יושבים על הברזלים ליאור ברון בודק מה הביא את כולם לענף התשתיות מאת ליאור ברון 08/02/02 בשבוע שעבר העניק ראש הממשלה, אריאל שרון, ראיונות נרחבים לכלי התקשורת, שבהם התבטא גם בנושאים כלכליים. כשנשאל מה יש לו לומר לאזרחים לאור המיתון הכבד במשק, האבטלה הגוברת והבעיות סביב אישור התקציב, החל שרון לגמגם ולבסוף אמר: "נבצע השקעה עצומה בתשתיות כפי שלא נעשה בעבר, והיא תספק עבודה לאלפי מובטלים, תוביל לצמיחה ותוציא את המשק מהמיתון הכבד". גם אם שרון קצת הגזים בדבריו, הרי הכיוון הכללי היה נכון.תקציב המדינה לשנת 2002 משקף גידול של כ­%20 בהשקעה בתחום התשתיות, המים, התחבורה, האנרגיה והתקשורת. זהו אמנם לא גידול משמעותי כמו זה שהיה בימי ממשלת רבין ב­1992, אבל זהו בכל זאת שיפור, בהתחשב במצב הבטחוני ובמגבלות הקואליציוניות של ממשלת האחדות.כתוצאה מהגדלת הביקושים בתחום התשתיות, כמעט כל היזמים ואילי ההון העסקיים בישראל מבצעים בימים אלה תפנית, שלא לומר פניית פרסה חדה. מצד אחד, הם ממשיכים לדבר על השקעות בטכנולוגיה, ועל כך שההיי­טק עוד ישוב, אך בפועל, התחום החם ביותר בזירה העסקית הוא התשתיות.להערכת סגן ראש אגף התקציבים באוצר, רונן וולפמן, המדינה תשקיע השנה כ­8 מיליארד שקל בתחום תשתיות התחבורה ממקורות תקציביים וחוץ תקציביים; ההשקעה בתחום האנרגיה, שמתבצעת בעיקר על­ידי חברת החשמל, תעמוד על כ­6 מיליארד שקל; רשות הנמלים ורשות שדות התעופה ישקיעו כ­2 מיליארד שקל בפיתוח התשתיות בנמלים ושדות התעופה, ובתחום התפלת מי ים יושקעו כ­1.5 מיליארד שקל, רובם ככולם באמצעות חברות פרטיות. בסך הכל מדובר בפחות מ­%7 מתקציב המדינה. עוברים למגזר הפרטי אחת הבעיות, לאורך השנים, היתה שפרויקטים בתחום התשתיות מומנו בעיקר מתקציב המדינה, והוטלו בעיקר על חברות ממשלתיות, שסבלו מרמת ביצוע נמוכה למדי ומחוסר יעילות. אבל מרגע שהממשלה מצאה דרך לשלב את המגזר הפרטי בפרויקטים גדולים בתחום התשתיות, דברים השתנו. מילת המפתח כאן היא שיטת B.O.T­ה, שבה היזם מתחייב להקים ולממן את הפרויקט מהונו העצמי תמורת זכויות הפעלה לתקופה ארוכה, בדרך כלל 20 עד 30 שנה. בסיום התקופה, חשוב לציין, חוזרת התשתית לידי המדינה, שיכולה להפעיל אותה בעצמה או להשכירה בתשלום לגורם חיצוני."עבור הממשלה, שיטת B.O.T­ה היא הדרך היעילה ביותר לבצע קפיצת מדרגה בהשקעה בתשתיות, וכל זאת מבלי להעלות את הגרעון הממשלתי, שגורר לחצים אינפלציוניים והעלאת ריבית", מסביר מנכ"ל נשיונל קונסלטנס, יאיר לפידות. לדבריו, "במיתון הנוכחי יש צורך אמיתי בהשקעה מסיבית בתשתיות, גם בגלל הפיגור העצום של המדינה בתחום זה בהשוואה לארה"ב ולאירופה, וגם כדי לספק עבודה לגורמי ייצור מובטלים. אין מה להתבייש בהגברת המעורבות הממשלתית במשק בזמן מיתון, זה מקובל בכל העולם".