הוליווד כשרה למהדרין תעשיית הקולנוע החרדית פורחת: הבמאים, התסריטים, הכוכבים שרי מקובר 25/01/02 כשחרדי נתפס על ידי רבו עם פרט מרשיע ממהדורת החדשות, מיד הוא מצטדק בנימוק האולטימטיבי "שמעתי באוטובוס". למחרת נפילת בנייני התאומים בניו יורק סחרו בחורי ישיבה בידיעות חמות שפלטו הטרנזיסטורים הקטנים, ולא השגיחו ברב שישב בפינת החדר. התרגז ראש הישיבה, דפק על השולחן וקרא: "אני מאוד מבקש להוציא את כל האוטובוסים מהחדרים".הסיפור הזה מלמד אמנם על חוש ההומור המצוין של ראש הישיבה, אבל לא פחות מכך על הצימאון האדיר של החרדים לחדשות "חילוניות". ולא רק לחדשות. בתקופה האחרונה ה"אוטובוס" הפך למחשב, והרדיו פינה את מקומו לקולנוע חרדי. השוק מוצף בעשרות סרטים ברוח היהדות, המיועדים לצפייה במחשב הביתי וגם בווידאו, ומגישים תסריט חינוכי, תפאורה כשרה ושחקנים יראי שמים.הסרטים החרדיים נחטפים מהחנויות כלחמניות טריות ורובם הופכים בן יום לשלאגרים היסטריים. יש בהם דרמה וקומדיה; הם ממחיזים אגדות חז"ל וסיפורי צדיקים; עוסקים בפרשת ילדי תימן ובתיעוד השואה והגבורה; עוקבים אחרי הרפתקאותיהם החינוכיות של ילדי חבורת הגאולה ­ חסמב"ה חרדית למהדרין.בצד הסרטים מוצעים באחרונה גם תקליטורים של דוקומנטרי ה ואקטואליה (ר' מסגרת), תוכנית אירוח (ר' מסגרת) ותוכניות לפעוטות סטייל אורנה ומשה דץ (ר' מסגרת)."בזמן האחרון", אומר עיתונאי חרדי, "כל מי שחושב שיש לו גישה לנושא, אץ רץ אליו מתוך רצון להתעשר. העסק ממש נחשב להיי­טק חרדי". "צחי, קום כבר. התגבר כארי לעבודת השם" לוקיישן: וילה מרווחת בבני­ברק. ילד חרדי נם את שנתו. על הקיר, מול מיטתו, תמונת דודתו. פניה מכוסות בצניעות במחבת. רבב מטפחתה ושניצי חלוקה משתרבבים אל הפריים.חרדי חסוד: "צחי, צחי, קום כבר. התגבר כארי לעבודת השם".צחי: נאנח (כיתובית: אאחחאחחח) ומסתובב על צדו (כיתובית: פופפטררפפפ).חרדי חסוד: "אם הדודה היתה יודעת, צחי, היא לא היתה חוסכת ממך את המחבת שעל פניה".זהו קטע קצרצר מתוך הלהיט גדוש ההפתעות "מאחורי הקיר" ­ סרט קולנוע חרדי מבית היוצר של הבמאי אבי רופל. התקציר שעל גב התקליטור מגלה: "צחי הוא נער שובב והרפתקן שהסתכסך עם הישיבה שבה למד. בשלב מסוים הוא בורח מהישיבה ועובר מסע הרפתקאות. העלילה משלבת קטעי הומור רבים, תוך שמירה קפדנית על הגבול הדק שבין ליצנות לשמחה".הסרט בן 70 דקות. התפאורה מרשימה, זוויות הצילום מדויקות, הסאונד חד וברור והשחקנים מוכשרים. התסריט אמנם מושפע מטעמו המסוים של קהל הצרכנים המיועד, אבל על איכותו הרוחנית אין חולק: הוא גדוש בתורה, מצוות ומעשים טובים."מאחורי הקיר" מייצג תופעה חדשה במגזר החרדי: תקליטורי קולנוע, שנעשים על פי כללי צני עות מחמירים ביותר. המפיקים, הבמאים, התסריטאים והשחקנים, כולם שומרי תורה ומצוות שמטפחים את התופעה העולה כפורחת, וכיוון שנהוג לדבר בלשון נקייה (הם עדיין לא זכו באישור כתוב מהרבנים), הם מגדירים את מעשי ידיהם בכינוי הנאה "הרדיו הוויזואלי הראשון". האחים גרובייס, מלכי השוק הסרט החרדי הראשון, "נחום איש גם­זו­לטובה והתיבה המופלאה", הופק ב­98' על ידי שאול אביגור. חרף היותו חביב ומעניין נתפש כנחלת הציבור הדתי בלבד. החרדים הסתפקו באותה תקופה בתאטרוני בובות ובהצגות ילדים."בסרט החרדי הראשון שיחקו שלמה וישנסקי ואברהם סלקטר החילונים לצד שחקנים חוזרים בתשובה", נזכר העיתונאי החרדי, "לכן האווירה בסרט היתה דתית יותר מאשר חרדית וזה לא התאים לנו. הרומאים הלכו שם עם גופיות בלי שרוולים ומה שיותר גרוע: עם חצאיות קצרות".שנתיים לאחר מכן, בתחילת 2000, קפצו האחים יהודה ואברהם גרובייס למים. השניים, חסידי גור יראי שמים, החליטו לנצל את המחשב שנכנס לכל בית חרף גזרות הרבנים, והחלו להפיק סרטים עלילתיים לילדים ולמבוגרים. מהר מאוד הם הפכו לאימפריה קולנועית של ממש, המייצרת סרטי קולנוע בקצב של אחד בחודשיים.