ארבע חתונות, ואשה אחת ברברה ברזין, אדריכלית פנים, מתבוננת על חברותיה הנשואות לאלוף נעוריהן בתדהמה אירית רותם­צפרוני 06/02/02 "אני לא מבשלת, לא מנקה ולא מחכה. אני בת 42 ומספיק עם השטויות, הזמן שלי יקר", מצהירה ברברה ברזין, אדריכלית פנים ובעלת סטודיו להכשרת מעצבי פנים, בערך שתי דקות אחרי שאנחנו נפגשות בדירתה המעוצבת והמצוחצחת. ואם זה נשמע כמו איזשהי אמירה מתריסה של אשת קריירה עסוקה, שנותרה בגפה, להלן העובדות: עד גיל 35 הספיקה ברזין להיות נשואה לשלושה בעלים. היום המסגרת המשפחתית המצומצמת שלה כוללת ילדה אחת, בת שמונה, מבעל מספר שלוש, וגם ארבעה כלבים.­ למה ארבעה כלבים?"הילדה היא בת יחידה להורים גרושים וכל הזמן רוצה אחות. אז כל פעם שהיא מדברת על אחות, אני מביאה לה כלב".המפגש עם ברזין יכול להיות סוג של חוויה מתקנת לכל מי שמתעקשת להישאר נשואה, בכל מחיר ובלי שום קשר למהות היחסים עם בנזוגה. אצלה, מתברר, חיי נישואים הם ערך בפני עצמו; וכשהם לא מתממשים על פי הקריטריונים שלה, ברזין פשוט מפרקת את החבילה, או בלשונה, "עושה אידוי. אני תמיד מתגרשת דקה לפני שזה נעשה מכוער מדי וכואב מדי. אומרת תודה רבה, קמה והולכת. אני אף פעם לא עוזבת כי מישהו בגד במישהו. זה בכלל לא מגיע לשם. הגירושים שלי נקיים, אי ן פלונטרים ובלגאן. באף אחד מהגירושים גם לא היה מעורב עורך דין. אני בקשר עם כל החמות והחמים. חמותי מספר שלוש עוזרת לי לגדל את ילדתי, ועושה מעל ומעבר. עכשיו היתה לי יומולדת וכל הגיסות שלחו ספרים ופרחים. אני עוד אכתוב ספר על איך מתגרשים בצורה אלגנטית".לשם הרקורד: לברזין היו אומנם רק שלושה בעלים בינתיים, אבל היא התחתנה והתגרשה ארבע פעמים. מהבעל הראשון, לו נישאה בארץ, היא התגרשה פעמיים: פעם בגירושים אזרחיים בארצות הברית ופעם ברבנות בישראל. לעומת זאת, עם בעל מספר שניים היא התחתנה פעמיים, בארצות הברית ובישראל. בשבע השנים האחרונות, בהן היא חפה מכל בעל, ניהלה ברזין מספר מערכות יחסים משמעותיות, שאחת מהן נמשכה כשלוש שנים. מהחבר האחרון, איתו היתה כשנה, נפרדה רק בחודש שעבר. "אני אוהבת מערכות יחסים ארוכות", היא אומרת. "לא סובלת סטוצים של לילה".ברזין, אשה אסרטיבית, דעתנית ואנרגטית, שמתנסחת ברהיטות ובהומור, נולדה בוורשה, להורים שמוצאם מליטא. כשהיתה בת פחות משנה הם עלו לישראל. היא גדלה ברמת גן, למדה בטכניקום גבעתיים, "וסיימתי בהצטיינות", היא מבקשת להדגיש. בגיל 19, באמצע שירותה הצבא י, נישאה לחבר הראשון שלה, איתו היתה מגיל 14. "מה זאת אומרת למה התחתנתי?" היא משתוממת. "כי היתה אהבה מאוד גדולה. אני מתחתנת רק בגלל אהבה".­ אז למה את מתגרשת?"