מלחמה על הכביש התושבים מפחדים לנסוע בלילה בכביש, 443 וטוענים שלא שומרים עליהם מספיק נאוה צוריאל 07/01/02 יום שישי בערב, בדיוק לפני שבועיים. צרור שנורה מנשק אוטומטי הקפיץ את החיילים במחסום חרבתא על כביש מודיעין­ירושלים. חיילי התותחנים המאיישים את המחסום תפסו מחסה בעמדות והחלו להשיב אש. פצצות תאורה שנורו מהמחסום האירו את הגבעה שמעל המחסום, את הטנק שניצב עליה, ואת הצנחנים המבוהלים שעל פי דיווחי המילואימניקים רצו בפחד אל עבר הג'יפ שלהם. כולם היו קצת מבוהלים, כי עברו כבר ארבעה חודשים מאז שנשמעו יריות בכביש הזה. בטונדות וסוללות עפר מונעות מתושבי הכפרים הפלסטינים הסמוכים לעלות על הכביש, גדוד 101 של הצנחנים מסייר לאורך הכביש ושומר על הביטחון, ועל הגבעות שמעל הציב צה"ל טנקים. מי הם, אם כן, הפלסטינים שהצליחו לחדור את רשת האבטחה של מה שהוא אולי הכביש המאובטח ביותר בארץ, והסתפקו אחר כך בצרור בודד לעבר המחסום?אם אתם נוסעים בכביש הזה ומתפלאים שלא שמעתם על תקרית הירי הזו, זה לא במקרה. בדיקה העלתה שאת האש לא ירו חוליות תנזים מקומיות, וגם לא צוותים של הג'יהאד או החמאס. מקורות הירי שהתותחנים ניסו להשיב לעברם אש היו לא אחרים מחיילי השריון המוצבים מעל המחסום. הצרור נפלט בטעות מאח ד הנשקים שם.כישלונם של החיילים במחסום לאתר את מקור הירי ולהשיב לעברו אש הציל כנראה את חייהם של חיילי צה"ל, ואת צה"ל מעוד ועדת חקירה מביכה.התקרית המוזרה הזו, שצה"ל הצליח במידה רבה להשתיק, מעידה אולי על אופי החיים בכביש .443 נדמה ששורת פיגועי הירי שהיתה כאן בין דצמבר לאוגוסט האחרון הכניסה את כל מי שקשור לכביש הזה למצב של פאניקה מתמדת. לחץ של תושבי אזור מודיעין ושל אישי ציבור הביא לכביש הזה אבטחה שלא נראה כמותה במקום שאין בו לפחות את אולמרט וג'וליאני יחד. מלבד הפריסה הנרחבת של צה"ל, הוקמו כאן גם עמודי תאורה, והמשטרה ומג"ב, שבסיס גדול שלו נמצא לאורך הכביש, הגבירו כאן את תכיפות הסיורים.ארבעת חודשי השקט, והטנקים על הגבעות לא הרגיעו ממש את מי שנוסעים בכביש. רבים עדיין נמנעים מלנסוע כאן בלילה, ובכל פעם שיש פיגוע במקום אחר, הבהלה כאן שוב מתגברת. רק אנשי הביטחון המקצועיים ממכבים ומרעות ממשיכים לנסוע בכביש בלילות. הם יודעים שחשוב להפגין נוכחות. הביטחון בזכותם כביש מודיעין­ירושלים, שמספרו ,443 מתחיל בפאתי שכונת רמות ומסתיים בצומת בן שמן. במחסום רמות מוצב סמל צנחנים ענק בצבעי אדום­לבן, כאילו להודיע לנוסעים בכביש מי כאן בעל הבית. מאז שהמצב בכביש נעשה מתוח, גדוד 101 של הצנחנים, האחראי על גזרת רמאללה, הופקד על אבטחתו. חיילי הגדוד מאיישים את המחסומים הפזורים לאורך הכביש, עורכים תצפיות וסיורים באזור ומבצעים פעילות מבצעית בכפרים הערביים. "בחודשים האחרונים הציבו כאן הרבה יותר חיילים", מאשר אחד הצנחנים המוצב במחסום. "יש