במהלך השנה הקרובה ייצאו לדרך מ ספר פרויקטים גדולים מאוד בתחום התשתיות (ראה טבלה), בהם יהיו מעורבות חברות פרטיות, וביניהם: פרויקט הולכת הגז הטבעי, שיתבצע, ככל הנראה, על­ידי קבוצה בראשות פז ואפריקה ישראל; פרויקט להקמת הקו הראשון ברכבת הקלה בירושלים, בו מתמודדות אפריקה ישראל וסימנס מול פועלים השקעות וויוונדי; המשך סלילת כביש חוצה ישראל צפונה, על­ידי הזכיין דרך ארץ, ודרומה, על­ידי חברה ממשלתית; הקמת תחנות כוח שיופעלו בגז טבעי על­ידי חברת החשמל ויצרנים פרטיים; וכמובן, הקמת שורה ארוכה של מתקני התפלה שבהם מעורבים כמעט כל הגופים העסקיים הגדולים במשק: החברה לישראל, דנקנר השקעות, דלק, גרנית הכרמל, מרחב, גאון אחזקות, אפריקה ישראל והרשימה עוד ארוכה.הניסיון של הממשלה לקדם את תחום התשתיות, ומעבר לפרויקטים המבוצעים ומנוהלים על­ידי המגזר העסקי, יוצרים הזדמנויות שבמשך שנים לא היו קיימות בענף. עם זאת, התמונה פחות ורודה ממה שמנסות לצייר רוב החברות שפונות להשקעה בתחום התשתיות."האמת היא שלרוב חברות ההשקעה הגדולות במשק אין היום ברירה אלא להשקיע בתשתיות", אומר גורם בכיר בשוק ההון. לדבריו, "הביקושים במשק ירדו בשליש בה שוואה להיקפם לפני שנתיים, התעשיה מתה ולא מראה סימני התאוששות, ובעקבות זאת יש לחברות עובדים מיומנים, ציוד והון רב שנשארו ללא תעסוקה. לחברות יש דילמה רצינית: אם הן יפטרו עכשיו את העובדים, בעוד שנתיים, בגאות, הם כבר לא יצליחו לגייס אותם בזמן, ולכן, עבורן זו הזדמנות מצוינת לבצע פרויקטים בעלי רווחיות נמוכה, שיאפשרו להם לעבור את המיתון בשלום".סיבה נוספת לגל ההשקעות בתשתיות קשורה, איך לא, לבנקים. בעוד שבתחומי התקשורת וההיי­טק מקורות המימון מידלדלים, והבנקים, שנכוו בשנתיים האחרונות מהענקת אשראי למשקיעים, קופצים את ידיהם, הרי שבתחום התשתיות יש היום נכונות גדולה יותר של הבנקים לממן השקעות.נכונות הבנקים נובעת ממניעים כלכליים נטו. בחלק גדול מהפרויקטים בתשתיות מבטיחה המדינה לרכוש מראש מהיזמים שירותים בהיקפים ובמחירים קבועים (כך, למשל, במכרזי ההתפלה תרכוש המדינה מים גם בחורפים גשומים). בנוסף, המדינה מפחיתה משמעותית את הסיכון של היזם באמצעות פריסת רשת ביטחון. במכרז להולכת הגז, בכביש חוצה ישראל וברכבת הקלה בירושלים הסכימה המדינה להעניק לזכיין ערבויות מדינה בגובה של %80 מהביקושים הצפויים. דרישות גבוהות בעתיד, גם גופים פיננסיים כמו קופות גמל, חברות ביטוח וקרנות פנסיה יוכלו להעניק מימון, או להשתתף כמשקיעים פיננסיים בפרויקטים בתחום התשתיות, מהלך שיגביר מאוד את התחרותיות בענף זה. עם זאת, ההשקעה בתשתיות אינה פשוטה, וברוב המקרים האוצר מקפיד על דרישות גבוהות מאוד מהמתמודדות. התהליך המכרזי ארוך ומסורבל, וגם המחירים שהמדינה מוכנה לשלם ליזמים מותירים שולי רווח נמוכים למדי שנעים סביב %7­%8 תשואה נטו על ההון העצמי."