סיור בסדום התאילנדית הפרשה של פיני צבי, הישראלי שהוחשד השבוע בתאילנד בקיום יחסי מין עם קטינים, החזירה לתודעה את המדינה האקזוטית ההיא אבי שילון, בנגקוק 08/02/02 פוליטיקאים ישראלים נוהגים לומר שהדבר הראשון עליו הם מביטים באשה, הוא העיניים. התשובה הזו, הם משוכנעים, חושפת אותם כאנושיים ומיניים במידה הנכונה. עמרי שרון, למשל, הפתיע כשהעז לשבור את התבנית, ואמר שהוא מסתכל על הקרסוליים.גם לנשים יש תשובות מגוונות לשאלה מהו האיבר הרב­משמעי ביותר שצד את עיניהן אצל גברים, אף כי בסקירה כללית נדמה שגם גברים וגם נשים רואים בעיניים את המדד העיקרי למשיכה.בבנגקוק, בירת תאילנד, לא מתעקשים להיות מקוריים, אבל למתבונן מהחוץ עשויה העצה העיקרית להישמע מוזרה: תסתכל על הצוואר, כלומר על הגרוגרת. הגרוגרת היא סימן הזיהוי העיקרי, המורשת המינית הידועה ביותר שגברים מעבירים מאחד לשני: הגרוגרת היא ההוכחה החיצונית הבדוקה ביותר לכך שלא מדובר בליידי­בוי, כלומר קוקסינל. "כי הבעיה היא שדווקא הליידי­בויס הן הנשים הכי יפות פה", אומר איתן, בן 25, מהמושבה הישראלית בקוואסן­רואד, בנגקוק. לא מעט תאילנדים יסכימו איתו.בבנגקוק, עושה רושם, יש לא פחות מגדלי עסקים מכל עיר מפותחת בעולם המערבי. אבל יש בה גם פן הזוי, בוטה, מטושטש ומרהיב, שהופך אותה לעיר אטרקטיבית. לא ההבדל בין יום ללילה גורם לה לשנות את פניה חליפות, אלא ההבדל של מספר כתובות. בבנגקוק, ובכך אין חידוש, אפשר למצוא את כל מה שלא חלמתם עליו. כולל סיוטים. חברי הילדות של פיני צבי"זה לא הוא, אין לו שום קשר" עד השבוע שעבר התוודענו לבנגקוק בעיקר דרך פולקלור הסיפורים על המסאז'ים התאילנדיים וטיולי אחרי­צבא של הישראלים. פיני צבי, בן 62, מי שניהל את מחלקת הנוער של שמשון תל­אביב בשנות ה­70, דמות מהזן המיתולוגי של כרם התימנים, חשף את הצד הקשה של תאילנד כשנעצר בפאטייה, דרומית לבנגקוק, בחשד לקיום יחסי מין עם קטינים. המעצר המתוקשר שלו סימן את דריסת הרגל של הישראלים במה שמכונה "סדום התאילנדית".מכיוון שצבי הוא ישראלי שורשי (מתגורר ברמת­אביב, גרוש, אב לארבעה וסב לנכדים) קשה היה לתייק את סיפורו במסגרת ה'ביזאר'. עכשיו ברור שבחגיגה התאילנדית משתתפים גם אלה שנחשבים 'משלנו'. אלא שבינתיים הוא שלהם.צבי עצמו, כמו גם חבריו הטובים, ויש לא מעט כאלה, מסרב לקבל את החשד המשטרתי. זאת למרות שבמשטרת תאילנד טוענים שעקבו אחריו. גידי דמתי, מאמן מכבי נתניה ומלך הכרם בשנות ה­80, אומר ש"לא יכול להיות שזה הוא. למעשה אני חייב לו את הקריירה. ילדים הוא רק הציל, בעיקר בכרם, כמוני למשל".גם עו"ד מנחם רובינשטיין, חבר ילדות, משוכנע: "זה לא פיני. אין לו שום קשר למעשים כאלה. ידענו שהוא תייר, אני יודע שהו א אוהב נשים, מאוד אוהב, אבל הוא לא אוהב ילדים וילדות".