ימי התום תסתכלו מה קורה בבנק הפועלים: המנכ"ל הכל- יכול, עמירם סיון, כבר לא כל- יכול יהודה שרוני 04/12/01 לפני ימים אחדים התקיימה בלשכת שר המשפטים, מאיר שטרית, ישיבה בהשתתפות מנהלי הבנקים המסחריים. שטרית, שלא התאפק, פנה למנכ"ל בנק הפועלים, עמירם סיון, ואמר לו: "למרות שאתה מסיים את תפקידך בעוד יותר משנה, כבר היום רבים על התפקיד שלך".סיון, שהרגיש מאוד לא נוח עם ההערה, הבליג ולא ענה. הערת שר המשפטים באה בעקבות ידיעה שהתפרסמה במעריב לפני כשלושה שבועות, לפיה פועלים גורמים בבנק הפועלים להקדמת פרישתו של סיון מניהול הבנק הגדול במדינה.סיון מודע ללחצים אלה, ולוקח אותם קשה. חוזה ההעסקה שלו אמור להסתיים בעוד קצת יותר משנה וחצי, אבל לאנשים מסוימים בבנק אצה הדרך.הדיבורים על הקדמת פרישתו של סיון התעופפו באוויר כבר לפני יותר משנה, אבל התוצאות העסקיות של הבנק הרווחי במדינה דיברו בעד עצמן, והמתנגדים לא מצאו סיבה נראית לעין מדוע על סיון ללכת הביתה. במהלך ספטמבר השנה עלתה הסוגיה שוב על הפרק, והאפשרות להקדמת פרישתו הפכה למוחשית מתמיד.היו לכך לא רק סיבות עסקיות. בריאותו של סיון נוצלה לא פעם על­ידי גורמים בבנק הפועלים. במאבק הכוחות הנוכחי בהנהלת בנק הפועלים, עדיין לא נאמרה המי לה האחרונה.עד לכניסתה של קבוצת אריסון לשליטה בבנק הפועלים, היה מעמדו של סיון כמנכ"ל הבנק בדרגת חשיבות השמורה לבעלי בנקים. הוא היה המנכ"ל הכל­יכול, ועל פיו נשק דבר. הוא יכול היה למנות את נהגו לתפקיד האחראי לביטחון בנציגות בניו­יורק, ואת מקורבו לשעבר של יעקב לוינסון ­ לתפקיד מנהל הנציגות באוסטרליה. סיון קבע את גורלם של חברי הנהלת הבנק. כניסת קבוצת אריסון לבנק שינתה לחלוטין את התמונה, ועירערה את מאזן הכוחות.בשנתיים הראשונות שלאחר רכישת השליטה על­ידי הקבוצה, נשמר מעמדו של סיון. נציגי קבוצת אריסון ­ הכוללת את אריסון השקעות (המנוהלת בידי שלמה נחמה), דני ונוחי דנקנר (באמצעות תעשיות מלח) ומשקיעים זרים ­ הסתדרו איתו. זאת, על אף שמלבד האינטרס המשותף להצלחת בנק הפועלים, יש לכל אחת מהשותפות גם אינטרסים עיסקיים משלה.שיתוף הפעולה עם יו"ר הבנק, שלמה נחמה, היה סביר. לסיון היה קשר מצוין עם תד אריסון המנוח. כך, למשל, הטיס אריסון את סיון ליאכטה שלו, כדי לבשר לו על חוזה ההעסקה שחתם איתו לתקופה של חמש שנים. דוגמה אחרת: אריסון גם הטיס את המנכ"ל במטוסו הפרטי לפראג, כדי להביא לידי סיום מחלוקת ארוכת­שנים בין סיון לבין עוזי ורדיזר (מנכ"ל שיכון ובינוי). מצד שני, המשיך אריסון לטפח את שלמה נחמה, והתייחס אליו כאל בנו השני.אבל מערכת היחסים העדינה בין הבעלים לסיון החלה להתערער, והמצב הלך והחריף בעיקר בשנה האחרונה. מינוי חברי הנהלה כבר חייב התייעצות מוקדמת עם הבעלים, החלטות עיסקיות התקבלו למורת­רוחו של סיון, והחלטות בתחום האשראי התקבלו, לא אחת, ללא ידיעתו כלל.את ההחלטה על הקמת חדר עיסקאות בתחום המט"ח, עם עובדים חיצוניים, עוד הצליח סיון לנטרל. הוא גם הצליח למנוע מספר מינויים של בכירים להנהלת הבנק, שבעלי הבנק ניסו להוציא אל הפועל. לפני שנתיים הוא הצליח לכפות את הארכת כהונתו של חבר ההנהלה, יוסי דאובר, הנחשב למקורבו, במקביל ליוזמת הבעלים להאריך את כהונתו של האחראי על האשראי, משה עמית.