סף הכניסה להשקעה בתשתיות נחשב בעייתי, ומהמתמודד נדרשים ידע רב, הכרה מוקדמת של חברות בינלאומיות, והשקעה כספית של מיליוני דולרים, וזאת עוד בטרם נקבע הזוכה במכרז", אומר פיני כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל, שקיבלה החלטה אסטרטגית להשקיע בתשתיות, מאז נרכשה על­ידי לב לבייב. "יש להבין שההשקעה בתשתיות היא השקעה לטווח ארוך, ואי­אפשר לצאת ממנה אחרי שנתיים. כל זה לא כל­כך מתאים לאופי הישראלי שמחפש להרוויח כסף, ומהר. מניסיוננו באפריקה ישראל, אפשר להרוויח יפה מאוד מפרויקטים בתחום התשתיות, שיש להם, אגב, ביקוש גדול מאוד גם בחו"ל. בנוסף, תחום זה מאפשר מתן עבודות לחברות בנות בתוך הקב וצה, ועוזר לשמור על צמיחה לאורך זמן גם בתקופת מיתון".בינתיים, ההצלחה של המדינה בולטת בעיקר בהתפלה, לאחר שרוב הגופים המובילים במשק ניגשו למכרזים בתחום. בסוף שנת 2001 יצא לדרך הפרויקט הראשון בתחום זה, לאחר שקבוצת V.I.D המורכבת מדנקנר תשתיות, דלק, החברה לישראל וויוונדי, זכתה במכרז ההתפלה הראשון להקמת מתקן התפלת מים באשקלון בהיקף של 50 מיליון מ"ק בשנה. במכרז נקבע המחיר הנמוך ביותר בעולם להתפלה, 53 סנט לקוב מים, ובעקבות זאת החליט בשבוע שעבר משרד האוצר לנצל את האופציה בתנאי המכרז, ולהכפיל את כמות המים שתותפל במתקן ל­100 מיליון מ"ק בשנה."תוצאות מכרז ההתפלה מראות כי כשמכניסים את הסקטור הפרטי לתחרות אמיתית, קיימת יעילות משמעותית לעומת כל טיפול ממשלתי בנושא", מסביר לפידות. לדבריו, "המחיר הנמוך שוב מלמד שפרט לשיקולי רווח, חשוב למשקיעים ליצור לעצמם תעסוקה בשעת מיתון. היתרון הגדול של ההשקעה בתשתיות הוא שעלויות הייצור יורדות מדי שנה, וכך ניתן להציע מחירים נמוכים, שנראים לעתים כמו מחירי הפסד".למרות ההידרדרות במצבה הכלכלי והפוליטי של ישראל בשנה האחרונה, מתברר שכאשר יש הזדמנוי ות השקעה גם משקיעים זרים, ואפילו ממדינות שאינן אוהדות במיוחד את ישראל, מגיעים. חברת הענק הצרפתית ויוונדי משקיעה בישראל בהתפלה, בתחום הפרטת קווי התחבורה הציבורית וכן במכרז להקמת הרכבת הקלה בירושלים. גם חברת החשמל הבלגית, טרקטבל, לא התרשמה כנראה מהאווירה האנטי­ישראלית בבלגיה ובחרה להתמודד במכרז להולכת הגז הטבעי, למרות שמדובר בתחום בעל סיכון גבוה.