בוקר טוב וייטנאם לא צריך להיות תרמילאי כדי להתענג על טיול לווייטנאם וקמבודיה ד'ר דפנה שמרון 19/12/01 כדברי האמרה "לכל היפנים יש אותם פנים" (באידיש זה נשמע הרבה יותר טוב), לתייר המזדמן למזרח הרחוק נראים רוב המקומיים אותו דבר. אבל מספיק מבט מהיר על צומת אקראי בהאנוי, עטור סיסמאות קומוניסטיות, שבשוליו מוכרות איכרות בלבוש מסורתי באגטים בסגנון צרפתי, כדי להבין שווייטנאם היא משהו מיוחד.70 מיליון וייטנאמים יושבים בארץ צרה שאורכה כ­1,600 ק"מ ­ שזה בערך המרחק מתל­אביב לטהרן ­ משופעת בשכיות נוף, תרבות ופולקלור, שרק לאחרונה, אחרי עשרות שנים של מלחמות, נפתחת לתיירות מערבית.אנחנו פתחנו את סיורנו בווייטנאם בהאנוי הבירה, אליה הגענו בטיסה של כשעה מבנגקוק. דגלים אדומים ושפע של לובשי מדים המקדמים את פני המבקר מזכירים שמדובר במדינה, שלפחות על הנייר, עדיין מאמינה באנגלס, מרקס ולנין. פרצופו המחייך של הו צ'י מין, "אבי האומה הווייטנאמית החדשה", נראה בכל פינה, גם על שטרות המטבע המקומי, הדונג. אבל את אשרת הכניסה מקבל המבקר באגף האשרות של נמל התעופה אך ורק תמורת דולרים. וכאן המקום לעצה הראשונה: מעט מאוד וייטנאמים מדברים אנגלית או צרפתית, ולכן מדריך מקומי הוא בגדר חובה. רצוי שהמדר יך ימתין לכם כבר באולם הנכנסים, כדי לנווט אתכם בנבכי הביורוקרטיה המקומית, עד לרכב שרצוי שיהיה בו מזגן, וכמובן, נהג מקומי. נהג מהמערב ­ ובהשוואה לווייטנאם, גם ישראל ונהגיה הפרועים הם מערב ­ לא ישרוד יותר מכמה דקות בנתיבי וייטנאם גדושי האופניים, הטוסטוסים, המשאיות האיטיות, אשר בכולם מצויים נהגים מהזן הקמיקאזי. המדריכה, מתי נגיע להאנוי? מעלותיה של המדריכה שלנו, הואה, נודעו במהירות. בנוסף לכישוריה המקצועיים היא היתה חביבה להפליא, בקיאה בחומר ורגישה מספיק כדי לדעת מתי להאריך ומתי לקצר בהסברים. ותאמינו לי, במדינה כמו וייטנאם, מדריך טוב הוא מפתח להצלחת הטיול.כל תוכנית ביקור בעיר מתחילה בסיור מודרך במוזולאום שבו קבור הו צ'י מין, ומשם, עניין של כמה דקות הליכה, לסיור לארמון הנשיאות שהיה בעבר משכנו של המושל הצרפתי שישב כאן כמאה שנים, עד 1954, ושכמו כל המבנים הצרפתיים בהאנוי צבוע בצהוב כהה.בחצר הארמון יראו לכם את הבקתה הצנועה שבה התגורר הו צ'י מין, וממנה ניהל את המערכה שלו לאיחוד וייטנאם. אגב, צמוד לבקתה שוכן הבונקר שלו. האמת היא, שהסיור הזה מעניין, אולי, את חובבי ההיסטוריה ומוקירי זכרו של צי' מין. בקיצור, אפשר לוותר. גם על סיור במוזיאון הלאומי אפשר לפסוח, אלא אם מעניין אתכם לראות מוצגים מתקופת הברונזה, או עדויות על המלחמה הבלתי פוסקת שהווייטנאמים ניהלו נגד השכנה הגדולה מצפון ­ סין.אז מה כן יש לראות? נתחיל בשכיות אמנות. בהאנוי פזורות מספר פגודות מעניינות ויפות, שאין טעם לפרט את שמותיהן, שכן רוב הסיכויים שתשכחו אותם בעוד שתי שורות. תסמכו על המדריך, הוא כבר ידאג לקטע הזה.