באותה עת גם 'הוצנחו' להנהלת הבנק ­ ביוזמת הבעלים ­ שני מנהלים חיצוניים: שי טלמון, שכיהן כחשב הכללי באוצר, ואלי יונס, בעבר מנכ"ל בנק כללי, שכיהן כסמנכ"ל דיסקונט השקעות. סיון בירך בנימוס על מינוי השניים.מינוי נוסף, שאותו יזמו הבעלים, היה זה של ארנון רבינוביץ' לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק משכן. בבנק הפועלים יודעים, כי מערכת יחסיו של רבינוביץ' עם סיון דומה לזו המתנהלת בין אריאל שרון לבנימין נתניהו. אבל לבעלים זה לא הפריע להוציא לפועל את המינוי, שהיה סטירת לחי לסיון. רבינוביץ' מכהן בבנק הפועלים במעמד של ראש אגף, אך בתפקידו החדש הוא היה צריך להוביל ישיבות בהשתתפות חברי הנהלת הבנק, כמו יעקב אלינב. אלינב, חבר הנהלה ומי שהוזכר כאחד המועמדים להחליף את סיון, לא יכול היה לשאת את הבושה, וזמן קצר לאחר מינוי רבינוביץ' הודיע על התפטרותו מדירקטוריון בנק משכן.מבחינתו של סיון, המצב רק הלך והחמיר. למרות שתמך במהלך של התרחבות הבנק לפעילות בניו­יורק והקמת בנק סיגנצ'ר ­ המתמחה בבנקאות פרטית ­ יודעים לספר בבנק הפועלים, כי סיון, הבנקאי הסולידי, התנגד למהלך. ההשקעה הראשונית היתה של כ­50 מיליון דולר (לא כולל הוצאות תפעוליות), והיא הושלמה באפריל השנה ­ חודשים ספורים לפני קריסת מגדלי התאומים והחרפת המיתון בכלכלה העולמית.בכלל, השינוי בפעילותו הבינלאומית של בנק הפועלים נעשה לא מעט ביוזמה ובלחץ בעלי המניות האמריקניים בבנק. המהלכים בוצעו, על­פי הערכות, במידה לא קטנה מעל לראשו של סיון. המגעים נוהלו במישרין על­ידי היו"ר נחמה.בעוד שלנציגים האמריקנים בבנק יש אינטרסים משלהם, מתברר שגם בעלי השליטה הישראלים לא טמנו ידם בצלחת. כך, למשל, הוזכר בנק הפועלים באחרונה כשותף אפשרי ברכישת אחד הבנקים הגדולים בסלובניה. בעיסקה שותף דארקו הורבט, מקבוצת אקטיבה, שהשקיעה לפני שלושה חודשים בקבוצת גנדן ­ שבשליטת נוחי דנקנר ­ 15 מיליון דולר. נוחי דנקנר הוא מבעלי בנק הפועלים, ואף משמש כיושב­ראש ועדת האשראי בדירקטוריון.נושא האשראי הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר במערכת הבנקאית. בבנק הפועלים נמצאת האחריות לאשראי בידי חבר הנהלת הבנק, משה עמית, שעוצמתו היחסית בתחום גבוהה בהשוואה למקובל בבנקים האחרים. כאמור, יש לעמית קשר הדוק עם בעלי השליטה.לא אחת, נושאי אשראי מטופלים בקשר ישיר בין עמית לבין היו"ר נחמה, דני דנקנר, סגן היו"ר, או נוחי דנקנר, יו"ר ועדת האשראי. לאחר סיכום התנאים מודיעים על­כך לסיון, והעיסקה מובאת לאישור הפורום הרחב של דירקטוריון הבנק.גורמים המקורבים לבנק מציינים, כי כניסת הבעלים החדשים סייעה לו לעבור תהליך התייעלות מקיף וחסר­תקדים, הנמצא עדיין בעיצומו וכבר הביא לירידה ניכרת בהוצאות התפעוליות. במהלך ההתייעלות פרשו 1,000 עובדים, נסגרו פעילויות לא יעילות, בחלק מהתחומים בוצע אאוטסורסינג, צומצמו הוצאות שוטפות, מוזגו בנקים ועוד. המהלך הוכתב על­ידי הבעלים, והאחריות ליישומו הופקדה בידי דני דנקנר. אין ספק, שסיון עצמו לא היה יוזם מהלך בהיקף כזה ובעוצמה כזו.