למרות התנופה הזו לא ברור אם ההשקעה הנוכחית בתשתיות אכן מספקת. כולם מסכימים שהמשק הישראלי נמצא בנקודה קריטית, וללא התאוששות כלשהי במהלך שנת 2002 או לכל המאוחר בתחילת 2003, הוא עלול למצוא את עצמו במצב של יפן (אפס צמיחה, ביקושים נמוכים) או חלילה ארגנטינה (גרעונות עצומים, התמוטטות המערכת הכלכלית).עם זאת, גם להשקעה בתשתיות יש מספר חסרונות בולטים: ראשית, חלק גדול מההשקעות בתחבורה, בעיקר בסלילת כבישים, שנויות במחלוקת (בהשוואה לרכבות המהוות פתרון אופטימלי). שנית, חלק גדול מאוד מההשקעות בתשתית הם, כאמור, פרויקטים ארוכי טווח, שעלולים להיתקע בהליכים בירוקרטיים. בנוסף, חלק גדול מההשקעות בתשתית נועד, בסך הכל, לתקן מחדלים שנעשו במשך שנים רבות, כמו במקרה של משק המים. כשכל הגורמים הללו חוברים יחד, השורה התחתונה היא שמי שמצפה שכל הפרויקטים יבשילו במהרה ויאיצו את הצמיחה במשק כבר בשנה הקרובה ­ משלה את עצמו."כל ההצהרות לגבי הפנייה מסיבית של השקעות לתשתית ­ לא נראות בשטח", אומר רן קרול, לשעבר ראש אגף התקציבים באוצר, והיום מנכ"ל חברת אתגל, העוסקת בפרויקטים רבים בתחום האנרגיה, התשתיות והתחבורה. "הפניית כספים בתקציב לטובת השקעות בתשתיות רחוקה מלהיות מספקת, בהתחשב בכך שישראל מפגרת בשנים אחרי מערב אירופה", אומר קרול, "דווקא עכשיו, בתקופת המיתון, חשוב להרחיב את ההשקעה בתשתיות כדי להילחם באבטלה. מה שנעשה כיום אינו מספיק, ומנסיוני אני יודע שאגף התקציבים היה שמח לתוספת של %300 ולא של %20, כפי שאושר בתקציב".קרול, שכיהן בימי ממשלת רבין כאחראי על תחום האנרגיה והתשתיות באוצר, אומר כי בתקופה ההיא ההשקעות בתשתית הכפילו את עצמן, והניבו תוצאות בהתאם. "מצב השוק העולמי אינו בשליטתנו", הוא אומר, "אבל רמת ההשקעות בתשתית בהחלט בידיים שלנו. לצערי, מההשקעות בתקציב הנוכחי לא נזכה לראות צמיחה השנה, אבל אם הממשלה תבצע במהלך השנה שי נויים בתקציב זה בהחלט אפשרי".פרט לצמיחה, שעליה כבר ויתרנו על­פי התקציב שאושר השבוע, האתגר הגדול של הממשלה בחודשים הקרובים יהיה לגרום לכך שהמועסקים בפרויקטים בתחום התשתיות שיצאו אל הפועל, לא יהיו עובדים זרים. הממשלה החליטה לאחרונה כי חברות שזכו במכרזים יחויבו להעסיק אך ורק עובדים ישראלים, אבל יישום ההחלטה הזו בעייתי ודורש אכיפה קפדנית. "אם הפועל הזר הוא זה שיעבוד בתשתיות, יהיה זה כישלון טוטאלי של הממשלה", הזהירו לאחרונה פרשנים כלכליים.כך או כך, יומיים לאחר אישור התקציב לשנת 2002, עומד היום המשק הישראלי בנקודת המבחן שלו. בזמן בו שביתת הנכים לא נגמרת, המצב הביטחוני מידרדר ולקראת קיצוץ נוסף בתקציב במהלך הקיץ, נראה שלאף אחד בממשלה לא יהיה מספיק כוח פוליטי להגדיל את ההשקעה בתשתית. בינתיים, נמשיך לקוות שיהיה כאן שלום, ומי יודע, אולי גם ההיי­טק יעשה קאמבק.