המייחד את האנוי הוא מרכז העיר, שעדיין שומר על צביון של "פעם". הרחובות הצרים בקושי מכילים את אלפי הטוסטוסים שנעים כמו זרם בנהר אדיר. כאן כלי התעבורה המועדף הוא ה"סיקלו", ריקשה המתופעלת על ידי רוכב אופניים המדווש לו בעצלתיים, ומאפשר להתמקד במראות אותם קשה לתפוס דרך חלון מכונית ממוזגת. בעבר, הרחובות היו מחולקים למקצועות, למשל, רחוב הנגרים, רחוב הצבעים או רחוב הסנדלרים. היום החלוקה כבר פחות מוחלטת, ודוכני טקסטיל, מזון וצמחי מרפא פלשו לכל הרחובות, אך המראה עדיין צבעוני ותוסס. כל כוך קטן הוא עסק פעיל.ב"מספרה" עמל בעדינות ספר קשיש, בסיוע קסמי במבוק ארוכים, על ניקוי אוזניו של הלקוח. אשה מורטת בנמרצות נוצות ברווזים, אווזים ויתר בעלי כנף. קבוצת נשים קולעות סלים מראטן. בין החנויות מסתובבות נשים, נושאות על כתפיהן שני סלים קשורים על מוט במבוק ומלאים באוכל מוכן, פירות או ירקות למכירה. ניסיון להרים את הסלים האלו העלה, כי למרות האימונים בחדר כושר, לא התקבלתי לעבודה כרוכלת. זה כבד מאוד, ואת האימונים צריך לה תחיל בגיל צעיר כדי להגיע לביצועים שלהן. על בניינים רבים ניתן להבחין בלול תרנגולות מאולתר הממוקם בקומתו השנייה.ההשפעה הצרפתית ניכרת במסעדות בוייטנאם, בעיקר במסעדות הפאר (אל תדאגו, 20 דולר לסועד זה המחיר המקסימלי). ההשפעה פחותה בהדרגה ככל שהמסעדות עממיות יותר.עוד נקודת משיכה למבקר בהאנוי היא הצגה של "תאנג לונג" ­ תיאטרון בובות מים. מדובר במופע ייחודי לווייטנאם, שמקורו בחגיגות הקציר המסורתיות של האיכרים. הבובות מופעלות בעזרת מוטות במבוק המוסתרים מתחת למים, כשמפעיליהן סמויים מן העין, ומלוות בלהקת נגנים המשמיעים מוזיקה מסורתית בכלים אותנטיים. הצלילים האלה מתקבלים בחמימות על ידי הקהל המקומי, ובכאב ראש קטן על ידי שאר הצופים (ואת זה אני קובעת על סמך סקר מאוד לא מייצג, שערכתי בקרב חברי לשורה). רכבת לילה ללאו קאי את הבירה האנוי אפשר למצות ביומיים, כאשר בנוסף היא משמשת גם כבסיס יציאה לטיולים בצפון המדינה ובאזור החוף. אתר חובה הוא האזור ההררי של צפון וייטנאם, כ­380 ק"מ צפונית­מערבית לבירה. בין הרי Hoang Lien שבחבל לאו קאי Lao Chai() מפוזרים כפרים של כ­30 מיעוטים שונים, שממשיכים לשמור על אורח חיים מסורתי.את הנסיעה מהאנוי לאזור זה יש לתכנן על פי מועדי השווקים המקומיים, המתקיימים בסוף השבוע. למרות שמדובר במרחק בסדר גודל של תל אביב­אילת, הרי שבהיעדר תשתית מדובר במסע ארוך. אמצעי התחבורה המועדף הוא רכבת, וכדי לחסוך בזמן מומלץ להשתמש בשירותי רכבת הלילה. תושבים מקומיים ותרמילאים צעירים מסתפקים בשירות הרגיל של "רכבת וייטנאם". לכל השאר מומלץ להזמין מקום בקרונות "ויקטוריה". מדובר בקרונות שינה ישנים ומהודרים עם תאים מחופי עץ ומקומות לינה לשישה נוסעים. מניסיוננו, אם אין מקום בקרונות העתיקים גם הקרון המודרני המצורף לרכבת אינו נופל בנוחיותו.