 | | | אתה מאיים עליי? | |
|  | | למה אף אחד (כמעט) לא תובע את מדורי הרכילות? | |
| | | | |  | מרב, את מאוד מסתכנת במה שאת אומרת עכשיו. ווי, אתה מאיים עליי בתביעה? לא, אני פשוט חושב שלעורך דין של "ידיעות אחרונות" תהיה הרבה עבודה מחר בבוקר. זה משהו שאתה רגיל, אה? מז'תומרת? להחליף איומים של עורכי דין. איומים? בוודאי. מה פתאום?! יש לי עורך דין, יש לי, את יודעת, מאפרת, יש לי קוסמטיקאית, מסאז'יסט, פיליפינית דברים שצריך להשתמש בהם יום יום.(גיל ריבה מאיים על מרב מיכאלי בתביעה, לאחר שרמזה כי היה לו לכאורה חלק עקיף במותה של ענת אלימלך, בשל אייטמים שפרסם עליה ועל עודד מנשה, "מרב מיכאלי", ערוץ 3, אפריל 2000)***השחקן הראל נוף לא מתייאש, מה שאומר שלעורך הדין של "ידיעות אחרונות" יש באמת הרבה עבודה, ובעיקר כאב ראש. לפני שבועות ספורים הגיש נוף בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון, לאחר ששתי ערכאות קודמות פסקו לרעתו בתביעת דיבה שהגיש נגד גיל ריבה, "ידיעות אחרונות", ומו"ל העיתון, ארנון מוזס. אם תתקבל בקשתו של נוף עד כה, התקבלה החלטה לבקש מהצדדים להגיש מסמכים שונים ולהפקיד סכום כסף כפיקדון יצטרכו שופטים עליונים חמורי סבר לדון בכובד ראש, כמעט כמו קנת סטאר בשעתו, ולקבוע האם נוף אכן שיחק ב"ביל ומוניקה" עם בחורה שישבה לידו בטיסה מניו יורק לישראל, וריבה, בתור כותב "שליחות קטלנית" ב"7 ימים" (עד לא מכבר), אך מילא במסירות את שליחותו, או שמא הפעם הייתה סיבה מוצדקת לקטול את השליח. תביעת הדיבה נגד ריבה הוגשה בנובמבר 98', לאחר שביוני אותה שנה פרסם אייטם שבו תואר בפרוטרוט כיצד השתעשע נוף עם "בחורינה אלמונית" במהלך טיסה, וזו ביצעה בו מין אוראלי, מתחת לשמיכה, כשסביבם נוסעים המומים. "המעשים המתוארים בכתבה מעולם לא נעשו, והמפורט בה לא היה ולא נברא, ויסודו בשקר וכזב שאין להם אחיזה במציאות", נכתב בתביעה, "... פרסום לשון הרע גרם מפח ועוגמת נפש קשים לו, לבני משפחתו ולמקורביו, ללא כל עוול בכפם, והביא לידי השפעתו של התובע בעיני הבריות והפיכתו מטרה ללעג ולבוז מצדם".נוף ביקש באמצעות עורך דינו, יוסי ליבנה, לחייב את "ידיעות אחרונות" לפרסם תיקון או הכחשה, לפצותו ב500 אלף שקלים בגין הנזק שנגרם לו ולעסקיו ולשאת בהוצאות המשפט. בינואר אשתקד, דחה שופט בית משפט השלום בחיפה, יצחק כהן, את תביעותיו של נוף, קבע כי הייתה אמת בפרסום וכי היה בפרסום עניין לציבור, וחייב את נוף בתשלום הוצאות משפט בסך 16 אלף שקלים. ריבה, מצדו, לא נשאר חייב, ובשבוע בו קיבל לידיו את פסק הדין הקדיש את שני עמודי מדורו לריקוד פרוע על שרידי כבודו הרמוס של נוף, תחת הכותרת המתבקשת "מצוץ, ולא מהאצבע".בדיעבד, התברר שריבה רץ לספר לחבר'ה לפני שגמר. נוף ערער למחוזי בחיפה, אולם באוקטובר האחרון נדחה ערעורו, כאשר השופטים מציינים כי "המקרה הנוכחי אינו בין אלה הנדירים המצדיקים התערבות בנושאים מהסוג האמור".עו"ד תמיר גליק, ממשרד ליבליךמוזר, המייצג את "ידיעות אחרונות" בתביעה, לא נשמע מתרגש מהמשך ההליך המשפטי. גליק: "בשתי ערכאות קבעו ארבעה שופטים שהאמור בכתבה הוא אמת לאמיתה. זה התבסס על מבנה ראייתי משולש גם על תמונות, גם על שקרים שנחשפו בעדויות של הראל נוף ועדים מטעמו, שבית המשפט לא האמין להם, וגם על שני עדים מאנשי צוות המטוס". במידה וכתב רכילות מפרסם אייטם שהוא לא נכון, איזו הגנה חוקית יכולה להיות לעיתון?"