נערי המין התאילנדים, שאיתם התרועע על­פי האישום, שוהים בפאטייה באופן לא­חוקי. זו הסיבה שצבי עלול להיות מואשם גם בשיתוף פעולה עם שוהים בלתי­חוקיים. עונשו, על­פי החוק התאילנדי, עלול להגיע ליותר מ­20 שנה.ביום שלישי נפגש עם צבי אמנון קלמר, קונסול ישראל בתאילנד. עו"ד רובינשטיין כבר דאג להעביר סכום כסף נכבד, לשחרור בערבות. ביום רביעי הוא שוחרר. תיירות היא הענף המכניס ביותר בתאילנד, והתיירים הישראלים מהווים מרכיב מרכזי בענף.בשנת 99' הכריזו השלטונות התאילנדים, בחסות מלכם הנערץ, על קמפיין תיירותי בשם 'תאילנד המדהימה'. הקמפיין נמשך עד היום. הפשע בו חשוד צבי אולי מסעיר את כרם התימנים, אבל מבחינת התאילנדים הוא לא שווה את המסר המרתיע שיגרום לישראלים לחשוב פעמיים לפני שיבואו הנה. לכן טובים סיכוייו של צבי לצאת בשלום מהפרשה, בסופו של דבר. משה, אלי וירון"יש פה סי.אן.אן?" את משה, אלי וירון, שלושה ישראלים בני 40, הפרשה לא מעניינת במיוחד. אלי וירון הם עצמאים, משה עובד בחברת שיווק. למלון 'אמרי' במרכז בנגקוק הם הגיעו השבוע בפעם הראשונה. "מה לנו ולנערים?" מגחך גידי. "שכל אחד ישמור על עצמו. לא כל סטייה היא קטע ישראלי".ההיערכות שלהם ברורה מראש: "ננוח קצת, ואז נלך למסאז'ים. אני חייב מסאז'", אומר אלי ומתמתח. הוא נשבע שמדובר במסאז', רק מסאז'. אני לא מתווכח איתו.המארחת מזהה עברית, אומרת "שלום" וקדה קידה. הנימוס שלה מעורר גיחוך קל אצל השלושה. ניכר בהם שהם רואים בתנועת גופה משהו שהיא עצמה לא מבינה.הקטע שלהם הוא המסאז'ים. "לגיטימי, לא?", שואל אלי, ובכל זאת אינו מוכן להיחשף בשמו המלא. המסאז', כידוע, הוא גם שם מהוגן להרפיית שרירים אחרים. "מבחינתנו תאילנד זה גם מקום להתגבש כחברים", הוא מוסיף. ועוד תופעה ישראלית: מסאז' או לא, היציאה מהמלון לא יוצאת לפועל לפני שאלי מברר אם קולטים את כאן סי.אן.אן.אחרי התדרוך הטלוויזיוני עבר הערב בשקט. הם התייצבו בשעה עשר רעננים בלובי, וסירבו לקחת אותי איתם. אולי עניין של סיווג ביטחוני. הלכתי לבד. קים, בעל מלון מסאז'ים"הישראלים פאני" 64 פרצופים מכורכמים, עם מספר על דש החולצה, מול שלושה פרצופים צוהלים. זה מה שקורה במלון 'יוקו', מלון מסאז'ים. 64 בחורות מול ­ הפתעה ­ שלושה ישראלים בעיצומו של טיול אחרי­צבא.הבחורות יושבות בשורות מאחורי קיר זכוכית אטום. אי­אפשר לשמוע אותן, אבל אפשר לראות. הבנות כמעט לא משוחחות ביניהן. לעתים מצביעות לעבר בחור חדש שנכנס, אולי הוא נראה להן נחמד, אולי זו ההוראה שקיבלו. הן לא נראות שמחות, גם לא עצובות. אדישות נוגה.אבי, בן 22 מנתניה, נמצא כאן חודשיים. "איזה כוסיות, אה?". אבל זה לא הזמן למחשבות אסתטיות, השלושה טרודים בניסיון להוריד את המחיר. המחיר עומד על 3,500 באט למסאז' של שעתיים. בערך 350 שקלים. הישראלים רוצים ב­200, בלי קשר ליופיה של הבחורה.