הנסיעה ­ על מסילה שבנו הצרפתים וככל הנראה לא שופצה מאז שהם עזבו ­ אורכת שמונה שעות, והיא מלווה בקפיצות וטלטלות שמאתגרות את שיווי המשקל לא רק של המלצרים בקרון המסעדה, אלא גם את שיווי המשקל של האוכלים.הרכבת מגיעה עם אור ראשון ללאו קאי, עיר על גבול סין. אגב, בשנת 1979 התנהלה מסביב ללאו קאי, הרחק מהכותרות, מלחמה עקובה מדם בין וייטנאם וסין על השליטה באזור. מאז שוקמו ההריסות והיחסים, והגבול פתוח והומה תנועה.מלאו קאי מתפתל כביש צר דרך הרים מיוערים מכוסי ערפל, עננים וטראסות של אורז, לעיר סאפה Sa Pa(). מפלי מים זורמים בכל פינה והאיכרים מנצלים את השפע הזה להשקיה של אורז, הנקרא "אורז רטוב" Wet Rice(). גם שטחים קשים לגישה מנוצלים, ושם מגדלים "אורז יבש" Dry Rice() ללא השקיה, אורז שנחשב לבעל איכות וטעם העולים על זה של האורז הרטוב.סאפה עצמה היא עיירה מנומנמת המתעוררת לחיים בשבת בבוקר, כאשר אלפי איכרים מכל האזור מגיעים לשוק המקומי. מדובר באירוע כלכלי אותנטי, העונה לצורכי המקומיים, ולא רק בתופעה תיירותית. לשוק נוהרים אלפים לא רק כדי לקנות אלא גם להתעדכן, וכאן אתה מבין מדוע המילים רוכלים ורכילות הן מאותו שורש... השוק הוא מקום מפגש חברתי של שבטי הזאי Giay(), זאו אדום Red Dao() Black Hmong­ו.הנשים והנערות עוטות מלבושים צבעוניים הייחודיים לכל שבט ושבט. אבל גם לכאן כבר הגיעה התיירות, ולכן, בתוך כל ההמולה הזאת מסתובבות ילדות לבושות בגדים מסורתיים ומנסות למכור צמידים ותכשיטי כסף העשויים "עבודת יד".השוק של סאפה אינו מומלץ לבעלי אפים רגישים וקיבות עדינות. ניחוח לא מוגדר מרחף מעליו, ומה הפלא? בכל פינה פועל מטבח מאולתר המפיק מרק מסורתי, עתיר עלי תבלין, בשר, אטריות וכמובן רוטב דגים מדיף ריח, עוגות אורז דביקות שבינן ובין עוגה מערבית אין כל קשר, "סופגניות" של טופו, או אורז. בעלי קיבות קשוחות יכולים לטעום צלי מבשר כלב או קערית של מאכל אדום ומרקם ג'לטיני בשם טיט קאן Tiet Canh(). הואה, המדריכה שלנו, שהתרגלה למטר השאלות "ממה מכינים את זה?", שמחה להסביר שאת האדום­האדום הזה מכינים מדם של חזיר או ברווז, שנקרש עם רוטב דגים ועוטר במעט בצל ירוק. תאווה לעיניים, אבל לחיך? עניין של אנינות טעם ומסורת קולינרית קצת אחרת.אחרי ארוחת הבוקר ניתן לקנות יבולים חקלאיים של השכנים. בין הפקעות והשורשים גילינו את הקווי מון Khoai Mon(), ממשפחת הדקליים, אשר פקעתו עתירה בעמילן והוא משמש לעיבוי מרק צלעות חזיר. גם עם הזונג זיינג, או בשמו האנגלי Arrowroot, ערכנו היכרות. פקעת זו משמשת להכנת אטריות שקופות בווייטנאם, ובמערב מעבים בעזרתו רטבים ומרקים. בין העלים הצלחנו לזהות תרד מקומי, בזיליקום אסיאני וחרדל. הזקנות בשוק נוהגות ללעוס את פרי Cau­ה עטוף בעלי Trau. הפעולה הזאת לא רק צובעת את הפה של הישישות החביבות בצבע אדום עז, אלא גם ממסטלת אותן וגורמת להן להיות אפילו עוד יותר חביבות. ואולי זאת הסיבה שלמרות החיים הקשים שחוו בארץ זרועת המלחמות הזאת, הן מחייכות.