יהודה גרובייס כותב את התסריטים ולרוב הוא גם השחקן הראשי. את שאר המשתתפים מלהקים האחים על פי קרבת משפחה, חברים, ידידים וכשרונות מזדמנים. הם מצוידים באולפן עריכה, ציוד צילום ואנשי מקצוע חוזרים בתשובה.סרטם הראשון של האחים, "בדרך לתורה", התקבל ברגשות מע ורבים. סרטם השני "במרתפי האינקוויזיציה" כבר אומץ בחום. באותה שנה, לכבוד חג הסוכות, הוציאו האחים גרובייס עוד חמישה תקליטורים חדשים שהפכו בתוך זמן קצר להצלחה מסחררת.בסרטם האהוב "יוסף מוקיר שבת" נחתו שבעה שחקנים חרדים בכפר חשמונאים, באתר ששוחזר מתקופת התנאים, וצילמו בו את מרבית הסרט."בסרט 'יוסף מוקיר שבת' נתקלו הגרובייסים בבעיה קשה", נזכר אדם המקורב להפקה. "על פי הסיפור הידוע, אשת יוסף מנקה את הדג לכבוד שבת ומוצאת בבטנו יהלום. אבל בסרטים החרדיים אסור בתכלית האיסור להכניס נשים לסט. מה עשו האחים גרובייס? העמידו את יוסף במטבח, קשרו למותניו סינר, ביקשו ממנו לנקות את הדג כמו עקרת בית, ובסוף עוד אמרו לו להגיד: 'ילדים יקרים, חכמינו זכרונם לברכה קבעו שכל אחד צריך לעשות משהו לכבוד שבת. אז הנה אני עושה את התפקיד של אמא, ומנקה את הדג לכבוד שבת'".האחים גרובייס הם מלכי השוק הבלתי מעורערים. מחזור המכירות שלהם מגלגל כמיליון שקל בשנה. כל תקליטור נמכר ב­60 שקל ומופץ ב­7,000 עותקים לפחות. השבוע הוציאו את הסרט ה­20 ­ "הדוב המרקד".הסיפור הקסום על הסבא משפולי מסמן עליית מדרגה משמעו תית בהפקות מקור חרדיות. "הדוב המרקד" צולם באוקראינה. 70 שחקנים חרדים נחתו יום אחד באולפנים שם, ההפקה שכרה שטח צילום מושלג, בתוספת מחסן תלבושות מרשים ואת תזמורת המשטרה המקומית. התוצאה: סרט בהפקת ענק, מצולם בארמונות מפוארים, מתנהל בכפר שכולו בקתות קש משוחזרות.על פי השמועה, בחנויות הצעצועים החרדיות כבר מכינים במרץ תחפושות לדמויות שבסרט הזה. בחנויות, "לארוז מהר בשלוש שקיות" "הסרטים החרדיים הם היסטריה גמורה", אומר שי שיף, סמנכ"ל חברת "גל­פז", בעלת רשת ארצית לשיווק והפצת קלטות ותקליטורים לציבור החרדי. "בגלל שהחרדי הממוצע לא ראה מעולם סרט חילוני באיכות גבוהה, הוא לא יכול להשוות, וכל סרט חרדי חדש שיוצא לשוק פשוט משאיר אותו המום. הסרטים החרדיים עוד לא הגיעו לרמה של טלוויזיה, אבל הם בדרך כי יש המון חוזרים בתשובה בשוק החרדי שעושים סרטים בסטנדרטים גבוהים מאוד".­ מה היחס בין מכירת תקליטורים למכירת קלטות זמר חסידיות?"הקולנוע החרדי הוא הלהיט הגדול ביותר בשוק. על כל דיסק מוזיקלי אנחנו מוכרים שני תקליטורי מחשב. התקליטורים מגיעים לחנות ופשוט נחטפים מיד. בהתחלה חשבתי שזו תופעה מוזרה. חרדים קונים סרטים? אבל אחר כך זה הפך לכמעט שגרה. רוב החרדים רואים בקניית התקליטורים פעולה חינוכית. ילדים באים עם ההורים, או אבות נכנסים ובוחרים תקליטור. עד כדי כך, שחברות הפקה כמו 'א­שפיל אין יידיש דורך היימישע אינגעלייט' התחילו להוציא תקליטורים ביידיש. מאז, כל כמה ימים נכנסים אלינו נטורי קרתא או אברכים חשובים, מסתכלים ימינה ושמאלה, בעיקר החוצה, וכשאף אחד לא רואה , הם חוטפים תקליטור ומבקשים 'לארוז מהר בשלוש שקיות'. אפילו כשנותנים להם עודף הם מתרגזים ש'מדברים על זה'".­ הרבנים אסרו להכניס מחשב הביתה."הציבור מושך בכיוון הפוך. הוא מצביע ברגליים".­ והרבנים?"ישנם גופים שנקראים 'מבקרים' של הסרטים. כמעט כל חרדי שנכנס אלינו שואל אם התקליטור עבר את ביקורת הרבנים. הרבנים אף פעם לא ייתנו אישור לסרטים בכתב. זה בכל זאת קולנוע. אבל אם יתקשרו אליהם, הם יודו בחצי פה שהסרט מאושר לרכישה".­ איך הרבנים ראו את הסרט כדי לאשר אותו? הרי אין להם מחשב."אולי הם שוכרים אחד לצורך העניין". ומה עם תחושת השליחות? האחים גרובייס מסתתרים מאחורי הקלעים, בשל רגישות הנושא. אבי רופל, חרדי נשוא פנים, פתוח יותר לתקשורת. רופל כותב, מביים ומפיק את סרטיו בכוחות עצמו. "החרדים הם אנשים דפוקים, נכון? כשרונות ניתנו רק לחילונים, נכון?", הוא מתבדח. "מה המהומה הגדולה? למה חושבים שחרדים לא מבינים כלום בתעשיית הסרטים?".