אז קודם כל סוגרים מחיר. לקים, בעל הבית, יש תסרוקת מהסוג שאי­אפשר לפרוע, מקסימום לסדוק. עם רעמת שיער מעוצבת בקפידה, הוא מסביר מחויך: "הם מנסים להתווכח, זה בסדר, אבל בלתי­אפשרי. יש הסכם קבוע. 3,500 לשעתיים. אם אתה רוצה, אני מוכן להוסיף עוד בחורה באותו המחיר. אבל לא הנחה".הישראלים לא מתייאשים, גם קים לא. הוא אומר שהוא אוה ב ישראלים. "פאני", משעשעים, כלשונו.בסופו של דבר הישראלים נטשו. יש להם עוד חודש שלם להתלבט. "חוץ מזה כבר היינו פה. וזו גם חוויה רק להסתכל, ולהמשיך הלאה", אומר אבי.הן לא נראות לך מסכנות?"לא. צריך להבין שזו תרבות אחרת. הן אוהבות לשרת. קשה להבין את זה, אבל זה לא מה שעושה להן טוב". יאמי, מסאז'יסטית"יותר חשוב שאין לי חבר" יונגרייד, נהג המונית שהסיע אותי, מאשר: "פה זה משהו אחר. העיקר ליהנות".אגב, מתוך 3,500 באט, מחיר המסאז', הבחורות לא מקבלות כלום. שכרן הוא הטיפ שיקבלו מהלקוח. הן יסתפקו ב­20 שקל לשעתיים.יאמי, אם קלטתי את שמה נכון, עובדת כמסאז'יסטית כבר שלוש שנים. אנחנו משוחחים בלובי. העבודה פחות מטרידה אותה. "יותר חשוב לי שאין לי חבר", היא אומרת. קשה? משפיל? שאיפות? יאמי מגיבה לכל השאלות בצחקוקים. אני חושב שבכל צחקוק היא מסבירה עד כמה השאלות מטומטמות. כעבור חמש דקות חזרה לשבת מאחורי הזכוכית האטומה.משם המשכנו לפאט­פונג, האיזור הביזארי ביותר בבנגקוק. כאן מסתובבים הרבה גברים ונשים, התקשורת ביניהם מאוד מוחשית, תוך שימוש בעזרים ­ בננות, ביצים. יש גם תופעה של יריקות זה על זו. פאט­פונג הוא הקסבה של מופעי הפורנוגרפיה הקשה. כל הבחורות המסתובבות שם נראות לבביות בעיקר מהמותניים ומטה. גם הגברים. בלילה לא נראו שם ישראלים, אם כי ליד אחד הפאבים ראיתי שלט "דנה בננה ­ 20 שקל. הנחה לשמאלנים". זהות המחבר נותרה עלומה.יונגרייד מסתובב איתי כשהבעה משועממת נסוכה על פניו. תגובה אנושית ידועה: כ כל שהמצב מקצין, אתה הופך אדיש יותר. "הכל הצגות", הוא אומר.כאן מככבות בין השאר הליידי­בויס. רוב העוברים ושבים מדברים ביניהם גרמנית. מדברים, כלומר צוחקים וצועקים. על הרצפה זוחל ילד קטוע רגל. לא מבקש נדבות אפילו, בקושי מרים את ראשו. הגרמנים נזהרים שלא לדרוך עליו. גם יונגרייד מתעלם. "אה, יש גם הופעות של נכים", הוא מציין לפתע. גם אני מתעלם. איתן, טייל"בתאילנד דווקא אוהבים אותנו" שאול בן­גל טייל בבנגקוק לפני ארבע שנים במסגרת הטיול שאחרי צבא. כמו מרבית הישראלים הצעירים, השתכן בגסט­האוס בקוואסן­רואד, אזור המושבה הישראלית. "בכל פעם שנכנסתי ללובי, מיהרתי כדי לא להקיא", הוא משחזר. "ישב שם גרמני מבוגר, עם שלושה ילדים על הרגליים. זה נראה כמו הפרומו למה שהמשיך בחדר שלו".השבוע פגשתי שם את איתן, בן 25 מחולון, בפאב. איתו ישב חבר אנגלי. "יצא לתאילנד שם של זימה", הוא אומר, "אבל זו טעות. אז נכון, יש כאן דברים שבאמת לא חשבת שתראה, זיונים עם ילדים, ילדות ואפילו נכים. אבל האוכל פה טעים וזול, ובניגוד לתדמית שלנו בעיני עצמנו, בתאילנד אוהבים את הישראלים". בתשובה לשאלה מה הוא עצמו עושה כאן, הוא עונה "יחסית למה שקורה פה, אנחנו לא שייכים לפלג הקיצוני. מקסימום הולכים למסאז'ים, מופעים ומסיבות בחופים".