סיבוב בשוק של סאפה תורם להבנה כיצד האוכל הווייטנאמי, שהוא נטול צבעי מאכל, מתאפיין בכל זאת בססגוניות רבה. כך למשל, מוגש אורז כתום, שאת צבעו הוא חב לפרי ענק וכתום בשם גק. עוגות האורז הדביק הן ירקרקות, כתוצאה מעלי הבננה שעוטפים אותן. את ארוחת הצהריים בסאפה עשינו בסימן "שושו". השושו הוא פרי ירוק, הדומה בצורתו לגויאבה וטעמו נע בין כרובית לתפוח אדמה. קליפתו אינה אכילה. התגעגעתי לפרי הזה עוד מהתקופה שחייתי בגווטאמלה, שם הוא נקרא וויסקיל, וגררתי אחרי את החברים למסעדת Chapa"" שברחוב הראשי של העיירה. כבר בדרך לאולם האוכל, בעוברנו ל יד המטבח, היה ברור שמשרד הבריאות היה שולח צו סגירה מיידי למסעדה. אבל שמנו את מבטחנו בעשרות שנות טיפול של קופות החולים בישראל, והחלטנו לא לוותר על וריאציות השושו של המסעדה. השושו המטוגן בשום וג'ינג'ר, והשושו החלוט המוגש עם שומשום שחור היו טעימים מאוד ונעלמו במהירות מהצלחות. על תבשיל עלי השושו עם בשר בקר (כך לפחות נאמר לנו) אפשר לוותר.ואם באוכל עסקינן, אז כאן המקום לספר שאת מנת האורז הטעימה ביותר אכלנו למחרת בשוק של העיר באקה Bac Ha(). האורז תובל בפטריות ארומטיות ובפיסות קטנטנות של שושו וגזר. אם תהיתם כיצד הגיבו בני מעינו לסניטציה בסאפה ולפטריות בבאקה, אני יכולה לדווח בשמחה שכוחותינו שבו וגם ישבו בשלום.הביקור שלנו באזור ההר כלל גם גיחה Ta Van­ל, הכפר היחידי בעמק סאפה שבו מתגוררים בני שבט הזאי. אחת מילדות הכפר, בעלת פנים נאים וחיוך מקסים, הזמינה אותנו לביתה, אשר היה עשוי ממבנה גדול של עץ וקש. פנים המבנה ספוג בריח עז של אורז הקלוי בקדירה ענקית על גבי מדורה שניזונה מעצים ומוץ של אורז. זהו השלב הראשון בהכנה של האורז ליצירה הסופית הקרויה "עוגת אורז דביקה", תוצאה של כמויו ת גדולות של גלוטן שנמצאות באורז ויוצרות את העיסתיות הדביקה. את מרכז העוגה ממלאים בעיסה של תירס או שעועית אזוקי Mung bean(), עם או בלי שומן ובשר. יום ראשון הוא יום השוק בבאקה, שנמצאת 33 ק"מ בלבד מסאפה, אך בגלל הכבישים הגרועים אורכת הנסיעה כשלוש שעות. השוק בבאקה גדול יותר מהשוק בסאפה, ונמכרים בו בנוסף בעלי חיים: תרנגולות, ברווזים, ציפורי שיר וגורי כלבים שמשמשים, לפחות בהתחלה, כחיות מחמד, ובהמשך עולים על הצלחת. יש גם מרכז למכירת חזירים, שצווחותיהם נשמעות היטב בכל רחבי השוק. על גבעה בפאתי השוק נמכרים סוסים, שגדולים אך במעט מחמור מזרח תיכוני ממוצע. נשים חרוצות רצות אחרי הסוסים, ואוספות את הגללים לצורכי תבערה.