­ גם החילונים לומדים את רזי המקצוע."אני למדתי מהניסיון. התחלתי בהפקות של קלטות ילדים והתמחתי באפקטים מוזיקליים. לעשות סרטים זה באמת לא סיפור גדול. צריך רק להעלות תמונה על סאונד ולביים. כשאתה עומד על הסט, אתה יודע שאתה רוצה ליצור סיטואציה מסוימת. ואתה בונה אותה לאט­לאט".­ השחקנים מוכנים להמיר לימוד תורה באורות הבמה?"אצלנו השחקנים עובדים מתוך תחושת שליחות. אנחנו מרגישים שאנחנו תורמים לעיצוב דמותו של הילד החרדי".­ מה אומרים הרבנים?"לא קיבלתי תגובות רעות. פעם הוציאו פשקעווילים נגד התופעה בכללותה. אבל אחר כך הכל נרגע. הרבנים מבינים שאי אפשר לעצור את הסחף, ושאם יש כבר מחשב בבית, לפחות שתהיה ביקורת על החומר שנכנס אליו". מי צריך נערת תסריט "הסרטים שלנו מעבירים מסרים חינוכיים. שאר הפרטים לא כל כך חשובים", אומר אושי גרוס, שחקן­כוכב. "יום צילומים מתחיל בחמש בבוקר. אתה נכנס לאתר היסטורי, מלבישים אותך בבגדים של יהודה המכבי. מצלמים אותך צ'יק צ'ק. הטקסטים לא גאוניים מדי ולא עמוקים מאוד. הסרט הראשון שעשיתי לא לקח הרבה זמן למרות שאורכו 40 דקות. בתוך שלושה ימים גמרנו אותו".­ שלושה ימים?"בשלב מסוים התלבטנו אם לעשות את היום השלישי".­ מה?"תראי, אין אצלנו קאטים, אין נערת מים. אבל יש בחור עם פאות שמחלק מים מינרליים ויש 500 ניצבים: כיתות שלמות של בחורי ישיבה חרדים שהגיעו בחופש של 'בין הזמנים', לגעת קצת בזוהר. אני הייתי שחקן מקצועי, חוזר בתשובה, והיו עוד שניים­שלושה שחקנים מקצועיים, אבל כל שאר השחקנים עשו לנו טובה ולקחו כמה ימי חופש כדי לעזור".­ מה עשית בשלושה ימים?"יום שלם הלכתי על חמור. אני קצת שמן, אז החמור אמר כל הדרך 'אי­אה' כזה עצוב. אבל התסריט היה בנוי ככה, שיום אחד רוכבים על חמור, יום שני בורחים מהחיילים הרומאים וביום השלישי מתחבאים במערה".גרוס, 29, נשוי ואב לבת, בוגר להקת הרבנות הצבא ית, הפך בזכות משחקו בתקליטורים לסלבריטי חרדי. הוא התחיל בפינה אישית בתוכנית המחשב "חסידישקייט", המשיך במשחק בסרטים "מאחורי הקיר" (רופל) ו"בדרך לתורה" (גרובייס) ועוד ידו נטויה.­ כמה משתכר כוכב חרדי?"קיבלתי 300 שקל ליום. אמרו לי: 'תתלבש מהר­מהר, שלא יתבזבז לנו היום'. בסרטים החרדיים לוקחים סיפורים מהגמרא ומעבדים אותם. אבל אסור להוסיף יותר מדי פרטים, שהרבנים לא יכעסו. אז יש מעט מאוד פעילות וכל סצנה שלוקחת בסרט רגיל עשר שניות, אורכת בסרטים החרדיים עשר דקות לפחות."בסרט 'בדרך לתורה' ישבתי חצי יום במים ודחפתי גלגל. בסוף הבמאי שאל אותי: 'נו, נכנסת כבר לדמות?'. ואז אמרו לי לצעוק 'אליעזר'. את היום השלישי כבר לא שיחקתי, אבל סיפרו לי שמישהו כמעט טבע שם."בסרט 'מאחורי הקיר' היינו צריכים לעשות סצנה עם סיד, שהחלפנו ליוגורט. מישהו התבלבל בהכנה, וכך שפכנו על הראש של דודו החקיין ­ השחקן הראשי ­ סיד במקום לבן. לא היו לנו שמפואים, אז ניקינו אותו עם 15 בקבוקים של שטיפת כלים. זה היה נורא. פחדנו שיתעוור. אגב, דודו החקיין הוא תותח אמיתי. כשהוא מגיע לשכונת מאה שערים בירושלים, שובל של 500 ילדים משתרך מאחוריו. כשאני מגיע לשם, יש בקושי מאה".­ נוח לך עם גילויי ההערצה?"בטח. הציבור החרדי נתן לי את הצ'אנס להפוך לשחקן. יש לי כישרון, אבל בעולם החילוני, בכל אודישן שהצלחתי, אמרו לי: 'מזל טוב, התקבלת, עכשיו אתה צריך להתנשק עם ההיא ולהתחבק עם ההוא'. לא התאים לי. בציבור החרדי אין מגבלות כאלה. יש מגבלות אחרות".­ איזה?"אסור באיסור חמור להכניס נשים לסט. אז בסרט על רבי חנינא בן דוסא, שלפי המדרש אשתו מגלה תרנגולים בחצר, הוספנו נכדים שבאו ומצאו את התרנגולים. בסרט 'לילה בגומחא', יש סצנה שבה האמא צריכה לקרוא לילד לטלפון. אז שמו אותה מאחורי קיר אטום, צבעו את הקיר בצבע עד הכתפיים שלה, והראו צללית של מטפחת קוראת לילד: 'מוטי, מוטי, יש לך טלפון'".