עיד אל פיטר ברוקלין כמוהה כנסיעה לחוץ לארץ, אבל מסעדת פיטר לוגר היא נסיעה לגן עדן חגית ושחר 22/02/02 עבור מי שגרים במנהטן במשך שנים רבות, רק המחשבה לחצות את הגשר למספר שעות כמוהה כתכנון נסיעה לארצות רחוקות. אבל לאחר הביקור הראשון במסעדת פיטר לוגר, קל להבין את אותם תושבי מנהטן שחצו את הנהר המזרחי בשחייה עוד לפני שגשר וויליאמסבורג נבנה. כל סטייק אחר בניו יורק הוא מעין התפשרות (מסמית ווילנסקי ועד ארתור בניו ג'רסי), ולא לחינם מעניק הזאגאט ציון של 28 לאותה מסעדה שבעלת הבית שלה טוענת: "בחיים לא טעמתי את הבשר שאני בוחרת". עוד לפני הארוחה עצמה, צר לנו לנפץ מספר מיתוסים על מקור הבשר, פיטום השרימפסים והגידול העצמי של עגבניות הענק על ידי משפחת פורמן. ג'ודי, נכדתו האורטודוכסית של אדון פורמן היהודי, שרכש את מסעדת פיטר לוגר במכירה פומבית מקרית לחלוטין, מטופפת רגליה פעמיים בשבוע לשוק הבשר במנהטן בכדי לבשר לפרות הנבחרות שהן זכו להיות חלק מארוחת חלומות של המסעדה בברוקלין. ג'ודי עוברת בין הפרות עם חותמת גומי, בודקת צלע צלע, והמאושרת זוכה לנשיקת F() מחותמת הגומי. למחרת, בגאווה רבה, חוצה הפרה את וויליאמסבורג ומגיעה למרתפי פיטר לוגר לשיפוץ פלסטי קל, שבסיומו היא תונח, כמו יצירת אומנות של מייקלאנג'לו על צלחת רותחת. הביקור עולה לג'ודי סכום סמלי של 150,000 דולר בשבוע. צר לנו גם לבשר לאותם פיטרלוגרניים מומחים, שבמשך שנים רבות טענו שראו במו עיניהם את פרות פיטר לוגר רועות באחו הפרטי של המסעדה ואת השרימפסים הבשרניים להפליא שוחים בבריכה מפוארת, שגם את האחרונים דואגת ג'ודי להביא משוק הדגים במנהטן. את העגבניות והבצל הענקיים כבר מביאים סוחרים עצמאית למסעדה לאישורה. ולאוכל: לאחר סיום טבילת ששת השרימפסים הענקיים ברוטב המקומי, נגיסה בעגבנייה הבשרנית ובבצל הענקי, ואולי גם ביס או שניים בבייקון (לא דומה לשום חזיר שאנחנו מכירים­ אולי הוא כשר?), מגיעה הנגיסה הראשונה בבשר הבתול, שעדיין מרעיש מהחמאה שהציפה אותו משני צדדיו בעת בישולו. את הבשר האלוהי מלווים תרד מוקרם ותפוחי אדמה אפויים. לאמיצים שבינינו, ולאלו שעורקיהם עדיין לא נסתמו, נשאר תפריט המנות האחרונות, שאת כל אחת מהן מלווה ה'שלאק', קערת קצפת המעוצבת בערך באותה צורה שהיא היתה יוצאת מהמיקסר של אמא שלנו, בליווי תותים בגודל אגסים. ואם כבר פשענו אז לא נחסוך גם חתיכה מעוגת האגוזים החמה, או סתם טבילה של מדליוני פיט ר לוגר (עשויים משוקולד) בערת השלאק. ובכדי לחדד את החוויה האלוהית, הנה סיפור: לפני שנה חילקנו שולחן עם עוד שלושה חברים. הכולסטרול הנקי, עם עידוד מסיבי מהויסקי, הכניס אותנו לאקסטזה שבאמצעה התחלנו לזמר בקול ובמקהלה את "שבחי ירושלים". בעוד שאר הסועדים, מציצים בדאגה אל החבורה האוריינטלית (תודה לאל שזה קרה לפני ה­ 11 בספטמבר), קמה צעירה מהשולחן הסמוך ואחרי כמהצעדים נפלה פרקדן על הרצפה. שאר האנשים במסעדה הגיחו לעברה, ניסו לעזור וצלצלו למוקדי החירום. אנחנו העפנו מבט קצר, הסתכלנו אחד ללבן בעיניים של השני, וחזרנו לחתוך בבשר הכמעט חי. כשהפרמדיק הגיעו, כבר חזרנו לשירה קצובה. ככה זה עם אנשים שמבינים את החוויה האלוהית של הבשר בפיטר לוגר: אנחנו יודעים שאם למות, אז רק שם, כי בגן עדן האמיתי מסתובבות פרות עם חותמת F, שלא אוכלות את הדשא שלהן לפני שהן טובלות אותו בקערת שלאק.Peter Luger: 178 Broadway between Bedford and Dirgge Aves, Brooklynטל': 7183877400