השוק הזה צבעוני באופן מיוחד בגלל הרכב השבטים והמיעוטים המתגוררים בסמוך. נשות שבטי הפולה, הזאו השחור, התאי והנונג לובשות בגדים כהים עם סינרים רקומים בחזית. נשות Flower Hmong עוטות על רגליהן חותלות שחורות ומעליהן הן לובשות חצאיות קפלים קטיפתיות, חולצות צבעוניות וכיסויי ראש המקושטים בסרטים ופונפונים. את התינוקות הן נושאות על גבן באריגים רקומים, ואת הכסף הן שומרות בתיק ים הכרוכים למותניהן. דרך אגב, את הבגדים הללו לובשות הנשים בכל מזג אוויר, קר או חם, ובכל תנאי העבודה שלהן, ולא נראה שהן מזיעות או סובלות מהבדלי הטמפרטורות. זהירות, פירות מצחינים מסאפה ומבאקה אפשר לצאת לטיולי שטח ארוכים, ברגל או עם רכב 4X4 לאזורים נידחים בצפון, וגם לדיאן ביין פו, שם הביסו הווייטנאמים את הצרפתים ב­1954. מדובר במסלולים ובתנאים שמתאימים לא רק לצעירים ולתרמילאים.אנחנו הסתפקנו במה שראינו, וחזרנו ברכבת הלילה להאנוי. משם יצאנו לראות את סלעי הגיר הענקיים של מפרץ הלונג Ha Long Bay() ושל הואה לו Hoa Lu().בהואה לו, מרחק שעתיים נסיעה מהאנוי, מזדקרים סלעי גיר ענקיים בין התעלות והיובלים של הנהר האדום. אפשר להצטרף למסע רוגע בסירת משוטים קטנה בין שדות אורז, אגמים וחרוטי סלע הגבוהים כמו זקיפים ענקיים. הסירות עוברות גם בתוך מנהרות החוצות כמה מהחרוטים האלה.הואה לו היא מעין הקדמה למראות המדהימים של מפרץ הלונג, לשם הגענו למחרת, אחרי נסיעה של כשלוש שעות מערבה מהאנוי. 1967 סלעי ענק בוקעים ממימיו העמוקים של המפרץ, וצריך לראות את זה כדי להאמין. הסלעים התברכו בצורות מדהימות, ועם קצת דמיון ותוספת של אלכוהול וחוש הומור, אפשר להעניק כינוי לכל אחד מהם. את השיוט האורך שש שעות במפרץ הקסום ניתן ללוות בארוחת שרצים, אותה מכין הטבח על הסיפון ממ צרכים הנקנים ישירות מדייגי המפרץ. הסיור במפרץ כולל ביקור במערה קרסטית גדולה, גדושה בנטיפים ובזקיפים.מהאנוי הבירה יצאנו בטיסה מקומית להו צ'י מין סיטי, מה שהיתה עד 1975 סייגון ­ בירת וייטנאם הדרומית.קצת יותר מ­25 שנה עברו מאז שהטנקים של צבא הצפון רמסו את גדרות ארמון הנשיאות בסייגון, וסיימו את ההשתלטות של הצפון על הדרום. אבל היום סייגון היא המנצחת האמיתית של המלחמה ההיא. פסלו של הו צ'י מין הוצב אומנם בחזית בניין העירייה, אבל המקומיים טוענים שזה לא מקרה שפרצופו של צ'י מין קודר: אחרי עשרות שנים של מלחמות ­ נגד היפנים, הצרפתים, האמריקאים ונגד הדרום ­ הונף אומנם דגל הקומוניסטים מעל סייגון, אבל מי שבאמת שולט במדינה הוא מטבע הדולר. נחילי הטוסטוסים של האנוי נראים בהשוואה לתנועה בסייגון כמו ואדי בנגב מול הנילוס. קשה להבין איך מאות אלפי הרוכבים מצליחים לעבור את הצמתים בתוך מה שנראה לעיניים מערביות כמו האנדרלמוסיה בהתגלמותה, וזאת בלי קללות, צעקות, והעיקר, בלי תאונות.