הרבה יותר תצפיות והרבה יותר בטוח". מדי פעם, הוא מוסיף, מגיעים נהגים ומתריעים על בעיות נקודתיות. באחד הימים השבוע הגיע נהג למחסום ודיווח על שני פלסטינים שחתכו גדר תיל. מיד הוקפץ לשם ג'יפ סיור כדי לבדוק את האירוע. "בעיקרון, שקט פה מאוד", אומר אחד החיילים. "אפשר לעבור פה בלילה. אתמול נסעו הרבה רכבים בכביש". אחד הנהגים שחולף על פני החיילים אומר: "כשהצנחנים פה, הכביש בטוח". רפי אסרף, תושב גבעת זאב, נהג משאית שעצר במחסום, מספר כי בזמן האחרון, בעקבות הנוכחות הגבוהה של המשטרה ושל הצבא, יש תחושה שהכביש בטוח יותר. "היום אנ י לא חושש לנסוע בכביש גם בלילה", הוא מוסיף.במרחק של כמה קילומטרים, בכניסה לכפר אל­ג'יב מוצב נגמ"ש המאויש גם הוא בחיילי הצנחנים. החיילים, שהכביש לא סיפק להם תעסוקה מבצעית יוצאת דופן היום, עושים פוזות למצלמה. להגברת המורל הם הציבו דגל קטן על הנגמ"ש. "כשאתה שומר טוב, הגזרה שקטה", אומר אחד מהם. "אנחנו מפטרלים בתוך הכפר ומסיירים באזור". הנגמ"ש עומד לא הרחק מהכניסה הדרומית לגבעת זאב, כמה מאות מטרים מהמקום שבו נהרג רונן לנדאו בן ה­17 בינואר האחרון. מע"צ עבדה כאן כדי להרחיב את הכביש, ומחבלים שהגיעו מכיוון אל­ג'יב ניצלו את ערמות הכורכר בצד הדרך כדי להסתתר מאחוריהן ולירות לעבר הרכב שבו נסעו רונן ואביו. כדור בודד שחדר לרכב הרג את רונן.היום הכביש עדיין בבנייה, אבל הערמות סולקו מצד הדרך והפטרולים תוגברו. מכיוון אל­ג'יב מגיח עכשיו טרקטור. אחד החיילים יורד מהנגמ"ש ומורה לו לעצור. הוא מבקש להציג תעודת זהות והנהג מציג בפניו תעודת זהות כתומה. לרכבים פלסטינים, מסביר החייל, אסור לנוע בכביש. הדרך היחידה של הפלסטינים לנוע ממקום למקום היא ברגל. "אין יציאה, סגור", מסביר החייל לנהג. " אסור לך לעבור בכביש". הנהג, תושב כפר בידו, מסביר לחייל כי הוא מביא חיטה מהכפר אל­ג'יב לשטחים החלקאיים בבידו ומתחנן שייתן לו לעבור. החייל עורך בירור טלפוני קצר ואחרי כמה דקות נותן לו לחצות את הכביש לכיוון בידו. "בגלל שאתה גר בבידו", אומר לו החייל, "אני לא משאיר אותך באל­ג'יב". הכבישים שלהם על פי הסכמי אוסלו, כביש 443 מוגדר כחלק מהמעבר הבטוח הצפוני, שבו אמורים לנוע בחופשיות רכבים פלסטינים מעזה לרמאללה, דרך לטרון, לצד רכבים ישראלים. עקב המצב הביטחוני נאסרה נסיעת רכבים פלסטינים בכביש ,443 ומה שאמור היה להיות מעבר בטוח, מוגדר היום על ידי צה"ל "כביש ליהודים בלבד". הדרכים המובילות לכפרים הערביים שלאורך הכביש, בית סירא, בית לקיה ובית עור, נחסמו בבטונדות שהציב צה"ל. בחלק מהמקרים קיימים בין הכפרים כבישים צדדיים המאפשרים לנוע בין כפר אחד לסמוך לו. בדרך כלל מדובר בכבישי עפר, ורק נהגים מיומנים שנוסעים לאט מאוד יכולים לעבור בהם, ובמחיר נזק רציני לרכבים. רבים מתושבי הכפרים שלאורך הדרך משתדלים ככל האפשר לא לצאת מהכפר, כיוון שכל נסיעה, אפילו לרמאללה הקרובה יחסית, מסובכת ועשויה לארוך שעות.