצערי לא הכרתי אותו אישית ולא את בני משפחתו."כמפקד היחידה שפיקד על המבצע ממוצב סמוך, לקחתי כמובן מאליו אחריות פיקודית על האירוע לאורך כל הדרך. הלכתי להלווייתו של יוחאי ז"ל ולא נפגשתי מאז עם בני המשפחה, כיוון שלמיטב הבנתי לא הביעו רצון ונכונות לכך. בשבוע שעבר, בהמשך לשאלת כתב "סופשבוע", נדברתי עם בני המשפחה ונפגשנו בביתם."את כל שדובר בינינו בשיחה ארוכה ונרגשת (שכפי שהסכמנו ­ טוב לו התקיימה לפני 20 שנה) על חייו ומותו במבצע של יוחאי ז"ל ועל חייהם מאז בלעדיו, לא אוכל ואין ברצוני להביא כאן. לא אתייחס גם למניעי הכתבה ולעיתויה שמעלים תמיהות."אסתפק בעובדות הבאות: יוחאי ז"ל טבע מחוסר ניסיון מקצועי, שהביא לכך שלא היתה לכל משתתפי המבצע תחושה של סכנת חיים, אלא של קושי פיזי לצלוח את הירמוך. החפ"ק (ואני בראשו) ידע במהלך המבצע על כל נסיון צליחה של צוות השייטת בפיקודו של רס"ל יובל שגיא, התייעץ פעמים רבות עם הכוח בשטח, בחן מספר אפשרויות למציאת מקום חצייה מתאים (מציאת מקום מתאים לחצייה היתה מטרתו העיקרית, אם כי לא היחידה של המבצע) וסיכם על ניסיון לחצות בנקודה חדשה (שלישית). יוחאי ז"ל הצליח לחצות בנקודה זו וטבע בדרכו חזרה."במסגרת תחקירים שערכו היחידה, שייטת 13, וועדת חקירה לאחר המבצע, עלו מסקנות מקצועיות רבות שעיקרן אי מקצועיות מספקת, שכתוצאה ממנה לא היתה תחושה נכונה של סכנה. ועדת החקירה הגיעה למסקנה שלא דבקות מוגזמת במשימה הביאה לאסון, אלא אי תחושת הסכנה בכל הרמות, והמליצה לרמטכ"ל לא להסיק מסקנות אישיות, וכן ליישם שורה של שינויים בתורת הלחימה ובאיסוף המודיעין למבצע חציית נהר, להצטייד במדי זרימה ולבצע שינויים בציוד לוחם השייטת, לפתח ציוד ייעודי בתחום ועוד."עם שינויים אלו המשכנו לבצע מבצעים נועזים עם רמת בטיחות טובה יותר. שנים רבות עברו מאז האירוע ובכולן שירתתי בצה"ל בתפקידי פיקוד רבים עד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. מנסיוני האישי, אני יכול להעיד כי צה"ל השתפר בתחומים רבים ואחד המרכזיים בהם הוא תחום הבטיחות."כבן למשפחה שכ ולה אני יודע שאין נחמה לשכול, ועם זאת עלינו להמשיך בביצוע משימותינו תוך כדי שיפור מתמיד ברמת הבטיחות שלהן. זאת אנו עושים כחובה בסיסית למשפחות הלוחמים שכבר אינם עימנו ולמשפחות שממשיכות להפקיד את בניהן ובנותיהן בידינו כיום."יהי זכרו של לוחם השייטת יוחאי פרייס ברוך".* דובר צה"ל: "תא"ל פנחס בוכריס (בראל) מוחה בתוקף ודוחה מכל וכל את המשתמע משאלות הכתב. האירוע אירע במהלך חודש מארס 80', קרי לפני 21 שנה. האירוע תוחקר על ידי היחידות המעורבות ועל ידי ועדת חקירה לפרטי פרטים וכל המסקנות נמצאות בתחקירים".