שידור חי מהמעי הדק מצלמת וידיאו זעירה הנסתרת בתוך קפסולה שנבלעת חיש קל יוצאת למסע צילומים בן שמונה שעות במעי הדק שלנו מירי עדר 17/12/01 התפתות לרמיזה, אפילו קלילה, על בדיקה בתוך המעיים עלולה לעודד אתכם לדלג בחופזה על עמוד זה, ולכן נפתח במסר חיובי מאוד. לפנינו המצאה ישראלית מדהימה: גם בווירטואוזיות יצירתית וכמעט בדיונית ­ שבאה לידי ביטוי בפיתוח מבריק ומהיר ההופך טכנולוגיית טילים חכמה למצלמת וידיאו זעירה המשייטת בתוך בני מעיינו, וגם בתוצאות החשובות והאיכותיות הנובעות מכך, שמשמעותיות מאוד ­ לציבור המטופלים ולרופאים.עוד לפני כשנתיים, כאשר בפני רופאים מומחים בנושא הוצג הרעיון להחדיר בצורה לא פולשנית מצלמת וידיאו למעי הדק, למבינים בעניין נראה יישומו כשאול מסרטי מדע בדיוניים. והיום, אפשר לא רק למשש את ההמצאה, אלא פשוט לבלוע אותה. האגדה הישראלית הטרייה שלנו החלה בשנת 1998, כאשר ד"ר גבריאל מירון, שבעברו בין היתר כיהן כסמנכ"ל רפא"ל, הקים את "גיוון אימג'ינג" כחברה של עובד אחד, ויצא למסע מטאורי לפיתוח המצאה מקורית של ד"ר גבריאל עידן, מדען טילים בכיר ברפא"ל. ד"ר עידן, מספר ד"ר מירון, הוא איש עתיר המצאות מבריקות, שתרם רבות לבטחון המדינה. ולשם שינוי, אולי בסימן ניצני השלום שכה פרחו אז, לפני שנתיים, הפנה ד "ר עידן את מוחו הקודח ליישום הפיתוחים הצבאיים המתקדמים במערכות אזרחיות חיוניות ומועילות לא פחות. בשנה הראשונה גייס ד"ר מירון עוד ארבעה עובדים ויחד בנו את החברה והרימו את הפרויקט של הפיכת מצלמת הווידיאו הנסתרת בתוך קפסולה לאמצעי אבחון מתקדם ומהפכני, בו כבר עושים היום שימוש בבתי חולים בארץ וב­40 מדינות בעולם. ואולי, אם נתברך, תוכנס מצלמת הקפסולה גם לסל הבריאות ותסייע מאוד לכל מי שנזקק באמת לבדיקה וידו אינה משגת לשלם 900­1,000 דולר, כנדרש היום מכל חולה."התוודעתי לנושא עוד בחיתוליו", מספר פרופ' רמי אליקים, ראש המחלקה לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי רמב"ם ופרופסור חבר בפקולטה לרפואה בטכניון. "זה היה בשנת 1999. לי נראה הרעיון כחלום מדהים, אך רחוק מיישום. אבל להם הפרויקט היה מציאותי, ובמהירות הצליחו להפוך לראשונים בעולם שהגיעו בטכנולוגיה כזו למוצר שימושי וכל כך איכותי".מיליוני אנשים ברחבי העולם סובלים מבעיות במערכת העיכול. בארה"ב לבדה נרשמים מדי שנה למעלה מ­30 מיליון ביקורי חולים הקשורים בבעיות בקיבה ובמעיים. ברוב המקרים הסימפטומים של בעיות אלו אינם ברורים והתופעות מחמי רות עוד לפני שהחולה עובר אבחון מעמיק (תרתי משמע!). במיוחד קשה לאבחן את מחלות המעי הדק, המתפתל בחלל קיבתנו לאורך 5­7 מטרים (לכל אחד גודל אישי), ועד כה לא היתה דרך הדמייתית לצפות ישירות באיבר כולו.הבדיקה הנפוצה ביותר במעי הדק היא צילום רנטגן בריום של המעי הדק. היא כרוכה בבליעה של בריום ולאחריה סדרה לא קטנה של צילומי רנטגן העוקבים אחר התקדמותו במעי הדק. בצילומי הרנטגן יש היום גם בדיקה חצי חודרנית, בה מבצעים הזרקת חומר ניגוד לתוך המעי דרך זונדה. "בדיקת הרנטגן", מציין פרופ' אליקים, "נותנת לנו מידע על רוב רובו של המעי הדק, אבל באמצעות חומר ניגוד, ולא על ידי הסתכלות ישירה, כפי שניתן כעת להתבונן באמצעות צילומי הקפסולה, המדגימים היטב את תוך המעי הדק. לרנטגן יש מגבלה: אין אפשרות לראות דרכו הפרעות ובעיות בכלי הדם ופצעים שטחיים. לכן, יכולת האבחון בעזרתו היא נמוכה. אין להתעלם גם