זהרן זהרן, תושב בית עור בן 44 ואב לשמונה, התפרנס עד שנחסם הכביש ממילוי בלוני גז וחלוקתם. מאז שנחסם הכביש, עליו להתחלק בפרנסה עם עלי גאנם, צעיר מבית חנינא, כדי למלא את הבלונים בעטרות. "זה בית סוהר גדול", הוא נאנח. "בעבר לקחתי את המשאית ומילאתי גז בעטרות, היום אני לא יכול. היום אנחנו עובדים פעמיים".הכניסה לכפר הפכה למקום מפגש של ספקי גז ומחלקיו. תושבים מבית עור מעמיסים את בלוני הגז על משאיות ובכניסה לכפר מעבירים אותם מעל הבטונדות של צה"ל למשאיות אחרות, שימלאו את הבלונים באזור התעשייה בעטרות. לאחר שהבלונים ימולאו בגז, הסיפור יחזור על עצמו. הבלונים יועברו בחזרה למשאיות החלוקה. בינתיים ניתן להשקיף מהכניסה על המכוניות הישראליות שחולפות בכביש במהירות בלתי מתקבלת על הדעת. בשלב כלשהו הוחלט במשטרת התנועה לא לאכוף הגבלת מהירות בכבישים שבהם היו פיגועי ירי. פיגועי ירי לא היו כאן מזמן, אבל נראה שהמשטרה, אולי מחוסר כוח אדם ואולי כדי לעודד נסיעה בכביש, החליטה בינתיים לא להחזיר לכאן את האכיפה. תושבים שמכירים את הכביש היטב מספרים שבשעות הבוקר הם מגיעים מגבעת זאב לבן שמן ב­20 דקות.משה ספקטור, ראש מועצת מכבים­רעות, מעריך שמאז שהפלסטינים הפסיקו לנסוע בכביש, יש בו יותר תנועה, גם אם רק מסיבות של מורל. "התושבים שלנו, שהם רובם אנשי צבא", הוא אומר, "מבינים שצריך להראות נוכחות, אחרת הטרור ינצח. צה"ל, מג"ב והמשטרה נותנים את מרב הביטחון ומאז התקרית האחרונה לא היו פיגועים. צה"ל מכתר את הכפרים ומפקח על התנועות בהם, ציר בית סירא נסגר והפלסטינים משתמשים בדרכים שלהם בין הכפרים. כל זה הביא לרגיעה מסוימת. בהתחלה התושבים חששו מאוד לנוע בכביש אבל יותר ויותר אנשים חזרו ל­.443 הציר הפך להיות פעיל ביום ובלילה".במחסום הסמוך לכפר חרבתה עומדים חיילי מילואים של חיל התותחנים, אלה שהשיבו ביום שישי אש אל עבר חיילי השריון. "בזכותנו", אומר עמית זוט, מילואימניק בן ,30 "חזר השקט לכביש מודיעין­ירושלים". המחסום מורכב מבטונדות ומבוסטונים המפוזרים משני צידי הכביש ומעמדות ירי. באחת העמדות מוצב תת מקלע מוכן לירי. בסמוך לו פצמ"ר ופצצות תאורה. "יש לנו מחסום מדוגם", אומר אחד החיילים, "כי זה מחסום קבוע". מלבד התקרית ההיא, היה להם כאן רק שקט, וההפצצה הכבדה ביותר שנאלצו להתמודד איתה היא מבול הסופגניות שהנחיתו עליהם באחרונה התושבים שעברו במחסום. "הריבה יצאה לנו מהאוזניים. האזרחים מביאים כל הזמן אוכל ושתייה", הם מדווחים. בכל זאת, כמו אצל התושבים הערבים, גם אצל המילואימניקים אבטחת הכביש פוגעת בפרנסה, או לפחות בקריירה. זוט הוא מהנדס היי­טק מפרדס חנה. "בת קופה שיש פיטורים, לעזוב את העבודה ל­25 יום זה קשה. אתה לא יודע אם העבודה