סניף הדואר הראשי, מבנה צרפתי מרשים מסוף המאה ה­19, שווה עצירה בדרך לשוק הסיני הצבעוני, העמוס מוצרי מזון וט קסטיל. הסחורות מסודרות בצורה שובת עין המפתה לערוך בה מסע קניות. ניתן לעמוד על המקח, אך פחות מבשוק הקמעונאי של העיר, היות והמחירים נמוכים כאן.האקלים באזור זה טרופי, חמים ונעים כל השנה, ומאפשר גידול פירות טרופיים שלא רואים בצפון הסובטרופי. בכל דוכן יש ערימות של רמבוטן ופיטיה המוכרים מהארץ, בעלי טעמים עזים יותר מאלו המגודלים באקלים הים תיכוני. את הלונגן, בן דודו הפחות נחשב של הליצ'י, מוכרים כאן בצרורות.בין הפירות המאפיינים את דרום מזרח אסיה ניתן למצוא את Jackfruit­ה ­ פרי גדול מאוד שיכול להגיע למשקל 5 ק"ג, בעל צורה ביצתית עם קליפה קוצנית ירקרקה­חומה וזרעים אכילים בצבע צהוב­כתמתם, שטעמם נע בין בננה לאננס. אפשר להתבלבל בין הפרי הזה לבין הדוריין, שמאוד דומה לו. אבל, היזהרו! הריח של הפרי הזה כה מבחיל, עד כי חברות התעופה באסיה אסרו את הובלתו, ולבית המלון בסייגון התבקשנו שלא להכניסו. במחילות הווייטקונג אי אפשר להגיע לווייטנאם מבלי להיחשף להיסטוריה עתירת המלחמות שלה. כדאי לבקר במוזיאון המלחמה בסייגון, הגדוש במוצגים וצילומים על הזוועות שביצעה ארצות­הברית בשנות ה­60 וה­70, בשם הדמוקרטיה והמאבק בקומוניזם. כמובן שאין שם מילה על הטרור של הווייטקונג, ועל מעשי הזוועה שהם ביצעו בדרכם להגשמת החלום של איחוד וייטנאם.60 ק"מ צפונית מערבית לסייגון, באזור קו צ'י Cu Chi(), ניתן לבקר בקומפלקס של מנהרות ששימשו את הוייטקונג כבסיס תת קרקעי ענק. מדובר במבוך של מאות קילומטרים של מנהרות, בשלושה מפלסים, שכלל בשעתו אולמות לינה, אוכל, מתקני ייצור לנשק, בתי חולים ומלכודות נגד פושטים. ניסיון לעבור מרחק של 70 מטר במפלס העליון של אחת המחילות, מדגימה היטב עד כמה היו הווייטקונג לוחמים נחושים וקשוחים. המתקן מנוהל על ידי צבא וייטנאם, וחייליו מלווים את התיירים. לוחמי ולוחמות הווייטקונג חיו במנהרות האלה שנים, ועמדו בהפצצות כבדות של האמריקאים. על מנת שלא תחשבו כי הדרום הוא רק זיכרונות מהמלחמה, מומלץ לצאת ליומיים של שיט בדלתה של נהר המקונג. המסלול כולל, בדרך כלל, שיט באחד מקטעי הדלתה, שגודל ה כגודל מדינת ישראל, וביקור בשוק הצף של קרינג.בשוק הצף, שמתעורר מוקדם מאוד, מכריזים בעלי הסירות על מרכולתם באמצעות מקל התקוע מעל לסיפון ועליו הם תולים דוגמה של הסחורה. מאות סירות מכל הגדלים נעות בין הדוכנים הצפים.המשך הטיול בדלתא לכיוון וין לונג Vinh Long() מאוד מתויר וממוסחר וניתן להגדירו כ"דרך הממתקים הווייטנאמיים". המדריך שליווה אותנו, בחור בעל חוש הומור וחוש ביקורת, דבר נדיר במקום זה, הוביל אותנו בין "המפעלים" ­ ואל תטעו, שני וייטנאמים שמבשלים חלב קוקוס נחשבים כאן ל"מפעל". וכך שטנו מ"בית חרושת" לתירס ואורז מותפחים, ל"מפעל" של סוכריות קוקוס. הטעמים והטקסטורות רחוקים מטעם הפופקורן המוכר במקומותינו. טעם עז של ג'ינג'ר ובוטנים מתבל את הקוביות הדחוסות של האורז והתירס המותפחים.