מתערובת הבדיקה הלא טעימה ומהחשיפות לקרינה באמצעות צילומי הרנטגן הרבים". בדיקה אחרת, המקובלת לאבחון מחלות במעי הדק, נקראת אנטרוסקופיה. בשיטה זו מחדירים דרך הוושט מכשיר גמיש, המאפשר לרופא לצפות אל תוך מערכ ת העיכול. הטיפול הינו חודרני וקיים סיכון של חירור המעי. החולה חש אי נוחות ולעתים קרובות גם כאב, ובמהלך הבדיקה יש הכרח לעשות שימוש בחומרי הרדמה, או טשטוש. אנטרוסקופיה מאפשרת רק הדמיה חלקית של המעי הגס, ולרוב ניתן לאבחן בעזרתה עד כשליש ממנו. דומה המצב בבדיקת קולונסקופיה, בה מוחדר המכשיר דרך פי הטבעת ומובל במעלה המעי הגס אל חלקיו התחתונים ביותר של המעי הדק."עד היום", מסביר פרופ' אליקים, "לוקח זמן רב לאבחן את הבעיות במעי הדק, כיוון שגם באמצעות בדיקות חודרניות אלו קשה לראות אותו לכל אורכו. מדובר בפרוצדורות חודרניות ולא נעימות, ולעתים קרובות גם ארוכות. בנוסף, המטופל המגיע אלינו מקבל חומרים שמטשטשים לצורך הבדיקה. לאחריה עליו להתאושש והוא מוגבל, על ידינו לפחות, לא לנהוג ולא לעבוד בשעות שלאחר הבדיקה". (כותרת ביניים ­ כבר בעמוד 4) נפלאות הקפסולה כל התיאורים הללו מטרתם להמחיש את המהפכה שנושאת עימה קפסולת הווידיאו. חיצונית היא נראית כמו גלולה של תרופה אנטיביוטית, אלא שהיא מכילה בתוכה מצלמת וידיאו זעירה, תאורה וסוללה. "היא נבלעת בקלות", מתאר ד"ר מירון, "ומוצאת את דרכה למערכת העיכול, נדחפת קדימה על ידי התנועתיות הטבעית של המעיים ומופרשת מהגוף באופן טבעי. אורכה 26 מ"מ, רוחבה 11 מ"מ ומשקלה כ­4 גרם. היא מצופה בחומר סינתטי חלקלק, העמיד בפני לחצים ופירוק על ידי מיצי העיכול. תהליך הצילום של הקפסולה בגוף נמשך כשמונה שעות, במהלכן מצלמת הקפסולה שתי תמונות צבעוניות בשנייה. המידע נקלט במקלט אלחוטי, הממוקם בחגורה הצמודה לגוף הנבדק, באמצעות מספר חיישנים המוצמדים לגוף החולה, כל זאת בלא להפריע לנבדק להמשיך בשגרת יומו לכל אורך הבדיקה. תחנת עבודה בשם RAPID"", הכוללת תוכנת מחשב מתקדמת וייחודית שפותחה על ידי "גיוון אימג'ינג", מעבדת את הנתונים ומתרגמת אותם לסרט וידיאו. תחנת עבודה זו מאפשרת לרופאים לצפות בסרט, לשמור תמונות רלוונטיות ואף לשלוח אותן בדואר אלקטרוני". גם מאבחנת וגם שוללת פרופ' רמי אליקים נטל חלק בניסויים שנערכו בשימוש בקפסולה. "השלמנו את הניסיון שערכנו עם 20 פציינטים החשודים כחולים במחלת מעי דלקתית", הוא מדווח, "אך הניסוי עדיין בשלב של עיבוד הנתונים. בלי להיכנס לפרטים, שעדיין לא סגורים בסיכום הניסוי, אני יכול לציין שכל המטופלים עברו קודם לכן צילומי מעיים בחיפוש אחר הסיבות לתלונותיהם, ורוב הצילומים פורשו כתקינים. בדיקת הקפסולה אישרה בכל המקרים שבחנו עד כה את ביטויי המחלה במקומות שנחשדו על פי בדיקות קודמות וגם אבחנה אזורים נגועים נוספים. היו גם מקרים שחשבנו שיש שם סימני מחלה, וצילומי הקפסולה הראו שהמצב תקין, או שמדובר במצב אחר שאינו מוגדר כמחלה. כלומר, לקפסולה יכולת לסייע לא רק באבחנה נכונה, אלא גם בשלילת אבחנה מוטעית". יתרונות לחולה פרופ' אליקים ממקד את יתרונות הקפסולה, במיוחד מנקודת מבטו של החולה: "מדובר בפרוצדורה נוחה לחולה שאינה פולשנית ולא גורמת כאבים, לעומת הפרוצדורות החודרניות הלא נעימות המאפיינות את הבדיקות האחרות, המצריכות גם זריקות להרגעה ולטשטוש. היא מספקת תמונות באיכות גבוהה של המעי הדק לכל אורכו ומסייעת באבחון מחלות בשלב מוקדם. ובנוסף, כמעט שאינה