תחכה לך. זה פוגע גם בפיתוח המוצר וגם במעמד שלי בעבודה". בג"ץ נגד צה"ל כביש ירושלים­מודיעין, שעכשיו טורדות אותו רק צרות של אספקה וקריירה, כונה בעבר בעיתונים היומיים "כביש דמים". הפיגוע הרצחני הראשון אירע בחודש דצמבר בשנה שעברה ובו נהרג אליהו כהן ז"ל, מורה לנהיגה ממודיעין, בעת שהיה בדרכו לביתו מכיוון ירושלים. בתחילת ינואר נפגעו שני תושבים, יוסי ברוך ואהרון קובקוב, מיריות שנורו לעברם בצומת חרבתא. קובקוב נפצע באורח בינוני וברוך נפצע באורח אנוש. שבוע לאחר מכן ילד בן שמונה, גדעון עוז, נפגע קשה מיריות שנורו לעברו ולעבר אמו בכניסה לגבעון החדשה. באותו החודש נהרג רונן לנדאו, תושב גבעת זאב בן ,17 מצרור יריות שנורה לעברו בכביש המחבר בין ירושלים לגבעת זאב. בחודש אוגוסט נהרגו שלושה בני משפחה אחת, דורון סווירי, אחותו ובעלה, שרון ויניב בן שלום, מאש שנפתחה לעברם ממארב הסמוך לכפר עוד א­תחתא. המחבלים שהיו מעורבים באירועים ברחו לכפרים הפלסטינים הסמוכים לכביש, וצה"ל ניהל נגדם מרדפים. סדרת פיגועי הירי פגעה בכביש שלא היה ערוך להם, לא מבחינת צה"ל ובעיקר לא מבחינת התושבים. מצד אחד נמצאים תושבי גבעת זאב, ברובם אנשי ליכוד חילונים שהגיעו אל מעבר לקו הירוק ב עיקר כדי למצוא פרוור זול ונוח של ירושלים. לאחר שהחל הירי, רבים מהם בחרו לנסוע לתל אביב בסיבוב ארוך דרך ירושלים. מהצד השני של הכביש ניצבים תושבי מודיעין, ויותר מזה תושבי מכבים­רעות. כאן מדובר ביישובים עשירים יותר, שרבים מתושביהם בכירים בצה"ל ובשירותי הביטחון. מי שבאו לכאן לחפש איכות חיים ושקט לא יכולים היו לסבול את הפיכתם ליישוב קו עימות. לאחר שחשו שצה"ל לא מקדיש להם מספיק אמצעים ותשומת לב, פנו בינואר האחרון לבג"ץ בעתירה שבה דרשו לחייב את הצבא לפעול לאבטחת התנועה בכביש ירושלים­מודיעין, כלומר להוסיף לפחות ארבעה מחסומים בנוסף לשניים שכבר היו קיימים, להוסיף נקודות תצפית על הגבעות, ולערוך סיורים לאורך הכביש בכל שעות היום והלילה. בעתירה נטען שהפיגועים גרמו לתושבים רבים מיישובי האזור להפסיק לנסוע דרך הכביש, ולהשתמש במקומו בכביש העמוס מתל אביב לירושלים, כביש מספר 1.בפעם הראשונה נדרש צה"ל הנדהם לפרט את דרכי האבטחה שהוא מספק. בתגובתו ציין הצבא כי הוא נקט באמצעים צבאיים למניעת ירי ולסיכול פעילות חבלנית עוינת לאורך הכביש הכוללים: הקמת מאחזים קבועים לאורך הציר, עריכת תצפיות בי ום ובלילה, חסימה פיזית של כל הצירים המוליכים מיישובים פלסטינים אל כביש ,443 הצבת טנקים לאורך הכביש, סיורים בג'יפים ביום ובלילה לאורך הכביש ומארבים בלילה. בתגובה לדרישה השיב צה"ל כי הוספת מחסומים לאורך הדרך אין בה כדי להקטין את הסיכון לפיגועים בכביש. העותרים, טען צה"ל, אינם מופקדים על הביטחון באזור ולכן אינם מוסמכים לקבוע מהם האמצעים שיש לנקוט כדי להגן על ביטחון המשתמשים בדרכים.