כי אהבה זה סוג של מחלה שעושה אותך עיוורת וחירשת, אבל יום אחד את קמה ומתפכחת. חשבת שהתחתנת עם בנאדם מסוים ואת מגלה שבעצם את נשואה למישהו אחר. אני עוזבת כי זה לא מתאים יותר, ואני לא מאמינה שאפשר לשנות מישהו. בכלל, אני חושבת שאת מתחתנת עם מישהו ומתגרשת ממנו מאותן הסיבות. נניח שאת מתחתנת עם מישהו נועז והרפתקן, אחרי כמה שנים את אומרת עליו שהוא חסר אחריות, כי מה שהלהיב אותך בהתחלה יכול להיות בעוכרייך מאוחר יותר. מה שהורג את חיי הנישואים זה כשאת מגלה שהפרטנר שלך הוא לא ממש פרטנר. אני צריכה שהזוגיות תחזק אותי. אני מחפשת יחסים מעצימים ולא מסרסים. אם דברים לא מסתדרים, אני פשוט הולכת. גירושין זה לא סוף העולם, זה פתיחת חלון לאפשרויות אחרות. אשה שמתחתנת כל כך הרבה, זו אשה שמחפשת זוגיות". את הקריירה שלה התחילה ברזין אצל האדריכלים עדה ורמי כרמי, בהתחלה כשרטטת ובהמשך כאדריכלית פנים. במקביל, למדה במשך שלוש שנים בסדנה לעיצו ב ואדריכלות במכללת הסביבה, ומאוחר יותר גם בקליפורניה. בערך 15 שנים עבדה אצל כרמי, עם הפסקות גדולות באמצע, כי חייתה תקופות במקומות שונים בארצות הברית, ביניהם, איווה, דאלאס, סן פרנסיסקו, וגם קצת בקנדה. "עדה כרמי היא המאסטרו שלי", אומרת ברזין, שגם עבדה שנתיים אצל האדריכלית אורלי שרם. כבר שמונה שנים היא עצמאית. היא מרצה אורחת בנושא עיצוב פנים במוסדות שונים, בין היתר במכללת "בילדינג", והיתה בעלת פינה קבועה במגזין הטלוויזיה "ויטרינה".לפני כחמש שנים, ביחד עם האדריכלית רקפת שוהם, פתחה במרכז תל אביב את הסטודיו להכשרת מעצבי פנים. "לבעלי חוש אסתטי ותודעת עיצוב, שרוצים ללמוד את הנושא. הסטודיו שלנו עובד לפי הנוסחה הישנה של מאסטרו ושוליה, כשהמאסטרו מעביר לשוליה את רזי המקצוע. התלמידים לומדים בין 14 ל­17 חודשים, מקבלים את הידע המקצועי הנדרש וגם עובדים בפרויקטים אמיתיים. תכנון הפרויקט הוא שלי, והסטאז'ר יושב בישיבות וככה לומד. אנחנו גם מאפשרים לאנשים שתקציבם מועט לקבל עיצוב פנים דרך הסטודיו, במחיר עלות".ברזין גרה בדירת גג מקסימה וצבעונית, בבית משותף ברחוב קטן ברמת גן. למרות שעדיין לא התייאשה מלמצוא את הגבר המתאים שיתפקד כבעל מספר ארבע, היא ממש לא נבהלת מהאפשרות שאולי תיוותר בגפה. "אני את חלקי למוסד הנישואין כבר תרמתי", היא אומרת. "האופציה להיות לבד, זו גם אופציה מצוינת. החיים שלי מספיק מלאים ושלמים ואני לא חסרה בלי גבר. הזוגיות היא לא בכל מחיר ולא בכל תנאי. אני רוצה אהבה טובה, מפרגנת ותומכת. הוא צריך להיות גבר חם, נדיב ובעל חוש הומור; מישהו בגובה העיניים שלי וברמה שלי, איש עם עוצמה וכוח, שמחפש אשה עם עוצמה וכוח".