ובעיקר מעשנים. ג'וינטים הם מאבות המזון בכל סעודה בקוואסן. יחס המשטרה לנושא, כמו למין, לא חד­משמעי. לכאורה הכל פרוץ. השוטרים מעדיפים שלא להסתכל על מה שכולם רואים, אבל הסיכון גבוה. אתה יכול להיעצר עם ג'וינט למשך שנים, תלוי בהחלטת השוטר. ומתי המשטרה מחליטה? את התש ובה לכך רק היא יודעת. הליידי­בויסאולי בגלל בודהה פאטייה נמצאת דרומית לבנגקוק, מרחק שעה נסיעה. אם אתה כאן ואתה ער בשבע בבוקר, לא כי קמת מוקדם לעבודה, זה כי לא ישנת בלילה. האזור הזה פאטייה הוא תעלת הניקוז לכל מה שפרויד הגדיר כמודחק.גם שם מככבות הליידי­בויס, ושיעורן בכלל האוכלוסיה הוא כחצי אחוז. הורמונים נשיים, אגב, ניתן לקנות בכל בית מרקחת בלי מרשם רופא ובלי נעליים. נעלי עקב יספיקו.ב­96' זכתה קבוצת כדור­עף של ליידי­בויס באליפות תאילנד. זה היה לא רק הישג ספורטיבי, אלא גם שיפור במעמדן החברתי. הן נקראות 'קאתון', כלומר האחרות. הן האטרקציה המינית העיקרית עבור המקומיים. כל היתר מיועד לתיירים.אפשר להציע מספר סיבות לתופעה: באווירה הכל­כך מתירנית מבחינה מינית, לא נותר משהו אחר שיסעיר את הדמיון המיני התאילנדי. ואפשר להרחיק עד לבודהה, שזהותו המינית מעורפלת. לפי אחת הגירסאות שמו הוא 'קוואן­יין', אלת הרחמים. יונגרייד מציע הסבר משלו: "זה הכי מצחיק וזה גם הכי מושקע, מבחינת ההופעה שלהן. כל יתר הדברים משעממים אותי".מישהו בפאטייה שלח אותנו לטומאק, שאמור להימצא באחד הפאבים. טומאק לא היה שם, אבל השמועות טוענות שהוא מסוג האנשים שמקצרים תהליכים בחיים: אצלו אתה יכול לבחור כלה ולהתחתן איתה בן­יום. כולן אצלו במאגר. הקושי היחיד שמפריד בינך לבינה, הוא 1,000 שקל. "זוהי פאטייה", מאשר יונגרייד. לפני שאנו עוזבים, מושיטה לנו יד ילדה שנראית לא יותר מבוגרת מ­12. "היא לא רוצה טרמפ", מחייך יונגרייד.* * * יש משהו פגום, כמובן, במבט מרפרף על תאילנד. מבט עיתונאי מקוצר שכזה מאייר רק את הקלסתרון, ומחמיץ לא מעט אלמנטים בפרצופה של המדינה. בנגקוק היא לא רק טיולי סקס, ליידי­בויס, ואפילו לא רק פרשת צבי. אבל זו בפירוש עיר אחרת. עיר שבה על ריבוע מדרכה אחד זוחל עני מרופט ועל אותו ריבוע עומד שוטר עם מטפחת שמכסה את פניו, נגד זיהום אוויר. המשותף בין שניהם הוא הנימוס. שניהם יעשו כל מאמץ לא להפריע אחד לשני. בנגקוק, עושה הרושם, היא עיר שאין בה 'למה' או 'אבל'. הכל מותר.למחרת בצהריים אני נפרד מיונגרייד ומבקש שיקרא לי ידיעות מהעיתון המקומי. "גבר אנגלי נמצא מת במלון בפאטייה, לאחר שקונדום מלא בהירואין התפוצץ בישבנו", הוא קורא ברצינות. בפרשנות לידיעה נכתב שזו עוד דרך חדשה ומתוחכמת להברחת סמים.עוד יום שיגרתי בתאי לנד, אותה שיגרה מתעתעת שטילטלה את חייו של פיני צבי.z_telaviv@maariv.co.il