בג"ץ קיבל את עמדת צה"ל והעתירה נמחקה. אבל העתירה היתה רק פן אחד במאבק של תושבי גוש מודיעין. פניות אישיות ומכבש של לחצים הופעלו על מח"ט הגזרה, אילן פז, ועל השר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, לדאוג לאבטחת הכביש. לאחר הפיגוע הקטלני בכביש שבו נהרגו שלושה ישראלים, החל התגבור המאסיבי שנמשך עד היום. צה"ל תגבר את כוחותיו לאורך הכביש, הציב טנקים בנקודות שולטות לאורך הציר והפנה לאזור פלוגת צנחנים. "בעקבות לחצים שלנו", אומר משה שכטר, ראש עיריית מודיעין, "צה"ל הציב מתחמים צבאיים על ראשי גבעות בארבעה מקומות. והיום שורר שקט בכביש". שכטר מודה כי הוא עדיין אינו מעז לנסוע בערב בכביש 443 ומעדיף לנסוע בכביש מספר .1 בושה למדינה שר האוצר סילבן שלום, שמקפיד לנסוע בכביש מדי יום, החליט לפני כחודשיים להקים תאורה לאורך הכביש מסיבות ביטחוניות. גם המשטרה מעורבת כעת. מפקד מחוז שומרון ויהודה (ש"י), ניצב שחר איילון, הורה על תגבור סיורי המשטרה בציר. לאורך הדרך ניתן לפגוש היום ניידות משטרה רבות. מפכ"ל המשטרה מקפיד לנסוע בכביש והוא אף הוציא הנחיה לכל הקצינים הבכירים לנסוע בכביש הזה.בבית משפט לתעבורה בעיר מתחשבים בעברייני תנועה שנתפסו על מהירות מופרזת בכביש, ואלה מקבלים עונש מופחת מהעונש הקבוע לעבירה זהה בכביש אחר. אלכס ויינרב (44), תושב מודיעין שעובד בירושלים, מתרעם על הנחיית המשטרה: "זה אבסורד שבשנת 2002 במדינת ישראל אומרים לך שתטוס הביתה כדי שלא יירו בך". עו"ד ניצה דרשן­לייטנר טוענת כי בעקבות העתירה צה"ל שינה את המדיניות והוסיף אמצעים נוספים למיגון הכביש. דרשן, תושבת מודיעין, סבורה כי על אף האמצעים, אנשים עדיין מפחדים לנסוע בכביש בשעות הלילה, ולכן התנועה בו דלילה. "כל פעם שאתה חושב שאתה יכול לחזור ולנוע על הכביש קורה בו אסון. הביטחון לא חזר. הרחיבו כביש, הוסיפו בו מסלולים, ומדינת ישראל לא יכו לה להשתמש בו", היא מסכמת.ויינרב משתמש בתחבורה ציבורית כדי להגיע לעיר. הוא מספר על השינויים שחלו בנסיעות. מאז שהמצב הפך להיות מתוח, חברת מרגלית, המפעילה קווי אוטובוס בין מודיעין לירושלים, שינתה את מסלולי הנסיעה בערבים. משעה ארבע אחר הצהריים האוטובוסים נוסעים דרך כביש מספר .1 כל זאת, בהוראת משרד התחבורה. ויינרב לא מבין כיצד משרד ממשלתי יכול לתת הוראה כזו: "בא משרד התחבורה, משרד ממשלתי, ונותן הוראה שלחברת מרגלית אסור לנסוע בשעות הלילה בכביש הזה. בושה וכלימה למדינה שהיא לא יכולה לאבטח את הדרך לעיר הבירה, והעומס על כביש מספר 1 מוכפל. עד היום אני נוסע בכביש מספר 1 בתחבורה ציבורית, וכשאני עובר את השריוניות של תש"ח אני רואה איך אנחנו חוזרים אחורה 52 שנה ולא מתקדמים קדימה. אני רוצה לראות שייסעו כך לוושינגטון, פריז או לונדון. אנחנו צריכים לנסוע שם יום ולילה. כיום אין