כשעיתון נתבע על אייטם שפורסם במדור הרכילות, הוא צריך להגן על הפרסום כמו על כל פרסום אחר, באמצ עות הגנת האמת והגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע".מה עושים במקרה שיחצן העביר למדור רכילות חומר שהתברר כלא אמיתי?"במקרה כזה עשויה להיות לעיתון עילה נגד היחצן שהטעה אותו. אבל עצם העובדה שיחצן הטעה את העיתון לא בהכרח יבסס לעיתון הגנה מפני הניזוק, שנפגע מהפרסום, אלא לכל היותר ילמד על תום לב של העיתון".אבל תום לב לבד לא מספיק בבית המשפט."אבל תום לב זה בהחלט שיקול שבית המשפט שוקל". עו"ד ליבנה, המייצג את הראל נוף, סירב להתראיין לכתבה. ***תביעת הדיבה של הראל נוף נחשבת ליוצאת דופן. למרות שבשנים האחרונות התרחב תחום תביעות הדיבה באופן משמעותי, בעיקר בשל הגידול במספר כלי התקשורת והתפתחות האינטרנט, רק במקרים מעטים הוגשו תביעות דיבה נגד מדורי רכילות. לכאורה זה נשמע מוזר, אבל מי שמכיר את אחורי הקלעים של המדורים מוצא בזה היגיון.עו"ד מאיר בלייך, היועץ המשפטי של "מעריב", מסביר כי "בעיקרון, כמעט אין תביעות נגד מדורי רכילות, כיוון שמרבית החומר שמפורסם בהם מקורו בגורמים המקורבים או באנשים עצמם ששמותיהם מוזכרים. כדי לתבוע על פרסום במדור רכילות יש שתי עיל ות: פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, כאשר ההגנה העומדת למפרסם היא בעיקרה שהפרסום הוא אמיתי ושיש עניין לציבור במובן שזה תורם לאינטרס הציבור לפרסם את הנושא. במרבית המקרים העובדות שמפורסמות הן נכונות, והשאלה שנותרת היא האם יש אינטרס ציבורי לפרסם אותן. לכן מתברר שרק במקרים בודדים, כאשר יש רכילות שאין בה אינטרס ציבורי, מוזכרים שמות. כאשר לא מוזכרים שמות ולא מזהים את האנשים, אלא כותבים 'ידוען', אז אין עילה לתביעה. כאשר העובדות לא נכונות, יש בעיה ואז בדרך כלל מגיעם לפשרות, מתנצלים וכולי". במקרה של הראל נוף, התמקדה התביעה בנושא של לשון הרע, ולא בפגיעה בפרטיות. כאשר השופט כהן מבית משפט השלום בחיפה פסק לרעת נוף, בנימוק שהשתכנע שהייתה אמת בפרסום, הוא בחן גם האם היה בפרסום עצמו עניין ציבורי. "הגם שהצדדים לא טענו טענותיהם לעניין זה", כתב השופט כהן, "הרי שמדובר בתובע המציג עצמו כשחקן מפורסם וכיועץ תקשורת לאנשי ציבור רמי מעלה, 'אשר הפרסום הוא חלק מהווייתו'. בנסיבות שכאלה, ונוכח הכתרים שקושר התובע לעצמו, מודה התובע למעשה, כי פרסומים בנוגע אליו יש בהם עניין ציבורי".חוק איסור לשון הר ע בישראל מאפשר שתי הגנות מרכזיות לנתבע אמת בפרסום ותום לב. הגנת האמת נשללת כאשר אין בפרסום עניין ציבורי. לגבי הגנת תום הלב, החוק מפרט 15 נסיבות שכאשר אחת מהן מתקיימת ניתן לקבוע שהפרסום נעשה בתום לב. ***בעוד שבתביעה של הראל נוף עיקר הדיון נסוב סביב השאלה האם הייתה אמת בפרסום, בתביעה שהגישה שרה נתניהו עומד תום הלב במרכז הדיון. נתניהו, שהציבור הוצף ברכילויות עסיסיות אודותיה עוד בימים שהייתה אשת ראש ממשלה רכילויות שפורסמו בהרחבה בדרך כלל בעמודי החדשות והמגזין בעיתונות הגישה בינואר אשתקד תביעת לשון הרע נגד סיון כהן, כתבת הרכילות של המקומון הירושלמי "כל העיר", יוסף כהן, העורך, ורשת שוקן, המוציאה לאור.