­ מותר להשמיע קול של אשה?"באמת שמעתי שהיו לרבנים טרוניות מסוימות על העניין הזה". שוקי בן­פורת, חסמב"ה גלאט כושר גם שוק המכירות של "פרי עץ הדעת", בראשות שוקי בן­פורת ומוטי גל, עומד על כמיליון שקלים בשנה. התקליטורים שלהם נמכרים ב­69 שקלים כל אחד ומופצים בכ­5,000 עותקים (כל אחד).בן­פורת, בעברו כוכב מדורי הרכילות החילוניים שחזר בתשובה, השקיע את כישוריו בקולנוע החרדי והוציא לאור מספר סרטים נחשבים, וביניהם "חבורת הגאולה במבצע דג מלוח" ובהרפתקאות נוספות.לוקיישן: חיידר חרדי טיפוסי. רבי חברה'מן נכנס פנימה.רבי: "אני מצטער לספר לכם ילדים, שהבוקר היה פיגוע קשה ברמת­גן. חמש הרוגים, השם ייקום דמם, 20 פצועים, השם ישלח להם רפואה שלמה".לוקיישן: בית חולים. ילד חרדי פצוע. על השידה לצד המיטה ספר תהילים. כי יתאושש החולה, מיד יחזק את גופו החלוש במצוות.חברים מקיימים מצוות ביקור חולים: "מה, באמת עפת 30 קילומטר?".פצוע קשה: "ברוך השם, היה לי נס גדול".לוקיישן: ילדים במחנה סודי. מתכננים להביא את המשיח.פצוע שהבריא: "אתה הוזה, חביבי. יצר לב האדם רע מנעוריו".ילד בעל אמונה: "אל ייאוש! אנחנו נביא את הגאולה!".זהו קטע תמים, יחסית, בשגרת יומם ההרפתקנית של הילדים האמיצים מ"חבו רת הגאולה במבצע דג מלוח" ­ השביעייה הסודית של החרדים. על התסריט חתומים בן­פורת וגל, הנחשבים למקצועיים ביותר בתעשיית המגזר. הסרטים של השניים מושקעים במיוחד. התפאורה מרשימה, התסריט קולח והשחקנים מבוימים היטב. הילדים החרדים אוהבים הרפתקאות כשרות ומזדהים עם הילדים האמיצים, גם אם לא הצליחו להביא את הגאולה."התחלנו לפני שנה וחצי עם 'לילה בגומחא', מספר בן­פורת. "באותה תקופה הסרטים החרדיים רק התחילו, והרמה היתה מאוד נמוכה. הסאונד לא היה סאונד. התפאורה היתה קרטונים עלובים, והצילום נעשה במצלמות חצי ביתיות. אבל הציבור החרדי היה כל כך רעב, שהוא לקח הכל."מאוחר יותר התחילו הסרטים להתמקצע, והציבור החרדי למד מהר מאוד מה טוב יותר ומה טוב פחות. לפעמים אני שומע ילדים חרדים שמנתחים את הסרטים באופן ממש מקצועי. אשה חרדית צלצלה אלי ואמרה לי: 'בסרט אחד', ואני לא אומר את שמו בגלל לשון הרע, 'מותחים את הסצנה איזה שבע, שמונה, תשע דקות. אצלכם הכל מהר. דקה וחצי. שתיים, לכל היותר'".­ איך השגתם ילדים חרדים לצילומים?"עשינו אודישנים גם לילדים חרדים וגם לילדים דתיים. לקחנו את חבורת חסמב"ה והח דרנו לה מסרים של אהבת חברים, תורה ומצוות. בסרט 'מבצע דג מלוח' ספרנו 22 מסרים חינוכיים!".­ איך הילדים החרדים מגיבים?"הם מצלצלים לתא הקולי שלנו ומספרים שהקימו חבורות גאולה משלהם. לילדים חרדים עדיין קשה להבדיל בין סרט ובין המציאות. העולם הזה כל כך חדש להם. אפילו מורים שבאו לראות את הסרט שלנו, וראו שם קבצן קטוע רגליים, אמרו לנו: 'מאיפה הצלחתם להשיג קבצן שיסכים להופיע בסרט?'."בסרט אחר, 'שדה מוקשים', הבאנו קטע של פעלולים ברכיבה על אופנוע. במקרה אני הייתי השחקן הכוכב בסרט, והתלמיד, שגם הוא משחק תפקיד מרכזי, היה אליהו, הבן שלי. רואים אותי שם את הקסדה על הראש, ומיד יש חיבור לקטע של אופנוען אמיתי. חודש אחרי שהתקליטור יצא לאור הגעתי לכפר­חב"ד לאיזה אירוע, ומתנפלים עלי 30 ילד: 'בבקשה תעשה לנו סיבוב על אופנוע!'. ניסיתי להסביר להם שזה לא אני, שזה כפיל, אבל הם לא האמינו. עם קצת עזרה מהקדוש ברוך הוא "יש לנו בעיה גדולה עם נשים בסרטים", מוסיף בן­פורת, "אסור להראות אותן. אז או שהורגים אותן, או שהן נפטרות בתאונה או ששולחים אותן לחו"ל לבר מצוה. אנחנו גם מדקדקים בניסוח. אין אצלנו פשרות בעניין הזה. כשילד אחד אמר לעובדיה בסרט: 'לך מפה, אתה מסריח', שינינו מיד ל'אתה מריח לא טוב'. בסרט אחר, כשמורים וחברים מאשימים ילד חף מפשע בגניבה, אז הילד מתפרץ על אבא שלו: 'אתה אמור להגן עלי, ולא להתקיף אותי. נמאס לי כבר'".