הרגשת ביטחון בכביש". ביום רביעי לפני שבועיים, לאחר הפיגוע בעמנואל, שינתה חברת מרגלית את מסלולי הנסיעה גם בבוקר, והאוטובוסים נסעו דרך כביש מספר .1 לאחר תלונות של תושבי האזור, חזרה החברה למסלול הרגיל. מנהל החברה, עו ז שבי, שמפעיל את הקו מזה כארבע שנים מסביר את שאירע: "למחרת הפיגוע בעמנואל היתה החלטה לא שגרתית שלנו כי לא רצינו להתגרות בגורל ולמען התושבים. במקביל הרצנו אוטובוס קטן ממוגן בכביש 443 לאנשים שעומדים בדרך. מאוחר יותר הוציאו לי מכתב מפיקוד העורף וממשרד התחבורה שעליי לחזור לפעילות רגילה. מפתיעים אותך, שלושה פיגועים בשלושה ימים ואתה לא יודע איך לאכול את זה". שבי מספר כי התושבים חוששים מאוד מנסיעה בכביש 443 בכלל, ומנסיעה באוטובוסים בפרט. מאז תחילת האינתיפאדה, הוא אומר, היתה ירידה דרסטית במספר הנוסעים. חברת מרגלית מפעילה באוטובוסים עשרה בודקים ביטחוניים כדי להגביר את הביטחון בקרב הנוסעים. הם אחראים לבדיקת תעודות זהות, תיקים ותאי מטען. הבודקים היו נהגים. בתקופה האחרונה, הוא אומר, יש התאוששות מסוימת כי אנשים התרגלו למצב. "בנסיעות הקבועות יש יותר אנשים", הוא אומר. "זה מתחיל להתקרב לאחוזים שהיו לפני תחילת האינתיפאדה. מאז שהעמידו את הטנקים על הגבעות והציבו עמודי תאורה, אנשים יותר בטוחים. ואז מגיעה הודעה ברדיו שהיו יריות בכביש גבעת זאב או בגבעה הצרפתית והכול משתנה". ויינרב קובל על כך שאת כביש 443 שיפצה חברת מע"צ בסכום עתק עבור תושבי גוש מודיעין, והמשתמשים העיקריים שלו בסופו של דבר הם רכבים פלסטינים שנוסעים מעזה לכיוון רמאללה דרך לטרון. "בארבע לפנות בוקר", הוא מספר, "נוסעות במסלול הזה משאיות המובילות ציוד וסחורות. יש סכנה שבמשאיות האלה מתחת לעגבניות תסתתר חוליית מחבלים". ויינרב פנה לגורמי צבא ומשטרה ואלה אמרו לו שאין להם מספיק כוח אדם לבדוק את כל הרכבים שנעים על הכביש. מדי פעם, הוא אומר, מוצבים מחסומי פתע לאורך הכביש. הסיסמוגרף האידיאלי למצב התנועה בכביש 443 הוא תחנת הדלק שנמצאת על אם הדרך. תחנת דלק דור ­ בית חורון. מאז שהחלה האינתיפאדה הורידה התחנה את מחירי הדלק. ליטר דלק ניתן להשיג ב­25 אגורות פחות מהמחיר הרגיל. מתחילת האינתיפאדה, מספר מוחמד חוואג'ה, מתדלק מהכפר נהלין, ירדו ההכנסות בתחנה, שעמדו על 400 אלף בחודש, ב­50 אחוז. בחודשים האחרונים קיימת עלייה בהכנסות, ואפשר לדבר על הכנסה של 300 אלף ש"ח בחודש. "ביום יש יותר תדלוקים", אומר חוואג'ה. "בלילה לא מגיעים הרבה רכבים. אין כמעט תנועה בכביש". חיים מוסטקיס, נהג שמתדלק בתחנה, תושב רמת גן שעובד בירו שלים שהכביש משמש עבורו עורק תחבורה מרכזי, מספר כי בחודשים האחרונים הוא חזר לנסוע בכביש והתחושה הכללית היא שהכביש יותר מאובטח. "יש אומנם חשש", הוא מודה, "אבל בכביש מספר 1 החשש יותר גדול, סטטיסטית יש שם יותר תאונות".