סיון חלוק עם בעלי בנק הפועלים בנושאים בנקאיים רבים. אין ספק, כי במצב הנוכחי הרבה יותר קשה לו להגיע ללשכתו. ניהול הבנק כבר אינו מה שהיה פעם. מבחינת סיון, גם הבונוס הגדול ביותר לא ישאירו בבנק אם הוא לא שמח להגיע לעבודה.את השינויים בבנק הפועלים מתחיל סיון להרגיש גם במבנה ההנהלה. הנהלת בנק הפועלים מונה כיום 11 חברים, והיא נחשבת לגדולה יחסית. הבעלים סבורים, כי תרומת ההנהלה להתייעלות תבוא לידי ביטוי גם בצמצום מספר חברי ההנהלה.שלא במקרה, כל חברי ההנהלה (למעט משה עמית) המוזכרים כמועמדים אפשריים לפרישה, מזוהים דווקא עם עמירם סיון. עמית אמור לסיים את תפקידו בתחילת 2002, ואז לפנות את התפקיד לשי טלמון. מועמדים נוספים לפרישה הם יוסי דאובר, האחראי לכרטיס י האשראי והאינטרנט,ואבי הראל, האחראי לשעבר על משאבי אנוש. הראל סיים את תפקידו בתחום משאבי האנוש לפני כחודשיים, ומונה ליו"ר בנק אוצר החייל. הוא עדיין משמש כחבר הנהלה וכאחראי לתחום מערכות מידע. בבנק הפועלים מתייחסים לתפקיד יו"ר בנק אוצר החייל כתפקיד אחרון לפני פרישה (קודמו של הראל, שמעון רביד, עבר מסלול כזה).חבר הנהלה אחר, שנמצא על הכוונת, הוא זאב בן­אשר, המקורב ביותר לסיון. בן­אשר ניהל עד לפני כשנה וחצי את מה שמכונה בבנק חצי הכדור המערבי. כחלק משינוי האסטרטגיה הבינלאומית, הוא הוחזר לבנק ו'נתפר' לו תפקיד מיוחד: האחראי על ניהול הסיכונים.השינויים הללו בהנהלת הבנק צפויים להתרחש ­ זו רק שאלה של זמן. בימים אלה מתקיימים 'דיוני מוריה', הדיונים השנתיים שבהם נדונה התוכנית האסטרטגית של הבנק ל­2002. סביר להניח, כי חלק מחברי ההנהלה ישלמו בראשם על מה שמכונה 'מהלכי ההתייעלות בבנק'.עמירם סיון ער היטב לתהליכים הללו, וקורא את המפה. הבעיה היא, שבניגוד לעבר ­ הוא לא יכול לעשות הרבה. בעלי השליטה נושפים יותר ויותר בעורפו. "בשלב מסוים פשוט יימאס לו, והוא יודיע שהוא קם והולך, ואז כב ר אף אחד לא יצליח להחזירו", אומר אחד ממקורבי סיון.על­פי ההערכות, יו"ר דירקטוריון הבנק, שלמה נחמה, עדיין מתלבט. הוא לא החליט סופית אם זה הזמן לשחרר את סיון מהתפקיד. אין ספק שעמדת נחמה מושפעת לא מעט מעמדתה של שרי אריסון, הרואה ביחס החיובי לסיון ובהשארתו בתפקיד חלק מהירושה שהותיר אביה.סיון נפגש עם שרי אריסון בחודשים האחרונים לפחות פעמיים, ודן איתה בנושא זה. הבעיה היא, שאריסון אינה מודעת לפוליטיקות הקטנות בבנק. "היא אינה יכולה לשמש בייביסיטר של סיון בכל 'תרגיל' שעושים לו הבעלים", מסביר אחד הדירקטורים בבנק, המקושר לאריסון.אלא שבעוד נחמה מהסס, דומה כי דני דנקנר ­ שאינו חש מחויבות כלשהי לסיון ­ קצת יותר נחרץ. בחוגים העיסקיים יודעים לספר, כי דנקנר כבר נוקב במועד לפרישתו האפשרית של סיון. דנקנר עצמו מכחיש את ההערכות האלה וטוען, כי סיון ממשיך בתפקיד. יש הסבורים, כי דנקנר עצמו מעוניין בתפקיד מנכ"ל הבנק.לשאלה מדוע חלק מהבעלים ממררים את חייו הפיננסיים של סיון ואינם 'חותכים', יש מספר תשובות: האחת ­ לפי שעה הם עדיין לא מצאו מועמד מתאים להחלפתו, וכל נסיונותיהם עלו בשלב זה ב תוהו. האחרת היא מתוכחמת יותר: ייתכן מאוד שהם ממתינים שסיון יוציא עבורם את הערמונים מהאש, ויודיע ביוזמתו על פרישה. לפני שלושה חודשים הם היו קרובים מאוד למטרתם. מקורבי סיון יודעים לספר, כי הוא היה אז קרוב מתמיד להחלטה לפרוש. בכל מקרה, מובטחת לסיון המשכורת השוטפת עד למועד סיום כהונתו המקורי, שלהי 2003.