ובאשר לסוכריית הקוקוס, ובכן, מומלץ לעשות זאת כשרופא השיניים שלכם נמצא לא רחוק ממקום הימצאכם, שכן מדובר בגרסה וייטנאמית של ממתקים עוקרי סתימות...למי שדרכו אינה אצה לו, מומלץ לבקר גם במרכז וייטנאם, או לשלב סיור באנגקור ואט, אתר המקדשים המדהימים Siem Reap­בש השוכן בקמבודיה השכנה. מסייגון הבי קור כרוך ב­45 דקות טיסה במטוס מדחף, כאשר יומיים באתר הזה מספיקים כדי לספוג את ההוד וההדר של המקדשים ואת השילוב המדהים של הטבע בתוכם. המדריכים יודעים לא רק לספר לכם על נפלאות הארכיטקטורה אלא מתמחים בהכוונת התייר לזוויות המועדפות לצילום בכל שעות היום. אם הזדמן לכם מדריך שחווה את תקופת החמר רוז' ופול פוט, ותצליחו לדובב אותו בנושא, תוכלו לשמוע על תקופה אפלה בהיסטוריה של קמבודיה. להניח את הראש מספר המלונות בעלי 4 ו­5 כוכבים בהאנוי, בירת וייטנאם, ובסייגון, גדל במהירות. בעיירות דוגמת סאפה או קנטו הם עדיין מעטים. מי שלא מוכרח להוכיח לעצמו שהוא מסוגל "להתענג" בתנאי תרמילאים ("מוצ'ילרוס"), יכול להתפנק בלינה בחדרים מרווחים ומהודרים, במחירים נמוכים מהצפוי.בהאנוי יש ייצוג לכל הרשתות הגדולות דוגמת "הילטון", אבל מומלץ להתאכסן במלון Sofitel Metropole. הוא נבנה בסגנון קולוניאלי לפני מאה שנים על ידי הצרפתים, וזכה לשיפוץ מסיבי ולתוספת של אגף מודרני לפני כעשור. שני אגפיו מהודרים, ובאגף הישן, התקרות הגבוהות תורמות להרגשת המרחב. הוא ממוקם במרכז העיר, לא הרחק ממסעדות וחנויות. 8266920­4­Fax: 84826919­4­Tel: 84Sofitel Metropole Hanoiרשת "ויקטוריה" מאפשרת לא רק ללון לילה ברכבת בדרך מהאנוי ללאו קאי, אלא גם להשתכן במלונותיה. ויקטוריה סאפה, שנבנה ב­1998, הוא המלון היחידי בעיירה בעל סטנדרטים מערביים. האווירה בו חמימה מאוד ונובעת משימוש מסיבי בעץ, ומארכיטקטורה המדמה chalet באזור סקי אירופאי. 871539­20­Fax: 84871522­20­Tel: 84Vicvtoria Sapa Hotelמלו ן נוסף של רשת ויקטוריה נמצא בלב דלתת המקונג, בעיר קנטו, השלישית בגודלה בוויטנאם, כ­170 ק"מ דרומית­מערבית לסייגון. המלון היפהפה, שחדריו משקיפים לא רק לחצר פנימית אלא גם לדלתה עצמה, נפתח לפני כשלוש שנים. לרשות הדיירים עומדת, חינם, סירת שירות כדי להגיע לקנטו וממנה.829259­71­Fax: 84810111­71­Tel: 84Victoria Can Thoגם על סייגון מסתערות הרשתות הגדולות, ובכל פינה צומח מלון חדש. אני ממליצה על מלון קרבל, שראשיתו בתקופת הצרפתים, ושלאחרונה עבר שיפוץ יסודי. הבר שבקומתו העשירית, "סייגון­סייגון", היה מקום המפגש של העיתונאים בזמן מלחמת וייטנאם והוא נחשב עד היום למקום הכי "אין" בעיר. המלון