­ מה הבעיה עם זה?"לאבא לא אומרים 'נמאס לי'. הבאנו בכל פעם איש מקצוע חרדי שאמר: 'לא יעלה על הדעת'. לכן הוספנו עוד סצנה, שבה הילד מהרהר ובוכה וכותב מכתב: 'אבא, אני נורא מצטער שצעקתי עליך. גם לי יש יצר הרע'".­ מה עוד?"היה קטע שבו ילדים צותתו במכשיר קשר. ואסור לנו לצותת. אסור אפילו לפתוח מכתב של מישהו אחר. מיד אחרי הסצנה הזו, אחד הילדים מהרהר בקול ואומר לעצמו: 'מצבו של עובדיה הלך והחמיר, והרגשנו שזה פיקוח נפש, אז אחרי שהתייעצנו עם רבנים, נאלצנו לצותת'".­ מי ומי בעסק?"הצוות שלנו קטן אבל נלהב. ויש המון עזרה מהקדוש ברוך הוא. היה קטע אחד בסרט על חבורת ה גאולה, שהילדים הצליחו לתפוס פושעים וצריך היה להזמין משטרה. גייסנו שתי מכוניות לבנות. לא היה לנו כסף למדים ולמכוניות משטרה. התחלנו לצלם את הסצנה בנמל ופתאום נכנסות לתוך הפריים שתי סירות משטרה עם סירנות, ומתחילים להגיע גם מג"בניקים ומכוניות משטרה ואופנועים ויס"מ. לא איבדתי שליטה. אמרתי לילדים השחקנים: רוצו אל השוטרים, תגידו: 'ברוך השם שהגעתם בזמן. ברוך השם שהצלתם אותנו'. מה מתברר? שהשר לבטחון פנים הגיע לסיור בנמל. לא תגידי קידוש השם?".­ וואללה."הציבור החרדי מסתער עלינו באהבה כי הוא מבין שהקדוש ברוך הוא איתנו. הציבור החרדי גילה שהוא צריך, לפעמים, בייביסיטר לילדים. אי אפשר כל הזמן ללמוד. ילדים קטנים צריכים גם סוג של בילוי, עם פופקורן וחוויות. למשפחות ברוכות ילדים התקליטורים הם כלי עזר אדיר. הם פוקחים עיניים. הם מעניקים ריגושים דתיים גלאט כושר".­ גם הרבנים חושבים כמוך?"אומרים שהרבי מגור נתן אישור לסרטים של גרובייס. אבל אף אחד לא ראה את זה בכתב".­ הרבנים אסרו את המחשב. איך הם יכולים להתיר תקליטורי מחשב?"הרבנים החרימו את המחשב בגלל האינטרנט שמאפשר בקלות להיכ נס לאתרי הזימה הכי נוראיים. אבל מחשב ללא אינטרנט זה בסדר".­ מעריצים אותך?"אני לא יכול להסתובב היום במאה שערים או בשכונת גאולה בירושלים. לכל מקום שאני מגיע ילדים רודפים אחרי ברחוב. אומרים לי: 'תעשה כמו בסרט'. כבר קרעו לי פעם את החולצה. אני נוסע, וילדים מנופפים לי מהאוטובוס. הורים עוצרים את המכונית לידי. בנים שולחים לי מכתבים".­ ובנות?"לא. אני לא מוכן. ואני גם לא נותן חתימות. זו עבודה זרה". יהודה ברקן, סבא כוכב אחרי סרטי "פרי עץ הדעת", מככב ברשימת רבי המכר סרטו החדש של יהודה ברקן, עוד כוכב בשמי הקולנוע החרדיים, אשר הפך בתקליטור "גבורה של ילד" מבית "חלום הפקות איכות" לסב ירא שמים.בציבור החרדי נחשב ברקן לאושייה תורנית, מאז חזר בתשובה לפני שנים אחדות. בסרט הוא מגלם סבא חביב היושב מול הגמרא ומספר לנכדו סיפור מימי המכבים. גם הסרט הזה עשוי בטוב טעם. מאחוריו עומדת קבוצת אנשי חינוך ובראשה הרב משה לוי, אברך חסידי מבני­ברק."הסרט שלנו הוא לא בדיוק קולנוע", אומר לוי. "כל הצוות שלנו הם יהודים שומרי תורה ומצוות. רוב השחקנים לומדים בכולל, וחלק מהם עוסקים במקצועות חופשיים ומשחקים אצלנו בשעות הפנאי, כמשהו צדדי. את הילדים בחרנו מבין 150 מועמדים".­ איך ביימת אותם?"לקחנו במאי מקצועי. משה חורי, בחור דתי. הקפדנו מאוד על נושא הצניעות. הכנסנו ערכים חינוכיים כמו מסירות לעם ישראל, הצלת עם ישראל, וצילמנו בעיר העתיקה בירושלים. בזמן הצילום הגיעו ארבעה אוטובוסים של תיירים וראו פתאום חיילים רומאים עומדים על חומות ירושלים. היה שמח. בימים הבאים הקפדנו להגיע מוקדם בבוקר, אפילו לפני הזריחה, ואף אחד לא הפריע לנו לצלם"."זה באמת לא ייאמן", מתמוגג יהודה ברקן. "בכל התפקידים שעשיתי בסרטים החילוניים שלי, הייתי צריך ללמוד ניואנסים ושטיקים קטנים, ובסרט הזה אני משחק יהודי חרדי ולא צריך להתאמץ. זה פשוט תפור עלי".­ איך הציבור החרדי קיבל אותך?"