בבנק הפועלים יש מנהלים שכבר רואים עצמם מועמדים מתאימים לתפקיד המנכ"ל. אחד הבולטים שבהם הוא חבר ההנהלה אלי יונס, שהשלים בשבוע שעבר מהלך מרשים למדי של אישור מסגרת גיוס הון של מיליארד שקל בשטרי הון חדשים. ליונס מערכת יחסים הדוקה, יש האומרים הדוקה מדי, עם הבעלים.גורמים בבנק סבורים, כי יונס ­ שניהל בעבר את בנק כללי ­ אינו מסתפק בהודעת המינוי, אלא גם דואג שגורמים במערכת העסקית יידעו שהוא המנכ"ל הבא. כך או אחרת נראה, כי יונס הוא ­ נכון להיום ­ גם המועמד המתאים ביותר לתפקיד. יש לו הניסיון בתחום הניהולי, האשראי והקשרים הבינלאומיים. מה שחשוב ­ מבחינת הבעלים ­ היא העובדה שהוא גם מתואם איתם הרבה יותר מסיון.בשבועות האחרונים, הסתובבו בתקשורת שמות של מועמדים פוטנציאליים נוספים לתפקיד המנכ"ל, אשר הצליחו להעלות חיוך בלבד בקרב הבעלים.דוד גרנות: למנכ"ל הבנק הבינלאומי מעולם לא הוצע תפקיד המנכ"ל. כפי שפירסמנו עוד בסוף 2000, נפגש גרנות עם שלמה נחמה, והוצע לו להצטרף להנהלה. "בעוד שנתיים וחצי נראה מה יהיה", כך נאמר. גרנות סירב להצעה.יעקב אלינב: מייד עם כניסת קבוצת אריסון לבנק הפועלים, עלה יעקב אלינב, חבר ההנהלה, על הכוונת של הבעלים; הם לא אהבו אותו. מאז הצליח אלינב לעשות עבודה טובה יחסית בתחום הנכסים הריאליים, ולהתקרב ליו"ר שלמה נחמה. מערכת יחסיו עם דני דנקנר מוגדרת בעייתית. את סיכוייו לקבל את תפקיד המנכ"ל ניתן להגדיר קלושים, הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה האישית.צבי זיו: משמש כיום אחראי על הבנקאות הקימעונית. הוא נחשב לאיש מקצוע ולאחד הכוחות העולים בבנק. אם בעתיד הוא ישכיל להשתפשף גם בתחום העסקי וגם בתחום הניהולי המעשי (כמו כוח­אדם) ­ סיכוייו יגדלו.שי טלמון: בעבר, החשב הכללי באוצר. בקרב הנהלת בנק הפועלים, נחשב לאהוד יותר מיונס. סיכוייו לזכות בתפקיד המנכ"ל יהיו טובים הרבה יותר אם סיון יסיים תפקידו בשלהי 2003. אז טלמון יספיק להשתפשף בתחום ה אשראי, ולהיות בעל ניסיון רב יותר בתחום העסקי. פרישה קרובה של סיון תפגע בסיכוייו.בבנק הפועלים מכחישים רשמית את השמועות על הקדמת פרישתו של סיון, או מועמדותו של יונס. בשיחות שקיימנו בשבועיים האחרונים עם בכירים בבנק הפועלים, הם העריכו כי רק סיון יכריע את גורלו­הוא. לדבריהם, סיון מתייחס בחומרה רבה למה שהתרחש בחודשים האחרונים בבנק, ויש המגדירים זאת ­ לא פחות ולא יותר ­ ניסיון ל'פוטש'.כשהידיעות הראשונות על אפשרות של פרישה הגיעו אלינו, פנינו לסיון כדי לקבל את תגובתו. הוא סירב להתייחס רשמית, בנימוק שעצם ההתייחסות לנושא לא תועיל לו, ובוודאי לא תוסיף לבנק הפועלים.מקורביו טרחו עם זאת להבהיר, כי בבוא העת בהחלט יהיה לו מה להגיד בנושא. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא: עוד כמה מהלומות יהיה מוכן לספוג מי שכונה האיש בעל העוצמה הכלכלית הרבה ביותר במדינה ­ עד שיאמר את דברו.דוברת בנק הפועלים סירבה להגיב לדברים.