פוגעת בשגרת יומו של הנבדק. החולה מגיע למרפאה ומתחבר לציוד במשך 10 דקות. מצרפים לו מכתב שמדובר בבדיקה רפואית כדי שחגורת הבדיקה לא תעורר חשדות בטחוניים. אחרי שמונה שעות הוא חוזר ופורק את הציוד ומשוחרר שוב לדרכו ללא כל הגבלות". צאתה לשלום הגלולה אמורה לצאת בדרך טבעית דרך פי הטבעת. "אם מאוד מודאגים, או שיש תלונה המחשידה שהיא לא יצאה", מבהיר פרופ' אליקים, "ניתן לבצע צילום בטן ריק ברנטגן ולראות אותה בשיקוף, אם אכן היא נמצאת. הקפסולה עלולה להיעצר בדרכה, אם היא נתקעת בהיצרויות, ושם לרוב מתגלה הסיבה למחלה. בין מאות המקרים שנוסו היו רק מקרים בודדים מאוד שהיא נתקעה, ושם אמנם אותרה בעיית המתלוננים. ב­30 המקרים שהשתתפו בניסוי שלנו הקפסולה לא נתקעה אצל אף מטופל". ממבט הרופא "בדיקת הקפסולה ידידותית ונוחה מאוד לחולה, אך מבחינת הרופא מדובר בפרוצדורה התובעת זמן ארוך הרבה יותר", מעיר פרופ' אליקים. "הבדיקות החודרניות העליונות במעי לוקחות כרבע שעה בזמן ביצוע אמיתי, מרגע שהחולה נכנס לחדר הבדיקה. קולונסקופיה דורשת 20 דקות עד חצי שעה. בבדיקת הקפסולה נתבעת פרשנות רבה. נדרשות לפחות שעה, ולפעמים שעה וחצי, כדי לעבור על התוצאות. אבל בניגוד לבדיקות החודרניות, בהן אתה נמצא בתוך קרביו של החולה ולא יכול להפסיק את הבדיקה לתומך, כאן ניתן לקטוע כל שלב ולחלק את עבודת הפרשנות לחלקים על פי נוחיותך. אפשר לעצור לקפה, ואפילו לקפוץ הביתה, בלי לפגוע באיכות בדיקת התוצאות, ותמיד ניתן להמשיך בדיוק במקום שבו הפסקת". ויש גם חסרונות עם כל התפעלותנו מהפריצה הטכנולוגית והבדיקה האיכותית והנוחה, מתברר שיש לה גם חסרונות. "בשלב זה", אומר פרופ' אליקים, "היא רק אבחנתית. כלומר, אין אפשרות לדגום באמצעותה בביופסיה את הפתולוגיה שמגלים, אפשרות הקיימת באמצעי הדמיה אחרים".ומה בדבר התאמתה לבדיקות במערכות פנימיות אחרות? "כבר היום הגלולה רואה אזורים רבים בקיבה, וידוע לי שמתנהל ניסוי הבודק אותה בהשוואה לבדיקת גסטרוסקופיה קונבנציונלית. שימוש בה לבדיקת המעי הגס תובע התחכמויות ושיפורים. אבל אני תולה תקווה באנשים אלה, שיימצאו דרך מתאימה". מחירה היקר לחולה נותר לפנינו רק עניין מחירה היקר של בדיקת הקפסולה. במרכז הרפואי רמב"ם, במרפאה שמנהל פרופ' אליקים, עולה הבדיקה 900 דולר. בדיקות מבוצעות היום גם במרכזים הרפואיים שיבא והלל יפה. בזמן הקצר יחסית שבו הטיפול מופעל, כבר נתקל פרופ' אליקים במקרים של אנשים שנזקקו לבדיקה ולא עברו אותה בשל קשיי תשלום. עתה הוגשה הטכנולוגיה להכללתה בסל הבריאות של 2002."הבדיקה היא יקרה יחסית", אומר פרופ' אליקים. "לכן אני מעריך שמשרד הבריאות לא יוכל לאשר את נתינתה לכל מי שסובל מכאבי בטן. אבל אני מקווה שלפחות בשלב זה יאשרו את נתינתה לאותם חולים הסובלים מדימום מסיבה לא ידועה, או מאנמיה שסיבתה לא נמצאה, או ממחלת מעי דלקתית, ואשר כבר עברו בירור יסודי ונותר חשד סביר שיש לבררו בפעם נוספת". ראשונית או אחרונה אם מחיר הקפסולות יוזל והבדיקות יוכיחו את עצמן היטב, פרופ' אליקים מאמין שהן ייהפכו בהדרגה לבדיקה הראשונית בתחום הבדיקות במעי הדק. "יכול להיות שהן גם יתגלו כחסכוניות בסופו של דבר", הוא אומר. "אפשר להתבונן על כך משני מישורים: לבחור בקפסולה כבדיקה אחרונה, בגלל מחירה היקר יחסית, או לעשותה לבדיקה הראשונה, העשויה לחסוך אמצעי בדיקה רבים אחרים, שאף הם עולים כסף רב ואולי הם טיפה מסוכנים יותר לחולה".