עילת התביעה הייתה שלושה אייטמים שהתפרסמו על נתניהו כאשר הייתה כבר רעייתו של סתם "אזרח מודאג", ב29 בספטמבר 2000 ובתחילת ינואר ,2001 ב"המדור לחיפוש קרובים", מדור הרכילות (שירד בינתיים) של המקומון. באייטם הראשון נכתב כי בביקור של בני הזוג נתניהו בקנדה, נהנתה רעייתו של ראש הממשלה לשעבר ממסאז'ים ופינוקים על חשבון יהודי קנדה, בעת שבעלה הרצה בפניהם. באייטם השני נכתב כי "כשהתעייפה מהמסאז'ים" הלכה לחנות של פראדה ו"השאירה שם כמה אלפים ירקרקים". נתניהו דרשה מהמקומון לפרסם תיקון והתנצלות, בטענה שמדובר בידיעות שקריות, אולם הנוסח שהציעו באי כוחה לא התקבל על ידי מערכת העיתון. בינתיים, ב5 בינואר ,2001 כיכבה נתניהו באייטם נוסף, לפיו כשביקרו בביתה מתקיני "יס", היא "פחדה על הרהיטים ושיגעה את המתקינים". בתביעה טענה נתניהו כי אין בביתה "יס" וכי מתקיני החברה מעולם לא היו בביתה. עוד טענה, כי הנתבעים לא טרחו לפנות אליה כדי לקבל את תגובתה, והדבר מראה על זדון וחוסר תום לב בפרסום הדברים. "הידיעות השקריות", נכתב בתביעה, "גרמו לתובעת עוגמת נפש רבה, היוו פגיעה חמורה בשמה הטוב ופגעו בבני משפחתה ובילדיה הקטנים וזאת על לא עוול בכפם... הגיע העת כי בית משפט נכבד זה ישים קץ לפרסום ידיעות לא אחראיות ושקריות בנוגע לתובעת, ויבהיר כי שמה של התובעת איננו הפקר ולפיכך לא ניתן לפגוע בשמה הטוב של התובעת מבלי לשאת באחריות". בסופו של כתב התביעה מבקשת נתניהו שבית המשפט יורה לנתבעים לפרסם שתי התנצלויות בנוסח שמובא במקום, ולשלם לה פיצויים בסכום של 250 אלף שקלים והוצאות משפט.לפני כשבועיים הגיש עו"ד דוד שמרון, פרקליטה של נתניהו, את סיכומי התביעה במשפט. בסיכומיו הוא טוען שהוכח כי האייטמים על מרשתו לא היו נכונים, והוא מעלה ספק האם לכתבת היה אכן מקור שהעביר לה את המידע לגבי מתקיני "יס", כפי שטענה. לאחר שהוא שולל את הגנת האמת של "כל העיר", הוא שולל גם את הגנת תום הלב. עו"ד שמרון טוען בסיכומים, כי מצד העיתון היו זדון וחוסר תום לב, כיוון שאנשיו לא ביקשו את תגובת נתניהו לדברים. במהלך המשפט עצמו, טענה הכתבת כי לא ביקשה תגובות מנתניהו כיוון שהאחרונה נהגה בעקביות לא להגיב לשאלות שהפנו אליה מדורי רכילות. ההגנה טרם הגישה את סיכומיה בעניין. עו"ד ליאוניד זאב, המייצג את "כל העיר" בתביעה, הסכים לומר לגבי עמדת ההגנה רק כי "היו שורה של טענות (במשפט), קודם כל שזה לא לשון הרע שם, לפחות לגבי חלק מהפרסום. על חלק דובר שזה אכן היה ועל חלק אחר מדובר על כך שהייתה הגנה שם, כי לא ניתנו תגובות באופן שיטתי יש הרי גם הגנה של תום לב. אז בעצם ההגנות יהיו על מספר ערוצים, ולכל אייטם זה מספר שונה".עו"ד שמרון, שנשאל מדוע דווקא במקרה זה הגישה נתניהו תביעת דיבה, שכן לא מעט סיפורים שקריים לטענתה פורסמו אודותיה בעיתונות, סירב להתראיין לכתבה.***"... לפעמים, רק לפעמים, האמת, כל האמת ורק האמת לצדנו. ויש הוכחות".(גיל ריבה חוגג את ניצחונו על הראל נוף, "7 ימים" 16.2.2001)hasharon@maariv.co.il | |  | |  |
|
| | |