אני מוכרח להודות שיש הבדל גדול בין התגובות החילוניות לחרדיות. בציבור החילוני היו מטרידים, מתקשרים, נדחפים, ובציבור החרדי מקסימום לוחצים לך את היד. עוצרים אותך ברחוב. אומרים לך 'יישר כוח'. כל אחד בא ומספר איך המשפחה יושבת מול המחשב, ואיך הילדים כבר מצטטים."באופן טבעי התחלנו מיד לצלם את הסרט השני בסדרה. הילדים החרדים כבר מדברים עלינו כמו על סריות. אוספים. כמו הש"ס. כמו חמשה חומשי תורה".­ טוב לך בתפקיד החדש?"מה זה טוב? כששיחקתי את צ'רלי וחצי, חילונים היו עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי: 'בוא'נה, התבגרת מאז הסרט'. בסרט החרדי, המאפרת עשתה עלי עבודה נפלאה והפכה אותי לזקן בן 80. עכשיו חרדים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי: 'בוא'נה, אתה ממש צעיר מיום ליום'".­ לא הפריע לך שאין נשים על הסט?"אין נשים ואין ניבולי פה. אני לא רוצה להישמע שוביניסט ולהגיד שנשים לא חסרות לי. בכל זאת, כבודה של האשה במקומה מונח. אבל כשעושים סרט חרדי לא חושבים על נשים. חושבים על ערכים נעלים יותר". הוויכוח במגזר סקר שערכה חברת מיקרוסופט העלה ש­43 אחוז מקרב הציבור החרדי בישראל מחזיקים בבתיהם מחשב, חרף החרם הרבני נגדו."אני מורה ואני מתבוננת בתקליטורים בעין חינוכית, ואני רואה בהם הרבה נקודות של אור", אומרת אם חרדית לילד בן חמש. "לילד שלי יש 30 תקליטורים, אולי יותר, והוא מקבל באמצעותם מסרים חינוכיים. לפעמים אני אפילו מביאה את התקליטורים לכיתה, להראות לילדים. אני חושבת שזה עוד סוג של תרבות כשרה שמעסיקה את הילד ופותחת לו אופקים חדשים".­ לא מפריע לך שבסרטים מסוימים מופיעים שחקנים בלי כיפה?"הילד שלי צריך לדעת שיש חילונים בעולם. כשהוא הולך לרופא, הוא לא רואה אנשים בלי כיפה? חוץ מזה, במציאות של בתי המשפט היום, עדיף שיראו שהשופטים הולכים בלי כיפה"."אני לא בטוח שמדובר במגמה נכונה", מתנגד אב חרדי לארבעה. "כשהילד שלי רואה סרט שבו היהודי ניצח את הפריץ, הוא שואל את עצמו, האם היהודי ניצח או שהאלוקים עזר לו. יש גם סרטים על המשיח, ואני לא חושב שמשיח הוא עניין לתקליטורים."יש זילות מסוימת בהורדת הדמויות המקראיות לרמה של משחק. מי אמר שרבי עקיבא הלך עם מקל או לבש גלימה? אני גם לא אוהב שהילדים שלי רואים את חבורת דג מלוח מצותתים למישהו אחר. ציתות אסור על פי חוק. או למשל כשילדים מוציאים חומרי חבלה מתוך חבית של דגים, מה זה משדר לילד שלי? שאם הוא רואה חפץ חשוד, כדאי לו לגשת ולגעת? בסרט הילדים בודקים את חומרי החבלה ויוצאים מהעניין בשלום. אבל אם הילד שלי ייגע בחומרי חבלה הוא יעלה בסערה השמיימה."הילד שלי אמור לגדול על סיפורי חסידים, לא על סיפורי חסמב"ה. יש ערימה של מסרים, שכשאתה חושב עליהם לעומק אתה מבין שהם בעייתיים דווקא בגלל החילוניות שבהם. מי שחילוני ומצהיר על זה, לפחות מזהיר אותי מראש. אבל אלו שמנסים למכור לי הוויה חילונית בתחפושת חרדית, איתם יש לי את הצרות הכי גדולות". *makover@maariv.co.il חשיפה: אוסף הסביבונים של אברום בורג בעוד תעשיית הסרטים החרדית משתכללת בהתמדה, החלו יזמים ושדרים צעירים לפזול אל החלק החם יותר של המסך: תוכניות אקטואליה ומהדורות חדשות. באוגוסט האחרון יצא לאור התקליטור הראשון של "אקטואליש" ­ תוכנית אקטואליה וחדשות למחשב החרדי הביתי, הכוללת אייטמים חמים מהעולם הכללי, חדשות מצונזרות וראיונות עם עסקנים ושליחי ציבור (יו"ר הכנסת אברהם בורג, למשל, חשף ב"אקטואליש" את אוסף הסביבונים המדהים שלו).את התוכנית מנחים קובי סלע ואריאל ברמן, כוכבי ערוץ 7, והוא מופץ בחנויות החרדיות אחת לחודשיים. השבוע ראה אור התקליטור השלישי.לברמן וסלע אולפן עריכה. השניים יוצאים לשטח, מראיינים פוליטיקאים בלשכותיהם ורבנים בביתם. הם משיגים צילומים של אירועים חדשותיים, צורבים את החבילה הנאה בדיסק אחד ומשגרים לחנויות.