עם בעלה הראשון, מהנדס בניין, היתה נשואה שבע שנים. הם נסעו יחד לארצות הברית ושם גם נפרדו. את בעלה השני, איש מחשבים, הכירה בסן פרנסיסקו, "בבליינד דייט שאחותי, שאז גרה שם, ארגנה לי. התחתנתי איתו פעמיים, אצל שופטת בסן פרנסיסקו ואחר כך בישראל. הנישואים נגמרו אחרי ארבע שנים". שני הבעלים הללו גרים היום בארץ, הם נשואים ויש להם ילדים. עם הבעל השלישי, שף במקצועו, היא למדה שמונה שנים בבית ספר יסודי. "אחרי הרבה שנים נפגשנו, והוא נהיה חתיך שחבל על הזמן. תוך שלוש דקות נתתי לו את הטלפון שלי. אחרי שלושה חודשים התחתנו, ואחרי שלוש שנים התגרשנו".הגירו שים האחרונים, היא אומרת, גם היו הכי קשים. "כי היתה ילדה בדרך. עם כל הבעלים ניסיתי להביא ילדים ולא הצלחתי. היא ההיריון השמיני שלי, וזה היה היריון מאוד יקר. היה מאוד קשה לקבל את ההחלטה לעזוב. הלכתי לייעוץ זוגי והבנתי שאני צריכה להיפרד. זה לא פשוט להתגרש. את תמיד חושבת האם עשית את הדבר הנכון, ואולי היית צריכה לעשות עוד משהו כדי לשקם ושיפרח מחדש. עם כל הגברים שלי זו היתה אהבה גדולה, שלא מוותרים עליה כל כך מהר. אני שלמה עם כל הגירושים, כי אני יודעת שעשיתי כל מה שאפשר כדי לחזק ולשפר את הנישואים. אני חושבת שגם בני הזוג שלי היו שלמים בסוף עם הפרידה. שנינו הגענו להבנה שזה נגמר, וצריך לגמור את זה הכי יפה שאפשר. כמה שפחות להכאיב, כי זה כואב מספיק גם ככה, לא צריך לסובב את הסכין".המודל שלה לנישואים אידיאליים הם הוריה, זוג מהנדסים, שנשואים קרוב ליובל שנים. "יש שם אהבה כמו בטלנובלות. יש שם חברות מאוד גדולה ופרגון. זוגיות כמו שיש להורים שלי זה סוג של בעיה, כי הרף שלה מאוד גבוה. זה המודל שלי לאהבה, שהוא בלתי אפשרי בשוטף. אני גדלתי בבית שאהבה זה ערך, ועד שהתגרשתי חשבתי שאצל כולם זה ככה" . ברזין, אישה אופטימית, לא רואה בגירושיה הרבים עדות לכישלון. "אני יכולה להעביר קורסים באופטימיות", היא אומרת. "אני רואה בכל גירושין שלי צל"ש על כך שאני לא מוכנה להתבוסס בבינוניות. אני אשה אמיצה, שלא מתפשרת ויודעת מה היא מחפשת. אני רואה הרבה חברות שלי, שהן נשים נהדרות ונפלאות, שלא מעיזות לעשות את הצעד, מהפחד מה יגידו, מהפחד להישאר לבד, מהפחד מי יקח אותן, כאילו שהן איזה רהיט שצריך לקחת. הן מוכנות להישאר עם החרא המוכר, מאשר לנסות ולהעז משהו אחר, שהוא לא ידוע ונורא מפחיד. וישנו כמובן גם הפחד הכלכלי. אני חושבת שאשה צריכה להיות עצמאית ולמזער את התלות הכלכלית שלה. כמו שוירג'יניה וולף אמרה, 'אשה, בשביל להיות אשה, צריכה כסף משלה וחדר משלה'. בשביל זה היא חייבת ללמוד מקצוע, שתוכל לפרנס את עצמה בכבוד, ולא לחכות לאביר על הסוס הלבן, שקיים רק באגדות".