ממוקם במרכז וניתן להגיע ממנו ברגל לאתרי התיירות בעיר.243999­8­Fax: 84234999­8­Tel: 84Caravelle Hotel השהות בדלתת הנהר האדום והטיול במפרץ הלונג מחייבים לינה באזור. המלון המועדף שם הוא הלונג פלזה. למרות שהוא מודרני מאוד, יש בו תחושה של "כאילו" ­ כאילו מלון מפואר עם חדרים ענקיים ואמבטיות מרווחות, אבל המים לא בדיוק זורמים בכל המקלחות. חדר אוכל מאוד מפואר אבל זהו המקום היחידי שב ו לא רק שלא נהנינו אלא אף נמנענו מלאכול ארוחת בוקר (נראה כאילו השף החליט למחזר את הארוחה של אתמול...). היחס במלון הזה, כמו גם בכל יתר המלונות, חם מאוד והצוות מנסה בכל כוחו לעזור.846867­33­Fax: 84845810­33­Tel: 84Ha Long Plazaארוחות הבוקר במלונות ממזגות את הקולינריה הצרפתית, עם מאפים מצוינים שלא היו מביישים מאפיות בפריז, וכוללים מנות וייטנאמיות קלאסיות. אחרי שדגמנו את הקרואסון, הבריוש ויתר המאפים החלטנו שבווייטנאם כמו בווייטנאם ­ ארוחת בוקר של המקומיים יכולה להיות מעניינת. הארוחה כוללת מרק עשיר בירקות, אטריות אורז ובשר לפי בחירה. דרך אגב, הווייטנאמים אוכלים את המרק הזה בווריאציות שונות שלוש פעמים ביום. למי שהמרק לא השביעו, מחכה דים סאם וייטנאמי המורכב בדרך כלל מעלי אורז דקיקים מגולגלים, הממולאים בחסה, עשבי תבלין, בשר ואורז. לאלו שחייבים לעשות את ריצת הבוקר שלהם לפני שהם מתחילים את היום, מוטב שיידעו שבכל המלונות הללו יש חדרי כושר ובריכות, פתוחות וסגורות. רמת האבזור אינה אחידה אבל מאפשרת חילוץ עצמות. מי שלא הספיק לעבור את חווית המסז' בתאילנד, יוכל בחלק מהמל ונות להתנסות גם בכיף הזה. בקמבודיה אני ממליצה בחום להסתפק בארבעת הכוכבים של מלון "סופיטל". ראשית, הארכיטקטורה שלו מתאימה למקום, ושנית, הוא קרוב מאוד למקדשים. כאן לא תמצאו מגוון מסעדות שמספק את רעבונו ותיאבונו של התייר המזדמן, ולכן מומלץ בחום לקחת במלון עסקה של חצי פנסיון. בטוחתני, כי הבופה שבמלון סופיטל יספק אתכם. 964610­63­Fax: 855964600­63­Tel: 855Sofitel Royal Angkor עשה לך סוכן מי שרוצה להכין לעצמו טיול מבלי להיעזר בסוכנים ישראליים, מוזמן להתקשר ישירות לסוכנויות המקומיות.8264322­4­Fax: 848257532­4­8264089, 84­4­Tel: 84Vietnam Tourismהסוכנות הזאת הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד. המדריך שהיה אמור ללוות אותנו בדרום וייטנאם לא היה מסוגל לענות על שאלות פשוטות. שיחה קצרה עם הסוכנת הביאה להחלפתו תוך 20 דקות.בסוכנות בקמבודיה אפשר להתקשר לקן, בחור שוויצרי ששולט היטב באנגלית, צרפתית וגרמנית. ניתן לארגן איתו או עם מדריך את תוכנית המקדשים בהם תרצו לבקר.964591­63­Fax: 855964595­63­Tel: 855Asian Trailsלמעוניינים בטיולי שטח בצפון וייטנאם:871596­20­Fax: 84871331­20­Tel: 84Adventure Trips & Tracking.Phu Thinh Co