התקליטור האקטואלי ­ עשרה שקלים החתיכה, נמכר ב­15 אלף עותקים."'אקטואליש' זו תוכנית הטלוויזיה הכי נצפית בעולם החרדי והדתי", אומר סלע, "והיא עוסקת בנושאים אקטואליים שמעניינים את הציבור החרדי. למשל, למחרת נפילת בנייני התאומים, הורדנו מסי.אן.אן את התמונות של המטוסים והבניינים הבוערים . הציבור פשוט חטף את החומר. השבוע השגנו תמונות של הספינה קארין איי וכל הציוד שעליה. גם את החומר הזה הציבור שלנו אהב".­ במה עוסקות הכתבות?"בתקליטור הראשון היו לנו שתי כתבות שהביאו הרבה כבוד. הכתבה הראשונה הביאה את הצילומים של מה שהתרחש בפתח חנות הצילום פוטו אלן. צירפנו לתמונות קריינות משלנו שזעזעה את הצופים. בכתבה השנייה הבאנו את החתונה של האדמו"ר מגור. הצופים חגגו אבל אנחנו הסתבכנו עם חסידי גור שלא אהבו את הרעיון שהרבי שלהם מככב במחשב. בחנות אחת איימו על המוכר שאם ימשיך למכור את התקליטור הוא יחטוף מכות. בשלב מסוים עברו החסידים מחנות לחנות, שילמו על כל התקליטורים שמצאו שם, ואספו את החומר מהחנויות".לצד "הכתבות שהביאו כבוד", יש ב"אקטואליש" גם מבחן עולמי בהלכות שמיטה, אייטמים בנושאי צרכנות (בובה חבושת כיפה שאומרת "שמע ישראל" למשל), רפואה, הלכה ותחקירים. "שכרנו מטוס פרטי והוכחנו שהמטוסים לא שינו את מסלולם ועברו מעל בית העלמין בחולון", מספר סלע, "וכך הכהנים לא יכלו לנסוע לחו"ל. בעקבות התחקיר שלנו המטוסים שינו את הכיוון, לרווחת הכהנים".­ יש לכם ניסיון מקצועי בתחום ?"לא. אבל אנחנו יוצאים לשטח עם צוות צילום, ואחר כך מביאים את הקטעים המצולמים לחברה חילונית שעורכת לנו אותם. יום לפני סגירת הדיסק אנחנו מצלמים את עצמנו כמנחים באולפן, ומחברים את קטעי הקישור לקטעים המצולמים".­ הציבור החרדי מזהה אתכם ברחוב?"זה מביך. זה באמת מביך. לפעמים זה אפילו מפריע. אנשים מתקשרים אלי הביתה. עוצרים אותי ברחוב. אני משתדל להדוף את גילויי ההערצה בגבולות הנימוס. פעם איבדתי את הסבלנות, אז אמרו לי: 'מה אתה תופס מעצמך? למה אתה מדבר לא יפה?'."פעם מישהי התקשרה באמצע הלילה, אחרי שאשתי הצליחה בקושי להרדים את התאומים. אשתי חטפה את הטלפון והוציאה על המעריצה את כל מה שהיה לה בבטן. למחרת, המעריצה שלחה לנו מתנה לתאומים, מכשיר פישר­פרייס יקר, עם מכתב התנצלות. אבל אני שלחתי אליה את המתנה בחזרה. זה נראה לי לא לעניין". העיתון המזמר המעגל של אמנון לוי והטברנה של שמעון פרנס מצאו להם ביטוי מקביל בעולם החרדי בצורת תקליטורי הלהיט "חסידישקייט" ­ תוכנית אירוח חרדית למחשב הביתי, הכוללת זמר חסידי, ראיונות קלילים, מופעי בידור כשרים למהדרין וגם פרסומות ("גלאט מרקט למהדרין. איי דים דם, בים בם בום. העיקר שתהיו מרוצים". שירת גברים, במנגינה חסידית)."אנחנו עושים לאנשים מעניין ושמח", אומר מנחם טוקר, כוכב רדיו "קול חי" ומנחה "חסידישקייט". "אנחנו מתמקדים בעיקר במוזיקה, ומביאים גם קליפים בהופעה חיה, אבל לא רק. אנחנו מצלמים גם אייטמים מעניינים כמו ביקורים בעמותות חסד למיניהן וסיקור של גמ"חים ופעולות צדקה. התקליטור משלב גם מוזיקה וגם יידישקייט. יש אצלנו כתבות על חגים, וראיונות עם פוליטיקאים. הקהל אוהב אותנו בטירוף".מה שנכון, נכון. תקליטורי "חסידישקייט" היוצאים לאור אחת לחודש, נמכרים ב­15 שקלים החתיכה, ועד כה מכר כל תקליטור כ­20 אלף עותקים."זה כאילו הטלוויזיה החרדית החדשה", מתמוגג טוקר, "אבל אסור אצלנו להגיד דבר כזה. אז אנחנו קוראים לעצמנו 'עיתון ויזואלי'".אורך התקליטור שעה וחצי, והוא חובק עולם. "לכבו ד התקליטור האחרון", מספר טוקר, "נסענו לארצות הברית, וצילמנו שם את הווי החיים היהודי בניו יורק. זה היה ממש להיט, כי חרדים רבים לא יוצאים מהארץ ולא יודעים מה קורה בחו"ל".­ איפה אתם עורכים את החומרים?"אנחנו מצלמים בשטח, בלובי של בית מלון, או בבית. אחר כך אנחנו מביאים את החומר לאולפן מקצועי. אבל בחודש האחרון אנחנו בונים לעצמנו אולפן עריכה. את התקליטור הבא נערוך במו ידינו".­ איך הציבור מגיב?"אי אפשר לתאר. אני כבר כמה חודשים לא מסתובב באזורים החרדים. לא יכול. אנשים מצביעים עלי, מקיפים אותי. שולחים לנו מאות מכתבים, פקסים, תגובות. יש לנו קטע של צ'ט בתקליטור, ומאות אנשים שולחים לנו את שמותיהם כדי שיראו אותם על המסך. זה להיט מדליק. אנחנו עדיין לא מרוויחים, כי העסק נורא יקר, אבל כבר יש לנו קצת פרסומות שמחזיקות את הפרויקט". התרנגולת הסוררת לצד תעשיית הקולנוע הטרייה מתפתחת במגזר החרדי גם תעשיית קולנוע לפעוטות ולילדים. בשנה האחרונה יזמו נשים חרדיות הפקת תקליטורים המבוססים על ספרים לגיל הרך. מנוחה פוקס, סופרת נחשבת, עיבדה את הספר "לאה ואליהו בכפר כפריהו", לסרט מקצועי ומושקע. מאוחר יותר הוציאה סרט ילדים נוסף העונה לשם "שלום כיתה א'".ההפקות לילדים הן חגיגה לעין. ילדות בבגדים צבעוניים שרות ורוקדות. אוכלות אבטיחים במקשה. נוסעות בטרקטור בשדה. השמש צוחקת, התרנגולות מקרקרות, החתולים משתזפים. הפריים צבעוני, עליז ובהיר. ובאמצע השמחה הגדולה, שומו שמים: אשה ראשונה על המחשב החרדי! דודה יוכבד באה לבקר את הילדים החמודים. כובע ענק מכסה את ראשה. משקפי שמש שחורים מסתירים מחצית פניה, חצאיתה ארוכה. זוהי בהחלט יוזמה חריגה. שלא לומר נועזת."האשה והילדות לא מפריעות לי, כי הסרטים שלי לא מיועדים לבנים", אומרת פוקס, "בנים צריכים ללמוד תורה, לא לצפות בתקליטורים".­ והילד והילדה שמשחקים יחד מתוך קרבה יתרה?"לכל אורך הסרט מודגש שמדובר באח ואחות קטנים מאוד. חוץ מזה, לא הראיתי דברים מופרזים. הם בסך הכל משחקים יחד".­ ו נותנים ידיים! קיבלת אישור מהרבנים?"לא ביקשתי אישור מיוחד לעניין הזה. באמת אולי הייתי צריכה".גם אריאלה סביר, זמרת עיוורת, עיבדה את קלטות הילדים שלה לתקליטור ­ "חנוכה באומר ושיר עם אריאלה סביר", אם כי באיכות פחות מרשימה. סביר עצמה מופיעה בתקליטור בפאה, בפרופיל וללא משקפי שמש."לאמהות יש אפשרות להושיב ילד מול המחשב ולהשיג לעצמן קצת מנוחה", אומרת פוקס. "אני מתנגדת לשימוש במחשב כ'סותם פיות' או לזמן ארוך כי הדבר מעודד את הילד להתמכר למחשב. אבל אם מדובר בזמן קצר, אין שום פסול בישיבה מול מסך".­ הסרטים הפכו אותך לסלבריטי?"כשאני מגיעה ל'שעה עם סופרת' בבתי הספר, הילדים מבקשים ממני חתימה. אני מסבירה שהחתימה גורמת לי לתחושת התנשאות. לכן אני גם לא מוכנה להצטלם, כי לפעמים אנחנו מתבלבלים וסוגדים למראה החיצוני אפילו אם המראה מחפה על ריקנות".­ איך הילדים מגיבים?"ילדים נורא מתחברים לסרטים שלי. הם אוהבים את הדמויות ואת הטקסט. ילד אחד אמר לי פעם: 'אתמול נסענו לכפר כפריהו, וראיתי שם את לאה ואת אליהו'. התגובות האלה לא באו לנו בקלות. עבדנו על הסרט כמעט שנה שלמה. ישבנו ב ישיבות פדגוגיות ארוכות והתייעצנו עם מחנכים רוחניים. גם הצילומים היו מאוד מושקעים. עברתי על כל קטע בזכוכית מגדלת. בסוף, ברוך השם, הכל עבר חלק".נו טוב, לא ממש הכל. לפחות על פי הספר, תרנגולת עצבנית מפוצצת את הבלון הכחול של לאה ואליהו מכפר כפריהו. אבל התרנגולת שעל הסט סירבה בתוקף לשתף פעולה. במשך שבוע ניסתה פוקס לאלף את התרנגולת לתפקיד. "כמעט הצלחתי, אבל בכל פעם שהדלקנו את המצלמות, התרנגולת שכחה הכל. בסוף התפשרנו על חוט ברזל שנשלח לאולפן באין רואה, ופוצץ את הבלון בדיוק כשהתרנגולת עברה על ידו. בחסד השם אי אפשר להבחין שהתרנגולת לא פוצצה את הבלון בכוחות עצמה". ומי משלם? קולנוע, כפי שידוע, הוא עסק יקר. מי מממן את התעשייה החרדית?האחים יהודה ואברהם גרובייס, כמו גם אבי רופל, מממנים את סרטיהם מהונם הפרטי. חברת "פרי עץ הדעת", שבראשה המפיקים שוקי בן­פורת ומוטי גל, מסתייעת ב"משקיעים דתיים". את "אקטואליש" מממנים היוזמים והמגישים קובי סלע ואריאל ברמן; וב"חסידישקייט" משקיעה חברת "דביליין", ויש לתוכנית האירוח גם פרסומות.